"כתב הכתרה" של הגאון רבי מאיר פרלס אב"ד קראלי, הזמנה לכהן ברבנות העיר מונקאטש, בחתימת 38 מחשובי וראשי הקהל. מונקאטש, כ"ב טבת [תרכ"ג 1863].
גליון נייר גדול. כתיבת סופר, עם חתימות ראשי ונכבדי הקהל בשוליים, ועם חותמת שעווה של קהילת מונקאטש.
ראשי הקהילה במונקאטש פונים בבקשה שיבוא לכהן בעירם כרב ואב"ד "בקהלתינו ק"ק מונקאטש המעטירה והגליל בערג", בחתימת שלושים ושמונה מראשי וחשובי הקהל. עם חותמת שעווה אדומה. כתב ההכתרה כתוב בחלקו בסגנון מליצי, ונפתח בראשי תיבות "מאיר פערלס".
מינויו זה של רבי מאיר פרלס לרבנות מונקאטש לא יצא לבסוף אל הפועל.
הגאון רבי מאיר פרלס (תקע"א-תרנ"ד), תלמידו של החתם סופר, היה חתן הגאון רבי יצחק פרנקל ב"ח אב"ד סאנטוב וקארלי. משנת תקצ"ה, לאחר פטירת חותנו, מילא את מקומו ברבנות קראלי עד לפטירתו. בבחרותו עוד זכה ללמוד בפרשבורג אצל החתם סופר במשך כששה חודשים, בהם התחבב מאד על רבו. בהיותו בגיל 18 כתב לו רבו החת"ס על קורת רוחו שהייתה לו לעיין בכתבי חידושיו: "הבחור המופלג החרוץ ושנון כ"ה מאיר שי' בנן של קדושים... אורו עיני בפילפולא חריפתא ומלא צני ספרי בקיאותו, וחורז מענין לענין... לא אמנע להשיב מפני כבוד תורתו ואהבתי אליו..." (ראה: החתם סופר ותלמידיו, עמ' שט-שי). בקראלי עמד בראשות ישיבה חשובה, בה העמיד תלמידים הרבה, בהם מחשובי רבני הונגריה. רבי מאיר היה מתמיד מופלג, ובצוואתו ציווה לחקוק על מצבתו: "פ"נ מאיר פערלס, והגית בו יומם ולילה קיים, מראשית נעוריו ועד אחרית החיים" (הגהות מוהר"י קרט, בני-ברק תשכ"א, עמ' קע-קעא).
עד שנת תרל"ג היה רבי מאיר מאלו שצידדו בפירוד הקהילות בהונגריה, אך משנת תרל"ג חזר בו, ומאז הצטרף לאלו שהתנגדו בתוקף לפירוד הקהילות. הקנאים לא סלחו לו על כך והם רדפו אותו ומיררו את חייו (עלי זכרון, מג, שבט תשע"ח, עמ' ז'; מה, ניסן תשע"ח). כתב ההכתרה שלפנינו נשלח אליו ממונקאטש, שנודעה בחסידיה הקנאים, בשנת תרכ"ג, בתקופה שעדיין נודע כקנאי (בסופו של דבר, הוכתר לרבה של מונקאטש בשנת תרכ"ז, הגאון רבי חיים סופר, בעל ה"מחנה חיים", שנודע בקנאותו המופלגת).
כתב ההכתרה שלפנינו לא היה ידוע, וכותבי תולדותיו של רבי מאיר לא כתבו דבר על הצעת הרבנות שנשלחה אליו ממונקאטש.
[1] גליון נייר. 49.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של רבי "מאיר כץ מהעדיס", אל מורו ורבו רבי בענדיט גוטיין אב"ד העדיעס (בעל "כסף נבחר"). מאגאץ (מוהאץ'), תקפ"ז [1827]. מעבר לדף רשימות רעיונות לדרוש וחידושי-תורה (שני טורים, כ-43 שורות) בכתב-ידו של מקבל המכתב רבי בענדיט גוטיין.
