שני מכתבים שנשלחו אל הגאון הקדוש רבי אברהם אב"ד טשכנוב, מאת בניו האדמו"רים:
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי זאב וואלף. סטריקוב, כ"א אדר כת"ר [1860].
במכתב אל "ידידי אבי מורי עטרת ראשי הרב הגאון... המפורסם, נזר הקודש שר התורה, בוצינא קדישא, יסוד העולם..." מודיע הבן לאביו על נסיעתו לשמחת נישואי בנו, דרך העיר טשכנוב ["דרך מחניכם הטהורה"]. הוא מספר לו על כך שאשתו לא תסע עמם ל"שמחת פרי בטנה" עקב מצב בריאותה, "וה' ישלח לה מהרה רפואה שלימה וישלם שמחות לי תחת עמלי, כי גם אנכי חלש מרוב טרדה".
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי דוב בעריש. ביאלה, תשרי תרכ"ו [1865].
במכתב "אל כבוד אהובי אבי אדומו"ר הרב הגאון... הצדיק המפורסים, קדוש ה' מכובד", מספר הבן לאביו, על רכישת בית בעירו ביאלה, ועל שידוך שעשה לבנו ר' אהרן צבי עם בת הנגיד רבי פישל ליצבארסקי ממלאווא, שהיא נכדת רבי אריה לייבוש חריף הרב מפולוצק.
האדמו"ר מסטריקוב – רבי זאב וואלף לנדא (תקס"ז-תרנ"א), תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק ושל ממשיך-דרכו בעל "חידושי הרי"מ". בשנת תרכ"ו לאחר פטירת ה"חידושי הרי"מ", נטו רוב החסידים אחר הנהגתו של האדמו"ר רבי חנוך הניך מאלכסנדר, אך מיעוטם החלו לנסוע לאביו של ר' זאב וואלף - הגאון הקדוש אב"ד טשכנוב. בשנת תרל"ח לאחר פטירת אביו, הוכתר רבי זאב וואלף לאדמו"ר ואלפי חסידים קבלו את מרותו והנהגתו, שהיתה בדרכי קוצק – דרך החריפות וההבנה.
האדמו"ר רבי דוב בעריש לנדא מביאלה (תק"פ-תרל"ו), תלמיד אביו הגדול, וחסיד מקושר של האדמו"ר רבי יצחק מוורקא ובנו האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוורקא. רבו האדמו"ר רמ"מ מוורקא היה ממעט בדיבור ומפורסם בשתיקתו. רבי דוב בעריש שהיה ראש התלמידים היה מפרש את עומק כוונת רבו בדבריו הקצרים. בשנת תרכ"ח נפטר האדמו"ר מוורקא ורוב החסידים נטו אחרי רבי דוב בעריש והכתירוהו לאדמו"ר. היה שופע דברי תורה והשמיע את דבריו אף בימי חול, שלא כדרכם של אדמו"רים אחרים. מבניו: האדמו"ר רבי אהרן צבי מביאלה (נפטר תר"ע), והאדמו"ר רבי אלימלך מנחם מנדיל לנדא מסטריקוב, מגדולי אדמו"רי פולין – ואבי שושלת אדמו"רי סטריקוב בזמננו.
2 מכתבים (כל אחד על דף מקופל), כ21- ס"מ. רישומי כתובת למשלוח בדף האחורי של כל אחד מהמכתבים וסימני קיפול.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 48.

מכתב בחתימת יד-קדשו של האדמו"ר רבי "מרדכי דוב באמו"ר הרמ"ז זצ"ל". [הורוניסטייפול, שנות התר"נ בערך].
בקשה לעצירת תהליך מכירת בית, מאחר והמוכר מתחרט והדבר כרוך בפיקוח נפש, "ולכן כאשר מושלש הקנינים תחת יד כבודו לא יתנם להקונה, כי לא נכון שתמכר, שלא יחבל נפשו מזה, ועל דבר הטענות מהקונה ילכו לדין תורה...".
האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי [חנוכה ת"ר-אלול תרס"ג], בנו של רבי משולם זושא מטלומטש וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו ונתגדל בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש מורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס, לאדמו"ר ורב בעיר הורוניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו, ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה.
היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות [ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד]. מספריו: שו"ת "עמק שאלה", "תורי זהב" על דיני ריבית, "עמק החכמה" דרוש ופלפול בהלכה ובחסידות. "כד הזהב" עניני קבלה [ספר שנותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה].
