מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove חכמי filter חכמי
- יד (14) Apply יד filter
- כתבי (14) Apply כתבי filter
- manuscript (14) Apply manuscript filter
- rabbi (14) Apply rabbi filter
- המזרח (8) Apply המזרח filter
- orient (8) Apply orient filter
- אשכנז (6) Apply אשכנז filter
- והגהות (6) Apply והגהות filter
- and (6) Apply and filter
- ashkenazi (6) Apply ashkenazi filter
- gloss (6) Apply gloss filter
עותק חסר, ללא שער, הקדמות ומפתחות. בעמוד האחרון (שצח/2) קולופון משנת "בקרבך", של המגיה רבי שמואל פיהם מפדובה.
בדפי הספר מאות הגהות בכתב-יד אשכנזי קדום, משלשה כותבים, קרוב לתקופת ההדפסה (שנות הש' והת').
מבדיקת תוכן ההגהות עולה כי ההגהות העתיקות יותר (בכתב זעיר), הנם חידושים מבית מדרשו של רבי וולק הכהן בעל הסמ"ע - חלק מתוכן ההגהות נדפס בספריו ה"פרישה" וה"דרישה". רבות מהגהות אלו לא נדפסו כלל. בהגהות רבות מצטט הכותב בשם הגהות המהרש"ל על הטור והגהות רבי נתן שפירא על הטור [בישיבות פולין של אותן השנים היה מקובל ללמוד את הטור עם התלמידים, ובאופן זה נוצרו מהדורות שונות לאותו חיבור, כאשר לפעמים ראש הישיבה אמר חידושים שונים בכל מחזור לימוד של הטור בישיבתו, והתלמידים (או הרב בעצמו) כתבו מספר מהדורות לאותו חיבור של ביאורי הטור. הדבר מצוי בכתבי תלמידי המהרש"ל - רבי שלמה לוריא, בכתבי תלמידי המהרנ"ש - רבי נתן שפירא, וכמו כן בכתבי תלמידי בעל הסמ"ע].
הגהות רבות מכותב אחר ובהן נוסח שונה במקצת להגהות רבי אהרן שמואל קוידינובר, שנדפסו בספרו "תפארת שמואל" (פרנקפורט דמיין, תנ"ו - כעשרים שנה לאחר פטירת המחבר בשנת תל"ו. הספר נדפס ע"י בנו רבי צבי הירש קוידינובר בעל "קב הישר"). בין ההגהות שבכתב-יד שלפנינו מופיעות הגהות שלא נדפסו בספר הנ"ל, ויש בספר הנדפס הגהות שלא נמצאות כתובות כאן בכתב-היד. כפי הנראה מדובר באוטוגרף המחבר.
מספר הגהות מכותב שלישי, משנות הת' בקירוב [סוף המאה ה-17].
בראש העמוד האחרון רישומים בכתבי-יד עתיקים (מחוקים), בין הרישומים ניתן לקרוא את הכיתוב: "...מהר"ר אברהם סג"ל הע---".
הגאון רבינו אהרן שמואל קוידינובר (קוידאנובר; שע"ד-תל"ו), מגדולי האחרונים ומגדולי דורו דור-דעה, נולד בקוידינוב שבליטא, תלמיד בעל ה"חלקת מחוקק" בווילנא, ותלמידם של הגאון רבי יעקב מלובלין ובנו הרבי רבי העשיל מקראקא [רבותיהם של הש"ך והט"ז]. שמו נודע לתהילה בכל קהילות אשכנז וכיהן ברבנות או בראשות ישיבה בקהילות ישראל החשובות שבפולין ובאשכנז: ווילנא, בריסק, ניקלשבורג, גלוגא, פיורדא, פרנקפורט דמיין, קראקא, ועוד. מספריו "תפארת שמואל", "ברכת שמואל", "ברכת הזבח" ושו"ת "אמונת שמואל". בנו הוא הגאון הקדוש רבי צבי הירש קוידינובר מחבר ספר "קב הישר".
עותק חסר, הכולל כ-[379] דף, בין הדפים א-שצח בלבד (במקור: [31], שצח דף. חסרים דפי השער, ההקדמות והמפתחות, וחסרים גם כ-19 דפים ממקומות שונים באמצע הספירה של שצח הדפים). כ-33 ס"מ. מצב משתנה, טוב-בינוני. פגמים משוקמים בדפים ראשונים ואחרונים, ובמספר דפים באמצע הכרך. שאר הספר במצב טוב. כתמי רטיבות ומעט כתמי עובש. כריכה חדשה.
באמצע הספר חסרים דפים רבים שכנראה נתלשו בעבר מהכרך שלפנינו ונתפזרו במקומות שונים – כמה מהם נמכרו בנפרד בתור אוטוגרפים של בעל ה"תפארת שמואל" - ראה לדוגמא דף מד החסר בעותק שלפנינו והופיע בעבר במכירת קדם 62 פריט 169, ודף קסז החסר בעותק שלפנינו וצילומו מופיע בחומר המצורף. 19 הדפים החסרים באמצע הכרך הם: כט, לא-לד, לו, לט-מא, מד-מז, נ-נב, עט, קסג, קסז.
החידושים נכתבו בחייו של רבי זרח ע"י אחד מתלמידיו. בכתב היד הגהות, הוספות ומחיקות, ככל הנראה בכתיבת ידו של רבי זרח איידליץ עצמו. בתוך הדברים כתב התלמיד: "...ואמר אמ"ו הגאון הגדול מוהר"ר זרח נר"ו ליישב הרמב"ם...". המגיה העביר קו ומחק את המילים "הגאון הגדול", ונשאר כתוב: "...ואמר אמ"ו הגאון הגדול מוהר"ר זרח נר"ו..." [מכאן שההגהות נעשו בידי רבי זרח עצמו; זאת בנוסף לדמיון הכתב שלפנינו לחתימת ידו הידועה לנו].
הגאון רבי זרח איידליץ (תפ"ה-תק"מ בערך), בעל "אור לישרים". מגדולי הרבנים ומרביצי התורה בעיר פראג בזמן ה"נודע ביהודה". דרשן ודיין. התמסר לחינוך בחורים והעמיד אלפי תלמידים, אותם הלהיב ללימוד התורה בשיטת לימודו המיוחדת והעמוקה, ורבים מהם צמחו להיות מגדולי התורה בדורם. על מצבתו נכתב כי הורה דעה לתלמידיו במשך ארבעים שנה באופן תדיר.
בצעירותו למד אצל רבי יהונתן אייבשיץ, שגידלו כבן בביתו, לאחר שהתייתם מאביו. רבי זרח כותב על כך בהספדו על רבי יהונתן אייבשיץ. הוא מספר כי היה תלמיד חביב ואהוב לרבו יותר משאר התלמידים וכי גם הוא החזיר לרבו אהבה: "...ובודאי אני אהבתיו הרבה מאד, יותר משאר תלמידיו...". לימים נתעלה והיה דרשן ומוכיח לרבים בבתי הכנסיות השונים שבעיר פראג, ודרשותיו עשו רושם רב, עד כדי שרב העיר בעל "נודע ביהודה" ושאר חכמי העיר היו באים להאזין לדרשותיו המלהיבות, שנאמרו תוך גילויי גאונות מפליאה. הנודע ביהודה כתב בהסכמה לספר דרשותיו "אור לישרים" (פראג, תקמ"ה): "כבוד המנוח הרב הגאון המפורסם מוהר"ר זרח איידליץ זצ"ל, אשר כל ימיו לימד תורה ברבים בחריפות ובקיאות, והעמיד תלמידים הרבה כנודע ומפורסם, ומלבד שהיה חריף גדול ושנון בלימוד הלכה... עוד היה חכים טובא בדברי אגדה ותוכחת מוסר, כאשר דרש פעמים רבות בבתי כנסיות שבקהילתנו, ואנא שמענא מפיו דברים מתוקים ונכנסים בלב השומע להלהיב הלבבות ביראת שמים". בסיום דבריו כותב שם ה"נודע ביהודה": "כי בודאי הקורא בדרושים הללו יתן אל לבו יראת בוראו, ויתגבר כארי לשוב בתשובה שלימה".
בהקדמת הספר הנ"ל, כותב בנו רבי משה כי נותרו מאביו חידושים על הרבה מסוגיות הש"ס. רובם של חידושים אלו אבדו בתהום הנשיה במשך השנים, ומעט מזעיר מהם נדפסו בשנים האחרונות בבמות שונות ובספר "חידושי רבי זרח איידליץ – על מסכת ביצה" (ירושלים, תש"ך). לפנינו שריד בלתי-ידוע, מתורתו של אותו גאון גדול, מחברי בית דינו של ה"נודע ביהודה", ואחד מגדולי תלמידיו של רבי יהונתן אייבשיץ.
[2] דף (3 עמ' כתובים). 35.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמים.
העותק של הגאון רבי ישעיה פיק ברלין. במרכז דף השער חתימה מקוצרת בכתב-ידו: "הק' י"ב פ" [=ישעיה ברלין פיק].
