ספר אילת השחר, חידושים על מסכת נדרים, מאת רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן. בני-ברק, תשנ"ד [1994]. מהדורה ראשונה.
בדף שלפני דף השער נכתב בכתב-יד המחבר הרב שטיינמן: "לה"ו בס"ד, הגיעו הספרים ביום ז"ך ניסן תשנ"ד. אהרן יהודה לייב שטינמן, בני ברק רח' חזון איש 5".
במספר דפים הגהות בכתב-ידו של הרב שטיינמן. הגהות בכתב-ידו מופיעות בעמודים: נד, נח, קב (הגהה ארוכה), קצז. תיקונים קלים בעמודים: לט, נו.
בדף המגן הקדמי ציין הרב שטיינמן לשלשה מהמקומות בהם כתב תיקונים.
בעמוד נח סימן הרב שטיינמן קטע מדבריו, וכתב: "כל קטע זה טעות מה שמוסגר".
הספר שלפנינו נדפס בלי הקדמה בתחילתו. נכדיו מספרים שהספר נדפס בשנת תשנ"ד, בתקופה שהרב שטיינמן חלה ונותח, ולא הספיק לכתוב את הקדמתו טרם ההדפסה. לאחר הדפסת הספר ישב הרב שטיינמן לכתוב את הקדמתו, ובה כתב בין היתר: "בשנים האחרונות נחליתי, וברב חסדו כי גמל עלי הצילני, ויה"ר שספרי זה ישמש כתודה לו יתברך על חסדו הגדול". ההקדמה נדפסה בפני עצמה, על דף בודד, ונכדיו צילמו את דף ההקדמה והחלו להדביק אותו על גבי הספרים המודפסים. לאחר כמה דקות הגיעה אשתו הרבנית תמר ע"ה, וביקשה בשם בעלה, מהנכדים, שיפסיקו להדביק את ההקדמה בספרים, היות והוא חושש לדבר שקר בכך שכתב "שספרי זה ישמש כתודה", משום שכשהכניס את הספר לדפוס, לא הכניסו בתור הודאה להשם (רשימת נכדו רבי אברהם ברלין, בתוך: "קובץ גליונות - קובץ זכרון... במלאות שנה להסתלקותו של מרן רבנו זיע"א", תשע"ט, עמ' 82, 132).
ידוע כי הסיבה שקרא לספריו בשם "איילת השחר", היתה כדי לרמוז את שמו יחד עם שם אשתו: א'הרן י'הודה ל'יב ת'מר.
מרן הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן (תרע"ה-תשע"ח), ממנהיגי היהדות החרדית, נשיא מועצת גדולי התורה של תנועת "דגל התורה". עמד בראש עולם התורה הליטאי בעשרות השנים האחרונות. יליד העיר בריסק שבליטא ותלמיד ישיבות ליטא. תלמיד ומקורב לגדולי העיר בריסק - הגאון רבי שמחה זליג ריגר (שסמך אותו לרבנות) והגרי"ז הלוי סולובייצ'יק. עקב חשש מגזירת הגיוס לצבא הפולני, נסע לשוויץ בקיץ תרצ"ח (1938), יחד עם רֵעוֹ הבחור רבי משה סולובייציק, ללמוד וללַמֵד בישיבת מונטריי. נסיעה זו, ערב השואה, התבררה אח"כ לנס הצלה שהיתה לו השפעה מכרעת על הקמת עולם התורה בימינו.
לאחר עלייתו ארצה נתמנה בהמלצת החזון איש לראש ישיבת "חפץ חיים" בכפר סבא. לפי המסופר, החזון איש העריך ועודד מאד את הרב שטיינמן ונהג לקום לכבודו. בשנת תשט"ו מונה ע"י הרב כהנמן לראש ישיבת פוניבז' לצעירים, וכעבור כעשר שנים מונה במקביל גם לראש "כולל פוניבז'". בהמשך הקים מוסדות תורה נוספים ועמד בראשם ועסק כל ימיו בהרבצת תורה לאלפים ורבבות.
בשנת תשמ"ט, לאחר הקמת מפלגת "דגל התורה", צורף על ידי הרב שך כחבר במועצת גדולי התורה, ומאז גברה השפעתו בהנהגה הציבורית ובנושאי חינוך וישיבות. לאחר פטירת הרב שך בשנת תשס"ב, הוכר כיורשו וכממשיך דרכו בהנהגת הציבור הליטאי לצד הגאון רבי יוסף שלום אלישיב. מדירתו הקטנה והצנועה ברחוב חזון איש בבני ברק שימש כקברניט הספינה וניווט בחכמה ובתבונה את עולם התורה על שלל מוסדותיו. שימש ככתובת המרכזית לכל השאלות, המצוקות והבעיות, הן עבור אנשים פרטיים והן עבור ראשי מוסדות ואישי ציבור. דאג בעצמו לקיומם ולרווחתם של רבבות תלמידים ואברכים, ישיבות וכוללי אברכים, בגיוס כספי עתק מנדיבים בכל רחבי העולם, ובעצה ובהדרכה ישרה לכל פונה. בערב חנוכה תשע"ח נפטר בשנת ה-104 לחייו ומאות אלפים השתתפו בהלוויתו.
רו עמ'. 23.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כריכה מקורית.