מכתב מקהילת בון, בחתימת-ידו של רב העיר רבי אברהם אויערבך, וחתימת רבי "שמואל מבון" - מראשי הקהילה. בונא (בון, גרמניה), י"ב אדר שני תקצ"ב [1832].
המכתב נשלח אל "פרנסי ומנהיגי עדת ישורון ק"ק ברעסלויא" ולרבם רבי שלמה זלמן טיקטין. מכתב בקשה לעזור בהשגת מסמכים ליהודי מתושבי בון, הזכאי לקבל חלק בירושה של יהודי שנפטר בברסלאו, וכספי הירושה מעוכבים בידי בית המשפט בברסלאו, בגלל חסרון תעודת לידה.
כתיבת ידי סופר, עם מספר תיקונים, כפי הנראה בכתב-ידו של רבי אברהם אויערבך. המכתב מסתיים: "אלה דברי העומדי' לפני עדת ישראל, אנשי הקאנסיסטאר הישראלי מגליל בונא", ולאחר מכן מופיעות חתימות רבי אברהם אויערבך בעברית ובגרמנית. חתימה נוספת של "הק' שמואל מבון המכונה S. Chevalier", כפי הנראה מראשי הקונסיסטוריה של בון.
רבי אברהם אויערבך (תקכ"ג-תר"ו 1763-1845), תלמיד רבי נתן אדלר וחברו של ה"חתם סופר". מגדולי רבני אשכנז וארצות הריינוס. בנו של רבי אביעזרי זעליג אויערבך אב"ד פוסוויילר (תפ"ד-תקכ"ח), וחתן דודו רבי דוד זינצהיים (ראש ה"סנהדרין" של רבני צרפת). נתחנך על ברכי זקנו רבי צבי הירש אויערבך אב"ד וורמייזא, ואח"כ למד אצל רבי נתן אדלר בפרנקפורט דמיין, ביחד עם ה"חתם סופר" (שלימים אף הספידו; ראה: אישים בתשובות חת"ס, עמ' כ). שימש ברבנות בכמה קהילות ברחבי אשכנז. משנת תקס"ח אב"ד בונא (בון). מצאצאיו יצאו שושלות מפורסמות של רבנים ואנשי תורה, מהם: בנו הבכור רבי צבי בנימין אויערבך בעל "נחל אשכול" אב"ד דרמשטט והלברשטט, ובנו רבי אהרן אויערבך אב"ד בון.
[1] דף. 25.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. בצדו השני של הדף: רישום כתובת בגרמנית ושרידי חותמת שעווה של הקונסיסטוריה של בון.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי ישראל ליפשיץ, בעל ה"תפארת ישראל". חאדזייש (Chodzież), טבת תקצ"ה [1835].
מכתב משפחתי שנשלח לעיר ווראניק (וורונקי - Wronki), אל בנו הגאון רבי ברוך יצחק ליפשיץ וזוגתו "הרבנית חשובה מ'[רת] מינע". בתוך הדברים הוא מדבר על עניני קניית ספרים והשאלתם: "...והשאלתי לך הב' ספרי'[ם], אבל גזרתי בגזירת כיבוד אב להשיבם לי אחר פו"פ [? =פורים ופסח?], כי אז תוכל לקנותם משם. גם נחלת שבעה כשיזדמן אקנה לך...".
מעבר לדף רישום כתובת "לק"ק ווראניק - לכבוד הרב המאה"ג... מ"ה ברוך יצחק ליפשיץ שליט"א"; וחתימות ונסיונות-חתימה של "הקטן ברוך יצחק ליפשיץ".
הגאון רבי ישראל ליפשיץ (תקמ"ב-תרכ"א), נודע בחיבורו הגדול "תפארת ישראל" על ששה סדרי משנה, שהתקבל בכל תפוצות ישראל ונדפס במאות מהדורות עד ימינו. בן הגאון רבי גדליה ליפשיץ בעל "רגל ישרה" ונכד הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד קליווא. גאון מופלא, מגדולי יהדות אשכנז. ישב כל היום ועסק בתורה, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין תחת מעילו העליון, ונודע לאיש קדוש וירא-אלוקים. שימש ברבנות יותר מיובל שנים, בקהילות רבות באזור פרוסיה, בהן: ווראניק, חאדזייש, דעסוי, דאנציג ועוד. מלבד חיבורו "תפארת ישראל" על המשנה, חיבר עוד חיבורים רבים, של דרשות, חידושים ופסקי הלכות.
בנו, מקבל המכתב: הגאון רבי ברוך יצחק ליפשיץ (תקע"ב-תרל"ח), בעל "מסגרת זהב" - הוספות שנדפסו עם פירוש אביו על המשניות, גם הגהותיו הרבות בתוך פירוש ה"תפארת ישראל" פותחות בראשי תיבות "אב"י" [אמר ברוך יצחק]. גדול בתורה, איש קדוש וירא-אלוקים. כבר בבחרותו הוסמך ע"י אביו הגדול ונתקבל לרבנות בווראניק עיר מולדתו. הגאון רבי עקיבא איגר אב"ד פוזנא יצא למחות נגד מינוי זה [כחלק ממלחמתו של רע"א, נגד התופעה של מינוי בחורים צעירים למשרות רבנות], ראה "אגרות רע"א", מכתבים מב-מט, מחודש תמוז תקצ"ג - מהמכתב שלפנינו עולה כי בחורף תקצ"ה כבר היה רבי ברוך יצחק נשוי לאשתו הרבנית מינה, ועדיין גר בווראניק. לאחר מכן כיהן ברבנות העיר לנדסברג וכרב ראשי של מדינת מקלנבורג, ובשנת תרי"ט עבר לעיר המבורג, בה יצאו מוניטין לדרשותיו ושיעוריו והעמיד תלמידים הרבה. רבי זלמן שפיצר אב"ד וינה, חתנו של החת"ס, כתב אודותיו במכתב ש"הוא צדיק תמים לוחם מלחמת מלחמות השם באשכנז" (מילי דאבות, ח"ב, או"ח סימן ג).
