שני פריטים בכתב-ידו של הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר:
• מכתב ארוך ומעניין, בכתב-ידו ובחתימתו. בני ברק, אלול תש"ט [1949]. במכתב מתוארים קשיי המעבר מאנגליה וההתאקלמות בארץ ישראל. הרב דסלר מתאר את מצבה הרוחני של ישיבת פוניבז': "...ב"ה הישיה"ק נפלאת מאד מאד היא. כמעט כולם בעלי כשרון והרבה גדולי הכשרון בהצטיינות ולומדים בהתמדה רבה והרבים בכלל כרוך מאד לעניינים שנעסוק בהם עמהם יחד כמה פעמים בשבוע הלא מובן לפ"ז עד כמה אני שבע רצון ב"ה...". בהמשך המכתב הוא כותב על התלבטות בקשר להצעה אחרת של הרבצת תורה בארה"ב שקיבל מהרב אברהם קלמנוביץ: "...קבלתי מכתב מהרב קלמנוביץ, אולי עכ"פ אתיישב לשוב לאמריקא לעסוק עמו יחד בישיבה, כמובן שרחוק הוא הדבר כעת ללכת מכאן לשם...". בסיום המכתב ברכות רבות לשנה טובה "...שנת עליה ברוח, שנת עליה בתורה ובצוות, שנת גאולה וישועה אמיתית דהיינו תשובה שלמה, ותזכו לכל טובה הנגררים עמהם בעוה"ז... אלי' אליעזר דעססלער".
[1] דף. 27 ס"מ. 28 שורות בכתב-ידו. נייר דק. מצב טוב-בינוני. קמטים. קרע קל עם הדבקה בנייר דבק.
המכתב נדפס בקובץ אגרותיו של הרב דסלר (ספר הזכרון מכתב מאליהו, בני ברק, תשס"ד, חלק א, עמ' רכו-רכז).
• קונטרס (4 דפים) בכתב-ידו של הרב דסלר, מאמר מוסרי-קבלי בכמה פרקים, עם הכותרת "תוכנן של מדות ויצה"ר". [בני ברק, תש"ט 1949]. מאמר זה הינו אחד המאמרים הראשונים שמסר הרב דסלר בישיבת פוניבז'. נדפס בשינויים רבים בספר "מכתב מאליהו", (חלק ה, עמ' 90-95; חלק ד, עמ' 295), תחת הכותרת "מהות המדות והיצר הרע". אחד הקטעים ש"צונזרו" בעריכת המאמר לדפוס, הוא קטע ובו אבחנה על תכונותיו של היטלר: "תאוה מטעה לגאוה ולא ירגיש לבזיון. היטלר ראש הגאים לא נשא אשה בגאותו, אבל חי בתאוה מאוסה ולא חש לאאוגרייהו זילי, וכן כל גאה, הלא יתבזה בהשיגו השבח..." [בספר "מכתב מאליהו" נדפס כל הקטע בהשמטת המשל מהתנהגותו הבזויה של היטלר].
[4] דף. 27 ס"מ. נייר דק. מצב בינוני. בלאי וכתמים.
הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר (תרנ"ב-תשי"ד), מאבות תורת המוסר בדורנו, ומצאצאיו של רבי ישראל מסלנט מייסד תנועת המוסר. חניך ישיבת קלם, וחתן רבי נחום זאב זיו מקלם. הגיע לאנגליה בשנת תרפ"ז וכיהן ברבנות דלסטון בלונדון. ממייסדי כולל הרבנים בעיר גייטסהד, וממקימי עולה של תורה באנגליה. בשנת תש"ז עלה לארץ ישראל וכיהן כמנהל רוחני בישיבת פוניבז' בבני-ברק. שיחותיו העמוקות הבנויות על יסודות המוסר, הקבלה והחסידות נדפסו ע"י תלמידיו בספר "שיחות ומאמרים", בחמשת כרכי "מכתב מאליהו" וב"ספר הזכרון מכתב מאליהו", שהפכו בדורנו ליסודות לימוד עומק תורת המוסר.

מכתב (כ-17 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של מרן רבי אלעזר מנחם מן שך ראש ישיבת פוניבז'. בני ברק, טבת תשל"ד [ינואר 1974].
המלצה לעזרה ל"הכנסת כלה", עבור "אחד מבני עליה, גדול בתורה וביראה ומאד מאד צנוע, שבנו השתדך עם בתו של ת"ח גדול יתומה מאביה... ולזה התנדב לדבר המצוה הגדולה הזאת... לעשות ולבוא לעזרתו...". הרב שך ממליץ מאד לנדיבים: "תנו ידכם בעין יפה להתנדב, כי יש בזה חוץ ממצות הכנסת חתן וכלה, גם משום החזקת התורה לת"ח גדול".
