מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove חסידות filter חסידות
- chassid (70) Apply chassid filter
- and (53) Apply and filter
- וכתבי (42) Apply וכתבי filter
- יד (42) Apply יד filter
- מכתבים (42) Apply מכתבים filter
- letter (42) Apply letter filter
- manuscript (42) Apply manuscript filter
- book (17) Apply book filter
- ספרי (14) Apply ספרי filter
- מיוחסים (11) Apply מיוחסים filter
- עותקים (11) Apply עותקים filter
- מיוחסים, (11) Apply מיוחסים, filter
- והקדשות (11) Apply והקדשות filter
- חתימות (11) Apply חתימות filter
- dedic (11) Apply dedic filter
- import (11) Apply import filter
- ownership (11) Apply ownership filter
- ownership, (11) Apply ownership, filter
- signatur (11) Apply signatur filter
- חב (3) Apply חב filter
- חבד (3) Apply חבד filter
- ספרים (3) Apply ספרים filter
- חב"ד (3) Apply חב"ד filter
- chabad (3) Apply chabad filter
מציג 13 - 24 of 70
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $1,000
לא נמכר
חמישה חומשי תורה, חלק ראשון, חומשים בראשית ושמות, עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, עם פירוש אור החיים, מאת רבינו חיים בן עטר - "האור החיים הקדוש". שקלוב, [תקמ"ד 1784]. דפוס צבי הירש בן ארי' ליב [מרגליות] וחתנו שמואל בן ישכר בער סג"ל. מהדורה שניה של פירוש אור החיים הקדוש על התורה - המהדורה הראשונה שנדפסה במזרח אירופה.
הספר הקדוש "אור החיים" היה חביב מאד על רבינו ישראל בעש"ט, ובספר "שם הגדולים" כותב החיד"א, שהיה תלמיד ה"אור החיים": "...ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר" (שם הגדולים, מערכת ספרים, א, אות נד). החיד"א גם כותב במקומות אחרים על המנהג שהתפשט בארצות פולין לקרוא בספר "אור החיים" הקדוש מדי שבת בשבתו (ראה: מערכת ספרים, ה, סוף אות סב). מהדורה זו שלפנינו נדפסה לאחר שחלפו יותר מארבעים שנה מאז הדפסת המהדורה הראשונה (ונציה, תק"ב), והיא המהדורה הראשונה שנדפסה במזרח אירופה. בין השנים תקמ"ד-תקנ"א היה זה החומש עם פירוש ה"אור החיים" הנפוץ במזרח אירופה, וגדולי החסידות קבעו בו את למודם מדי שבת בשבתו. מסופר על הרה"ק רבי פנחס מקוריץ (תפ"ו-תק"נ) שהיה לומד בכל יום דף שלם מהמהדורה שלפנינו כסגולה לרפואה: "פעם אחת חלה בנו של הרב ז"ל [=רבי פנחס מקוריץ], וקיבל על עצמו ללמוד בכל יום דף מהאור החיים בחומשים הגדולים דק' שקלאב" (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רפא).
עוד מסופר על המהדורה שלפנינו סיפור פלאי שהתרחש כאשר המו"ל ר' אשר מקוריץ, הביא לרבי פנחס את מהדורת החומש שלפנינו, שמח רבי פנחס שמחה גדולה לקראת הספרים. אך כשפתח את הכרך השני של החומש (שאיננו לפנינו) ודפדף בפרשת ראה, ראה רבי פנחס לצערו שהמו"ל שלח ידיו בדברי האוה"ח הקדוש, והשמיט את שתי המילים האחרונות מהמשפט "משיח ה' שמו חיים" (דברים טו, ז). כששאל רבי פנחס מקוריץ את המו"ל מדוע השמיט מדברי האור החיים, השיב לו: "ידעתי שעל עצמו כיוון, ועל כן השמטתים" [המו"ל ר' אשר הנ"ל היה מושפע מעט מרוחם של משכילי זולקווא עיר מולדתו]. פתח לו רבי פנחס בפרשת סוטה שבפרשת נשא, והראה למו"ל טעות מביכה שאירעה לו במהדורתו. על הפסוק "ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה, כב) שאומרת הסוטה לאחר השבעתה, הביא האוה"ח את דרשת חז"ל "בין מאיש זה בין מאיש אחר", ובמהדורתו של ר' אשר נדפס: "בין מאיש זה בין מאשר". על כך אמר לו רבי פנחס: "ראה חותמך"... - כאומר לו, הנה נתגלה קלונך כאדם החשוד על הסוטה... (דבר יום ביומו, פרמישלה תרס"ז, דף קי/2; זכרון טוב, פיטרקוב תרנ"ב, דף ז/2). ראה חומר מצורף.
[3], ע, עב-צא; עח, עז-עח, [1] דף. 40 ס"מ. מצב משתנה. רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. מספר קרעים קלים משוקמים בהדבקות נייר. שלושת הדפים הראשונים במצב בינוני-גרוע, עם כתמים וכתמי רטיבות קשים, בלאי רב וקרעים משוקמים בהדבקות נייר, עם פגיעות וחסרון בטקסט. קרעים רבים משוקמים בהדבקות נייר, פגמים וקמטים בדף השער (הקרעים סביב מסגרת השער). חותמת וחתימת צנזור משנת 1837. חותמות בית מדרש מהעיר ביאליסטוק. כריכת עור ישנה ופגומה, עם כיתוב מוטבע בשדרה: "חומש אור החיים".
הספר הקדוש "אור החיים" היה חביב מאד על רבינו ישראל בעש"ט, ובספר "שם הגדולים" כותב החיד"א, שהיה תלמיד ה"אור החיים": "...ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר" (שם הגדולים, מערכת ספרים, א, אות נד). החיד"א גם כותב במקומות אחרים על המנהג שהתפשט בארצות פולין לקרוא בספר "אור החיים" הקדוש מדי שבת בשבתו (ראה: מערכת ספרים, ה, סוף אות סב). מהדורה זו שלפנינו נדפסה לאחר שחלפו יותר מארבעים שנה מאז הדפסת המהדורה הראשונה (ונציה, תק"ב), והיא המהדורה הראשונה שנדפסה במזרח אירופה. בין השנים תקמ"ד-תקנ"א היה זה החומש עם פירוש ה"אור החיים" הנפוץ במזרח אירופה, וגדולי החסידות קבעו בו את למודם מדי שבת בשבתו. מסופר על הרה"ק רבי פנחס מקוריץ (תפ"ו-תק"נ) שהיה לומד בכל יום דף שלם מהמהדורה שלפנינו כסגולה לרפואה: "פעם אחת חלה בנו של הרב ז"ל [=רבי פנחס מקוריץ], וקיבל על עצמו ללמוד בכל יום דף מהאור החיים בחומשים הגדולים דק' שקלאב" (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רפא).
עוד מסופר על המהדורה שלפנינו סיפור פלאי שהתרחש כאשר המו"ל ר' אשר מקוריץ, הביא לרבי פנחס את מהדורת החומש שלפנינו, שמח רבי פנחס שמחה גדולה לקראת הספרים. אך כשפתח את הכרך השני של החומש (שאיננו לפנינו) ודפדף בפרשת ראה, ראה רבי פנחס לצערו שהמו"ל שלח ידיו בדברי האוה"ח הקדוש, והשמיט את שתי המילים האחרונות מהמשפט "משיח ה' שמו חיים" (דברים טו, ז). כששאל רבי פנחס מקוריץ את המו"ל מדוע השמיט מדברי האור החיים, השיב לו: "ידעתי שעל עצמו כיוון, ועל כן השמטתים" [המו"ל ר' אשר הנ"ל היה מושפע מעט מרוחם של משכילי זולקווא עיר מולדתו]. פתח לו רבי פנחס בפרשת סוטה שבפרשת נשא, והראה למו"ל טעות מביכה שאירעה לו במהדורתו. על הפסוק "ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה, כב) שאומרת הסוטה לאחר השבעתה, הביא האוה"ח את דרשת חז"ל "בין מאיש זה בין מאיש אחר", ובמהדורתו של ר' אשר נדפס: "בין מאיש זה בין מאשר". על כך אמר לו רבי פנחס: "ראה חותמך"... - כאומר לו, הנה נתגלה קלונך כאדם החשוד על הסוטה... (דבר יום ביומו, פרמישלה תרס"ז, דף קי/2; זכרון טוב, פיטרקוב תרנ"ב, דף ז/2). ראה חומר מצורף.
[3], ע, עב-צא; עח, עז-עח, [1] דף. 40 ס"מ. מצב משתנה. רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. מספר קרעים קלים משוקמים בהדבקות נייר. שלושת הדפים הראשונים במצב בינוני-גרוע, עם כתמים וכתמי רטיבות קשים, בלאי רב וקרעים משוקמים בהדבקות נייר, עם פגיעות וחסרון בטקסט. קרעים רבים משוקמים בהדבקות נייר, פגמים וקמטים בדף השער (הקרעים סביב מסגרת השער). חותמת וחתימת צנזור משנת 1837. חותמות בית מדרש מהעיר ביאליסטוק. כריכת עור ישנה ופגומה, עם כיתוב מוטבע בשדרה: "חומש אור החיים".
