דגל לשמחת תורה. חיתוך לינולאום מאת שלמה ידידיה (זיילנפריינד). הוצאת י. ח. [חיים יהושע] קוסובסקי, "בית ישראל"; דפוס י. הילפרן, ירושלים, [1923].
דגל בעל זנב-סנונית, מודפס בדיו כחולה. צדו האחד מחולק לשתי רצועות; ברצועה העליונה נראים ספר תורה מוכתר בכתר תורה, משני צדיו כנפי מלאך ומאחוריו השמש העולה. ברצועה התחתונה נראים אריות הרלדיים תומכים במגן דוד ובתוכו המילה "ציון". לצד הכתובת המסורתית "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", מופיעה כתובת בעלת אופי ציוני – "בעד עמנו, ארצנו ותורתנו". על צדו השני נראית יונה הנושאת במקורה ענף ועליו הכתובת "שישו ושמחו בשמחת תורה", באותיות דמויות-עלים, ולצדה שבעה כוכבים (על פי הצעתו של הרצל לדגל הציוני), סוכה, ארבעת המינים ואלומת חיטים. הדגל חתום בדפוס "ש. ידידיה".
דגל זה, המשלב נושאים מסורתיים וציוניים, הופיע בשנת 1923 בדפו האחרון של העיתון "על המשמר" בעריכת א"ז בן-ישי שיצא לאור בירושלים, ולצדו "הוראות שימוש": "לילדי העברים בגולה! כחבריכם בארץ ישראל, כן אתם בגולה, תניפו ביום 'שמחת תורה' רק את הדגל העברי" (ראו: "הדגלים של שמחת תורה, מן האמנות היהודית העממית לתרבות העברית-ישראלית". הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2012. עמ' 21).
שלמה ידידיה (שָלָמוֹן זיֵלֶנפריינד – Salamon Seelenfreund, 1875-1961), יליד הונגריה. בהיותו כבן 16 יצא מסֶגֶד לבודפשט לבנות את חייו כאמן. למד בבית הספר לאמנויות בעיר ולאחר מכן אף ברומא, בפריז ובגרמניה. בשובו להונגריה הקים בית מלאכה ונודע כרב-אמן ומורה לאמנויות, ואף הוזמן לעצב ולבצע את עבודות הדקורציה של בית הכנסת הניאולוגי החדש בסֶגֶד, שנחנך ב-1903. בהמשך קיים תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בסֶגֶד (1910) ובבודפשט. בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו והקים בית מלאכה בירושלים, ולאחר מכן התיישב עם משפחתו במושבה בית-טולמא, בעמק הארזים. במאורעות תרפ"ט נמלטה המשפחה מבעוד מועד וניצלה, אך הבית ותכולתו – תוכניות, יצירות גמורות וציוד – עלו באש, וכל הנותר נשדד. בשנים הבאות התגורר ידידיה בתל-אביב ובגבעתיים לסירוגין, ורבות מעבודותיו הושמדו בפגיעה שספג ביתו במהלך הפצצה האווירית המצרית במהלך מלחמת השחרור.
ידידיה, אמן עיטור וקליגרפיה, עסק רבות באות העברית, אשר שימשה לו חומר גלם לצורות ודגמים עיטוריים בהשראת מסורת האמנות היהודית. למידע נוסף אודותיו, ראו מאמר מצורף מאת תמנה רובינגר שנתפרסם מטעם המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית.
28.5X21.5 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים, חלקם מחוזקים בנייר דבק.

