מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- (-) Remove and filter and
- יד (14) Apply יד filter
- manuscript (14) Apply manuscript filter
- ומכתבים (8) Apply ומכתבים filter
- חסידות (8) Apply חסידות filter
- chassid (8) Apply chassid filter
- letter (8) Apply letter filter
- וכתבי (6) Apply וכתבי filter
- מעוטרים (6) Apply מעוטרים filter
- תפילות (6) Apply תפילות filter
- illustr (6) Apply illustr filter
- of (6) Apply of filter
- prayer (6) Apply prayer filter
כתב מרובע (סת"ם) וכתב אשכנזי-בינוני (כאותיות צו"ר). בראשי הקטעים עיטורים צמחיים מסוגננים, ציפורים ועוד.
בשולי עמ' [9] קולופון הסופר: "יד הכותב יוסף במהור"ר הילל שמ[ואל?] סופר סת"ם דק"ק אייבניץ". בשולי עמ' [4] חתימת בעלים עתיקה: "יהודא ליב בן לא"א כהר"ר יצחק אייזק יצ"ו".
כתב-היד כולל תפילות הנאמרות בשבת, לאחר קריאת התורה בבית הכנסת ולפני תפילת מוסף. בראש כתה"י (עמודים [1-2]) מופיעות שתי תפילות "יקום פורקן", וברכת "מי שברך" לציבור שנאמרת אחריהן, ולאחר מכן, מופיעה "ברכת ראש החדש" (נוסח קצר, ללא ה"יהי רצון" שהתקבל בזמן מאוחר יותר).
בעמ' [3] תפילת "מי שברך" למקבלים על עצמם להתענות שני וחמישי (נוסח לא מוכר), ותפילה מיוחדת ל"קיסר רומי המהלל (קאראליס)..." [כפי הנראה הכוונה לקרל הששי קיסר "האימפריה הרומית הקדושה", שמת ב-1740].
בעמודים [4-6]: סדר שינוי השם לחולה [תפילת "מצלאין אנחנו" ו"יהי רצון" לאחר שינוי השם], ברכת "מי שברך" לחולה ["מי שברך אברהם יצחק ויעקב... וחסידים הראשונים ומי שרפא מרים הנביאה מצרעתה והמתיק מי מרה ע"י משה רבינו ע"ה ורפא מי יריחו ע"י אלישע ורפא חזקיה מלך יהודה מחליו ובנימין הצדיק מחליו..." – נוסח דומה מובא מתוך פנקס גרמייזא כ"י, ע"י פרומקין, ב'סדר רב עמרם גאון", ירושלים תרע"ב. ראה חומר מצורף]; ברכה ליולדת [נוסח לא מוכר, בסגנון דומה למובא אצל פרומקין, שם].
בעמ' [7]: תפילה "של מהור"ר ליב מפראג לשני וחמישי" – תפילה נגד המוסרים והמלשינים, "יהי רצון... שתעקר ותשרש... המוסרים המזיקים את ישראל בלשונם והמהרסים המצב מן הקהלות ומיצרים אחיהם מישראל להתגולל עליהם להפילם....". [תפילה זו מוזכרת בספר תקנות מדינת מעהרין על שמו של המהר"ל מפראג, ונשתמרה, בשינויי לשון, בפנקס בית הכנסת של קהילת קרעזמיר. ידוע כי נהגו לומר אותה בקהילת איזנשטט, אך שם ייחסוה למהר"ם א"ש בעל "פנים מאירות". ראה חומר מצורף].
בעמ' [8]: תפילות "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים" של ימי שני וחמישי, ותפלת "אחינו כל בית ישראל", ובעמ' [9]: תפילת "אב הרחמים" למקדשי השם. תוספת בעמוד האחרון [10]: נוסח עירוב תבשילין, כנראה מכותב אחר (עם תיבת פתיחה מעוטרת).
5 דפי קלף (10 עמ' כתובים). 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי, מספר קרעים. כריכה חדשה.
מצורף מכתב מאת פרופ' גרשום שלום (אנגלית) בעניין התפילה נגד המוֹסרים שבכתב-יד זה.
קמיע עם פסוקי ברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך...", ושמות קודש "אנקת"ם..." (שם הקודש בן כ"ב אותיות, העולה מפסוקי ברכת כהנים). כתב מרובע ונאה על נייר. [איטליה, המאה ה-18/19 בקירוב].
מקור השימוש כ'קמיע' בפסוקי ברכת כהנים, מובא כבר במדרשי חז"ל, בהם נאמר כי בעת מתן תורה ובנין המשכן, כתב הקב"ה פסוקי ברכת כהנים ונתנם לישראל כקמיע (ראה במדרש רבה, פרשת נשא, פרשה יב; פסיקתא רבתי פרשה י; מדרש אגדה נשא פרק ז': כשנתן הקב"ה התורה לישראל ניתנה בפומבי ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות – "כשבא להשרות ביניהם המשכן, מה עשה? כתב תחילה ברכת כהנים במקום קמיע, כדי שלא תשלוט בה עין הרע"). בספרי הסגולות מובאים פסוקי ברכת כהנים, בתוך נוסחאות קמיעות שונות. בספר "תולדות אדם" (זולקווא, ת"פ, דף כא/2, אות קטו) המיוחס לרבי יואל בעל שם, מובא נוסח קמיע שמירה ליולדת ולילוד, הכולל פסוקי ברכת כהנים ופסוקים ושמות קודש נוספים.
פיסת נייר. 7X9 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים ובלאי. מספר קרעים ונקבים בפינות.
-----------------------------------------------------------------------------
כחו של קמיע "ברכת כהנים" שכתב רבי כלפון הכהן מג'רבה
מסופר על רבי כלפון משה הכהן רבה של ג'רבה (תוניס), שכתב פעם לנכדתו את פסוקי "ברכת כהנים" על נייר פשוט ונתנו לנכדתו כקמיע ללידה קלה. אותו קמיע הפך ל"בדוק ומנוסה" אצל בני העיר ג'רבה שהיו משתמשים בו כסגולה ללידה קלה ולרפואה, וכך מסופר:
"נכדתו שהיתה מקשה בלדתה וגם מפלת נפלים (בר מינן) התחננה לפניו שיכתוב לה קמיע, ואחר הפצרות רבות נאות לכך וכתב לה קמיע בדיו פשוט על נייר פשוט, והועיל לה מאד ולכמה נשים אחרות. כשפתחו הקמיע מצאו בו רק שלושה פסוקי ברכת כהנים... לא שמות, לא ציורים ולא השבעות" (אור תורה, טבת תשנ"ז, עמ' רנו).