קטגוריה
ספרי חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $300
נמכר ב: $375
כולל עמלת קונה
ספר התרומות מאת רבי שמואל הסרדי, עם פירוש גדולי תרומה, מאת רבי עזריה פיג'ו. זולקווא, תקס"ט [1809]. בדף השער: "כמו בויניציאה". שם הספר, מקום הדפוס וחלקים נוספים מנוסח השער נדפסו בדיו אדומה.
וואריאנט. בעותק שלפנינו נדפסו שלושה עמודים שאינם מופיעים בחלק מהעותקים. בדפים אלה מופיעה הסכמה של המגיד מקוזניץ, וכן רשימה ארוכה של מנויים "מתנדבי העם" שהתחייבו לקנות את הספר לאחר הדפסתו, ובה תיעוד מעניין של גדולי החסידות.
הסכמת המגיד מקוזניץ שלפנינו לא היתה ידועה למלקטי הסכמותיו בספרי "ילקוט עבודת ישראל" (מהדורות ברוקלין תשס"ד וירושלים תשע"א).
ברשימת המנויים מערי פולין וגליציה, מופיעים שמות של רבים מגדולי הדור ההוא, בהם כמה מגדולי החסידות. בעיר לובלין מופיע שמו של "החוזה" מלובלין: "הרב ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ מלאנצט" (לפניו מופיע שמו של מתנגדו הגדול - רב העיר: "הרב ר' עזריאל הלוי איש הורוויץ אב"ד מלובלין", שנודע בכינויו "ראש הברזל" על שם גאונותו הגדולה). בעיר "קאזניץ" מופיעה רשימה זו: "הרב המגיד ר' ישראל מ"מ ומ"צ דק' קאזיניץ"; "הרב ר' מענדיל מפריסטיק" [האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימנוב]; "ר' אשר יהושי' אב"ד דק"ק ראפטש'" [=האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ, חתנו של האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ]; גיסו "ר' יעקב בהרב מלינסק" [=האדמו"ר רבי יעקב הורוויץ ממליץ, בנו של רבי נפתלי מרופשיץ שכיהן בימים ההם כאב"ד לינסק]. ייתכן ושהייתם של האדמו"רים מרימנוב ורופשיץ במחיצת המגיד מקוז'ניץ קשורה לאסיפה שעליה מספר האדמו"ר רבי אשר ישעיהו מרופשיץ באחד ממכתביו, שהוא עצמו נכח בה (ראה: "ילקוט עבודת ישראל", ירושלים תשע"א, עמ' רסו-רסז. ראה חומר מצורף).
בעיר "דראבוטש" מופיע שמו של "ר' אליעזר ניסן בהגאון משינווי" [=רבי אלעזר ניסן טייטלבוים, אב"ד דרוהוביץ', בנו של בעל ה"ישמח משה", ואביו של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב"]. בעיר לבוב מופיע שמו של "הרב ר' אהרן אבד"ק חאדרוב" [=רבי אהרן שטרנקלר, תלמידו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק, חמיו של רבי אלעזר ניסן הנ"ל, אבי אמו של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" מסיגט. ראה קטלוג קדם, מכירה 65, פריט 285]. עוד מגדולי הדור שנזכרו ברשימת המתנדבים: "הרב ר' ארי' ליבוש בהמ"ח קצות החושן וש"ש [=שב שמעתתא] אב"ד הנ"ל [סטריא]"; "הרב ר' יעקבקא [לנדא] בהגאון מפראג"; "הרב ר' אפרים זלמן מרגליות"; "הרב ר' יעקב אורן-שטיין אבד"ק לבוב והגליל", ועוד.
חתימות בדף השער: "שמואל דוד באא"מ..."; "הק' שמואל הייא... מיאנוב. קניתי ספר זה אצל הרב החסיד מוהר"ר ר' יהוש[ע] שו"ב ממונקאטש שנתרל"ד...".
ד, [2], ט, [2], לד; סו; מז, מט-נח, ס-סד; יד, יז-מב; לב; יט דף. שיבושים בסדר הדפים. שני דפים באמצע מופיעים פעמיים. 36 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. סימן עש בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכה ישנה, עם שדרת עור.
וואריאנט. ברשומה מס' 000170811 במפעל הביבליוגרפיה נרשם [1] דף בלבד במקום [2] הדפים שנמצאים בעותק שלפנינו לאחר ד הדפים הראשונים. ההסכמות ורשימת המנויים שבדפים אלה לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה.
וואריאנט. בעותק שלפנינו נדפסו שלושה עמודים שאינם מופיעים בחלק מהעותקים. בדפים אלה מופיעה הסכמה של המגיד מקוזניץ, וכן רשימה ארוכה של מנויים "מתנדבי העם" שהתחייבו לקנות את הספר לאחר הדפסתו, ובה תיעוד מעניין של גדולי החסידות.
הסכמת המגיד מקוזניץ שלפנינו לא היתה ידועה למלקטי הסכמותיו בספרי "ילקוט עבודת ישראל" (מהדורות ברוקלין תשס"ד וירושלים תשע"א).
ברשימת המנויים מערי פולין וגליציה, מופיעים שמות של רבים מגדולי הדור ההוא, בהם כמה מגדולי החסידות. בעיר לובלין מופיע שמו של "החוזה" מלובלין: "הרב ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ מלאנצט" (לפניו מופיע שמו של מתנגדו הגדול - רב העיר: "הרב ר' עזריאל הלוי איש הורוויץ אב"ד מלובלין", שנודע בכינויו "ראש הברזל" על שם גאונותו הגדולה). בעיר "קאזניץ" מופיעה רשימה זו: "הרב המגיד ר' ישראל מ"מ ומ"צ דק' קאזיניץ"; "הרב ר' מענדיל מפריסטיק" [האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימנוב]; "ר' אשר יהושי' אב"ד דק"ק ראפטש'" [=האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ, חתנו של האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ]; גיסו "ר' יעקב בהרב מלינסק" [=האדמו"ר רבי יעקב הורוויץ ממליץ, בנו של רבי נפתלי מרופשיץ שכיהן בימים ההם כאב"ד לינסק]. ייתכן ושהייתם של האדמו"רים מרימנוב ורופשיץ במחיצת המגיד מקוז'ניץ קשורה לאסיפה שעליה מספר האדמו"ר רבי אשר ישעיהו מרופשיץ באחד ממכתביו, שהוא עצמו נכח בה (ראה: "ילקוט עבודת ישראל", ירושלים תשע"א, עמ' רסו-רסז. ראה חומר מצורף).
בעיר "דראבוטש" מופיע שמו של "ר' אליעזר ניסן בהגאון משינווי" [=רבי אלעזר ניסן טייטלבוים, אב"ד דרוהוביץ', בנו של בעל ה"ישמח משה", ואביו של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב"]. בעיר לבוב מופיע שמו של "הרב ר' אהרן אבד"ק חאדרוב" [=רבי אהרן שטרנקלר, תלמידו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק, חמיו של רבי אלעזר ניסן הנ"ל, אבי אמו של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" מסיגט. ראה קטלוג קדם, מכירה 65, פריט 285]. עוד מגדולי הדור שנזכרו ברשימת המתנדבים: "הרב ר' ארי' ליבוש בהמ"ח קצות החושן וש"ש [=שב שמעתתא] אב"ד הנ"ל [סטריא]"; "הרב ר' יעקבקא [לנדא] בהגאון מפראג"; "הרב ר' אפרים זלמן מרגליות"; "הרב ר' יעקב אורן-שטיין אבד"ק לבוב והגליל", ועוד.
חתימות בדף השער: "שמואל דוד באא"מ..."; "הק' שמואל הייא... מיאנוב. קניתי ספר זה אצל הרב החסיד מוהר"ר ר' יהוש[ע] שו"ב ממונקאטש שנתרל"ד...".
ד, [2], ט, [2], לד; סו; מז, מט-נח, ס-סד; יד, יז-מב; לב; יט דף. שיבושים בסדר הדפים. שני דפים באמצע מופיעים פעמיים. 36 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. סימן עש בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכה ישנה, עם שדרת עור.
וואריאנט. ברשומה מס' 000170811 במפעל הביבליוגרפיה נרשם [1] דף בלבד במקום [2] הדפים שנמצאים בעותק שלפנינו לאחר ד הדפים הראשונים. ההסכמות ורשימת המנויים שבדפים אלה לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה.
