באור על התורה, מאת רבי עובדיה ספורנו "אביר הרופאים". ונציה, שכ"ז [1567]. דפוס זואן גריפו. כרוך עם: באור שיר השירים וקהלת, מאת רבי עובדיה ספורנו. ונציה, שכ"ז [1567]. דפוס זואן גריפו.
העותק של הצדיק משטעפנשט האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בדף השער הראשון מופיעות שלוש חותמות שלו – שתי חותמות דיו, האחת בצבע כתום והשניה בצבע סגול, ועוד חותמת מובלטת (ללא דיו).
בדף ט/1 רישום שם לתפילה ("קוויטל"): "זידא מנחם מאניס דוד בן פיגא חנה אלטר". כנראה של אחד החסידים (יתכן והוא זה שהעניק את הספר לאדמו"ר), שרשם זאת כדי שהאדמו"ר יתפלל עליו.
רישומי בעלות בכתיבה איטלקית בראש עמוד השער הראשון: "יודה[?] בכמ"ר אליעזר זלה"ה", "בנימין פיסארו".
האדמו"ר הקדוש משטעפנשט, רבי אברהם מתתיהו פרידמן (תר"ח-תרצ"ג, אנצ' לחסידות, א', עמ' קלא-קלב), צדיק ופועל ישועות מפורסם. בן האדמו"ר רבי נחום משטעפנשט – בנו של רבי ישראל מרוז'ין. בגיל עשרים ואחת מילא את מקום אביו, ותחת הנהגתו הפכה שטעפנשט למרכז חסידות רב השפעה. שימש באדמו"רות במשך שבעים שנה. קברו הועלה לארץ, לחלקת אדמור"י רוז'ין בבית העלמין "נחלת יצחק", ונודע עד היום כמקום ישועות בו באים רבים להתפלל.
צב; יו דף.19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בדף ח עם פגיעה בטקסט. במספר דפים נמחקו מילים או משפטים על-ידי הצנזורה בהדבקת פיסות נייר עליהם. בדפים נו-נז כתמי דיו רבים ופיסות נייר מודבקות, עם פגיעה בטקסט. נייר פורזץ צבעוני. חותמות. רישומים. כריכת עור עתיקה, מהודרת, עם הטבעות עיטורים מוזהבים. פגמים בכריכה.

ספר מדרש שמואל, על מסכת אבות, מאת רבי שמואל די אוזידה. "כמו שנדפס באמשטרדם" [רוסיה-פולין, תק"פ בקירוב].
העותק של האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק, ובניו האדמו"רים רבי קלונימוס שפירא מפיאסצ'נה בעל "חובת התלמידים" ורבי ישעיהו שפירא "האדמו"ר החלוץ".
בראש דף השער חתימת יד קדשו: " הק' אלימלך אב"ד גראדזיסק". חותמות רבות בשער ובדפי הספר: " אלימלך שפירא חוב"ק גראדזיסק", וחותמות בניו: " קלונימוס קלמן בהה"ק מוהר"א זצלה"ה שפירא – גראדזיסק"; " ישעי' בהה"ק מוהר"א זצלה"ה שפירא – גראדזיסק".
הרב הקדוש רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד-תרנ"ב), בנו של האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל "השרף ממוגלינצא" ונכדם של המגיד מקוזניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. מגדולי האדמו"רים והצדיקים בפולין, והשפעתו היתה רבה ברחבי פולין. רבו, רבי ישראל מרוז'ין, ציוה עליו לנהוג באדמורו"ת ולקבל קוויטלאך. [לימים שלח מכתב ארוך לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, אודות קדושתם הרבה של רבי ישראל מרוז'ין ובניו הקדושים]. רבים מאדמור"י פולין היו מתלמידיו, המפורסם שבהם הוא רבי יחיאל מאיר הלוי האדמו"ר מאוסטרובצה. ספריו הם "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך".
לעת זקנתו כשכבר היו לו נכדים רבים (שרבים מהם כיהנו באדמורו"ת, מהם רבי ישראל מגרודז'יסק ורבי ישראל פרלוב "הינוקא" מקרלין), נשא בזיווג שני את בתו של האדמו"ר מחנטשין, שילדה לו את בני-זקוניו רבי קלונימוס קלמן ורבי ישעיהו (ראה אודותם להלן). לאחר פטירתו נהגה אשתו הרבנית חנה ברכה באדמורו"ת, קיבלה פתקאות "קוויטלאך" ואף היתה לבושה בארבע כנפות (אנצ' לחסידות, א', עמ' תרכז). נפטרה בשיבה טובה, בחשון שנת ת"ש.
