מכירה 70 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove and filter and
- (-) Remove chassid filter chassid
- חסידות (48) Apply חסידות filter
- וכתבי (29) Apply וכתבי filter
- יד (29) Apply יד filter
- מכתבים (29) Apply מכתבים filter
- letter (29) Apply letter filter
- manuscript (29) Apply manuscript filter
- עותקים (19) Apply עותקים filter
- מיוחסים, (19) Apply מיוחסים, filter
- מיוחסים (19) Apply מיוחסים filter
- חתימות, (19) Apply חתימות, filter
- חתימות (19) Apply חתימות filter
- והקדשות (19) Apply והקדשות filter
- הגהות (19) Apply הגהות filter
- copi (19) Apply copi filter
- copies, (19) Apply copies, filter
- dedic (19) Apply dedic filter
- gloss (19) Apply gloss filter
- import (19) Apply import filter
- signatur (19) Apply signatur filter
- signatures, (19) Apply signatures, filter
- מכתבים, (15) Apply מכתבים, filter
- מסמכים (15) Apply מסמכים filter
- document (15) Apply document filter
- letters, (15) Apply letters, filter
- חב (14) Apply חב filter
- חבד (14) Apply חבד filter
- חב"ד (14) Apply חב"ד filter
- chabad (14) Apply chabad filter
חותמות בעלות רבות של האדמו"ר רבי אלעזר רוזנפלד מאשפיצין. בעמוד לפני השער רישום בעלות: "זה הספר שייך לה"ה הצדיק הקדוש בוצינא קדישא חו"פ [חסידא ופרישא] שלשלת היוחסין כ"ת מ"ה אליעזר נ"י". בשער הספר חתימה לא מפוענחת: "הק' אורי..." [?].
האדמו"ר הקדוש רבי אלעזר הלוי רוזנפלד מאושפיצין (תרכ"א-תש"ג), חתנו הצעיר של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז ובנו של האדמו"ר רבי יהושע מקאמינקא (בנו של האדמו"ר רבי שלום מקאמינקא). משנת תרמ"ה רב בבוכניה, בשנת תרנ"ז עלה לכהן על מקום אביו כאדמו"ר בקאמינקא ובשנת תר"ס עבר לכהן כרב ואדמו"ר בעיר אושפיצין (אושוויץ). בשנת תרצ"ו עלה לארץ ישראל והקים את בית מדרשו בעיר הקודש ירושלים [בית המדרש "אושפיצין" קיים עד היום ברח' חסד לאברהם, סמוך לשכונת "מאה שערים"]. ערב מלחמת העולם השניה חזר לפולין ונפטר בגטו סוסנוביץ. הי"ד.
ספר זה נדפס ע"י המקובל רבי שלמה רעכניץ בנו של רבי יהודה ליב מוכיח, שבבחרותו היה מתלמידיו המקורבים של רבי נפתלי כ"ץ. הוא העתיק אז פיוטים ותפילות שחיבר רבו הקדוש והיה אומרם בהתלהבות מדי לילה, כשהיה משכים קום בחצות ליל. בהקדמת הספר שלפנינו, מספר רבי שלמה רכניץ סיפור-פלא מדהים על רבו המחבר הקדוש, שנפגש פעמיים עם השטן מלאך המוות. הפעם הראשונה היתה כאשר מלאך המוות התחפש לעני, ורבי נפתלי הכניעו ע"י נתינת ארבעה פרוטות בידו. על הפגישה הראשונה הזאת מעיד התלמיד ממה שראה בעיניו ושמע באזניו: "...אספר את אשר ראיתי כשהייתי אתו עמו במרכבתו, בעברי דרך במקום אחד ושמה רייזין, פרסא אחת מק"ק ליסא ממדינת פולין, נתן פיזור לעניים ואביונים.... ובתוך הבאים... נתן מידו ליד אחד מהם בסיפור [באמירה]: א', ב', ג', ד' פגים... ואח"כ כשבאנו לביתו... ונפל למשכב... ואמר הוא לה [לאשתו הרבנית]: אל תירא ואל תחת, כי כבר נתתי למלאך המות ארבעה פגים [מטבעות], וכל זה ראיתי בעיני ושמעתי מפיו...". על פגישתו השניה עם מלאך המות והזכרת ענין ארבעת המטבעות הנ"ל, מספר רבי שלמה מתוך מכתבים שראה בעיניו, שנשלחו מקהילת איסטנבול, בהם הובאו עדויות על פטירתו הפלאית של רבו רבי נפתלי כץ בשנת תע"ח בדרכו לארץ הקודש, כאשר כל העם ראו את כוחותיו המופלאים וקדושתו הרבה: "...ושם [במכתבים הנ"ל] נאמר שגם קודם מותו אמר בפה מלא למלאך המות: מה לך פה?! עתה באת אלי במלבושים יפים כעושר [כעשיר] גדול, וברייזין באת לפני במלבושים קרועים ובלואים כעני גדול ונתתי לך ד' פגים... וקם בחרי אף מערש דוי וסוגר [וסגר] הדלת ואמר: צא תאמר לו, ניפלה נא ביד ה' ובידו אפקיד רוחי ונשמתי...".