קטגוריה
ספרי חסידות
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $25,000
לא נמכר
"סדר תפלה מכל השנה, מסודר על פי נוסח האר"י זלה"ה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. סלאוויטא, תקפ"ז [1827]. דפוס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים 3 דפים: יג, סב-סג. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים 3 דפים: יג, סב-סג. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
קטגוריה
חסידות חב"ד - ספרים
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $3,000
נמכר ב: $4,500
כולל עמלת קונה
ספר ליקוטי-אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" - מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי, פגמים וסימני עש בדפים האחרונים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני עש קלים בתחתית השוליים הפנימיים בדפים הראשונים. חותמת בדף השער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" - מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי, פגמים וסימני עש בדפים האחרונים, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני עש קלים בתחתית השוליים הפנימיים בדפים הראשונים. חותמת בדף השער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
קטגוריה
חסידות חב"ד - ספרים
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $300
לא נמכר
ספר בד קודש, שני מכתבים ודרוש חסידי על מגילת רות, מאת אדמו"רי חב"ד. [וורשא, תרל"א 1871]. מהדורה ראשונה.
בשער הספר כותב המו"ל שהספר כולל שלשה דברים: א. מכתב בקשה שכתב האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי אל הקיסר פאבל, בעת שבתו במאסר בפטרבורג. ב. מכתב שכתב האדמו"ר הזקן אל ידידו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לאחר שחרורו ממאסרו בפטרבורג. ג. דרוש על פי דרך חסידות חב"ד על מגילת רות, מאת האדמו"ר רבי אהרן הלוי הורוויץ מסטרושלה, תלמידו של האדמו"ר הזקן.
לאמיתו של דבר, טעה המו"ל בייחוס חלק מתוכן הספר למחברים האמיתיים:
המחבר האמיתי של מכתב הבקשה שבתחילת הספר, הוא רבי דוב בער שניאוריו - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש - בנו של האדמו"ר הזקן, שכתב אותו אל מושל בלרוס בחורף תקפ"ו, לאחר שישב במאסר בוויטבסק. תוכן המכתב הוא הסבר על פי הקבלה על כך שיש עדיפות למשפט לפני המושל שיכול לכוון אל האמת, יותר מאשר משפט שנערך על ידי בית משפט מקומי. במכתב מוסברים כמה מושגים בקבלה בשפה ברורה.
כמו כן, לא ברור מי הוא כותב הדרוש על מגילת רות. לפי המו"ל נכתב הדרוש על-ידי האדמו"ר רבי אהרן מסטרושלה, אך דרוש זה נדפס גם בספר "אור התורה" (על נביאים וכתובים, כרך ב', עמ' תתרכח) מאת האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. מאידך, יש לציין כי דרוש זה לא נכלל בדרושי חג השבועות שבספר "עבודת הלוי" להאדמו"ר מסטרושלה.
יד עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגעי עש בדף השער ובדפים האחרים, עם פגיעה קלה בטקסט (חסרון של אותיות ספורות), משוקמים באופן מקצועי. כריכה חדשה.
שנת הדפוס על-פי וינר, קהלת משה, עמ' 136, מס' 1074.
סטפנסקי חסידות, מס' 77.
בשער הספר כותב המו"ל שהספר כולל שלשה דברים: א. מכתב בקשה שכתב האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי אל הקיסר פאבל, בעת שבתו במאסר בפטרבורג. ב. מכתב שכתב האדמו"ר הזקן אל ידידו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לאחר שחרורו ממאסרו בפטרבורג. ג. דרוש על פי דרך חסידות חב"ד על מגילת רות, מאת האדמו"ר רבי אהרן הלוי הורוויץ מסטרושלה, תלמידו של האדמו"ר הזקן.
לאמיתו של דבר, טעה המו"ל בייחוס חלק מתוכן הספר למחברים האמיתיים:
המחבר האמיתי של מכתב הבקשה שבתחילת הספר, הוא רבי דוב בער שניאוריו - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש - בנו של האדמו"ר הזקן, שכתב אותו אל מושל בלרוס בחורף תקפ"ו, לאחר שישב במאסר בוויטבסק. תוכן המכתב הוא הסבר על פי הקבלה על כך שיש עדיפות למשפט לפני המושל שיכול לכוון אל האמת, יותר מאשר משפט שנערך על ידי בית משפט מקומי. במכתב מוסברים כמה מושגים בקבלה בשפה ברורה.
כמו כן, לא ברור מי הוא כותב הדרוש על מגילת רות. לפי המו"ל נכתב הדרוש על-ידי האדמו"ר רבי אהרן מסטרושלה, אך דרוש זה נדפס גם בספר "אור התורה" (על נביאים וכתובים, כרך ב', עמ' תתרכח) מאת האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. מאידך, יש לציין כי דרוש זה לא נכלל בדרושי חג השבועות שבספר "עבודת הלוי" להאדמו"ר מסטרושלה.
יד עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגעי עש בדף השער ובדפים האחרים, עם פגיעה קלה בטקסט (חסרון של אותיות ספורות), משוקמים באופן מקצועי. כריכה חדשה.
שנת הדפוס על-פי וינר, קהלת משה, עמ' 136, מס' 1074.
סטפנסקי חסידות, מס' 77.
קטגוריה
חסידות חב"ד - ספרים
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
דף עם רישום בעלות חתום, "הק' משה בר"ג נ"י מזאלשין יע"א". כסלו תקפ"א (1820).
הרב הקדוש רבי משה מזאלשין ב"ר גרשון (תקמ"ט-תקצ"א, אנצי' לחסידות, ג', עמ' רעג-רעו), בעל סידור "תיקוני שבת", פירוש "משפט צדק" על תהילים, וספר "גאולת ישראל" על הגדה של פסח, שנדפסו בעשרות מהדורות.
מגדולי צדיקי פולין, אביהם של האדמ"ורים רבי יעקב אהרן מזאלושין ורבי יוסף גרשון מדווהארט. לפי מספר מקורות היה רבי משה מזאלושין מגדולי תלמידי "החוזה מלובלין", אולם דבר זה שנוי בחילוקי דעות בין כותבי תולדות החסידות (ראה אנצי' לחסידות, ג', עמ' רעג-רעד). ידוע בבירור כי החוזה מלובלין החשיבו והעריכו ביותר, ואף התבטא עליו "מגיל עשר קידש עצמו להשם". בנו האדמו"ר רבי יעקב אהרן מזאלושין אב"ד אלכסנדר, היה מתלמידי "החוזה מלובלין" ומתלמידי רבי בונים מפשיסחא (ראה אנצי' לחסידות, ב', עמ' רנב). גם בנו השני, רבי יוסף גרשון אב"ד דווהארט כיהן באדמו"רות (אנצי' לחסידות, ב', עמ' קמ).
ספרו תקון שבת נדפס בחייו בווארשא תקפ"ו, בעילום שם מחברו. הספר קיבל הסכמה נלבבת מרעק"א, הכותב עליו "צדיק... הרב המופלג בתורה ובחסידות, ירא וחרד לדבר ה'". הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות כותב עליו בהסכמתו לספר הנ"ל: "...ובשמו ובמקומו יודע כל שער עמו, כי הוא קדוש מרחם לעבודה תמה, ומשחר עלומיו הוא שוקד על דלתי התורה, ודרכו בקודש לבוא חדר בחדר להתבודד... והנה הרב החסיד המחבר לפי רוב הענוה נפשו בחלה ביותרת הכבוד ולא יחפוץ בהתגלות שמו".
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף "היהודי הטוב מניישטאט", שהיה דבוק כל ימי חייו באמירת תהילים, לא היה מש מתחת ידו ספר התהילים עם הפירוש "משפט צדק" שחיברו רבי משה מזאלושין.
כשנפטר הספידו רבי מאיר ישעיה מייזלר מזלוטשוב, וסיפר כי היה מרבה בכיות בתפילותיו ומעורר את הקהל "והיה בעל בכי ומתעורר גדול". עסק הרבה בצדקה, והיה מכתת רגליו להכנסת כלה. זריזותו והידורו לעשיית מצוה היו בלתי רגילים. לא היה דבר אשר לא עשה במסירות נפש לאהבת הבורא. שנים רבות נהג בשתיקה ולצרכיו היה כותב בפתקים. בשבתות ובימים טובים לא דיבר שום דיבור של חול, ואף לא בלשון הקודש.
[1] דף. 14.5 ס"מ. מצב טוב. פגיעות קלות.
הרב הקדוש רבי משה מזאלשין ב"ר גרשון (תקמ"ט-תקצ"א, אנצי' לחסידות, ג', עמ' רעג-רעו), בעל סידור "תיקוני שבת", פירוש "משפט צדק" על תהילים, וספר "גאולת ישראל" על הגדה של פסח, שנדפסו בעשרות מהדורות.
