מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove rabbi filter rabbi
- and (29) Apply and filter
- מכתבי (25) Apply מכתבי filter
- רבנים (25) Apply רבנים filter
- גדולי (25) Apply גדולי filter
- letter (25) Apply letter filter
- יד (14) Apply יד filter
- כתבי (14) Apply כתבי filter
- ליטא (14) Apply ליטא filter
- חכמי (14) Apply חכמי filter
- lithuanian (14) Apply lithuanian filter
- manuscript (14) Apply manuscript filter
- הדורות (12) Apply הדורות filter
- עותקים (12) Apply עותקים filter
- מיוחסים (12) Apply מיוחסים filter
- לגדולי (12) Apply לגדולי filter
- חתימות (12) Apply חתימות filter
- וחותמות, (12) Apply וחותמות, filter
- וחותמות (12) Apply וחותמות filter
- והקדשות (12) Apply והקדשות filter
- וגדולי (12) Apply וגדולי filter
- רישומים (12) Apply רישומים filter
- החסידות (12) Apply החסידות filter
- book (12) Apply book filter
- chassid (12) Apply chassid filter
- dedic (12) Apply dedic filter
- import (12) Apply import filter
- inscript (12) Apply inscript filter
- lead (12) Apply lead filter
- luminari (12) Apply luminari filter
- of (12) Apply of filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- signatur (12) Apply signatur filter
- stamp (12) Apply stamp filter
- stamps, (12) Apply stamps, filter
- אירופה (8) Apply אירופה filter
- ומרכז (8) Apply ומרכז filter
- המזרח (8) Apply המזרח filter
- הונגריה, (8) Apply הונגריה, filter
- הונגריה (8) Apply הונגריה filter
- גרמניה (8) Apply גרמניה filter
- central (8) Apply central filter
- central-european (8) Apply central-european filter
- centraleuropean (8) Apply centraleuropean filter
- european (8) Apply european filter
- german (8) Apply german filter
- hungarian (8) Apply hungarian filter
- hungarian, (8) Apply hungarian, filter
- orient (8) Apply orient filter
- ashkenazi (6) Apply ashkenazi filter
כתב-יד, חיבור שלם על שמות גיטין, מאת רבי יצחק בכר דוד מקושטא בעל "דברי אמת". [תורכיה, ראשית שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18]. תגלית: חיבור שמובא בספרי גדולי הפוסקים ומעולם לא נדפס, והיה נחשב עד כה כחיבור אבוד.
כתב-יד שלם, כתיבה ספרדית רהוטה אופיינית למקום ולתקופה, עם רווחים שהושארו בין הפסקאות לצורך כתיבת הוספות.
בדף הכריכה הקדמית נכתב: "קונטריס זה סדרו וחברו ה' מהר"י ב"ד [יצחק בכר דוד] זלה"ה".
כתב היד היה ברשות נכד המחבר, רבי יעקב בכ"ר דוד, שכתב תחת הרישום הנ"ל: "ואני נכדו יעקב בכר דוד הי"ו הוספתי בתוכו שמות אשכנזים". ואכן, לאורך כתב-היד הוסיף רבי יעקב הוספות בכתב-ידו, רבות מהן על שמות אשכנזיים (כגון "הינדא", "הירש", "וואלף", "זלמן", "מינדיל", "פיגא", "פריידא", ועוד).
במספר מקומות הגהות ותוספות בכתיבה זעירה נאה, אחת מהן חתומה: "אב"י". יש לשער כי הכותב הוא בנו של המחבר רבי אברהם בכ"ר יצחק. הגהות בודדות מכותבים נוספים.
החיבור שלפנינו, שצוטט רבות בספרי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, הוא חיבור יסודי בהלכות החמורות של כתיבת הגט, המתעד את פסקיו של בעל "דברי אמת", מגדולי הפוסקים באותו דור, להלכה ולמעשה כפי שנהג בבית דינו בקושטא. החיד"א מזכיר חיבור זה ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך 'דברי אמת'): "ויש לו עוד חבור בשמות הגיטין נחמד מאד". חיבור זה, שבו פסקים והוראות להלכה ולמעשה בעניין כתיבת שמות בגיטין, היה למראה רבים מגדולי הפוסקים האחרונים, כשהוא עדיין בכתב-יד, והם סמכו עליו בשאלות החמורות שבהלכות אלו. עד כה נודע החיבור רק מן הציטוטים הרבים בספרי הפוסקים, ולא היתה ידועה כל העתקה ממנו. החיבור נעלם ברבות הימים ונחשב כאבוד, ורק עתה התגלה לפנינו, עם הגהותיהם של בנו ונכדו של המחבר.
בין גדולי האחרונים המצטטים מן החיבור שלפנינו ניתן למנות את רבי חיים מודעי בספרו "טיב גיטין" (המזכירו בשם: "נמוקי הרב המובהק כמוה"ר יצחק בכר דוד ז"ל"), רבי אליעזר די טולידו בספרו "משנת רבי אליעזר" (מזכירו: "קונ'[טרס] של שמות הגיטין כ"י [=כתב יד] של הרב מהר"י ב"ד ז"ל מארי דאתרין"), רבי רפאל חיים מנחם פראנג'י בספרו "ישמח לב" (מזכירו: "קונט'[רס] שמות הגיטין כ"י [=כ"י] להרב המפורסם בעל ס' דברי אמת"), רבי אהרן אברהם ן' ארולייא בספרו "מים החיים" ("דברי ה'דברי אמת' שכתב בקונ' הגטין כת"י המצוי אצלינו"), רבי שמואל בן חיים משה בספרו "שמן המשחה" ("הרב הגדול מהר"י ב"ד בעל דברי אמת בסדר הגט כת"י"), ועוד. בהשוואה שערכנו נמצאו הדברים שצוטטו שם בכתב-היד שלפנינו (ראה חומר מצורף).
מלבד חשיבותו ההלכתית, החיבור מכיל גם חומר רב ערך על מקורם וגלגולם של שמות גברים ונשים וידיעות מעניינות (כגון השמות הלועזיים שהיו נוהגים בקושטא ובסביבתה באותם ימים, המשמעות העברית של אותם שמות, ה"מליצות" שניתנו לשמות אלו, ועוד; ראה מסגרת). במספר מקומות מביא המחבר עדויות מגיטין שסודרו בתקופות קדומות יותר, בקושטא ובמקומות אחרים.
בשלושת הדפים האחרונים של כתב-היד נרשם (בכתיבה שונה) "סדר הגט" - הנחיות והוראות לכתיבת הגט ונתינתו - בשפת הלאדינו.
רבי יצחק בכר דוד (תנ"ה בערך-תקי"ב בערך), בעל "דברי אמת", יליד קושטא ומגדולי חכמיה. החיד"א מכנהו בספריו: "גדול הדור", "גדול דורנו" ו"מופת הדור". שימש כדיין בקושטא, לצד הגאון בעל "מחנה אפרים" ועוד מגדולי העיר, ובהמשך היה גם לאב"ד. שמו נודע כבר בחייו בכל תפוצות ישראל, וה"נודע ביהודה" שלח אליו עם רבי גרשון מקיטוב את תשובתו הידועה, והכתירו בתארי כבוד מופלגים - ראה להלן. לאחר פטירתו נדפס ספרו "דברי אמת" (קושטא תק"כ), הכולל שו"ת בהלכה, "קונטרסים" עם חידושים על סוגיות הש"ס, וכמה מדרשותיו. על אף שהספר כולל רק מעט מתורתו, הוא התפרסם כבר בדורו כספר יסוד בהלכה ובפלפול וממנו נודעה גדולתו של המחבר, וכפי שכותב החיד"א (שם הגדולים, שם): "...הרב מהר"י בכר דוד... היה אביר הרועים מרבני קושטנדינא, ומספרו נראה יקר תפארת גדולתו ורוב בקיאותו". במיוחד חלק ה"קונטרסים" בספרו נודע בעמקותו ובקושיותיו החריפות, וזכה בשעתו להיחשב כאחד מספרי הפלפול החשובים בבית המדרש.