"נכדתו של רבנו סבלה מקושי רב בלידותיה... בנוסף לכך, מספר פעמים קרה שהפילה עוברה... בצר לה פנתה אל סבה הגדול, סיפרה לו על צרתה וביקשה ממנו כי יואיל בטובו לכתוב לה קמיע שישים קץ וסוף לכל צרותיה... אחר מספר פעמים שבא הנכדה ובכתה... נכמרו רחמיו... נטל פיסת נייר פשוט ועט, טבלו בקסת, וכתב לה את ברכת הכהנים... ללא שמות, לא ציורים וללא השבעת מלאכים... והנה מאז שהניחה הנכדה את הקמיע עליה, יותר לא הפילה וילדה בנקל. עד מהרה פשט ברחבי העיר ג'רבא שמעו של הקמיע המופלא. כל אשה שנתקלה בבעיה בלידה, נשאה את הקמיע עליה, ו'בטרם תָּחִיל וְיָלָדָה', ויהי לנס. לא רק בעניני לידה חולל הקמיע ישועות, אלא גם לצורך ריפוי מחלות שונות, עד שנתפרסם ל'קמיע מומחה'. קמיע זה עבר במשך שנים מחולה אחד למשנהו, ומפאת ביקושו הרב, הוא ניתן לכל אחד לזמן מוגבל של שבוע ימים בלבד..." (פניני הפרשה, ח, תשס"ז, גליון 398).
מגילת קלף ארוכה במיוחד, עם איורים ותרשימים מפורטים מאוד של הספירות, הפרצופים והשתלשלות העולמות לפי תורת הקבלה. כותרת בראש המגילה: "זה האילן הקדוש אור א"ס [=אין סוף] ברוך הוא וב"ש [=וברוך שמו]".
האילן שלפנינו הוא למעשה חיבור בפני עצמו המציג בצורה תרשימית את השתלשלות העולמות בפירוט רב, עם הרחבות לפי שיטות שונות, ועוד.
לפי המנהג, אילנות ספירות מן הסוג הזה שימשו גם כקמיעות לשמירה, לברכה ולהגנה.
האילן נקטע בחלקו התחתון וחסר.
אורך המגילה: 2.3 מטר בקירוב. רוחב: 8 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ופגמים. קרוע וחסר בסופו. מצורפת פיסת קלף נוספת (באורך 15 ס"מ) מהמשך המגילה, אשר אינה משלימה את כולה. המגילה נתונה בתוך נרתיק כסף, ללא מכסה.
כתובה צבעונית גדולה. מסגרת הכתובה מעוטרת באיורים, בדגמים צמחיים עשירים ורוקיות, בצבעי אדום וירוק ובצבע מוזהב. במסגרת החיצונית ברכות ופסוקים: "בסימנא טבא ובמזלא מעליא... יתן יי' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה... יברכך יי' וישמרך...".
נוסח הכתובה נכתב בכתיבת סת"ם מרובעת. בשולי הכתובה נוספו התנאים בכתיבה איטלקית רהוטה. על הכתובה חתמו כעדים: "דניאל בלא"א משה נחמו ז"ל סהיד [=עד]" [רבי דניאל נחמו, מחכמי אנקונה, סבו של רבי דניאל טירני בעל עיקרי הד"ט – שנקרא על שמו]; "מצליח בלא"א משה כהן סהיד".
גובה מירבי: 71 ס"מ. רוחב מירבי: 51 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קמטים וסימני קיפול. קרעים גסים בשוליים, עם פגיעה במסגרת ובעיטורים.
כתיבה איטלקית מרובעת, מנוקדת.
מנהג קדום בכל תפוצות ישראל לומר במוצאי שבת את פסוקי "ויתן לך האלהים מטל השמים..." ופסוקים נוספים, כסגולה לפרנסה וברכה. המנהג מופיע כבר בספרי הראשונים, כדוגמת סידור רש"י ומחזור ויטרי, בזוהר הקדוש, ועוד. הטור כותב בטעם המנהג (סימן רצה): " כדי שיתברכו במעשה ידיהם". טעם זה מובא גם בזוהר ובספרי הראשונים, הכותבים כי אומרים פסוקים אלה בתחילת השבוע כדי להמשיך ברכה והצלחה לשבוע החדש. יש שנהגו לומר את פסוקי "ויתן לך" בציבור בבית הכנסת, ויש שנהגו לאמרם בביתם לאחר ההבדלה. בספר "פרי עץ חיים" כתב שהאר"י הקדוש היה אומר את הפסוקים "בביתו, כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי רצון וברכה". השל"ה הקדוש בסידורו שער השמים מאריך בקדושת מנהג זה ובסודות הטמונים בפסוקי הברכה, וכותב: "המנהג הזה יש בו יסוד סוד מסודות התורה... ומי יוכל לעמוד על רמיזתם, אפילו על חלק אחד מאלפי אלפים רבבות, מכל מקום אגלה כטיפה מן הים...".
בספרים הקדושים מובא שאמירת "ויתן לך" במוצאי שבת הוא סגולה לפרנסה. כמה מגדולי החסידות (הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו רבי יחזקאל משינובה) אמרו שאינם יכולים להבין מאין יהודי יכול להמשיך שפע פרנסה על כל ימות השבוע, אם לא אמר "ויתן לך" במוצאי שבת. האדמו"ר בעל "ויחי יוסף" מפאפא אמר לאחד מתלמידיו, שסגולה לפרנסה לומר "ויתן לך" בשמחה (הימנותא דשלמה, ירושלים תשע"ו, עמ' רעה). היו מגדולי האדמו"רים (הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, אדמו"רי חב"ד, ועוד) שהקפידו לומר "ויתן לך" יחד עם אדם נוסף, כדי שכל אחד יתברך מברכת חברו.