בראש דף השער, רישום בעלות: "שייך להגאון הגדול מו"ה ישעי' פיק מברלין נרו יאיר ויזרח". לצדו חתימה בגרמנית.
בספר הגהות קצרות ותיקונים, כפי הנראה, בכתב-ידו, בדפים: ד/2; ה/2; קא/2; קיא/1; קיב/1; קמא/1.
הגאון רבי ישעיה פיק ברלין (תפ"ה-תקנ"ט) אב"ד ברסלוי. גאון ובקי עצום בכל מרחבי התורה, תנ"ך ושני התלמודים, מדרשים ופוסקים. ידידו הגדול בעל ה"נודע ביהודה" כותב על גאונותו וצדקותו של רבי ישעיה: "בקי בכולהו תלמודא בבלי ירושלמי ספרי ותוספתא בתוספת מרובה... מושלם מאד בתורה ובמעשים טובים", "סיני ועוקר הרים". רוב ימיו לא כיהן במשרה תורנית, ופרנסתו הייתה משותפות במסחר בעורות, ורק בערוב ימיו, בשנת תקנ"ג, התמנה לרבה של ברסלוי, עד לפטירתו. חיבר עשרות חיבורים המעידים על בקיאותו העצומה, אך בעיקר התפרסם מהגהותיו שנדפסו על התלמוד, החל ממהדורת דיהרנפורט תק"ס. ה"חתם סופר" אמר עליו בהספדו: "צדיק מפורסם... אשר לא הניח דבר גדול ודבר קטן ממש, ולא למד כי אם לשמה... אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקאמרנא כותב עליו בספרו "נתיב מצותיך" דברים מופלאים ביותר: "ר' ישעיהו הצדיק - אמרו עליו משם מרן, שאלו היה זכות בדור שהקדוש ר' ישעיה פיק ישמש את מרן הר"י בעש"ט, בצדקתם היה הגאולה לישראל" (נתיב אמונה, שביל ו, אות יא).
[2], קמג דף. 30.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי בדף השער ובמספר דפים נוספים. קרעים קלים בשולי דף השער ובדף שלאחריו, ללא פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
דף מקונטרס התשובות של רבינו ה"חתם סופר". כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות ובשולי הדף. הדף כולל קטעים מתוך שתי תשובות. בצדו האחד של הדף סיומה של תשובה בדין "שמירה בבעלים". בתוך הדברים מזכיר החתם סופר כי התכתב בדין זה עם הגאון רבי מרדכי בנעט רבה של ניקלשבורג ורבה הראשי של מדינת מורביה: "ומה שנוגע לדינא הוצעתי לפני הגאון המפורסם מהר"מ אב"ד דק"ק נ"ש והמדינה, והסכים לדינא כהרמ"א הנ"ל אלא שהאריך בפלפולי'[ם] ליישב איזה ק'[ושיות] מהנ"ל על אופן אחר". החתם סופר ממשיך לספר את דעתו והנהגתו בנדון כזה: "מ"מ לדינא אין לזוז מפסק רמ"א, וכבר הארכתי בתשובה אחרת... ועשיתי מעשה ככה...". בסיום התשובה תאריך ומקום כתיבת התשובה: "הכ"ד [הלא כה דברי] פה ק"ק מ"ד [קהילת קודש מטרסדורף] יום ד' כ"ד מנחם תקס"ד" [תשובה זו נדפסה בשו"ת חת"ס, סי' צ"ג, ראה חומר מצורף. בדפוס נפלה טעות בהעתקת שנת הכתיבה. שם מופיעה השנה תקס"ב, אולם בשנת תקס"ב לא חל כ"ד אב ביום ד'].
בהמשך העמוד ובצדו השני של הדף ל"התלמיד הותיק", בה מדריך החתם סופר את תלמידו בדרכי ההנהגה וכבוד חכמים, ומוכיח אותו על זלזולו ברבנים [מתוך הדברים נראה כי הדברים הם תגובה למכתב חריף שכתב אותו תלמיד נגד רב חשוב בעירו]. באמצע התשובה השניה כתב תחילה החתם סופר דברי סיום וחתם בחתימת יד קדשו: "הכ"ד המצפה לשמוע שלומך, משה"ק סופר מפפד"מ". אולם לאחר מכן נמלך החתם סופר והמשיך את התשובה בקטעים נוספים, והעביר קו למחוק את דברי הסיום והחתימה ממקום זה [התשובה שלפנינו נדפסה בשו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן נט. ראה חומר מצורף].
מהתבוננות בדף שלפנינו (עם מחיקת החתימה באמצע הכתיבה) ניתן ללמוד כיצד נהג החתם סופר לכתוב את פנקס התשובות שלו, תוך כדי כתיבת המכתבים שנשלחו אל השואלים. מביני דבר-מתוך-דבר אולי יוכלו לברר ע"י כתב-יד זה את סדר כתיבת תשובותיו, האם פנקס התשובות נכתב ע"י החתם סופר כפנקס טיוטה לתשובות שנשלחו, או שמא הועתקו התשובות על ידי החתם סופר אל הפנקס לאחר שסיים לכתוב את מכתביו. כך או כך, ברור כי השו"ת הנדפס הוא עפ"י פנקס התשובות, ונוסח כתב היד זהה לחלוטין לתשובות הנדפסות.
התשובות שלפנינו נכתבו בזמן כהונתו של ה"חתם סופר" ברבנות העיר מטרסדורף, קודם שעבר, בשנת תקס"ז, לכהן ברבנות העיר פרשבורג.
[1] דף (שני עמ' כתובים. כ-70 שורות בכתב-יד קדשו של החת"ס). כ-30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים קלים בשוליים. סימני קיפול.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 18 – במסגרת).
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר, עם שתי הגהות ארוכות בכתב-יד קדשו. שתי ההגהות חתומות על ידו בסופן: "עקיבא".
ההגהות נכתבו על ידי רבי עקיבא איגר בשולי תשובה מאת חתנו הגאון בעל "חתם סופר" שנדפסה בספר (בדף סט), ובהן מתייחס לדברי החתם סופר ואף מחזק את דבריו ומביא ראיה לשיטתו. ההגהות כתובות בכתב רש"י, כפי שנהג לעתים רבי עקיבא איגר, והן מונות כ-20 שורות.
בראש הספר נדפסו הסכמות מגדולי הדור המפורסמים, בהם רבי עקיבא איגר וה"חתם סופר". רבי עקיבא איגר מבקש מהעורכים בסוף הסכמתו: "ולעת גמר ההדפסה אבקש מכבודכם הרמה לכבדני לשלוח לי ספר אחד". לפנינו הספר שנשלח לרבי עקיבא איגר, שאף כתב עליו שתי הגהות.
על ההגהות שלפנינו:
בחלקו האחרון של הספר נדפסו חילופי מכתבי שאלות ותשובות בין הרבנים העורכים לבין גדולי דורם. בין התשובות מופיעות גם תשובותיהם של רבי עקיבא איגר וחתנו בעל ה"חתם סופר", ועוד. בדפים סח/-2ע/1, נדפסה תשובתו של ה"חתם סופר" בעניין מצוות זכירת יציאת מצרים (תשובה זו נדפסה מאוחר יותר בשו"ת "חתם סופר", א', אורח חיים, סימן טו, ותוכנה מופיע בקצרה בהגהות החת"ס על שלחן ערוך אורח חיים, סימן סז). החתם סופר חולק בדבריו על בעל ה"מגן אברהם" שפסק כי מי שאמר שירת הים יצא ידי חובת מצוות זכירת יציאת מצרים. בשולי הגליון בעותק שלפנינו (דף סט/1) כתב רבי עקיבא איגר, חיזוק לדעת חתנו החתם סופר, כשהוא מסייע לו מלשון ה"מדרש רבה" על ספר שמות, שם מפורש כדעת החתם סופר.
בהמשך אותה תשובה עוסק החתם סופר בעניין ברכה על מצוות ביום טוב שני, ומזכיר בין היתר גם את ברכת הלולב. בעותק שלפנינו (דף סט/2) הוסיף חותנו רבי עקיבא איגר הערה בכתב-יד, כי ברכת הלולב איננה שייכת לנידון ונכתבה על ידי חתנו מחמת שגרת הלשון: "גם אנכי בעניי נתקשיתי בזה, ואולם לישנא דחתני הגאון נ"י מעל נטילת לולב הוא אשגירות דלישנא...".