רבי יצחק בכ"ר דוד בא בקשרי שו"ת עם הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" שכתב אליו בהערצה רבה. היה זה בעקבות תשובתו המפורסמת של ה"נודע ביהודה" לאסור אשה שזינתה בעיר ברודי, שהסעירה בשעתו את עולם התורה. בעקבותיה נאלצו ה"נודע ביהודה" ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) לעזוב את העיר ברודי, בשל רדיפת תקיפי המקום - בני משפחת האשה הנאסרת (ראה על כך בהרחבה: קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13 ובמסגרת שם). לאחר פרשיה זו עלה רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל. בדרכו עבר בקושטא ושם נפגש עם רבי יצחק בכר דוד והראה לו תשובת ה"נודע ביהודה". בעל "דברי אמת" כתב אז תשובה ארוכה עם השגות על פסקו של ה"נודע ביהודה" וזה השיב לו מכתב תשובה על השגותיו. תשובת רבי יחזקאל לנדא לבעל "דברי אמת" נדפסה בספר השו"ת שלו (נודע ביהודה, אבן העזר, מהדורה קמא, סימן עג). בראש התשובה כותב ה"נודע ביהודה": "אמר יחזקאל: התשובה שלי הנזכרת הגיע לק"ק קונשטאנטינא רבתא ליד הגאון המפורסם הרב המובהק חכם יצחק בכר דוד וכתב לי תשובה ארוכה...". בראשית מכתב התשובה מפליג ה"נודע ביהודה" בתארי שבח והערצה רבים לבעל "דברי אמת": "מי כמוהו דעה מורה, שר התורה... חכמתו פניו תאירה, ה"ה כבוד מעלת יקרת תפארת ישראל, ראש גולת אריאל, איש חי רב פעלים מקבצאל, רב הרבנים גאון הגאונים פאר העתים חמדת הימים, ראש הבשמים, המאור הגדול מאיר עיני הגולה החכם הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, המפורסם לשבח בתורה ובמעדים טובים, לתורתו הכל תאבים, מרביץ תורה לרבים... שמו הקדוש והטהור הכל מפארים ומשבחים, חכם יצחק בכר דוד ה"י לנצח". בהמשך מזכיר ה"נודע ביהודה" את רבי גרשון מקיטוב כמי ש"תיווך" ביניהם, ומתנצל על שהעז להשיב על ההשגות: "דברי קדשו ותשובתו על הפסק אשר היה ביד זה רעי ואהובי החכם השלם חסידא קדישא חכם אברהם גרשון אשר הגיעני בירח האיתנים... ותורה היא וללמוד אני צריך והם הרהיבוני לגשת, ואם ירא אנכי פן תכסני בושת...". לפי המסופר, בעל "דברי אמת" לא הסכים לתשובותיו של ה"נודע ביהודה" על השגותיו, ושלח לקהילת ברודי כי יושיבו בית דין ויתירו את האשה לבעלה בהסכמתו, וכך אכן נעשה (כך רשם רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בהגהותיו לספר 'שם הגדולים', שנדפסו בקובץ ישורון, כג, עמ' רעא).
ההערצה לבעל "דברי אמת" המשיכה גם אצל תלמידיו של ה"נודע ביהודה". הגאון רבי אלעזר פלקלס מזכירו בשם "איש האלדים קדוש הגאון מו"ה יצחק בכר דוד..." (שו"ת תשובה מאהבה ח"א, סימן קסח), ובמקום אחר כותב על דבריו: "דברים חריפים ובקיאים ואמתיים אשרי עין ראתה אלה" (שם, ח"ג, בהערות שלאחר תשובה תח). חברו רבי בצלאל רנשבורג כותב על בעל "דברי אמת": "והוא הפליא לעשות מכל אשר הי' לפניו... כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים, ואליו יש לשמוע כי רב הוא וכל דבריו כגחלי אש" (פתחי נדה, דף סא, ב).
בדור שלאחר מכן, אנו מוצאים את ההערצה לספר "דברי אמת" בתשובותיו של הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב". באחד המקומות כותב: "הנה היום זכיתי שהגיע לידי ספר נחמד אשר משתוקק אנכי זה רבות בשנים לראותו, הוא ספר דברי אמת מהגאון בכר דוד ז"ל..." (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, סימן קנז). בהמשך מזכירו ה"שואל ומשיב" בכמה מתשובותיו, ובסיום אחת מהן (מהדורה רביעאה, סוף סימן מה) כתב: "...ובברכת הזבח... הביא קושיא זו... ובתומים... האריך בזה... ועיין קצה"ח... שהאריך בזה הוא ואחיו ז"ל, ואילו היו רואים דברי ה'דברי אמת' בזה, שלא הניח פינה שלא נשתטח בה בענין הזה, היו מתבשמים מתורתו". על הביקוש הרב לספר במרחב האשכנזי תעיד ההדפסה החוזרת של ספרו בהלברשטאט שבגרמניה, בשנת תרכ"א.
מלבד ספרו "דברי אמת" ידוע חיבור נוסף שלו ששרד בכמה העתקות אצל חכמי קושטא. חיבור זה נקרא "זכרונות" והוא נדפס באופן חלקי, בשנת תשל"ז, מתוך העתקה של "הסבא קדישא" רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי, תחת השם "מערכות דברי אמת", עם הגהות הרב אלפאנדארי. חלקו הגדול נמצא עדיין בכתב-יד.
חיבור נוסף שהיה ידוע ממנו הוא חיבור זה על שמות גיטין, שכאמור צוטט רבות בדברי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, ורק כעת התגלה לפנינו.
רבי אברהם בכ"ר יצחק, אחד משלושת בניו של בעל "דברי אמת", שהיו שלושתם מחכמי ורבני קושטא. הבנים האחרים הם רבי יעקב ורבי דוד.
רבי [נסים] יעקב בכ"ר דוד, נכדו של ה"דברי אמת", מחכמי קושטא הנודעים, כיהן כ"חכם באשי" החל משנת תר"א. בראש הסכמתו לספר "שמן הטוב" לרבי יעקב בן יוסף הרופא (קושטא תר"ט) הוא מכונה: "הרב המופלא וכבוד ה' מלא מרן מלכא מוכתר בכתר מלכות כמוהר"ר יעקב בכר דוד". בראש הסכמתו לספר "ישמח משה" לרבי שבתי גאליפוליטי (אזמיר תרכ"ח) הוא מכונה: "סבא קדישא ר"מ ור"מ ראש בי דינא רבה על ארץ רבה עוב"י [עיר ואם בישראל] קושטא". רבי חיים פאלאג'י מזכירו בספרו "חוקות החיים" (חו"מ, סימן צא): "הרב הזקן העומד היום שהוא הרב המו' כמוהר"ר יעקב בכר דוד נר"ו" (ראה חומר מצורף).
[49] דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. מספר דפים במצב גרוע. כתמים ופגעי רטיבות. פגעי עש ופטריה בכל הדפים. פגעים קשים במיוחד בדפים הראשונים, בפינה השמאלית תחתונה, עם פגיעה בטקסט. בשאר הדפים פגיעה קלה יותר, עם חסרון מילים מתוך הטקסט. כריכת עור מקורית, פגומה.
-------------
החיבור "שמות גיטין" שלפנינו, מאת רבי יצחק בכ"ר דוד בעל "דברי אמת", ערוך כלקסיקון שמות על סדר א"ב, והוא כולל דיונים הלכתיים ופסקים על האופן הנכון של כתיבת כל אחד מן השמות בגיטין.
בחיבור מתועדים שמות גברים ונשים שהיו נפוצים באזור תורכיה וארצות המזרח באותם ימים, כדוגמת: אישטרילייא, איזמיראלדא, אורא בוצינא, בונא, בונשינייור, בוליסה, בנבנשת, בייאנקה, גאמילה, גראסיא, דולסא, דייאמאנטי, חליסייא, זאפ'ירה, זיקארינה, זרקה, חנין, חנוכה, יאסמין, מבורך, מורינו, מליחה, מאייור, מוסה, מילכא, מרקיל, סלטאנה, סולימאן, סימא, עבדאלה, עזיזה, כליפא, פרוספירו, קונסולא, קלארה, קונורטי, שבתולה, ועוד.
בתוך דבריו הוסיף המחבר פרטים מעניינים, כדוגמת משמעות השמות, הטיות שונות של השם, מקור השם בשפות שונות, ועוד. כך לדוגמה הוא כותב בפירוש השם "דיאנא": "שם זה מצוי בינינו ופירושו שיש כוכב שקוראים אישטרילייא דיאנא". על השם "סימא" הוא כותב: "שם זה הורגלו בו ולא ידענו אם הוא לשון ארמי... אפשר שהוא נגזר משם שמחה...".
באחד הדפים מוקדש ערך לשם האשכנזי "ליב". בתוך דבריו דן המחבר מספר פעמים בשמות או בכינויים אשכנזיים. כך לדוגמה הוא כותב על השם "זרקה": "זרקה - שם זה מצוי בינינו אבל לא ידענו פירושו, וגם לא נמצא בשום ספר ונר'[אה] לע"ד [=לעניות דעתי] דשם זה הוא לקוח משם אשכנז, שכתבו רבני האשכנזים שלשרה קורין שארקה והספרדים קורין זרקה, ובשם של זפירה יש קורין זאפירה ויש קורין סאפירה".
באחד המקומות מאריך המחבר לסקור את הטיות החיבה לשמות שונים: "יש מליצה שאומרין 'לה', כמו לשרה - שרלה, לרבקה - רבקולה, לשמחה - שמחולה... לרוזו - רוזולא, לחנה - חנולה; ויש מליצה שאומרין 'זא', כמו גארסייא - גראסייוזא... פריסייא - פריסייוזא; ויש מליצה שאומרין 'נה' - כמו מלכה - מלכונא... ויש 'צה', כמו קיירה - קייראצה, בולה - בוליצה...".