(מקורות: הרב אלחנן היילפרין, אמרי חן, א, ירושלים תשע"ג, עמ' צה; הרב אליהו יוחנן גוראריה, חקרי מנהגים, א, כפר חב"ד תשנ"ט, עמ' קלב-קלד; הרב יוסף ויכלדר, המבשר תורני, פר' תולדות תשע"ה, עמ' יט; משה חלמיש, הנהגות קבליות בשבת, ירושלים תשס"ו, עמ' 476-474).
[8] דף (13 עמ' כתובים; בעמודים האחרים רישומים שונים ואיורי-דמויות ילדותיים). 26.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. מצב בינוני. כתמים וכתמי פטריה. פגעי תילוע בשולי הנייר. כריכת קרטון מקורית, פגומה ובלויה.
כתב-יד מרשים, עם שער מאויר ושמונה איורים צבעוניים נוספים.
כתיבה אשכנזית מרובעת, מנוקדת. עם הוראות בכתיבה בינונית ("כתב רש"י"), לא מנוקדת.
עמוד השער מאויר ב"שער" ארכיטקטוני, הכולל משטח מרוצף ועליו שני עמודים (מעוטרים בעלים), התומכים בכיפה מקומרת, שבראשה כתר.
בנוסח השער נכתב שמו של הגביר שלכבודו הוכן כתב-היד, שנת הכתיבה, וכן שם הסופר והמאייר ומקומו: " כתר כהונה – שייך לה"ה האלוף והקצין החבר ר' ליב הרש בן החבר ר' יששכר הכהן. נגמר יום ה' י"א שבט שנת תקצ"ג לפ"ק, ע"י צבי הרש חזן מק"ק פאפא יע"א".
כתב-היד כולל ברכות וקטעי תפילה שונים, לפי הסדר הבא: סדר וערוב תבשילין; סדר הוצאת ספר תורה בראש השנה, יום כפורים ושלושה רגלים; סדר נשיאת כפים; סדר תשליך; "תפלה נאה לומר בלילה קודם שיכנס לסוכה"; סדר פדיון הבן; סדר ברכת הלבנה.
כל עמוד תחום במסגרת. לחלק מהקטעים מתלווים איורים צבעוניים, לפי הפירוט הבא:
דף [2/א]: סל ובו פרחים; אישה מצביעה על הסל, וגבר אוחז בידו ספר ומברך.
דף [2/ב]: שני מלאכים מרחפים משני צדי המילים "יי' יי'" (השמות הראשונים משלוש עשרה מדות של רחמים).
דף [4/ב]: לוי נוטל את ידי הכהן לקראת ברכת הכהנים.
דף [5/ב]: זר פרחים קשור בסרט.
דף [6/א]: זוג אריות האוחזים בפיהם זר עלים.
דף [6/ב]: שני גברים יושבים ליד שולחן, לפגישה עסקית (כנראה כדי לסמל "פרנסה טובה", שכן נכתב ליד התפילה "בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה...").
דף [7/ב]: זוג גברים נושאים סידורים, עומדים משני צדי הנהר, על משטחי דשא ירוקים, ואומרים את תפילת "תשליך".
דף [8/א]: זוג צפורים; כל אחת יושבת על ענף, משני הצדדים של המילה "יהי", הפותחת את התפילה הנאמרת קודם שנכנסים לסוכה ["יהי רצון מלפניך... שתשרה שכינתך בינינו ותפרוש עלינו סוכת שלומך..."].
האשה והגברים שבאיורים לבושים בלבוש אירופי אופייני לאותה תקופה.
כפי הנראה, נקרא כתב היד "כתר כהונה", כי הוא נכתב עבור כהן, והוא כולל את סדר ברכת כהנים ופדיון הבן, השייכים לכהנים. מסתבר שהמשותף לרוב התפילות שבכתב-היד הוא שהן נאמרות בזמנים בהם נוח יותר לאחוז בספרון או בכתב-יד קטן, כגון בשעת תשליך, שעת ברכת הלבנה, ועוד. כך גם התפילות "אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך..."; "בספר חיים... היום תאמצנו... כהיום הזה תביאנו...", הנאמרות בימים הנוראים, בעוד הכהנים עומדים על הדוכן, נוספו כאן, כדי לחסוך מן הכהן את הצורך בהבאת מחזורו האישי עמו.
באחד מדפי הקלף הריקים שבסוף כתב-היד, רישומים משפחתיים על ימי הולדת, מהשנים תרי"ג-תרי"ד (1853-1854).
בדף המגן האחורי רישום (בכתיבה אשכנזית רהוטה) – שם הבעלים עבורו נכתב כתב-היד: " ר' ליב הארש קאהן – 1847".
[11] דף. מספר דפי קלף ריקים בראש כתב-היד ובסופו. 15.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. עקבות רטיבות, עם דהיית דיו קלה, במספר מקומות. דף השער נקצץ בחלקו העליון, עם פגיעה בראש הכתר המאוייר. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוזהבים, משוקמת. נתון בתוך קופסת עור מהודרת, חדשה, שהוכנה עבור כתב-היד, עם עיטורים והטבעות מוזהבות (עם פגמים קלים).
מקור: Sotheby's, ניו יורק, 30 בנובמבר 2005.
כתב-יד על דף קלף גדול - כתב הכתרה למינוי הגאון רבי מאיר מרגליות בעל "מאיר נתיבים" (תלמיד הבעל שם טוב) לרבנות העיר אוסטרהא ופרבריה, עם 21 חתימות ראשי הקהילות בעיר. אוסטרהא, תמוז תקל"ז [1777]. מעבר לדף: כתב הארכת הסכם הרבנות לאחר כשש שנים, עם 8 חתימות. אוסטרהא, ניסן תקמ"ד [1784].