רבי מאיר כץ, שנסע ללמוד תורה בעיר מאגאץ, מספר כי קודם נסיעתו מהעדיעס קיבל הבטחה מאחותו העשירה של רבי בענדיט שהבטיחה "בצדקתה ובתום לבבה", כי תתמוך בו ובאחיו רבי שמואל, והוא מבקש כי יוסיפו על הקצבה, עקב היוקר המאמיר - "...כי כל מגמותי בדבר הזה רק לעסוק בתורת ד' יומם ולילה, למלאות כרסי בש"ס ופוסקים, לעלות מעלה מעלה ברצות הי"ת, וכאשר גיליתי גם לרב הגאון דק"ק בוניהאד וקבלתי ממנו התרה...". רבי מאיר כץ מתנצל שאינו מגיע להעדיעס לדבר פנים אל פנים עם הרב בענין זה, מפני חששו מביטול תורה.
המכתב שלפנינו מתעד את ההיסטוריה של לומדי התורה בהונגריה בראשית המאה ה-19, שהיו "גולים למקום תורה" ונוסעים ללמוד בעיירות שונות, כשהם מתפרנסים ע"י "מכתבי התרה" [המלצות] שקיבלו מרבנים שונים.
הגאון הנודע רבי בענדיט גויטיין (תק"ל-תר"ב 1770-1841), אבד"ק העדיעס (הונגריה), בעל "כסף נבחר" ומגדולי רבני דורו בהונגריה. נולד בכפר גוטיין (Kojetín) במורביה, והיה תלמיד מובהק של רבי משה מינץ אב"ד אויבן-ישן. לאחר נישואיו התגורר ביארמוט ונסמך לרבנות ע"י רב העיר רבי זאב וואלף בוסקוביץ בעל "סדר משנה". לאחר שעזב רבי זאב וואלף את העיר, נתמנה על מקומו רבי מאיר א"ש לכהן ברבנות יארמוט, ורבי בענדט נתמנה לדיין בבית דינו. בשנת תקנ"ט-תק"ס בקירוב עבר לכהן ברבנות העיר העדיעס (בהונגרית: הוג'ס Hőgyész) בה כיהן כ-45 שנה והקים בה ישיבה חשובה. ספרו "כסף נבחר" שנדפס בפראג בשנת תקפ"ז, הוציא לו שם עולם עד היום. הספר מסכם סוגיות שונות בתלמוד, כשהוא כולל את כל המקורות החל מדברי התלמוד ועד לדברי גדולי האחרונים בנושא. ספר זה הפך לחיבור יסודי ומרכזי בישיבות הונגריה בדורות הבאים (כפי שצפה מראש החתם סופר עליו, כשכתב בהסכמתו לספר: "הספר הזה יהיה מורה דרך ללומדי תורה"). לאחר שעמל במשך כעשר שנים על מהדורה חדשה של החיבור נפטר רבי בענדט ולא הספיק להוציאו לאור, כתבי היד של המהדורה השנייה אבדו בימי מלחמת העולם השנייה. חלקים מכתביו שנשארו בכתובים בידי המשפחה הודפסו בספר "זכרון אבות" (בני ברק, תשל"א), אולם המכתב שלפנינו והרשימות שמאחוריו לא נדפסו שם.
שולח המכתב רבי מאיר כץ, היה ממקורביו של ה"כסף נבחר" [כנראה היה גם קרוב משפחה], והוא מוזכר מספר פעמים בספר "זכרון אבות" הנ"ל.
[1] דף (כתוב משני צדיו). כ-21 ס"מ. נייר ירקרק עבה. מצב טוב. סימני קיפול.

מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יצחק גליק אב"ד טולטשווא. טולטשווא, תרנ"ה [1895].
תשובה הלכתית בדיני נדרים ותקיעת כף, הנוגעים לבחור שנתן תקיעת כף לדודו העשיר, שיסייע לו בחתונתו ותמורת זה התחייב ללמוד תורה לזכותו בכל יום מימי חייו. התשובה שלפנינו נדפסה (בשינויים רבים) בספרו שו"ת יד יצחק (חלק ב' סימן ע"ג. ראה צילום מצורף).
הגאון הנודע רבי אברהם יצחק גליק בעל ה"יד יצחק" (תקפ"ו-תרס"ט), ומגדולי הפוסקים בהונגריה. כיהן כאב"ד טולטשווא למעלה מחמישים שנה (משנת תרי"ח). נחשב לאחד מגדולי המשיבים להלכה בהונגריה. רבנים רבים התעטרו בסמיכה שקיבלו ממנו, עד שהיו קהילות בהונגריה שהתנאי הראשון להצגת מועמדות של רב היה, רק אם יש לו סמיכה מהרב גליק מטולטשווא. עסק הרבה בכתבי זקנו מהר"ם בנעט [אבי חותנו רבי ישעיה בנעט אב"ד קאלוב], והוציא לאור את ספריו: שו"ת "פרשת מרדכי" ועוד.
