שני מסמכים בעניינים של שד"רי חברון רבי חיים רחמים באג'איו ורבי יצחק זאבי:
• מכתב בחתימת רבי חיים רחמים באג'איו ורבי יצחק זאבי, במהלך מסע שליחותם. טורינו, חשון תקכ"ח [1767].
נכתב ונשלח אל "האחים הנעימים הגבירים החכמים הרמים גומלי חסדים טובים אכסניה נאה כמה"ר יצחק ועזריאל כהן ויטאלי נר"ו" מאליסנדריה. במכתבם מודים השד"רים לאחים על הכנסת האורחים בעת שהיו אצלם, ומשרטטים את נתיב נסיעתם: "הנה אנחנו היום בטורינו ובעזרת האל מחר נוסעים אנחנו לניצה ומשם לארבעה קהלות...". הם מבקשים לברר איזה עניין בקשר להקדש שעשה הגביר יואל כהן ויטאלי, ודורשים בשלומם של רב העיר אליסנדריה [רבי אליהו הלוי], גבירי המקום, גבירות נכבדות ומשפחותיהם, ומברכים את כולם.
דף כפול. קופל למשלוח הדואר, ובצדו השני כתובת האחים באיטלקית, עם שרידי חותמת שעווה. 23 ס"מ. כתמים, כתמי רטיבות, סימני קיפול. קרע קטן במקום פתיחת המכתב, ללא פגיעה בטקסט.
• עלון מודפס, Molto illustri signori - אגרת שד"רות של רבי חיים רחמים באג'איו ורבי יצחק זאבי, באיטלקית. [איטליה, בין השנים תקכ"ג-תקל"ב בקירוב]. בראש כתב השד"רות מפורטים המקומות אליהם נשלחו השד"רים (או האגרת), בהם גם אנגליה ואמריקה: "Italia, Romagna, Francia, Olanda, ...Keilot D' Inghilterra & America".
רבי חיים רחמים באג'איו ורבי יצחק זאבי, שניים מגדולי חכמי חברון, יצאו לשליחות לאירופה בשנת תקכ"ג. שליחותם נמשכה תשע שנים. במהלך שליחותם עשו תעמולה נמרצת לטובת שליחותם, ובין היתר הדפיסו את אגרת השליחות שלהם בצרפתית ובאיטלקית. השליחים הגיעו לטורינו בשנת תקכ"ח, משם שלחו את המכתב שלפנינו. בטורינו כתב רבי יצחק זאבי תשובה בענין מקרה קידושין שאירע בעיר סאביליאנו בשנת תקכ"ד. שם גם חלה רבי יצחק זאבי ולא יכול היה להמשיך במסעו. אז יצא רבי חיים רחמים באג'איו לבדו לדרום צרפת, משם הגיע להולנד ושם הצטרף אליו רבי יצחק זאבי, שהבריא בינתיים. בשנת תקכ"ט הסכימו שניהם באמשטרדם על ספר חידושי המאירי על מסכת מגילה, והם חותמים "נאם שלוחי מצוה מעה"ק חברון תוב"ב". מהולנד הלכו לצפון-אשכנז. בשנת תק"ל הסכים רבי יצחק זאבי על הספרים "פרקי רבי אליה" ו"יסוד מורא" שנדפסו בהמבורג. בסיום שליחותם חזרו שני השלוחים לאיטליה, ובשנת תקל"ב הסכימו בליוורנו על ספר "נהר שלום" לרבי שבתי וינטורה. על שליחותם ראה בהרחבה: יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 586-589.
[2] דף. 31.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי, סימני קיפול.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.

שני מכתבים ארוכים בדברי תורה - משא ומתן בין רבי יצחק ענתבי לאחד מחכמי ירושלים. [ירושלים וארם-צובא, תרי"ב 1852].
לפנינו שני מכתבים: הראשון, טיוטת מכתב בן 12 עמודים, מחכם ירושלמי לא מזוהה בשם "יעקב" (כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות והוספות), המגיב ומבקר תשובה הלכתית של רבי יצחק ענתבי ומפלפל בה ארוכות. תשובתו של רבי יצחק ענתבי שאליה הוא מתייחס נדפסה בסוף הספר 'מר ואהלת' (ליוורנו, תר"ג) מאת אביו רבי אברהם ענתבי (התשובה האחרונה. חלק אבן העזר, סימן יג). המכתב השני הוא מכתב התשובה של רבי יצחק ענתבי אשר עונה על מכתב זה. למיטב ידיעתנו, שני המכתבים לא נדפסו.
לא זיהינו מיהו החכם הירושלמי, אך נראה כי שמו "יעקב" שכן הוא כותב במכתבו: "אנכי אדרוש יעקב הוא הקטן...", וכן נראה מהאופן שבו פונה אליו רבי יצחק ענתבי, המכנהו בכינויי שבח רבים, ביניהם: "הרב הכולל בישראל להלל מיקירי ירושלים כמה"ר נר"ו אלוהי יעקב יהיה בעזרו...". בסיום מכתבו חותם רבי יצחק: "כה דברי נאמן אהבתו בכל ליבי החותם פה ארץ יע"א כ"ח אלול משנת קום רי"ב [=תרי"ב] את ההרים לפ"ק הצעיר יצחק ענתיבי ס"ט".
הגאון רבי יצחק ענתבי (ענתיבי; לקדושים אשר באר"ץ, ירושלים תש"מ, עמ' קמו), מגדולי חכמי אר"ץ [ארם-צובא]. בנו של רבי אברהם ענתבי. אביו כותב עליו בהקדמה לספרו "מר ואהלות": "בני ידידי מורה הוראות ועיני רואות הוא ניהו העצום ורב כמהר"ר יצחק נר"ו ויזרח...". רבני ארם-צובא כתבו עליו: "לו זרוע עם גבורה במלחמתה של תורה, הרב הכולל להלל, כמהר"ר יצחק ענתיבי ז"ל". חיבורו "חקקי לב" נותר בכתב-יד ורק תשובות בודדות שלו נדפסו.
מכתב רבי יצחק ענתבי: [2] דף (7 עמודות כתובות). 29.5 ס"מ. מכתב החכם הירושלמי: [7] דף (12 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים גסים. סימני עש.