"ספר התקנות ותעודות" - ספר אורחים של ישיבת רידב"ז ותלמוד תורה הכללית בעיר צפת כולל מכתבים וחתימות אורחים שביקרו בישיבה וכותבים את התרשמותם מהצלחת התלמידים, בהם מכתבים מהאדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקארלין, האדמו"ר רבי שלום יולס מסמבור, רבי נחמן שמואל יעקב מיודסר רבה של בני ברק, רבי צבי פסח פרנק, רבי שאול משה זילברמן הרב מוויערשוב, רבי מאיר ברלין (בר אילן), רבי שמואל יצחק הילמן, ועוד. [צפת, תרפ"ד-תרפ"ו 1924-1926].
שער מאוייר וצבעוני.
המכתבים מתעדים ביקורי אישים שונים במירון ובצפת, באותה תקופה.
מכתבים מהרבנים: רבי שמואל יצחק הילמן מלונדון [צפת, חנוכה תרפ"ה]; רבי אהרן מרדכי הלוי אשינסקי מפיטסבורג-ארה"ב [צפת, ל"ד בעומר תרפ"ה]; רבי "שמעון יצחק הלוי פינקלשטיין, רב מבראנזוויל וכעת עובר אורח בצפת", צפת, קיץ תרפ"ה; רבי שלום הכהן יאללעס "רב בק' סטריא, בהרה"ק מסאמבור זצלה"ה" [צפת, ל"ו בעומר תרפ"ה]; רבי "אברהם יוסף ב"ר גור אריה הכהן הארנשטיין"[?]; רבי בן ציון אלפס [צפת, קיץ תרפ"ה]; האדמו"ר מקארלין רבי אברהם אלימלך פערלאוו; ד"ר שמואל הכהן גרינברג מביהמ"ד לרבנים בברלין [צפת, אדר תרפ"ו]; ד"ר משה אויערבאך [צפת, ניסן תרפ"ו]; רבי שמעון הרשלר אב"ד מאדערן ודומ"צ בפרשבורג [צפת, ניסן תרפ"ו]; רבי י"ד אייזנשטיין "בעל האוצרות" [צפת, אייר תרפ"ו]; רבי פנחס מעגידזאן; ד"ר משה וואלאך [צפת, תמוז תרפ"ו]; רבי יעקב חיים סלונים מחברון ורבי אפרים יפה מחברון [צפת, תמוז תרפ"ו]; רבי נחמן שמואל יעקב [מיודסר] מח"ס עמודי יהונתן [צפת, ל"ד בעומר תרפ"ו]; רבי צבי פסח פראנק ורבי זרח עפשטיין; רבי שאול משה זילברמאן [הרב מוויערשוב ולודז']; רבי יצחק מאיר שעהנפעלד; רבי "מאיר ברלין בהגאון וצדיק מרן הנצי"ב זצללה"ה" [מאיר בר-אילן]; ועוד חתימות ומכתבים בעברית ובלועזית (הנדיבות פלורה ששון מלונדון ורחל עזרא מכלכותה; ועוד).
[7] דף (9 עמ' כתובים). 32 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי (משוקמים). כתמי רטיבות עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

ספר בית יוסף חדש, חידושי תורה בהלכה ובאגדה, תוכחת מוסר וענינים ציבוריים. מאת הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "לב העברי". ירושלים, [תרל"ה-תרמ"א 1875-1881].
בבטנת הכריכה נמצאת תווית-עור (כנראה, פיסה מהכריכה הישנה), עליה מוטבעת הקדשת המחבר אל הברון שמעון וואלף רוטשילד: "מנחה שלוחה לכבוד השר הגדול בישראל מו"ה שמעון וואלף באראן פון ראטשילד הי"ו - מן המחבר לב העברי הי"ו".
