כתב-יד, חיבור שלם על שמות גיטין, מאת רבי יצחק בכר דוד מקושטא בעל "דברי אמת". [תורכיה, ראשית שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18]. תגלית: חיבור שמובא בספרי גדולי הפוסקים ומעולם לא נדפס, והיה נחשב עד כה כחיבור אבוד.
כתב-יד שלם, כתיבה ספרדית רהוטה אופיינית למקום ולתקופה, עם רווחים שהושארו בין הפסקאות לצורך כתיבת הוספות.
בדף הכריכה הקדמית נכתב: "קונטריס זה סדרו וחברו ה' מהר"י ב"ד [יצחק בכר דוד] זלה"ה".
כתב היד היה ברשות נכד המחבר, רבי יעקב בכ"ר דוד, שכתב תחת הרישום הנ"ל: "ואני נכדו יעקב בכר דוד הי"ו הוספתי בתוכו שמות אשכנזים". ואכן, לאורך כתב-היד הוסיף רבי יעקב הוספות בכתב-ידו, רבות מהן על שמות אשכנזיים (כגון "הינדא", "הירש", "וואלף", "זלמן", "מינדיל", "פיגא", "פריידא", ועוד).
במספר מקומות הגהות ותוספות בכתיבה זעירה נאה, אחת מהן חתומה: "אב"י". יש לשער כי הכותב הוא בנו של המחבר רבי אברהם בכ"ר יצחק. הגהות בודדות מכותבים נוספים.
החיבור שלפנינו, שצוטט רבות בספרי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, הוא חיבור יסודי בהלכות החמורות של כתיבת הגט, המתעד את פסקיו של בעל "דברי אמת", מגדולי הפוסקים באותו דור, להלכה ולמעשה כפי שנהג בבית דינו בקושטא. החיד"א מזכיר חיבור זה ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך 'דברי אמת'): "ויש לו עוד חבור בשמות הגיטין נחמד מאד". חיבור זה, שבו פסקים והוראות להלכה ולמעשה בעניין כתיבת שמות בגיטין, היה למראה רבים מגדולי הפוסקים האחרונים, כשהוא עדיין בכתב-יד, והם סמכו עליו בשאלות החמורות שבהלכות אלו. עד כה נודע החיבור רק מן הציטוטים הרבים בספרי הפוסקים, ולא היתה ידועה כל העתקה ממנו. החיבור נעלם ברבות הימים ונחשב כאבוד, ורק עתה התגלה לפנינו, עם הגהותיהם של בנו ונכדו של המחבר.
בין גדולי האחרונים המצטטים מן החיבור שלפנינו ניתן למנות את רבי חיים מודעי בספרו "טיב גיטין" (המזכירו בשם: "נמוקי הרב המובהק כמוה"ר יצחק בכר דוד ז"ל"), רבי אליעזר די טולידו בספרו "משנת רבי אליעזר" (מזכירו: "קונ'[טרס] של שמות הגיטין כ"י [=כתב יד] של הרב מהר"י ב"ד ז"ל מארי דאתרין"), רבי רפאל חיים מנחם פראנג'י בספרו "ישמח לב" (מזכירו: "קונט'[רס] שמות הגיטין כ"י [=כ"י] להרב המפורסם בעל ס' דברי אמת"), רבי אהרן אברהם ן' ארולייא בספרו "מים החיים" ("דברי ה'דברי אמת' שכתב בקונ' הגטין כת"י המצוי אצלינו"), רבי שמואל בן חיים משה בספרו "שמן המשחה" ("הרב הגדול מהר"י ב"ד בעל דברי אמת בסדר הגט כת"י"), ועוד. בהשוואה שערכנו נמצאו הדברים שצוטטו שם בכתב-היד שלפנינו (ראה חומר מצורף).
