ספר נועם אלימלך, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי אלימלך מליז'נסק, עם ליקוטי שושנה ו"אגרת הקודש". סלאוויטא, [תקנ"ד 1794]. [דפוס רבי משה שפירא]. מהדורה שלישית.
המביא לבית הדפוס היה רבי ישראל אברהם אב"ד טשארני-אוסטראה, בנו של רבי זושא מאניפולי, ובן-אחיו של המחבר רבי אלימלך מליז'נסק. מעבר לשער, שלוש הסכמות חשובות מאת גדולי החסידות: הסכמת רבי יעקב שמשון משפיטובקה (המזכיר בהסכמתו את המדפיס רבי משה שפירא: "הרבני המופלג החכם השלם מה"ו משה בנן של קדושים בוצינא קדישא מה"ו פנחס"); הסכמת רבי זושא מאניפולי אבי המו"ל ואחי המחבר (הסכמה זו נדפסה לראשונה במהדורה זו, ואילו בהוצאה הראשונה של ה"נעם אלימלך" שנדפסה בלמברג, רבי זושא אינו נמנה עם המסכימים), והסכמת רבי אריה ליב אב"ד וואלטשיסק.
אחרי ההסכמות נדפסה הקדמת בן המחבר האדמו"ר רבי אלעזר וויסבלום, הכותב בתוך דבריו דברי תפילה וברכה מעניינים: "...למען כבוד שמך הגדול תעשה ותקיים נא כל הברכות אשר תמיד על פה כבוד אבי מ"ו הורגלו להיות מברך ישראל ולמסור נפשו עליהם בכל עת ולבטל מהם גזירות רעות בתפילתו הנאמנה במסירת נפשו..." [הקדמה זו הושמטה בחלק מן המהדורות הבאות. בספר "אהל שלמה" לתולדות האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק (חלק ב', פיעטרקוב, תרצ"ה, עמ' לא), הביא כי הקדמה זו היתה חביבה במיוחד על האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, "כמעט ככל הספר נועם אלימלך". האדמו"ר אף פנה למדפיסים וביקש שידפיסו את הספר עפ"י דפוס סלאוויטא שבו מופיעה הקדמה זו].
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. דברות קודש אלה כתבם בנו הרה"ק רבי אלעזר, אשר הראם לאביו הגדול והסכים להדפיסם. בספר זה הועלו עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: ה"חוזה" מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמיד המחבר רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ אף אמר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה - לאחר פטירתו - אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). בעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם, שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (אהל אלימלך, שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה - ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).
המביא לבית הדפוס של מהדורה זו, הרב הקדוש רבי ישראל אברהם אב"ד טשערני-אוסטראה (תקל"ב בערך-תקע"ד). אביו רבי זושא מהאניפולי אמר עליו שהוא נשמת חזקיהו מלך יהודה. חתנו וממלא מקומו של הרב הקדוש רבי זאב וואלף מטשערני-אוסטראה, מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש ולאחר מכן מראשי הישוב החסידי בעיה"ק טבריה. כשעלה חותנו לארץ הקודש, בשנת תקנ"ח, נבחר רבינו כממלא מקום חותנו הקדוש. אחרי פטירתו בגיל מ"ב שנה, המשיכה אלמנתו הרבנית בהנהגת החסידים, ובניהול "שולחנות" כאדמו"ר [כששבת מחותנם רבי מרדכי מטשרנוביל בעירה, הלך לסעודה שלישית שלה]. הרבנית נהרגה ברעש האדמה בטבריה בשנת תקצ"ז ומנו"כ בטבריה סמוך לאביה הרה"ק רבי וואלף מטשערני. בתו היתומה נתגדלה בבית הרב הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל ונישאה לבנו של הרב הקדוש רבי דוד מטולנא. מצאצאיה נסתעפו אדמו"רי בית טולנא. מלבדה הניח אחריו ארבעה בנים, שאחד מהם היה חתנו של הרב הקדוש רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא.
פב, פד-קנ דף (שיבוש בספירת הדפים, ללא חסרון). 18 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. רוב הדפים במצב בינוני או בינוני-טוב. מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כחציו של דף השער חסר ושוחזר בצילום והדבקה. כתמים. בחלק מהדפים: קרעים, פגמים ופגעי עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. כתמים כהים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 376.

ספר אותות השמים – דרישת ארי, על שלחן ערוך, חלק א': הלכות מילה ותפלין, שבת, יו"ט וחוה"מ. חלק ב': הלכות נדה. מאת האדמו"ר רבי אריה ליב הלוי אב"ד סטריזוב. זיטומיר, תקס"ה [1805]. ללא שם מדפיס.
