שלחן ערוך הרב, "מהלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן המשפט", מאת רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן. זיטומיר, תרט"ז [1855]. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
לפנינו עותק נאה, בעל שוליים רחבים, עם הגהות בכתב-יד שזוהה ככתב-יד קדשו של האדמו"ר הגה"ק רבי מנחם מנדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש.
הגהות אלה, הכתובות בשולי העמודים, בהלכות גזילה וגניבה (בסעיפים ד, טו, דפים קנו/1, קנז/2), הן השלמות של קטעים שלמים שהושמטו על ידי הצנזורה.
בשלושת המהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב לא נגעה יד הצנזורה. רק החל מהמהדורה הרביעית (ווארשא תקצ"ח) החלו הצנזורים "לתקן" ולהשמיט קטעים, ואף סעיפים שלמים, מדברי השלחן ערוך. הצנזורה הקפידה במיוחד על ספרי הלכה שקשורים לחלק חושן משפט (ראה על כך בהרחבה: הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן – ביבליוגרפיה, עמ' לו ואילך).
בעותק שלפנינו חזר ה"צמח צדק" והשלים בכתב-יד קדשו את הנוסח המקורי של הסעיפים, העוסקים בענייני מכס, גזל וטעות עכו"ם, כפי שנדפסו במהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב בשלמותם. כמו כן, ישנם כמה סימוני סוגריים בכתב-ידו של ה"צמח צדק", המקיפים מילים שהתווספו על ידי הצנזורה.
הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו) – האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא", וחתן דודו "האדמו"ר האמצעי" רבי דוב בער שניאוריו. התייתם בגיל שלש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו "האדמו"ר האמצעי" בשנת תקפ"ח, החל להנהיג את חסידות חב"ד, אותה הנהיג יותר מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי בלרוס, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של הצמח צדק ודבקו בו בלב ונפש. מלבד כהונתו כאדמו"ר ומורה דרך לחסידים, היה ה"צמח צדק" מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (כמחצית מהן אבדו בשריפה הגדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות שנכתבו לרבנים ודיינים מרחבי ארצות מזרח-אירופה). ה"צמח צדק" גם פרסם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה. הספרים שערך והוציא לאור האדמו"ר ה"צמח צדק" – "תורה אור" ו"לקוטי תורה", סבלו הרבה מידה של הצנזורה הרוסית, ועשרות קטעים הושמטו וצונזרו מהנוסח המקורי שלהם. הקטעים המצונזרים הועתקו על ידי תלמידי ה"צמח צדק" ב"ביכלאך" שלהם, וכן על שולי גליונות עותקי הספרים שלהם. חלק מהם נדפסו במהדורות החדשות של "תורה אור" ו"לקוטי תורה", במדורי ההוספות. ידוע על כרכי "לקוטי תורה" שהיו ברשותו של רבי אליהו יוסף ריבלין, בעל "אהלי יוסף", מחשובי תלמידיו של ה"צמח צדק", ושוליהם מלאים בהעתקות מכתב-ידו של רבו ה"צמח צדק", בהן השמטות צנזורה שעדיין לא נדפסו (ראה הרב יהושע מונדשיין, המסע האחרון, עמ' 143-140, ובהערות).
בעל ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי במדינות רייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס) – "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוואלוז'ין, לצורך אספות ועידה שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האספות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שחפצו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
האדמו"ר ה"צמח צדק" התפרסם בזמנו כאיש אלוקים קדוש, בעל רוח-הקודש ו"פועל ישועות" אשר תפילותיו וברכותיו לא שבו ריקם. נודעו עליו סיפורי-פלא של גילויי רוח הקודש, כאשר בעיניו הצופיות ידע לכוון נשים עגונות כיצד למצוא את בעליהן, חיים או מתים, וע"י כך להתירן מכבלי עגינותן. כמה מסיפורי-פלא אלו נכתבו סמוך לאחר פטירתו ע"י תלמידו רבי יעקב קאדניר בסוף ספרו "ספורים נוראים" (למברג, תרל"ה).
[1], קלג-קסז דף. 22.5 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. ההגהות נקצצו מעט בשוליהן ומספר מילים נפגעו. כתמים. חותמת. כריכה חדשה.