[2], לז, [1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. נזקי עש עם פגיעות בטקסט. עותק ספריה. כריכת בד לא-מקורית.
ההגדה של האדמו"ר רבי שלום הלברשטאם מסטרופקוב. בדף השער רישום בכתב-ידו קדשו וחתימתו: "לד' הארץ ומלאה, הק' שלום הלברשטאם קאהשיצע [קאשוי] יצ"ו". חותמותיו מופיעות בדף המגן הקדמי, בדף השער ובדף שאחריו: "הק' שלום הלברשטאם בן א"אמו"ר הר"הצ משינאווע זצ"ל".
האדמו"ר רבי (אברהם) שלום הלברשטאם (תרט"ז-ת"ש) בעל "דברי שלום", בנו חביבו של האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא-צאנז בעל "דברי יחזקאל" (בנו בכורו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז), שהיה אומר עליו "נשמתו קדושה מאד גבוה מעל גבוה". כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרופקוב והיה האדמו"ר הראשון בשושלת אדמור"י סטרופקוב. חצרו היתה הומה תמיד בחסידים רבים, אלפים נהרו לקבל את ברכותיו ונתפרסם במעשי מופת.
טז, ט-נו, [1] דף. דפים ט-טז מופיעים פעמיים. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי אוכל ויין בחלק מהדפים. קרעים קלים בשולי מספר דפים. כריכת עור חדשה.
יערי 2150; אוצר ההגדות 3296.
[1] דף בסוף, עם שמות מנויים נוספים, לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה.
רישומי בעלות רבים וחותמות בעלות של האדמו"ר רבי משה הלברשטאם אב"ד בארדיוב; חתימות יד בנו רבי "יחיאל נתן הלברשטאם"; חתימות נוספות.
האדמו"ר רבי משה הלברשטאם אב"ד בארדיוב-בארטפלד (תר"י-תשרי תרס"ד), בנו של האדמו"ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, וחתן דודו האדמו"ר רבי אהרן הלברשטאם הרב מצאנז. התחנך בבית סבו רבי חיים מצאנז, שאף מסר לידיו את עריכת ספרו שאלות ותשובות "דברי חיים", יחד עם בן-דודו רבי שלמה מבובוב (הראשון). בחיי אביו נתמנה כרב ואדמו"ר בבארדיוב (בארטפעלד, הונגריה), ושם קבלו את מרותו חסידים רבים. מבניו וחתניו כיהנו ברבנות ובאדמו"רות, בהם חתנו הנודע רבי חנה הלברשטאם מקאלשיץ, ובנו האדמו"ר רבי יחיאל נתן הלברשטאם מבארדיוב (תרכ"ה-תרצ"ג), שמילא את מקומו כאב"ד ואדמו"ר בבארדיוב.
[2], ב-עט; פח, [1] דף. 31 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים קלים במספר דפים. כריכת עור חדשה.
ספר שאלות ותשובות דברי חיים, חלקים א-ב, מאת האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז. בארדיוב, תרס"ב 1901. מהדורה שניה.
העותק של תלמיד המחבר - רבי אברהם אביש ריינהאלד. בשער הספר חותמותיו עם שמו וחותמותיו עם המילים "ראש הישיבה דחברה עץ חיים פה טארנא יצ"ו". בדפי הספר מספר הגהות בכתב-יד [כנראה בכתב-ידו]. לספר מצורף דף בכתב-יד, כפי הנראה אף הוא בכתב-ידו. בדף זה ציונים לכל חלקי הש"ס.
