כתב-יד, ספר מנחת עני, חלק שלישי, עניינים וסוגיות הש"ס לפי סדר א-ב, מאת רבי יוסף דוד זינצהיים. פריז, תק"ע [1810].
אוטוגרף המחבר. כרך גדול בכתב-ידו. בדף השער, הקדמה חתומה, מהתאריך מנחם-אב תק"ע, בה מספר הגאון המחבר על חיבור הספר בעת היותו נודד מביתו ומבית מדרשו, מתוך טרדות ועול הציבור "המוטל עלי תמיד כסדרן ושלא כסדרן". בעת כתיבת עיקר החיבור לא עמדו בפני המחבר ספרים רבים להם נזקק, ובמקומות רבים הוסיף אחר כך על דבריו: "ושוב בא לידי ספר..."; "ושוב אחר ימים רבים הגיע לידי...".
במספר מקומות בכתב-היד מופיעות הוספות בכתב-ידו של חתנו ותלמידו, הגאון רבי אברהם אויערבאך אב"ד בון. ראה לדוגמא בדף קב/1: "ואני תלמידו הצעיר אברהם, נ"ל ליישב...".
חיבור זה כולל ששה חלקים, המסודרים כל אחד לפי סדר א-ב של שמות הסוגיות – מתוכם נדפסו עד היום רק החלק הראשון והחמישי (מנחת עני, הוצאת מכון ירושלים, תשל"ה-תשמ"ד), ושאר החלקים עומדים לראות אור בעתיד בעזרת השם.
הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים (תצ"ז בערך-תקע"ג), מגדולי יהדות צרפת בדורות האחרונים, וראש ה"סנהדרין" שהקים נפוליאון. נולד בעיר טריר (Trier, דרום-מערב גרמניה) לאביו רבי יצחק איצק זינצהיים שכיהן אז כאב"ד הקהילה. גאון מופלג בתורה ובחכמה. בשנת תקל"ח הקים ישיבה בבישהיים (אלזס, צרפת) יחד עם גיסו רבי נפתלי הירץ מעדלסהיים, לאחר מכן עברה ישיבתו לשטרסבורג. בשנת תקס"ו נתמנה על ידי נפוליאון הראשון לעמוד בראש ה"סנהדרין" - מוסד יהודי שהוקם בפקודת נפוליאון על מנת לנהל את עניני הדת היהודית בצרפת. במסגרת זו התמודד בתבונה רבה עם נסיונות רפורמה שונים בהלכה ובדת היהודית. בהספד שנשא עליו ה"חתם סופר" ניכרת הערכתו המיוחדת לדמותו: "...הגאון הצדיק הזה אשר אנו עוסקים בהספדו הרב הגאון מו"ה דוד זצ"ל זניצהיימר בעל מחבר ספר 'יד דוד', אשר בהיותו מכובד וקרוב מאד למלכות בפאריס ונשאל על כמה דברים, והשיב שואליו דבר, והיה גדול ומכובד מאד בעיני המלך והשרים, וכבוד עשו לו במותו כידוע, ובכל זאת היה גדול ליהודים עוסק כל ימיו בתורה והחזיר הש"ס כמה פעמים וכל ספרי ראשונים ואחרונים היו ממש שגורים בפיו כנראה מספרו, ומכירו הייתי בילדותי וגם עתה ע"י חלוף כתבים עמו ראיתי צדקתו ותמותו, נמצא מלבד שנעשה אדון ע"י חכמתו בנימוסים ובמדיניות, עוד נשאר הוא המושל בגבורתו ולא משלו הם בו שיתפתה אחריהם ח"ו, אלא אחר שגלה להם טפח חזר לכסות טפחיים וצד תמותו במקומו עמד וריחו לא נמר...". הותיר אחריו כתבים רבים של יצירה תורנית גדולה, ביניהם חיבורו "יד דוד" על סדר הש"ס, "מנחת עני" על סוגיות הש"ס ו"שלל דוד" על התורה. כרכים רבים מחיבוריו אלו נדפסו ע"י מכון ירושלים.