דף (2 עמ' כתובים) בכתב-יד קדשו של רבי מרדכי דוב טברסקי האדמו"ר הקדוש מהורוניסטייפול – קטעים מחיבורו "תורי זהב" על הלכות ריבית, שנדפס בירושלים, בשנת תרצ"ג, כשלושים ושלש שנה לאחר פטירתו. כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם תיקונים והוספות בכתב-ידו (ראה צילום מצורף להשוואה).
האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי (חנוכה ת"ר-אלול תרס"ג), בנו של רבי משולם זושא מטלומטש וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו ונתגדל בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש מורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס, לאדמו"ר ורב בעיר הורוניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו, לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה.
היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות [ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד]. מספריו: שו"ת "עמק שאלה", "תורי זהב" על דיני ריבית, "עמק החכמה" דרוש ופלפול בהלכה ובחסידות. "כד הזהב" בענייני קבלה [ספר שנותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה].
[1] דף, כתוב משני צידיו. 21 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים בשוליים (עם פגיעה בטקסט ההוספות בגליון).

כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, עם פירושים – תפילות לימות החול ולשבתות, לחגים, מועדים ותעניות. [תימן, תי"ד 1653 בקירוב].
כתיבה תימנית נאה עתיקה, אופיינית למאה ה-17, רובה עם ניקוד עליון. פסקאות (קצרות יחסית) של "פירושים" ששילב הסופר ב"חלונות" בתוך הטקסט. רוב הפירושים הינם פירושי מהר"י ונה, ובתחילת כל פירוש מופיעה הכותרת "פ'[ירוש]". בהגדה של פסח מופיע פירוש מלא, המיוחס לרבי יצחק (מהר"י) ונה, והוא נכתב סביב נוסח ההגדה (שנכתב במרכז הדף). בשולי הדפים מופיעות הגהות רבות, חלקן ארוכות, מכותבים אחרים, בכתיבה תימנית, ובהן פירושים נוספים.
בראש הסידור: [7] דף עם הוספות והשלמות, בכתיבה פשוטה ומאוחרת [אופיינית למאה ה-19/20].
כתב-היד כולל: תפילות לימות החול, תפילות לשבתות השנה, פרקי אבות, זמירות לשבת ולמוצאי שבת, תפילות לראש חודש, תפילות לחג הפסח, הגדה של פסח, תפילה לחג השבועות, אזהרות רבי שלמה אבן גבירול, תפילת התעניות, מגילת איכה וקינות, תפילות לימים נוראים, תפילות לחג הסוכות ולשמיני עצרת, הושענות, תיקון הגשם, הקפות ופיוטים לשמחת תורה, סדר ימי החנוכה, תקון פורים ופזמונים לפורים, מגילת אסתר (עם תפסיר), מספדות, סליחות, "מרנות", סדר עבודה ליום הכפורים (לרבי אברהם אבן עזרא), ברכות, עבור השנים ולוחות תקופה, נוסחי כתובות, גיטין ושטרות.
[166] דף, 29.5 ס"מ בקירוב. חסרים דפים בתחילה ובסוף. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני-גרוע. כתמים רבים. בלאי וקרעים. נזקי עש קלים. כריכה חדשה.
לוחות התקופה שבסוף כתב-היד מתחילים משנת תי"ד [1653], ומכאן תארוך כתב-היד לתקופה זו.

שטר בענייני ממונות, בחתימותיהם של דייני בית הדין בצנעא במאה ה-18, רבי פנחס שלמה [הכהן עראקי] ורבי יחיא בן יוסף צאלח – המהרי"ץ. [צנעא, תימן], סיון ב'פ"ב [לשטרות – ה'תקל"א ליצירה 1771].
שטר ארוך בערבית-יהודית, בענייני ממונות, של בנותיו של סלימאן אלגמל [גמליאל]. עם חתימות הדיינים בשולי השטר. המהרי"ץ חותם שני בחתימה רבנית מסולסלת.