רבי אברהם אביש ריינהאלד (ריינהולד; תרי"ג-תרצ"ה), יליד טארנא (טארנוב) שבגליציה, ובהמשך שימש כראש ישיבה בעיר. גאון מופלג ומקובל. היה תלמידם של הרה"צ רבי פנחס מדעמביץ ובריגל (תלמיד רבי נפתלי מרופשיץ), ושל רבי זאב דוב שענקעל מטארנא (תלמיד ה"חתם סופר"). בהמשך הסתופף בצל קדשו של האדמו"ר בעל "דברי חיים", וממנו קיבל את הדרכים כיצד ללמוד קבלה וחסידות, כפי שכתב בשערי ספריו "ארבע כנפים ופתח הגן" ו"שער פתח הגן": "ראשית לימודי בס'[פרים] סור מרע וזרע קודש ועבודת ישראל זי"א ועפ"י דבריהם למדתי בכתבי האריז"ל ובימי חורפי הייתי מסתופף בצל קדושת מרן הצדיק החי בעל דברי חיים זצ"ל ומסדר עבודתו הק' ותנועותיו הנעימים הבנתי קצת איך ללמוד בכתבי הקודש בביטול גמור כאין ואפס ולטעום מעץ החיים מעין עולם הבא". בקיץ תרע"א עבר לאנווטרפן. במלחמת העולם הראשונה נמלט להולנד (ראה להלן) ולאחר המלחמה חזר לאנטוורפן. מחבר ספרים רבים: חידושי אבר"ח (קראקא תרפ"א-תרפ"ד), ראשי בשמים (קראקא תרפ"א), ארבע כנפים ופתח הגן (פולין, תרפ"ה), אותיות מחכימות (בילגורייא, תרפ"ו?), מקראי קודש (בילגורייא, תרפ"ו?), שער פתח הגן (אנטוורפן, תרפ"ו), זכרון משיח (בילגורייא, תרפ"ז).
[2], קלח, [1]; [2], קל דף. 38 ס"מ. + [1] דף בכתב-יד. 27.5 ס"מ. מצב בינוני. דפי הספר עשוים נייר יבש ושביר. כתמים. כתם רטיבות כהה בשולי הדפים. קרעים עם חסרון במספר דפים. שיקומים בדבק נייר בדף השער ובמספר דפים שאחריו. קרעים משוקמים בהדבקות נייר בדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט. כריכה בלויה ופגומה.
-------------------------
סיום הש"ס של פליטי מלחמת העולם הראשונה בהולנד
במלחמת העולם הראשונה נמלט רבי אברהם אביש ריינהולד מאנטוורפן להולנד. הוא הגיע אל הכפר שעווענינגען (סכוונינגן Scheveningen, כיום חלק מהעיר האג), שם התקבצו כמה עשרות פליטים יהודיים, בעיקר בחורים שנמלטו מאימת הגיוס של צבאות אירופה השונים. את הזמן הפנוי ניצלו הפליטים ללימוד תורה. רבי אברהם אביש היה אז מראשי החבורה והיה בין המארגנים של יוזמה מעניינת: בכדי לנצל את זמן המלחמה כראוי, הוחלט שילמדו ויסיימו ביחד את כל הש"ס. הם חילקו ביניהם את המסכתות ובראש חודש אלול תרע"ז ערכו את הסיום על הש"ס כולו, כשהם מקבלים על עצמם באותו מעמד לסיים שוב את הש"ס עד ראש חודש תמוז של השנה הבאה (לציון 100 שנה למאורע התארגנה יוזמה מרגשת של צאצאי אותם פליטים, אשר חילקו שוב ביניהם את מסכתות הש"ס וערכו סיום מיוחד, שנערך בלייקווד ושודר ברחבי העולם - ראה חומר מצורף). מאירוע זה בשעווענינגען נותר לוח זכרון, שנרשם ביום הסיום הראשון ובו פורטו שמות האנשים עם שמות המסכתות שלקחו על עצמם ללמוד בפעם הנוספת (רבי אברהם אביש נרשם שם כמי שלקח את המסכתות: עדויות, הוריות, תמורה, מעילה ותמיד).
בדף השער ובדף שלאחריו, חותמות האדמו"ר בעל "עקדת יצחק" מאלכסנדר: "יצחק מנחם בהרה"ק אדמו"ר זצללה"ה זי"ע מאלכסנדר". בדף השער מספר רישומים בהם נכתב כי הספר שייך לאדמו"ר מאלכסנדר, ורישומים נוספים.