[1] דף כפול (2 עמ' כתובים, כ-75 שורות). 21 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סטמאר, לתלמידו רבי יוסף שלמה וואכטענהיים. סטמאר, טבת עת"ר [1909].
כתב המלצה ותעודת "מורנו" שניתן לתלמיד ישיבתו - הבחור יוסף שלמה וואכטענהיים, לרגל נישואיו: "...אשר למד בישיבתנו כמה שנים רצופים, שווין לטובה, עלה ונתעלה במדריגה טובא... והן עתה כי הגיע יום אפריונו, אמרתי כבד אכבדהו ובעטרה שהולמתו אותו אעטרהו לקרוא לו לכ"ד [לכל דבר] שבקדושה... מורינו ה"ר יוסף שלמה... הבעה"ח לכבוד התורה ולכ'[בוד] תלמיד חביב פה סאטמאר... הק' יודא גרו"ו". על יד החתימה נוספה חותמת מטושטשת: "יודא גרינוואלד אבדק"י סאטמאר והגליל יע"א".
הגאון רבי יהודה גרינוואלד (תר"ח-תר"פ), בעל "זכרון יהודה". מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. גדול בתורה, שנודע מנעוריו כאיש קדוש וירא שמים. תלמיד ה"כתב סופר" וחתן אחיו רבי יוזפא סופר בן החתם סופר [רבו ה"כתב סופר" אמר עליו בחתונתו שהוא "קודש קדשים"]. עוד מתקופת בחרותו היה רֵעַ נאמן וידיד נפש של הבחורים ר' חיים זוננפלד [לימים, רבה של ירושלים] ור' משה גרינוולד [לימים, רבה של חוסט, בעל ערוגת הבושם], ועמד עמם בקשר רב כל ימי חייו. כיהן כאב"ד סאבאטיש ובוניהאד. בשנת תרנ"ח נבחר כאב"ד סאטמר, בכל מקומות רבנותו החזיק ישיבה גדולה, ובישיבתו בעיר סאטמר למדו מאות תלמידים, ורבים מהם שימשו אח"כ ברבנות ובדיינות בקהילות הונגריה ורומניה (בין תלמידיו נודעו: רבי יוסף נחמיה קורניצער אב"ד סעליש וקראקא; רבי שמעיה לעוו אב"ד קערעסטיר; רבי חיים בצלאל פאנעט אב"ד רעטיאג; רבי משה דוד עסטרייכער אבד"ק טשימפא; רבי נפתלי הירצקא העניג אב"ד שארמאש; ועוד).
בתקופת כהונתו כרבה של סאטמר, נתפלגה הקהילה מן הניאולוגים, כאשר החרדים האורתודוקסים נשארו לשלוט על מוסדות הקהילה הותיקה, והניאולוגים פתחו להם קהילה נפרדת. דבר זה הפך את העיר סאטמר למעוז האורתודוקסיה החרדית של קהילות האזור, כאשר בראשם עומד הגאון רבי יהודה גרינוולד, שנודע מנעוריו כלוחם מלחמת ה'. בתקופת כהונתו כאב"ד סאטמר, קירב והעריץ מאד את האברך הצעיר רבי יואל טייטלבוים שבא אז להתגורר בעיר לאחר חתונתו, והיה שולח לו סכומי כסף לתומכו. פעם אחת סיפרו לו מוציאי דיבה, על רבי יואל שאינו נצרך כל כך, שכן הוא מפזר הרבה לצדקה. נתרגש רבי יהודה ואמר "א"כ נצרך לו יותר", ואכן מאז הוא הוסיף לו על סכומי התמיכה. לאחר שנים כשכיהן רבי יואל כאב"ד סאטמר, הזהיר מאד שלא לשנות את המנהגים ההלכתיים של השחיטה בעיר, המיוסדים על הוראותיו הקדושות של בעל ה"זכרון יהודה".
[1] דף כפול. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ומעט בלאי.