מכתב בחתימת הגאון רבי אלעזר מנחם שך, אל הגאון רבי יוסף שלום אלישיב. [בני ברק], שבט תשל"ב [1972].
כתוב במכונת כתיבה וחתום בחתימת יד קדשו. הרב שך פונה אליו בבקשה לתרום "סכום של לא פחות מ-100 ל"י לשנה, לקיום החינוך העצמאי...". בתחילת המכתב כותב לו הרב שך ש"בתור אחד מחברי ההנהלה של החנוך העצמאי" הוא מכיר מבפנים את הקשיים להחזיק את מפעלי החינוך, שחייבים עזרה כספית וסיוע מן החוץ - "...וכל זה אני יודע בבירור גמור בלי שום הפרזה".
מרן הגאון רבי אלעזר מנחם-מן שך (תרנ"ח-תשס"ב), נולד בליטא ולמד בבחרותו בישיבות פוניבז', סלבודקה וסלוצק. כיהן כר"מ בישיבת קלצק בפולין וכראש הישיבה בישיבת קרלין בלוניניץ. בשנות השואה עלה לארץ ישראל וכיהן כר"מ בישיבת קלצק ברחובות. לאחר מכן נתמנה לר"מ וראש ישיבה בישיבת פוניבז' בבני ברק. חבר וראש "מועצת גדולי התורה", "החינוך העצמאי" ו"ועד הישיבות". הנהיג את עולם התורה עשרות שנים.
כבר מראשית שנות התש"ל עמד הגרא"מ שך בקשר רב עם מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב (תר"ע-תשע"ב), והתייעץ עמו בענייני הלכה וענייני ציבור. בשנת תשל"ג יצאו שניהם יחד במלחמה על שמירת ההלכה, נגד רבנים שחפצו להקל בדיני אישות ולהתיר להנשא עם ממזרים. בשנת תשמ"ט, עם הקמת תנועת "דגל התורה" ע"י הרב שך, הצטרף אליו הרב אלישיב לראשונה באופן ציבורי ותמך בפומבי בפעולותיו. לעת זקנותו של הרב שך (בהיותו קרוב לגיל מאה שנים), הוא העביר אל הגרי"ש אלישיב את הנהגת כל הארגונים הציבוריים שהקים עבור ציבור בני התורה (מפלגת "דגל התורה", עיתון "יתד נאמן", ארגון הפעילים "לב לאחים", ומערכת הכשרות "שארית ישראל").
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין. ניו יורק, ט' כסלו תשל"ד [דצמבר 1973].
קריאה לעזרה לישיבת קמניץ לבניית מקלט, בתקופת מלחמת תשל"ד: "כבר ידוע ומפורסם הישיבה הקדושה דקאמעניץ אשר בירושלים... אבל עתה בא לכאן הרב הגאון מהר"ר יצחק שיינער שליט"א מירושלים... בדבר ענין נחוץ ממש לפקוח נפש עבור תלמידי הישיבה, שהוא לבנות שעלטער [=מקלט ממוגן] להגן ח"ו בשעת מלחמה, שאין להם. ואף שבטחוננו בהשי"ת שישרה השלום, מ"מ הוא ענין גדול...". בסיום המכתב מברך רבי משה את התורמים שיתנדבו לעזור בענין זה: "...וברכתם תהא כפולה ומכופלת מן השמים".
מרן הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית, מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק. מחבר הספרים: שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26 ס"מ. מצב טוב. כתמי רטיבות. סימני קיפול.

מכתב הסכמה לספר (7 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין. ניו יורק, מר-חשון תשל"ז [1976].
הסכמה לספר "מקור הברכה" על הלכות ברכות הנהנין, שחיבר רבי גבריאל קרויס ראב"ד מנצ'סטר. בהסכמה כותב הגר"מ פיינשטיין: "מכיון שהוא להלכה למעשה, ואי אפשר לפני לעיין בכל דבר ודבר, לא שייך שיתחשב כמו שאני ג"כ [=גם כן] הוא המורה למעשה, אבל אני אומר שהוא אדם גדול ובקי בברכות ויש להתחשב בדבריו". בסוף מכתבו מברך הגר"מ: "והשי"ת יצליחהו בתורה ובכל העניינים, שיתקדש ויתברך שם שמים על ידו".
מרן הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית, מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בני-יורק. מחבר הספרים: שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
מכתב ההסכמה נדפס בספר "מקור הברכה" (לונדון, תשל"ז). במהדורתו השניה של הספר שנדפסה בשנת תשמ"ו לאחר פטירת רבי משה פיינשטיין, מופיעים דברי הספד לזכרו של הגר"מ פיינשטיין.

מכתב הסכמה לספר (14 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר, בעל ה"שבט הלוי". בני-ברק, [תשל"ו-תשל"ז בערך 1977-1976].
