דף כתב-יד (שני עמודים כתובים), חידושים בענייני "חושן משפט", בכתב-ידו של רבי יעקב ברוך פרנקל מב"ח [=מבית חלפן]. המאה ה-19.
כפי הנראה, הדף שלפנינו הוא מתוך חיבור על שלחן ערוך "חושן משפט". לפנינו מופיע בירור הלכתי בעניין הלוואה שלא בפני עדים. בראש העמוד הראשון, וכן בסוף העמוד השני, חתימות הכותב: "דברי הבעה"ח [=הבא על החתום] הק' יעקב ברוך בן מ' אורי ליפמן פרענקיל מב"ח". בדף מביא כמה פעמים מחיבורו שבכתב-יד - "ברכת יעקב" על "חושן משפט", וכן מספר "שמן רקח" מאת רבי אלעזר לעוו. לקראת סוף דבריו הוא מתבטא: "ואי לא חוכא עלי בבי מדרשא [=אם לא היו שוחקים עלי בבית המדרש] הייתי אמור שכוונת רש"י...". בראש שני העמודים נכתב: "בעזה"י שיל"ת" [=בעזרת ה' יתברך, שויתי ה' לנגדי תמיד].
רבי [ראובן] יעקב ברוך פרנקל מב"ח [=מבית חלפן] (תקנ"ב-תרכ"ד), גאון וחריף. למד בישיבתו של רבו ה"חתם סופר" בשנים תקע"ג-תקע"ד, והתכתב עמו בענייני הלכה. כמה מהתשובות שבשו"ת "חתם סופר" מופנות אליו. באחת מתשובותיו כותב לו רבו: "תלמידי צמיד וחביבי הרבני המופלג החרוץ ושנון בעל פיפיות כמו"ה ברוך פרענקל נ"י... יהי ה' עמו ויעלהו במות במעלות רמות... ". משנת תקפ"א התגורר בקאלוב, ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו (ראה אודותיו: אישים בתשובות חתם סופר, עמ' קצג-קצד; החתם סופר ותלמידיו, עמ' רל-רלב). חיבר מספר חיבורים, רובם נותרו בכתב-יד ולא נדפסו. שמות חיבוריו: "חבל יעקב" - דרושים; שו"ת "שופרייא דיעקב"; "ברכת יעקב" על התורה ועל מסכת ביצה. מדבריו בדף שלפנינו נראה שהיה לו חיבור בשם זה גם על "חושן משפט" (על תולדות רבי ברוך ועל קשריו עם רבו ה"חתם סופר", ראה בקובץ "צפונות", קבצים טו-טז, במאמריו של הרב משה א. זושא קינסטליכער).
כפי הנראה, הדף שלפנינו לא נדפס.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים.

כתב-יד, העתקת הקדמתו הידועה של רבי חיים מוולוז'ין לספרו של הגר"א על ספרא דצניעותא. [ליטא, תק"פ בקירוב].
כתיבה נאה עם כותרות והדגשת מילים בכתב קליגרפי. העתקה זו נעשתה כנראה עוד בחיי המחבר רבינו חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), שכתב את ההקדמה בשנת תפ"ק [תק"פ 1820], לקראת ההדפסה של הספר "ספרא דצניעותא" (ווילנא, תק"פ-תקפ"א). רבי חיים נזכר כאן בכותרת בברכת החיים "נרו יאיר": "הקדמת הרב הגאון אמיתי מופת הדור... מו"ה חיים נ"י, אשר יצק מים ע"י אליהו רבינו הגדול והקדוש המחבר נ"ע".
הקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין גדול תלמידי הגר"א, היא חיבור חשוב בפני עצמו לידיעת נפלאות תהלוכות דרכיו של רבו הגדול וגדולתו בתורה ובצדקתו הרבה. רבי חיים מוולוז'ין מאריך לספר על גדולתו בתורה של הגר"א בנגלה ובנסתר, ומפליא לספר ברוממות קדושתו, תוך כדי שהוא מעיד מכלי ראשון על דברים ששמע בעצמו מהגר"א, או ראה בעיניו. הגר"ח מביא כאן בדבריו עדויות ששמע מפי הגר"א בעצמו על גילוי אליהו, ועל כך שרשב"י והאריז"ל התגלו לו בעת שלמד בדברי הזוהר. הגר"א אף סיפר לו על התגלות "מגידים" מן השמים שחפצו ללמוד עמו קבלה, אך הגר"א סירב להם, עקב רצונו לעמול בעצמו על הבנת דברי הזוהר והאר"י.
הקדמה זו עוררה רעש גדול בשעתו. תיאוריו של הגר"ח על מעלותיו הנשגבות של רבו והגילויים שזכה להם, היו נשמעים כמוגזמים. אולם הגר"ח בעצמו כותב כאן: "...כל נפלאות מעשיו וגילוייו הגדולים לא נפלאו אצלי, כי בא בשכרו - זו תורה וזו שכרה, משמיא זכו ליה בחלקו מכל עמלו". המקובל רבי יצחק אייזיק חבר בחיבורו "מגן וצינה" (פרק יז) כותב על נאמנות העדויות של הגר"ח בהקדמה זו: "...הגאון מוהר"ח אשר מלבד עוצם גדלו וחסידותו המפורסם בקצות תבל... שהיה חכם גדול מיושב בדיעות ושונא הגיזום וההפלגה...".
עיקר מטרתו של הגר"ח בפרסום הקדמה זו היתה לפרסם את דעת הגר"א ושיטתו בחשיבות לימוד הזוהר ודברי האריז"ל. בתחילת ההקדמה הוא כותב על הבטחת הקב"ה לישראל שלא תשכח מהם התורה, ועל התקיימות ההבטחה בהגעת הגר"א לעולם: "שלח לנו עיר וקדיש משמיא. איש אשר רוח אלוקים בו, רבינו הגאון הגדול אור העולם, אשר קדושת תורתו וצדקתו הכריזו עליו מן סוף העולם ועד סופו, מרנא ורבנא מוהרר"א חסידא וקדישא מווילנא נ"ע". בסיום הדברים הוא כותב, כי כל גופו נרתע מפחד ומורא רבו "בהעלותי על לבי קדושת אור תורתו, חסידותו, טהרתו וענוותו".
[5] דף (9 עמ' כתובים). כ-24.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. בלאי. פגם קטן בשולי דף [3]. כריכה חדשה.

כתב-יד, דרשות והספדים, ממחבר לא ידוע [מאת אחד מרבני פרוסיה (מערב פולין?), תקצ"ח-תרי"א בקירוב].
קונטרסים רבים שנכרכו יחד, ובהם רשימות ראשי פרקים לדרשות שנשא הכותב במשך שנים, עם רישומים שהוסיף לאחר מסירת הדרשות. כתיבה אוטוגרפית של המחבר, שהיה כנראה רב באחת העיירות באזור פרוסיה (מערב-פולין). כתב היד כולל דרשות למועדים ולשבתות השנה, וכן לתאריכים הקשורים למשפחת המלוכה: דרשות לימי הולדת של המלך פרידריך וילהלם הרביעי מלך פרוסיה, ועל פטירת פרידריך וילהלם השלישי מלך פרוסיה (עליו הוא כותב: "שהיה מושל על מדינתו מ"ד שנים, בחסד וברחמים, אוהב שלום אוהב האמת אוהב הצדק, זקן שבכולם, וגם מדינות אחרות למדו ממנהגיו הטובים לעשות חסד עם ישראל..."). בתוך הדברים מופיעים אזכורים היסטוריים ממאורעות התקופה (עלילת דמשק בשנת ת"ר, שריפת ק"ק שובין [Szubin], ועוד).