מגדולי צדיקי פולין, אביהם של האדמ"ורים רבי יעקב אהרן מזאלושין ורבי יוסף גרשון מדווהארט. לפי מספר מקורות היה רבי משה מזאלושין מגדולי תלמידי "החוזה מלובלין", אולם דבר זה שנוי בחילוקי דעות בין כותבי תולדות החסידות (ראה אנצי' לחסידות, ג', עמ' רעג-רעד). ידוע בבירור כי החוזה מלובלין החשיבו והעריכו ביותר, ואף התבטא עליו "מגיל עשר קידש עצמו להשם". בנו האדמו"ר רבי יעקב אהרן מזאלושין אב"ד אלכסנדר, היה מתלמידי "החוזה מלובלין" ומתלמידי רבי בונים מפשיסחא (ראה אנצי' לחסידות, ב', עמ' רנב). גם בנו השני, רבי יוסף גרשון אב"ד דווהארט כיהן באדמו"רות (אנצי' לחסידות, ב', עמ' קמ).
ספרו תקון שבת נדפס בחייו בווארשא תקפ"ו, בעילום שם מחברו. הספר קיבל הסכמה נלבבת מרעק"א, הכותב עליו "צדיק... הרב המופלג בתורה ובחסידות, ירא וחרד לדבר ה'". הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות כותב עליו בהסכמתו לספר הנ"ל: "...ובשמו ובמקומו יודע כל שער עמו, כי הוא קדוש מרחם לעבודה תמה, ומשחר עלומיו הוא שוקד על דלתי התורה, ודרכו בקודש לבוא חדר בחדר להתבודד... והנה הרב החסיד המחבר לפי רוב הענוה נפשו בחלה ביותרת הכבוד ולא יחפוץ בהתגלות שמו".
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף "היהודי הטוב מניישטאט", שהיה דבוק כל ימי חייו באמירת תהילים, לא היה מש מתחת ידו ספר התהילים עם הפירוש "משפט צדק" שחיברו רבי משה מזאלושין.
כשנפטר הספידו רבי מאיר ישעיה מייזלר מזלוטשוב, וסיפר כי היה מרבה בכיות בתפילותיו ומעורר את הקהל "והיה בעל בכי ומתעורר גדול". עסק הרבה בצדקה, והיה מכתת רגליו להכנסת כלה. זריזותו והידורו לעשיית מצוה היו בלתי רגילים. לא היה דבר אשר לא עשה במסירות נפש לאהבת הבורא. שנים רבות נהג בשתיקה ולצרכיו היה כותב בפתקים. בשבתות ובימים טובים לא דיבר שום דיבור של חול, ואף לא בלשון הקודש.
[1] דף. 14.5 ס"מ. מצב טוב. פגיעות קלות.
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $4,000
כולל עמלת קונה
מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא. סדיגורא, אלול תרט"ז [1856].
כתיבת ידי סופר, וחתימת יד קדשו של האדמו"ר מסדיגורא: "אברהם יעקב במוהר"ר" [המכתב חסר בצדו השמאלי של הדף, ושם אביו - "ישראל" - חסר בסוף החתימה].
מכתב תודה וברכות לנדיבים רבי שלמה טורצין ורבי יוסף באנדראוויר על משלוח מעות צדקה. במכתבו מברך האדמו"ר: "ישלם ה' שכרם ומשכרתם [----] בדבר ישועה ורחמים וכל טוב סלה... ובגלל הדבר הזה הנני להאציל ברכה אליהם כי יגין ד' בעדם [----] ויתברכו ויתענגו על רוב ברכה ושלום...".
מכתב לא ידוע. אינו מופיע בשלשת חלקי הספר "אגרות הרה"ק מרוזין ובניו".
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם יעקב (הראשון) מסדיגורא - רבי אברהם יעקב פרידמן (חשון תק"פ-אלול תרמ"ג 1819-1883), מגדולי האדמו"רים ומנהיגי היהדות בדורו. בנו וממלא מקומו של אביו הקדוש רבי ישראל מרוז'ין בבית מדרשו בעיר סדיגורה. חתנו של האדמו"ר רבי אהרן מקרלין בעל "בית אהרן", ובזיווג שני חתן אחיו האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט. בסוף שנת תרי"א נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו (שנפטר בחשון תרי"א), ועל מקום אחיו הבכור רבי שלום יוסף (שנפטר בי"א אלול תרי"א).
כיהן באדמו"רות קרוב לל"ב שנה והנהיג עדה חסידית של אלפי חסידים ואנשי מעשה. רבים נהרו לקבל את ברכותיו, הדרכתו ועצתו. איש קדוש ונסתר, אשר באקראי נודע כי עסק רבות בתיקון נשמות נפטרים אשר הגיעו אליו מן השמים בבקשת תיקון נשמותיהם. נודע בהנהגתו המלכותית כדרך אדמו"רי בית רוז'ין ברוב עושר והרחבה, אך הוא כשלעצמו היה קדוש ופרוש הממעט באכילה, עד כדי שמעיו הצטמקו לגמרי. עמד בהנהגת היהדות החרדית בדורו, והצטרף אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז בהתארגנות "מחזיקי הדת" בגליציה. ביוזמתו הושלם בית הכנסת המפואר "תפארת ישראל" בירושלים. בפעילותו הציבורית עמד בקשרים עם אישים שתפסו מקום חשוב בפוליטיקה הבינלאומית, ביניהם סיר משה מונטיפיורי והדיפלומט הבריטי לורנס אוליפנט, שהגיע במיוחד לסדיגורה כדי לפגוש בו (ראה: ד' אסף, דרך המלכות, עמ' 456). סבל מרדיפות השלטון הרוסי את בית רוז'ין. לאחר שפנה אל מונטיפיורי במכתב בו ביקש את הצלת יהודי רוסיה מידי הצאר הרוסי פנו השלטונות הרוסיים אל שלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית בעלילה על זיוף כספים, שבעקבותיה נאסר למשך כשנתיים (בין השנים תרט"ז-תרי"ח).
[1] דף כפול. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים בקפלי הנייר ונזקי בלאי. בצדו השמאלי של המכתב חסר חלק מהדף (כשליש הדף), עם חסרון טקסט של כשתיים-שלוש מילים בכל שורה.
כתיבת ידי סופר, וחתימת יד קדשו של האדמו"ר מסדיגורא: "אברהם יעקב במוהר"ר" [המכתב חסר בצדו השמאלי של הדף, ושם אביו - "ישראל" - חסר בסוף החתימה].
מכתב תודה וברכות לנדיבים רבי שלמה טורצין ורבי יוסף באנדראוויר על משלוח מעות צדקה. במכתבו מברך האדמו"ר: "ישלם ה' שכרם ומשכרתם [----] בדבר ישועה ורחמים וכל טוב סלה... ובגלל הדבר הזה הנני להאציל ברכה אליהם כי יגין ד' בעדם [----] ויתברכו ויתענגו על רוב ברכה ושלום...".
מכתב לא ידוע. אינו מופיע בשלשת חלקי הספר "אגרות הרה"ק מרוזין ובניו".
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם יעקב (הראשון) מסדיגורא - רבי אברהם יעקב פרידמן (חשון תק"פ-אלול תרמ"ג 1819-1883), מגדולי האדמו"רים ומנהיגי היהדות בדורו. בנו וממלא מקומו של אביו הקדוש רבי ישראל מרוז'ין בבית מדרשו בעיר סדיגורה. חתנו של האדמו"ר רבי אהרן מקרלין בעל "בית אהרן", ובזיווג שני חתן אחיו האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט. בסוף שנת תרי"א נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו (שנפטר בחשון תרי"א), ועל מקום אחיו הבכור רבי שלום יוסף (שנפטר בי"א אלול תרי"א).
כיהן באדמו"רות קרוב לל"ב שנה והנהיג עדה חסידית של אלפי חסידים ואנשי מעשה. רבים נהרו לקבל את ברכותיו, הדרכתו ועצתו. איש קדוש ונסתר, אשר באקראי נודע כי עסק רבות בתיקון נשמות נפטרים אשר הגיעו אליו מן השמים בבקשת תיקון נשמותיהם. נודע בהנהגתו המלכותית כדרך אדמו"רי בית רוז'ין ברוב עושר והרחבה, אך הוא כשלעצמו היה קדוש ופרוש הממעט באכילה, עד כדי שמעיו הצטמקו לגמרי. עמד בהנהגת היהדות החרדית בדורו, והצטרף אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז בהתארגנות "מחזיקי הדת" בגליציה. ביוזמתו הושלם בית הכנסת המפואר "תפארת ישראל" בירושלים. בפעילותו הציבורית עמד בקשרים עם אישים שתפסו מקום חשוב בפוליטיקה הבינלאומית, ביניהם סיר משה מונטיפיורי והדיפלומט הבריטי לורנס אוליפנט, שהגיע במיוחד לסדיגורה כדי לפגוש בו (ראה: ד' אסף, דרך המלכות, עמ' 456). סבל מרדיפות השלטון הרוסי את בית רוז'ין. לאחר שפנה אל מונטיפיורי במכתב בו ביקש את הצלת יהודי רוסיה מידי הצאר הרוסי פנו השלטונות הרוסיים אל שלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית בעלילה על זיוף כספים, שבעקבותיה נאסר למשך כשנתיים (בין השנים תרט"ז-תרי"ח).