כתב-היד נעשה עבור "היקר יצחק יצ"ו בן הזקן כמ"ר יאודה מפאציפיקו יצ"ו מעיר אנקונא יע"א", כפי שנרשם בשני השערים. כולל שני חיבורים: "הלכות שחיטה - בשאלות ובתשובות ופתרונם בלשון איטאליאנו" ו"הלכות בדיקה - עם שאלות ותשובות ופתרונם בלשון איטליאנו". החיבורים מכילים את סיכום הדינים בהלכות אלו, בצורת שאלות ותשובות, והם כתובים בעברית ואיטלקית לסירוגין.
לכל אחד מן החיבורים שער מאויר, ברמה אמנותית גבוהה במיוחד. בתחתית כל שער חתם האמן את שמו: "מעשה ידי הצעיר יעקב ישראל ן' יוסף חיים מונטיפיורי".
בשער הראשון איור זוג תרנגולים ובשער השני איור בהמה בעלת קרניים. בדף שלאחר השער השני, איור צבעוני של "צורת הריאה".
בסוף החיבור השני שני עמודים עם לוחות צבעים, שמטרתם לשמש כלי עזר לתהליך בדיקת הריאה (ראה בחיבור שלפנינו, עמודים עד-עו, פירוט "המראות הפסולות"). לוחות הצבעים מעוטרים בסגנון רוקוקו: צדפות, רוקיות ועלי אקנתוס.
כל העמודים תחומים במסגרת מרובעת.
הצייר, יעקב ישראל מונטיפיורי (נולד 1748) היה בן למשפחת מונטיפיורי אשר גרה בעיר אנקונה (היא הענף האיטלקי של משפחת השר הידוע משה מונטיפיורי). לוח שנה מאויר מעשה ידיו נמכר בעבר במכירת "קדם" (קטלוג 25, פריט מס' 10).
[2], 1-23 עמ' (מסומנים גם: א-כג); [2], 1-89 (מסומנים גם: א-פט), [2] עמ' + 12 דפים ריקים. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים, כתמי רטיבות. קרעים מחריכת הדיו של המסגרת בחלק מהדפים, משוקמים בהדבקה. כריכת עור עתיקה נאה, עם הטבעות מוזהבות.
כתיבה תימנית נאה, עם איורים קבליים, "חותמות מלאכים" ואותיות משונות, סמלי מגן-דוד, טבלאות ושרטוטים עם צירופי שמות ואותיות.
בדפים רבים נוסחי קמיעות, השבעות וסגולות, לשמירה, הצלחה, רפואה, ישועה והצלה, למצבים שונים בחיי האדם. דוגמאות אחדות: "למקום סכנה", "להמית רשע", "להמית שונא", "קבלה אצלי לרואה ואינו נראה", "לבטל לשונות רעות ולהטות לב אדם עליך", "קמיע טב לכל מילי", "לעשות שלום בין איש לאשתו", "לבטל חולת אהבה", "לנחשים שלא יזיקו", "לאחיזות עינים", "שלא יכנסו גנבים לבית", "לראות גן עדן בחלום", "אם רצה כלכלה ופרנסה", "לאהבה עזה", "לשמירת הדרך", "להריון", "לאשה שלא תפיל", "לשמירת הבית מן הלסטים", "להצליח בקפיצת הדרך", "להכריח את השופט או הדיין לעשות חפצך", ועוד.
בראש כתב היד חיבור "סוד ניקודי שמות" – אופני ניקוד של שם הוי"ה ופעולותיהם [בין היתר: "לבטל כשפים ושלא ישלטו עליו", "להיות אדם מצליח במעשיו", "שלא יהיה ניזוק בהתהלכו בספינה וכן בכל מים", "אחר עלותו לגדולה שלא ירד ממנה", ועוד].
בין כותרות החיבורים האחרים: "גורלות דע"ה" [דניאל עליו השלום], "ייחוד לאדם משועמם", "ספר המפעלות", "קבלה מעשית", "ספר החול למ"ו שלום שבזי", "ספר הפעולות", "כתאב אלט'ב" (ספר הרפואה), "כתאב אלקאנון" (ספר הקאנון), "ספר השאלות להראב"ע", "חכמת התכונה", "ספר הפרכוס", ועוד.
בדפים [8-12] נכתבו "סודות" שונים: "סוד אותיות שם המפורש", "סוד זה שמי לעולם", "סוד דרכי השם", "סוד ארבעים מאורות", "סוד ועוד בה עשיריה", "סוד המסעות שנסעו ישראל ממצרים", "סוד הרוצה להשתמש בהשבעת המלאכים", "סוד שמות של ד' נהרות", ועוד.
בדף [17]: "אמר המחבר ראינו בליקוטי החכם ר' מנחם רקנאטי חבור תפלת י"ח מסודרת על בקשת איבוד שונאי ישראל אמרנו להעתיקה...".
בדף [168/א] קולופון הכותב: "...יודא ן' הרון חטר, הב"ה יזכיני לעשות ספרים הרבה... ותהי השלמתו ר"ח שבט שנת א'תה ה' לא' תכלא' ר'חמיך ממני חסדך' ואמתך תמיד יצרוני...." [לא התברר לנו אופן חישוב פרט השנה].
במספר מקומות רישומים משפחתיים מאת הכותב, על לידת בתו בשנת אקב"ץ לשטרות [כנראה שנת ב'קצג לשטרות, תרמ"ב ליצירה], על לידת בנו בשנת ב'קצ"ד לשטרות [תרמ"ג], ועל לידת בן נוסף בשנת תרנ"ט. בשני מקומות, הגהות חתומות בחתימה מסולסלת: "הצעיר יודה ן' הרון חטר יצ"ו ס"ט".
בין דפי הכרך פיסות נייר ודפים בכתב-יד (בכמה מהם תיעוד חלומות, שמות חולים הזקוקים לקמיעות, ועוד). בסוף הכרך צורפו קונטרסי דפים ודפים בודדים - חלקים מכתבי-יד אחרים של סגולות וגורלות.
הכותב, רבי יהודה בן אהרן חוטר, מעולי תימן הראשונים שהתיישבו בירושלים. נולד כנראה בצנעא. בשנת תרל"ו וכן בסביבות שנת תרמ"א נסע לאלכסנדריה שבמצרים, לצורך מסחר או בשל סיבה אחרת, ובשתי הפעמים חזר לבסוף לתימן. במסעו השני ביקר לראשונה בירושלים, ובשנת תרמ"ד בערך עלה והשתקע בעיר. בירושלים היה פעיל מאד כאחד מחכמי ומנהיגי התימנים ונודע אף כסופר מומחה. ידועים מספר כתבי יד מכתיבתו, ביניהם חיבורו "עופר האילים", המהווה מסמך היסטורי על תלאותיהם של עולי תימן הראשונים בירושלים (ראה: יוסף טובי, קונטרס 'עופר האילים' לרבי יהודה בן אהרן חוטר הכהן, קובץ מורשת יהודי תימן, ירושלים תשל"ז, עמ' קנ-קסה). לא התברר לנו אם כתב היד נכתב עוד בהיותו בתימן, אך יש בו מספר תוספות שנכתבו בירושלים (באחד מהדפים הריקים – רישומי שמות שנכתבו בירושלים, הכוללים שמות של רבנים, נגידים ועסקנים. ביניהם: הברון רוטשילד, הברון הירש, רבי נתן במברגר אב"ד ווירצבורג, ועוד. בדפים ריקים אחרים הועתקו נוסחי שטרות שנכתבו בירושלים: כתובה לנישואין, "שטר הרשאה" וגט).
במספר דפים חותמות של "הרב רחמים חיים כ"ץ מסגני הכהנים מירושלים תוב"ב".
[170] דף + [67] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי. דפים רבים מנותקים. כריכת עור מקורית, פגומה.
העותק של המקובל רבי גדליה חיון, חותנו של הרש"ש, מייסד ישיבת המקובלים "בית אל". במרכז דף השער רישום בכתב-יד: "זה של הרב הכולל כמו"ה גדליה חייון נר"ו יצ"ו", לצד שנת ההדפסה נוסף הרישום "פה ירושלים עה"ק תובב"א". בשולי דף השער, למעלה, רישום נוסף (מחוק בחלקו): "זה הספר ל[--] כמוה"ר גדליה [חיון נר"ו] מגן אלו[--] בע[זרו]".
רבי גדליה חיון (נפטר בשנת תקי"א), מקובל אלוקי ו"בעל מופת". רבו וחמיו של גדול המקובלים רבי שלום שרעבי (הרש"ש). ייסד את ישיבת המקובלים "בית א-ל" בירושלים בשנת תצ"ז, ועמד בראשותה עד לפטירתו בשנת תקי"א. גדולי המקובלים שבירושלים למדו בישיבה זו, בהם רבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט. גם החיד"א היה תלמידו, והוא כותב על קדושתו וחסידותו: "מהר"ר גדלי חיון ז"ל, הוא הקדוש... תמיד היה מוסיף קדושה, ועסק בחכמת האמת וכוונות רבינו האר"י ז"ל בכל כחו... והכל בקדושה והתבודדות ופרישות, ובדורנו היה חסיד מופלג מאד, ומתפלל על החולים, וזמנין [לפעמים] דלחולה אומרים לו בחלום שניצול בעבור תפילת החסיד זי"ע" (שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ג'). החיד"א מביא דברים בשמו בחיבוריו, כשהוא מכנהו "הרב החסיד", "עיר וקדיש", "הרב החסיד המופלא", ועוד.
