Jak zapobiegać chorobom zakaźnym i jak je zwalczać? [כיצד למנוע מחלות מדבקות וכיצד להיאבק בהן?], מאת ד"ר סטפניה זילברברג (Stefania Silberberg). הוצאת Żydowska Samopomoc Społeczna [ארגון הסיוע היהודי יס"ס], קרקוב, 1941. פולנית.
הרפואה היהודית בגטאות נחשבת לתופעה חד פעמית בהיסטוריה – הקמת מערכת בריאות בידי קרבן נרדף הנתון תחת איום השמדה. מיד עם הקמת הגטאות הראשונים, החלו הרופאים היהודים (ששיעורם באוכלוסייה היה גבוה במיוחד – כ-40% מכלל הרופאים בפולין ערב המלחמה היו יהודים) בייסודה של מערכת רפואה נרחבת, ובתוך זמן קצר הקימו מערכת רחבה, ממושמעת ונמרצת: בתי חולים, טיפות חלב, רפואת נשים וילדים, רפואה סוציאלית, בתי מרקחת, בתי ספר להכשרת רופאים חדשים ואפילו מעבדות מחקר. במשך כל שנות קיום הגטאות, ממש עד למועד חיסולם, פעלו במרביתם הרופאים היהודים והעניקו שירותים, ככל שיכלו, לאנשי הגטו, גם כאשר תמותת הרופאים מהידבקות במחלות הגיעה לעשרים אחוזים.
לפנינו עותק נדיר של עדות חשובה לפעילות הרופאים בגטאות: חוברת הדרכה רפואית ליהודי הגטו, אשר חוברה בידי רופאה יהודיה בגטו קרקוב. החוברת ראתה אור מטעם הארגון יס"ס (JSS - Juedische Soziale Selbsthilfe, ארגון הסיוע היהודי היחיד שפעל ברשות הגרמנים בשטחי ה"גנרלגוברנמן"), והיא מהחיבורים הבודדים שהדפיסו יהודים בגטאות שלא באופן מחתרתי (השלטונות הגרמניים אסרו כמעט כל הדפסה יהודית בשטחי פולין הכבושה). נציגי יס"ס ביקשו מן השלטונות הגרמנים היתר מיוחד להדפסת 50 אלף עותקים עוד בחודש יוני 1941, ולאחר כמה חודשים קיבלו אישור מצומצם יותר להדפסה של 10,000 עותקים, שהופצו בין סניפי הארגון בגטאות השונים (ראו חומר מצורף).
בפתח החוברת מבוא קצר בנושא חיידקים, מגיפות וחיסונים, ואחריו שלושה פרקים המוקדשים כל אחד למחלה אחרת: טיפוס הבהרות (Tyfus plamisty), טיפואיד (Tyfus Brzuszny) ודיזנטריה (Czerwonka) – שלושתן מחלות נפוצות שקטלו רבבות מיהודי הגטאות לאורך המלחמה.
שם המחברת, הרופאה סטפניה זילברברג, מופיע בכמה רשומות באתר "יד ושם" ובאתר "מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה", וכן ברשימה של נספים מקרקוב, שנדפסה בכתב העת הרפואי Przegląd Lekarski (גליון מס' 1, יולי 1945). מהרשומות עולה שסטפניה נולדה בשנת 1898 בעיר קרקוב להורים בשם הרמן ואדלה, ושבהכשרתה היתה בקטריולוגית. בשנת 1942 נשלחה, כנראה, למחנה ההשמדה בלז'ץ או טרבלינקה ונספתה.
חוברת נדירה. אינה מופיעה ב-OCLC.
14 עמ', 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים בודדים, בעיקר בעטיפה. הסיכות שמחברות את דפי החוברת חלודות.

כתב-יד, פנקס בית הדין במחנה "ברגן בלזן" שבגרמניה, ובו כ-85 מעשי בית דין, המתירים לעגונות ולעגונים ניצולי השואה להינשא בשנית. ברגן בלזן, כ"ב אייר תש"ז עד כ"ה טבת תש"ח [1947-1948]. עברית ויידיש.
לפנינו תיעוד ראשוני על השמדת יהודי אירופה בתקופת השואה. בכדי להתיר את העגונות והעגונים נזקקו הרבנים לחקור באופן יסודי את דרכי ההשמדה וביררו היטב את סיכויי ההינצלות מהאירועים השונים. הרבנים היו הראשונים שגבו עדויות מניצולי השואה סמוך מאד לאחר סיום המלחמה, בעוד הזכרון טרי וכואב (ראה על כך: א' פרבשטיין, בסתר רעם, עמ' 311-334).