תוכן ההגהה הראשונה נדפס לאחר מכן בהגהות רעק"א על שלחן ערוך (אורח חיים סימן סז. ההגהות נדפסו לראשונה בספר בפני עצמו, בברלין תרכ"ב, ובמקביל בתוך מהדורת השולחן ערוך שנדפסה ביוהניסבורג באותה שנה). נוסח ההגהה הנדפסת הוא: "חתני הגאון מו"ה משה [סופר] נ"י אב"ד דק"ק פרעסבורג בתשובתו הנדפס בס' ים התלמוד השיג ע"ז... ולענ"ד [תורת] אמת בפיו [של משה], דלהדיא איתא במדרש..." (המילים שבסוגריים הרבועים מופיעות בהגהות שנדפסו ביוהניסבורג ולא במהדורה שנדפסה בברלין). בהגהה שנדפסה ציטט רבי עקיבא איגר רק חלק מלשון המדרש. הדבר גרם לכמה אחרונים להשיג על דבריו, ולטעון כי מלשון המדרש שהביא, עדיין אין קושיה על דברי ה"מגן אברהם", ויש שטענו שטעות סופר נפלה בדבריו (ראה חומר מצורף). אך בהגהה הכתובה לפנינו בכתב-יד קודשו ציטט את לשון המדרש בשלמות, וממילא נופלת התמיהה שתמהו על דבריו.
תוכן ההגהה השניה לא נדפס.
לפי המסופר, רבי עקיבא איגר היה נוהג לכתוב את הגהותיו בשעת מנוחת הצהריים שלו, על הספרים החדשים שהובאו לו (ראה סדר יומו שפורסם ב"עלי זכרון", ג', אב תשע"ה, עמ' ד).
על דרכו של רבי עקיבא איגר לכתוב את הגהותיו, לעתים, בכתב רש"י, ובחתימת "עקיבא" בסופן, ראה: מבית הגנזים, ברוקלין, תש"ע, עמ' רלג; שו"ת גינת ורדים השלם, אורח חיים, ירושלים, תשס"ח, עמ' 8; אנצי' רינה וישועה, ג, בני-ברק, תשנ"ו, עמ' נח.
את הספר ירש בנו של רבי עקיבא איגר, רבי יצחק ליב איגר. בדף השער מופיעה חותמתו בגרמנית: " I. L. Eger - Johannisburg". רבי יצחק ליב (נפטר תרל"א) התגורר בלומזא ולאחר מכן ביוהניסבורג שבגרמניה, שם הוציא לאור בשנת תרכ"ב את מהדורת השולחן ערוך עם הגהות אביו. בהקדמתו כתב כי הדפיס אך ורק את ההגהות שהיו לפניו מכתב-יד אביו, ולא ממה שכתבו תלמידיו בשמו. אביו מזכיר אותו בחידושיו: "מה שהקשה בני הנבון החתן יצחק ליב שיחי' (דרוש וחידוש, על מס' כתובות, דף מ' ע"א). בשנותיו האחרונות של אביו כתב לעצמו במחברת מיוחדת חידושים ששמע מאביו, רובם על מסכת חולין.
לאחר מכן עבר העותק אל האדמו"ר רבי משה הלברשטאם מבארדיוב. בדף השער מופיעה חתימתו (בעפרון): "משה הלברשטאם". בדף המגן הקדמי רישומים רבים בעפרון, וחותמות "חברה מזונות מתלמוד, הרב הגאון אב"ד בארדיאב". [האדמו"ר רבי משה הלברשטאם אב"ד בארדיוב (תר"י-תרס"ד, אנצי' לחסידות, ג', עמ' רסט), מגדולי האדמורי"ם בהונגריה, בנו של רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ וחתן דודו רבי אהרן הלברשטאם הרב מצאנז. סבו רבי חיים מצאנז מסר לו את עריכת ספרו שו"ת "דברי חיים"].
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומד שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) - מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" - אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים - מתורתו של רבינו עקיבא איגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים...".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס ספר "דרוש וחידוש" מחידושיו, וכן יצאו חלקים נוספים לתשובות. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויים לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, וכפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים.
י; פא דף. 37 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. כריכה מקורית, קרועה ופגומה.
הוצא מהמכירה.
שלושה קונטרסים בכתב ידו של הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר בעל ה"מכתב מאליהו". כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות והוספות, ועם חותמות המחבר. קלם, קיץ תרע"ט – כסלו אפר"ת [תרפ"א 1920].
קונטרסי חידושי תורה המקיפים בלמדנות עמוקה סוגיות בש"ס – מתקופת בחרותו של הרב דסלר ומהשנה הראשונה לאחר נישואיו. הקונטרס הראשון כולל חידושי תורה על מסכת יבמות, שנכתבו בזמן "קיץ תרע"ט" – הזמן הראשון לחידושה של הישיבה בקלם, לאחר גלות של למעלה מארבע שנים, במאורעות מלחמת העולם הראשונה. הקונטרס השני על מסכת סוטה, נכתב בזמן "אלול עטר"ת" באותה שנה. הקונטרס השלישי על סוגיא מפרק "חזקת הבתים" במסכת בבא בתרא, נכתב ב"חנוכה אפר"ת" בעיר קלם.
הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר (תרנ"ב-תשי"ד), חניך ישיבת קלם. חתן רבי נחום זאב זיו מקלם, ובנו של רבי ראובן דוב דסלר – שהיו שניהם ראשי ה"תלמוד תורה" בעיר קלם. בשנת תרס"ו הגיע הנער ה"עילוי" הצעיר ללמוד בישיבת קלם בה למדו טובי הלמדנים של ישיבות ליטא (רוב התלמידים היו גדולים ממנו במספר שנים). בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה עם הוריו לעיר הומל שבאוקראינה. עם סיום המלחמה בשנת תרע"ט ושובם של הגולים לליטא, החלו תלמידי ה'תלמוד תורה' להתקבץ בחזרה אל קלם. הבחור אליהו דסלר - שכבר היה בחור כבן כ"ז שנה, חזר אל פינתו הקבועה בבית המדרש שבקלם, בה היה נוהג תמיד ללמוד בהתמדה מרובה ובעיון מחשבתי עמוק. לאחר תקופה קצרה התארס עם הרבנית בלומה בתו של רבי נחום זאב (ר' נחום וולוול) ונישואיהם היו בקלם בחודש אדר תר"פ (1920). היה זה שידוך מלכותי בין "נסיכי" תנועת המוסר ומשפחות האצולה הליטאיות: ר' אליהו דסלר שהיה נינו של רבי ישראל מסלנט, עם נכדתו של "הסבא מקלם" גדול תלמידי רבי ישראל מסלנט. בשנת תרפ"ז הגיע לאנגליה וכיהן ברבנות דולסטון בלונדון. ממייסדי כולל הרבנים בעיר גייטסהד, וממקימי עולה של תורה באנגליה. באחרית ימיו כיהן כמנהל רוחני בישיבת פוניבז' בבני-ברק, והיה גם ממורי הדרך של הקמת ארגון ה"פעילים", למלחמה על נפש העולים לישראל והכוונת ילדיהם לחינוך דתי ותורני. שיחותיו העמוקות הבנויות על יסודות המוסר, הקבלה והחסידות נדפסו ע"י תלמידיו בחמשת כרכי "מכתב מאליהו" וב"ספר הזכרון – לבעל המכתב מאליהו".
רובם של חידושי הרב דסלר על הש"ס לא נדפסו, וכנראה אבדו במרוצת השנים. מעט מחידושי תורתו נכתבו ע"י תלמידו (מתקופת אנגליה) רבי סלימאן דוד ששון, ונדפסו בשנת תשנ"ב בשם "חדושי הגרא"א דסלר על הש"ס". בשנת תשס"ה נדפס הספר מחדש, עם תוספת חלק ב. החידושים שלפנינו לא נדפסו שם, וכנראה מתגלה כאן עוד מאור-תורתו של הרב דסלר.
3 מחברות: 26 דף (הכוללים: 3 דפי שער + 46 עמודים כתובים). כ-17.5-18.5 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד טוב-בינוני. סימני קיפול. כתמים ובלאי. תיפורים בחוטי תפירה. ללא כריכה או מעטפת.
שלושה ספרים שנכרכו יחד: • מכילתא, מדרש הלכה לספר שמות. ונציה, ש"ה [1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה שניה. • "זה הספר ספרא", מדרש הלכה לספר ויקרא. ונציה, ש"ה [1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה שניה. • ספרי, מדרש הלכה לספר במדבר וספר דברים. ונציה, [ש"ו 1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה ראשונה.
כרך מוגה, עם מאות הגהות בכתב-יד בספרים 'ספרא' ו'ספרי', ממספר כותבים. העותק שלפנינו הוגה במסגרת מפעל ההגהות של ישיבת "חכמי מצרים" במפנה המאות ה-16 וה-17 (ראה מסגרת), אשר בראשו עמד רבי בצלאל אשכנזי בעל "שיטה מקובצת", ובו השתתפו גם האר"י הקדוש ותלמידים אחרים של רבי בצלאל אשכנזי. המגיהים שכתיבתם זוהתה בוודאות הם רבי חיים חברייא – תלמידו של רבי בצלאל אשכנזי ואחד מכותבי ה"שיטה מקובצת" – ורבי מנחם די-לונזאנו בעל "שתי ידות". מלבד הגהותיהם מופיעות לפנינו הגהות מכותבים נוספים שלא זוהו.