מלבד חשיבותו ההלכתית, החיבור מכיל גם חומר רב ערך על מקורם וגלגולם של שמות גברים ונשים וידיעות מעניינות (כגון השמות הלועזיים שהיו נוהגים בקושטא ובסביבתה באותם ימים, המשמעות העברית של אותם שמות, ה"מליצות" שניתנו לשמות אלו, ועוד; ראה מסגרת). במספר מקומות מביא המחבר עדויות מגיטין שסודרו בתקופות קדומות יותר, בקושטא ובמקומות אחרים.
בשלושת הדפים האחרונים של כתב-היד נרשם (בכתיבה שונה) "סדר הגט" - הנחיות והוראות לכתיבת הגט ונתינתו - בשפת הלאדינו.
רבי יצחק בכר דוד (תנ"ה בערך-תקי"ב בערך), בעל "דברי אמת", יליד קושטא ומגדולי חכמיה. החיד"א מכנהו בספריו: "גדול הדור", "גדול דורנו" ו"מופת הדור". שימש כדיין בקושטא, לצד הגאון בעל "מחנה אפרים" ועוד מגדולי העיר, ובהמשך היה גם לאב"ד. שמו נודע כבר בחייו בכל תפוצות ישראל, וה"נודע ביהודה" שלח אליו עם רבי גרשון מקיטוב את תשובתו הידועה, והכתירו בתארי כבוד מופלגים - ראה להלן. לאחר פטירתו נדפס ספרו "דברי אמת" (קושטא תק"כ), הכולל שו"ת בהלכה, "קונטרסים" עם חידושים על סוגיות הש"ס, וכמה מדרשותיו. על אף שהספר כולל רק מעט מתורתו, הוא התפרסם כבר בדורו כספר יסוד בהלכה ובפלפול וממנו נודעה גדולתו של המחבר, וכפי שכותב החיד"א (שם הגדולים, שם): "...הרב מהר"י בכר דוד... היה אביר הרועים מרבני קושטנדינא, ומספרו נראה יקר תפארת גדולתו ורוב בקיאותו". במיוחד חלק ה"קונטרסים" בספרו נודע בעמקותו ובקושיותיו החריפות, וזכה בשעתו להיחשב כאחד מספרי הפלפול החשובים בבית המדרש.
רבי יצחק בכ"ר דוד בא בקשרי שו"ת עם הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" שכתב אליו בהערצה רבה. היה זה בעקבות תשובתו המפורסמת של ה"נודע ביהודה" לאסור אשה שזינתה בעיר ברודי, שהסעירה בשעתו את עולם התורה. בעקבותיה נאלצו ה"נודע ביהודה" ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) לעזוב את העיר ברודי, בשל רדיפת תקיפי המקום - בני משפחת האשה הנאסרת (ראה על כך בהרחבה: קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13 ובמסגרת שם). לאחר פרשיה זו עלה רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל. בדרכו עבר בקושטא ושם נפגש עם רבי יצחק בכר דוד והראה לו תשובת ה"נודע ביהודה". בעל "דברי אמת" כתב אז תשובה ארוכה עם השגות על פסקו של ה"נודע ביהודה" וזה השיב לו מכתב תשובה על השגותיו. תשובת רבי יחזקאל לנדא לבעל "דברי אמת" נדפסה בספר השו"ת שלו (נודע ביהודה, אבן העזר, מהדורה קמא, סימן עג). בראש התשובה כותב ה"נודע ביהודה": "אמר יחזקאל: התשובה שלי הנזכרת הגיע לק"ק קונשטאנטינא רבתא ליד הגאון המפורסם הרב המובהק חכם יצחק בכר דוד וכתב לי תשובה ארוכה...". בראשית מכתב התשובה מפליג ה"נודע ביהודה" בתארי שבח והערצה רבים לבעל "דברי אמת": "מי כמוהו דעה מורה, שר התורה... חכמתו פניו תאירה, ה"ה כבוד מעלת יקרת תפארת ישראל, ראש גולת אריאל, איש חי רב פעלים מקבצאל, רב הרבנים גאון הגאונים פאר העתים חמדת הימים, ראש הבשמים, המאור הגדול מאיר עיני הגולה החכם הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, המפורסם לשבח בתורה ובמעדים טובים, לתורתו הכל תאבים, מרביץ תורה לרבים... שמו הקדוש והטהור הכל מפארים ומשבחים, חכם יצחק בכר דוד ה"י לנצח". בהמשך מזכיר ה"נודע ביהודה" את רבי גרשון מקיטוב כמי ש"תיווך" ביניהם, ומתנצל על שהעז להשיב על ההשגות: "דברי קדשו ותשובתו על הפסק אשר היה ביד זה רעי ואהובי החכם השלם חסידא קדישא חכם אברהם גרשון אשר הגיעני בירח האיתנים... ותורה היא וללמוד אני צריך והם הרהיבוני לגשת, ואם ירא אנכי פן תכסני בושת...". לפי המסופר, בעל "דברי אמת" לא הסכים לתשובותיו של ה"נודע ביהודה" על השגותיו, ושלח לקהילת ברודי כי יושיבו בית דין ויתירו את האשה לבעלה בהסכמתו, וכך אכן נעשה (כך רשם רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בהגהותיו לספר 'שם הגדולים', שנדפסו בקובץ ישורון, כג, עמ' רעא).
