ספר משנה למלך, חידושים וביאורים על משנה תורה להרמב"ם, מאת רבי יהודה רוזאניס. המבורג, תק"ן [1790].
בדף המגן הקדמי הקדשה בכתב-יד קדשו של רבי משה יהושע יהודה ליב (המהרי"ל) דיסקין: "נתונים נתונים המה במתנות דרשה לתלמידי המשכיל השנון והמופלג מו"ה נפתלי כץ".
בסמוך להקדשה נוסף (כנראה בכתב-ידו של רבי נפתלי כץ מקבל הספר): "נתונה במתנה מאת הגאון נזר ישראל כמר יהושע יהודא ליב דיסקין".
רישומי בעלות נוספים בדף זה ובדף המגן האחורי.
הגאון הקדוש רבי משה יהושע יהודה ליב (המהרי"ל) דיסקין (תקע"ז-תרנ"ח), מגדולי הדור, לוחם מלחמות ה', שנודע בכינויו "השרף מבריסק", בשל מדרגותיו הגבוהות ביראת ה'. הטביע את חותמו בירושלים לדורותיה. בשנים תר"ד-תרל"ז כיהן במשרות רבנות במספר ערים חשובות בליטא ובלרוס: מזריטש, קובנה, לומז'ה, שקלוב ובריסק. בשנת תרל"ז עלה לארץ הקודש והתיישב בירושלים. בירושלים התלכדה סביבו קבוצת תלמידים, עילויים מפורסמים, שבפניהם מסר את שיעוריו הגאוניים והעמוקים. רבה האשכנזי של ירושלים בימים ההם היה הגאון רבי שמואל סלנט, אך קהילות הקנאים בירושלים (כדוגמת יוצאי הונגריה ועוד), שלא מצאה חן בעיניהם הנהגתו המתונה של הגר"ש סלנט, הכתירו את מהרי"ל למורם ורבם. מציאות זו יצרה חיכוכים מידי פעם בינו לבין הגר"ש שהיו שונים בדעותיהם, במזגם ובאופיים. מהרי"ל התפרסם בקנאותו, מלחמותיו והחרמות שפרסם נגד פורצי הגדר למיניהם שניסו להרים ראש בימיו בירושלים, במשכילים, בבתי הספר ("שקאלעס") ובלימוד שפות זרות. בירושלים ייסד את ישיבתו "אהל משה", וכן את המוסד המפורסם "בית היתומים דיסקין".
מהרי"ל חונן במח גאוני ובכישרונות של עילוי, אך יחד עם זאת נודע במדרגותיו הגבוהות ביראת ה'. מסופר כי בכל ליל שבת, כשהיה מגיע בתפילתו למילים "לפניו נעבוד ביראה ופחד", היו פניו מאדימות כאש, והווריד במצחו היה בולט ומתנפח - מראה שהשרה מורא על הסובבים בכל שבוע מחדש. היו מתלמידיו שנהגו לבא בכל ליל שבת בכדי להביט בפני קדשו בשעה זו. גם בליל שבת האחרון לחייו, פחות מיממה לפני שנפטר, כשהוא שוכב מחוסר הכרה במיטתו, נשמע קולו לוחש מילים אלו, כשכל הנוכחים רואים איך פניו מאדימות והווריד במצחו בולט ומתנפח (השרף מבריסק, עמ' 121-118). סיפורי מופת וישועה רבים התרחשו במחיצתו, ברכותיו ותפילותיו לא שבו ריקם. תלמידו רבי יעקב אורנשטיין כתב עליו: "עין בעין ראינו כמה חולים גוססים הקים בתפילותיו הקדושים" (שם, עמ' 467).
גדולי דורו העריצו אותו וחרדו ממנו. רבי אליהו חיים מייזל אב"ד לודז' אמר עליו: "הוא רבן של כל בני הגולה וכולנו נגדו כקליפת השום". ה"בית הלוי" אמר לבנו הגר"ח מבריסק: "עדיין לא הגעתי לחצי המורא שיש לנו לירא מאותו גאון וקדוש". האדמו"ר מראדזין, "בעל התכלת" כתב עליו: "שידוע שאין בכל הדור אחד שיגיע לקרסולי הגאון הצדיק" (שם, עמ' 3).
[2], כ; סג; פט; 34; עא דף. שם הספר ומקום הדפוס בדיו אדומה. 37 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. קרעים במספר דפים. קרעים בדף המגן הקדמי ובדף השער, עם פגיעה בטקסט בעמוד האחורי של דף השער. כריכה חלקית ופגומה, ללא שדרה וכריכה אחורית.
מצורף אישור מומחה על זיהוי ההקדשה ככתיבת יד קדשו של המהרי"ל דיסקין.