היתרי הנישואין בפנקס שלפנינו ממוספרים בסדר עולה: 476-559. בראש העמוד נכתב שם המדובר או המדוברת. תחילה מופיעה גביית העדות, כשהיא חתומה על ידי גובי העדות, ולאחר מכן היתר הנישואין החתום על ידי הרבנים המתירים. בין הרבנים החותמים: רבי יואל היילפרן, רבי ישראל אריה זלמנוביץ, רבי יששכר בעריש רובין ורבי יצחק גליקמאן.
בעדויות שלפנינו מוזכרים כל מאורעות השואה וזוועותיה: האקציות והסלקציות, חיסולי הגטו וצעדות המוות, תאי הגז והקרמטוריום, מוות ברעב וביריה, ועוד. באחת העדויות מסופר על נישואין פיקטיביים שנערכו בגטו בניסיון להימנע משליחה למחנות. במקום אחר נכתב כי מבלוק החולים באושוויץ לא שרד אף אחד בחיים. באחת העדויות מתואר כיצד הודיע הבעל זמן קצר לפני שנהרג את שמו ואת שם מקומו לאסיר אחר, באמרו שיש לו אשה ושני ילדים. בעדות אחרת מתואר אדם שנפטר במהלך צעדה ולא ניתן היה לקברו כי היו חייבים לצעוד הלאה, ועוד מקרים מזעזעים המספרים על גורלם המר של היהודים במחנות ההשמדה. בעדויות מתועדים יהודים מערים ואזורים שונים בפולין וליטא: ורשה, קרקוב, לודז', לובלין, לבוב, ביאליסטוק, פיוטרקוב, קרשאנוב, עלקיש, ווילנא, ועוד; שנשלחו למחנות אושוויץ, טרבלינקה, בוכנוולד, מיידנק, ברגן בלזן, שטוטהוף, ראוונסבריק, ועוד. כמו כן, מוזכרים הגטאות: וורשא, לודז', ביאליסטוק, ועוד.
על הכריכה חתימה וחותמת של רבי "ישראל ארי' זעלמאנאוויטש" וחותמות "בית דין" של ברגן בלזן.
הרבנים פעלו בשיתוף עם רבי שלמה דוד כהנא מוורשא, שישב בירושלים והיה מהפעילים המרכזיים לטובת היתר העגונות והעגונים לאחר השואה. הרב כהנא מוזכר פעמים רבות בפנקס שלפנינו כמי שהתייעצו עמו בנתינת היתר הנישואין.
רבי יואל היילפרן מיאסלו, בן האדמו"ר רבי מתתיה חיים מדאבשיץ וחתן רבי אלימלך ראבין מיאסלו. שלושת ילדיו נרצחו בשואה והוא ניצל בנס. לאחר המלחמה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן ופעל שם רבות בתקנת העגונות. בשנת תש"ח היגר לארצות הברית וכיהן ברבנות בשכונת בראנזוויל שבברוקלין. חיבר ספר "אוסף תקנות עגונות".
רבי ישראל אריה זלמנוביץ, מזקני חסידי צאנז, מתלמידיו הראשונים של האדמו"ר רבי יקותיאל הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג. לאחר השואה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן ולאחר עלייתו לארץ ישראל כיהן ברבנות במספר ערים. תחילה ביבנה, לאחר מכן בקרית צאנז בנתניה, אחר כך בעכו, ובסוף ימיו בבני ברק. מחבר סדרת הספרים "חיי נפש".
רבי יששכר בעריש רובין, מצאצאי האדמו"ר רבי ישעיה שטיינר ("רבי ישעיה'לה קרסטירער") וחתן רבי חיים מייזליש מסארוואש. לאחר השואה היגר לארצות הברית שם כיהן כאדמו"ר מקרעסטיר.
רבי יצחק גליקמאן, תלמידם של גאוני פולין – רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי מאיר אריק. לאחר המלחמה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן, ולאחר עלייתו לארץ ישראל כרב בעיר חולון. בספרו 'רסיסי תורה' (חולון תשנ"ב), הדפיס תשובות של הרב כהנא בעניין עגונות, מתקופת היותו בבית הדין לענייני עגונות בברגן בלזן. בספרו 'שואה ותקומה' הדפיס הרצאות ועיונים על תקופת השואה, ובספרו 'ברכת אמונה' דן בהרחבה במצוות קידוש השם וביחס לשואה ולמאורעות הזמן.
רישומים נוספים בראש הפנקס ובסופו.
הפנקס נכתב על גבי ספר טכני בגרמנית, בו נעשה שימוש משני.