האדמו"ר הקדוש רבי יצחק מנחם דנציגר מאלכסנדר הי"ד (תר"ם-תש"ב), מגדולי האדמורי"ם בדורו. התחנך על ברכי סבו מייסד השושלת רבי יחיאל מאלכסנדר, אצל אביו האדמו"ר רבי שמואל צבי מאלכסנדר בעל "תפארת שמואל", ואצל דודו רבי ירחמיאל ישראל יצחק בעל "ישמח ישראל".
בשנת תרפ"ד הוכתר לאדמו"ר, לאחר ששבעים רבנים מחשובי רבני פולין שהיו מחסידי אביו, בקשו ממנו להמשיך את שושלת ההנהגה. בזמן הנהגתו גדלה קהלת חסידי אלכסנדר בפולין ומנו עשרות אלפי יהודים. הקים יחד עם אחיו רבי אברהם חיים דנציגר רשת ישיבות גדולה "בית ישראל" לזכר דודו האדמו"ר בעל "ישמח ישראל". נרצח בשואה הוא וכל ילדיו ונכדיו, ולא נותר מהם שריד, הי"ד. לאחר השואה התקבצו שרידי חסידי אלכסנדר והכתירו לאדמו"ר את בן דודו רבי יהודה משה טהיברג. שרידי תורותיו לוקטו ע"י שרידי חסידים ונדפסו בספר "עקדת יצחק".
[2], סג-שעז דף. כרך זה מתחיל בדף סג (מסימן שח), ולפניו נכרכו דף השער ודף הקדמה. ללא דפים דפים א-סב הראשונים. 37.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מספר דפים מנותקים. כריכת עור מקורית, עם פגמים, שדרה קרועה.
העותק של האדמו"ר רבי חנוך העניך מסאסוב. בפרשת יתרו (עמ' [79]) מופיעה חתימת יד קדשו: "חנוך העניך מסאסוב", ובעמוד שלפני כן (עמ' 78) מופיעה הגהה למדנית (3 שורות) בכתב-ידו. בעמ' 122 מופיעה הגהה נוספת בכתב-ידו.
האדמו"ר רבי חנוך העניך דוב מאייער-טייטלבוים (תרמ"ד-תש"ג 1884-1942), אב"ד סאסוב וקרעצקי, מגדולי האדמו"רים והצדיקים בדורו. חתן בעל ה"קדושת יו"ט" מסיגט וגיסו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בנו של רבי יוסף דוד מסאסוב, מצאצאי האדמו"ר רבי חנוך מאלסק בעל "לב שמח", ומצאצאי האדמו"ר רבי שלום מבעלז. קדוש וטהור, תלמיד חכם מופלג, נודע בתפילותיו הנלהבות והיה פועל ישועות עבור כלל ישראל. בצוואתו ציוה שלא לכתוב שום תואר על מצבתו, רק "שפעל ישועות לבני ישראל".
בנו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מקירולהוזא וארה"ב הדפיס שני כרכים מחידושי תורתו בשם "עיר חנוך" (ירושלים, תשל"ח). לאחר כמה שנים נדפסו ממנו הספרים "שו"ת יד חנוך" ו"מפענח נעלמים" (ברוקלין, תש"ס). בשנת תשי"ז נדפס בארה"ב מדרש רבה, עם הגהותיו בשם "עין חנוך", ע"י בנו הנ"ל.
ב-צו דף. חסר דף השער. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמים. הדף האחרון מנותק ומעט פגום. ללא כריכה.
ברוב הספרים מופיעות חתימות ו"הקדשות עצמיות" שכתב כשקנה או קיבל את הספר, ובמספר מקומות מופיעות אף הגהות בכתב-ידו. במספר ספרים חתימות, חותמות ורישומים מבעלים קודמים, וכן הקדשות מחברים. רוב הספרים הם משנות הת"ש, למעט כרכי ש"ס ווילנא (מדפוס האלמנה והאחים ראם).
האדמו"ר מספינקא-זידיטשוב רבי אלטר אליעזר כהנא (תרצ"ז-תשס"ט), איש האשכולות - גאון מופלג ותלמיד חכם מפורסם, נודע בתפילותיו ובהנהגתו בקודש, בעבודת השם ובאהבת הבריות. למדן ובעל הוראה. קדוש ומקובל. עסק בחייו בין היתר בכתיבה ועריכת ספרים בהלכה, בחסידות ובמקצועות רבים. ליקט וערך נושאים רבים במסגרת "אוצר הפוסקים". עמד בראשות כוללי אברכים וניהל את קרנות הגמ"ח של "שומרי החומות". התכתב בהלכה עם רבנים רבים. איש השקפה, מקורב לחוגי "נטורי-קרתא" וחסידי סאטמר, אך היה פתוח לדעות אחרות בחוגים החרדיים. הרבה במתן צדקה ליחידים ולמוסדות ציבור מכל החוגים, ועסק בהלוואות גמ"ח לנצרכים.