הגהות הראב"ד בכרך שלפנינו מוספרו בכתב-יד, בכתיבה ספרדית עתיקה (במספור: תרנ"ד-א'תקע"ז).
[20], תנא, [1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. נקבי עש בחלק מהדפים. קרעים בדף השער, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקת נייר. דף השער והדף האחרון מחוזקים בנייר דבק. איור האישה שבסמל המדפיס שמעבר לשער גורד בחלקו. חלק מהדפים כהים ומוכתמים. כריכה חדשה.
בשער הכרך השני: חתימות ידם של גדולי חכמי ה"קלויז" הנודע בבראד (ברודי), בתקופת הנודע ביהודה והבעש"ט (במאה ה-18): רבי חיים צאנזר, רבי דוד טעבלי מבראד (לימים, אב"ד ליסא), ורבי מנחם נחום היילפרין (לימים, אב"ד קונסטנטין-ישן) בן-בנו של רבי חיים צאנזר.
ארבעה כרכים: • חלק ראשון, על מסכת ברכות וסדר מועד. פרנקפורט דמיין, [מהדורה שניה עם תיקונים, שכנראה נדפסה עוד בחיי המחבר – המוזכר בשער בברכת החיים "נר"ו" - בין השנים תקי"ב-תקט"ז]. • חלק שני, על מסכתות כתובות, גיטין וקידושין. פיורדא, [תקכ"ו 1766. מהדורה שניה]. • חלק שלישי, על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא. פיורדא, [תקל"ט 1779. מהדורה שניה]. • חלק רביעי, על מסכתות חולין, מכות ושבועות, ועל שו"ע חושן משפט. פיורדא, [תק"מ 1780. מהדורה ראשונה].
חתימות ורישומי בעלות בכל הכרכים, מרבנים ובתי מדרש בווילקומיר ואניקשט (עיירות מפורסמות בליטא), ומעט הגהות בכתב-יד. בשער החלק השני (על מסכת כתובות): שתי חתימות יד-קדשו של הגאון המקובל רבי חיים צאנזר ראש חכמי הקלויז, החותם: "הק' חיים", "הק' חיים מצאנז"; חתימת ידו של הגאון רבי דוד טעבלי מבראד: "דוד הוא הק' טעבלי מבראד" [שהיה אף הוא מחכמי הקלויז בברודי באותה תקופה, קודם שעבר לכהן ברבנות ליסא]; חתימות רבות של רבי מנחם נחום היילפרין מבראד, בן-בנו של רבי חיים צאנזר הנ"ל.
הגאון המקובל רבי חיים צאנזר (ת"פ-תקמ"ג), איש אלוקים קדוש, גאון ומקובל. מגדולי חכמי הקלויז המפורסם בברודי. רבי חיים עמד בראש חכמי הקלויז עוד משנת תק"ה, בתקופה בה למדו ב"קלויז" רבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) וה"נודע ביהודה". עסק הרבה בלימוד תורת הקבלה, ובתפלות עם כוונות וייחודים, והרבה בסיגופים ותעניות. את כתבי האר"י למד בחברותא עם ידידו בעל ה"נודע ביהודה". התכתבות הלכתית ביניהם נדפסה בשו"ת "נודע ביהודה", בביטויי חיבה והערצה הדדיים.
הבעש"ט הפליג בגדולתו עד מאד, למרות שרבי חיים עצמו לא קיבל את דרכו של הבעש"ט, ועל פי מסורות שונות אף התנגד לה בחריפות. אך הבעש"ט שהעריצו מאד, קיבל באהבה את התנגדותו, והרבה לדבר במעלתו. מסורת חסידית מספרת שרבי חיים שלח את רבי משה אוסטרר, בעל "ערוגת הבושם", מגדולי הקלויז בברודי, לתהות על קנקנו של הבעש"ט. כשנפרד רבי משה מהבעש"ט, ביקש ממנו הבעש"ט, שבבואו לרבי חיים, שיספר לו את כל הדברים התמוהים שראה אצלו, כדי שימלא רבי חיים את פיו שחוק, היות ורבי חיים מעולם לא מילא פיו שחוק, כי הוא משורש נשמתו של רבן יוחנן בן זכאי, שאמר שאסור לאדם למלא פיו שחוק בעולם הזה, "ומי שיעשה לו נחת רוח שישחוק, יקנה לו עולם הבא" (שמן הטוב, פיוטרקוב תרס"ה). במקור אחר מסופר כי הבעש"ט שלח אליו את תלמידיו הקדושים שיספרו לו מעשיות ומופתים ממנו כדי שישחק, ואמר: "שכל הפמליא של מעלה שמחין כשהוא שמח וטוב לב" (גדולת רבינו ישראל בעל שם טוב, שאמלויא תש"א). האדמו"ר רבי צבי הירש ממונקאטש בעל "דרכי תשובה" מספר בספרו "תפארת בנים" (פרשת דברים) כי הבעש"ט שלח אליו את רבי צבי הירש אב"ד טשורטקוב, לבקש ברכה להפקד בזרע של קיימא, ובזכות דבריו של רבי חיים שבירכו "שיזכה לבנים מאורי הגולה", נולדו בניו הקדושים רבי פנחס בעל ה"הפלאה" ורבי שמעלקא מניקלשבורג (ראה: תפארת בנים, בארדיוב, תרפ"א, דף קלו/2).
בספר "שבחי הבעש"ט" מובא (כנזכר לעיל) כי הבעש"ט אמר עליו שהוא ניצוץ מנשמתו של התנא רבן יוחנן בן זכאי. תלמידו המגיד ממעזריטש אמר, שרבי חיים צאנזר אף היה דומה בצורתו לרבן יוחנן בן זכאי (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, עמ' 304). רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל ה"תולדות יעקב יוסף", מביא בספריו הקדושים בכמה מקומות מדברי תורתו של רבי חיים צאנזר. ראה למשל בספרו "כתונת פסים" (פרשת תזריע) הכותב: "וכן שמעתי בשם מחותני הרב החסיד מוהר"ר חיים צאנזיר". רבי צבי, בנו של רבי חיים צאנזר היה חתנו של ה"תולדות יעקב יוסף". נכדתם המשותפת התייתמה מאמה בינקותה ונתגדלה בבית זקנה ה"תולדות יעקב יוסף". נכדתם זו נישאה לימים להאדמו"ר רבי אברהם דוב בער אויערבך אב"ד חמלניק, שהיה מגדולי החסידות בדורו, והסתופף בצעירותו בצילו של הבעש"ט.
השפעתו הייתה רבה בגלילות לבוב וברודי. רבי חיים היה מעורב בפרשה הידועה של "הגט מקליווא". כמו כן היה מעורב בפולמוס ה"קמיעות" שפרץ בין רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ, והיה סבור כדעתו של רבי יעקב עמדין. מכתביו הרבים נדפסו ספרים בודדים: הגהותיו על שלחן ערוך אורח חיים (ז'יטומיר תרכ"א), "נאדר בקודש" על מסכת אבות (לבוב תרכ"ב).
רבי מנחם נחום היילפרין – החתום פעמים רבות באותו דף השער – הוא בנו של הגאון הקדוש רבי שמואל אהרן אב"ד מאצייב, בנו של רבי חיים צאנזר. רבי מנחם נחום כיהן כרבה של קונסטנטין-ישן ומנוחתו כבוד בברודי. שמו בישראל נקרא כנראה על שם סביו-זקנו רבי מנחם נחום אבי רבי חיים, ושם המשפחה כנראה הגיע ממשפחת אם-אביו אשת רבי חיים, שהיתה בתו של רבי יוסף היילפרין מבראד.
הגאון הנודע רבי דוד טעבלי אב"ד ליסא (נפטר טבת תקנ"ג 1792), מגדולי ה"קלויז" בברודי. בנו של רבי נתן נטע אב"ד ברודי. מגאוני הדור בתקופת הנודע ביהודה, ואחד מ"עשרה חכמי בראד" שהיו מעורבים בפרשת הגט מקליווא. כיהן ברבנות בזסלב ובהורחוב (הסמוכה לברודי), ובשנת תקל"ו עבר לכהן ברבנות ליסא. כל גדולי הדור סרו למשמעתו והוא נשא ונתן בהלכה עם גדולי הדור ובפרט עם הגאונים הנודע ביהודה, רבי משולם איגרא, רבי חיים כהן מלבוב, רבי מאיר פוזנר משוטלנד בעל ה"בית מאיר", רבי מאיר ווייל מברלין ורבי עקיבא איגר [שהיה מתלמידיו החביבים, כאשר למד אצלו בימי ילדותו בעיר ליסא]. אחד מתלמידיו המפורסמים הוא הגאון הנודע רבי ברוך פרנקל בעל ה"ברוך טעם".