הגאון רבי אברהם אויערבך (תקכ"ג-תר"ו 1763-1845), תלמיד רבי נתן אדלר וחברו של ה"חתם סופר". מגדולי רבני אשכנז וארצות הריינוס. בנו של רבי אביעזרי זעליג אויערבך אב"ד פוסוויילר (תפ"ד-תקכ"ח), וחתן דודו רבי דוד זינצהיים. נתחנך על ברכי זקנו רבי צבי הירש אויערבך אב"ד וורמייזא, ואח"כ למד אצל רבי נתן אדלר בפרנקפורט דמיין, ביחד עם ה"חתם סופר" (שלימים אף הספידו; ראה: אישים בתשובות חת"ס, עמ' כ). שימש ברבנות בכמה קהילות ברחבי אשכנז. משנת תקס"ח אב"ד בונא (בון). מצאצאיו יצאו שושלות מפורסמות של רבנים ואנשי תורה, מהם: בנו הבכור רבי צבי בנימין אויערבך בעל "נחל אשכול" אב"ד דרמשטט והלברשטט, ובנו רבי אהרן אויערבך אב"ד בון.
[1], קלו, [15] דף. 29 ס"מ. נייר ירקרק איכותי. מצב טוב. כתמים ובלאי. דפים רופפים. כריכה מקורית פגומה ובלויה.

כתב-יד, סידור "תכלאל" כמנהג יהודי תימן, עם פירושים – תפילות לימות החול ולשבתות, לחגים, מועדים ותעניות. [תימן, תי"ד 1653 בקירוב].
כתיבה תימנית נאה עתיקה, אופיינית למאה ה-17, רובה עם ניקוד עליון. פסקאות (קצרות יחסית) של "פירושים" ששילב הסופר ב"חלונות" בתוך הטקסט. רוב הפירושים הינם פירושי מהר"י ונה, ובתחילת כל פירוש מופיעה הכותרת "פ'[ירוש]". בהגדה של פסח מופיע פירוש מלא, המיוחס לרבי יצחק (מהר"י) ונה, והוא נכתב סביב נוסח ההגדה (שנכתב במרכז הדף). בשולי הדפים מופיעות הגהות רבות, חלקן ארוכות, מכותבים אחרים, בכתיבה תימנית, ובהן פירושים נוספים.
בראש הסידור: [7] דף עם הוספות והשלמות, בכתיבה פשוטה ומאוחרת [אופיינית למאה ה-19/20].
כתב-היד כולל: תפילות לימות החול, תפילות לשבתות השנה, פרקי אבות, זמירות לשבת ולמוצאי שבת, תפילות לראש חודש, תפילות לחג הפסח, הגדה של פסח, תפילה לחג השבועות, אזהרות רבי שלמה אבן גבירול, תפילת התעניות, מגילת איכה וקינות, תפילות לימים נוראים, תפילות לחג הסוכות ולשמיני עצרת, הושענות, תיקון הגשם, הקפות ופיוטים לשמחת תורה, סדר ימי החנוכה, תקון פורים ופזמונים לפורים, מגילת אסתר (עם תפסיר), מספדות, סליחות, "מרנות", סדר עבודה ליום הכפורים (לרבי אברהם אבן עזרא), ברכות, עבור השנים ולוחות תקופה, נוסחי כתובות, גיטין ושטרות.
[166] דף, 29.5 ס"מ בקירוב. חסרים דפים בתחילה ובסוף. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני-גרוע. כתמים רבים. בלאי וקרעים. נזקי עש קלים. כריכה חדשה.
לוחות התקופה שבסוף כתב-היד מתחילים משנת תי"ד [1653], ומכאן תארוך כתב-היד לתקופה זו.

שטר בענייני ממונות, בחתימותיהם של דייני בית הדין בצנעא במאה ה-18, רבי פנחס שלמה [הכהן עראקי] ורבי יחיא בן יוסף צאלח – המהרי"ץ. [צנעא, תימן], סיון ב'פ"ב [לשטרות – ה'תקל"א ליצירה 1771].
שטר ארוך בערבית-יהודית, בענייני ממונות, של בנותיו של סלימאן אלגמל [גמליאל]. עם חתימות הדיינים בשולי השטר. המהרי"ץ חותם שני בחתימה רבנית מסולסלת.