[1] דף כפול. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים בקפלי הנייר ונזקי בלאי. בצדו השמאלי של המכתב חסר חלק מהדף (כשליש הדף), עם חסרון טקסט של כשתיים-שלוש מילים בכל שורה.
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $8,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
מכתב הזמנה לחתונה בכתב-יד, עם שתי שורות של דברי סיום וחתימה בכתב-יד-קדשו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר מזינקוב, בנו של רבי אברהם יהושע העשיל "הרב מאפטא". זינקוב, כסלו [תרט"ו 1854].
הזמנה לחתונת נכדתו, בת בנו רבי משולם זוסיא מזינקוב, עם החתן רבי יצחק יואל בנו של האדמו"ר רבי גדליה אהרן מליניץ, ביום ה' ט' כסלו תרט"ו. היתה זו החתונה האחרונה שנערכה ב"חצר הקודש" של רבי יצחק מאיר בזינקוב, שכן באותה שנה נסתלק לבית עולמו.
בהזמנה, שנכתבה בפקודתו בכת"י סופר, נכתב: "ה' ישפות ברכה ושלום לכבוד... מנהיגי קהל עדת ישורון דק' מראחוויע ישן יצ"ו... אמרתי המכסה אני מאהבי התקועים אתי בברית אבות אהבת איתן ואמרתי להודיעם יום שמחתי למען יגילו וישמחו בו ואי"ה ביום שמחתכם ובמועדיכם להשיא את בניכם ישמח לבי ותגל נפשי". לאחר מכן הוסיף רבינו וחתם בכתב-יד קדשו: "הכ"ד דו"ש וטובתן של אחב"י בכ"מ [הכי דברי דורש שלומן וטובתן של אחינו בני ישראל בכל מקומות] מושבותיה'[ם], הק' יצחק מאיר בן איש חי הרב זלה"ה מאפטא יצ"ו".
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מאפטא-זינקוב (תקל"ו-תרט"ו), מגדולי וזקני האדמורי"ם בדורו. בנו הגדול של רבינו אברהם יהושע העשיל ה"אוהב ישראל" מאפטא, מחותנם של גדולי החסידות וסבא-רבא לשושלות חסידות רבות. כבר בחיי אביו היה ה"מוציא ומביא" בכל עניני חצר הקודש של אביו צדיק הדור, שהיתה המרכזית ביותר בין החצרות החסידיות באותו דור. לאחר פטירת אביו הגדול נהרו אחריו אלפי חסידים והוא העביר את בית-מדרשו ממעזיבוז לעיר זינקוב. כאביו התפרסם באהבת ישראל וקירב לבם של ישראל לאביהם שבשמים. ימי חייו הארוכים היו שרשרת של צדקה וחסד, היה מתפלל ופועל ישועות לכל אחד ואחד מבני-ישראל, שפנו אליו לתפילה ולישועה. היה מחותנם האהוב של גדולי החסידות בדורו (רבי ישראל מקוזניץ, רבי ישראל מרוזין, רבי משה צבי מסווראן, ועוד), ורבים מצדיקי דורו היו מתייעצים עמו בכל עניניהם. אחת מנכדותיו היתה אשת האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, שהיה מקורב מאד לזקנו הגדול. מצאצאיו יצאו שושלות רבות וחשובות של אדמורי"ם ורבנים.
החתן הוא האדמו"ר רבי יצחק יואל רבינוביץ האדמו"ר מליניץ-קונטיקוזבה (ת"ר-תרמ"ה), בשנת תרכ"ח עלה למלאות מקום אביו, עוד בחייו, כרב ומגיד בליניץ. לאחר שהוגלה לארץ-גזירה ע"י השלטון הרוסי שהתנכל לצדיקי החסידות, קבע את חצרו בקונטיקוזבה שבפלך חרסון. בניו הם האדמורי"ם רבי יהושע העשיל ממאניסטרישץ, רבי פנחס מקונטיקוזבה [אבי האדמורי"ם רבי יעקב ישראל מחרסון ורבי מנחם נחום מחרסון-חיפה] ורבי משולם זוסיא מארעל.
[סיפור מעניין על קביעת זמן חתונה זו, מובא בשמועות וסיפורים, שבסוף ספר "מחשבת נחום", (עמ' רלח). שם מסופר כי בתחילת השנה שלח רבי יצחק מאיר מכתב למחותנו רבי גדליה אהרן מליניץ בעל "חן אהרן" בקשר למועד החתונה, שהיתה אמורה להתקיים באלול תרט"ו, וכתב לו כי אם ברצונו שהוא יהיה מחותן בחתונה, עליו להקדימה לכסלו, וכן עשו. כעבור מספר חדשים, בראש-חודש אדר תרט"ו, נסתלק רבינו לבית עולמו ונודע כי חזה למרחוק את זמן פטירתו].
[1] דף. כ-18.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים, קטמים ובלאי. סימני קיפול. שיקומים בנייר דבק.
מכתב הזמנה זה נעתק מכת"י זה (בשיבושי העתקה קלים) בספר אגרות האוהב ישראל, ירושלים תש"ס, אגרת סו/ב, עמ' קמ.
הזמנה לחתונת נכדתו, בת בנו רבי משולם זוסיא מזינקוב, עם החתן רבי יצחק יואל בנו של האדמו"ר רבי גדליה אהרן מליניץ, ביום ה' ט' כסלו תרט"ו. היתה זו החתונה האחרונה שנערכה ב"חצר הקודש" של רבי יצחק מאיר בזינקוב, שכן באותה שנה נסתלק לבית עולמו.
בהזמנה, שנכתבה בפקודתו בכת"י סופר, נכתב: "ה' ישפות ברכה ושלום לכבוד... מנהיגי קהל עדת ישורון דק' מראחוויע ישן יצ"ו... אמרתי המכסה אני מאהבי התקועים אתי בברית אבות אהבת איתן ואמרתי להודיעם יום שמחתי למען יגילו וישמחו בו ואי"ה ביום שמחתכם ובמועדיכם להשיא את בניכם ישמח לבי ותגל נפשי". לאחר מכן הוסיף רבינו וחתם בכתב-יד קדשו: "הכ"ד דו"ש וטובתן של אחב"י בכ"מ [הכי דברי דורש שלומן וטובתן של אחינו בני ישראל בכל מקומות] מושבותיה'[ם], הק' יצחק מאיר בן איש חי הרב זלה"ה מאפטא יצ"ו".
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מאפטא-זינקוב (תקל"ו-תרט"ו), מגדולי וזקני האדמורי"ם בדורו. בנו הגדול של רבינו אברהם יהושע העשיל ה"אוהב ישראל" מאפטא, מחותנם של גדולי החסידות וסבא-רבא לשושלות חסידות רבות. כבר בחיי אביו היה ה"מוציא ומביא" בכל עניני חצר הקודש של אביו צדיק הדור, שהיתה המרכזית ביותר בין החצרות החסידיות באותו דור. לאחר פטירת אביו הגדול נהרו אחריו אלפי חסידים והוא העביר את בית-מדרשו ממעזיבוז לעיר זינקוב. כאביו התפרסם באהבת ישראל וקירב לבם של ישראל לאביהם שבשמים. ימי חייו הארוכים היו שרשרת של צדקה וחסד, היה מתפלל ופועל ישועות לכל אחד ואחד מבני-ישראל, שפנו אליו לתפילה ולישועה. היה מחותנם האהוב של גדולי החסידות בדורו (רבי ישראל מקוזניץ, רבי ישראל מרוזין, רבי משה צבי מסווראן, ועוד), ורבים מצדיקי דורו היו מתייעצים עמו בכל עניניהם. אחת מנכדותיו היתה אשת האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, שהיה מקורב מאד לזקנו הגדול. מצאצאיו יצאו שושלות רבות וחשובות של אדמורי"ם ורבנים.
החתן הוא האדמו"ר רבי יצחק יואל רבינוביץ האדמו"ר מליניץ-קונטיקוזבה (ת"ר-תרמ"ה), בשנת תרכ"ח עלה למלאות מקום אביו, עוד בחייו, כרב ומגיד בליניץ. לאחר שהוגלה לארץ-גזירה ע"י השלטון הרוסי שהתנכל לצדיקי החסידות, קבע את חצרו בקונטיקוזבה שבפלך חרסון. בניו הם האדמורי"ם רבי יהושע העשיל ממאניסטרישץ, רבי פנחס מקונטיקוזבה [אבי האדמורי"ם רבי יעקב ישראל מחרסון ורבי מנחם נחום מחרסון-חיפה] ורבי משולם זוסיא מארעל.