רבי דוד טעבלי פעל רבות להשקטת הפולמוס נגד תנועת החסידות, ודבריו היו נשמעים בין גדולי דורו. בספרות ההיסטורית של חסידי פולין מופיעים שני סיפורים בהקשר לכך: בספר "שם הגדולים החדש" (מערכת גדולים, אות פ', ערך רבי פנחס בעל ה"הפלאה") מביא בשם רבי צבי הירש הלוי בעל "ליקוטי צבי", שיש בידו מכתב שכתב בעל ההפלאה לרבי דוד טעבלי מליסא, בו הוא מבקש מרבי דוד טעבלי שיפנה לרבי יוסף מפוזנא חתן הנודע ביהודה, שיבקש מחותנו אב"ד פראג שלא יצער את הרב הקדוש רבי מיכל מזלוטשוב, "כי אחי הגאון החסיד מו"ה שמעלקי זצ"ל מניקלשבורג העיד עליו שכל כוונותיו לשם שמים, לכן אל יבטל אותו צדיק מעבודתו". במקום אחר מסופר: "כי כאשר חלק הגאון הנודע ביהודה על ספר תולדות יעקב יוסף ורצה לגזור החרם שישרפו הספר, כתבו הה"ק הרבי ר' שמעלקא ואחיו בעל ההפלאה אל הגאון ר' טעבלי מליסא ובקשו ממנו שהוא ישתיק המחלוקת, וכתב הגאון רבי טעבלי מכתב להנודע ביהודה לאמור: אל תתגרה בתלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש, הגם שאין דרכיהם דרכנו, מכל מקום כוונתם רצויה לשמים והנח להם, והנודע ביהודה נשא פנים לדבריו ושתק" (שמן הטוב, פיעטרקוב תרס"ה, עמ' 94, אות פה, בשם הקדמת ספר נפש דוד). בספרו "נפש דוד" על התורה, שנדפס בפרמישלה תרל"ח (1878), מביא רבי דוד טעבלי רעיון בשמו של המגיד ממזריטש: "וע"ד הרמז הנה שמעתי אומרים בשם הרב המגיד ר' דוב בער ממעזריטש זצוק"ל..." (נפש דוד, פרשת וירא, דף ו/1).
חלק א': [1], נב; סו; נ; לו; כז; כח; י, [1] דף. חלק ב': ד, ריד, ריט-רצו, כג דף. חלק ג': [2], קנב, [2] דף. חלק ד': [1], פא דף.
4 כרכים. כ-31 ס"מ. מצב כללי טוב עד טוב-בינוני. בלאי וכתמים. מעט עקבות עש. פגימות והדבקות נייר בשולי כמה דפים. כריכות עתיקות זהות, עם חיפוי נייר צבעוני. פינות ושדרות עור. הכריכות מעט בלויות ופגומות.
מצורף אישור הרב יצחק ישעיה ווייס – המעיד על זיהוי החתימות של רבי חיים צאנזר, רבי דוד טעבלי מבראד ורבי מנחם נחום היילפרין אב"ד קונסטנטין-ישן.
בדף השער חתימת יד קדשו של רבי מאיר מרגליות אב"ד אוסטרהא, בעל ה"מאיר נתיבים": "קניתי פ"ק הארדענקי [י]צ"ו, הק' מאיר בא"א המאה"ג מ' צ"ה [=בן אדוני אבי המאור הגדול מורנו צבי הירש] ז"ל".
בדף האחרון חותמות צנזורה ברוסית: חותמת אחת נמחקה בהדבקת נייר עליה. טקסט החותמת ברוסית, אך בשוליה נוספה בעברית המילה "אוסטרהא". חותמת צנזור נוספת מהעיר ראדיביליב (ראדזיווילוב), וחותמת צנזור נוספת.
רבי מאיר מרגליות (ת"ס/תס"ח-תק"נ), מגדולי תלמידי רבינו ישראל בעל שם טוב, וממקורביו הראשונים, עוד מהימים בהם טרם נודע והתפרסם בעולם. כבר בשנת תצ"ז היה ממקורביו של הבעש"ט. מסופר שרבו הבעש"ט ביקש ממנו שיכתוב את שמו בסידור שנהג להתפלל בו – כדי שיוכל להזכירו בתפילותיו, וכך עשה רבי מאיר. חתימתו בסידור הבעש"ט השתמרה עד לימינו (קבוצת יעקב, ברדיטשוב תרנ"ו, דף נב/2; מבית הגנזים, ברוקלין תש"ע, עמ' רל). רבי מאיר מזכיר את רבו הבעש"ט בכמה מקומות בספריו בתארים "מורי" ו"ידידי". בספרו "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא, תקנ"ד) הוא כותב על מדרגת לימוד תורה לשמה: "...כאשר הזהירו אותי לזה מורי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעל שם טוב... ומילדותי מיום שנתחברתי בדביקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב... ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה, ברוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה, דמטמרין גליין ליה, כבוד ה' הסתר דבר". בספרו "מאיר נתיבים" (חלק ב', בסוף פר' ויגש), הוא מביא סגולה מרבו לביטול הכעס: "שקבלתי ממורי שסגולה נפלאה לבטל הכעס, לומר הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך... ". בנו רבי בצלאל, ממלא מקומו ברבנות אוסטרהא, כתב בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט" (מהדורת ברדיטשוב תקע"ה): "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט ז"ל, ומרגלה בפומה דר' מאיר שהרבה לספר בשבחו...". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא כותב בספרו "נתיב מצוותיך" (נתיב התורה, שביל א'): "מרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר... נתנו לו ששים גבורים, נשמות צדיקים לשמרו, ואחד מהם היה הגאון מוהר"ר מאיר נתיבים".
רבי מאיר מרגליות היה מגדולי וחשובי הרבנים בדורו. בצעירותו כיהן ברבנות בערים יאזלוביץ והורודנקה. בשנת תקט"ו התמנה לאב"ד גליל לבוב, אזור ששטחו היה עצום, וכלל בתוכו גם את העיר ברודי [רבי מאיר היה אב"ד גליל לבוב, אך לא של העיר לבוב עצמה, לה היה רב משלה. לאחר שנחלקה פולין בשנת תקל"ב, התחלק אזור זה בין פולין לאוסטריה, אז היה רבי מאיר רבו של השטח הפולני]. בשנת תקכ"ו התמנה מטעם מלך פולין לרב ראשי על אוקראינה וגליציה. בשנת תקל"ו קיבל כתב מינוי רשמי מאת מלך פולין, סטניסלאב אוגוסט פוינטובסקי (כתב הרבנות, באותיות מוזהבות, השתמר עד לימינו בארכיון דובנוב בניו-יורק). בשנת תקל"ז התמנה, בנוסף לרבנות גליל לבוב, לאב"ד אוסטרהא וגלילותיה. רוב ימיו היה רבי מאיר מחכמי הקלויז המפורסם בברודי. הוא היה מיודד בקשרי עבותות אהבה עם חכמי הקלויז ומרבה להביא בספרו מדבריהם.
ה"מאיר נתיבים" היה בזמנו מעמודי ההוראה בענייני תקנת עגונות. בשנת תקכ"ח נערך פוגרום באומן ובסביבותיה, שבמהלכו נרצחו אלפי יהודים. פרשה זו הביאה לפתחו שאלות רבות ומסובכות של עגונות. חלק גדול מהתשובות שבספרו "מאיר נתיבים" הן בענייני עגונות. בספרו זה הוא כותב: "והבוחן לבבות וכליות אלקים ה' הוא יודע ועד, ש[ב]בוא אלי ענין שאלת עגונה, אחזוני חיל ורתת וארכבותי דא לדא נקשן, ועיני זולגות דמעות, ואירא הרבה מאד" (סימן סב). מסופר עליו שהיה מקבל עליו תענית ביום שחתם על היתר עגונה (מאורי גליציה, ג', עמ' 940).
רבי מאיר כתב מספר חיבורים חשובים בנגלה ובנסתר, בהלכה ובדרוש. סדרת ספריו נקראו בשם כולל "אור עולם", הכוללים את ספריו בהלכה דרוש וקבלה: ספרו החשוב והנודע שו"ת "מאיר נתיבים", שני חלקים (פולנאה תקנ"א), "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא תקנ"ד), "הדרך הטוב והישר" (פולנאה תקנ"ה) ו"כתנות אור" (ברדיטשוב תקע"ו).
החתימה שלפנינו היא, כפי הנראה, מהשנים בהן כיהן רבי מאיר ברבנות בהורודונקה, בחיי רבו הבעש"ט, בערך בין השנים תק"ב-תקי"ד [ראה בהסכמתו משנת תקי"ד על ספר "חידושי רבי זאב הלוי" (זולקווא תקל"א); שו"ת מאיר נתיבים, סוף סימן לא; אנצי' לחכמי גליציה, ג', עמ' 939]. בספר "שבחי הבעש"ט" מסופר מפיו של רבי מאיר, סיפור על הבעש"ט (על מדרגותיו בביטחון בה' ובפיזור מעותיו לצדקה) שלו היה עד ראיה, ושהתרחש בתקופה שגר בהורודונקה (מהדורת רובינשטיין, עמ' 246). רבי מאיר נהג להדר בכבוד אביו לאחר פטירתו, ובכל מקום שהזכיר את שם אביו רבי צבי הירש בחתימותיו, בתשובותיו ובהסכמותיו, תמיד הוסיף לשמו תואר קבוע: "המאור הגדול", וכפי שרואים גם בחתימה שלפנינו. ויתירה מכך, בספרו "כתנות אור" (ברדיטשוב תקע"ו), ספר שמונה את תרי"ג המצוות בחרוזים ובראשי תיבות, החרוזים של חלק העשין נפתחים כולם בראשי תיבות "מאיר בהמאור הגדול המופלג בתורה וביראה מוהר"ר צבי הירש זצלולה"ה".