החותם הראשון, רבי פנחס בן שלמה הכהן עראקי (תנ"ה-תקל"א בערך), בעל "מטה עוז", כיהן כדיין בבית הדין המרכזי בצנעא החל משנת תק"ז [במקום רבי יוסף בשארי]. לאחר פטירת הראב"ד רבי סעדיה קטיעי, בשנת תקי"ז, מונה רבי פנחס לראב"ד; ולאחר פטירתו, בראשית שנות התק"ל, נתמנה המהרי"ץ על מקומו כראב"ד בית הדין בצנעא [בכל המקורות נכתב שרבי פנחס עראקי נפטר בשנת תק"ל 1770, אולם כנגדם עומד השטר שלפנינו משנת תקל"א]. עפ"י מסורת יהודי צנעא, היו הפוקדים את קברו של מארי פנחס הכהן "נענים בתפילתם תיכף ומיד" (הלכה ומסורה, קובץ כג, אלול תש"ט, עמ' קסד). החתימה של רבי פנחס בשטר שלפנינו הינה בכתב-יד רגיל [ואינה חתימה קליגרפית מסולסלת המצויה בחתימות חכמי תימן]. הדבר מתאים לעדות זקני תימן, על הדיין מארי פנחס הכהן הנ"ל, כי "הכתיבה שלו אינה כל כך יפה" (הלכה ומסורה, שם).
החותם השני, רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח – המהרי"ץ (תע"ה-תקס"ה), גדול רבני תימן במאה ה-18, ומגדולי הפוסקים האחרונים. תלמיד סבו מרי צאלח, ותלמיד רבי אהרן הכהן עראקי, רבי יחיא עראקי ורבי דוד משרקי בעל "שתילי זיתים". בשנת תקי"ז נתמנה המהרי"ץ לחבר בית הדין בצנעא (על מקומו של רבי סעדיה קטיעי). בהמשך השנים נתמנה המהרי"ץ להיות רב ראשי וראב"ד לכל קהילות תימן, תפקיד בו כיהן עשרות שנים. סמכותו הוכרה בכל תימן ללא עוררין, ועד היום נוהגים רבים מבני עדת תימן לפי מנהגיו ופסקיו. חיבר את סידור התכלאל עם פירושו "עץ חיים" וספרי הלכה רבים: "זבח תודה" ו"שערי קדושה" על הלכות שחיטה, "שערי טהרה" על הלכות נדה, שו"ת "פעולת צדיק", ועוד ספרי הלכה, מוסר וקבלה.
[1] דף. 17 ס"מ. 28 שורות בכתב-יד. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים ובלאי בקפלי ושולי הנייר.

כתב-יד הכולל מספר חיבורים ב"קבלה מעשית" – קמיעות, השבעות, צירופי שמות קבליים, סגולות, מזלות, גורלות, ועוד; עם איורים ושרטוטים קבליים. [תימן, המאה ה-18].
קובץ בכתיבה תימנית, ממספר כותבים. כולל טבלאות, עיגולים ושרטוטים, חלקם בדיו חומה.
בחלקו הראשון של כתב-היד מופיע חיבור בשם "ספר המרגלית" – המאגד עניינים רבים ב"קבלה מעשית" [אין להחליפו עם חיבור בשם זהה המכיל פירוש על מדרש הגדול], עם איורים ושרטוטים קבליים. חיבור זה מיוחס לרבי שלום שבזי ולבנו רבי שמעון, ולא נדפס עדיין. החיבור כולל בין היתר: תפילות, צירופי שמות והשבעות למצבים שונים, גלגלי מזלות, "שמות מפורשים כנגד י"ב מזלות", "דיני קמיעות ומעשיהם", טבלאות לפי תקופות וחודשים, עם שמות המזלות, המלאכים הממונים וצירופי שמות הקודש, איורי "אותיות שמשתמשין בהן מלאכי השרת", כולל "קולמוסים" ו"חותמות" של מלאכים שונים, "ז' רקיעים וכוחותם", שאלות חלום, נוסחאות קמיעות וסגולות לעניינים שונים, ועוד. אחריו מופיעים מספר דפים מחיבור בשם "מועד דוד", על ענייני מזלות ("אתחיל לכתוב ממשלת וטבע הז' כוכבי לכת"). לאחר מכן חיבור בשם "באב לאלמחבה", עם סגולות, כתב מלאכים, ועוד; אחריו מופיע חיבור בשם "באב אלתנגים"; ולאחר מכן חיבור נוסף. שלושת החיבורים האחרונים כתובים בערבית-יהודית.
[110] דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגעי עש, עם פגיעה בטקסט בחלק מהדפים. כריכת עור ישנה, פגומה.
מצורפת חוות-דעת מומחה מאת ד"ר בנימין ריצ'לר, לשעבר מנהל המכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספריה הלאומית.