ההערצה לבעל "דברי אמת" המשיכה גם אצל תלמידיו של ה"נודע ביהודה". הגאון רבי אלעזר פלקלס מזכירו בשם "איש האלדים קדוש הגאון מו"ה יצחק בכר דוד..." (שו"ת תשובה מאהבה ח"א, סימן קסח), ובמקום אחר כותב על דבריו: "דברים חריפים ובקיאים ואמתיים אשרי עין ראתה אלה" (שם, ח"ג, בהערות שלאחר תשובה תח). חברו רבי בצלאל רנשבורג כותב על בעל "דברי אמת": "והוא הפליא לעשות מכל אשר הי' לפניו... כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים, ואליו יש לשמוע כי רב הוא וכל דבריו כגחלי אש" (פתחי נדה, דף סא, ב).
בדור שלאחר מכן, אנו מוצאים את ההערצה לספר "דברי אמת" בתשובותיו של הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב". באחד המקומות כותב: "הנה היום זכיתי שהגיע לידי ספר נחמד אשר משתוקק אנכי זה רבות בשנים לראותו, הוא ספר דברי אמת מהגאון בכר דוד ז"ל..." (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, סימן קנז). בהמשך מזכירו ה"שואל ומשיב" בכמה מתשובותיו, ובסיום אחת מהן (מהדורה רביעאה, סוף סימן מה) כתב: "...ובברכת הזבח... הביא קושיא זו... ובתומים... האריך בזה... ועיין קצה"ח... שהאריך בזה הוא ואחיו ז"ל, ואילו היו רואים דברי ה'דברי אמת' בזה, שלא הניח פינה שלא נשתטח בה בענין הזה, היו מתבשמים מתורתו". על הביקוש הרב לספר במרחב האשכנזי תעיד ההדפסה החוזרת של ספרו בהלברשטאט שבגרמניה, בשנת תרכ"א.
מלבד ספרו "דברי אמת" ידוע חיבור נוסף שלו ששרד בכמה העתקות אצל חכמי קושטא. חיבור זה נקרא "זכרונות" והוא נדפס באופן חלקי, בשנת תשל"ז, מתוך העתקה של "הסבא קדישא" רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי, תחת השם "מערכות דברי אמת", עם הגהות הרב אלפאנדארי. חלקו הגדול נמצא עדיין בכתב-יד.
חיבור נוסף שהיה ידוע ממנו הוא חיבור זה על שמות גיטין, שכאמור צוטט רבות בדברי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, ורק כעת התגלה לפנינו.
רבי אברהם בכ"ר יצחק, אחד משלושת בניו של בעל "דברי אמת", שהיו שלושתם מחכמי ורבני קושטא. הבנים האחרים הם רבי יעקב ורבי דוד.