[סיפור מעניין על קביעת זמן חתונה זו, מובא בשמועות וסיפורים, שבסוף ספר "מחשבת נחום", (עמ' רלח). שם מסופר כי בתחילת השנה שלח רבי יצחק מאיר מכתב למחותנו רבי גדליה אהרן מליניץ בעל "חן אהרן" בקשר למועד החתונה, שהיתה אמורה להתקיים באלול תרט"ו, וכתב לו כי אם ברצונו שהוא יהיה מחותן בחתונה, עליו להקדימה לכסלו, וכן עשו. כעבור מספר חדשים, בראש-חודש אדר תרט"ו, נסתלק רבינו לבית עולמו ונודע כי חזה למרחוק את זמן פטירתו].
[1] דף. כ-18.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים, קטמים ובלאי. סימני קיפול. שיקומים בנייר דבק.
מכתב הזמנה זה נעתק מכת"י זה (בשיבושי העתקה קלים) בספר אגרות האוהב ישראל, ירושלים תש"ס, אגרת סו/ב, עמ' קמ.
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $6,875
כולל עמלת קונה
מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין, נשלח לרבי מנחם מנדל אפשטיין מממוני "כולל רייסין" בטבריה. [קוברין, תרי"ג 1853].
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי מנחם מנדל אפשטיין, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הנהגת הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87; מכירה 66, פריט 49). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי מנחם מנדל.
מתוכן המכתב נראה שמקבל המכתב, רבי מנחם מנדל, ביקש מהאדמו"ר תוספת והעלאה בשכרו על עבודתו ב"כולל" בניהול כספי החלוקה. על כך משיב לו האדמו"ר, ש"בוודאי אם הי'[ה] השנה כתיקונו, בוודאי ג'[ם] כ'[ן] הי'[ה] רצוני מה מעט [להוסיף?] לו", אך הדבר נמנע ממנו: "אך השנה נעשה ב--- וכ"ז [=וכל זה] בהלוואת" [באותה שנה, שנת תרי"ג, לא נגבו הכספים מחלק גדול מהתורמים, והאדמו"ר מקוברין נאלץ ללוות כדי להחיות את בני החבורה בטבריה, ראה קטלוג קדם, מכירה 63, שבמכתבו כותב האדמו"ר: "תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא... עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות"].
בהמשך המכתב כותב האדמו"ר: "תאמין לי ידידי שכל מעות יחיד שלו רובא דרובא לא בא עדיין לגוביינא... ולזאת א'[ם] י'[רצה] ה' עוד חזון למועד... ועתה יקבלו הח'[יים] והש'[לום] מאה"ש [=מאדון השלום], כחפץ השם ונפש ידידו עוז" ["מעות יחיד" היו כספים (נקראו גם: כספי "מעמדות") שנגבו עבור אנשים מסוימים מבני החבורה שגרו בארץ, ע"י קרוביהם, ידידיהם או בני משפחתם, וזאת להבדיל מכספים שנגבו כתרומה כללית עבור כל בני החבורה. במכתב שלפנינו עולה כי לא זו בלבד שהאדמו"ר התקשה להשיג את התרומות הכלליות, אלא אפילו ה"מעות יחיד" - הסכום שהיה מיועד להישלח באופן אישי לרבי מנחם מנדל, אף אותו התקשה לגבות]. בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר את חתימתו בעצם יד קדשו: "משה הנ"ל".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. בסביבות שנת תרי"ג קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו (ראה בקטלוג שם באריכות).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי מנחם מנדל ב"ר מרדכי אפשטיין ממינסק (נפטר לאחר תרל"ט), נודע בכינויו "ר' מנדל רייסישער". בשנת תקצ"ד עלה ממינסק לארץ הקודש. בסביבות שנת ת"ר התמנה לאחד משלשת ממוני "כולל רייסין". חתימתו נמצאת במסמכים רבים של הכולל החל מראשית שנות הת"ר. ר' מנדל היה נכבד ונשוא-פנים בציבור היהודי בטבריה לכל שכבותיו, ואפילו הערבים בטבריה העריצו אותו. ר' מנדל היה ישר ונאמן בענייני ממון, והוא מוזכר באחד ממסמכי הכוללים, בחתימת ידם של האדמו"רים ה"תורת חיים" מקוסוב ורבי אברהם יעקב מסדיגורה, כאדם ישר ונאמן שיש לסמוך עליו. חתנו היה הרה"צ רבי נח ויינברג מטבריה, אחיו של האדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" מסלונים, ואביו של האדמו"ר בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים, זקנו של האדמו"ר הנוכחי מסלונים-ירושלים.
פיסת נייר קטנה. 6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. קרעים עם פגיעה בטקסט. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי מנחם מנדל אפשטיין, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הנהגת הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87; מכירה 66, פריט 49). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי מנחם מנדל.
מתוכן המכתב נראה שמקבל המכתב, רבי מנחם מנדל, ביקש מהאדמו"ר תוספת והעלאה בשכרו על עבודתו ב"כולל" בניהול כספי החלוקה. על כך משיב לו האדמו"ר, ש"בוודאי אם הי'[ה] השנה כתיקונו, בוודאי ג'[ם] כ'[ן] הי'[ה] רצוני מה מעט [להוסיף?] לו", אך הדבר נמנע ממנו: "אך השנה נעשה ב--- וכ"ז [=וכל זה] בהלוואת" [באותה שנה, שנת תרי"ג, לא נגבו הכספים מחלק גדול מהתורמים, והאדמו"ר מקוברין נאלץ ללוות כדי להחיות את בני החבורה בטבריה, ראה קטלוג קדם, מכירה 63, שבמכתבו כותב האדמו"ר: "תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא... עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות"].
בהמשך המכתב כותב האדמו"ר: "תאמין לי ידידי שכל מעות יחיד שלו רובא דרובא לא בא עדיין לגוביינא... ולזאת א'[ם] י'[רצה] ה' עוד חזון למועד... ועתה יקבלו הח'[יים] והש'[לום] מאה"ש [=מאדון השלום], כחפץ השם ונפש ידידו עוז" ["מעות יחיד" היו כספים (נקראו גם: כספי "מעמדות") שנגבו עבור אנשים מסוימים מבני החבורה שגרו בארץ, ע"י קרוביהם, ידידיהם או בני משפחתם, וזאת להבדיל מכספים שנגבו כתרומה כללית עבור כל בני החבורה. במכתב שלפנינו עולה כי לא זו בלבד שהאדמו"ר התקשה להשיג את התרומות הכלליות, אלא אפילו ה"מעות יחיד" - הסכום שהיה מיועד להישלח באופן אישי לרבי מנחם מנדל, אף אותו התקשה לגבות]. בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר את חתימתו בעצם יד קדשו: "משה הנ"ל".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. בסביבות שנת תרי"ג קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו (ראה בקטלוג שם באריכות).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי מנחם מנדל ב"ר מרדכי אפשטיין ממינסק (נפטר לאחר תרל"ט), נודע בכינויו "ר' מנדל רייסישער". בשנת תקצ"ד עלה ממינסק לארץ הקודש. בסביבות שנת ת"ר התמנה לאחד משלשת ממוני "כולל רייסין". חתימתו נמצאת במסמכים רבים של הכולל החל מראשית שנות הת"ר. ר' מנדל היה נכבד ונשוא-פנים בציבור היהודי בטבריה לכל שכבותיו, ואפילו הערבים בטבריה העריצו אותו. ר' מנדל היה ישר ונאמן בענייני ממון, והוא מוזכר באחד ממסמכי הכוללים, בחתימת ידם של האדמו"רים ה"תורת חיים" מקוסוב ורבי אברהם יעקב מסדיגורה, כאדם ישר ונאמן שיש לסמוך עליו. חתנו היה הרה"צ רבי נח ויינברג מטבריה, אחיו של האדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" מסלונים, ואביו של האדמו"ר בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים, זקנו של האדמו"ר הנוכחי מסלונים-ירושלים.
פיסת נייר קטנה. 6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. קרעים עם פגיעה בטקסט. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $1,000
לא נמכר
מכתב בחתימת הרבנית שיינדל טברסקי, אלמנת האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב, ובתו של האדמו"ר רבי דוד טברסקי מטולנא. [שפיקוב, לאחר ניסן תרמ"ז, שלהי שנות ה-80 של המאה ה-19 בקירוב].