הסכמות מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, מהמגיד רבי ישראל מקוזניץ, ומתלמיד המחבר האדמו"ר רבי משה טייטלבוים (בעל "ישמח משה").
המחבר המקובל הקדוש רבי אריה ליב הלוי (תצ"ו-תקס"ג, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ' נח), מגדולי החסידות, אב"ד סטריזוב וקהילות נוספות. בעל הספרים "דרישת הארי", "אותות השמים" ו"אבן פינה" על שו"ע אבן העזר. המגיד מקוזניץ כותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "...מכירו הייתי לשעבר בהיות פ"ק וראיתי שהיה רב גדול בישראל...". רבי אריה ליב היה רבו המובהק של בן-דודו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה", הכותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "האדם הגדול בענקים... מורי ורבי וש"ב ב"ד הרב הגאון האמיתי החסיד". רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב עליו בהסכמה לספר שלפנינו: "כל ימיו לא מש מתוך אוהל של תורה ושם לילות כימים... ולמד תורת ה' לשמה, וצלל במים אדירים בים התלמוד והפוסקים לאסוקי לשמעתתא אליבא דהלכתא...".
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", כותב בהסכמתו לשו"ת "השיב משה" לבעל ה"ישמח משה": "הוא [=בעל ה"ישמח משה"] היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי על אבן העזר, וכפי הראות ממנו למד נגלה ונסתר, כי הגאון בעל דרישת ארי ז"ל ידיו רב לו עשר ידות בתורה ובחסידות, והגאון הנ"ל כל רז לא אניס ליה, ומשה [=בעל הישמח משה] קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז".
בני המחבר כותבים בהקדמתם על שמו המעניין של החיבור "אותות השמים", שאינם יודעים את טעמו של אביהם המחבר שקרא לספרו כך, אך וודאי עשה זאת מסיבה מסוימת: "ידענו נאמנה שודאי הי' מדייק בשמ'[יה]... ובודאי טעמו של אבינו ז"ל כמוס עמדו ואין אתנו יודע על מה". הם מוסיפים כי שמעו על כך מתלמידו הקדוש בעל ה"ישמח משה" ששמע מפיו כי חיבר את חיבוריו וקרא את שמותיהם על פי תורת הנסתר: "רק זאת באזנינו שמענו מפי תלמידו ה"ה כבוד הרב הגאון בצינא קדישא חסידא ופרישא מו"ה משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי והעיד ששמע מפי אבינו ז"ל שכוונתו בחבורי'[ו] הג' ספרים בסידר[!] חיבוריהם ושמותיהם הכל עפ"י נסתר וכבוד ה' הסתר דבר...".
צג, יח דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים גס במספר דפים, באחד מהם פגיעה קלה בטקסט. חותמת ורישום צנזור בדף ג. כריכה חדשה.
קודם הקמת הדפוס של משפחת שפירא מסלאוויטא בזיטומיר בשנת תר"ז, נדפסו בזיטומיר ספרים בודדים בלבד, בראשית המאה ה-19 (בשנים תקס"ד-תקס"ה), בהם מספר ספרי חסידות. לפנינו אחד מן הספרים הראשונים שנדפסו בזיטומיר.
סטפנסקי חסידות, מס' 36.

ספר לקוטי מהרי"ן ותולדות יצחק בן לוי, פירוש על פי רמז וסוד על פרשיות התורה וחמש מגילות, מאת רבי ישראל אב"ד פיקוב, בנו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב. ברדיטשוב, תקע"א [1811]. מהדורה ראשונה.
המחבר: הרב הקדוש רבי ישראל אב"ד פיקוב (תקכ"ג-תקע"ט), בן בכור ותלמיד מובהק לאביו רבי לוי יצחק מברדיטשוב. הסתופף גם בצילם של רבי זושא מאניפולי ורבי משה ליב מסאסוב (עמו עסק הרבה בענייני פדיון שבויים). בראשית שנות התק"נ התמנה לאב"ד פיקוב. לאחר פטירת אביו בשנת תק"ע התמנה לאב"ד ברדיטשוב. אביו רבי לוי יצחק מביא בספרו "קדושת לוי" (סלאוויטא תקנ"ח) מחידושיו של בנו רבי ישראל, בהלכה ואגדה. מחותנו בעל התניא כותב עליו "חסידא ופרישא", והמגיד מקוזניץ כותב עליו "ידיד ה'... איש אלקי קדוש הוא". בספרו זה הוא מביא עשרות פעמים מדברי תורתו של אביו, בחרדת הכבוד.