[אחד מבני עירו המפורסמים הוא הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי, שנולד בשנת תרנ"ט, לאחר שהוריו נישאו עפ"י עצתו בקודש וברכתו של האדמו"ר. התגדל בילדותו בעיר הורוניסטייפול (סטייפלא), שעל שמה נודע לדורות בשם ה"סטייפלער"].
[1] דף. כתיבת ידי סופר וחתימת יד-קדשו. 20.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 50.

כתב-יד, תשובה הלכתית ארוכה מאת רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב, בעניין העלאת ארונו של האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ, נשלח אל האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר, בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ. בראשוב [רומניה, טרנסילבניה], שבט תש"ה [1945].
חמשה עמודים גדולים, ובהם פסק הלכתי מנומק מאת הגאון מבראשוב, המתיר להעלות את ארונו של האדמו"ר רבי ישראל הגר, בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ, ממקום קבורתו בגרוסוורדיין אל ארץ הקודש. התשובה שנשלחה אל בנו של ה"אהבת ישראל" – האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מוויזניץ, נכתבה בשלהי מלחמת העולם השניה, כשה"אמרי חיים" התגורר בגרוסוורדיין. בתשובתו כותב רבי דוד שלא רק שהדבר מותר, אלא שזו מצווה. בנוסף, הוא מדריך בתשובתו בצורה מפורטת כיצד לפתוח את הקבר ואת הזהירות הנדרשת בהוצאת הארון.
בסוף מכתבו מסיים רבי דוד: "ואלקי ישראל יהיה בעזרו שחפץ ה' בידו יצליח ביד העוסקים בזה, ויקויים פתגמו התדירי של האי סבא קדישא: ינחני במעגלי צדק, ר"ת שמו הקדוש ושם אמו הצדקת ע"ה [=ישראל בן צפורה]". הוא מתנה את היתרו: "אם יסכימו עוד שני רבנים מובהקים חסידי עליון ב"ה, בהסכמתו והסכמת אֲחֵי אדמו"ר הרה"צ שליט"א [=אחיו האדמו"רים ה"דמשק אליעזר" וה"מקור ברוך"], גם ידי יד כהה תכון עמהם להתיר לפנות העצמות הקדושות של אביו אדמו"ר זצוק"ל להביאם אל הנחלה ואל המנוחה...". את מכתבו חותם עם שמו ושם אמו כמו ב"קוויטל": "דוד בן שינדל שרה שפערבער".
האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ (תר"כ-תרצ"ו) נפטר בב' סיון תרצ"ו ונקבר בגרוסוורדיין. בי"ג אדר (תענית אסתר) תש"י, הועלה ארונו לארץ ישראל ונקבר בבית הקברות "שומרי שבת" בבני-ברק. כבר כשעלה הרעיון להעביר את קברו של ה"אהבת ישראל" לארץ, הובא הגאון מבראשוב בסוד העניין. הוא הפוסק הראשון שנועץ בו האדמו"ר ה"אמרי חיים" לחוות דעתו ההלכתית בעניין. בשנת תש"ט מזכיר ה"אמרי חיים" במכתב שנשלח לרומניה את ההתכתבות שלפנינו: "בענין פינוי עצמות הקדושים, אז כשהצעתי הענין לפני הגאון מבראשוי שליט"א, כתב לי תשובה להיתר". המחשבה להעלות את ארונו של ה"אהבת ישראל" החלה עוד בחורף תש"ה, אך מחמת עיכובים רבים העניין נדחה שוב ושוב עד לשנת תש"י. פתיחת הקבר התבצעה לבסוף בחודש שבט תש"י, במעמד הרב מבראשוב. רבי דוד עלה לאוניה יחד עם הארון, וביקש לעלות באותה הזדמנות לארץ ישראל, אך לאחר שעלה על האוניה עוכב הארון בנמל להפלגה אחרת, ורבי דוד הגיע לארץ מספר ימים לפני בוא הארון (עתון "שערים", 23/2/1950).
במהלך חפירת הקבר נשא הגאון מבראשוב דברי כיבושין והתעוררות. בתוך דבריו אמר: "שהצדיק קבור בחוץ לארץ יכולתו להשפיע טובה רק על תושבי עירו, מה שאין כן כשהוא טמון בארץ ישראל יש לו כח להשפיע חסדים ורחמים על כלל ישראל בכל העולם". בספר תולדותיו של ה"אהבת ישראל" – 'קדוש ישראל' (חלק ב', עמ' תקסו-תקסז) מוסיף על כך: "יש לציין כי דברי הגה"צ אכן התקיימו כעבור תקופה קצרה ביותר. עד עת ההיא היו נעולות שערי הברזל של רומניה, ורק מתי מספר יהודים הורשו לצאת ממנה, והנה שבועות מספר לאחר מכן נפתחו השערים ורבבות יהודים יצאו ממנה ועלו לארץ הקודש במשך תקופה קצרה". [ב'קדוש ישראל', שם, עמ' תקסו, נכתב כי ההתכתבות בין ה"אמרי חיים" לגאון מבראשוב בעניין העברת הקבורה החלה בשנת תש"ז, אך בתשובה שלפנינו מתברר כי ההתכתבות ביניהם החלה כבר בשבט תש"ה, עוד טרם סיום המלחמה].