אביו - האדמו"ר רבי יוסף מאיר כהנא מספינקא-ירושלים (תר"ע-תשל"ח 1909-1978), בן רבי צבי הירש כהנא אב"ד ספינקא וחתן האדמו"ר רבי יצחק טיטלבוים מהוסאקוב. אדמו"ר באונגוואר. בשנת תרצ"ו כיהן כרב וראש ישיבה בסערעדנא. בשנת תש"א עלה עם משפחתו לארץ ישראל, בה פתח את ישיבת "אמרי יוסף" והקים בה את בית מדרשו.
כ-260 ספרים. גודל ומצב משתנים.
בצדו האחד של הדף רישום (נראה כחתימה): "הצעיר צבי הירש בהרב הגאון הגדול המפורסם בדורו מוהר"ר יואל בעל שם טוב זלה"ה מזאמשט, ה"ה ספרא דפה ק"ק זאמשט". בחלקו העליון של אותו עמוד רישומים נוספים: "הקטן יואל היילפרין" (מופיע פעמיים) ו"הקטן צבי היילפרין" [לא מצאנו חתימות אחרות או כתב-יד להשוואה]. בתחתית העמוד רישום שבו מוזכר: "כבוד הרב המאור הגדול המפורסם מוהר"ר יעקב יושע מקראקא אב"ד ור"מ דק"ק ברלין".
בצדו השני של הדף רישום נוסף של "הצעיר צבי הירש בה"ה מוהר"ר יואל היילפרין...", ונוסח שטר עם התאריך: כ"ז תמוז תק"ו, ועם שמות חותמים שונים (שלא זיהינו): "הצעיר אלעזר מקראקא", "הצעיר יהושע משה בע"מ ספר פני יהושע מק"ק פראג", "הצעיר יוסף יוזל מקראקא הרובץ תחת משא דמדינת ליטא חותם פה ק"ק בראד ביומא דשוקא...", "הצעיר חיים בהגאון מוהר"ר יעקב יושע מקראקא".
לצד רישומים אלה מופיעים רישומים נוספים, שירבוטים ונסיונות קולמוס.
בספרות החסידית-חב"דית נכתב על המקובלים רבי יואל בעל שם הראשון מזאמושט ונכדו רבי יואל בעל שם השני מזאמושט, כי השתייכו ל"מחנה הנסתרים" של המקובלים "בעלי השם", ממנו צמחה תנועת החסידות.
רבי יואל בעל שם הראשון מזאמושט - הגאון רבי יואל ב"ר יצחק אייזיק היילפרין (נפטר תע"ג או תע"ד, 1713), מקובל נודע ואיש מופת שחי בתקופת גזירות ת"ח-ת"ט, כיהן כרב ואב"ד בקהילות חשובות בפולין, בהם זאמושט, לבוב ועוד והחל משנת תנ"ב מילא את מקומו של רבי נפתלי כ"ץ כאב"ד אוסטרהא. נמנה על ועד הגאונים של "ועד ארבע ארצות" ועל ועד גאוני מדינת ליטא. מקובל בעל מופת, שעסק בקבלה מעשית ופעל כ"בעל שם" ברחבי פודוליה. ידועים עליו סיפורי מופתים על פקידת עקרות, רפואת חולים, גירוש דיבוקים, הצלה ממזיקים ושדים, ועוד. בספרי קבלה מעשית שנדפסו בשנות הת"פ-ת"צ הובאו סגולות וקמיעות מתורתו של רבי יואל בעל שם הראשון, שהיו ברשות נכדו רבי יואל בעל שם השני (ראה להלן). על פי המובא בספר הזכרונות להאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש השתייך רבי יואל בעל שם הראשון ל"מחנה הנסתרים" והיה רבו של המקובל רבי אדם בעל שם - רבו של הבעל שם טוב הקדוש.