נו דף. 25.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתמי רטיבות. קרעים קלים וסימני עש במספר דפים. חותמות בעלים. כריכת עור חדשה.
חתימות ורישומים שונים, בהם חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר מז'ינקוב, בנו של ה"אוהב ישראל" מאפטא: "הק' יצחק מאיר באאמו"ר הרב אמ"ו מוהר"ר אברהם יהושע העשיל מאפטא, פה ק' מעזבוז יצ"ו"; חתימת נכדו האדמו"ר רבי יחיאל השל מקרילוביץ: "הק' יחיאל באאמו"ר הרב ה"ר משלם זוסיא זללה"ה בן הרב ה"ר יצחק מאיר זללה"ה החתום ביד קדשו לעיל". בדף השער עוד שתי חתימות שלו: "יחיאל העשיל"; רישומים נוספים בכתב ידו של אחד מצאצאי המחבר: "זה הספר יסד וחיבר אדוני אבי זקיני הגאון החסיד [...] הדור, תפארת ישראל, מו"ה מאיר זצללה"ה אב"ד דק' [...] וק' אוסטרהא והמדינות, שחיבר מ' מאיר נתי' [...] וס' סוד יכין ובועז"; "ק"ק אוסטרא".
הרב הקדוש רבי יצחק מאיר מאפטא-זינקוב (תקל"ו-תרט"ו), מגדולי וזקני האדמורי"ם בדורו. בנו הגדול של רבינו אברהם יהושע העשיל ה"אוהב ישראל" מאפטא, מחותנם של גדולי החסידות וסבא-רבא לשושלות חסידות רבות. כבר בחיי אביו היה ה"מוציא ומביא" בכל עניני חצר הקודש של אביו צדיק הדור, שהיתה המרכזית ביותר בין החצרות החסידיות באותו דור. לאחר פטירת אביו הגדול נהרו אחריו אלפי חסידים והוא העביר את בית-מדרשו ממעזיבוז לעיר זינקוב. כאביו התפרסם באהבת ישראל וקירב לבם של ישראל לאביהם שבשמים. ימי חייו הארוכים היו שרשרת של צדקה וחסד, היה מתפלל ופועל ישועות לכל אחד ואחד מבני-ישראל, שפנו אליו לתפילה ולישועה. היה מחותנם האהוב של גדולי החסידות בדורו (רבי ישראל מקוזניץ, רבי ישראל מרוזין, רבי משה צבי מסווראן, ועוד), ורבים מצדיקי דורו היו מתייעצים עמו בכל עניניהם. אחת מנכדותיו הייתה אשת האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, שהיה מקורב מאד לזקנו הגדול. מצאצאיו יצאו שושלות רבות וחשובות של אדמורי"ם ורבנים.
האדמו"ר רבי יחיאל השיל מקרילוביץ (תר"ג-תרע"ו), מגדולי האדמו"רים באוקראינה, בנו של האדמו"ר רבי משולם זושא השיל מזינקוב (בנו של רבי יצחק מאיר מזינקוב הנ"ל ונכדו של ה"אוהב ישראל" מאפטא), וחתנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז. כיהן כאדמו"ר בעיירה מורבה-קרילוביץ שבפודוליה והרבה לנסוע בעיירות פודוליה בהן ישבו חסידיו. נפטר בעת ביקור אצל חסידיו בקישינב. חתניו ונכדיו כיהנו כאדמו"רים, מהם: חתנו האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב (בן הזקונים של ה"דברי חיים" מצאנז).
ספר כתנות אור כולל את סדר תרי"ג המצוות בשיר ומליצה, בחרוזים ובראשי תיבות. "לכל מצוה שלשה בתים ולכל בית שלשה תיבות". החלק של מצוות העשה נקרא בשם "כתנות אור", והחלק של מצוות הלא תעשה נקרא בשם "אור תורה". כל החרוזים, בחלק של מצוות העשה, מתחילים בראשי התיבות של שם המחבר רבי מאיר ושל אביו רבי צבי הירש: "מאיר בהמאור הגדול המופלג בתורה וביראה מוהר"ר צבי הירש זצלולה"ה" [בחלק מהחרוזים במקום "המופלג", נכתב "המפורסם"], ואילו בחלק של הלאווים החרוזים מתחילים בראשי תיבות של "מאיר הקטן בדעת ושכל". בעמוד הימני בכל מפתח נדפסו 20 שורות של חרוזים, לכל מצוה שורה אחת.
בשולי העמודים הימניים, ובעמודים בצד שמאל, נדפס פירוש לחרוזים בשם "שמן למאור גדול", מאת בן המחבר, המו"ל רבי בצלאל מרגליות אב"ד אוסטרהא, שגם כתב הקדמה ארוכה לספר. המו"ל רבי בצלאל מציע בהקדמתו לקרוא כל יום עמוד אחד ובו 20 מצוות, ובתחילת הספר אף הדפיס בקשה קצרה לאומרה לפני אמירת המצוות.
בתחילת הספר באה הודעה שמחמת הוצאות הדפוס לא נדפסו ההסכמות שניתנו לספר, אלא רק שמותיהם של המסכימים, בהם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי זושא מאניפולי, המגיד מקוז'ניץ, ה"אוהב ישראל" מאפטא, רבי יוסף מקאמינקא, ועוד.
לד, [1] דף. 20 ס"מ. נייר כחלחל-ירקרק. מצב טוב. כתמים. הדבקות נייר מאחורי דף השער. בדף האחרון: נקבי עש וקרעים (משוקמים בהדבקות נייר) ללא פגיעה בטקסט. נקבי עש וקרעים קלים במספר דפים נוספים. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 247.
בדפים הראשונים: רישומי בעלות וחתימות בכתבי-יד שונים, המגלים כי לפנינו עותק מיוחס מאד – שעבר מדור לדור במשפחת הרב מאפטא ה"אוהב ישראל", עם חתימות אביו ואבי-אביו, וחותמות ורישומי בעלות של צאצאיו האדמו"רים מזינקוב וקרילוביץ.
בדף הרביעי: חתימת ידו של רבי אריה ליב, זקנו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא: "הק' ארי' ליב בהרבני מוהר"ר שמשון יצ"ו מק"ק טארניגראד", ובדף הראשון חתימת בנו רבי שמואל, אביו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא: "זה הספר שלי הוא וזה שמי הק' שמואל באב"ד ור"מ דק' [עיר חדש]". מעבר לדף הרביעי רישום בעלות בכת"י עתיק [שנות הת"ק]: "זה הספר שייך להתורני והרבני המופרסם[!]... מדברנא דאומתא ובצינא קדישא דנהורא" [הרישום נפסק באמצעו, ללא שם הרב. בתואר "בוצינא קדישא" היה מורגל לכנות את אדמו"רי החסידות, ויתכן שהכוונה פה להרב מאפטא או לאחד מצאצאיו האדמו"רים].
בדף המגן הקדמי חותמת האדמו"ר רבי יחיאל העשיל מקרילוביץ (מצאצאי בעל ה"אוהב ישראל"): "יחיאל העשיל, קרילאווצי פאד, גאב'" (חותמת זו מופיעה גם בדף הרביעי), ליד החותמת מופיע רישום בכתב-יד: "הספר גילאנטי הוא מספרי ומירושת אבי אדמו"ר" [יתכן, ורישום זה הוא בכתב ידו של האדמו"ר רבי יחיאל מקרילוביץ]. בדף הראשון (ליד חתימת רבי שמואל אבי הרב מאפטא) חותמת (מתקופה יותר מוקדמת) של האדמו"ר מקרילוביץ: "[יחי]אל בהה"צ הרמ"ז זללה"ה מזינקוב".
בדפים כא/1 וכז/1 חתימה עתיקה: "נאום אברהם בן הר"ר ראובן שלי"ט".
רבי אריה ליב (תנ"ז-תצ"ד), אבי-אביו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא. בנו של הגאון רבי שמשון מטארניגרוד. כיהן כאב"ד ור"מ בעיר-חדש (ניישטאט), ונפטר בגיל צעיר כבן 37 שנה. בנו רבי שמואל כתב אודותיו: "הרב הגדול החריף והבקי, משנתו קב ונקי, החסיד המפורסם... חסיד ועניו מתלמידיו של הלל... לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו... אב בחכמה ורך בשנים... ". רבי שמואל מזמיגראד בן רבי אריה ליב הנ"ל (ת"פ?-תקס"ג), היה אביו של האדמו"ר בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא. בנו ה"אוהב ישראל" כתב אודותיו: "הנגיד המופלא והמופלג המפורסם, גן הדסים, מוכתר בנימוסים, ערוגת הבושם, שלשלת היוחסין, מוה"ר שמואל באב"ד ור"מ בק"ק עיר חדש".