כתב היד כולל הספדים רבים על רבני אותה תקופה. בדרוש השני מספיד הרב את הרבנים שנפטרו בשנים תקצ"ח-תקצ"ט: רבי יהודה ליב פאלק ראב"ד ברסלוי ודיהרנפורט [נפטר ל' סיון תקצ"ח, תלמיד רבי עקיבא איגר] - "שהיה צדיק נפלא קדוש מרחם... גומל חסד לרבים ומגדל בניו לת"ת"; רבי שמואל ברנשטיין אב"ד אמסטרדם [נפטר ד' טבת תקצ"ט] - "שהיה עומד בפרץ בכל מדינת האלאנד"; רבי אברהם לוונשטאם אב"ד עמדין ומזריטש [נפטר כ"ט טבת תקצ"ט, בן רבי אריה ליב בעל "פני אריה"] - "שהיה צדיק נפלא ושונא בצע ושמח בחלקו כל ימיו"; רבי בנימין שרייבר אב"ד גרידץ [בעל "אם לבינה", נפטר כ"ט שבט תקצ"ט] - "ידוע חריפתו ובקיאותו וצדקתו והי' רחמן גדול על עניים, ולא הגיע לימי זקנה"; רבי נפתלי הירש בלייכרודה אב"ד קארניק [נפטר כ"ד אדר תקצ"ט, תלמיד רבי עקיבא איגר וחתן בנו רבי אברהם איגר מראוויטש] - "רחמן גדול על כל בני אדם, איש טוב, בן מ"ה שנים, וי על שופרא דבלע בארעא"; "הגאון המפורסם גדול הדור" רבי שלמה זלמן ליפשיץ אב"ד וורשא [בעל "חמדת שלמה", נפטר י"א ניסן תקצ"ט] - "שלא הניח אחריו כמותו בכל מדינת פולין".
בדרוש השביעי מופיע הספד על רבי אהרן יהושע אליהו הרצפלד אב"ד ראוויטש [נפטר ג' אלול תר"ו] - "צדיק יסוד עולם... אבן פנה אחת נשאר לנו מזקני הדור... שחי לערך תשעים שנה... בלעמבורג בדור מלא תורה, ואח"כ בבערלין אצל הגאון ר' הירשל [לוין]... ואח"כ בקעניגסבורג, ואח"כ בראוויטש... ובאמת לא הניח אחריו צדיק וגדול כמותו בכל מדינתינו..." (בהמשך הדברים נראה כי המספיד היה מקורב אליו ועמד עמו בקשרי שו"ת הלכתי). בדרוש [י"ט] מופיע הספד על רבי איצק הלדנשטיין ראב"ד ליסא [נפטר כ"ב תמוז תר"ה] - "יחיד בדורו... הגאון המפורסם צדיק יסוד עולם... גדול בתורה ובחסידות ובמדות, קדוש וטהור, מגין הדור...".
בדרוש [כ"ב] ובדפים שבסוף הכרך, מופיעים הספדים על פטירת חמיו רבי אלעזר הכהן [שתי הרשימות בכתיבת יד שונה, ואולי הן מכותב אחר]: "...נלקח ממנו גאון עוזינו מחמד עינינו הרב... המובהק המפורסם החריף והבקי שלשלת היוחסין... אדוננו ורבינו מורי חמי.... רבי אלעזר הכהן זצ"ל... שהיה איזה שנים לאחר בן ארב[ע]ים לבינה...".
בדרוש השישי ובדרוש [י"ח] (משנת תר"ד) מעורר הרב על הצורך בבניית בית כנסת ומקווה לקהילה, וכותב: "...לקהלתנו, לפנים היה לא מקוה ולא בית עלמין ולא ביהכ"נ...". בדרוש לשבת נחמו שנת תקצ"ח הוא מעורר על ההידרדרות של יהודי קהילות אשכנז בקיום ההלכה, ועל הירידה ברמתם התורנית של הרבנים ("...ואמרתי שגם מה שהעולם רוצים לשמוע מגידות [דרשות מוסר] מרב. זה ג"כ עצת היצר הרע לבטל מלימודם... בפוסקים ונמשך אחר אגדות, וסוף יהיה קרח מכאן ומכאן... וע"י כן נעשה באשכנז מהרב פרעדיגר [=מטיף ודרשן]...".