מאות הגהות, מתוכן עשרות רבות של הגהות בכתיבתו של רבי חיים חברייא (בהשוואה לכתיבת ידו הידועה). בספר 'ספרי', דף ח/2, חתומה אחת ההגהות בשמו: "חברייא" (כפי שנהג לחתום – ראה להלן).
בדפים לח/2 ו-מו/2 מספר 'ספרא' ובדפים כב/1, לא/2, לב/1, נה/1, נו/1 ו-נז/1 מספר 'ספרי' – הגהות בכתב-יד שזוהה ככתיבת ידו של רבי מנחם די-לונזאנו.
תוכן ההגהות תואם לסגנון ההגהות של חכמי מצרים, והוא כולל שינויי נוסחאות, תיקונים והוספות, על פי כתבי-יד מדוייקים שהיו לפניהם. בהגהותיו של רבי חיים חברייא מופיעים גם פירושים מקוריים משלו.
מלבד שני הכותבים הנ"ל, לפנינו הגהות מכותבים נוספים, מרביתם מכותב אחד שלא הצלחנו לזהות (באחת ההגהות נכתב: "...אמר הכות'[ב] כן כתו'[ב] בא"א [=באות אמת] אבל אני אומ'[ר]...". על ספר "אות אמת" - ראה מסגרת).
בדף לו/1 של ספר 'ספרי' הגהה ארוכה, חתומה בסופה: "הצעיר יהודה ן' מרעלי", בתוך הדברים מובאים דברים בשם רבי אישתרוק שאנג'י: "...אמנם שמעתי מפי קדוש יאמר לו הרב כמה"ר אשתרוק ן' שאנג'י ז"ל מתרץ בזה..." [רבי אישתרוק אבן שאנג'י, נולד ש"ל בערך, תלמיד מהרש"ך בשאלוניקי. בסביבות ש"נ החל לכהן כרבה של סופיה ובשנת ת' בערך עלה לארץ ישראל, הוא התיישב בירושלים ושם נפטר בשנת ת"ג. תשובותיו בהלכה נדפסו בספר 'שאלות ותשובות רבי אישתרוק ב"ר דוד אבן שאנגי', מהדורת משה עמאר, רמת גן תשמ"ב]. שתי הגהות ארוכות נוספות מכותב זה בדפי הספר.
בשער ה'ספרי' רישום בעלות: "ישיבת גי' אברהם הלוי נר"ו מ"כ". ב'ספרא', דף כג/1, בתחילת פרשת שמיני, רישום בעלות: "גי' אברהם הלוי נרו יאיר לעד אמן" [כפי הנראה, הכוונה לישיבתו של רבי אברהם הלוי בעל "גנת ורדים", רבה של מצרים].
רבי חיים חברייא, מחכמי מצרים במאה ה-17, תלמיד מובהק של רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת". רבי חיים למד בישיבתו במצרים וכתב את שיעורי רבו, והשתתף למעשה בכתיבת ה"שיטה מקובצת". רבי חיים אף היה גדול בחכמת הקבלה, והעתיק דרושים בקבלת האר"י (ראה: אביב"י, קבלת האר"י, לפי מפתח האישים).
ידועים מספר חיבורים שכתב, ביניהם ספר הדרשות שלו, המכיל דרשות מהשנים שס"ח-שע"ב, ומהווה תיעוד יוצא דופן של מרכז התורה במצרים בימי ה"שיטה מקובצת" והאר"י ושל חכמי המקום. ידוע כי עסק במדרשי ההלכה, וכתב פירושים על הספרא והספרי, וכפי שכותב בהקדמה לפירוש על הספרא: "וקריתי לפירוש שעשיתי על 'ספרי' - 'ספר חיים', ולפירוש זה הספר שעשיתי על 'ספרא' - 'חבר כהנים', ולפירוש שעשיתי על ההפטרות וקצת פסוקים מהתורה - 'חבר הקיני', ולפירוש שעשיתי על מקצת מאמרים וקצת פסוקים - 'עץ חיים'..." (מובא בספר 'המעלות לשלמה', בערכו). את חיבורו 'חבר הקיני' ראה החיד"א והוא מזכירו בספרו 'שם הגדולים' (מערכת ספרים, אות ח'). כתב היד של החיבורים הנ"ל היה בידי רבי אברהם גדיליא, ומובאות ממנו נדפסו בפירושו לילקוט שמעוני. חלק מחיבורים אלה לא שרדו וחלקם נותרו בכתב-יד וטרם נדפסו.
בספר "שיטה מקובצת" למסכת חולין, בהוצאת אהבת שלום (ירושלים תשס"ג, כרך ב'), פורסמו שרידים מחידושים שכתב רבי חיים חברייא על מסכת כתובות, בעת לימודו בישיבת רבי בצלאל אשכנזי. שם נשמר גם הקולופון שכתב: "אשבח לאל שזיכני לקרות בישיבת מורי הרב בצלאל אשכנזי נר"ו ריש סידרא דמצרים, מיציאת סוכות עד פ' אשה כי תזריע, ולא בטלתי אלא יום א' באונס...", "זה הקונטרס של הצעיר חיים חברייא שחיברתי אותו ממה שקריתי בישיבת מורי הרב בצלאל אשכנזי נר"ו מאור הגולה". תוכן החידושים שבשרידים אלה מופיע בשינויים ב"שיטה מקובצת" הנדפסת למסכת כתובות, ומכך עולה שרבי חיים נטל חלק בכתיבת ה"שיטה מקובצת" (ראה על כך: מבוא ל"שיטה מקובצת", מהדורת אהבת שלום הנ"ל, מאת ר' אלעזר הורביץ).
בקובץ 'בית אהרן וישראל', עט (שנה יד, א; תשרי-חשון תשנ"ט, עמ' ה-ח) נדפסו דברי תורה מכתב-ידו של רבי חיים חברייא, שם חותם: "זה נ"ל חברייא", בדומה לחתימה על אחת ההגהות שלפנינו.
רבי מנחם די-לונזאנו (ש"י?-לפני שפ"ו; מכונה בקיצור: רמד"ל), מגדולי החכמים והמקובלים בתקופת האר"י. נולד באיטליה ונדד רבות בחייו. בשנת של"ה הדפיס את חיבורו "דרך חיים" בקושטא, וסמוך לאותו זמן עלה לארץ ישראל, שם נפגש והתיידד עם תלמידי האר"י. תחילה התיישב בירושלים, לאחר מכן עבר לצפת. בשנת שמ"ז הדפיס בה את הספר "מדרש אגור" (מדרש שלשים ושתים מדות) אשר ההדיר. בהמשך שהה במצרים, לאחר מכן חזר לירושלים, משם הגיע לדמשק, ולאחר מכן חזר לאיטליה. בסוף ימיו חזר לירושלים ובה נפטר. בשנת שע"ח הדפיס בוונציה את חיבורו הכולל "שתי ידות", המאגד עשרה מחיבוריו (כנגד כל אצבע שב"שתי ידות"). ביניהם: אור תורה, מעריך, עבודת המקדש, דרך חיים, טובה תוכחת, ועוד. בשל חוסר תקציב לא השלים להדפיס את כל עשרת החיבורים באותה עת. במהלך השנים נדפסו חיבוריו הרבים במספר מהדורות, אך כמה מהם נותרו בכתב-יד (ראה פירוט חיבוריו במבוא לספר 'דרך חיים', הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשע"ב).
רמד"ל יגע רבות בבירור הנוסחאות המדויקות על פי כתבי-יד קדומים, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, ועל כך בנויים כמה מחיבוריו. ספרו "אור תורה" המגיה את נוסח המסורה הפך לאחד מספרי היסוד לנוסח כתיבת ספר התורה. כמו כן, הגיה וההדיר כמה מן המדרשים ואת ספר הזוהר, וכתב הגהות על חיבורים נוספים.
רמד"ל היה מקובל וכתב מספר חיבורים בקבלה. בהיותו בארץ ישראל נפגש וקיבל מגורי האר"י, כפי שכתב בהגהותיו על הלבוש (הובאו בספר 'מצת שימורים' לרבי נתן שפירא), בהתייחסו לעשיית קשר התפילין: "קשר זה נעלם מעיני רבים ובבחרותי הוקשה לי... ולא נתקרר דעתי עד שעליתי לארץ ישראל ועשו לי תלמידי האר"י ז"ל קשר כצורת דלי"ת כפולה...".
זמן מה שהה הרמד"ל במצרים, כנראה בסביבות שנת ש"ע, אז העתיק דרושים בקבלת האר"י. באחד המקומות מספר על ויכוח בחכמת הקבלה שהיה לו עם רבי חיים כפוסי, מגדולי חכמי מצרים, ומעתיק דברים מרבי ישראל בנימין, אף הוא מחכמי ומקובלי מצרים באותם ימים. על שהותו במצרים נמצא תיעוד נוסף: רבי יוסף סמברי כותב בספרו 'דברי יוסף' (מהדורת אהבת שלום, עמ' נג) כי מצא הגהה בכתב-ידו של רמד"ל (על ספר תקון יששכר, ונציה של"ט), ובה מספר רמד"ל כי בהיותו בקהיר הלך לבית כנסת אלשאמיין, ובדק שם בעצמו את ספר התורה המיוחס לעזרא. בספרו "אור תורה" מזכיר נוסחה שמצא במצרים (בפרשת וארא: "וכ"מ [וכן מצאתי] במצרים"), במקום אחר כותב: "...וכ"מ [וכן מצאתי] גם ברמב"ם של דפוס שהוגה במצרים" (שם, פרשת יתרו).
