ספר הכוזרי, "יסדו החכם החבר ר' יצחק הסנגרי ז"ל... חברו בלשון ערבי החכם... רבי יהודה הלוי", עם פירוש "קול יהודה", מאת רבי יהודה מוסקאטו. ונציה, [שנ"ד 1594]. דפוס זואן דגארה. מהדורה ראשונה של פירוש "קול יהודה".
בדף השער חתימת רבי יצחק רפאל פינצי: "לה"ו בא לידִי הצעיר יצחק רפאל בכמהר"ר אלישע מיכאל פינצי זצוק"ל פה מונקאלוו בשנת התקכ"ה לפרט גדול". חתימה נוספת [קצוצה] בשולי השער: "יצחק רפ-- פינצי --". רישום נוסף (מתחיל מעל שם הכותר ומסתיים בתחתית השער): "קנין כספי יצחק פראגי, בעד סך ב' דוק' שנת אתה' אבק"ש" [=ת"ח או ת"ג].
בראש דף השער רישום קצוץ: "[קניין כספי... רווחתי אותו ע"י] הגורל מכמ"ר אליה לאטיס יצ"ו".
רבי יצחק רפאל פינצי (נפטר תקע"ג), מגדולי חכמי איטליה, אב"ד פדובה. היה מן הרבנים שנקראו לכהן כחברים ב"סנהדרין" של נפוליאון בפריז בשנת תקס"ו. היה תלמידו של רבי יצחק לאמפרונטי בעל "פחד יצחק", ולאחר מכן שימש כרב ומרביץ תורה בהרבה מקהילות איטליה. לבסוף מונה לרבה של פדובה בשנת תקמ"ו. תלמידו, רבי מרדכי שמואל גירונדי, כותב עליו באריכות בספרו 'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטלייאה' (עמ' 126-132). בין היתר מספר שהעמיד קרוב למאה תלמידים במשך השנים שכיהן כרבה של פאדובה, ש"בכל הארץ יצא קו תהלתו ובפרט במדינות הקרובות והרחוקות", וכי היה נחשב על ידי חכמי דורו "כאחד מן הפוסקים הראשונים". הוא מספר על כושר הנאום המיוחד של רבי יצחק רפאל פינצי, ועל השתתפות הגוים בדרשותיו: "לא בלבד מאחינו בני ישראל אלא גם מחכמי האומות וכומריהם וגבירי ושרי המדינות היו רצים לשמוע דרושיו עד שקראו עליו... שהוא ראש הדרשנים... כי הכל תמהים איך היה דורש שתים שלש שעות בעל פה עניינים עמוקים בסדר נכון וישר דברים שלא שמעה אוזן מעולם...". הרב גירונדי אף מתאר את השתתפותו ב"סנהדרין" של נפוליאון: "היה בין הנקראים בבית דין הגדול אשר נאסף בשנת התקס"ו בעיר המלוכה פאריז להשיב לשאלות מלך צרפת ונתקבל שם בכבוד גדול כי הושיבוהו אצל הנשיא כמוהר"ר יוסף דוד זינצהיים זצ"ל והאיר שם באותו מעמד בחכמתו ובדרושיו המופלאים...". חיבוריו נותרו בכתב-יד, אך דברים בשמו נדפסו בספר 'עיקרי הד"ט' של ידידו רבי דניאל טירני.
רצט דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים וכתמי רטיבות. כתמים כהים במספר דפים. כריכה ישנה.