כתב-יד, חיבור בהלכות יורה דעה (הלכות נדרים ושבועות, תרומות ומעשרות, מתנות כהנים ועניים, מילה ופדיון הבן, אנינות ואבלות, ניקור, טריפות, תערובות, מאכלי עכו"ם והכשר הכלים, נדה וטבילה ומקוואות). מאת מחבר לא מזוהה מרבני איטליה, שהיה כנראה מחכמי ורצ'לי (Vercelli). [איטליה, שנות הת"ק, ראשית המאה ה-19]. חיבור שלא נדפס.
כתיבה איטלקית רהוטה. בשולי העמודים מופיע תוכן כל סעיף בקצרה. במספר מקומות שולבו מילים ומונחים באיטלקית.
בחיבור שלפנינו תיעוד מעניין מתוך העולם הרבני של איטליה בשנות הת"ק. המחבר מעיד על פסקים ששמע מרבותיו חכמי איטליה, מספר על המנהגים בתקופתו ומקומו (כולל תיעוד על אמונות עממיות שרווחו באיטליה), על דרכו בהנהגת הקהל ועל פסקים שנהג בהם הלכה למעשה. מן הדברים עולה כי המחבר כיהן ברבנות ובהנהגת קהילה והיה פוסק הלכות ומשיב תשובות לרבים. הוא מספר גם על יחסם של גדולי ההוראה לפסקיו ההלכתיים. למשל, בהלכות אבלות הוא כותב: "...נלע"ד דאין איסור בדבר והתרתי פעמי'[ם] רבות בכיוצא בזה, ולעולם לא ערערו עלי כשספרתי הדברים לגדולי ההוראה..." (דף [6/א]).
במספר מקומות מזכיר המחבר את רבותיו וחבריו, שעמם התייעץ והסתמך עליהם בפסקיו, לדוגמא, בדף [5/ב] הוא כותב: "...אחרי שנשאתי ונתתי על הענין עם חכמי הדור, על פיהם הנהגתי...". המחבר מעיד כי הוא נוהג בפסיקת הלכה עפ"י דעת רבותיו הגדולים חכמי איטליה: "...וגם זאת לדעת כי על פי גדולי ההוראה של פיימונט"י ואיטלי"א שהיו בחיים חייתם הוריתי..." (דף [28/ב]), וכן הוא כותב: "כך העלו האחרונים, וכך הורו רבותי הקדושים מארי דאתרא אשר קידמוני בכל גלילות האלה..." (דף [7/א]). בהלכות טבילה הוא כותב: "...ואעפ"י שאנו נגררים אחרי רמ"א בכל מנהגינו והוא כתב... מעיד אני עלי שמים וארץ כי ראיתי גדולי ההוראה שהקלו והורו כמו שאמרתי..." (דף [32/א]). בהלכות מקוואות הוא כותב: "...ולא עוד אלא שבשעת הדחק ממלאין כל המקוה משלג... וכן ראיתי לעשות מעשה מפי גדולי ההוראה ועשיתי כן גם אני, ולרווחא דמילתא הבאתי השלג בכלי נקוב..." (דף [33/א]). בהמשך הדברים הוא כותב: "...ומזה יצתה מחלוקת גדולה חכמי הדור שהיה לפנינו בענין אם מותר לעשות מקוה בתחילה בדרך הזה... הללו מתירין והללו אוסרין ונדפסו ג' ספרי' על הענין שהם מקוה ישראל, משבית מלחמות, פלגי מים [יצאו לאור בוונציה שס"ו-שס"ח], והובאו דבריהם בקיצור בסי' [בספר] שיורי ברכה להגאון המפורסם חיד"א זצוק"ל [נפטר תקס"ו] סי' ר"א סעי' י"ח ונראה שדעתו להקל... וכן ראיתי עושים מעשה גדולי הדור שסמכו ידיהם עלי, עכ"ז אני משכתי ידי מלעשות, והוספתי התירות אחרות בשעת הדחק..." (דף [33/ב]).