שלושה ספרים שנכרכו יחד. מכילתא: ב-לז דף. שער קרוע וחסר ברובו. ספרא: נט דף. ספרי: סג דף. גודל דפים משתנה, 29.5-28.5 ס"מ. מצב משתנה: הספר הראשון במצב בינוני-גרוע, עם כתמים רבים, קרעים עם חסרון ופגעי עש. שני הספרים האחרים במצב בינוני-טוב. כתמים ועקבות רטיבות קלים. סימני עש. דפים וקונטרסים רבים מנותקים. כריכה ישנה ופגומה, מנותקת.
-------------------
מפעל ההגהות של חכמי מצרים
במאה ה-16, עם התבססותו של הדפוס העברי, החלו ספרי הדפוס להתפשט בעולם ולדחוק את מקומם של כתבי-היד. תקופת המעבר בין כתבי-היד אל הדפוס הולידה תופעה מעניינת בקרב חכמי המזרח, והיא הגהת ספרי הדפוס מן הטעויות והשיבושים, על פי נוסחאות מדויקות שהיו בכתבי-היד שבידיהם. אחד המפעלים הידועים מאותה תקופה הוא קובץ ההגהות שנדפס תחת השם "אות אמת" בשאלוניקי שכ"ה. ספר זה מאגד מאות הגהות על מהדורות הדפוס של ספרי המדרש שנדפסו באותם ימים, ימי ראשית הדפוס, בקושטא, שאלוניקי ווונציה, בהתבסס על כתבי-יד ונוסחאות מדויקות.
באופן מיוחד עסקו בכך חכמי ארץ ישראל ומצרים, בראשם רבי בצלאל אשכנזי וחבורתו, וביניהם גם האר"י הקדוש. מפעל ההגהות של חכמים אלה פעל בשיטתיות במטרה לתקן את ספרי הדפוס המשובשים. הספרים שנבחרו להגהה היו בדרך כלל ספרי יסוד. במסגרת זו הגיהו חכמים אלה את המהדורות המודפסות של התלמוד הבבלי והירושלמי, המשנה, ספרי הרי"ף והרמב"ם, וכך גם את ספרי המדרשים, מדרשי האגדה ומדרשי ההלכה. בישיבת חכמי מצרים שבראשה עמד רבי בצלאל אשכנזי, ישבו גדולי החכמים, ביניהם האר"י הקדוש, רבי אברהם מונסון, רבי חיים חברייא ואחרים, והגיהו בכתב-ידם את ספרי הדפוס, כשהם מסתמכים על ספריה עשירה של כתבי-יד שעמדה לרשותם. מתוך בית המדרש הזה יצא גם החיבור "שיטה מקובצת", שנכתב בחלקו ע"י רבי בצלאל אשכנזי ובחלקו על ידי תלמידיו, בהם האר"י הקדוש וחבריו. חיבור ה"שיטה מקובצת" הוא קבצים על מסכתות הש"ס, בהם ריכזו החכמים הנ"ל את השיטות השונות בדברי הראשונים מתוך שפע כתבי-היד שעמדו לרשותם. אותה ספריה גדולה של כתבי-יד שימשה גם בסיס למפעל ההגהות. פירות מפעל ההגהות של חכמי מצרים שרדו רק בחלקם. מתוך הגהות רבי בצלאל אשכנזי על התלמוד הבבלי, שבמקור נכתבו על כל מסכתות הש"ס (כפי שמעיד החיד"א בספרו 'שם הגדולים', בערכו של רבי בצלאל), ידועות כיום ההגהות לסדר קדשים, אשר נדפסו במהדורת ווילנא, בשולי דף הגמרא, תחת השם "שיטה מקובצת" [חיבור זה סודר לדפוס על-ידי תלמידו רבי שלמה עדני, שבמקור קרא לחיבור זה "מלאכת שלמה לחכמת בצלאל"]. הגהות על מסכתות נוספות וכן על חיבורים אחרים נדפסו אף הן במספר מקומות, לעתים רק באופן חלקי. הגהות על ספרים שלא הגיעו אלינו מוזכרות בספרי גדולי הדורות, כגון "ספר המוגה" על "משנה תורה" לרמב"ם המוזכר בדברי רבנו יוסף קארו ב"כסף משנה" ("ספר מוגה, הבא ממצרים"), או ההגהות לסדר "מסורת התורה" המוזכרות רבות בדברי ה"כסף משנה" ובספרי מהר"ם די-לונזאנו על עניני "המסורה", ועוד.
דף כתוב מצדו האחד, שני טורים בעמוד. למעלה מ-70 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך חיבור של סגולות ורפואות ו"קבלה מעשית" שכתב מהרח"ו. בדף שלפנינו רשימות עם הנחיות מיוחדות בחכמת האלכימיה (שאצל המקובלים היתה קשורה עם סודות חכמת הקבלה). בין היתר הוא כותב הוראות והנחיות לעיבוד וזיקוק זהב ומתכות יקרות אחרות. כמו כן מובאות הנחיות כיצד "להתיך הנחושת בנקל יותר מטבעו" (אות סג), "לתת צבע נפלא לזהב הרע..." (אות סז), "לעשות הזהב או הכסף פירורין וגרגירין דקים קטנים, לעשות בהם מלאכה" (אות סח), "להמית כ"ח [=כסף חי (כספית)] ולהקשותו כאבן ויעמוד באש" (אות סט), ועוד.
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא - האר"י הקדוש ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק, והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י. במשך כשנתיים ישב מהרח"ו לפני האר"י וכתב כל מילה שהוציא מפיו.
כתבי מהרח"ו הם משנת-היסוד של תורת האר"י שנפוצה בדורות שלאחר מכן. החיד"א מספר (שם הגדולים בערכו) כי רבי חיים ויטאל לא נתן רשות לאף אדם להעתיק מהכתבים שרשם מפי רבו, אך פעם אחת - כשהיה חולה מאוד, שיחדו התלמידים את בני ביתו, שנתנו להם "ת"ר ניירים" (600 דפים) מכתיבת ידו של מהרח"ו, ואלו הועתקו בתוך שלושה ימים על ידי "מאה סופרים". לאחר פטירת האר"י עבר מהרח"ו למצרים. לאחר מכן שהה זמן מסוים בירושלים ואחר-כך עבר לדמשק, שם נפטר בשנת ש"פ. עיקר תורת האר"י נכתבה על ידו בחיבור "עץ חיים", ובחיבור "שמונה שערים" שסידר בהוראתו בנו רבי שמואל ויטאל. על אף שהאר"י סמך את ידו רק על מהרח"ו ככותב ומפרש דבריו, נמצאו גם חיבורים מהאר"י שכתבו תלמידים אחרים מ"גורי האר"י". גדולי המקובלים בדורות שאחריו חזרו והדגישו את היותו של המהרח"ו הסמכות העליונה לפירוש דברי האר"י, והזהירו שלא להסתמך על כתבי תלמידי האר"י האחרים. מהרח"ו עצמו כותב בהקדמה לספרו "עץ חיים": "דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד. וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה - טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו...". מהרח"ו ניסה להגביל ככל יכולתו את הפצת תורת האר"י, ובין היתר ציווה לגנוז בקברו כתבים רבים מתורת האר"י. רק לאחר פטירתו החלו להתפרסם כתביו בדרכים שונות ובעריכות שונות. בין היתר, הוצאו מקברו דפים רבים לאחר שחכמי הדור עשו "שאלת חלום", והם שימשו כבסיס לחיבורים נוספים מתורת האר"י (על גלגולי העריכות השונות של תורת האר"י מכתבי רבי חיים ויטאל, ראו בהרחבה בספר "קבלת האר"י", מאת ר' יוסף אביב"י). בין החיבורים שכתב מתורת האר"י נודעו הספרים: עץ חיים, שמונה שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים, פרי עץ חיים, שערי קדושה, ועוד.
לספר רפואות זה של מהרח"ו נודעו מספר שמות: "ספר הפעולות", "תעלומות חכמה", "ספר קבלה מעשית", "ספר הרפואות", "רפואות וסגולות". חיבור הרפואות של מהרח"ו לא נדפס יחד עם כל כתביו. במשך שנים נדפסו ממנו רק קטעים ספורים בספרי הסגולות והרפואות. לאחרונה נדפס בשלמותו ("ספר הפעולות", מודיעין עילית, תש"ע).