[68] דף, למעלה מ-100 עמודים כתובים. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מספר קרעים. כריכת קרטון בלויה ומוכתמת.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של יעקב הרצל, אביו של בנימין זאב (תיאודור) הרצל; ממוען אל "מר שטיינר" [ככל הנראה, היינריך אלחנן יורק-שטיינר]. נכתב בעת ששהה בנימין זאב בקונסטנטינופול, לקראת פגישתו עם הסולטן הטורקי. וינה, 12 במאי 1901. גרמנית.
מכתב קצר מאת יעקב הרצל, בתגובה למכתב שנשלח אל בנו בעת שהלה שהה בקונסטנטינופול בכדי לפגוש בסולטן הטורקי: " בני יצא למסע ואמור לחזור בעוד 14 ימים. השלמת העניינים המועלים במכתבך הנכבד מיום האתמול, לפיכך, תוכל להתבצע רק אחרי חזרתו". המכתב חתום: "Jac. Herzl"
מייסד הציונות המדינית, בנימין זאב הרצל, האמין שהגשמת הציונות תלויה בהשגת זיכיון (צ'ארטר) להתיישבות יהודים בארץ ישראל. מתוך כך, הוא עסק בפעילות דיפלומטית נרחבת, ניהל מגעים עם השלטונות העות'מאניים ובמשך תקופה ארוכה ניסה להתקבל לפגישה אצל הסולטן הטורקי. ב-17 במאי 1901 (חמישה ימים לאחר שכתב אביו את המכתב שלפנינו) עלה בידו של הרצל להיפגש עם הסולטן עבדול חמיד השני בקונסטנטינופול. בפגישה זו, שנמשכה כשעתיים, הציע הרצל לסולטן כי בתמורה לסיוע בכיסוי חובות האימפריה, יקדם הסולטן התיישבות יהודית בארץ ישראל. בפגישה זו נפתח משא ומתן ממושך בין השניים שהסתיים לבסוף בלי תוצאות.
יעקב הרצל (1832-1902), סוחר ובנקאי יהודי-גרמני, אביו של בנימין זאב הרצל. יעקב נולד למשפחה יהודית אורתודוקסית בעיר זמלין שבסרביה (אביו, סבו של בנימין זאב, היה שמש בבית הכנסת הספרדי בעיר). בגיל 15 עזב את ביתו והחל לעבוד כשוליה בחברת אספקה. כמה עשורים מאוחר יותר, כבר עמד הונו על כמה מיליוני מארקים ועסקיו התפרסו על תחומים שונים של מסחר ובנקאות.
יעקב נישא בשנת 1857 לז'אנט דיאמנט (Jeanette Diamant), ושלוש שנים אחר כך נולד בנם הראשון והיחיד – בנימין זאב. את רעיונותיו המהפכניים של בנו ואת דרכו הייחודית ראה בעין יפה דווקא, וכשנוכח לראשונה לדעת מהי תכניתו האמיתית – הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, אמר שיהיה עליו לכתוב על כך ספר, כדי לפנות ישירות אל העם (כשנה אחר כך כתב בנימין זאב הרצל את ספרו "מדינת היהודים").
לאורך חייו, סייע יעקב הרצל בידי בנו לממן חלק נכבד מפעילותו הציונית (השבועון הציוני שייסד, "די ולט", הוקם בעזרתו). כשהיה הרצל הבן בנסיעותיו – שימשה כתובתו של אביו כמען זמני למכתבים שנשלחו אליו. יחסו האוהד והקרוב של בנימין זאב לאביו משתקף ברבים מכתביו. לאחר שהוציא לאור את ספרו "מדינת היהודים", כתב ביומנו: "בעת הזאת אבי הנאמן הוא משעני היחיד. כל אלה שנועצתי בהם בעניין עד עתה נוהגים באיפוק זהיר, אורבים, ממתינים. לצדי אני מרגיש רק את הזקן היקר שלי. הוא ניצב כמו אילן" (עניין היהודים, ספרי יומן מאת בנימין זאב הרצל, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1997, עמ' 275).
המכתב נשלח, ככל הנראה, אל הסופר, הפובליציסט והפעיל הציוני היינריך אלחנן יורק-שטיינר (1859-1934), מתומכיו הראשונים של בנימין זאב הרצל ומי שייסד עמו את השבועון הציוני "די ולט".
[1] דף מקופל לשניים (עמוד אחד כתוב), 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. מעט כתמים וקמטים. קרעים קלים בשוליים וקרעים ארוכים לאורך סימני הקיפול (ללא נזק לכיתוב).