כתיבה נאה ורהוטה. שלש שורות הכותרת בכתב סת"ם: "למזל טוב ולברכה, מהממליך מלכים ולו המלוכה... הדור אתם ראו... הנמצא איש כזה, חכם הרזה". ההכתרה נעשתה ע"י כל קהילות העיר וכתב ההכתרה פותח במילים: "אלה דברי קהלות, מה נכבד היום מלך ישראל בהגלות...", וממשיך בתארי כבוד והערצה רבים לרבי מאיר מרגליות: "...מימיו מי באר חיים ונוזלים... לפני שמש ינון שמו הולך מסוף העולם עד סופו... שבח מגדול עוז שמו הגדול שגדלו בשם המפורש ויוצא בשיירא, הא מני ר' מאיר הוא דחייש לקמחי'... ר' מאיר דייק ושפך משפך משמרת ונפה, שפתותיו שושנים נוטפות מור ולבונה... ראוי וחשוב לקבוע לעצמו ברכה, הרואה מברך עליו ברכת הנהנין וברכת הריח משיעלה תמרותו... כמקל שוקד על לימודו, זה וזה נתקיימה בידו, זקן ונשוא פנים הוא הראש המדברים אשר בכל מקום דבר המלך ודתו, הלכה כמותו, רבים שתו מי בורו באר מים חיים וגם דלה דלה מתוך דליו, זכור הוא לטוב, על יובל ישלח שרשיו... שמעתתי' מבדרי'... כולו מחמדים חכו ממתקים, כל רז לא אניס לי'... כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם בדורו תפארת ישראל וקדושו, נזר אלקי' על ראשו, נ"י ע"ה פ"ה [=נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק] כ' מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד ור"מ בגליל לבוב והמדינות אשר זכינו לאורו וזכינו לשיחתו... חכם בעוז ותפארת, הולמתו עטרת, ותכון מלכותו...".
בהתמנותו של רבי מאיר מרגליות לאב"ד אוסטרהא התקיימה הבטחת רבו הבעל שם טוב, לאחר שעמד איתן נגד תקיפי העיר בעיר ברודי, יחד עם הגאון בעל "נודע ביהודה" ועם רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, כשפסקו לאסור אשה ממשפחה מיוחסת, על אף שנרדפו בעקבות כך (ראה הרחבה במסגרת). לפי המסורת החסידית, לאחר ששמע הבעל שם טוב על הפרשה, אמר: "לאלו השלשה פסקו גדולה מן השמים על אשר קידשו את ה' ברבים. הגאון ר' יחזקאל יהיה אבד"ק פראג, והגאון ר' מאיר מרגליות יהיה אבד"ק לבוב ואוסטרהא, והגאון ר' אברהם גרשון יהיה בארץ הקדושה... וכן היה".
באותן השנים היתה קהילת אוסטרהא מחולקת לשתי קהילות ("צדדים"). חלוקת הקהילות היתה תוצאה מחלוקת העיר בשנת ת"נ בין שני אצילים. רוב חלקי העיר אשר בתוך החומה היו שייכים למושל אחד, וכונו "צד הדוכס", והרחובות שמחוץ לחומה היו שייכים למושל אחר וכונו "צד הווייבודה" [ראה: מזכרת לגדולי אוסטרהא, ברדיטשוב תרס"ז, עמ' 4].
שתי הקהילות באוסטרהא קיבלו על עצמן ביחד את רבנותו של ה"מאיר נתיבים". כתב ההכתרה שלפנינו נכתב ונחתם ע"י ראשי קהילת "צד הדוכס", ובשוליו תוספת חתימות ראשי קהילת "צד הווייבודה".
בתוך הכתב נזכרו התחייבויות שכר הרב משני ה"צדדים" של הקהילה: "...ושכרו לא יקופח, שכר שיחה נאה דורש בשבתא דרגלא מקופת הקהל מצד שלנו שמונה עשר זהו'[בים] מהחבורו'[ת] ומקהלות הסמוכי'[ם] כמקדם, מחכירות טקסי של זובחי זבח ארבעים זהו'[בים] בכל שנה משני צידי הקהלה, בחג הפסח א' עור ובחג הסוכות א' עור משני צידי הקהלה, בפורים אדום זהב מאלופי הקהל צד שלנו חוץ כל החבורו'[ת]...".
סיום הכתב: "כ"ד כבוד האלופי' הרמים ראשי רוזני נגידי מנהיגי ק"ק אוסטרהא מצד האדון הג' האדיר פ' סטאראסטי סאנדעצקי יר"ה, הבאי' עה"ח היו' יו' ה' ך"ו תמוז תקלמ"ד זיי"ן [=תקל"ז] פ"ק הנ"ל". לאחר מכן מופיעות 14 חתימות בכתב ידם של ראשי הקהילה הנ"ל.
בשוליו התחתונים חתימות ראשי קהילת "צד הווייבודה" – מהרחובות שמחוץ לחומה: "גם אנחנו אלופי קהל דק' קראסניגורי [=רחוב קרסנוגורה Krasnohirska] חוץ לחומה והנקרא רחוב קדרי'[ם] [=רחוב טטרסקה Tatarska] ובלמייאש [=רחוב בלמאז' Belmazh], כלנו באהבה ובחבה חפצים ורצוים לקבלת הרב הנ"ל...", עם 7 חתימות.
בתוך כתב ההכתרה נאמר: "משך הרבנית [=הרבנות] ששה שני'[ם] רצופי'[ם] מהיו'[ם] דלמטה", ואכן בצדו השני של הדף מופיע כתב הארכה של הסכם הרבנות, מחול המועד פסח שנת תקמ"ד, בלי הגבלת זמן: "באנו כעת לחדש את המלוכה ולכרות ברית חדשה... שיהי' נוהג נשיאת ראש ולהיות לנו לאב"ד ור"מ פ"ק אוסטרהא והגליל כל ימי חייו מעתה ועד עולם כל ימיו לא נחליפנו ולא נמיר אותו... כ"ד כבוד אלופי ראשי רוזני נגידי מנהיגי ק' אוסטרהא יצ"ו מצד האדון הג' האדיר המושל פ' ראפרענדר קרוני יר"ה, יו' ה' ח"ה [=יום ה' חול המועד] פסח שנת תקמ"ם דלי"ת [=תקמ"ד]". על כתב זה באו שמונה חתימות.