בהלכות נדה (דף [28/ב]) מאריך המחבר ודן בנושא "כתם כשיעור גריס", ובין היתר הוא מזכיר מסורות מחכמי איטליה בדיני שיעורין ומדידות: "...ובקסאל"י ראיתי מתואר תואר השיעור הזה שֶקִבְּלוֹ מוהר"ר איל"ן שקבל ממוהר"ר יצח"ק הלוי ומסרו לתלמידיו, ואני העתקתיו באמתחתי. מיהו לע"ד נראה דליכא למיסמך עליה, דודאי וגמור הוא דנתגדל ונתרווח מהעתקה להעתקה...". בהמשך הדיון בגודל שיעור ה"גריס", מביא המחבר את דעתם של שניים מחכמי איטליה, איתם דן בנושא זה, והם נתנו שיעור לגודל ה"גריס" על פי מטבעות שהיו בזמנם: "...ואח"כ נדברתי פה אל פה עם הרב הגדול רש"י (רבי שלמה יונה) מ"צ בטורינ"ו ועמו באותה שעה הרב המובהק ר' יחיאל טריוו"ש מ"צ פה וורצילל"י, ושניהם נתנו לי מלתא פסיקתא כמו ששאלתי מהם, ואמרו לי שא חק לשיעור זה סולד"ו Soldo א' [אחד] של נחושת ולא מאותן שיש בהם כסף הנקראים 'סולדינו' אלא 'סולדונו', ועל פיהם הוריתי ושיערתי כל ימי חיי..." ["רש"י" הנזכר כאן הוא רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה, אב"ד טורינו באמצע שנות הת"ק. הדמות השניה הנזכרת כאן הוא רבי יחיאל חיים טריויש, אב"ד ורצ'לי באמצע שנות הת"ק, גיסו של רש"י הנ"ל, נפטר טבת תקע"ב. בתוך הדברים הוא כתב את מקומו "פה וורצילל"י", ומכך עולה כי הדברים נכתבו בהיותו בעיר ורצ'לי].
המחבר אף העתיק לחיבורו נוסחאות של שטרות בית דין [המהוות תיעוד מעניין על מנהגי הרבנות באיטליה בתקופתו], כמו לדוגמה: "טופס מסירת מודעא של בתולה כדי שלא יוכל שום אדם לקדשה שלא מדעת אביו ואמה, נעשית מן כמוהר"ר שבתאי מהזקנים נר"ו היושב על כסא ההוראה בקאסאלי" (דף [11/א]), "טופס שטר שידוכין, מבלי משים בראשיתו הלצה ולשון ערומים כנהוג וכרצון הסופר..." (דף [11/ב]), ועוד. בדף [10] העתיק נוסח התחייבות ארוך שאומר שומר "הגבינות הכשרות" לפני הרב.
תופעה מעניינת של אמונה עממית (על פי אסטרולוגיה) שרווחה בין יהודי איטליה בזמנו, מובאת בהלכות נדה [המחבר מתנצל על כך שהביא את נוסח השטר שרגילים בתי הדין לכתוב כדי לפייס דעת המאמינים בכך, למרות שיש לו מסורת מרבו שזלזל באותה אמונה עממית]: "יש מי שסובר דהבת הנולדת ביום ששי שמושל בו כוכב נוגה אין לה בתולים, ולכן נתפשט המנהג לעשות 'מעשה בית דין' ועדות על אותה נערה שנולדה ביום ו' כדי שלא יעלילו עליה שלא מצאו לה בתולים, והגם דלמד לנו רבנו ומלמדנו דאין ממשות בסברא ולא במנהגו, בהיות כי ראינו כי הוא עצמו כדי להפיס דעת א'[חד] מהם עבד עובדא דדינא, העתקנו טופש[!] שלו כאן לכל שוטה שיבא אחריו ויתבענו. וזהו נוסח שלו: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימנא לתתא... אתילידא לי מן אנתתי פלונית בת פ'[לוני] ברתא דאתקריאת פ'[לונית]..." (דף [30]) - [על עניין זה ראה עוד: ספר עיקרי הד"ט יורה דעה סימן כא ס"ק י].
בהלכות טבילה הוא כותב על מנהג הנשים במקומו על פי אמונה עממית המקובלת אצלן: "נשים שלנו אינן טובלות במוצאי שבת מפני שיש להן ניחושים..." (דף [32/א]).
המחבר שכיהן ברבנות מספר על דרכו בהנהגת הציבור: "ויש למעט כל האפשר בדבר הוללות וסכלות שנהגו להרבות המון העם, אך במענה רך, ולעולם לא יתקוטט עמהם הרב בגלל הזה, והוא שלא יוציאו מפיהם דברי נבלות פה, שאז יגער בהם לאמר, כי זאת היא מצות הבורא ולא מושב לצים" (דף [5/א]). במקום אחר הוא כותב: "אך דעו נא, כי בזמנינו אלה הקילו מאד בדברים הללו, ומעולם לא עלתה בידי להעמיד הדברים על שורת הדין, והעלמתי עיני מהם כי אמרתי 'מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין', ובפרט ב'מקום שנהגו', שלא תקעתי עצמי לדבר הלכה, ושלא להוציא לעז על הראשונים..." (דף [6]); ובדף [5/ב] כותב: "ובאמת שזה דין פשוט, אך לא ראיתי במדינות אלו נוהגי'[ן] כן וכשהוריתי להם... התלוצצו עלי ולא ידעתי למה".
