מכתב ברכה לשנה טובה, בחתימת-ידו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש. נשלח אל רבי אלכסנדר סנדר יודאסין מתל-אביב. ברוקלין, אלול תשט"ז [1956].
כתוב במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של הרבי, בחתימת יד קדשו.
במכתבו מברך הרבי: "לקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
לאחר חתימת הרבי, מופיעה תוספת (במכונת כתיבה) שהוסיף הרבי, עם כמה שורות הדרכה אישיות לגבי הפצת תורת החסידות: "במש"כ [=במה שכתב] שהפעולות והפרסומת וכיו"ב... גורמות רגש של ישות... ידוע פתגם אדהאמ"צ [=האדמו"ר האמצעי, רבי דובער מליובאוויטש, בנו של בעל התניא]: אציבעלע מעג פון דיר ווערען, אבער חסידות זאלסטו חזר'ן [=שיהיה ממך בצל, אבל תמשיך לחזור ברבים מאמרי חסידות], ובפרט שבעוה"ר [=שבעוונותינו הרבים], אצל כמה, רגש הישות ישנו, אבל פעולות אינן...".
הרבי מגיב במכתב זה למכתבו של הרב יודאסין, שכתב לרבי כי העובדה שהוא מפיץ ברבים את תורת החסידות ורעיונותיה, בדרשות ונאומים מוצלחים ובתוספת פרסומת, גורמת לו לתחושת גאווה וישות, ועקב כך עולים בו היסוסים אם להמשיך הלאה בפעולות ההפצה. על כך השיב לו הרבי, שהאדמו"ר האמצעי מליובאוויטש כבר נשאל על כך על ידי אחד מחסידיו שהיה "חוזר" ברבים על מאמרי חסידות. האדמו"ר האמצעי השיב לו שלמרות זאת עליו להמשיך ולחזור ברבים על מאמרי החסידות, כיון שלשומעיו הדבר כלל לא מפריע, ואין סיבה שבגלל הרהורי הגאווה של המשפיע יפסידו המקבלים.
המכתב שלפנינו הוא מן המכתבים המפורסמים ביותר של הרבי, בגלל הפתגם המפורסם של האדמו"ר האמצעי שמופיע בו, פתגם שהיה לקו מנחה בשיטתו של הרבי בהפצת יהדות וחסידות.
שורות אלו נדפסו ב"אגרות קודש" של הרבי, כרך יג, עמ' תצב, בהשמטת שם הנמען. על המקבל, הרב יודאסין, ראה פריט 306.
[1] דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. המכתב נחתך באמצעו והודבק בגב באמצעות דבק נייר כהה. סימני קיפול.