שווארצבארד. הוצאת I. Grodzensky, פריז, [1928?]. יידיש וצרפתית.
אלבום המתעד את משפטו של שלום שוורצבארד, שרצח את סמיון פטליורה כנקמה על הפרעות ביהודי אוקראינה. באלבום דיוקנאות של שלום שוורצבארד, של סמיון פטליורה, של עורכי הדין מטעם ההגנה והתביעה, של עדים, של עיתונאים, ועוד, לצד תצלומים של מקום הרצח, חנותו של שוורצבארד, בית המשפט ומהלך המשפט, חלקם מתוארים ביידיש ובצרפתית.
כן באלבום ביוגרפיות קצרות של שוורצבארד ושל פטליורה וציטוטים מדברי עורך דינו של שוורצבארד, אנרי טורס (Henri Torrès) על אודות האחווה שהוא חש כלפי שוורצבארד, ומדברי העיתונאי ברנאר לקאש (Bernard Lecache), הסופרים שלום אש ורולן רומן, והסוציאליסט ז'אן לונגה (Jean Longuet) בדבר אשמתו של העם האוקראיני בכלל ואשמתו של פטליורה בפרט. על כריכת האלבום עבודה מאת מארק שאגאל, ובה נראה מלאך וחרבו שלופה בידו מעופף מעל ספר תורה.
שלום שוורצבארד (1886-1938), "הנוקם", שען, אנרכיסט ומשורר יידי יליד בסרביה. השתתף בפעילות מהפכנית בעירו, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס ללגיון הזרים הצרפתי. עם שובו לאוקראינה לקראת תום המלחמה עסק בארגון מיליציות יהודיות להגנה עצמית. ב-1919 שב לפריז, ושם הגיעו אליו השמועות על פרעות פטליורה, שבהן טבחו חיילים, רובם חיילי צבא הרפובליקה העממית של אוקראינה, עשרות אלפי יהודים, ויש אומרים מאות אלפים. בין הנטבחים היו בני משפחתו של שוורצבארד. סמיון פטליורה, שעמד בראש הרפובליקה העממית של אוקראינה, הואשם בהעלמת עין ממעשי הצבא, ובמענה למשלחת יהודית שבאה לפניו בבקשה שירסן את הצבא אמר "הפרעות מחזקות את המשמעת בקרב חיילי...".
במאי 1926 התנקש שוורצבארד בחייו של פטליורה, ששהה אז בגלות פוליטית בפריז. שוורצבארד הובא לדין על רצח באוקטובר 1927, אך בית המשפט השתכנע כי פטליורה אכן אשם בפרעות וזיכה את שוורצבארד, אף שזה הודה ברצח בפה מלא.
[19] תצלומים (מודפסים על נייר) ו-[4] דפי טקסט, מוצמדים לדפי האלבום. 38 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. קרעים וקרעים חסרים בעטיפה ובשולי דפי האלבום. מרבית דפי האלבום מנותקים. כמה מהתצלומים מנותקים או מנותקים חלקית מדפי האלבום (עם קרעים קלים בשוליהם). עטיפת האלבום מוכתמת.

Verve, Revue Artistique et Littéraire, Vol. VIII no. 37 et 38 / Marc Chagall, Dessins pour la Bible. הוצאת Éditions de la Revue Verve, פריז, 1960. צרפתית.
גיליון כפול של כתב העת "Verve" המוקדש לסדרת איורים לתנ"ך מאת מארק שאגאל, סדרה המשלימה את עבודתו הקודמת שנדפסה בגיליון מס. 33-34 של כתב העת (ראו פריט קודם). בגיליון 24 ליטוגרפיות בצבע, מאת שאגאל, לצד 96 הליוגרבורות (רפרודוקציות) של איוריו. על כריכתו מופיעה ליטוגרפיה צבעונית נוספת מאת שאגאל. בפתח הגיליון מופיעה הקדמה מאת הפילוסוף Gaston Bachelard.
[9] דף, 96 רפרודוקציות, [8] דף + [24] ליטוגרפיות, 35.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגמים מזעריים בשולי הכריכה. פגמים בדף השער המאויר.
מקור: אוסף משפחת רימון.

הצייר ושלושת הזֵרים (Le Peintre aux trois Bouquets), ליטוגרפיה צבעונית מאת מארק שאגאל (1887-1985). [1982].
הדפס על נייר. חתום וממוספר 31/50.
66X48 ס"מ. מצב טוב. מוצמד לפספרטו בשוליו העליונים.