החותם הראשון, רבי פנחס בן שלמה הכהן עראקי (תנ"ה-תקל"א בערך), בעל "מטה עוז", כיהן כדיין בבית הדין המרכזי בצנעא החל משנת תק"ז [במקום רבי יוסף בשארי]. לאחר פטירת הראב"ד רבי סעדיה קטיעי, בשנת תקי"ז, מונה רבי פנחס לראב"ד; ולאחר פטירתו, בראשית שנות התק"ל, נתמנה המהרי"ץ על מקומו כראב"ד בית הדין בצנעא [בכל המקורות נכתב שרבי פנחס עראקי נפטר בשנת תק"ל 1770, אולם כנגדם עומד השטר שלפנינו משנת תקל"א]. עפ"י מסורת יהודי צנעא, היו הפוקדים את קברו של מארי פנחס הכהן "נענים בתפילתם תיכף ומיד" (הלכה ומסורה, קובץ כג, אלול תש"ט, עמ' קסד). החתימה של רבי פנחס בשטר שלפנינו הינה בכתב-יד רגיל [ואינה חתימה קליגרפית מסולסלת המצויה בחתימות חכמי תימן]. הדבר מתאים לעדות זקני תימן, על הדיין מארי פנחס הכהן הנ"ל, כי "הכתיבה שלו אינה כל כך יפה" (הלכה ומסורה, שם).
החותם השני, רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח – המהרי"ץ (תע"ה-תקס"ה), גדול רבני תימן במאה ה-18, ומגדולי הפוסקים האחרונים. תלמיד סבו מרי צאלח, ותלמיד רבי אהרן הכהן עראקי, רבי יחיא עראקי ורבי דוד משרקי בעל "שתילי זיתים". בשנת תקי"ז נתמנה המהרי"ץ לחבר בית הדין בצנעא (על מקומו של רבי סעדיה קטיעי). בהמשך השנים נתמנה המהרי"ץ להיות רב ראשי וראב"ד לכל קהילות תימן, תפקיד בו כיהן עשרות שנים. סמכותו הוכרה בכל תימן ללא עוררין, ועד היום נוהגים רבים מבני עדת תימן לפי מנהגיו ופסקיו. חיבר את סידור התכלאל עם פירושו "עץ חיים" וספרי הלכה רבים: "זבח תודה" ו"שערי קדושה" על הלכות שחיטה, "שערי טהרה" על הלכות נדה, שו"ת "פעולת צדיק", ועוד ספרי הלכה, מוסר וקבלה.
[1] דף. 17 ס"מ. 28 שורות בכתב-יד. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים ובלאי בקפלי ושולי הנייר.

כתב-יד הכולל מספר חיבורים ב"קבלה מעשית" – קמיעות, השבעות, צירופי שמות קבליים, סגולות, מזלות, גורלות, ועוד; עם איורים ושרטוטים קבליים. [תימן, המאה ה-18].
קובץ בכתיבה תימנית, ממספר כותבים. כולל טבלאות, עיגולים ושרטוטים, חלקם בדיו חומה.
בחלקו הראשון של כתב-היד מופיע חיבור בשם "ספר המרגלית" – המאגד עניינים רבים ב"קבלה מעשית" [אין להחליפו עם חיבור בשם זהה המכיל פירוש על מדרש הגדול], עם איורים ושרטוטים קבליים. חיבור זה מיוחס לרבי שלום שבזי ולבנו רבי שמעון, ולא נדפס עדיין. החיבור כולל בין היתר: תפילות, צירופי שמות והשבעות למצבים שונים, גלגלי מזלות, "שמות מפורשים כנגד י"ב מזלות", "דיני קמיעות ומעשיהם", טבלאות לפי תקופות וחודשים, עם שמות המזלות, המלאכים הממונים וצירופי שמות הקודש, איורי "אותיות שמשתמשין בהן מלאכי השרת", כולל "קולמוסים" ו"חותמות" של מלאכים שונים, "ז' רקיעים וכוחותם", שאלות חלום, נוסחאות קמיעות וסגולות לעניינים שונים, ועוד. אחריו מופיעים מספר דפים מחיבור בשם "מועד דוד", על ענייני מזלות ("אתחיל לכתוב ממשלת וטבע הז' כוכבי לכת"). לאחר מכן חיבור בשם "באב לאלמחבה", עם סגולות, כתב מלאכים, ועוד; אחריו מופיע חיבור בשם "באב אלתנגים"; ולאחר מכן חיבור נוסף. שלושת החיבורים האחרונים כתובים בערבית-יהודית.
[110] דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגעי עש, עם פגיעה בטקסט בחלק מהדפים. כריכת עור ישנה, פגומה.
מצורפת חוות-דעת מומחה מאת ד"ר בנימין ריצ'לר, לשעבר מנהל המכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספריה הלאומית.