[34] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב מאוד. מעט כתמים. מריחת דיו במספר מקומות. שרידי הדבקה על מספר מילים בדף הראשון. כריכה חדשה.

כתב-יד, "הלכות שחיטה בקיצור", שהיה שייך לשוחט רבי שמואל ראוינה, עם כתב סמיכה בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל ברכיה פונטאנילה. [רוויגו, איטליה, בסביבות תצ"ח 1738].
כתיבה איטלקית רהוטה ומרובעת. בראש כתב-היד מופיע עמוד "שער" (עם מסגרת בצבע צהוב). בחלקו העליון נכתב: "שלי שמואל ראוינה בעיר רוויגו". יתכן שהוא הכותב של כתב-היד שלפנינו.
בדף שלפני האחרון, "כתב סמיכה" לשוחט "הבחור היקר כמ"ו שמואל בכמ"ו דוד ראוינא יצ"ו" בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל ברכיה פונטאנילה, החותם "הדבר יצא מפי היום יום ה' ס' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, פה רוויגו שנת תצ"ח, הצעיר ישראל ברכיה פונטאנילה".
בדף האחרון רישומי סגולות "לקדחת".
רבי ישראל ברכיה פונטאנילה (ת"מ בערך-תקכ"ג), מחכמי ומקובלי איטליה. רב ברוויגו וברג'יו אמיליה. תלמידו של הרב"ך (רבי בנימין הכהן, מגדולי המקובלים באיטליה). תשובה בהלכה ממנו הדפיס רבי יצחק לאמפרונטי בספרו "פחד יצחק" (בערך 'טומאת אהל'). רבי ישראל ברכיה אף הסכים על ספרו "פחד יצחק" (נדפסה בראש הכרך הראשון). הביא לדפוס בשנת תקי"ד בוונציה את הספר "מפתחות הזוהר" מאת רבי שמואל משער-אריה (ראה: מ' בניהו, אסופות, י, תשנ"ז, עמ' מז), עם הוספות משלו.
[10] דף. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כריכה חדשה.

כתב-יד, שיר הודיה על נס "פורים שני" שאירע בקהילת קוני שבאיטליה בתקופת מלחמות נפוליאון. [קוני (קונאו Cuneo, איטליה), המאה ה-18/19].
כתיבה איטלקית מרובעת, מנוקדת, על נייר עבה. השיר מתחיל: "אחי בני אל חי הנה היום", והוא כולל 20 בתי שיר, בני שמונה שורות כל אחד. בדף הראשון חתימות שם בעלים: "יחיאל לאטאש", ורישומים נוספים.
השיר שלפנינו נכתב בעקבות המאורעות שפקדו את קהילת קוני בתקופת מלחמות נפוליאון, ונס ההצלה שאירע בהפצצה על העיר שפגעה בבית הכנסת בעת שבני הקהילה היו בתוכו. מאורע זה נחוג בקהילה מדי שנה כ"פורים שני", וכונה "פורים של הפצצה" (Purim della Bomba). השיר שלפנינו היה נאמר בכל שנה לזכר הנס. השיר מתאר בדרך מליצית את השתלשלות המאורע. לדוגמה: "חיל אשכנז נֵס מרחוק נשא, חיש קל מהרה בא שטף עבר על צרפת... להלחם עמו... יבער בנשק אש חילו עשה, בלע ולא חמל אבד שבר... הכה בעברתו ארב צדה מבצר ועיר... לפי מחוז פיימונטי אחר כן עלה ועצם בה שם משטרו... יטה סביבות קוני... חיצים בני אשפה תוכה ירה לנתוש ולנתוץ... הכות רסיסים עירי היכלי..."; "בעת יזרח יום ארבעה כסליו שנת ניר"ש פתע פתאום רעש ורוגז רטט וזועה... התרועעה חומת אולם... עם נחלה... בוכה בלב נדכה... רעש סאון סואן... קלע ואבן עוד לא בזבולי... בוקר חמישי אור... עיר נִתנה אל עם מצוד הקיף...".
שורשי הקהילות היהודיות במחוז פיימונטה שבאיטליה, ובהן קהילת קוני (קונאו - Cuneo), ביהודי הקהילות הנודעות של פרובנס (דרום צרפת), אשר היגרו מפרובנס בעקבות צו אפיפיורי משנת 1569 שהגביל את ישיבתם במקום. בשל מיקומם בקרבת כמה גבולות ובצומת דרכים בינלאומי, סבלו יהודי מחוז פיימונטה ממלחמות ומתקופות מצור רבות מצד צבאות שונים באירופה, שעברו על אדמת איטליה המפולגת.