[1], פג דף. 20.5 ס"מ. נייר ירקרק. מצב משתנה בין הדפים. דף השער ושני דפים אחריו במצב בינוני, עם פגמים ופגעי עש משוקמים (השער עבר שיקום בהדבקות נייר ונייר דבק משני צדיו). מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות בשולי חלק מהדפים. פגמים בשני דפים (כו, כט), כתוצאה משריפה, עם פגיעה וחיסרון בטקסט. קרעים ופגמים קלים בשולי הדפים. רישומי צנזורה בכתב-יד מעבר לשער. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 283.

ספר אור פני משה, דרוש, מוסר וחסידות על פרשיות התורה וחמש מגילות, מאת רבי משה סופר סת"ם מפשווערסק. מעזריטש, [תק"ע 1810]. מהדורה ראשונה.
המחבר היה אחד מגדולי החסידות, בדורם של רבי אלימלך מליזנסק ואחיו רבי זושא מאניפולי שהעריצוהו מאד. הספר מעוטר בהסכמות רבות של גדולי החסידות, המפליגים בגודל קדושת הספר ומחברו, ביניהם: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המגיד מקוז'ניץ, "החוזה" מלובלין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, ה"אוהב ישראל" מאפטא וה"באר מים חיים".
"החוזה" מלובלין כותב בהסכמתו: "...כשהייתי בילדותי הייתי סר למשמעתו ושתיתי מימיו הנאמנים, וידעתי שכל עניניו היו רק לשם שמים ולעשות נחת רוח לפניו ית"ש, והיו לו מדרגה שהרב הגאון המנוח מוהר"ר משה אלשיך ז"ל היה מתגלה אליו...". ואכן, ספר "אור פני משה" בנוי על דברי רבינו משה אלשיך והוא מרבה לצטט את דבריו ולבארם. בניו של רבי זושא מאניפולי כותבים בהסכמתם (בדפים הנוספים בעותק שלפנינו) עדות מאביהם הגדול, שסיפר להם כיצד כתב המחבר את הספר שלפנינו: "לאסהודי באנו מה ששמענו מפה קדוש אדונינו אבינו הצדיק נשמתו עדן בזה הלשון... וראיתי בהיותו לומד היה דמות דיוקנו עומד לפני כמלאך ה' צבאות, ובהיותו כותב ספרו הקדוש, היה להב יוצא מאותיותיו הקדושים הכתובות. כל זה שמענו מפיו הקדוש...".
הרב הקדוש רבי משה מפשווערסק (ת"פ?-תקס"ו) היה מפורסם אצל גדולי החסידות כסופר סת"ם בקדושה ובטהרה עליונה. גדולי החסידות ייחסו קדושה גדולה ביותר לתפילין ומזוזות שנכתבו על ידו, מהם שנשמרו מדור אל דור בקדושה יתירה. מסופר על רבי אלימלך מליזנסק שהעיד עליו "שראה את דוד המלך עומד ליד רבי משה, ומאז נתוודעו זה לזה" (אנצי' לחסידות, ג, עמ' שג). באגרת מרבי משה אל רבי מנחם מנדל מרימנוב, הוא כותב לו שמשלמים לו אדום זהב עבור תפילין, אך הוא אינו יכול למלא את דרישות הפונים אליו. מסורות ואגדות רבות השתמרו על עניין זה.
[4], רמ דף. 21 ס"מ. חלק מהדפים בגוון כחלחל. מצב בינוני. כתמים. סימני עש בדפים רבים, עם פגיעות בטקסט, רבים מהם משוקמים בנייר-דבק (כולל בדף השער). קרעים קלים ופגמים במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט (בדף רכב קרע עם חסרון בטקסט). קרע קטן בשולי דף [4] מדפי ההסכמות (עם פגיעה באות אחת). איור בדף השער המסתיר מספר מילים מהכותר. חותמות. כריכה ישנה.
סטפנסקי חסידות, מס' 32. עם שני הדפים של הסכמות נוספות [דפים 3-4], שנדפסו באותיות קטנות, ונוספו לאחר ההדפסה לחלק מן הטפסים.

ספר ליקוטי מוהר"ן, "מאמרות טהורות של הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא מה"ו נחמן נ"י כאור הבהיר נכדו של הרב הקדוש הבעש"ט זצוק"ל". אוסטרהא, [תקס"ח 1808]. דפוס שמואל בן ישכר בער סג"ל. מהדורה ראשונה.
הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן [=מורנו ורבינו הרב רבי נחמן], הוא ספרו החשוב ביותר של רבי נחמן מברסלב, ספר היסוד של תורת חסידות ברסלב ומהספרים המשפיעים ביותר בעולם החסידות עד ימינו. לפנינו המהדורה הראשונה, בה נדפס חלקו הראשון של החיבור. ספר זה הוא הספר היחיד מתורת רבי נחמן שנדפס בחייו ובהדרכתו. לאחר פטירת רבי נחמן הדפיס רבי נתן חלק נוסף "ליקוטי מוהר"ן תנינא".
הספר נערך בידי תלמידו הגדול של רבי נחמן – רבי נתן שטרנהארץ מנמירוב (מוהרנ"ת), מתוך קונטרסים שכתב (וכתבו חבריו) מפי רבו בעת שמסר את תורותיו. העריכה נעשתה בעקבות ציוויו של רבי נחמן ועל פי הוראותיו. מסופר כי כאשר עסק רבי נתן בכריכת כתב-היד של החיבור, אמר לו רבי נחמן "הלא זה הדבר שעוסקים עכשיו לכרוך הספר, נדמה לכם שאין נחשב לכלום, אבל באמת כמה וכמה עולמות תלויים בזה, בכריכת הספר הזה". רבי נחמן התבטא ואמר כי הדפסת הספר והלימוד בו היא "אתחלתא דגאולה" (חיי מוהר"ן, שמו). הוא שיבח מאד את ספרו ואת הסגולה שבו להשפיע על הלומד בו קדושה וטהרה, ובין היתר אמר כי "יכולין להיות נעשה בעל מוח גדול על ידי ספרו, כי יש בו שכל גדול ועמוק נפלא מאד...", וכי "יכולין להיות נעשה בעל-תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמז, שמט). לתלמידו רבי נתן אמר: "מעט אתה יודע מעוצם מעלת גדולת הספר וקדושתו, ויותר מזה ראוי לך להאמין בעוצם גדולת הספר" (חיי מוהר"ן, שסט).
רבי נחמן אף דיבר על החשיבות הגדולה שיש בקניית ספרו זה: "ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו, ומי שאין לו במה לקנות וכו', ימכור כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמט), וניבא כי בעתיד יהיה הספר מבוקש מאד ויודפס פעמים רבות: "ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד, ויבקשוהו ויחפשוהו מאד, ויודפס ויחזור ויודפס כמה וכמה פעמים, ויהיה חשוב מאד..." (שם). בנוסף, אמר רבי נחמן שעצם החזקת ספריו בבית יש בה סגולה לעשירות (וכוונתו היתה לספר ליקוטי מוהר"ן שהוא היחיד שנדפס בחייו): "ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו, כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה, כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמור גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות" (חיי מוהר"ן, שנה), וזירז בפועל עשירים לקנות את ספרו כדי שתישמר עשירותם, וכפי שמסופר (שם): "והזכיר אז עשיר אחד, שהיה יודעו ומכירו, ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו, כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקיים עשירותו".
לספרו זה קיבל רבי נחמן מברסלב הסכמות מגדולי צדיקי הדור, אך מחמת ענוותנותו לא רצה להדפיס את ההסכמות (ראה הקדמת רבי נתן לספר). הסכמות אלו נדפסו במהדורות הבאות, בין ההסכמות אנו מוצאים גדולי הצדיקים שמפליגים בגודל קדושתו של רבי נחמן. ה"חוזה" מלובלין מכתיר אותו בתארים: "הרב המאור הגדול, איש קדוש, מופת הדור, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני" וכותב עליו "האי גברא רבא לא צריך לדידי ולא לדכוותי". המגיד מקוז'ניץ כותב עליו: "הרב המאור הגדול, בנן של קדושים, מופת הדור, גדול מרבן שמו, נודע בשערים", ורבי אברהם חיים מזלאטשוב בעל "אורח לחיים" מכנהו: "אדם גדול בענקים".
קנט [צ"ל: קסא] דף (פגינציה משובשת). דף אחרון חסר (הושלם בצילום). 20 ס"מ. מצב כללי בינוני. כמחצית מן הדפים במצב טוב. כתמים. כתמים כהים בחלק מהדפים. קרעים עם חסרון בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט, משוחזרים בצילום ובשיקום מקצועי. בעשרות דפים - פגמים וקרעים עם חסרון בשוליים, בכמה מהם פגיעה בטקסט, משוקמים ומשוחזרים. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 284.