האדמו"ר רבי יחיאל השיל מקרילוביץ (תר"ג-תרע"ו), מגדולי האדמו"רים באוקראינה. בנו של האדמו"ר רבי משולם זושא השיל מז'ינקוב (בנו של רבי יצחק מאיר מזינקוב ונכדו של ה"אוהב ישראל" מאפטא), וחתנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז. כיהן כאדמו"ר בעיירה מורבה-קרילוביץ שבפודוליה והרבה לנסוע בעיירות פודוליה בהן ישבו חסידיו. נפטר בעת ביקור אצל חסידיו בקישינב. חתניו ונכדיו כיהנו כאדמו"רים, מהם: חתנו האדמו"ר רבי ישעיה הלברשטאם מטשחויב (בנו של ה"דברי חיים" מצאנז).
מסתבר שעותק זה הגיע לידי האדמו"ר מקרילוביץ מירושת בית אבותיו מדורי-דורות, האדמו"ר רבינו אברהם יהושע העשיל בעל "אוהב ישראל" מאפטא (תק"ח-תקפ"ה, בנו של רבי שמואל מזמיגרוד הנ"ל), זקן וגדול האדמו"רים בדורו.
עותק חסר. [4], ב-טז, טו-מד, [2], מה-נח דף (במקור: [9], ב-טז, טו-מד, [2], מה-סו דף – חסרים 13 דף: [5] דפים ראשונים ו-8 דפים אחרונים נט-סו). 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים וכתמי רטיבות גדולים. סימני עש קלים במספר דפים. קרעים ופגמים בדפים רבים, בעיקר בשוליים (משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר), לרוב עם פגיעות קלות ומעט חסרון בטקסט. בארבעת הדפים האחרונים קרעים רבים בשוליים, עם פגיעות וחסרון בטקסט (בעיקר בדף האחרון). כריכת עור חדשה.
בשער – חותמת של ספריית "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון". בסיום תפילת שחרית (דף מג/2) נוספו בכתב-יד אשכנזי עתיק הוספות שונות, כולל העתקת פרק פ"ג מספר תהילים (בקהילות אשכנז נהגו לאמרו בכל יום בסיום תפילת שחרית). הוספות אלו הנן כנראה בכתב-ידו של הגאון רבי צבי הירש אב"ד ברלין.
הגאון רבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין (תפ"א-תק"ס, אוצר הרבנים 17206), מגדולי דורו, נכדו של ה"חכם צבי", בנו של רבי אריה ליב אב"ד גלוגא ואמשטרדם ואחיו של רבי שאול לוונשטאם אב"ד אמשטרדם. כיהן ברבנות בגלוגא, לונדון, הלברשטאט ומנהיים. בשנת תקל"ב התקבל לרבנות עיר הבירה ברלין, משרה אותה נשא ברמה ז"ך שנים.
בנו, הגאון רבי שלמה הירשל-ברלין (תקכ"א-תר"ג) אב"ד פרנצלוי (פולין) ולונדון, כיהן על מקום אביו רבי צבי הירש ברלין כרבה של הקהילה האשכנזית בלונדון ומדינת אנגליה, משנת תקס"ב (1802) עד פטירתו בשנת תר"ג (1842). כל צאצאיו נישאו למשפחות המיוחסות שבישראל, ועברו לגור בפולין עפ"י הוראתו מטעם הכמוס שלא יגורו באנגליה (כלילת יופי, דף קלד-קלה).
ספרייתו העשירה של רבי שלמה הירשל נמכרה לאחר פטירתו לספריית הקהילה האשכנזית בלונדון, ונמצאו בה כמה ספרים עם הגהותיו והוספותיו של אביו רבי צבי הירש ברלין. מהם נדפסו שרידי חידושי תורתו שנדפסו בספר "צבא רב". בהרבה מהגהותיו וממכתביו היה חותם בנוטריקון צב"א [צבי בן אריה] כדרך סבו ה"חכם צבי" שהיה חותם צב"י [צבי בן יעקב], ועל שם כך נקרא ספרו בשם "צב"א רב".
עותק חסר (בסוף ספר שערי תפלה): [11], ב-[קכ] דף (מיספור דפים משובש); כד דף (במקור: כט דף – חסר 5 דף בסופו). 18.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. דף השער ושני הדפים שאחריו במצב בינוני: קרעים בשוליים, משוקמים בהדבקת נייר. כריכה ישנה עם שדרת עור בלויה.
העותק של הגאון רבי נתן אדלר. בדף המגן האחורי, מספר רישומי בעלות, ביניהם רישום ארוך: "לה' הארץ ומלאה שייך להאלוף הראש והקצין התורני והרבני המופלא ומופלג בתורה ובחסידות החריף והשנון כש"ת כמהור"ר נתן כשמו כן הוא בן מהו' שמעון אדליר כ"ץ זצ"ל".
הגהות בכתב-יד (בכתיבה אשכנזית) בשני מקומות בספר (בדף יא/2 ודף ע/1).
הגאון הקדוש רבי נתן הכהן אדלר (תק"ב-תק"ס), נולד בפרנקפורט דמיין לאביו רבי יעקב שמעון אדלר. גאון בתורה וגדול בחכמת הקבלה. עמד בראשות ישיבה שייסד בביתו בפרנקפורט, והיה רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר" – שמזכירו רבות בספריו בעניני הלכה ובעניני תורת הקבלה, וכותב עליו: "רבי המובהק הגאון החסיד המפורסם הנש"ר הגדול" ["נשר" - מליצה על משמעות השם "אדלר"], "מורי הגאון החסיד", "מורי החסיד שבכהונה". סבל רדיפות רבות מאנשי העיר, שאף אסרו עליו לקיים את המנין בבית מדרשו, שהיה מבוסס על מנהגיו המיוחדים עפ"י תורת הקבלה. תקופה מסויימת כיהן כאב"ד בוסקוביץ, אך לאחר תקופה חזר לביתו ולבית מדרשו בפרנקפורט.
ע [צ"ל עא] דף. חסר [1] דף אחרון (עם שירים לכבוד הספר). ספירת דפים משובשת. 28.5 ס"מ. מצב משתנה. כתמים. דף השער ושלושת הדפים שאחריו עם כתמים גדולים, כהים. קרעים משוקמים בדף השער. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. חיתוך דפים על גבול הטקסט, עם פגיעה קלה בטקסט במספר דפים. פגמים קלים. כריכת עור חדשה.
בדף השער חתימת יד קדשו של האדמו"ר הראשון מוורקא: "לה' הארץ ומלאה, הק' יצחק במוהר"ש [=בן מורינו הרב רבי שמעון] ז"ל מק' ווארקי".
חותמות בכל עמודי הספר, של נכדו האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם בההקו"ט ר' מרדכי מנחם מענדיל זצללה"ה זי"ע מווארקע כעת באטוואצק". רישום בעלות בדף השער: "שייך להה"ק שמחה בונם שליט"א בהה"ק זוצללה"ה". חותמות בדף השער ובמספר דפים נוספים של נכד האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם ראיעווסקי, ביאלאברזיג".
האדמו"ר רבי יצחק קאליש אב"ד וורקא (תקל"ט-תר"ח), מענקי החסידות המפורסמים בפולין, שסיפורי מופת וגילויי רוח-הקודש התהלכו אודותיו. תלמידם המובהק של האדמו"רים רבי דוד מלעלוב, "החוזה" מלובלין, "היהודי הקדוש" מפשיסחא ורבי שמחה בונם מפשיסחא, וידיד נפשם של הרבי מקוצק ושל בעל ה"חידושי הרי"ם". בשנת תקפ"ט החל להנהיג את עדתו, עליה נמנו אלפים רבים. התפרסם באהבתו העצומה ובמסירותו הנפלאה לכלל ולפרט. אמרותיו וכן רוב הסיפורים אודותיו, עוסקים רובם בענייני אהבת-ישראל. בימיו היתה פולין נתונה תחת שלטון הצאר הרוסי, שגזרותיו על היהודים היו מתפרסמות חדשים לבקרים. הרבי מוורקא היה מגדולי השתדלנים מול השלטונות ופעל במסירות לביטול וריכוך הגזרות. לצורך כך ישב תקופות ארוכות בעיר וורשא, בהן היה נפגש עם פקידי השלטון לדבר אל לבם, ובמקרים רבים גם הצליח. פעל רבות בהעמדת הדת על תילה, ולחם במזימות ה"משכילים" שהסיתו את השלטונות נגד הדת. בשנת תקצ"ה גזרה הממשלה שלא להעמיד חוטי עירוב בחוצות העיר, ופעילותו של הרבי מוורקא הצליחה תוך זמן קצר לבטל את הגזירה (בארכיון הממשלה הפולנית השתמרה עד לימינו, תכתובת מעניינת שהתכתב האדמו"ר עם השלטונות על גזירה זו. ראה: קובץ "ישמח ישראל", טו, בני-ברק תשע"ז). מצאצאיו יצאו שושלות אדמו"רי וורקא, סקרנביץ ואמשינוב.
