שתי מנורות תלויות לשבת (Judenstern). [גרמניה, המאה ה-19 או המאה ה-20].
1. נחושת וארד, יצוק, מולחם ומנוסר.
צוואר המנורה מעוצב כפרופיל גלי דמוי חרוזים שבבסיסו אגן שמן בעל שמונה בזיכים מחודדים. למנורה מנגנון תלייה מתכוונן.
אורך כולל: 88 ס"מ בקירוב. פגמים בייצור. תיקוני הלחמה.
2. פליז יצוק, לחצנות.
צוואר המנורה מעוצב כפרופיל דמוי עמוד שבבסיסו אגן שמן בעל ששה בזיכים מחודדים. בתוך הבזיכים מולחמות זוויות ובתוכן נתונים ברגים חלולים (ייתכן שעברה חיווט לחשמל).
אורך כולל: 125 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. מנוף ההגבהה נלקח כפי הנראה ממנורה אחרת.

כיסוי מעוטר למזוזה מביתה של האשה רובידא אלקובי. [מרוקו, שלהי המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20].
כסף נמוך, מנוסר וחקוק; בד כחול וקרטון.
טס כסף לכיסוי מזוזה, עשוי כמגינית צרת מותניים. במרכזו תימורות (קישוטים בצורת עלי תמר) וסביבן ענפים ועלים מתפתלים. בראש הכיסוי חקוק השם "שד-י" ושמה של בעלת הבית – "רובידא אלקובי". רובידא, קיצור השם 'אורובידא', הוא שם שמקורו ביהודי ספרד ופרושו "חיי זהב".
כיסויים מפוארים למזוזה היו מתשמישי הקדושה החשובים בבתי היהודים במרוקו, ובשונה ממרבית הפריטים, נחשבו נחלתה של בעלת הבית ונשאו את שמה. הכיסויים היו עשויים לרוב רקמת זהב מפוארת על בד קטיפה בצבעים עזים, וחלקם היו עשויים כסף ונתונים על קטיפה. מקורם של מרבית כיסויי המזוזה מכסף ככל הנראה בעיר פאס, שבמלאח שלה התגוררו צורפים רבים שעבודתם התאפיינה בסגנון זה. מלבד כיסויי המזוזה, ידועים התיקים לטלית ולתפילין ומנורות החנוכה ממרוקו, העשויים פיתוחי כסף דומים מאוד לאלו.
לעתים הוכן כיסוי המזוזה כחלק מנדוניית הכלה, אך היו מקרים שהכנתו נדחתה בכמה שנים; תחילה היה הזוג הצעיר מתגורר בבית הורי החתן, ומשנולדו כמה ילדים והמשפחה עברה לבית מרווח יותר היה מתעורר הצורך בכיסוי למזוזה. כיסויים אלו לא נתלו בפתח הבית הפונה אל הרחוב, אלא דווקא בתוכו פנימה. בתי היהודים (כמו בתי המוסלמים) במרוקו היו סגורים ומסוגרים מטעמי צניעות והגנה מן החוץ, ופתח הבית הוסתר ברשת ברזל או שער כבד. חיי המשפחה התנהלו סביב החצר הפנימית שסביבה נבנה הבית. זאת ועוד, בהיותם יקרי ערך היו כיסויים אלו מועדים לגניבה ונשמרו בתוך הבית. הכיסוי נתלה בפתח אחד מחדרי הבית הפנימיים, לעתים בפתח הסלון. כך ביטאה המזוזה את מקומה המרכזי של האשה והאם כעמוד התווך של המשפחה, וסימלה את מאמר המשנה "ביתו היא אשתו".
כיסוי מזוזה זה מתועד באינדקס לאמנות יהודית על שם בצלאל נרקיס, מס' פריט 7262.
26.5X18 ס"מ. מצב טוב. בראש הלוח נתונה לולאה לתליה. כיפופים. נתון על בסיס קרטון חדש מחופה בד פשוט.
ספרות: הכיסוי למזוזה — חפץ ריטואלי אמנותי ייחודי בחייה של האישה היהודייה בערי מרוקו, מאת שלום צבר. בתוך יהדות מרוקו – מורשת הגות ואמנות, ינואר–יוני 2016, גיליון 3, עמ' 53–48.

Destruccio Iherosolime [חורבן ירושלים], דף אינקונבולה כפול (מס' LXIIII) מתוך ספרו של הרטמן שֶׁדֶל "כרוניקת נירנברג". [דפוס Anton Koberger, נירנברג, 1493]. לטינית. מן המראות הראשונים של ירושלים שהופיעו בדפוס.
חיתוך עץ המתאר את חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, שנחרבו בידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס.
בצדו השני של הדף, חיתוכי עץ המתארים את צדקיהו המלך מובל, אסור ועיוור, לשבי הבבלים, ואת מלכי ונביאי מלכות יהודה: יהויכין, זרובבל, חגי, מלאכי, ואחרים.
הספר "כרוניקת נירנברג" סוקר אירועים היסטוריים החל מבריאת העולם ועד לזמנו של המחבר, ומתבסס על התנ"ך, על הברית החדשה ועל ספרי מחקר שונים. הספר, אשר נדפס לראשונה בנירנברג בשנת 1493 בבית הדפוס של אנטון קוברגר, נחשב לאחד מדפוסי הערש המתועדים ביותר. הוא היה מן הספרים הראשונים בהם שולבו איורים בגוף הטקסט ונודע עד היום בעיקר בזכות חיתוכי העץ הרבים הכלולים בו. איורי הספר נוצרו בבית המלאכה של הצייר ואמן ההדפס מיכאל וולגמוט אשר היה מן האמנים המובילים בנירנברג באותם ימים (אחד משוליותיו ותלמידיו בבית המלאכה היה אלברכט דירר).
דף 42.5X59 ס"מ בקירוב, מוצמד לפספרטו ברצועת נייר דבק בשוליו העליונים ונתון במסגרת 60X74 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים לאורך קו הקפל האנכי (מחוזקים בשתי רצועות נייר המודבקות בגב).
לאור 1125.