הגאון הקדוש רבי מאיר מרגליות אב"ד אוסטרהא (ת"ס/תס"ח-תק"נ), בעל ה"מאיר נתיבים". מגדולי וחשובי הרבנים בדורו. בצעירותו כיהן ברבנות בערים יאזלוביץ והורודנקה. בשנת תקט"ו התמנה לאב"ד גליל לבוב, אזור ששטחו היה עצום, וכלל בתוכו גם את העיר ברודי [רבי מאיר היה אב"ד גליל לבוב, אך לא של העיר לבוב עצמה, לה היה רב משלה. לאחר שנחלקה פולין בשנת תקל"ב, התחלק אזור זה בין פולין לאוסטריה, אז היה רבי מאיר רבו של השטח הפולני]. בשנת תקכ"ו התמנה מטעם מלך פולין לרב ראשי על אוקראינה וגליציה. בשנת תקל"ו קיבל כתב מינוי רשמי מאת מלך פולין, סטניסלאב אוגוסט פוינטובסקי (כתב הרבנות, באותיות מוזהבות, השתמר עד לימינו בארכיון דובנוב בניו-יורק). בשנת תקל"ז התמנה, בנוסף לרבנות גליל לבוב, לאב"ד אוסטרהא וגלילותיה. רוב ימיו היה רבי מאיר מחכמי הקלויז המפורסם בברודי. הוא היה מיודד בקשרי עבותות אהבה עם חכמי הקלויז ומרבה להביא בספרו מדבריהם.
רבי מאיר היה מגדולי תלמידי רבינו ישראל בעל שם טוב, וממקורביו הראשונים, עוד מהימים בהם טרם נודע והתפרסם בעולם. כבר בשנת תצ"ז היה ממקורביו של הבעש"ט. מסופר שרבו הבעש"ט ביקש ממנו שיכתוב את שמו בסידור שנהג להתפלל בו – כדי שיוכל להזכירו בתפילותיו, וכך עשה רבי מאיר. חתימתו בסידור הבעש"ט השתמרה עד לימינו (קבוצת יעקב, ברדיטשוב תרנ"ו, דף נב/2; מבית הגנזים, ברוקלין תש"ע, עמ' רל). רבי מאיר מזכיר את רבו הבעש"ט בכמה מקומות בספריו בתארים "מורי" ו"ידידי". בספרו "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא, תקנ"ד) הוא כותב על מדרגת לימוד תורה לשמה: "...כאשר הזהירו אותי לזה מורי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעל שם טוב... ומילדותי מיום שנתחברתי בדביקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב... ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה, ברוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה, דמטמרין גליין ליה, כבוד ה' הסתר דבר". בספרו "מאיר נתיבים" (חלק ב', בסוף פר' ויגש), הוא מביא סגולה מרבו לביטול הכעס: "שקבלתי ממורי שסגולה נפלאה לבטל הכעס, לומר הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך...". בנו רבי בצלאל, ממלא מקומו ברבנות אוסטרהא, כתב בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט" (מהדורת ברדיטשוב תקע"ה): "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט ז"ל, ומרגלה בפומה דר' מאיר שהרבה לספר בשבחו...". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא כותב בספרו "נתיב מצוותיך" (נתיב התורה, שביל א'): "מרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר... נתנו לו ששים גבורים, נשמות צדיקים לשמרו, ואחד מהם היה הגאון מוהר"ר מאיר נתיבים".
ה"מאיר נתיבים" היה בזמנו מעמודי ההוראה בענייני תקנת עגונות. בשנת תקכ"ח נערך פוגרום באומן ובסביבותיה, שבמהלכו נרצחו אלפי יהודים. פרשה זו הביאה לפתחו שאלות רבות ומסובכות של עגונות. חלק גדול מהתשובות שבספרו "מאיר נתיבים" הן בענייני עגונות. בספרו זה הוא כותב: "והבוחן לבבות וכליות אלקים ה' הוא יודע ועד, ש[ב]בוא אלי ענין שאלת עגונה, אחזוני חיל ורתת וארכבותי דא לדא נקשן, ועיני זולגות דמעות, ואירא הרבה מאד" (סימן סב). מסופר עליו שהיה מקבל עליו תענית ביום שחתם על היתר עגונה (מאורי גליציה, ג', עמ' 940).
רבי מאיר כתב מספר חיבורים חשובים בנגלה ובנסתר, בהלכה ובדרוש. סדרת ספריו נקראו בשם כולל "אור עולם", הכוללים את ספריו בהלכה דרוש וקבלה: ספרו החשוב והנודע שו"ת "מאיר נתיבים", שני חלקים (פולנאה תקנ"א), "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא תקנ"ד), "הדרך הטוב והישר" (פולנאה תקנ"ה) ו"כתנות אור" (ברדיטשוב תקע"ו).
[1] דף קלף. כ-44X41 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בודדים בסימני הקיפול, עם פגיעה במספר אותיות. מספר חורים זעירים.
נדפס בהעתקה משובשת וחסרה מכתב-היד שלפנינו, ע"י מנחם נחום ליטינסקי בספרו 'קורות פאדאליא וקדמוניות היהודים שם' (אודסה תרנ"ה, עמ' 58-60); משם הועתק בספר 'מזכרת לגדולי אוסטרהא' (ברדיטשוב תרס"ז, עמ' 206-208), ובספר 'נפלאות היהודי' (ווארשא תר"צ, עמ' 96-98). ראה חומר מצורף.
----------------------------------------------------------------------------------------------
התגשמות נבואתו של הבעל שם טוב
בשנת תק"ד בערך, כשישב רבי יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה" בעיר ברודי, בהיותו כבן 30, כתב תשובה הלכתית בה פסק לאסור אשת-איש, מנשות העיר, שנתקבלו עליה עדויות קשות שזינתה. התשובה נדפסה בספר "נודע ביהודה" (אבן העזר, מהדורא קמא, סימן עב), ועל אף שהמאורע התרחש בברודי, נכתב בתשובה הנדפסת כי היא נשלחה אל "חכמים אשכנזים, קצה ארץ לועז", וזאת על מנת לשמור על כבודה של משפחת האשה. בין המעורבים בבירור פרשיה זו היו גם רבי אברהם גרשון מקיטוב - גיסו ומקורבו של הבעש"ט, ורבי מאיר מרגליות בעל ה"מאיר נתיבים" - תלמידו של הבעש"ט.