על מהלך העלאת ארונו של ה"אהבת ישראל" לארץ ישראל ידועים סיפורים נפלאים. בתחילה הסתפקו בני המשפחה באיזה עיר לקוברו, אך ה"חזון איש" הכריע שיש לקוברו בבני ברק. החזו"א אף השתתף בהלוייתו עד לאחר סתימת הגולל. מסופר שכשהגיע ארונו לארץ נודע לחזו"א שבדרך לארץ נפתח מעט הארון וראו שגופו הקדוש של ה"אהבת ישראל" נשאר שלם ורימה לא שלטה בו, וזאת למרות שעברו קרוב לשלש עשרה שנים מפטירתו. לאור זאת ביקש ה"חזון איש" שיפתחו את ארונו, "כדי שיצמח מזה קידוש השם בעיני הבריות בראותם שאין רימה שולטת בצדיקים", ואכן כך עשו. לפי המסופר, החזו"א אף רצה שיוציאו לגמרי את גופו מהארון ויקברוהו בלי ארון, כמנהג ארץ ישראל, אך לזה לא הסכים ה"אמרי חיים" (מעשה איש, ז, עמ' קסה-קסו; פאר הדור, ד, עמ' קמט, ע"פ רשימותיו של ר' משה שנפלד).
הגאון החסיד רבי דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב), מגדולי רבני גליציה ורומניה. נולד בזבלטוב למשפחת חסידי קוסוב-וויזניץ. תלמיד הגאון רבי מאיר אריק, תלמידו ועורך כתביו של האדמו"ר רבי משה האגער מקוסוב בעל "אזור האמונה". הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"חקל יצחק" מספינקא וה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כדיין ומו"צ בהאוואש-מעזא (פאליען-ריסקווא) ומשנת תרפ"ב רב בבראשוב (קראנשטאדט). בעל "אפרקסתא דעניא", "מכתם לדוד", "תהלה לדוד" ועוד ספרים. התפרסם בהיתרי עגונות השואה. בחורף תש"י עלה לארץ ישראל. בארץ נודע בשם "הרב מבראשוב" והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" ו"החינוך העצמאי" בארץ-ישראל.
התשובה שלפנינו לא נדפסה בשלמותה בספר השו"ת שלו "אפרקסתא דעניא", חלק ג, סימן רכח, עמ' ריד-רכד (מהדורת ניו-יורק תשס"ב). בסוף התשובה המופיעה שם, נדפס בסוגריים: "חסר סיום התשובה, וחבל על דאבדין". לפנינו התשובה בשלמותה בלי חיסרון. בחלק מהתשובה שלפנינו שינויי לשון ונוסח מהתשובה שנדפסה (מלבד הקטעים החסרים בתשובה הנדפסת). לא ברור האם המכתב שלפנינו הוא הנוסח הסופי של התשובה, ואילו התשובה הנדפסת הינה טיוטה בלבד, או להיפך.
בהסכמה שכתב האדמו"ר בעל ה"ישועות משה" מויז'ניץ למהדורה החדשה של שו"ת "אפרקסתא דעניא" ישנה התייחסות לתשובה שלפנינו, וכן לגדולת הרב המחבר: "נהניתי מאד לראות שהנך מדפיס מחדש את הספר שו"ת אפרקסתא דעניא... שהיה... מפורסם בדורו ביראתו וחסידותו הקודמת לחכמתו ובגדלותו בתורה ובקיאותו בש"ס ופוסקים... וכעת הנך מוסיף עוד כמה מאות תשובות חדשות מכי"ק, ובתוכם התשובה לכ"ק אאמו"ר זצללה"ה [=ה"אמרי חיים"] בענין העלאת כ"ק אא"ז בעל אהבת ישראל זצללה"ה מגרוו"ד לא"י [=מגרויסוורדיין לארץ ישראל], ועוד כמה מו"מ [=משא ומתן] של הלכה עם כ"ק אאמו"ר זצללה"ה... גדולי דורו סמכו עליו ועל הכרעתו בשאלות החמורות ביותר".
[3] דף (5 עמודים כתובים). 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.