הספר נדפס בין השנים תרל"ה-תרמ"א, בשני בתי דפוס, תחילה בדפוסו של רבי יואל משה סלומון, אך כשעיין רי"מ סלומון בתוכנו הפולמוסי של הספר סירב להמשיך בהדפסה, והמשכה נעשה בדפוס "העברי" [של רבי יצחק גאשצינני]. חלקים מהספר הופצו טרם סיום ההדפסה, ומכאן ההבדלים הרבים בין עותקי הספר הבודדים שנותרו בעולם. בעותק זה של "בית יוסף חדש", נמצאים בתחילתו דפי מפתחות והקדמות שאינם נמצאים ברוב העותקים, ובהם מכתב "קול מבשר" ממחבר הספר, מכתבי הסכמות ותמיכה ברע"י שלזינגר מרבנים מירושלים, צפת וחברון, מפתחות מפורטים לספר, מאמר "קול ברמה", ודף שער נוסף. הספר גם כולל את הדפים ז-ט שחסרים בהרבה עותקים [בדפים אלו של "פסק בית דין" נגד הרפורמים, מתקיף המחבר את רבני הונגריה החרדים מ"נוסח אשכנז", הדורשים בשפה הגרמנית וההונגרית, ולא בשפת היידיש]. כמו כן נמצאים הדפים האחרונים קיט-קכד: "בדק הבית" - השמטות והוספות שנדפסו בשנת תרמ"א.
מחבר הספר "בית יוסף חדש" - הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי", חתן הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, תלמידם של גדולי רבני הונגריה ומן הקנאים הבולטים שלחמו ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. בספרו "בית יוסף חדש", יצא רבי עקיבא יוסף שלזינגר בביקורת חריפה נגד מוסדות הציבור בירושלים ושיטת ה"חלוקה" הבלתי-צודקת בכולל אונגרן אליו השתייך, וקרא לייסד כולל חדש בשם "כולל העברים" אשר יעודד התיישבות חקלאית, ובכך יציל את יהדות אירופה הנתונה בסכנת ההתבוללות וההשכלה.
עם צאת הספר "בית יוסף חדש" לאור, התלקחה מחלוקת עזה. נגד הספר יצאו מספר פרסומים ("ניתוץ הבית" ועוד), במחאה על ביזוי נשיאי וראשי כולל אונגרן. את הספר דנו בשריפה ואת מחברו ב"חרם". בנוסף ניסו להתנכל לחייו ע"י עלילות אצל השלטון הטורקי. תקופה ארוכה חשש רבי עקיבא יוסף לחייו ולא יצא מביתו, פן יתנקשו בו. פעולות שונות נעשו ע"י המחרימים להשיג את הספרים ולשרפם. בעלי קשרים בקונסוליה האוסטרית ניסו לעצור ביפו את משלוח הספרים, ע"י הדואר האוסטרי, ולהחזירם לשריפה בירושלים. וגם לאחר שנודע כי הספרים כבר יצאו לדרכם לחו"ל, ניסו להשיבם משם.
בארצות הונגריה נחלקו הדעות בין הרבנים בענין הספר. רבו רבי חיים סופר בעל ה"מחנה חיים" שהיה באותה תקופה אב"ד מונקאטש תמך בו, וכתב מספר מכתבים בנסיון להרגיע את הרוחות. אולם נשיאי ה"כולל" הרבנים מפרשבורג ומאונגוואר לא הסכימו לתמוך בו. אף מורו ורבו המהר"ם שיק אב"ד חוסט, כותב בהסתייגות בתשובתו לאדם ששאל אם יש לחוש לחרם על הספר "בית יוסף חדש", וכה כתב: "והנה ספר הנ"ל לא ראיתי ולא בא לידי, ואם אמנם שהרב המחבר הנ"ל מוחזק בכשרות ולירא ה', בכל זה כשנשלח לידי מירושלים תוכן ענין הספר שנתנו עליו חרם בב"ד דשם, חששתי לדבריהם... והיום שבא לידי קונטרס נדפס בירושלים בשם חרב פיפיות וגם בסופו נדפס קונטרס קטן בשם צעקת הדל מהרב המחבר הנ"ל שצועק חמס שרודפין אותו שלא כדין ושאין ממש בלעז שהוציאו עליו, ומי יודע ויבין זאת, עכ"פ צריכין אנו לחוש עוד עד דיצא האמת לאמיתו ויתבררו הדברים..." (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן רי"א).