הסכמה לספר "מקור הברכה" העוסק בהלכות ברכות הנהנין, שחיברו רבי גבריאל קרויס ראב"ד מנצ'סטר. בהסכמתו כותב הרב ואזנר על ברכות הנהנין "אשר הוא כידוע מקצוע מסובך מאוד לדעת את הודאי הברור ואת הספק, והם מדברים העומדים ברומו של עולם... ובני"א [ובני אדם] מזלזלין בו להמציא קולות שונות שאין בהם אחיזה בהלכה". בהמשך המכתב כותב הרב ואזנר חידוש אגדה נאה בעניין ברכות הנהנין.
הגאון המפורסם רבי שמואל הלוי וואזנר (תרע"ג-תשע"ה), בעל "שבט הלוי", מגדולי פוסקי הדור האחרון. יליד העיר וינה, תלמידם של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ושל רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר (שניהם נספו בשואה), ולאחר מכן תלמיד מובהק לרבו הגאון רבי מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל עם רעייתו. תחילה התגורר בירושלים, שימש את גדולי העיר, התבלט עד מהרה כאחד מתלמידי החכמים החשובים, ומונה לרב ומו"צ בשכונת גאולה. בשנת תש"ז עבר לבני ברק, לכהן בה כרב ואב"ד שכונת זכרון מאיר. מינוי זה בא בהמלצתו של מרן ה"חזון איש" שהכיר כבר אז בגדלותו ובכוחו של האברך הצעיר וצפה את עתידו. לאחר תקופה קצרה מונה לרבם של קהילות "חוג חתם סופר" בעיר. ברבות השנים הפך הרב וואזנר לאחד מגדולי הפוסקים והיה לסמכות הלכתית מקובלת על כל החוגים. השיב תשובות לאלפים, אשר נדפסו באחד-עשר כרכי ספרו שו"ת שבט הלוי.
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
מכתב ההסכמה שלפנינו נדפס בספר "מקור הברכה" (לונדון, תשל"ז; תשמ"ו).

דף פורזץ של ספר, עם רישומים רבים בכתב-יד בכתיבה אשכנזית עתיקה. [אופיינית לראשית המאה ה-18, שנות הת'-ת"ק בקירוב].
בצדו האחד של הדף רישום (נראה כחתימה): "הצעיר צבי הירש בהרב הגאון הגדול המפורסם בדורו מוהר"ר יואל בעל שם טוב זלה"ה מזאמשט, ה"ה ספרא דפה ק"ק זאמשט". בחלקו העליון של אותו עמוד רישומים נוספים: "הקטן יואל היילפרין" (מופיע פעמיים) ו"הקטן צבי היילפרין" [לא מצאנו חתימות אחרות או כתב-יד להשוואה]. בתחתית העמוד רישום שבו מוזכר: "כבוד הרב המאור הגדול המפורסם מוהר"ר יעקב יושע מקראקא אב"ד ור"מ דק"ק ברלין".
בצדו השני של הדף רישום נוסף של "הצעיר צבי הירש בה"ה מוהר"ר יואל היילפרין...", ונוסח שטר עם התאריך: כ"ז תמוז תק"ו, ועם שמות חותמים שונים (שלא זיהינו): "הצעיר אלעזר מקראקא", "הצעיר יהושע משה בע"מ ספר פני יהושע מק"ק פראג", "הצעיר יוסף יוזל מקראקא הרובץ תחת משא דמדינת ליטא חותם פה ק"ק בראד ביומא דשוקא...", "הצעיר חיים בהגאון מוהר"ר יעקב יושע מקראקא".
לצד רישומים אלה מופיעים רישומים נוספים, שירבוטים ונסיונות קולמוס.
בספרות החסידית-חב"דית נכתב על המקובלים רבי יואל בעל שם הראשון מזאמושט ונכדו רבי יואל בעל שם השני מזאמושט, כי השתייכו ל"מחנה הנסתרים" של המקובלים "בעלי השם", ממנו צמחה תנועת החסידות.
רבי יואל בעל שם הראשון מזאמושט - הגאון רבי יואל ב"ר יצחק אייזיק היילפרין (נפטר תע"ג או תע"ד, 1713), מקובל נודע ואיש מופת שחי בתקופת גזירות ת"ח-ת"ט, כיהן כרב ואב"ד בקהילות חשובות בפולין, בהם זאמושט, לבוב ועוד והחל משנת תנ"ב מילא את מקומו של רבי נפתלי כ"ץ כאב"ד אוסטרהא. נמנה על ועד הגאונים של "ועד ארבע ארצות" ועל ועד גאוני מדינת ליטא. מקובל בעל מופת, שעסק בקבלה מעשית ופעל כ"בעל שם" ברחבי פודוליה. ידועים עליו סיפורי מופתים על פקידת עקרות, רפואת חולים, גירוש דיבוקים, הצלה ממזיקים ושדים, ועוד. בספרי קבלה מעשית שנדפסו בשנות הת"פ-ת"צ הובאו סגולות וקמיעות מתורתו של רבי יואל בעל שם הראשון, שהיו ברשות נכדו רבי יואל בעל שם השני (ראה להלן). על פי המובא בספר הזכרונות להאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש השתייך רבי יואל בעל שם הראשון ל"מחנה הנסתרים" והיה רבו של המקובל רבי אדם בעל שם - רבו של הבעל שם טוב הקדוש.