הגאון רבי אלעזר מנחם-מן שך (תרנ"ח-תשס"ב), נולד בליטא ולמד בבחרותו בישיבות פוניבז', סלבודקה וסלוצק. כיהן כר"מ בישיבת קלצק בפולין וכראש הישיבה בישיבת קרלין בלוניניץ. בשנות השואה עלה לארץ ישראל וכיהן כר"מ בישיבת קלצק ברחובות. לאחר מכן נתמנה לר"מ וראש ישיבה בישיבת פוניבז' בבני ברק. חבר וראש "מועצת גדולי התורה", הנהיג את עולם התורה עשרות שנים.
[1] דף, נייר מסמכים רשמי. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.

שני מכתבים מאת הגאון רבי יוסף דב הלוי סולוביצ'יק מבוסטון, הוראות טכניות על הדפסת ותרגום סדרת מאמריו "תפלה וגאולה" לעברית. נכתבו לרבי בן-ציון גרשוני מהמחלקה לתרבות תורנית של משרד החינוך. [בוסטון], קיץ תשי"ט [1959].
1. מכתב על נייר מסמכים רשמי, בכתיבת-ידו ובחתימתו של הרב סולוביצ'יק. אייר תשי"ט [1959].
מכתב בעניין תרגומם ועריכתם של סדרת מאמריו החשובים על "תפלה וגאולה", שנדפסו בעבר ב"מארגען זשורנאל" וב"הצופה", כדי להדפיסם בארץ בעברית.
[1] דף (2 עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
2. מכתב כתוב במכונת כתיבה, על נייר מסמכים רשמי של הרב סולוביצ'יק, חתום בחתימת ידו, עם הוספות ותיקונים בכתב-ידו. שבט תשי"ט [1959].
במכתב מציין הרב את הסיבה לאיחורו בשליחת המאמרים: "אין הקולר תלוי בי. אמא חלתה, וחולשתה הטרידתני מאד, ולא היה בי העוז לטפל בדברי עיון כראוי, לכן דחיתי את כתיבתי מיום ליום עד אשר יוטב המצב. ב"ה שהיא הולכת ושבה לאיתנה הראשון".
[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול.
הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק (תרס"ג-תשנ"ג), בן רבי משה בן הגר"ח מבריסק. כיהן ברבנות במספר ערים וקהילות חשובות בארה"ב ועמד בראש "ישיבה יוניברסטי" בארה"ב. מכתביו ומשיעוריו יצאו לאור ספרים רבים בהלכה, באגדה ובפילוסופיה יהודית. היה קרוב ברוחו לעולם הישיבות, אך עמד בראש היהדות האורתודוכסית-מודרנית בארה"ב ופעל רבות להפצת היהדות ולהסברתה בקרב יהודי אמריקה. אלפים רבים היו באים לשמוע את הרצאותיו והושפעו ממנו רבות. בחייו פרסם שני חיבורים שכתב: "איש ההלכה - גלוי ונסתר" ו"איש האמונה הבודד", אך בשנותיו האחרונות ובמיוחד לאחר פטירתו יצאו עוד ספרים רבים של סיכומים משיעוריו. הגותו העמוקה מהווה השראה לרבים.
מצורפים שני העתקי מכתבים של ר' בן ציון גרשוני בנושא הנידון.

מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא. סדיגורא, אלול תרט"ז [1856].
כתיבת ידי סופר, וחתימת יד קדשו של האדמו"ר מסדיגורא: "אברהם יעקב במוהר"ר" [המכתב חסר בצדו השמאלי של הדף, ושם אביו - "ישראל" - חסר בסוף החתימה].
מכתב תודה וברכות לנדיבים רבי שלמה טורצין ורבי יוסף באנדראוויר על משלוח מעות צדקה. במכתבו מברך האדמו"ר: "ישלם ה' שכרם ומשכרתם [----] בדבר ישועה ורחמים וכל טוב סלה... ובגלל הדבר הזה הנני להאציל ברכה אליהם כי יגין ד' בעדם [----] ויתברכו ויתענגו על רוב ברכה ושלום...".
מכתב לא ידוע. אינו מופיע בשלשת חלקי הספר "אגרות הרה"ק מרוזין ובניו".
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם יעקב (הראשון) מסדיגורא - רבי אברהם יעקב פרידמן (חשון תק"פ-אלול תרמ"ג 1819-1883), מגדולי האדמו"רים ומנהיגי היהדות בדורו. בנו וממלא מקומו של אביו הקדוש רבי ישראל מרוז'ין בבית מדרשו בעיר סדיגורה. חתנו של האדמו"ר רבי אהרן מקרלין בעל "בית אהרן", ובזיווג שני חתן אחיו האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט. בסוף שנת תרי"א נתמנה לאדמו"ר על מקום אביו (שנפטר בחשון תרי"א), ועל מקום אחיו הבכור רבי שלום יוסף (שנפטר בי"א אלול תרי"א).