המאורע שמתועד בשיר שלפנינו התרחש בראשית שנת תק"ס (1799), כאשר פלוגה קטנה של צבא נפוליאון התבצרה בעיר, וניסתה להתגונן מפני כוחות צבאיים רוסים ואוסטרים שצרו על העיר מבחוץ. הקרב נמשך כשלושה חודשים, שבמהלכם היו יהודי העיר חשופים להפגזות, לרעב ומחלות, ועמדו בפני סכנת אלימות ומעשי-נקם מצד התושבים המקומיים. זמן קצר אחרי ההרעשה הכבדה, ביום ד' בכסליו תק"ס, נסוגו הצרפתים והעיר נכבשה על ידי צבאות אוסטריה ורוסיה. בזמן ההפצצה פגע פגז תותח בקיר בית הכנסת, בעת שהמתפללים שהו בתוכו, ובנס לא נפגע איש. לזכר מאורע זה קבעה הקהילה חג "פורים שני" שנחוג מדי שנה במשך למעלה ממאה שנה (עד השואה). בין היתר, נקבעה ביום זה אמירת הלל שלם, קריאת פיוטים ולימוד לילי, נתינת מתנות לאביונים, וסעודה חגיגית.
עד היום ניתן לראות את החור שפער הפגז בקיר בית הכנסת בקוני, ולצדו השלט "על הנס שנעשה פה".
[8] דף (מתוכם שנים ריקים). נייר עבה. 20 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. במספר מקומות כתמים כהים. קרע בדף הראשון. כריכה ישנה.

כתב-יד, תפילות נגד מגיפה, בכתב-ידו של רבי רפאל אירגאס. [ליוורנו, תקצ"ב 1832].
כתיבה אוטוגרפית (בכתב-יד איטלקי-בינוני), עם מחיקות ותיקונים. בדף האחרון קולופון הכותב: "הרפ"א ס"ט" והוא ככל הנראה רבי רפאל אירגס, מחכמי ליוורנו (מחבר "ספר הזכרונות של הרפ"א", שנמצא בכת"י ניו יורק - בהמ"ל 3787; ונדפס בברוקלין, תשמ"ה).
כתב-היד מכיל תפילות מיוחדות שתוקנו בליוורנו בשנת תקצ"ב, בעקבות סכנת מגיפה שאיימה על העיר. בדף [2] מתאר הכותב כיצד תוקן סדר התפילות שלפנינו על ידי "ועד" של שלושה דייני העיר, בעקבות בקשת השליט המקומי: "מתוך שיצא דבר המלך להתפלל ולבקש רחמים להקב"ה על החולי השולט בשאר מקומות שלא יבא אצלינו ב"מ [=בר מינן] תכף ומיד מע'[לת] הדיינים... עשו ועד כדי לסדר התפלה... והסכימו לעשות הכל ביום ד' של שבוע ב' לחדש חשון שנת קרוב ה' ל'נ'ש'ב'ר'י' לב לפ"ק [=תקצ"ב], וביום הנ"ל קרוב לשעת מנחה... הלכנו כלם כאחד בבית הכנסת... להתפלל ולבקש רחמים עלינו ועל כל ישראל הדרים בשאר מקומות...".
בדפים הראשונים מופיע סדר פסוקים מיוחד, ואחריהם "פסוקים נוטריקון ליוורנו" (ראשי הפסוקים ערוכים לפי אותיות העיר ליוורנו). לאחר מכן מופיעה תפילה מיוחדת שחוברה לצורך השעה. בין היתר נכתב בה: "אנא ה' אב הרחמים... תחמול עלינו אנחנו עמך וצאן מרעיתך אשר בעיר הזאת... כי שמענו ותרגז בטננו מפני החולי המשחית את הארץ בשאר מדינות ונירא מאד לנפשותינו...".
בדף הראשון מופיעה הקדשה של הכותב לרבי אברהם קורייאט, אחד מחכמי ודייני ליוורנו: "זה הספר מכתיבת ידי עשיתי לאהובי חביבי ידיד נפשי... ה"ה החכם כמהר"ר אברהם קורייאט נר"ו...". הכותב מוסיף כי "הוא היה אחד מהדיינים מהשנה שעברה".
בקולופון הסיום מופיע שוב פרט השנה תקצ"ב, וכן ציון פרשת השבוע - פרשת וירא (שנקראת בחודש חשוון): "מסדרא דשבתא והנה שלשה אנשים נצבים, וג' דומייא לג' דיינים שסדרו זאת התפלה".
בשולי הדף האחרון נוסף רישום בכתיבה מאוחרת יותר: "והתפללו כסדר הזה פעם אחרת ביום ה' בשבת אחד עשר לאב רחמן ש'[נת] הט"ה אל"י אזנ"ך והושיענ"י לפ"ק" [=תקצ"ה].
[7] דף (12 עמ' כתובים). 15 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. מעטפת נייר מקורית, פגומה.