נכדו רבי יואל בעל שם השני - רבי יואל ב"ר אורי היילפרין (נולד ת"נ בערך, נפטר בסביבות שנת תקט"ו) היה מקובל איש מופת, שזכה אף הוא לכינוי "בעל שם". הוא התגורר בעיר זאמושט ורבים היו מגיעים אליו לשם בקשת ישועה, קמיעות וסגולות. רבי אברהם אב"ד זולקווא כותב עליו שהוא "מוחזק בדורינו ומפורסם שהוא מומחה..." (הסכמה לספר מפעלות אלוקים, זולקווא, תפ"ה). המדפיס לספר תולדות אדם (זולקווא, ת"פ) כותב עליו: "שזה נודע בשערים שאליו ידרשון יום יום מעירות קרובים ורחוקים".
בתקופת רבי יואל בעל שם השני נדפסו מספר ספרי קבלה מעשית וכולם עברו תחת השגחתו, הוגהו על ידו וקיבלו את הסכמותיו. בשנת ת"פ נדפס בזולקווא הספר "תולדות אדם", ובו נאספו סגולות ורפואות, הוראות לכתיבת קמיעות, לחשים והשבעות, מאת גדולי "בעלי השם" - רבי אליהו בעל שם (מחלם) ורבי יואל בעל שם הראשון, וכן סגולות משלמה המלך, מהרמב"ן, מהאר"י הקדוש, ועוד. לפי דברי המו"ל יצא הספר מתוך "כתבי קודש" של רבי יואל בעל שם הראשון. בראש הספר ובסופו מופיעות שתי הסכמות מאת הנכד - רבי יואל בעל שם השני. בהקדמת המו"ל נכתב על רבי יואל בעל שם השני: "אך אין לנו ידיעה בקבלה מעשית... ואין לנו אלא דברי הרב המאור הגדול המופלא בנגלה ובנסתר החכם הכולל והשלם והמקובל המפורסם ה"ה מוהר"ר יואל בעל שם נר"ו בהנגיד ה"ה מ"ו אורי נר"ו מזאמושט נכד להמקובל המפורסם מ"ו יואל בעל שם זלה"ה, וכל עלמא ידעי שמהור"ר יואל ב"ש [בעל שם] הנ"ל בר סמכא ומומחה לרבים בדור הזה, ואם הוא לבד יסכים יאמינו בני יעקב ויוסף...". את הסכמתו השניה חותם רבי יואל בעל שם השני: "נאום יואל בה"ה החכם הכולל הרבני כבוד מוהר"ר אורי נר"ו היילפרון מזאמושט הנ"ל וחתן הנגיד המפורסם המופלג כבוד מוהר"ר דוד בהגאון הגדול מוהר"ר ארי' יהודא ליב שהיה אב"ד ור"מ בק"ק קראקא ובק"ק בריסק דליטא". בשנת תפ"ב נדפס בזוולקווא ספר סגולות והשבעות, בשם "זבח פסח". גם בו הופיעו קמיעות מרבי יואל בעל שם הראשון, וגם עליו הופיעה הסכמת נכדו רבי יואל בעל שם השני. בשנת תפ"ה נדפס בזולקווא ספר עם תוכן דומה בשם "מפעלות אלקים", וגם בו הופיעו קמיעות מרבי יואל בעל שם הראשון. גם על ספר זה באה הסכמת נכדו רבי יואל בעל שם השני, והסכמה נוספת מרבי אברהם אב"ד זאלקווא הכותב עליו: "...בתחלת ההשגחה משכתי ידי מליתן הסכמה על זה כי אין לי עסק בנסתרות בעניני קבלה מעשיות[!] או סגולו'[ת] ורפואות אך בראותי הסכמת ה"ה המאור הגדול המקובל המפורסים[!] מוהר"ר יואל בן ה"ה המנו'[ח] הנגיד מוהר"ר אורי בהמקובל הגדול מוהר"ר יואל בעל שם זצ"ל, ונראה מדבריו שכל הפעולות הוגהו על ידו והסכים להדפיס, בכן על סמך חכמתו הסכמתי גם אני... כי ה"ה מוהר"ר יואל נר"ו הנ"ל מוחזק בדורינו ומפורסם שהוא מומחה...". ספר נוסף בקבלה מעשית, עם סגולות, רפואות וקמיעות, שקיבל את הסכמתו של רבי יואל בעל שם השני, הוא הספר "מנחות יעקב סלת", שנדפס בווילהרמסדורף בשנת תצ"א.
בדף שלפנינו מופיעים רישומים של בנו רבי צבי הירש, שלא ידועים לנו עליו כל פרטים ממקור אחר.
[1] דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש.