מנחם שמי (1897-1951), טבע דומם, 1932.
שמן על בד. חתום ומתוארך.
מנחם שמי, יליד בוברויסק שברוסיה הלבנה, מגדולי האמנים הארץ-ישראליים ומאבות המודרנה המקומית המוקדמת. למד באקדמיה לאמנות באודסה ובשנת 1913 עלה לארץ ישראל והצטרף ל"בצלאל". אף שטרם הכיר את רוחות המודרניזם המנשבות באירופה, המריד את חבריו נגד השמרנות שעליה היו אמני "בצלאל" אמונים. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא העות'מאני, ערק ממנו ואף הספיק לשרת בגדוד הארץ-ישראלי. בשנת 1928 עלה בידו לבקר בפריז, ביקור שהשפיע רבות על עבודתו. בשנת 1937 ביקר שנית בעיר ואף הציג בה תערוכת יחיד. בשנת 1938 ובשנית בשנת 1942 זכה בפרס דיזנגוף לציור. בשנת 1942 התגייס לפלוגת ההנדסה 745 של הצבא הבריטי שהחלה את פעילותה בצפון אפריקה ולקראת תום מלחמת העולם השנייה שרתה באיטליה. לאחר שובו לארץ ישראל הוציא אלבום מרישומיו בשם "חייל חוזר לארץ ישראל" ואף הציג תערוכה מעבודתו בשנים אלו במוזיאון תל אביב. בשנת 1947 השתקע בצפת; ב-1950 השתתף בביאנלה של ונציה.
"... כל חייו הקצרים למדי הוקדשו להתמודדות אמיצה, עיקשת ומתמידה עם אתגר זה: לנסח סגנון אמנותי אישי. הוא שאף לעמוד במבחני האיכות הגבוהים המקובלים בארצות המערב ובה-בעת לבטא את הארצישראליות במיטבה על תכניה, נופיה, אווירתה וצבעיה מתוך צריפתה בכור ההיתוך שבנפש האמן פנימה.." ("הארץ", לקראת התערוכה "מנחם שמי – אדם ואמן", מוזיאון תל אביב לאמנות, 2009. אוצרת: דליה בלקין).
47X62.5 ס"מ. מצב טוב. עבר שיקום.

אריה אלואיל (1901-1967), רוכלות בשוק.
שמן על נייר. חתום.
אריה אַלוַאיל (1901-1967), יליד בויבריק (בוברקה, גליציה), הקים בעיירתו קבוצה של "השומר הצעיר", וב-1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ. היה ממקימי ביתניה עילית, ניסיון ההתיישבות הראשון בארץ של "השומר הצעיר". בשנת 1921, עקב פרשת ביתניה, פרש מן הקבוצה, וחזר לאירופה כדי ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות בווינה. בתקופת לימודיו שם הצטרף לקבוצת אמני האוונגרד "Kunstschau" שעמה נמנו גם גוסטב קלימט ואגון שילה, יצר את יצירותיו המוקדמות, ובהן סדרת ההדפסים "טורא אפורה" שנוצרה בהשפעת חוויותיו בביתניה עילית, והציג את עבודותיו בתערוכות הקבוצה. בשנת 1926 חזר לארץ ישראל, ובה פעל כצייר וכמורה, היה ממייסדי מוזיאון תל אביב לאמנות, אגודת האמנים והמדרשה לאמנות בתל אביב, וכן הוציא את ספריו לאור במו ידיו, בהוצאת "הלל" שייסד. בעבודתו האמנותית – בציור נופי הארץ ואנשיה ובפעילותו כדמות מרכזית בחוגי האמנות הארץ-ישראלית – המשיך אריה אלואיל את עבודת חייו כחלוץ.
אלואיל נהג לצייר בטבע. בשנותיו הראשונות בארץ התקשה להסתגל לשמש הארץ-ישראלית, אך עם הזמן פיתח סגנון ייחודי של ציור טבע ונוף, כשהוא מצייר בעיקר באור הרך של הבוקר. על יצירתו העיד: "שנתיים הרסתי הכול אשר ציירתי. לצייר מיער וינה התכחש הנוף הארצישראלי [...] השמש הלוהטת קרעה את תמונותיי בכהות. לא קל 'כיבוש' נוף זה [...] הנוף הארצישראלי דחה מציורי כול עקבות קוביזם וגם פוביזם" (אלוייל, הערות אוטוביוגרפיות).
75.5X39.5 ס"מ. מצב טוב. קרעים ונקבים בשוליים. פיסה גזורה מחלקו העליון של הדף (ללא פגיעה בציור).
מקור: אוסף עוזי אגסי.