על גדולתו וקדושתו של רבי חיים ויטאל כותב החיד"א כי "נשמתו היתה גדולה מאד ונקיה יותר מכל בני דורו". ידוע כי חזה דברים רבים ברוח הקודש. את חזיונותיו המופלאים תיעד ביומנו, שנדפס באופן חלקי תחת השם "שבחי ר' חיים ויטאל", ולאחרונה נדפס במלואו תחת השם "ספר החזיונות".
[1] דף (כתוב מצדו האחד). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים משוקמים. הדף הודבק בגבו על נייר לשיקום.
קונטרס בן ארבע דפים, בכתיבה אוטוגרפית של המחבר – רבי ישראל יעקב אלגאזי, עם מחיקות, סימונים, תיקונים והוספות בין השורות.
בראש דף א, עמוד ב, מופיעה הכותרת: "דרוש אדרוש יום ד' לחדש אייר שנת התק"ד לשמועת הרב המופלא חיים אבו[לעפיא] זצוק["ל]". הדרוש מתחיל בפסוק "תענו את נפשותיכם האזרח והגר הגר בתוככם...".
הדרוש לא נדפס. הדפים שלפנינו הם כפי הנראה מטיוטה שהכין רבי ישראל יעקב אלגאזי לפני אמירת דרוש ההספד (וכפי שעולה מלשון הכותרת: "דרוש אדרוש..."). הדרוש שנשא לבסוף נדפס בספרו של רבי יעקב אלגאזי "שארית יעקב" (קושטא תקי"א, דף לו). הדרוש שנדפס שונה לגמרי בתוכנו מהדרוש שלפנינו, מלבד פסוק הפתיחה ("תענו את נפשותיכם...") ופסקה אחת נוספת, הדומה בתוכנה, אך נמצאת לפנינו בשינויים. כותרת הדרוש שנדפס בספר היא: "דרשתי פה ירושלים ת"ו י"ד לחדש אייר מהתק"ד לשמוע'[ת] המופלא מהר"ח אבולאעפייא זצוק"ל".
בתוך הדרוש שלפנינו לשונות קינה, הספד ותמרורים על פטירת הגאון רבי חיים אבולעפיה, שהיה רבו של רבי ישראל יעקב אלגאזי, בעיר הולדתו אזמיר: "הלא למשמע אזן דאבה נפשנו... ונמס כל לב ורפו כל ידים... יגדל המספד בירושלים...", "מלך חיים זכור ה' מה היה לנו איש חי נפש חיה יחידה תמה ונקיה שר וגדול ליהודים...", "אור ישראל וקדושו גדול אדוננו, אבי אבי, רבי רבי, רכב ישראל ופרשיו, השם נפשנו בחיים... על דא והאי קא בכינא...", ועוד.
בעמוד הראשון שלפנינו מופיעה "חתימת הדרוש" של דרשה אחרת, כתובה בשפה מליצית, עם בקשות לגאולה ולברכה: "הראנו ד' חסדך... הראנו נפלאות וזכור נא את בנך את יחידך אשר אהבת משיח אלדי ישראל וירושלים די דהבא, רפא שבריה ואת העם היושב עליה..."
הגאון המקובל רבי ישראל יעקב אלגאזי (ת"מ-תקט"ז, אוצר הרבנים 12226), נולד באזמיר לאביו – רבי יום טוב אלגאזי. היה תלמידו של רבי חיים אבולעפיה (השני – רבה של אזמיר ומחדש היישוב היהודי בטבריה), שאותו הספיד בדרוש שלפנינו, ושל רבי יצחק הכהן רפפורט בעל "בתי כהונה". עלה לירושלים לפני שנת תצ"ז. מגדולי הדיינים ומרביצי התורה בירושלים, מראשי ישיבת המקובלים "בית אל" בזמן רבי גדליה חיון והרש"ש. משנת תקט"ו כיהן כ"ראשון לציון" וכרבה של ירושלים. מספריו: שלמי ציבור, שמע יעקב, ארעא דרבנן, ועוד. הוציא לאור את הספר "חמדת ימים" וחותם בשער "תולעת יעקב בכמה"ר יום טוב אלגאזי". יש שטענו כי הוא מחבר הספר "חמדת ימים". מתלמידיו היו גדולי חכמי ומקובלי ירושלים, בהם הגאון חיד"א ובנו המפורסם מהרי"ט אלגאזי.
[4] דף, כתובים משני צדיהם. 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט בלאי בשוליים. כריכת עור חדשה מהודרת.
כתיבת-יד סופר, בכתב-בינוני, שני טורים בעמוד, עם מאות תיקונים והוספות בעצם כתב-ידו של המחבר (בכתיבה ספרדית רהוטה - כולל קטעים שלמים בכתיבת-ידו של המחבר). בסוף הכרך כרוכים [4] דפים (בכתב-יד סופר. כתיבה ספרדית רהוטה) של חידושים על כמה סימנים משו"ע או"ח.
תוכן הדברים מקביל בחלקו (בניסוח שונה) לדברים שנדפסו בספרו הנודע "מטה יהודה" על שו"ע אורח חיים, ובחלקו קטעים רבים שלא נמצאים בנדפס. כמחצית מתוכן כתב היד לא נדפס כלל. רוב ההוספות והתיקונים שבכת"י המחבר, לא נכללו בנדפס. כפי הנראה לפנינו מהדורה שונה, ויתכן שהיא "מהדורה קמא" של החיבור [לדוגמא הקטע על הלכות קטנות סי' קמ הנמצא בכתה"י בדף קסה/2, שולב בנדפס בלשון אחרת בתוך דבריו בסימן תק"ן דין א': "ותמהתי על מהר"י חאגיז ז"ל בס' הלכות קטנות ח"ב סי' ק"מ..."].
הגאון רבי יהודה עייאש (תמ"ח-תשרי תקכ"א), מגדולי האחרונים. מחכמי אלג'יר וירושלים. תלמידו המובהק של רבי רפאל צרור מהעיר אלג'יר. כיהן בעיר כרב וכדרשן, ובשנת תפ"ח נתמנה לרבה של העיר אלג'יר. בשנת תקט"ז עזב את משרתו לאחר כעשרים ושמונה שנות כהונה, ועלה לארץ ישראל דרך העיר ליוורנו. עם בואו לירושלים בשנת תקי"ז, נתמנה לראב"ד בית הדין בירושלים והצטרף ללומדי ישיבת "כנסת ישראל". מספריו: "מטה יהודה" ו"שבט יהודה" על השו"ע, "לחם יהודה" על הרמב"ם, "בני יהודה" על הרמב"ם, שו"ת "בית יהודה", "קול יהודה" על התורה, ועוד.
נודע בדורו כאחד מגדולי ישראל, ורבי יהונתן אייבשיץ כותב עליו בהסכמה לספרו "וזאת ליהודה" (זולצבאך, תקל"ו): "הרב הגאון פאר הדור... נודע בישראל גדול הוא וגדולים מעשיו". בהסכמת המהרי"ט אלגאזי לאותו ספר, נכתבו תארי הערצה מופלגים: " הרב המובהק חסידא קדישא, מעין דוגמא של מעלה, רב דומה למלאך". דבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים, כדוגמת החיד"א והגרעק"א. החיד"א בספריו מתייחס אליו בהערצה רבה ומביא את דבריו בעשרות מקומות בספריו. באחד המקומות כותב החיד"א על דבר שזכה לכוון לדעתו: "והן עתה נדפס ספר מטה יהודה להרב מהר"י עייאש... ושם ראיתי שכיוונתי לדעתו, דעת עליון" (מחזיק ברכה, או"ח, סי' מז, ב). רבי יהודה עייאש היה מן המסכימים בשעתו על ספרו הראשון של החיד"א "שער יוסף" (ליוורנו, תקי"ז).
[20] דף, מתוכם כ-19 דפים כתובים (ב-16 הדפים הראשונים מספור דפים: קנא-קסו). 31.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי וקרעים, עם פגמים קלים בטקסט. נזקי עש ופטריה. כריכה ישנה.
בשולי הגליונות אלפי הגהות ארוכות (רובן פגומות וקצוצות) בכתב ידו של רבי דוד חיים קורינאלדי, אחד ממפרשי המשנה הנודעים. בבדיקת תוכן הגהות אלו התברר כי לפנינו ה"מהדורה קמא" לחיבורו הגדול "בית דוד" על המשנה.