לפי המסופר, האשה הנאסרת היתה בתו של אחד מתקיפי הקהל בברודי, המקורב לשלטונות. מחמת מעמדו בעיר פחדו דיינים רבים להתעסק בפרשה זו, מכיון שאבי האשה ובעלה איימו בקנסות ובמלקות על כל מי שיהין לדון אותה לכף חובה, אך בעל ה"נודע ביהודה", יחד עם שנים מידידיו מחכמי ברודי, רבי מאיר מרגליות ורבי גרשון מקיטוב, החליטו לשים נפשם בכפם, והכריזו על האשה הנאסרת בפרסום רב. מעשה זה עלה להם ביוקר: רבי יחזקאל נאלץ לשלם קנס גדול, ומסר לשם כך את כל ממונו ורכושו, את ה"מאיר נתיבים" הלקו במלקות, ואילו רבי גרשון מקיטוב ברח למעזיבוז' אל גיסו הבעש"ט. המסורת החסידית מספרת שכשהגיע מעשה זה לאוזני הבעש"ט, אמר על כך: "לאלו השלשה פסקו גדולה מן השמים על אשר קידשו את ה' ברבים. הגאון ר' יחזקאל יהיה אבד"ק פראג, והגאון ר' מאיר מרגליות יהיה אבד"ק לבוב ואוסטרהא, והגאון ר' אברהם גרשון יהיה בארץ הקדושה... וכן היה" (ספר אמונת צדיקים, ורשה תר"ס, עמ' 19). [ראה עוד על פרשיה זו, בקטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13].
לפנינו כתב ההכתרה של ה"מאיר נתיבים" לרבנות אוסטרהא, שנעשה כשלושים שנה לאחר המאורע בברודי, אז התקיימה נבואתו של הבעש"ט אודות תלמידו הגדול.
דף כתוב משני צדיו בכתיבת יד קדשו של רבינו המוהרנ"ת מברסלב, שהעתיק את ספר החזיונות לרבי חיים ויטאל. בראש העמודים מופיעה הכותרת: "ספר החזון ח"ב" [כינוי זה לספר החזיונות אנו מוצאים במכתב ששלח רבי נתן לבנו (עלים לתרופה, מכתב מאור ליום א' וארא תקצ"ו, מהדורת ירושלים תש"ס, עמ' תיב) המצטט מחיבור זה: "ובפירוש ראיתי בכתב הרב הקדוש מו"ה ר' חיים וויטאל ז"ל, הנקרא ספר החזון"].
ספר החזיונות הוא יומנו האישי של רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) – תלמידו הגדול של האר"י, בו תיעד את חלומותיו וחזיונותיו. בדף שלפנינו מופיעים מספר קטעים: בקטע הראשון מזכיר מהרח"ו את בואו של האר"י לצפת ואת פטירתו: "ואחר זה בשנתיים ימים בא מורי ז"ל האשכנזי לצפת... ויפטר מורי ז"ל...". בקטע השני תיאור ארוך של חלום שחלם מהרח"ו בי"ג אב של"ב, ובו מאבק עם הסטרא אחרא. בקטע השלישי תיעוד על שאלת חלום שעשה מהרח"ו ובה שאל על השגה בחכמת הקבלה: "שאלתי שאלת חלום על השגת חכמת הקבלה...". בקטע הרביעי חלום על תפילת שמחת תורה ב"בית כנסת של יוונים" בעיר צפת, בה השתתף גם רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) ודמות נוספת שנשכחה ממנו לאחר שהתעורר ["ואחר שהקיצותי שכחתי אם הי' התנא ר' פנחס בן יאיר או שהיה אלעזר בן יוחאי הזה שבדורינו זה..."].
רבי נתן שטרנהארץ מנמירוב – מוהרנ"ת מברסלב (תק"מ-תר"ה 1780-1844), תלמידו המובהק ומפיץ תורתו של האדמו"ר רבי נחמן מברסלב, ומנהיגה של חסידות ברסלב לאחר פטירת רבו. גילם בחייו דמות מובהקת של "תלמיד", ובדומה לרבינו חיים ויטאל שהיה מפיץ ומגלה תורת רבו האר"י, כך גם רבי נתן היה מגלה ומפיץ תורת רבו לכל העולם. ערך והדפיס את חיבורי רבו (בהם: ליקוטי מוהר"ן, ספר המידות, סיפורי מעשיות, ועוד). מסופר כי רבי נחמן אמר כי לולא רבי נתן לא היה נשאר אפילו דף אחד מספריו. חיבוריו הם פיתוח וביאור לתורת רבו מוהר"ן. יצירתו העיקרית היא ספרו "ליקוטי הלכות" ובו דברי חסידות ועבודת השם על סדר כל חלקי השולחן ערוך, בדרכי רבו מוהר"ן. רבי נתן נודע מנעוריו כלמדן מופלג, עובד ה' במסירות נפש ובהתעוררות גדולה. תפילותיו וקדושתו נודעו בישראל. תולדותיו נכתבו בהרחבה בספר "חיי מוהרנ"ת" ובספר "באש ובמים – תולדות מוהרנ"ת", ירושלים, תשנ"ו.
[1] דף (שני עמודים כתובים. כ-50 שורות) בכתיבת יד קדשו של רבי נתן. 17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים, פגעי עש ופגמים, משוקמים באופן מקצועי (עם פגיעה קלה במספר אותיות). כריכת עור מהודרת.
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי זאב וואלף. סטריקוב, כ"א אדר כת"ר [1860].
במכתב אל "ידידי אבי מורי עטרת ראשי הרב הגאון... המפורסם, נזר הקודש שר התורה, בוצינא קדישא, יסוד העולם..." מודיע הבן לאביו על נסיעתו לשמחת נישואי בנו, דרך העיר טשכנוב ["דרך מחניכם הטהורה"]. הוא מספר לו על כך שאשתו לא תסע עמם ל"שמחת פרי בטנה" עקב מצב בריאותה, "וה' ישלח לה מהרה רפואה שלימה וישלם שמחות לי תחת עמלי, כי גם אנכי חלש מרוב טרדה".