בינתיים התחבר רבי עקיבא יוסף לחכמי הספרדים בירושלים ובחברון, ששבו לתמוך בו. בקונטרס "חרב פיפיות" קיבל גם מכתבי תמיכה מהרב מרדישקוביץ ומרבנים נוספים [שהושמצו בשל כך בקונטרס "שומר ישראל"]. גם בראש העותק שלפנינו מופיעים מכתבי התמיכה שקיבל מרבני הספרדים בארץ ישראל.
מתנגדיו שלא בחלו באמצעים, הוציאו בהמשך הפולמוס, קונטרס נוסף בשם "שומר ישראל" ובו טענות רבות נגד המחבר, ביניהם: א. שעבר על "חרם דרבינו גרשום", כשהתיר לאיש שאשתו סירבה לעלות עמו לארץ ישראל, לשאת אשה שניה. ב. שהוא מתיימר להיות משיח. ג. שהספר נדפס בדפוס של המיסיון [טענה כוזבת, כאמור הספר נדפס ברובו בדפוס רבי יצחק גאשצינני]. ד. שהמחבר מארגן מרד בממשלה הטורקית, טענה שהיה בה משום סכנת נפשות למחבר.
המאבק נגד רבי עקיבא יוסף החריף ובהנהלת "כולל שומרי החומות" סירבו לתת "חלוקה", למי שיסרב לחתום כי הוא מצטרף לחרם. כרוזים שונים הוצאו נגדו ואת חתימתו הידועה "עי"ש" פירשו במילים ע'וכר יש'ראל. [הישוב בני עי"ש שליד גדרה, קרוי על שמו של רבי עקיבא יוסף].
בסופו של דבר התפשר רבי עקיבא יוסף עם מתנגדיו שהסירו את החרם, ומעניין לציין כי בפטירתו הספידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה מראשי כולל אונגרן. רבי עקיבא יוסף חידש בחייו חידושים הלכתיים שונים, שחלקם לא התקבלו בקרב הרבנים, כדוגמת תקיעת שופר בכותל המערבי בראש השנה שחל בשבת, לבישת תכלת ועוד.
[15], ב-קכד דף. כ-28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. חלק מהדפים על נייר יבש. כתמים, קרעים ובלאי. דפים [2-3] מ"מפתחות הבית" פגומים בשוליהם, עם חסרון טקסט (משוקמים במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
ש' הלוי, מס' 231.

מכתב (5 שורות ארוכות) בכתב-יד-קדשו וחתימתו של הגאון הקדוש האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן מאלכסנדר. [ווארשא, שנות התר"כ בקירוב].
נשלח ללודז' אל בנו רבי יחיאל אפרים פישל הכהן, ובתוך המכתב הוא מזכיר אגרת שצירף למשלוח עבור רבי ישראל מאיר הכהן מביאלה חתן האדמו"ר מגור בעל חידושי הרי"מ, לרגל חתונת בנו עם בת הגביר רבי יעקב קרוהל: "...את האגרת הלוטה פה תשגר למו"ה ישראל מאיר הכהן נ"י מבייאלע חתן רבינו הגדול והקדוש [מק"ק] גור, כי קרא אותי על ראש שמחתו בחתונת בנו שיחי'...".
בעבר לדף רישומי כתובת בעיר לודז' וחותמות דואר, עם רישום בכתב-יד קדשו של רבי חנוך הניך: "נא למסור האגרת הזה ליד בני המופ'[לג] הנגיד מו"ה יחיאל אפרים פישל הכהן נ"י ממאלויץ".
האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך - שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד - "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "נע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד - "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדוש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף. 15X21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול.
מכתב זה וצילומו נדפסו בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו יורק, תשס"ג, עמ' 38-39 (כנראה נעתק עפ"י צילום, שכן מופיע שם צילום לא נכון מצדו-האחורי של הדף, שהגיע ממכתב אחר. ראה חומר מצורף).