כ-290 עמ' כתובים. גודל משתנה, 17.5-13.5 ס"מ (רוב הדפים בגודל 16.5 ס"מ). מצב טוב. בלאי. כתמי רטיבות. כריכה חדשה.

כתב-יד, דרשות ומאמרים באגדה ומוסר, מאת מחבר לא מזוהה. [ליטא? לאחר תקצ"ו 1836 - ראשית שנות הת"ר?].
חיבור שלם כתוב בכתיבה אשכנזית. נכתב על ידי מעתיקים שונים, עם תיקונים, הגהות, הוספות ומחיקות אוטוגרפיות רבות שנוספו כנראה על ידי המחבר. לא הצלחנו לזהות את המחבר, אך כפי הנראה היה מחכמי ליטא או רייסין, אשר שימש כמגיד ונשא דרשות.
בבסיס כתב-היד שבעה דרושים, אשר נקראו בשמות: "נתיבות עולם"; "דרך תמים"; "מעגלי יושר"; "אורח מישור"; "נתיבות השלום"; "דרך צדקה"; "מסילת הלב". בראש כל אחד מן הדרושים מופיעה פתיחה, ובה סיכום של נושא הדרוש. באמצע הכרך ובסופו נכרכו דרושים נוספים בסגנון מעט שונה (ייתכן שהם שייכים לספר אחר של המחבר). החיבור כתוב בסגנון בהיר ומושך, והוא מכיל מאמרים עיוניים על דרשות ואגדות חז"ל, מוסר ויסודות בעבודת ה'. מן התוכן ניכר כי המחבר היה בקי גדול במדרשי חז"ל ובספרי מחשבת ישראל.
המחבר מציין פעמים רבות בספרו לספריהם של גדולי וחכמי ליטא, כדוגמת: "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין, ספרי המגיד מדובנא - "אהל יעקב" ו"קול יעקב", ספרי רבי יהודה ליב עדל - המגיד מסלונים - "איי הים" ו"אפיקי יהודה" (על הספר האחרון כותב המחבר באחד הפעמים שמזכירו: "עיי' באפ"י מ"ש בזה דברים נעימים ודפח"ח, אבל לא השלים לבאר... ואנחנו נלך בעקבותיו בקצת...". דף [46/ב]), וספר "כפות זהב" (ווילנא והורדנא תקצ"ו). "כפות זהב" הוא הספר המאוחר ביותר מכל הספרים שהמחבר מציין להם (על ספר זה הוא מרבה לחלוק. בדף הראשון שבחיבור הוא כותב עליו: "וע' בכפות שם, ואין כדרכיו דרכי ולא מחשבותי מחשבותיו").
בכמה מקומות מעתיק המחבר מכתבי חמיו: "וכתב מו"ח ז"ל..." (דף [67/א]); "ולפי שמצאתי בכ"י אדמו"ר מו"ח ז"ל שמדבר בענין הצדקה השייכים לדברינו, אמרתי להעתיק פה מרגניתא טבא חדא כפי מה שמצאתי כתוב..." (דף [70/ב]); "ומצאתי בכ"י אדמו"ר מו"ח ז"ל (עם איזה דברים אשר הוספתי משלי)..." (דף [96/א]); "מצאתי כתוב בכתבי אדמו"ר מו"ח ז"ל שכתב..." (דף [98/א]). לא הצלחנו לזהות מי הוא חמיו של הכותב (אך יש לציין כי הרעיון הארוך שכתב בשמו בדף [67] ואילך, יש בו מסגנון וביטויי תורת חב"ד).