נכדו רבי יואל בעל שם השני - רבי יואל ב"ר אורי היילפרין (נולד ת"נ בערך, נפטר בסביבות שנת תקט"ו) היה מקובל איש מופת, שזכה אף הוא לכינוי "בעל שם". הוא התגורר בעיר זאמושט ורבים היו מגיעים אליו לשם בקשת ישועה, קמיעות וסגולות. רבי אברהם אב"ד זולקווא כותב עליו שהוא "מוחזק בדורינו ומפורסם שהוא מומחה..." (הסכמה לספר מפעלות אלוקים, זולקווא, תפ"ה). המדפיס לספר תולדות אדם (זולקווא, ת"פ) כותב עליו: "שזה נודע בשערים שאליו ידרשון יום יום מעירות קרובים ורחוקים".
בתקופת רבי יואל בעל שם השני נדפסו מספר ספרי קבלה מעשית וכולם עברו תחת השגחתו, הוגהו על ידו וקיבלו את הסכמותיו. בשנת ת"פ נדפס בזולקווא הספר "תולדות אדם", ובו נאספו סגולות ורפואות, הוראות לכתיבת קמיעות, לחשים והשבעות, מאת גדולי "בעלי השם" - רבי אליהו בעל שם (מחלם) ורבי יואל בעל שם הראשון, וכן סגולות משלמה המלך, מהרמב"ן, מהאר"י הקדוש, ועוד. לפי דברי המו"ל יצא הספר מתוך "כתבי קודש" של רבי יואל בעל שם הראשון. בראש הספר ובסופו מופיעות שתי הסכמות מאת הנכד - רבי יואל בעל שם השני. בהקדמת המו"ל נכתב על רבי יואל בעל שם השני: "אך אין לנו ידיעה בקבלה מעשית... ואין לנו אלא דברי הרב המאור הגדול המופלא בנגלה ובנסתר החכם הכולל והשלם והמקובל המפורסם ה"ה מוהר"ר יואל בעל שם נר"ו בהנגיד ה"ה מ"ו אורי נר"ו מזאמושט נכד להמקובל המפורסם מ"ו יואל בעל שם זלה"ה, וכל עלמא ידעי שמהור"ר יואל ב"ש [בעל שם] הנ"ל בר סמכא ומומחה לרבים בדור הזה, ואם הוא לבד יסכים יאמינו בני יעקב ויוסף...". את הסכמתו השניה חותם רבי יואל בעל שם השני: "נאום יואל בה"ה החכם הכולל הרבני כבוד מוהר"ר אורי נר"ו היילפרון מזאמושט הנ"ל וחתן הנגיד המפורסם המופלג כבוד מוהר"ר דוד בהגאון הגדול מוהר"ר ארי' יהודא ליב שהיה אב"ד ור"מ בק"ק קראקא ובק"ק בריסק דליטא". בשנת תפ"ב נדפס בזוולקווא ספר סגולות והשבעות, בשם "זבח פסח". גם בו הופיעו קמיעות מרבי יואל בעל שם הראשון, וגם עליו הופיעה הסכמת נכדו רבי יואל בעל שם השני. בשנת תפ"ה נדפס בזולקווא ספר עם תוכן דומה בשם "מפעלות אלקים", וגם בו הופיעו קמיעות מרבי יואל בעל שם הראשון. גם על ספר זה באה הסכמת נכדו רבי יואל בעל שם השני, והסכמה נוספת מרבי אברהם אב"ד זאלקווא הכותב עליו: "...בתחלת ההשגחה משכתי ידי מליתן הסכמה על זה כי אין לי עסק בנסתרות בעניני קבלה מעשיות[!] או סגולו'[ת] ורפואות אך בראותי הסכמת ה"ה המאור הגדול המקובל המפורסים[!] מוהר"ר יואל בן ה"ה המנו'[ח] הנגיד מוהר"ר אורי בהמקובל הגדול מוהר"ר יואל בעל שם זצ"ל, ונראה מדבריו שכל הפעולות הוגהו על ידו והסכים להדפיס, בכן על סמך חכמתו הסכמתי גם אני... כי ה"ה מוהר"ר יואל נר"ו הנ"ל מוחזק בדורינו ומפורסם שהוא מומחה...". ספר נוסף בקבלה מעשית, עם סגולות, רפואות וקמיעות, שקיבל את הסכמתו של רבי יואל בעל שם השני, הוא הספר "מנחות יעקב סלת", שנדפס בווילהרמסדורף בשנת תצ"א.
בדף שלפנינו מופיעים רישומים של בנו רבי צבי הירש, שלא ידועים לנו עליו כל פרטים ממקור אחר.
[1] דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש.