בנם, האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה (תרמ"ט-תש"ד), קדוש וטהור, עמקן ומקורי. חתן האדמו"ר רבי ירחמיאל משה הופשטיין מקוז'ניץ. מגדולי ההגות החסידית בתקופת מלחמת העולם השניה ולפניה. בשנת תרס"ט החל לכהן כאדמו"ר בפיאסצ'נה, עיירה סמוכה לוורשא, ומשנת תרע"ג החל לכהן כרב העיירה. בשנת תרפ"ג פתח את ישיבתו "דעת משה" בוורשא, בה השקיע את כל כוחותיו, והתמסר לכל אחד מתלמידיו באופן אישי. מחנך כביר, עם הבנה פסיכולוגית דקה ויכולת חדירה לנפשות תלמידיו. קנה שם עולם בספריו המקוריים: "חובת התלמידים" לבחורים צעירים (וורשא תרצ"ב, ספרו היחיד שנדפס בחייו), "הכשרת האברכים", "מבוא שערים", "דרך המלך", "בני מחשבה טובה" ויומנו האישי "צו וזירוז". בספריו התמזגו באופן מיוחד תורות חב"ד עם תורות קרלין וקוז'ניץ, עמקות מקורית עם רגשות כיסופים בוערים. ספרו המרטיט ביותר הוא ספרו ההיסטורי "אש קודש", ספר נועז שמכיל את דרשותיו שאמר וכתב בשנות הזעם ת"ש-תש"ב בתוככי גטו וורשא. בספרו זה מתוארים בצורה נוגעת ללב, עומק היסורים הנפשיים שעברו יהודים מאמינים כמוהו בתקופה של הסתר פנים כמו בשואה. בשנת תש"ג הטמין את כתביו בכד חלב באדמת הגטו, ונמצאו באורח פלאי בחפירות שנערכו בשטח הגטו מספר שנים לאחר המלחמה. לאחר מרד גטו וורשא גורש האדמו"ר, יחד עם יהודים נוספים שנותרו בחיים, למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין, שם נרצח על קידוש ה', בה' חשון תש"ד.
בנם הצעיר – רבי ישעיהו שפירא (תרנ"א-תש"ה), עלה לארץ ישראל בשנת תר"פ ופעל רבות בתנועת ההתיישבות של הפועל המזרחי. השפיע בין חברי התנועה הרבה יראת-שמים בחום חסידי לוהט, ונודע בפי כל בשם "האדמו"ר החלוץ". בשנת תש"ג הגשים משאלת חייו לעבוד כאיכר בנחלתו בכפר פינס. אך השמועות הרעות שבאו מאירופה הכריעוהו ונפטר בגיל צעיר בבית גיסו האדמו"ר רבי חנוך בורשטיין מסוכוטשוב.
[2], ג-פד; לו דף. 23.5 ס"מ. נייר רך. מצב בינוני. כתמים ובלאי. פגעי בלאי ועש רבים, עם פגיעות בטקסט (כל הספר עבר שיקום מקצועי במילוי נייר). חותמות. כריכת עור חדשה.

דף כתב-יד, חידושי אגדה, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר. עם הגהות בכתב-ידו של נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט – בעל ה"ייטב לב". [ההגהות נכתבו בין השנים תרי"א-תרמ"ג 1851-1883].
דף בפורמט גדול, כתוב משני צדיו (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו באגדה של בעל ה"ישמח משה". בהם שני חידושים שנתגלו לו בחלום וחידוש על מסכת שבת שלא הופיע בדפוס. עם שתי הגהות בכתב יד קדשו של נכדו בעל ה"ייטב לב". בראש העמוד הראשון נכתב: "לקוטים".
בעמוד השני, בטור השמאלי, הועתק חלום שכתב ה"ישמח משה": "נתגלה לי בחלום שמצוה גדולה לקרב הרחוקים, ר"ל [=רצה לומר] בביאורים על הפליאות...", כלומר, שיש מצוה גדולה לבאר מדרשי פליאה ומדרשים מוקשים ורחוקים מהבנה. בהמשך הוא מוסיף לכתוב בעניין באריכות. בסוף העמוד לאחר העתקת החלום, כותב ה"ייטב לב" בכתב-יד קדשו: "א"ה [=אמר המסדר] כבר העתקתי זה בס'[דר] משפטים, קודם ד"ה [=דבור המתחיל] 'פליאה גדולה', אלא שנחסר שם כמה תיבות בטעות הדפוס, ע"כ אמרתי להעתיקו פה בשלימותו לבל יחסר המזג".