כתוב בכתיבת יד סופר, ובסופו חתימת הרבנית. המכתב נכתב לאחר פטירת בעלה האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב בראש חודש ניסן תרמ"ז. במכתב מבקשת הרבנית האלמנה מאת "הנגיד... ר' שמעון ליב" שימשיך לתמוך כבעבר בכלכלת ביתה, ובפרט כעת שהיא נמצא במצב כלכלי קשה לאחר נישואי בתה ויש לה חובות רבים. הרבנית מזכירה במכתבה את זכותם של בעלה וחמיה זכר צדיקים לברכה: "...בזכות כ"ק בעלי [=האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב] וכ"ק חמי זצקללה"ה [=האדמו"ר רבי יצחק טברסקי מסקווירא] אשר יודעים בצערא דחיי ובפרט צער בני ביתו... ועתה הנושים דוחקים אותי לסלק להם החובות אשר לוויתי עלי הוצאות נפשות בני ביתי ומכ"ש [=ומכל שכן] מנשואי בתי היקרה תחי'. וכל מי אשר יעזריני לסלק החובות בודאי יגין עלימו זכותם למלאות בתימו ברכה כאשר עם לבבם הטוב...". בסוף המכתב חתימת הרבנית בכתב-ידה: "שיינדיל אשת הרב ר' מנחם נחום זצוקללה"ה".
הרבנית המיוחסת שיינדל טברסקי הייתה בתו הגדולה של האדמו"ר המפורסם רבי דוד טברסקי מטולנא. בנישואיה הראשונים נישאה להאדמו"ר רבי חיים מנחם מזינקוב בנו של האדמו"ר רבי משולם זוסיא מזינקוב, מגזע אפטא. מזיווגה הראשון נולדו לה שני בנים, האדמו"רים רבי פנחס מזינקוב ורבי משה מזינקוב, וכן שתי בנות, הרבנית חיה שרה אשת האדמו"ר רבי ישעיהו טברסקי ממקרוב, והרבנית דבורה אשת האדמו"ר רבי פייביש הגר מזאליטשיק (בזיווג שני). בנישואיה השניים נישאה הרבנית שיינדל לבן דודה האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב, בנו של האדמו"ר המפורסם רבי יצחק טברסקי מסקווירא (אחי אביה רבי דוד מטולנא). מזיווג זה נולד בן יחיד, האדמו"ר רבי מרדכי (ר' מוטל'ה) טברסקי משפיקוב. לאחר פטירת בעלה האדמו"ר משפיקוב (בשנת תרמ"ז, טרם הגיעו לגיל חמישים), דאגו החסידים לשכן את הרבנית שיינדל בדירה מפוארת, משם ניהלה מעין "חצר" משלה. כך מסופר: "החסידים האורחים בבואם אל הרבי הצעיר [ר' מוטל'ה] מכבדים גם אותה בביקור, מפני כבוד אביה הגדול וכבוד בעלה הרבי המנוח ז"ל, ולפעמים מזכים אותה גם ב'פדיון' ומקבלים את ברכתה" (מרדכי גלובמן - כתבים, ירושלים תשס"ה, עמ' 127). דמותה האצילה של הרבנית שיינדל תוארה באריכות בספר "החצר הפנימית" (תל-אביב תשי"ד), מאת הסופר יוחנן טברסקי, נינה של הרבנית. בספרו זה כותב הנין: "כמעט מיום בואה לבית חמיה לסקווירה, ואחר כך שפיקובה, הוטלו עליה כל צרכי החצר וכל חובותיה" (שם, עמ' 36). דברים אלה מקבלים חיזוק ואישוש מן המכתב שלפנינו.
כפי הנראה, נכתב המכתב שלפנינו לאחר נישואי אחת מבנותיה מנישואיה הראשונים.
[1] דף. 17.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים עם פגיעה בטקסט. הדבקה בנייר-דבק ושרידי נייר דבק חומצי (סלוטייפ). סימני קיפול.
כתוב בכתיבת יד סופר, ובסופו חתימת הרבנית. המכתב נכתב לאחר פטירת בעלה האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב בראש חודש ניסן תרמ"ז. במכתב מבקשת הרבנית האלמנה מאת "הנגיד... ר' שמעון ליב" שימשיך לתמוך כבעבר בכלכלת ביתה, ובפרט כעת שהיא נמצא במצב כלכלי קשה לאחר נישואי בתה ויש לה חובות רבים. הרבנית מזכירה במכתבה את זכותם של בעלה וחמיה זכר צדיקים לברכה: "...בזכות כ"ק בעלי [=האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב] וכ"ק חמי זצקללה"ה [=האדמו"ר רבי יצחק טברסקי מסקווירא] אשר יודעים בצערא דחיי ובפרט צער בני ביתו... ועתה הנושים דוחקים אותי לסלק להם החובות אשר לוויתי עלי הוצאות נפשות בני ביתי ומכ"ש [=ומכל שכן] מנשואי בתי היקרה תחי'. וכל מי אשר יעזריני לסלק החובות בודאי יגין עלימו זכותם למלאות בתימו ברכה כאשר עם לבבם הטוב...". בסוף המכתב חתימת הרבנית בכתב-ידה: "שיינדיל אשת הרב ר' מנחם נחום זצוקללה"ה".
הרבנית המיוחסת שיינדל טברסקי הייתה בתו הגדולה של האדמו"ר המפורסם רבי דוד טברסקי מטולנא. בנישואיה הראשונים נישאה להאדמו"ר רבי חיים מנחם מזינקוב בנו של האדמו"ר רבי משולם זוסיא מזינקוב, מגזע אפטא. מזיווגה הראשון נולדו לה שני בנים, האדמו"רים רבי פנחס מזינקוב ורבי משה מזינקוב, וכן שתי בנות, הרבנית חיה שרה אשת האדמו"ר רבי ישעיהו טברסקי ממקרוב, והרבנית דבורה אשת האדמו"ר רבי פייביש הגר מזאליטשיק (בזיווג שני). בנישואיה השניים נישאה הרבנית שיינדל לבן דודה האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי משפיקוב, בנו של האדמו"ר המפורסם רבי יצחק טברסקי מסקווירא (אחי אביה רבי דוד מטולנא). מזיווג זה נולד בן יחיד, האדמו"ר רבי מרדכי (ר' מוטל'ה) טברסקי משפיקוב. לאחר פטירת בעלה האדמו"ר משפיקוב (בשנת תרמ"ז, טרם הגיעו לגיל חמישים), דאגו החסידים לשכן את הרבנית שיינדל בדירה מפוארת, משם ניהלה מעין "חצר" משלה. כך מסופר: "החסידים האורחים בבואם אל הרבי הצעיר [ר' מוטל'ה] מכבדים גם אותה בביקור, מפני כבוד אביה הגדול וכבוד בעלה הרבי המנוח ז"ל, ולפעמים מזכים אותה גם ב'פדיון' ומקבלים את ברכתה" (מרדכי גלובמן - כתבים, ירושלים תשס"ה, עמ' 127). דמותה האצילה של הרבנית שיינדל תוארה באריכות בספר "החצר הפנימית" (תל-אביב תשי"ד), מאת הסופר יוחנן טברסקי, נינה של הרבנית. בספרו זה כותב הנין: "כמעט מיום בואה לבית חמיה לסקווירה, ואחר כך שפיקובה, הוטלו עליה כל צרכי החצר וכל חובותיה" (שם, עמ' 36). דברים אלה מקבלים חיזוק ואישוש מן המכתב שלפנינו.
כפי הנראה, נכתב המכתב שלפנינו לאחר נישואי אחת מבנותיה מנישואיה הראשונים.
[1] דף. 17.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים. קרעים עם פגיעה בטקסט. הדבקה בנייר-דבק ושרידי נייר דבק חומצי (סלוטייפ). סימני קיפול.
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $300
נמכר ב: $688
כולל עמלת קונה
מכתב ברכה לנישואין (ביידיש) על-גבי גלויה, בכתב-ידה ובחתימתה של הרבנית שיינה רחל פרידמן, אלמנת האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש. בוהוש, כסלו תרס"א [1900].
מכתב ברכה לנישואין שנשלח אל משפחת כתבן. השורות הראשונות כתובות בכתיבת סופר (כנראה ע"י הגבאי), ואחריהן שלש שורות ביידיש בכתיבת ידה של הרבנית: "תהיו כולכם בריאים ושמחים, מאת ידידתכם הטובה, אני מאחלת לכולכם כל טוב ושִׂמְחָה שְׂמֵחָה" (תרגום חופשי מיידיש).
הרבנית שיינה רחל פרידמן (נפטרה בתרע"ג), אלמנת האדמו"ר הראשון מבוהוש הרב הקדוש רבי יצחק פרידמן (תקצ"ה-תרנ"ו), בתו של האדמו"ר רבי דוד הגר מזבלטוב (בנו של בעל "אהבת שלום" מקוסוב). אמה פסיה לאה הייתה בתו של הרה"ק המפורסם רבי משה ליב מסאסוב. חמיה היה האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן - בנו הבכור של הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין. האירוסין של הרבנית עם האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש נערכו עוד בחיי זקנם הגדול הסבא-קדישא רבי ישראל מרוז'ין ובהשתתפותו. לאדמו"ר ולרבנית נולדו חמשה בנים ותשע בנות. הבנים והחתנים היו מחשובי האדמו"רים בדורם. הייתה ידועה בהקפדתה בכל הקשור לענייני צניעות וקדושה אצלה ואצל יוצאי חלציה. הרבנית שיינה רחל הייתה גיסתו של בעל ה"מנחת חינוך" (אחותה פאליה הייתה אשתו בזיווג שני).