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי דוב בעריש. ביאלה, תשרי תרכ"ו [1865].
במכתב "אל כבוד אהובי אבי אדומו"ר הרב הגאון... הצדיק המפורסים, קדוש ה' מכובד", מספר הבן לאביו, על רכישת בית בעירו ביאלה, ועל שידוך שעשה לבנו ר' אהרן צבי עם בת הנגיד רבי פישל ליצבארסקי ממלאווא, שהיא נכדת רבי אריה לייבוש חריף הרב מפולוצק.
האדמו"ר מסטריקוב – רבי זאב וואלף לנדא (תקס"ז-תרנ"א), תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק ושל ממשיך-דרכו בעל "חידושי הרי"מ". בשנת תרכ"ו לאחר פטירת ה"חידושי הרי"מ", נטו רוב החסידים אחר הנהגתו של האדמו"ר רבי חנוך הניך מאלכסנדר, אך מיעוטם החלו לנסוע לאביו של ר' זאב וואלף - הגאון הקדוש אב"ד טשכנוב. בשנת תרל"ח לאחר פטירת אביו, הוכתר רבי זאב וואלף לאדמו"ר ואלפי חסידים קבלו את מרותו והנהגתו, שהיתה בדרכי קוצק – דרך החריפות וההבנה.
האדמו"ר רבי דוב בעריש לנדא מביאלה (תק"פ-תרל"ו), תלמיד אביו הגדול, וחסיד מקושר של האדמו"ר רבי יצחק מוורקא ובנו האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוורקא. רבו האדמו"ר רמ"מ מוורקא היה ממעט בדיבור ומפורסם בשתיקתו. רבי דוב בעריש שהיה ראש התלמידים היה מפרש את עומק כוונת רבו בדבריו הקצרים. בשנת תרכ"ח נפטר האדמו"ר מוורקא ורוב החסידים נטו אחרי רבי דוב בעריש והכתירוהו לאדמו"ר. היה שופע דברי תורה והשמיע את דבריו אף בימי חול, שלא כדרכם של אדמו"רים אחרים. מבניו: האדמו"ר רבי אהרן צבי מביאלה (נפטר תר"ע), והאדמו"ר רבי אלימלך מנחם מנדיל לנדא מסטריקוב, מגדולי אדמו"רי פולין – ואבי שושלת אדמו"רי סטריקוב בזמננו.
2 מכתבים (כל אחד על דף מקופל), כ21- ס"מ. רישומי כתובת למשלוח בדף האחורי של כל אחד מהמכתבים וסימני קיפול.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 48.
מכתב ברכות שנה-טובה: ".. .שנזכר ונפקד בדבר ישועה ורחמים ממעין הברכות... בכתיבה וחתימה טובה כפולה בגוף ונפש, ובני חיי ומזוני, שלימות הבריאות... שנה טובה ומתוקה, וחיי נחת ולב שמח והרחבת הדעת לתורתו ועבודתו...".
האדמו"ר הראשון מביאלה – רבי יצחק יעקב רבינוביץ (תר"ז-תרס"ה), מגדולי אדמו"רי פולין. בנו של האדמו"ר רבי נתן דוד משידלובצה, נכד "היהודי הקדוש" רבי יצחק יעקב מפשיסחא. עוד בהיותו ילד ניכר בכשרונותיו ובנשמתו הגדולה [אביו העיד עליו כי היה לו גילוי-אליהו בהיותו ילד, ועוד בטרם הגיע לגיל בר-מצוה רבי יחזקאל מקוזמיר קראו "רבי" ורבי אלעזר מדזיקוב נתן לו לקרוא "פיתקא", וכשהיה עם אביו אצל בעל ה"דברי חיים" מצאנז, קם האדמו"ר מפני הילד וכיבדהו]. בשנת תרל"ג עלה למלא באדמו"רות את מקום חותנו האדמו"ר רבי יהושע מאוסטרובה-לנטשנה, שהיו לו אלפי חסידים. בפקודת האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזימין, קיבל עליו את עול ההנהגה, ורבים נהרו לחצר הקודש שעברה אח"כ לביאלה.
מקובל ונערץ על כל גדולי החסידות בפולין. האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מגוסטינין אמר עליו: "לא האמנתי כי אחר הרבי מקוצק יהיה אדם עם מוח שכזה". הרב מגוסטינין אף היה רגיל לשלוח לו מכתב בכל ערב ראש השנה בבקשה שיזכרהו "בתפלותיו הצלולים" לקראת הימים הקדושים הממשמשים ובאים. האדמו"ר רבי חיים ישראל מפילוב אמר עליו "חכם עדיף מנביא". האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזמין, שהיה מזקני האדמו"רים בדורו, כבדהו פעם לומר "תורה" על שולחנו. למרות היותו אז צעיר בשנים לא היתה לו ברירה ואמר דברי תורה. כשגמר לדבר הגיב האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזמין ואמר: "אמת! אמת! אמת!". דברי תורתו נדפסו בסדרת ספריו: "דברי בינה" ו"ישרי לב".
נפטר באמצע תפילת ערבית, ונשמתו יצאה מגופו בטהרה, בהגיעו לתיבות "ויקבלו כולם את עול מלכותך" שבתפילת "עלינו לשבח".
כל בניו ונכדיו היו לאדמו"רים מפורסמים בפולין, אשר נהרו אליהם עדות גדולות, והם: בנו האדמו"ר רבי ירחמיאל צבי משדליץ (זקנם של אדמו"רי ביאלה בדורנו), בנו האדמו"ר רבי נתן דוד מפארציבה (אבי האדמו"ר ממונקאטש-פתח תקוה), בנו האדמו"ר רבי מאיר שלמה יהודה ממזריטש, בנו האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מלובלין, וחתנו האדמו"ר רבי יוסף צבי קאליש מסקרנביץ, רבה הראשון של העיר בני ברק.
[1] דף. כתיבת יד סופר וחתימת יד-קדשו. 20 ס"מ. מצב טוב. נייר יבש. נקבי תיוק ובלאי קל בקפלי הנייר.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 49.