תוכן החלום נדפס בספר "ישמח משה", בפרשת משפטים (דף נה/2, מהדורת למברג תרי"א), אך בכמה שינויי נוסח (כפי שכותב נכדו ה"ייטב לב"). בספר הנדפס, לפני החלום, כותב ה"ייטב לב": "אמר המסדר ראיתי להעתיק פה מה ששמעתי מפי קדשו, וכן נמצא בכתב-יד". דברי החלום והפתיחה שבספר הנדפס נדפסו במהדורות ספר "ישמח משה", וכן בעשרות ספרים שהעתיקו את החלום הנ"ל, על פי הנוסח המשובש, ולא כפי הנוסח המתוקן שלפנינו. כפי הנראה גם דבריו של ה"ייטב לב", אודות חלום זה, הכתובים בדף שלפנינו, לא נדפסו מעולם.
בעמוד הראשון, בטור הימני, הועתק חלום נוסף שכתב ה"ישמח משה", "ביום ב' ר"ח [=ראש חודש] אייר תקנואו [=תקנ"ו] לפ"ק, נרדמתי על הספר ונתגלה לי...". מעל קטע זה מופיע רישום, כפי הנראה אף הוא בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב": "א"ה [=אמר המסדר] הנה מקום אתי להעתיק כאן מה שמצאתי בכת"י קדשו של אאזמ"ו המחבר זצוק"ל הנאות לעניין זה, וזה לשונו".
חלום זה ודברי הפתיחה שלפניו נדפסו בספר "ישמח משה", בפרשת ויצא (דף עב/1, מהדורת למברג תר"ט), אך בשינויי נוסח. בנדפס נכתב: "ב' דר"ח אדר", ובדף שלפנינו נכתב: "אייר". בנדפס נכתב: "נרדמתי על הספ'", ויש שפענחו בטעות: "על הספה", ובדף שלפנינו נכתב: "על הספר".
בעמוד הראשון, בטור השמאלי, מופיע חידוש המתחיל במילים "במס' שבת". כפי הנראה, חידוש זה לא נדפס.
בכתבי ה"ישמח משה" מופיעים חידושים מופלאים רבים שהתגלו לו בחלום. על כך כותב בן נינו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש בספרו "תהלה למשה": "חזיונותיו וחלומותיו היו נפלאים, ואמר כי חלומותיו המה כענין נבואה, וכמה פעמים דרש דרש משה בחלומו דברים חריפים ושנונים". 
האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינובה שמע עדות מעניינת מפיו של ה"ישמח משה" בנוגע לביאור מדרשי פליאה. לדבריו, היה מצטער פעמים רבות שאולי ביאוריו החריפים למדרשים מוקשים "אינו תורת אמת ח"ו", ושמא לא לכך התכוונו במדרש. על כך "נתגלה לו מן השמים בחלום, כי אם אומרים בשכל הישר וצח... אז גם אם אינו אמת בזה מקודם... שלא היתה כונת בעל המימרא בזה, עם כל זה נעשה עתה בשמים אמת". עדות זו מובאת בספרו של האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, "דברי תורה" (מהדורא שתיתאה, אות לו), שם הוסיף שרבים חשבו שמדובר באותו החלום שהועתק בכתב-היד שלפנינו (בעמוד השני).
ה"ייטב לב" ירש את כל כתבי זקנו ה"ישמח משה", כתבים שלא היו ערוכים ומוכנים לדפוס, והוא זה שהתחיל לארגן את העתקתם, סידורם ועריכתם לדפוס, עם הגהותיו והערותיו. בין השנים תר"ט-תרכ"א הוציא לאור את חמשת הכרכים "ישמח משה" על התורה. על שאר כתבי זקנו הפקיד את חתנו רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ, ואת נכדו רבי משה דוד אב"ד לאפאש, שיערכו וידפיסו אותם.
[1] דף. 42 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נזקי עש בראש הדף, עם פגיעה בטקסט.