ראויה לציון התופעה המעניינת שספר זה הוחזק בידי אדמו"ר חסידי, למרות שמחברו המגיד מדובנא היה מהמתנגדים לחסידות וממקורבי הגר"א, ויתירה מכך - בספריו נכתבה ביקורת על החסידות (ראה לדוגמה בדבריו בפרשת בהעלותך, דף כד/2, מהדורת ורשה תרס"ג). יתכן והדבר קשור לדברים שנאמרו על-ידי הרבי מקוצק, שהיה ידיד נפשו של הרבי מוורקא, על תורתו של המגיד מדובנא: "שלשה דברים כיון המגיד מדובנא במשליו אל האמת..." (ראה באריכות: "שיח שרפי קודש", ד, בני-ברק תשמ"ט, עמ' עד).
נכדו האדמו"ר רבי שמחה בונים קאליש מווארקא-אוטבוצק (תרי"א-תרס"ז), בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש מוורקא. מונה לאדמו"ר בגיל 17 (בשנת תרכ"ח) והנהיג את עדת חסידיו בעיר וורקא. אהבת ארץ ישראל פעמה בלבבו, פעמיים עלה לארץ ישראל. לאחר ניסיון עליה ראשון לארץ עם משפחתו ותלמידיו, ממנה גורש ע"י השלטון הטורקי, התיישב בעיירת המרפא אוטווצק, והתפרסם בשמה. כעבור שנים עלה בגפו והתיישב בטבריה, לאחר חודש וחצי נפטר. נודע בחיבוב המצוות ובחומרותיו ההלכתיות שהנהיג בעצמו, בגישתו השמרנית ובהתנגדותו הקיצונית להשכלה. שלושה מבניו כיהנו באדמו"רות אחריו.
רבי שמחה בונם רייבסקי, נכדו של האדמו"ר רבי שמחה בונם קאליש, היה בנם של הרבנית צביה, בתו של האדמו"ר, ושל רבי ישעיה אלימלך רייבסקי אב"ד ביאלאברזיג, חתנו של האדמו"ר. הזוג לא נפקד שנים רבות בפרי בטן. מסופר שבאחת השנים, בערב יום כפור, בכתה הרבנית צביה והתחננה לפני אחיה האדמו"ר רבי מנחם מנדל שיפעל ישועה עבורה, ואחיה ביקש ממנה שתבטיח לו שלא תפנה יותר לרופאים, וכך יוכל לפעול ישועה בעבורה. לאחר שהבטיחה זאת, נושעה ונולדו לה שלשה בנים, אחד מהם היה ר' שמחה בונם רייבסקי שנקרא על שם זקנו הגדול (כולם נרצחו בשואה, הי"ד).
[2], קטו, יב דף. 22.5 ס"מ. נייר כחלחל. חותמות בדף השער ובכל דפי הספר. מצב בינוני. כתמים. פגעי עש משוקמים בכל הדפים. בכ-10 מהדפים פגעי עש קשים עם פגיעות רבות בטקסט (כל דפי הספר עברו שיקום מקצועי במילוי נייר). קרעים ופגמים משוקמים בשולי דף השער ודפים נוספים (בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים). כריכת עור חדשה ומהודרת.
בדף השער של ספר "יורה חטאים" (לבוב, תקצ"ז) חתימה בכתב-יד: "הק' אליעזר" - חתימת יד קדשו של האדמו"ר הראשון מדז'יקוב רבי אליעזר הורביץ בנו של האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ. בדף השער של ספר מדרש שוחר טוב – מדרש משלי (הכרוך בראש הכרך שלפנינו), חותמת של חתן-בתו, רבי "מרדכי דוד טייטלבוים אבדק"ק סטיטשין". בדפי בטנת-הכריכה: רישומי בעלות בעברית ובלועזית, שהספר שייך "להרב המא"ג שלשלת היוחסין בוצינא קדישא בקי בנגלה ובנסתר... מ' אלימלך מאהר--- סטיטשין".
ספר זה עבר מדור לדור במשפחתו של האדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב, דרך חתן-בתו האדמו"ר רבי מרדכי דוד מסטיטשין. במסורת המשפחה היה מקובל כי החתימה "הק' אליעזר" היא חתימת זקנם האדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב. לספר מצורף פתק בכתב-ידו של האדמו"ר רבי אלטר אליעזר כהנא מספינקא-זידטשוב (תרצ"ז-תשס"ט), המעיד על החתימה שלפנינו שהיא אכן חתימת זקנו האדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב. כמו כן, האדמו"ר הנ"ל כותב שהוא זוכר שבעבר היתה בכרך זה חתימה או חותמת, של זקנו האדמו"ר רבי חנינא הורוויץ מאילינוב (חתנו של האדמו"ר מדז'יקוב, וחותנו של רבי מרדכי דוד טייטלבוים אב"ד סטיטשין).
הכרך שלפנינו כולל את הספרים: • מדרש שוחר טוב – מדרש משלי. למברג [תר"י] 1850. • ספר הבהיר, המיוחס להתנא רבי נחוניא בן הקנה. [ללא ציון מקום ושנת דפוס - מהדורה זו לא נרשמה במפעל הביבליוגרפיה, ואיננה מופיעה בקטלוג הספריה הלאומית]. • ספר מעשה ה', ליקוטי אגדות ומעשי פלא, מלוקטים מספרי הזהר ומספרים נוספים, [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך]. • ספר היראה, מאת רבינו יונה גירונדי. לבוב, [תר"ט 1849]. • ספר תוצאות חיים, קיצור ספר ראשית חכמה. [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך]. • ספר יורה חטאים, קיצור הלכות תשובה מספר הרקח, וליקוטים בענייני מוסר, מאת רבי יצחק אליס. [לבוב, תקצ"ז 1837]. • ספר כתב יושר, מוסר והנהגות על-פי הקבלה, מאת רבי שמואל אוסטרר מברודי. [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך]. • ספר תורת האדם, מוסר וקבלה, מאת רבי שמואל אוסטרר מברודי. [רוסיה-פולין, תק"ץ 1830 בערך].
האדמו"ר הראשון לבית דז'יקוב, רבי אליעזר הורביץ (הורוויץ) אב"ד דז'יקוב (תק"נ-תרכ"א), בנו השלישי של האדמו"ר המפורסם רבי נפתלי מרופשיץ. תלמיד מובהק של אביו הקדוש. היה גם מתלמידיהם של ה"סבא" מראדושיץ ושל בעל ה"אריה דבי עילאי", של רבי צבי הירש מזידיטשוב ושל רבי צבי הירש מרימנוב. בימי נעוריו הסתופף בצילם של ה"חוזה" מלובלין והמגיד מקוז'ניץ. היה אדמו"ר לאלפים, והתפרסם כממשיך דרכו של אביו בדרך החסידות שלו. צדיקי דורו הרבו בשבחו. רבי משה מרדומישל, מתלמידיו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק, העיד על דרכו: "זו הדרך שנהג בה רבי אלימלך מליז'נסק". האדמו"ר רבי מאיר מפרימשלן אמר עליו: "בכל פעם שמאיר בא לשמים הוא כבר מוצא שם את רבי אליעזר". היה בקשרים הדוקים עם האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז, ואף השתדכו ביניהם.
ספר זה עבר לרשותו של אחיינו וחתנו, האדמו"ר הקדוש רבי חנינא הורביץ אב"ד אולינוב (תקפ"ב-חשון תרמ"ב. בנו של רבי יעקב הורביץ ממעליץ, ונכדו של רבי נפתלי הורביץ מרופשיץ), שהיה חותנם של האדמו"ר רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש בעל ה"דרכי תשובה" ושל האדמו"ר רבי מרדכי דוד טייטלבוים אב"ד סטיטשין, שחותמתו מופיעה בספר הראשון בכרך שלפנינו.
האדמו"ר רבי מרדכי דוד טייטלבוים (נפטר בצפת כסלו תר"פ), בן רבי נחום צבי טייטלבוים (אחיו של בעל ה"ייטב לב" ונכדו של ה"ישמח משה"). כיהן כאב"ד סטיטשין ואח"כ כיהן כאב"ד דרוהוביטש. היה בן-דודם של האדמו"ר ממונקאטש בעל "מנחת אלעזר" ושל האדמו"ר מסיגט בעל "קדושת יו"ט". בשנת תרס"ב עלה לארץ ישראל, התגורר בכפר מירון ובעיר צפת, ונודע בה בשם האדמו"ר מדרוהוביטש. בנו הוא האדמו"ר מהוסאקוב רבי יצחק טייטלבוים הי"ד, אביו של רבי מרדכי דוד טייטלבוים האדמו"ר מהוסאקוב-באר שבע.
שמונה ספרים כרוכים יחד: [20] דף; טו דף; יט דף; [8] דף; כ דף; [20] דף; ח דף; כח דף. 18.5 ס"מ. חלק מהספרים על נייר כחלחל-ירקרק. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים ובלאי. נקבי עש. קרעים במספר דפים. כריכה מקורית פגומה, עם שדרת עור קרועה.