בקשה לעצירת תהליך מכירת בית, מאחר והמוכר מתחרט והדבר כרוך בפיקוח נפש, "ולכן כאשר מושלש הקנינים תחת יד כבודו לא יתנם להקונה, כי לא נכון שתמכר, שלא יחבל נפשו מזה, ועל דבר הטענות מהקונה ילכו לדין תורה...".
האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי [חנוכה ת"ר-אלול תרס"ג], בנו של רבי משולם זושא מטלומטש וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו ונתגדל בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש מורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס, לאדמו"ר ורב בעיר הורוניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו, ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה.
היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות [ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד]. מספריו: שו"ת "עמק שאלה", "תורי זהב" על דיני ריבית, "עמק החכמה" דרוש ופלפול בהלכה ובחסידות. "כד הזהב" עניני קבלה [ספר שנותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה].
[אחד מבני עירו המפורסמים הוא הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי, שנולד בשנת תרנ"ט, לאחר שהוריו נישאו עפ"י עצתו בקודש וברכתו של האדמו"ר. התגדל בילדותו בעיר הורוניסטייפול (סטייפלא), שעל שמה נודע לדורות בשם ה"סטייפלער"].
[1] דף. כתיבת ידי סופר וחתימת יד-קדשו. 20.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 50.
הכותב הוא רבי אשר טוך, החותם את שמו במקומות רבים. בכריכה הקדמית חותמת שלו ורישומים, בהם מופיע שם עירו: "זדונסקא וואליע". רבי אשר למד בישיבתו של הגאון רבי אברהם יצחק הלוי אב"ד זוגורוב (זאגראווע, נפטר תר"ע), והוא מזכירו פעמים רבות בכתב-היד בכינוי: "הרב שליט"א". כמו כן, מוזכרים דברים בשם אבי הרב הנ"ל, הגאון רבי שלמה הלוי פויזנר (נפטר תר"נ).
בכתב-היד שלפנינו מובאים שני חידושים – שאינם ידועים ממקורות אחרים – בשם האדמו"ר "השרף" רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק. בדף [37] מביא הכותב לתרץ קושיית התוספות במסכת פסחים [בעניין חמץ של נכרי]: " דכירנא אשר אני שמעתי מאדונינו ורבינו ומורינו דקאצק יע"א על קושיות התוס'... והוא תירץ...". החידוש השני הוא בעניין "שור הנסקל": " הרב שליט"א [רבי אברהם יצחק הלוי הנ"ל] אמר לי קושי' אחת בשם הקדוש והטהור מקאצק זצ"ל..." [דף 42/א]. חידושים אלו לא נדפסו בספרים המלקטים את דברי תורתו של "השרף" מקוצק, והם מתגלים כאן לראשונה.
בכתב-היד שלפנינו מובאים גם חידושים לא ידועים מאת האדמו"ר רבי אברהם בורנשטין אב"ד סוכוטשוב, בעל ה"אבני נזר", חתנו של "השרף" מקוצק: "אשר אני שמעתי מהרב אדונינו ורבינו מסאכטשאוו יע"א..." [2/א]; "שמעתי להקשות בשם הגאון החריף ובקי... הרב דק"ק סאכאטשאוו יע"א..." [41/א]; "שמעתי לתרץ על קושית הלח"מ... מהגאון עולם עוקר הרים בפלפולו מהרב כמו"ה ר' אברהם נ"י דק' סאכאטשאוו..." [51/א] (ראה באריכות שו"ת אבני נזר, או"ח, סימן שעח); "בשם הקדוש הרבינו[!] החריף ובקי אין גומרין אליו[!] ההלל כקש"ת כמוה"ר ר' אברהם נ"י אב"ד דסאכאטשאוו..." [61/א]; "שמעתי בשם אדומו"ר הקדוש והטהור מק"ק סאכאטשאוו יצ"ו... ותירץ הוא שליט"א..." [68/א] (תחילת החידוש נמצא גם בשו"ת אבני נזר, או"ח, סימן שיט, אך לפנינו החידוש בתוספת מרובה על העיקר).
כמו כן מובאים בכתב-היד, חידושים של האדמו"ר רבי אברהם לנדא אב"ד טשכנוב [41/ב], ושל הגאון רבי ישראל יהושע אב"ד קוטנא, בעל "ישועות מלכו" [51/ב, 61/א].
במספר דפים רישומים ורשימות אישיות (ביידיש).
"השרף" מקוצק היה ידוע כחריף עמקן ומחדש בלימודו, וכרבם של גאוני עולם כדוגמת חתנו ה"אבני נזר" וה"חידושי הרי"ם". עם כל זאת, לא שרדו ממנו הרבה חידושים בסוגיות הש"ס, ולדורות נותרו ממנו בעיקר אמרותיו החריפות והתובעניות בעבודת ה'. עשרות פנינים והברקות קצרות ששרדו מחידושיו בהלכה ואגדה, נלקטו בספר "אמת מקאצק תצמח" (תל-אביב תשכ"א), אך לא מופיעים שם חידושים בעניינים שהובאו לעיל. כמו כן, רוב החידושים של ה"אבני נזר" המובאים בכתב-היד שלפנינו, לא נמצאים בשו"ת "אבני נזר".
לפנינו תגלית חשובה עבור שוחרי תורתם של "השרף" מקוצק וחתנו הגדול בעל ה"אבני נזר".
ידועים דברי ה"אבני נזר" בהקדמתו המפורסמת לספרו "אגלי טל": "נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי אדומו"ר זצ"ל מקאצק מקור החכמה והתבונה, ממנו דרכי העיון למדתי, וממנו נתועדתי מה יקרא חדושי תורה באמת, כי לא כל הפלפולים חדושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים". בעל ה"אבני נזר" התבטא על שיטתו בלימוד: כמו ששלחו את נשמת האר"י הקדוש לעולם הזה כדי לגלות דרך חדשה בתורת הנסתר, כך שלחו אותי מן השמים "לגלות דרך חדש בנגלה" (שיח שרפי קודש, ה, עמ' 95).
[80] דף (160 עמודים כתובים). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים במספר מקומות. כריכה פגומה. כריכה קדמית מנותקת. חסרה שדרה.