----------------------------------------------- ---------------------------------

הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגעט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו לגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (הרב יוסף משה סופר, הגאון הקדוש בעל ישמח משה, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשיניווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי ה"חוזה מלובלין" וה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקס"ח, בה נבחר לרב באוהעל, הפיץ את החסידות בארצות הונגריה. התפרסם בדורו למקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.

שלחן ערוך הרב, "מהלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן המשפט", מאת רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן. זיטומיר, תרט"ז [1855]. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
לפנינו עותק נאה, בעל שוליים רחבים, עם הגהות בכתב-יד שזוהה ככתב-יד קדשו של האדמו"ר הגה"ק רבי מנחם מנדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש.
הגהות אלה, הכתובות בשולי העמודים, בהלכות גזילה וגניבה (בסעיפים ד, טו, דפים קנו/1, קנז/2), הן השלמות של קטעים שלמים שהושמטו על ידי הצנזורה.
בשלושת המהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב לא נגעה יד הצנזורה. רק החל מהמהדורה הרביעית (ווארשא תקצ"ח) החלו הצנזורים "לתקן" ולהשמיט קטעים, ואף סעיפים שלמים, מדברי השלחן ערוך. הצנזורה הקפידה במיוחד על ספרי הלכה שקשורים לחלק חושן משפט (ראה על כך בהרחבה: הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן – ביבליוגרפיה, עמ' לו ואילך).
בעותק שלפנינו חזר ה"צמח צדק" והשלים בכתב-יד קדשו את הנוסח המקורי של הסעיפים, העוסקים בענייני מכס, גזל וטעות עכו"ם, כפי שנדפסו במהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב בשלמותם. כמו כן, ישנם כמה סימוני סוגריים בכתב-ידו של ה"צמח צדק", המקיפים מילים שהתווספו על ידי הצנזורה.
הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו) – האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא", וחתן דודו "האדמו"ר האמצעי" רבי דוב בער שניאוריו. התייתם בגיל שלש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו "האדמו"ר האמצעי" בשנת תקפ"ח, החל להנהיג את חסידות חב"ד, אותה הנהיג יותר מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי בלרוס, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של הצמח צדק ודבקו בו בלב ונפש. מלבד כהונתו כאדמו"ר ומורה דרך לחסידים, היה ה"צמח צדק" מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (כמחצית מהן אבדו בשריפה הגדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות שנכתבו לרבנים ודיינים מרחבי ארצות מזרח-אירופה). ה"צמח צדק" גם פרסם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה. הספרים שערך והוציא לאור האדמו"ר ה"צמח צדק" – "תורה אור" ו"לקוטי תורה", סבלו הרבה מידה של הצנזורה הרוסית, ועשרות קטעים הושמטו וצונזרו מהנוסח המקורי שלהם. הקטעים המצונזרים הועתקו על ידי תלמידי ה"צמח צדק" ב"ביכלאך" שלהם, וכן על שולי גליונות עותקי הספרים שלהם. חלק מהם נדפסו במהדורות החדשות של "תורה אור" ו"לקוטי תורה", במדורי ההוספות. ידוע על כרכי "לקוטי תורה" שהיו ברשותו של רבי אליהו יוסף ריבלין, בעל "אהלי יוסף", מחשובי תלמידיו של ה"צמח צדק", ושוליהם מלאים בהעתקות מכתב-ידו של רבו ה"צמח צדק", בהן השמטות צנזורה שעדיין לא נדפסו (ראה הרב יהושע מונדשיין, המסע האחרון, עמ' 143-140, ובהערות).
בעל ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי במדינות רייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס) – "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוואלוז'ין, לצורך אספות ועידה שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האספות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שחפצו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
האדמו"ר ה"צמח צדק" התפרסם בזמנו כאיש אלוקים קדוש, בעל רוח-הקודש ו"פועל ישועות" אשר תפילותיו וברכותיו לא שבו ריקם. נודעו עליו סיפורי-פלא של גילויי רוח הקודש, כאשר בעיניו הצופיות ידע לכוון נשים עגונות כיצד למצוא את בעליהן, חיים או מתים, וע"י כך להתירן מכבלי עגינותן. כמה מסיפורי-פלא אלו נכתבו סמוך לאחר פטירתו ע"י תלמידו רבי יעקב קאדניר בסוף ספרו "ספורים נוראים" (למברג, תרל"ה).
[1], קלג-קסז דף. 22.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. ההגהות נקצצו מעט בשוליהן ומספר מילים נפגעו. כתמים. חותמת. כריכה חדשה.