גלוית דואר. כ-13X9 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי. סימן קיפול. חותמות דואר מהערים Buhusi ו-Târgu Frumos שברומניה.
מכתב ברכה לנישואין שנשלח אל משפחת כתבן. השורות הראשונות כתובות בכתיבת סופר (כנראה ע"י הגבאי), ואחריהן שלש שורות ביידיש בכתיבת ידה של הרבנית: "תהיו כולכם בריאים ושמחים, מאת ידידתכם הטובה, אני מאחלת לכולכם כל טוב ושִׂמְחָה שְׂמֵחָה" (תרגום חופשי מיידיש).
הרבנית שיינה רחל פרידמן (נפטרה בתרע"ג), אלמנת האדמו"ר הראשון מבוהוש הרב הקדוש רבי יצחק פרידמן (תקצ"ה-תרנ"ו), בתו של האדמו"ר רבי דוד הגר מזבלטוב (בנו של בעל "אהבת שלום" מקוסוב). אמה פסיה לאה הייתה בתו של הרה"ק המפורסם רבי משה ליב מסאסוב. חמיה היה האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן - בנו הבכור של הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין. האירוסין של הרבנית עם האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש נערכו עוד בחיי זקנם הגדול הסבא-קדישא רבי ישראל מרוז'ין ובהשתתפותו. לאדמו"ר ולרבנית נולדו חמשה בנים ותשע בנות. הבנים והחתנים היו מחשובי האדמו"רים בדורם. הייתה ידועה בהקפדתה בכל הקשור לענייני צניעות וקדושה אצלה ואצל יוצאי חלציה. הרבנית שיינה רחל הייתה גיסתו של בעל ה"מנחת חינוך" (אחותה פאליה הייתה אשתו בזיווג שני).
גלוית דואר. כ-13X9 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי. סימן קיפול. חותמות דואר מהערים Buhusi ו-Târgu Frumos שברומניה.
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג
מכירה 67 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
18.9.2019
פתיחה: $7,000
לא נמכר
מכתב בכתב-ידו, חתימתו וחותמתו של האדמו"ר הקדוש מקומרנא רבי יעקב משה סאפרין. קומרנא, תרס"ה [1905].
מכתב המלצה עבור רבי יעקב ישראל [שמרלר] מצפת, שנאלץ לנדוד לחו"ל מחמת חובותיו לרופאים. האדמו"ר מפרט במכתב את ייחוסו של רבי יעקב ישראל אל הצדיקים רבי אלימלך מליזענסק, רבי מאיר מפרימשלן, "הב"ח והט"ז ז"ל ושארי צדיקים וקדושים". בסוף המכתב מסיים האדמו"ר בברכה: "ובזכות גודל המצוה ובזכות אבותיו הקדושים ישפיע לכם ד' אלוקים רב ברכות ושפע הצלחות".
האדמו"ר רבי יעקב משה סאפרין מקומרנא (תרכ"א-תרפ"ט), מקובל אלוקי ואיש קדוש. בנו של האדמו"ר רבי אליעזר צבי בעל "בן ביתי" ו"דמשק אליעזר" ונכדו של האדמו"ר בעל "היכל הברכה". תלמיד האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז והאדמו"ר המגיד מטריסק, שחבבוהו וכיבדוהו מאד. בשנת תרנ"ח, לאחר שנפטר אביו, החל להנהיג את עדת חסידי קומרנא. תפילותיו היו בהתלהבות עצומה מלווה בבכיות, ורבים התעוררו על ידי תפילותיו לתשובה שלימה. נודע כמקובל אלוקי בעל רוח הקודש ופועל ישועות, והיה מכונה בשם "החוזה מקומרנא", על שם גילויים מפתיעים שנודעו לו ברוח הקודש. שמו התפרסם בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז החלו רבים מיהודי פולין לנסוע אליו, וגדולי האדמו"רים מאלכסנדר, רדומסק ואוסטרובצה, שלחו אליו "קוויטלאך" לתפילה ולברכה. היו יהודים שזכו להתעשר בזכות ברכותיו ועצותיו. חיבר שלשה ספרים שאבדו בשואה. חתנו המפורסם בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש אמר עליו בהספדו: "חותני היה בעל רוח הקודש. הן היו לי דברים וענינים מכוסים, שמלבד יודע התעלומות ואנכי עצמי, לא ידע מהם שום איש, וכשנכנסתי אל הקודש פנימה אל חותני, היה מגלה לי הכל ברוח קדשו" (אמרי קודש, קאמארנא, בני-ברק, תשס"ג, עמ' תקלא). על מצבתו נחקק בהוראת חתנו ה"מנחת אלעזר": "יחיד בדורו... עיר וקדיש מן שמיא נחית, בוצינא דנהורא קדישא... קדש הקדשים... מרא דרזין... שר בית הזהר... הרב דומה למלאך ה' צבאות...". היה חתנו (בזווג שני) של האדמו"ר המקובל בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט. מודבק על נייר לחיזוק.
המכתב שלפנינו נדפס בספר "שלשלת קאמארנא" (ירושלים תשס"א, עמ' תיב-תיג), וצילומו נדפס בספר "שושלת ספינקא" (בני-ברק תש"נ, עמ' רכא).
מכתב המלצה עבור רבי יעקב ישראל [שמרלר] מצפת, שנאלץ לנדוד לחו"ל מחמת חובותיו לרופאים. האדמו"ר מפרט במכתב את ייחוסו של רבי יעקב ישראל אל הצדיקים רבי אלימלך מליזענסק, רבי מאיר מפרימשלן, "הב"ח והט"ז ז"ל ושארי צדיקים וקדושים". בסוף המכתב מסיים האדמו"ר בברכה: "ובזכות גודל המצוה ובזכות אבותיו הקדושים ישפיע לכם ד' אלוקים רב ברכות ושפע הצלחות".
האדמו"ר רבי יעקב משה סאפרין מקומרנא (תרכ"א-תרפ"ט), מקובל אלוקי ואיש קדוש. בנו של האדמו"ר רבי אליעזר צבי בעל "בן ביתי" ו"דמשק אליעזר" ונכדו של האדמו"ר בעל "היכל הברכה". תלמיד האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז והאדמו"ר המגיד מטריסק, שחבבוהו וכיבדוהו מאד. בשנת תרנ"ח, לאחר שנפטר אביו, החל להנהיג את עדת חסידי קומרנא. תפילותיו היו בהתלהבות עצומה מלווה בבכיות, ורבים התעוררו על ידי תפילותיו לתשובה שלימה. נודע כמקובל אלוקי בעל רוח הקודש ופועל ישועות, והיה מכונה בשם "החוזה מקומרנא", על שם גילויים מפתיעים שנודעו לו ברוח הקודש. שמו התפרסם בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז החלו רבים מיהודי פולין לנסוע אליו, וגדולי האדמו"רים מאלכסנדר, רדומסק ואוסטרובצה, שלחו אליו "קוויטלאך" לתפילה ולברכה. היו יהודים שזכו להתעשר בזכות ברכותיו ועצותיו. חיבר שלשה ספרים שאבדו בשואה. חתנו המפורסם בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש אמר עליו בהספדו: "חותני היה בעל רוח הקודש. הן היו לי דברים וענינים מכוסים, שמלבד יודע התעלומות ואנכי עצמי, לא ידע מהם שום איש, וכשנכנסתי אל הקודש פנימה אל חותני, היה מגלה לי הכל ברוח קדשו" (אמרי קודש, קאמארנא, בני-ברק, תשס"ג, עמ' תקלא). על מצבתו נחקק בהוראת חתנו ה"מנחת אלעזר": "יחיד בדורו... עיר וקדיש מן שמיא נחית, בוצינא דנהורא קדישא... קדש הקדשים... מרא דרזין... שר בית הזהר... הרב דומה למלאך ה' צבאות...". היה חתנו (בזווג שני) של האדמו"ר המקובל בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט. מודבק על נייר לחיזוק.
המכתב שלפנינו נדפס בספר "שלשלת קאמארנא" (ירושלים תשס"א, עמ' תיב-תיג), וצילומו נדפס בספר "שושלת ספינקא" (בני-ברק תש"נ, עמ' רכא).
קטגוריה
חסידות – מכתבים וכתבי יד
קָטָלוֹג