הגאון רבי דוד חיים קורניאלדי – רד"ק (ת"ס-תק"ל), מחכמי איטליה ומגדולי מפרשי המשנה. מחבר הספר "בית דוד" על ששה סדרי משנה (שנדפס באמשטרדם, תצ"ח-תצ"ט). חתן רבי יצחק ב"ר אשר פאציפיקו מויניציאה. שימש ברבנות בערי איטליה. תחילה התגורר ברוויגו, ומשנת תק"ז בערך רב בטריאסט. פוסק, מדקדק ובקי גדול בחכמות. העיד על עצמו שלמד תורה מתוך יסורים קשים. בעקבות חיבורו "בית דוד" נקלע לפולמוס חריף עם רבי דוד פארדו שהרבה להשיג עליו בספרו "שושנים לדוד" (ונציה, תקי"ב). רבני ליוורנו עשו שלום ביניהם, ובעקבות זאת כתב רבי דוד פארדו התנצלות מיוחדת בראש החלק השני של ספרו. במהלך הויכוח היו שהעלילו על רבי דוד שספרו "בית דוד" לא התחבר על ידו, אך רבי יצחק לאמפרונטי שהיה ידידו הטוב (והביא מתשובותיו בספרו "פחד יצחק") כתב אגרת פיוסים לנחמו על כך: "לכל הדברים אשר ידברו צריו אל ישית לבו, וכך דרך המתלוננים כשלא יוכלו להוציא דבה רעה על החיבור מלינים על המחבר, וככה אירע לו בספרו הנחמד בית דוד... ונשבע אני שמעולם לא עלה במחשבתי שאיש אחר חבר אותו".
רבי דוד קורינאלדי היה רגיל לכתוב את חידושיו כהגהות בגליוני ספריו, ובכרכים שלפנינו נראה כי גם חיבורו הגדול לפירוש המשנה, נכתב בתחילה כהגהות בגליון ספרי המשניות שלו. הגהותיו של רבי דוד חיים קורינאלדי על השו"ע היו למראה עיני החיד"א, כפי שכותב בספרו 'שם הגדולים' (מערכת ספרים, ערך בית דוד וערך הגהות וחידושי דינים), והוא מצטט מהן עשרות פעמים ברבים מספריו (כגון: חיים שאל, שיורי ברכה, טוב עין, ועוד).
שני כרכים. כרך סדר קדשים חסר בתחילתו, וכולל רק את המסכתות כריתות-קנים. דפים קיד-קסג בלבד. כרך סדר טהרות נמצא בשלמותו: [1], רכג דף. כ-21 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים רבים. פגעי בלאי ועש קשים, עם פגימות בטקסט המשנה ובטקסט ההגהות (חלק מהדפים משוקמים). שוליים קצוצים עם פגיעות קשות בטקסט ההגהות. כריכות חדשות עם שדרות קלף.
כתב-יד, חיבור שלם על שמות גיטין, מאת רבי יצחק בכר דוד מקושטא בעל "דברי אמת". [תורכיה, ראשית שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18]. תגלית: חיבור שמובא בספרי גדולי הפוסקים ומעולם לא נדפס, והיה נחשב עד כה כחיבור אבוד.
כתב-יד שלם, כתיבה ספרדית רהוטה אופיינית למקום ולתקופה, עם רווחים שהושארו בין הפסקאות לצורך כתיבת הוספות.
בדף הכריכה הקדמית נכתב: "קונטריס זה סדרו וחברו ה' מהר"י ב"ד [יצחק בכר דוד] זלה"ה".
כתב היד היה ברשות נכד המחבר, רבי יעקב בכ"ר דוד, שכתב תחת הרישום הנ"ל: "ואני נכדו יעקב בכר דוד הי"ו הוספתי בתוכו שמות אשכנזים". ואכן, לאורך כתב-היד הוסיף רבי יעקב הוספות בכתב-ידו, רבות מהן על שמות אשכנזיים (כגון "הינדא", "הירש", "וואלף", "זלמן", "מינדיל", "פיגא", "פריידא", ועוד).
במספר מקומות הגהות ותוספות בכתיבה זעירה נאה, אחת מהן חתומה: "אב"י". יש לשער כי הכותב הוא בנו של המחבר רבי אברהם בכ"ר יצחק. הגהות בודדות מכותבים נוספים.
החיבור שלפנינו, שצוטט רבות בספרי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, הוא חיבור יסודי בהלכות החמורות של כתיבת הגט, המתעד את פסקיו של בעל "דברי אמת", מגדולי הפוסקים באותו דור, להלכה ולמעשה כפי שנהג בבית דינו בקושטא. החיד"א מזכיר חיבור זה ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך 'דברי אמת'): "ויש לו עוד חבור בשמות הגיטין נחמד מאד". חיבור זה, שבו פסקים והוראות להלכה ולמעשה בעניין כתיבת שמות בגיטין, היה למראה רבים מגדולי הפוסקים האחרונים, כשהוא עדיין בכתב-יד, והם סמכו עליו בשאלות החמורות שבהלכות אלו. עד כה נודע החיבור רק מן הציטוטים הרבים בספרי הפוסקים, ולא היתה ידועה כל העתקה ממנו. החיבור נעלם ברבות הימים ונחשב כאבוד, ורק עתה התגלה לפנינו, עם הגהותיהם של בנו ונכדו של המחבר.
בין גדולי האחרונים המצטטים מן החיבור שלפנינו ניתן למנות את רבי חיים מודעי בספרו "טיב גיטין" (המזכירו בשם: "נמוקי הרב המובהק כמוה"ר יצחק בכר דוד ז"ל"), רבי אליעזר די טולידו בספרו "משנת רבי אליעזר" (מזכירו: "קונ'[טרס] של שמות הגיטין כ"י [=כתב יד] של הרב מהר"י ב"ד ז"ל מארי דאתרין"), רבי רפאל חיים מנחם פראנג'י בספרו "ישמח לב" (מזכירו: "קונט'[רס] שמות הגיטין כ"י [=כ"י] להרב המפורסם בעל ס' דברי אמת"), רבי אהרן אברהם ן' ארולייא בספרו "מים החיים" ("דברי ה'דברי אמת' שכתב בקונ' הגטין כת"י המצוי אצלינו"), רבי שמואל בן חיים משה בספרו "שמן המשחה" ("הרב הגדול מהר"י ב"ד בעל דברי אמת בסדר הגט כת"י"), ועוד. בהשוואה שערכנו נמצאו הדברים שצוטטו שם בכתב-היד שלפנינו (ראה חומר מצורף).
מלבד חשיבותו ההלכתית, החיבור מכיל גם חומר רב ערך על מקורם וגלגולם של שמות גברים ונשים וידיעות מעניינות (כגון השמות הלועזיים שהיו נוהגים בקושטא ובסביבתה באותם ימים, המשמעות העברית של אותם שמות, ה"מליצות" שניתנו לשמות אלו, ועוד; ראה מסגרת). במספר מקומות מביא המחבר עדויות מגיטין שסודרו בתקופות קדומות יותר, בקושטא ובמקומות אחרים.
בשלושת הדפים האחרונים של כתב-היד נרשם (בכתיבה שונה) "סדר הגט" - הנחיות והוראות לכתיבת הגט ונתינתו - בשפת הלאדינו.
רבי יצחק בכר דוד (תנ"ה בערך-תקי"ב בערך), בעל "דברי אמת", יליד קושטא ומגדולי חכמיה. החיד"א מכנהו בספריו: "גדול הדור", "גדול דורנו" ו"מופת הדור". שימש כדיין בקושטא, לצד הגאון בעל "מחנה אפרים" ועוד מגדולי העיר, ובהמשך היה גם לאב"ד. שמו נודע כבר בחייו בכל תפוצות ישראל, וה"נודע ביהודה" שלח אליו עם רבי גרשון מקיטוב את תשובתו הידועה, והכתירו בתארי כבוד מופלגים - ראה להלן. לאחר פטירתו נדפס ספרו "דברי אמת" (קושטא תק"כ), הכולל שו"ת בהלכה, "קונטרסים" עם חידושים על סוגיות הש"ס, וכמה מדרשותיו. על אף שהספר כולל רק מעט מתורתו, הוא התפרסם כבר בדורו כספר יסוד בהלכה ובפלפול וממנו נודעה גדולתו של המחבר, וכפי שכותב החיד"א (שם הגדולים, שם): "...הרב מהר"י בכר דוד... היה אביר הרועים מרבני קושטנדינא, ומספרו נראה יקר תפארת גדולתו ורוב בקיאותו". במיוחד חלק ה"קונטרסים" בספרו נודע בעמקותו ובקושיותיו החריפות, וזכה בשעתו להיחשב כאחד מספרי הפלפול החשובים בבית המדרש.