רבי [נסים] יעקב בכ"ר דוד, נכדו של ה"דברי אמת", מחכמי קושטא הנודעים, כיהן כ"חכם באשי" החל משנת תר"א. בראש הסכמתו לספר "שמן הטוב" לרבי יעקב בן יוסף הרופא (קושטא תר"ט) הוא מכונה: "הרב המופלא וכבוד ה' מלא מרן מלכא מוכתר בכתר מלכות כמוהר"ר יעקב בכר דוד". בראש הסכמתו לספר "ישמח משה" לרבי שבתי גאליפוליטי (אזמיר תרכ"ח) הוא מכונה: "סבא קדישא ר"מ ור"מ ראש בי דינא רבה על ארץ רבה עוב"י [עיר ואם בישראל] קושטא". רבי חיים פאלאג'י מזכירו בספרו "חוקות החיים" (חו"מ, סימן צא): "הרב הזקן העומד היום שהוא הרב המו' כמוהר"ר יעקב בכר דוד נר"ו" (ראה חומר מצורף).
[49] דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. מספר דפים במצב גרוע. כתמים ופגעי רטיבות. פגעי עש ופטריה בכל הדפים. פגעים קשים במיוחד בדפים הראשונים, בפינה השמאלית תחתונה, עם פגיעה בטקסט. בשאר הדפים פגיעה קלה יותר, עם חסרון מילים מתוך הטקסט. כריכת עור מקורית, פגומה.

-------------

החיבור "שמות גיטין" שלפנינו, מאת רבי יצחק בכ"ר דוד בעל "דברי אמת", ערוך כלקסיקון שמות על סדר א"ב, והוא כולל דיונים הלכתיים ופסקים על האופן הנכון של כתיבת כל אחד מן השמות בגיטין.

בחיבור מתועדים שמות גברים ונשים שהיו נפוצים באזור תורכיה וארצות המזרח באותם ימים, כדוגמת: אישטרילייא, איזמיראלדא, אורא בוצינא, בונא, בונשינייור, בוליסה, בנבנשת, בייאנקה, גאמילה, גראסיא, דולסא, דייאמאנטי, חליסייא, זאפ'ירה, זיקארינה, זרקה, חנין, חנוכה, יאסמין, מבורך, מורינו, מליחה, מאייור, מוסה, מילכא, מרקיל, סלטאנה, סולימאן, סימא, עבדאלה, עזיזה, כליפא, פרוספירו, קונסולא, קלארה, קונורטי, שבתולה, ועוד.

בתוך דבריו הוסיף המחבר פרטים מעניינים, כדוגמת משמעות השמות, הטיות שונות של השם, מקור השם בשפות שונות, ועוד. כך לדוגמה הוא כותב בפירוש השם "דיאנא": "שם זה מצוי בינינו ופירושו שיש כוכב שקוראים אישטרילייא דיאנא". על השם "סימא" הוא כותב: "שם זה הורגלו בו ולא ידענו אם הוא לשון ארמי... אפשר שהוא נגזר משם שמחה...".

באחד הדפים מוקדש ערך לשם האשכנזי "ליב". בתוך דבריו דן המחבר מספר פעמים בשמות או בכינויים אשכנזיים. כך לדוגמה הוא כותב על השם "זרקה": "זרקה - שם זה מצוי בינינו אבל לא ידענו פירושו, וגם לא נמצא בשום ספר ונר'[אה] לע"ד [=לעניות דעתי] דשם זה הוא לקוח משם אשכנז, שכתבו רבני האשכנזים שלשרה קורין שארקה והספרדים קורין זרקה, ובשם של זפירה יש קורין זאפירה ויש קורין סאפירה".

באחד המקומות מאריך המחבר לסקור את הטיות החיבה לשמות שונים: "יש מליצה שאומרין 'לה', כמו לשרה - שרלה, לרבקה - רבקולה, לשמחה - שמחולה... לרוזו - רוזולא, לחנה - חנולה; ויש מליצה שאומרין 'זא', כמו גארסייא - גראסייוזא... פריסייא - פריסייוזא; ויש מליצה שאומרין 'נה' - כמו מלכה - מלכונא... ויש 'צה', כמו קיירה - קייראצה, בולה - בוליצה...".