[1] דף. כ-13.5X17 ס"מ. נייר עבה אפרפר. 12 שורות בכתב-ידו וחתימתו, עם סלסולים קליגרפיים אופייניים. מצב טוב. שולי המכתב התחתונים נגזרו במספריים.

מכתב (2 עמ'), הכולל מכתב שאלה בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל מאיר פריימן אב"ד פילעהנע, שנשלח אל חותנו הגאון רבי יעקב עטלינגר, בעל ה"ערוך לנר"; ובהמשך העמוד ובצדו השני, מכתב תשובה (7 שורות - לא חתום) בכתב-ידו של בעל ה"ערוך לנר". [פילעהנע ואלטונה, תר"ל בקירוב].
רבי ישראל מאיר פריימן, שעסק בההדרת ספר "והזהיר", שלח לחותנו ה"ערוך לנר" קושיא על דברי הראשונים בענין העונשים על אכילת בשר נבלה וטרפה. חותנו השיב לו במכתב על גבי אותו דף. את ההתכתבות הזו מזכיר רבי ישראל מאיר בקצרה בהערה שהדפיס בספר "והזהיר" לספר שמות (לייפציג, תרל"ג, דף ד/1, הערה ג), וכותב: "דינים אלו קשים הם ודנתי לפני מו"ח בזה, ואי"ה בח"ב יקנו מקומם". בסופו של דבר לא הדפיס רי"מ את הדברים בחלק השני של ספרו, והתכתבות זו שלפנינו נדפסה רק לאחרונה מכתב-יד, בחלק השלישי של שו"ת בנין ציון, שנדפס בהוצאת דבר ירושלים (ירושלים, תשס"ב, סימן קעו).
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב 1789-1872), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק בריינס מהמבורג ורבי אליעזר ברגמן מירושלים.
בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים: "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה, ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר רק אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רטז; ח"ג, פז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
חתנו הגאון רבי ישראל מאיר פריימן (תקצ"א-תרמ"ד 1830-1884), אב"ד פילעהנע ואוסטרובה (מחוז פוזן), מחבר ספר "ענפי יהודה" על ספר "והזהיר". התכתב רבות עם חמיו ה"ערוך לנר" בסוגיות שונות, וחלק מאותן התכתבויות נדפסו בשו"ת בנין ציון, בעיקר בחלק השלישי במהדורה החדשה של "ליקוטי תשובות - בנין ציון" (הוצאת "דבר ירושלים", ירושלים, תשס"ב).
[1] דף (כתוב משני צדיו). כ-11X14 ס"מ. נייר מכתבים דק. מצב טוב. קמטים וכתמים קלים.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של רבי עזריאל הילדסהיימר, אל רבי אליהו מנחם גויטיין אב"ד העדיעס. [ברלין], אב תרל"ו [1876].
מכתב בדברי תורה בנושאים שונים. בסיום המכתב מגיב רבי עזריאל לרעיון מקורי שהעלה בפניו רבי אליהו מנחם. מן הדברים עולה שרבי אליהו מנחם הציע לפרסם מכתבי שאלה של רבנים שפנו אל עמיתיהם בשאלות הלכתיות, מאחר ובספרי השו"תים המצויים מודפסים בדרך כלל רק התשובות לאותם מכתבים, ואילו השאלות מופיעות בקיצור רב. רבי עזריאל עונה לרבי אליהו מנחם כי אכן יש חשיבות בפרסום מכתבי השאלות אף הם, וכי הדבר נחשב ל"מלאכת שמים" שבכוחה "להגדיל תורה ולהאדירה", וכותב בין היתר: "ולב מי לא ישמח בראותו כי יצאו לאור פרי תנוב'[ת] גאוני ארץ, אשר המשיבי'[ם] לשאלתם מאפוס'[ת] הפנאי ומקו'[ם] הגליון לא היו יכולי'[ם] רק להביא דבריה'[ם] בקיצור...". כפי הנראה, יוזמתו של רבי אליהו מנחם לא יצאה אל הפועל.
למיטב ידיעתנו, המכתב לא נדפס.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"פ-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
מקבל המכתב, הגאון רבי אליהו מנחם גויטיין (תקצ"ח-תרס"ב), בן רבי צבי הירש גויטיין ונכדו של רבי ברוך בענדיט גויטיין בעל "כסף נבחר". תלמיד הכתב סופר. כאביו וסבו כיהן ברבנות העדיעס. היה ידידו של רבי עזריאל הילדסהיימר ועמד עמו בקשר מכתבים הדוק.
[1] דף. 22.5 ס"מ. כ-20 שורות בכתב-ידו וחתימתו. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. כתובת בגרמנית בצדו השני של המכתב.