בדרושים האחרונים שבספר כותב המחבר משלים מפורטים וארוכים הלקוחים מסביבת החיים שלו, ומהם ניתן ללמוד מעט על זמנו ומקומו. בדף [112/ב] נזכרות הערים פטרבורג וקניגסברג כערי מלוכה. בדף [125/ב] מזכיר כמה מושגים מעולם המסחר, כשבסוגריים הוא מציין את שמם הלועזי הרווח במקומו, והם כפי הנראה בשפה הליטאית.
בסוף הכרך כרוכים מספר דפים שאינם מגוף הספר, בדף האחרון שבהם נכתב: "זה הסופר כתב ר' דוד טוביה". לא ברור אם הכוונה אל המחבר או אל הסופר המעתיק, או שמא אין זה קשור כלל לחיבור שלפנינו.
למיטב ידיעתנו, כתב-היד לא נדפס.
[130] דף (ועוד מספר דפים ריקים). 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני עש במספר דפים. שולי שלושת הדפים הראשונים מודבקים בנייר. קרע בדף [91], משוקם בהדבקת נייר שעליו השלמת הטקסט החסר. כריכת בד.

כתב-יד, חלקים מספר שתי הלחם ולחם שמן - אוטוגרף המחבר רבי אשר לוריא, חידושים וביאורים על המשנה ועל חלקים משלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. [ירושלים? נכתב כנראה בין השנים תר"ס-תרס"ז 1907-1900].
כתיבה אוטוגרפית, עם תיקונים רבים, הוספות ומחיקות.
בכתב-היד שלפנינו חידושים וביאורים תחת השמות "שתי הלחם" ו"לחם שמן", על שלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה: הלכות כלאיים, מגילה, יום כיפור, שביעית, תרומות, ברכת התורה, קריאת שמע וברכותיה, ברכת כהנים, קריאת התורה, בית-הכנסת, פירוש על משניות מסכת נדה, השכמת הבוקר, ציצית ותפילין, ברכת הפירות, פירוש על פרק "כיצד מברכין" ממסכת ברכות, הלכות טריפות. בנוסף, נכרכו מספר דפים השייכים לעניינים שונים. במקומות בודדים מופיעים פנינים באגדה וקבלה.
בדף כב/2 כותב המחבר: "וכתב אדמו"ר חותני ז"ל..." [=רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב].
המחבר הגאון רבי אשר לוריא (נפטר בשנת תרס"ז), מגזע המהרש"ל, מחכמי מוהילוב שברוסיה הלבנה. היה חתנו ותלמידו של רבי שלמה זלמן ב"ר הלל ריבלין משקלוב. רבי אשר היה גביר גדול, שקיבל מהממשלה הרוסית זכות חכירה של כריתת יערות, ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו. בשנת תרכ"ז הדפיס ביאורים והוספות לספרו של חמיו "דברי שלמה", שני חלקים (וורשא-ווילנא, תרכ"ח-תר"מ). בשנת תר"נ הדפיס בווילנא את ספרו "שתי הלחם" עם פירוש "לחם שמן", על הלכות ראש חודש, פסח, יום טוב וחול המועד. ב"שתי הלחם" הביא המחבר סיכום של דברי ה"בית יוסף" וקיצור דברי הראשונים שלא הובאו בב"י, ואילו את חידושיו כתב המחבר ב"לחם שמן". בשנת תרנ"א עלה לירושלים, ובה הדפיס את ספרו "אור יקרות" על המשניות, על מסכתות כלים, אהלות ונגעים מסדר טהרות, כשבחלקו העליון של העמוד קיצור פירושי הראשונים, ובחלקו התחתון "ביאור וחדושים". בספריו מרבה לציין לספרי הגר"א ומידי פעם מביא ביאורים מכתבי חמיו. בספריו ניכר שדבק בדרך לימודו של הגר"א מווילנא ותלמידיו.
בכרך שלפנינו ישנם חלקים נוספים מחיבוריו על המשניות ועל השלחן ערוך. חלקים אלו, כפי הנראה, לא נדפסו.
[200] דף (כ-400 עמודים כתובים). 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. נזקי עש בדפים בודדים. קרעים במספר דפים, בחלקם עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.