כתיבת ידי סופר וחתימת יד קדשו. הזמנה לחתונת בתו מלכה, שנשלחה לקרוב-משפחתו "הרב הצדיק המפורסם... מגזע קדושים וישרים... מו"ה יוחנן" [כפי הנראה מאדמו"רי בית טשרנוביל, שהיו קרובי משפחתו מצד אמו - בת רבי אברהם מקוריסטשוב, חתנו של רבי נחום מטשרנוביל].
האדמו"ר רבי שמעון שלמה ורטהיים (תקס"ה-תרכ"ד), בעל "אור השמש". בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי אריה ליב מבענדר (תקל"ב-תרי"ד), ובן-בנו של "המגיד מסאווראן" רבי שמעון שלמה (נפטר תקס"ב), מתלמידי המגיד ממזריטש. רבי אריה ליב מבנדר קרא את שם משפחתו ורטהיים, על שם מוצא משפחתם מגזע "השר היהודי" מוינה רבי שמשון ורטהיימר (תי"ח-תפ"ד). רבי שמעון שלמה מבנדר היה תלמידו המובהק של דודו האדמו"ר רבי משה צבי גוטרמן מסאווראן, שנודע בגדולתו בחכמת הקבלה. בנו הרה"ק רבי יצחק מבענדר, כותב עליו בשער כתב היד של ספרו "אור השמש": "המקובל הגדול... כפי אשר קיבל מפי דודו ורבו הק' רמ"צ זללה"ה". רבי שמעון שלמה נודע כפועל ישועות לעם ישראל. בספרו "אור השמש" (פרשת ויקהל) הוא כותב "שדרך הצדיקים בכל דור ודור לייחד יחודים נפלאים, ועי"ז ממשיכים שפע ברכה בכל העולמות...". מצאצאיו המשיכה שושלת אדמו"רי בית בענדר, שכיהנו באדמו"רות וברבנות העיר בענדר עד השואה.
בתו הרבנית מלכה נישאה בזיווג ראשון לרבי "מרדכי מאטיל בן האדיל" (ראה: אור השמש, שולשלת הקודש סאווראן-בענדער, עמ' נא), ובזיווג שני לקרוב-משפחתה האדמו"ר רבי דוד גוטרמן מסאווראן (שם ושארית, תל אביב תש"ג, עמ' סח).
[1] דף. כ-17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות. בלאי וסימני קיפול. נקבי תיוק.
נשלח ללודז' אל בנו רבי יחיאל אפרים פישל הכהן, ובתוך המכתב הוא מזכיר אגרת שצירף למשלוח עבור רבי ישראל מאיר הכהן מביאלה חתן האדמו"ר מגור בעל חידושי הרי"מ, לרגל חתונת בנו עם בת הגביר רבי יעקב קרוהל: "...את האגרת הלוטה פה תשגר למו"ה ישראל מאיר הכהן נ"י מבייאלע חתן רבינו הגדול והקדוש [מק"ק] גור, כי קרא אותי על ראש שמחתו בחתונת בנו שיחי'...".
בעבר לדף רישומי כתובת בעיר לודז' וחותמות דואר, עם רישום בכתב-יד קדשו של רבי חנוך הניך: "נא למסור האגרת הזה ליד בני המופ'[לג] הנגיד מו"ה יחיאל אפרים פישל הכהן נ"י ממאלויץ".
האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך - שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד - "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "נע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד - "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדוש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף. 15X21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול.
מכתב זה וצילומו נדפסו בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו יורק, תשס"ג, עמ' 38-39 (כנראה נעתק עפ"י צילום, שכן מופיע שם צילום לא נכון מצדו-האחורי של הדף, שהגיע ממכתב אחר. ראה חומר מצורף).
נכתב אל אחד מחסידיו בשם ר' יצחק, שנשלח על ידו לפשר בעסקי ממונות משפחתיים, עניני עזבון והתחייבויות ממוניות לצרכי נישואין ולצרכי "פטורים" [מגיוס לצבא הפולני]. האדמו"ר מייעץ בפרוטרוט על כל העניינים, כשהוא מציין את מי יש לשלוח לדבר על כל עניין, ואיך לפתור את כל הבעיות שהתגלעו בין בני אותה משפחה: "...אשר רוצה ליתן לאחיו הקטן רק שני מאות ר"ט [=רייכסטלר] ולא שני מאות רו"כ [=רובל כסף], ימחול להגיד לו שהוא עיקש גדול לעמוד על זה, ובפרט שהוא בשביל אחיו הקטן...". בהמשך המכתב הוא כותב: "ואודות האלמנה. גם לפי דעתי שלא יכביד עליה לשלם לו... כי להיות עמה שותף בשענק [=בית מזיגה]... הלא כעת הוא בלתי אפשרי, ולמה לעשות לה ע"נ [=עגמת נפש] בחנם ולריב עמה, מוטב שיהיה בטוב ולפשר... יראה כמע"ת לפשר ביניהם כראוי...".
הגאון הקדוש רבי דוד מורגנשטרן - האדמו"ר השני מקוצק (תקס"ט-תרל"ג), בנו הבכור של רבי מנדלי "השרף" מקוצק וממלא מקומו באדמו"רות. תלמיד רבי בונים מפשיסחא. נודע בגאונותו ובקדושתו הרבה. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט הלכו רוב החסידים אחרי ה"חידושי הרי"מ" מגור, אולם חלק נכבד מחריפי הקוצקאים נטו אחרי רֵעוֹ הטוב רבי דוד, שהיה דמות אופיינית לתורת אביו "השרף" מקוצק. אמרותיו היו חריפות וקצרות, יורדות לעומקה של נפש, ולתביעה עצמית למעלות השלימות, בהבנה והכרה עמוקה. במכתב שלפנינו מתגלית פקחותו הרבה להעמיד משפחה שבורה על מכונה, ולדאוג למימון כל צרכי היתומים.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. קמטים וקרעים, כתמים ובלאי רב. מודבק על דף מחברת פשוט, לשימור.
כתיבת ידי סופר, וחתימת יד קדשו: "הק' מנחם מענדיל בהרב הצדיק זצללה"ה". ראש המכתב חסר, והוא עוסק בעניני משלוח קבלות על מעות ארץ ישראל. בתוך הדברים הוא מזכיר את ממוני כולל ויזניץ בצפת: "ידידי המופלגים החסידים הממונים...".
האדמו"ר הראשון מויזניץ - רבי מנחם מנדל הגר בעל ה"צמח צדיק" (תק"צ-תשרי תרמ"ה), בנו של האדמו"ר רבי חיים מקוסוב וחתנו של האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. עוד בחיי אביו נתמנה לרב העיר ויזניץ הסמוכה לקוסוב, ובשנת תרי"ד לאחר פטירת אביו בעל ה"תורת חיים", החל לכהן באדמו"רות בעיר ויזניץ, בעוד אחיו הגדול רבי יעקב שמשון נתמנה לאדמו"ר בעיר קוסוב, ואחיהם השלישי עבר לעיר ראדוביץ. עד מהרה נודע רבי מנדל לחשוב שבין שלשת אחיו ואלפי חסידים נהרו מרחוק ומקרוב לבית מדרשו בויזניץ. נודע לאיש מופת וחביב על הבריות. הצטיין בתפילותיו הנלהבות ובפזרנותו הרבה לצדקה (אמרו עליו שחילק בימי חייו רבבות מטבעות כסף לעניים). נערץ היה בין גדולי צדיקי דורו: רבי צבי הירש מליסקא, רבי שמואל שמלקא מסעליש, גיסו רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין ועוד. רבי חיים מצאנז אמר עליו בהתפעלות כי "רבי מנדלי מוסר את נפשו להשי"ת בכל רגע ורגע...".
השפעתו בגלילות מרמרוש ובוקובינה היתה עצומה, וכל העניינים הציבוריים בארצו היו נחתכים על פיו. עקב בעיות שונות באיסוף וחלוקת מעות ארץ-ישראל ב"כולל קוסוב", פרש רבי מנדלי והקים את "כולל ויזניץ". עסק רבות בגיוס כספים לטובת עניי צפת וטבריה, והעמיד בראשו את נאמנו רבי משה חר"ג שהיה מנכבדי הקהילה החסידית בצפת. עם השנים נהיה "כולל ויזניץ" לכולל המרכזי ליוצאי בוקובינה וגליציה המזרחית, כשתחתיו פעלו הכוללים "כולל לבוב" ו"כולל קוסוב". המכתב שלפנינו עוסק בעניני מעות ארץ ישראל שנשלחו לצפת.
[1] דף. כ-6.5X10.5 ס"מ. מצב בינוני. שולי הדף גזורים וחסר ראש המכתב. מודבק על נייר לשימור.