כיהן באדמו"רות קרוב לל"ב שנה והנהיג עדה חסידית של אלפי חסידים ואנשי מעשה. רבים נהרו לקבל את ברכותיו, הדרכתו ועצתו. איש קדוש ונסתר, אשר באקראי נודע כי עסק רבות בתיקון נשמות נפטרים אשר הגיעו אליו מן השמים בבקשת תיקון נשמותיהם. נודע בהנהגתו המלכותית כדרך אדמו"רי בית רוז'ין ברוב עושר והרחבה, אך הוא כשלעצמו היה קדוש ופרוש הממעט באכילה, עד כדי שמעיו הצטמקו לגמרי. עמד בהנהגת היהדות החרדית בדורו, והצטרף אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז בהתארגנות "מחזיקי הדת" בגליציה. ביוזמתו הושלם בית הכנסת המפואר "תפארת ישראל" בירושלים. בפעילותו הציבורית עמד בקשרים עם אישים שתפסו מקום חשוב בפוליטיקה הבינלאומית, ביניהם סיר משה מונטיפיורי והדיפלומט הבריטי לורנס אוליפנט, שהגיע במיוחד לסדיגורה כדי לפגוש בו (ראה: ד' אסף, דרך המלכות, עמ' 456). סבל מרדיפות השלטון הרוסי את בית רוז'ין. לאחר שפנה אל מונטיפיורי במכתב בו ביקש את הצלת יהודי רוסיה מידי הצאר הרוסי פנו השלטונות הרוסיים אל שלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית בעלילה על זיוף כספים, שבעקבותיה נאסר למשך כשנתיים (בין השנים תרט"ז-תרי"ח).
[1] דף כפול. 27.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. קרעים בקפלי הנייר ונזקי בלאי. בצדו השמאלי של המכתב חסר חלק מהדף (כשליש הדף), עם חסרון טקסט של כשתיים-שלוש מילים בכל שורה.

מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין, נשלח לרבי מנחם מנדל אפשטיין מממוני "כולל רייסין" בטבריה. [קוברין, תרי"ג 1853].
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי מנחם מנדל אפשטיין, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הנהגת הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87; מכירה 66, פריט 49). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי מנחם מנדל.
מתוכן המכתב נראה שמקבל המכתב, רבי מנחם מנדל, ביקש מהאדמו"ר תוספת והעלאה בשכרו על עבודתו ב"כולל" בניהול כספי החלוקה. על כך משיב לו האדמו"ר, ש"בוודאי אם הי'[ה] השנה כתיקונו, בוודאי ג'[ם] כ'[ן] הי'[ה] רצוני מה מעט [להוסיף?] לו", אך הדבר נמנע ממנו: "אך השנה נעשה ב--- וכ"ז [=וכל זה] בהלוואת" [באותה שנה, שנת תרי"ג, לא נגבו הכספים מחלק גדול מהתורמים, והאדמו"ר מקוברין נאלץ ללוות כדי להחיות את בני החבורה בטבריה, ראה קטלוג קדם, מכירה 63, שבמכתבו כותב האדמו"ר: "תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא... עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות"].
בהמשך המכתב כותב האדמו"ר: "תאמין לי ידידי שכל מעות יחיד שלו רובא דרובא לא בא עדיין לגוביינא... ולזאת א'[ם] י'[רצה] ה' עוד חזון למועד... ועתה יקבלו הח'[יים] והש'[לום] מאה"ש [=מאדון השלום], כחפץ השם ונפש ידידו עוז" ["מעות יחיד" היו כספים (נקראו גם: כספי "מעמדות") שנגבו עבור אנשים מסוימים מבני החבורה שגרו בארץ, ע"י קרוביהם, ידידיהם או בני משפחתם, וזאת להבדיל מכספים שנגבו כתרומה כללית עבור כל בני החבורה. במכתב שלפנינו עולה כי לא זו בלבד שהאדמו"ר התקשה להשיג את התרומות הכלליות, אלא אפילו ה"מעות יחיד" - הסכום שהיה מיועד להישלח באופן אישי לרבי מנחם מנדל, אף אותו התקשה לגבות]. בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר את חתימתו בעצם יד קדשו: "משה הנ"ל".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. בסביבות שנת תרי"ג קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו (ראה בקטלוג שם באריכות).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי מנחם מנדל ב"ר מרדכי אפשטיין ממינסק (נפטר לאחר תרל"ט), נודע בכינויו "ר' מנדל רייסישער". בשנת תקצ"ד עלה ממינסק לארץ הקודש. בסביבות שנת ת"ר התמנה לאחד משלשת ממוני "כולל רייסין". חתימתו נמצאת במסמכים רבים של הכולל החל מראשית שנות הת"ר. ר' מנדל היה נכבד ונשוא-פנים בציבור היהודי בטבריה לכל שכבותיו, ואפילו הערבים בטבריה העריצו אותו. ר' מנדל היה ישר ונאמן בענייני ממון, והוא מוזכר באחד ממסמכי הכוללים, בחתימת ידם של האדמו"רים ה"תורת חיים" מקוסוב ורבי אברהם יעקב מסדיגורה, כאדם ישר ונאמן שיש לסמוך עליו. חתנו היה הרה"צ רבי נח ויינברג מטבריה, אחיו של האדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" מסלונים, ואביו של האדמו"ר בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים, זקנו של האדמו"ר הנוכחי מסלונים-ירושלים.
פיסת נייר קטנה. 6 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. קרעים עם פגיעה בטקסט. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.