רבי יצחק בכ"ר דוד בא בקשרי שו"ת עם הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" שכתב אליו בהערצה רבה. היה זה בעקבות תשובתו המפורסמת של ה"נודע ביהודה" לאסור אשה שזינתה בעיר ברודי, שהסעירה בשעתו את עולם התורה. בעקבותיה נאלצו ה"נודע ביהודה" ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) לעזוב את העיר ברודי, בשל רדיפת תקיפי המקום - בני משפחת האשה הנאסרת (ראה על כך בהרחבה: קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13 ובמסגרת שם). לאחר פרשיה זו עלה רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל. בדרכו עבר בקושטא ושם נפגש עם רבי יצחק בכר דוד והראה לו תשובת ה"נודע ביהודה". בעל "דברי אמת" כתב אז תשובה ארוכה עם השגות על פסקו של ה"נודע ביהודה" וזה השיב לו מכתב תשובה על השגותיו. תשובת רבי יחזקאל לנדא לבעל "דברי אמת" נדפסה בספר השו"ת שלו (נודע ביהודה, אבן העזר, מהדורה קמא, סימן עג). בראש התשובה כותב ה"נודע ביהודה": "אמר יחזקאל: התשובה שלי הנזכרת הגיע לק"ק קונשטאנטינא רבתא ליד הגאון המפורסם הרב המובהק חכם יצחק בכר דוד וכתב לי תשובה ארוכה...". בראשית מכתב התשובה מפליג ה"נודע ביהודה" בתארי שבח והערצה רבים לבעל "דברי אמת": "מי כמוהו דעה מורה, שר התורה... חכמתו פניו תאירה, ה"ה כבוד מעלת יקרת תפארת ישראל, ראש גולת אריאל, איש חי רב פעלים מקבצאל, רב הרבנים גאון הגאונים פאר העתים חמדת הימים, ראש הבשמים, המאור הגדול מאיר עיני הגולה החכם הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, המפורסם לשבח בתורה ובמעדים טובים, לתורתו הכל תאבים, מרביץ תורה לרבים... שמו הקדוש והטהור הכל מפארים ומשבחים, חכם יצחק בכר דוד ה"י לנצח". בהמשך מזכיר ה"נודע ביהודה" את רבי גרשון מקיטוב כמי ש"תיווך" ביניהם, ומתנצל על שהעז להשיב על ההשגות: "דברי קדשו ותשובתו על הפסק אשר היה ביד זה רעי ואהובי החכם השלם חסידא קדישא חכם אברהם גרשון אשר הגיעני בירח האיתנים... ותורה היא וללמוד אני צריך והם הרהיבוני לגשת, ואם ירא אנכי פן תכסני בושת...". לפי המסופר, בעל "דברי אמת" לא הסכים לתשובותיו של ה"נודע ביהודה" על השגותיו, ושלח לקהילת ברודי כי יושיבו בית דין ויתירו את האשה לבעלה בהסכמתו, וכך אכן נעשה (כך רשם רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בהגהותיו לספר 'שם הגדולים', שנדפסו בקובץ ישורון, כג, עמ' רעא).
ההערצה לבעל "דברי אמת" המשיכה גם אצל תלמידיו של ה"נודע ביהודה". הגאון רבי אלעזר פלקלס מזכירו בשם "איש האלדים קדוש הגאון מו"ה יצחק בכר דוד..." (שו"ת תשובה מאהבה ח"א, סימן קסח), ובמקום אחר כותב על דבריו: "דברים חריפים ובקיאים ואמתיים אשרי עין ראתה אלה" (שם, ח"ג, בהערות שלאחר תשובה תח). חברו רבי בצלאל רנשבורג כותב על בעל "דברי אמת": "והוא הפליא לעשות מכל אשר הי' לפניו... כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים, ואליו יש לשמוע כי רב הוא וכל דבריו כגחלי אש" (פתחי נדה, דף סא, ב).
בדור שלאחר מכן, אנו מוצאים את ההערצה לספר "דברי אמת" בתשובותיו של הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב". באחד המקומות כותב: "הנה היום זכיתי שהגיע לידי ספר נחמד אשר משתוקק אנכי זה רבות בשנים לראותו, הוא ספר דברי אמת מהגאון בכר דוד ז"ל..." (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, סימן קנז). בהמשך מזכירו ה"שואל ומשיב" בכמה מתשובותיו, ובסיום אחת מהן (מהדורה רביעאה, סוף סימן מה) כתב: "...ובברכת הזבח... הביא קושיא זו... ובתומים... האריך בזה... ועיין קצה"ח... שהאריך בזה הוא ואחיו ז"ל, ואילו היו רואים דברי ה'דברי אמת' בזה, שלא הניח פינה שלא נשתטח בה בענין הזה, היו מתבשמים מתורתו". על הביקוש הרב לספר במרחב האשכנזי תעיד ההדפסה החוזרת של ספרו בהלברשטאט שבגרמניה, בשנת תרכ"א.
מלבד ספרו "דברי אמת" ידוע חיבור נוסף שלו ששרד בכמה העתקות אצל חכמי קושטא. חיבור זה נקרא "זכרונות" והוא נדפס באופן חלקי, בשנת תשל"ז, מתוך העתקה של "הסבא קדישא" רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי, תחת השם "מערכות דברי אמת", עם הגהות הרב אלפאנדארי. חלקו הגדול נמצא עדיין בכתב-יד.
חיבור נוסף שהיה ידוע ממנו הוא חיבור זה על שמות גיטין, שכאמור צוטט רבות בדברי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, ורק כעת התגלה לפנינו.
רבי אברהם בכ"ר יצחק, אחד משלושת בניו של בעל "דברי אמת", שהיו שלושתם מחכמי ורבני קושטא. הבנים האחרים הם רבי יעקב ורבי דוד.
רבי [נסים] יעקב בכ"ר דוד, נכדו של ה"דברי אמת", מחכמי קושטא הנודעים, כיהן כ"חכם באשי" החל משנת תר"א. בראש הסכמתו לספר "שמן הטוב" לרבי יעקב בן יוסף הרופא (קושטא תר"ט) הוא מכונה: "הרב המופלא וכבוד ה' מלא מרן מלכא מוכתר בכתר מלכות כמוהר"ר יעקב בכר דוד". בראש הסכמתו לספר "ישמח משה" לרבי שבתי גאליפוליטי (אזמיר תרכ"ח) הוא מכונה: "סבא קדישא ר"מ ור"מ ראש בי דינא רבה על ארץ רבה עוב"י [עיר ואם בישראל] קושטא". רבי חיים פאלאג'י מזכירו בספרו "חוקות החיים" (חו"מ, סימן צא): "הרב הזקן העומד היום שהוא הרב המו' כמוהר"ר יעקב בכר דוד נר"ו" (ראה חומר מצורף).
[49] דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. מספר דפים במצב גרוע. כתמים ופגעי רטיבות. פגעי עש ופטריה בכל הדפים. פגעים קשים במיוחד בדפים הראשונים, בפינה השמאלית תחתונה, עם פגיעה בטקסט. בשאר הדפים פגיעה קלה יותר, עם חסרון מילים מתוך הטקסט. כריכת עור מקורית, פגומה.
-------------
החיבור "שמות גיטין" שלפנינו, מאת רבי יצחק בכ"ר דוד בעל "דברי אמת", ערוך כלקסיקון שמות על סדר א"ב, והוא כולל דיונים הלכתיים ופסקים על האופן הנכון של כתיבת כל אחד מן השמות בגיטין.
בחיבור מתועדים שמות גברים ונשים שהיו נפוצים באזור תורכיה וארצות המזרח באותם ימים, כדוגמת: אישטרילייא, איזמיראלדא, אורא בוצינא, בונא, בונשינייור, בוליסה, בנבנשת, בייאנקה, גאמילה, גראסיא, דולסא, דייאמאנטי, חליסייא, זאפ'ירה, זיקארינה, זרקה, חנין, חנוכה, יאסמין, מבורך, מורינו, מליחה, מאייור, מוסה, מילכא, מרקיל, סלטאנה, סולימאן, סימא, עבדאלה, עזיזה, כליפא, פרוספירו, קונסולא, קלארה, קונורטי, שבתולה, ועוד.
בתוך דבריו הוסיף המחבר פרטים מעניינים, כדוגמת משמעות השמות, הטיות שונות של השם, מקור השם בשפות שונות, ועוד. כך לדוגמה הוא כותב בפירוש השם "דיאנא": "שם זה מצוי בינינו ופירושו שיש כוכב שקוראים אישטרילייא דיאנא". על השם "סימא" הוא כותב: "שם זה הורגלו בו ולא ידענו אם הוא לשון ארמי... אפשר שהוא נגזר משם שמחה...".
באחד הדפים מוקדש ערך לשם האשכנזי "ליב". בתוך דבריו דן המחבר מספר פעמים בשמות או בכינויים אשכנזיים. כך לדוגמה הוא כותב על השם "זרקה": "זרקה - שם זה מצוי בינינו אבל לא ידענו פירושו, וגם לא נמצא בשום ספר ונר'[אה] לע"ד [=לעניות דעתי] דשם זה הוא לקוח משם אשכנז, שכתבו רבני האשכנזים שלשרה קורין שארקה והספרדים קורין זרקה, ובשם של זפירה יש קורין זאפירה ויש קורין סאפירה".
באחד המקומות מאריך המחבר לסקור את הטיות החיבה לשמות שונים: "יש מליצה שאומרין 'לה', כמו לשרה - שרלה, לרבקה - רבקולה, לשמחה - שמחולה... לרוזו - רוזולא, לחנה - חנולה; ויש מליצה שאומרין 'זא', כמו גארסייא - גראסייוזא... פריסייא - פריסייוזא; ויש מליצה שאומרין 'נה' - כמו מלכה - מלכונא... ויש 'צה', כמו קיירה - קייראצה, בולה - בוליצה...".