"עשר המכות", שני מתווים לציור המלווה את ההגדה של פסח, מעשה ידי אריה אלואיל (1901-1967). [ישראל, ראשית שנות ה-50 בקירוב].
1. גיליון נייר, במרכזו נראה חייל מטיל רימון על רקע שדה קרב, וסביבו עשרה רישומי הכנה למיניאטורות המייצגות את עשר המכות.
טכניקה מעורבת על נייר. חתום.
62X50 ס"מ. מצב טוב. קילופים, קרעים וקרעים חסרים קלים. נקבים.
2. מסגרת נייר רחבה (משלימה את הציור המופיע בסעיף הקודם), המציגה עשר מיניאטורות של עשר המכות. כל מיניאטורה משולבת באות הראשונה של שם המכה. המסגרת היא גרסה מוגמרת של רישומי ההכנה המופיעים בסעיף 1.
טכניקה מעורבת על נייר.
64X50 ס"מ. מצב טוב. נקבים בשוליים. כתמים ועקבות נייר דבק. הוראות דפוס בעט בשולי הגיליון.
הציור נדפס בהגדה של פסח בלוויית הקדמה ודברי הסבר מאת מקס ברוד וי"מ לסק ושבעה עשר ציורים מאת אריה אלואיל. הוצאת "סיני", תל אביב, [1954].
אריה אַלוַאיל (1901-1967), יליד בויבריק (בוברקה, גליציה), הקים בעיירתו קבוצה של "השומר הצעיר", וב-1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ. היה ממקימי ביתניה עילית, ניסיון ההתיישבות הראשון בארץ של "השומר הצעיר". בשנת 1921, עקב פרשת ביתניה, פרש מן הקבוצה, וחזר לאירופה כדי ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות בווינה. בתקופת לימודיו שם הצטרף לקבוצת אמני האוונגרד "Kunstschau" שעמה נמנו גם גוסטב קלימט ואגון שילה, יצר את יצירותיו המוקדמות, ובהן סדרת ההדפסים "טורא אפורה" שנוצרה בהשפעת חוויותיו בביתניה עילית, והציג את עבודותיו בתערוכות הקבוצה. בשנת 1926 חזר לארץ ישראל, ובה פעל כצייר וכמורה, היה ממייסדי מוזיאון תל אביב לאמנות, אגודת האמנים והמדרשה לאמנות בתל אביב, וכן הוציא את ספריו לאור במו ידיו, בהוצאת "הלל" שייסד. בעבודתו האמנותית – בציור נופי הארץ ואנשיה ובפעילותו כדמות מרכזית בחוגי האמנות הארץ-ישראלית – המשיך אריה אלואיל את עבודת חייו כחלוץ.
אלואיל נהג לצייר בטבע. בשנותיו הראשונות בארץ התקשה להסתגל לשמש הארץ-ישראלית, אך עם הזמן פיתח סגנון ייחודי של ציור טבע ונוף, כשהוא מצייר בעיקר באור הרך של הבוקר. על יצירתו העיד: "שנתיים הרסתי הכול אשר ציירתי. לצייר מיער וינה התכחש הנוף הארצישראלי [...] השמש הלוהטת קרעה את תמונותיי בכהות. לא קל 'כיבוש' נוף זה [...] הנוף הארצישראלי דחה מציורי כול עקבות קוביזם וגם פוביזם" (אלוייל, הערות אוטוביוגרפיות).
מקור: אוסף עוזי אגסי.

לקט דיוקנאות של מבקר האמנות ועורך כתב-העת "גזית" גבריאל טלפיר מעשה ידי אמנים שונים. שנות ה-60-70.
בלקט שנים-עשר דיוקנאות במדיות שונות (עפרונות, דיו, פסטל ועוד, על נייר), מעשה ידי האמנים יהושע נוישטיין (נ. 1940), דוד מסר (1912-1999), דוד עזוז (נ. 1942), אבא פניכל (1906-1986), שאול סמירה (נ. 1939), יצחק אמתי (1907-1984), חיים רוזנטל (1938-2011), דוד גרשטיין (נ. 1944), עליזה נהור (1915-1987), ושרה ווסקובויניק (?) (1901-1968).
גבריאל טלפיר (1901-1990), מבקר אמנות, עורך ומתרגם. נולד בסטניסלבוב שבגליציה ועלה לארץ ישראל בשנת 1925. עסק בכתיבת שירה ובתרגום, אך עיקר עבודתו התמקדה בביקורת אמנות ובעריכת כתב העת "גזית" – "במה ליצירה אמנותית-ספרותית ולמחשבה חופשית". כתב העת כלל מאמרים בתולדות האמנות, תיאטרון ואדריכלות, ביקורות, מונוגרפיות קצרות של אמנים (בפרט אמנים ישראלים ויהודים) וכן רפרודוקציות שחור-לבן של יצירות אמנות. במשך שנים ארוכות היה "גזית" כתב העת היחיד בישראל אשר הוקדש ברובו לאמנויות הפלסטיות. כאישיות בעלת תפקיד מרכזי בעולם האמנות בישראל, זכה טלפיר שדיוקנו יצויר בידי אמנים רבים.
הדיוקנאות חתומים ומתוארכים ברובם.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים.