מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון האדר"ת רבי "אלי' דוד" רבינוביץ-תאומים. [ירושלים, קיץ תרס"א בקירוב].
נשלח אל "הגאון המהולל מו"ה הלל משה מעשיל" גלבשטיין, בו הוא מתנצל על שלא היתה לו עת פנויה מטרדות "לרדת לעומקה של הלכה, שהעלה כ"ג בדבר הכנסת האצבעות בחורי כותל המערבי. ובאמת, אחרי אשר הגאון האדיר מהרי"ל [דיסקין] זצ"ל שהיה נערץ ונקדש לכל יושבי הגולה ברוסיא בכלל, וליושבי אה"ק ופעה"ק [ארץ הקודש ופה עיר הקודש] בפרט... הסכים לכ"ג שי' שיש בזה איסור תורה, ובכ"ז [ובכל זאת] לא פרסם ד"ז [דבר זה] לאסור ברבים, מה אוכל אנכי הפעוט לעשות. ואולי היה בזה דעתו הגדולה ז"ל בזה, שיש בזה מוטב שיהיו שוגגין, לאשר גם אם יש בזה איסור תורה, אין זה מיקרי מפורש....". בהמשך המכתב מספר האדר"ת על מצב בריאותו הרופף מטלטולי הדרך, ועל יסורי הקליטה בארץ ישראל, והוא מוסיף בקצרה עוד כמה עניינים בדברי תורה.
כפי הנראה, המכתב שלפנינו לא נדפס, אולם בספר "משכנות לאביר יעקב" נדפס מכתב ארוך מהאדר"ת בנדון זה, מחודש אלול שנת תרס"ב, שנכתב כנראה לאחר המכתב שלפנינו (ראה חומר מצורף).
הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים - האדר"ת (תר"ה-תרס"ה) אב"ד פוניבז', מיר וירושלים. נודע מילדותו באהבת הלימוד והתמדתו, בצדקותו ובמידותיו הנעלות. בגיל צעיר כבר צמח לגאון מופלא, בקי וחריף, היודע את כל התורה כולה, ומחדש בה חידושים גאוניים. עודו רך בשנים כבר נתמנה לרבנות העיר פוניבז'. לאחר כעשרים שנה עבר לכהן ברבנות מיר, ומשם נקרא ע"י רבי שמואל סלנט, רבה הישיש של ירושלים, לעלות לכהן תחתיו ברבנות עיה"ק. כארבע שנים לאחר שעלה לירושלים נפטר בשנת תרס"ה בגיל 62, עוד בחיי הגר"ש סלנט [שנפטר בשנת תרס"ט קרוב לגיל מאה]. הותיר אחריו בכת"י למעלה ממאה חיבורים, שרובם לא נדפסו. חתנו היה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי של ירושלים וארץ ישראל.
מקבל המכתב: הגאון המקובל רבי הלל משה מעשיל גלבשטיין (תקצ"ב-תרס"ח), מתלמידי האדמו"ר "השרף" מקוצק ומתלמידי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. עלה לירושלים בשנת תרכ"ח, לאחר פטירת רבותיו האדמו"ר מקוצק, האדמו"ר מגור בעל "חידושי הרי"מ" והאדמו"ר בעל "צמח צדק". מאז בואו לירושלים עסק הרבה בתורת המקדש, ובספריו המעניינים עורר לקיום מצות שמירת המקדש. היה שוכר "שומרים" ששמרו לכבוד המקדש, והיה מדליק נרות רבים לכבוד ה' בכותל המערבי. כמו כן חידש את הדלקת נר-התמיד בקבר שמעון הצדיק. נודע כבעל מופת ובספריו אף מעיד בעצמו על ישועות וניסים שהתרחשו אצלו בכותל המערבי ובקבר שמעון הצדיק. בספריו "משכנות לאביר יעקב" (שנדפסו חלקים-חלקים בין השנים תר"ל-תרס"ו) בלולים יחד חידושים על מסכת תמיד, עניני שמירת המקדש ודרושי קבלה.
[1] דף (כתוב משני צדיו). 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים והדבקות נייר דבק.

שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק רב ואב"ד יפו והמושבות. יפו, תרס"ה [1905].
נשלחו אל ועד המושבה בראשון לציון. הרב קוק מחזק את אנשי הועד לעמוד בתקיפות על תקנות הקהילה - "שלא יהיו סדרי המושבה למרמס, לרגלי כל נפרד, ולמה לא יתבעוהו לד"ת [לדין תורה]...". הרב קוק מזהיר אותם כי "פרץ כזה של השלכת עבותות עול הציבור, הלא יוכל בהמשך הזמן להיות מתרחב והולך, אם לא יגדר בראשיתו". בשני המכתבים מדובר גם בעניינו של אחד מותיקי המושבה, המקשיח את ליבו ומסרב לעזור בכספו לנכדו החולה "הנעזב והאומלל", והרב קוק מזרז את אנשי הועד "לכוף אותו על הצדקה".
מכתבים אלו לא נדפסו בספר אגרות הראי"ה, והם מתעדים את סמכותו של הראי"ה קוק כרב מחוזי על המושבות החדשות בארץ ישראל, בתקופת כהונתו כרבה של יפו.
2 מכתבים. נייר מכתבים רשמי. כ-23 ס"מ. מצב בינוני. בלאי וקרעים, ללא פגיעות בטקסט. כתמים וכתמי חלודה. נקבי תיוק. באחד המכתבים הדבקת נייר בשוליים.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, מתחילת תקופת כהונתו כ"רב ואב"ד למקהלות אשכנזים בעיה"ק ירושלם תו"ב". ירושלים, אב תרפ"א [1921].
בשולי המכתב: 3 שורות נוספות בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי "ליפמאן דוד במהר"י ז"ל" (רבי דוב'צה שובקס) - ראב"ד בד"צ חסידים בירושלים.
המלצה לתמוך בהגאון רבי בעריש זאלץ מצפת: "האי גברא רבא הרב המופלג... ידיו רב לו במלחמתה של תורה... מחכמי ורבני עה"ק צפת"ו... שוקד על התורה והעבודה מתוך עוני לחץ ודחק... ולבד מצות החזקת התורה יש בזה משום ביקור חולים, כי הרב הנזכר חלוש קצירי ומריעי...". גם הדיין רבי ליפמאן דוד כותב עליו: "...כי עיקר מגמתו היא לעסק התורה ויראת ד' ומצוה גדולה לעזרו...".
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל "כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כמו כן נודע בצדקתו ובקדושתו, זריז ופעלתן בפקחות רבה בפעילות חסד ובפעולות ציבוריות. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. היה יד ימינו של רבו המהרי"ל גם במלחמתו במיסיון הנוצרי ובתנועות ההשכלה, שאיימו על הישוב הישן בירושלים. במשך שנים רבות סירב רבי יוסף חיים זוננפלד לקבל עליו את משרת רב העיר ירושלים (לאחר פטירת הגר"ש סלאנט בשנת תרס"ט), אך לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".
זקן-ההוראה הגאון רבי ליפמאן דוד (ר' דובצ'ה) שובקס (תק"צ בערך-תרפ"ד), ראב"ד בד"צ החסידים בירושלים. נתגדל מנעוריו בבית האדמו"ר רבי מנדיל מקוצק, ובהיותו כבן 14 השיאו האדמו"ר לבת-אחותו, שנתגדלה אף היא בביתו של דודה האדמו"ר. במשך שנים רבות היה לומד בחברותא עם בן-דודו (חתן האדמו"ר) רבי אברהם בורנשטיין מסוכוטשוב, כשהם לומדים יחד בעיון למדני ועמוק, עפ"י דרך הלימוד העמוקה שהתווה לפניהם מורם ורבם האדמו"ר מקוצק. בגיל 16 התעטר ב"סמיכת חכמים" להוראה מאת דודו האדמו"ר מקוצק, שאף מינהו למו"צ ומורה הוראה בעיר קוצק, תפקיד אותו מילא כחצי-יובל שנים. בשנת תרמ"ה עבר לכהן כרב ואב"ד לברטוב, בה כיהן כ-13 שנה. בשנת תרנ"ח עלה לארץ ישראל, עפ"י הוראת רבו האדמו"ר הקדוש מקוצק, ועם עלותו לירושלים מונה לתפקיד ראב"ד בד"צ החסידים בעיר תפקיד בו כיהן ברמה למעלה מ-25 שנה. תורתו נדפסה בשנים האחרונות בסדרת הספרים "חידושי הגר"ד".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי וסימני קיפול.