ספר ליקוטי מוהר"ן, "מאמרות טהורות של הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא מה"ו נחמן נ"י כאור הבהיר נכדו של הרב הקדוש הבעש"ט זצוק"ל". אוסטרהא, [תקס"ח 1808]. דפוס שמואל בן ישכר בער סג"ל. מהדורה ראשונה.
הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן ["מורנו ורבינו הרב רבי נחמן"], הוא ספרו החשוב ביותר של רבי נחמן מברסלב, ספר היסוד של תורת חסידות ברסלב ומהספרים המשפיעים ביותר בעולם החסידות עד ימינו. לפנינו המהדורה הראשונה, בה נדפס חלקו הראשון של החיבור. ספר זה הוא הספר היחיד מתורת רבי נחמן שנדפס בחייו ובהדרכתו. לאחר פטירת רבי נחמן הדפיס רבי נתן חלק נוסף "ליקוטי מוהר"ן תנינא".
הספר נערך בידי תלמידו הגדול של רבי נחמן – רבי נתן שטרנהארץ מנמירוב (מוהרנ"ת), מתוך קונטרסים שכתב (וכתבו חבריו) מפי רבו בעת שמסר את תורותיו. העריכה נעשתה בעקבות ציוויו של רבי נחמן ועל פי הוראותיו. מסופר כי כאשר עסק רבי נתן בכריכת כתב-היד של החיבור, אמר לו רבי נחמן "הלא זה הדבר שעוסקים עכשיו לכרוך הספר, נדמה לכם שאין נחשב לכלום, אבל באמת כמה וכמה עולמות תלויים בזה, בכריכת הספר הזה". רבי נחמן התבטא ואמר כי הדפסת הספר והלימוד בו היא "אתחלתא דגאולה" (חיי מוהר"ן, שמו). הוא שיבח מאד את ספרו ואת הסגולה שבו להשפיע על הלומד בו קדושה וטהרה, ובין היתר אמר כי "יכולין להיות נעשה בעל מוח גדול על ידי ספרו, כי יש בו שכל גדול ועמוק נפלא מאד...", וכי "יכולין להיות נעשה בעל-תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמז, שמט). לתלמידו רבי נתן אמר: "מעט אתה יודע מעוצם מעלת גדולת הספר וקדושתו, ויותר מזה ראוי לך להאמין בעוצם גדולת הספר" (חיי מוהר"ן, שסט).
רבי נחמן אף דיבר על החשיבות הגדולה שיש בקניית ספרו זה: "ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו, ומי שאין לו במה לקנות וכו', ימכור כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמט), וניבא כי בעתיד יהיה הספר מבוקש מאד ויודפס פעמים רבות: "ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד, ויבקשוהו ויחפשוהו מאד, ויודפס ויחזור ויודפס כמה וכמה פעמים, ויהיה חשוב מאד..." (שם). בנוסף, אמר רבי נחמן שעצם החזקת ספריו בבית יש בה סגולה לעשירות (וכוונתו היתה לספר ליקוטי מוהר"ן שהוא היחיד שנדפס בחייו): "ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו, כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה, כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמור גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות" (חיי מוהר"ן, שנה), וזירז בפועל עשירים לקנות את ספרו כדי שתישמר עשירותם, וכפי שמסופר (שם): "והזכיר אז עשיר אחד, שהיה יודעו ומכירו, ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו, כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקיים עשירותו".
לספרו זה קיבל רבי נחמן מברסלב הסכמות מגדולי צדיקי הדור, אך מחמת ענוותנותו לא רצה להדפיס את ההסכמות (ראה הקדמת רבי נתן לספר). הסכמות אלו נדפסו במהדורות הבאות, בין ההסכמות אנו מוצאים גדולי הצדיקים שמפליגים בגודל קדושתו של רבי נחמן. ה"חוזה" מלובלין מכתיר אותו בתארים: "הרב המאור הגדול, איש קדוש, מופת הדור, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני" וכותב עליו "האי גברא רבא לא צריך לדידי ולא לדכוותי". המגיד מקוז'ניץ כותב עליו: "הרב המאור הגדול, בנן של קדושים, מופת הדור, גדול מרבן שמו, נודע בשערים", ורבי אברהם חיים מזלאטשוב בעל "אורח לחיים" מכנהו: "אדם גדול בענקים".
חתימה בדף השער: "אליעזר יעקב שד"ר" [ראה פריט 101]. הגהה קצרה בדף קטו/1: "עיין בפרדס רמונים.... ולא יקשא לך כלל".
עותק שלם. [1], קס [צ"ל: קסב] דף. 20 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים; מרבית הדפים במצב טוב ומספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמי ופגמי רטיבות בחלק מהדפים. נקבי עש בדף השער וסימני עש משוקמים במקומות נוספים. קרעים ופגמים בדף השער, משוקמים באופן מקצועי, עם פגיעה קלה בטקסט. קרעים ופגמים בשולי דפים נוספים (בעיקר בדפים הראשונים ואחרונים), משוקמים באופן מקצועי. חיתוך דפים על גבול הטקסט עם פגיעה קלה במסגרת השער ובכותרות דפים נוספים. כריכת עור חדשה, מהודרת.
סטפנסקי חסידות, מס' 284.

מכתב (למעלה מ-20 שורות) בכתב-יד-קדשו וחתימתו של האדמו"ר הגאון הקדוש רבי "חנוך העניך הכהן" אב"ד פרושניץ ואלכסנדר. "פראשניץ" (Przasnysz), סיון תרכ"ד [1864].
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלאצק, אל נכדו רבי ישראל מרדכי מורגנשטרן. הסב כותב לנכדו על כך שלא הצליח להפגש אתו [כשעבר בעירו פלוצק], עקב נסיעתו של הנכד לחסות בצל האדמו"ר מגור בעל "חידושי הרי"מ" בחג השבועות: "...הלא ידעת כי הדרך ירט לנגדי תיכף אחר חג הפסח, ובשובי לשלום, שמתָּ לדרך פעמיךָ לחסות בצל הקודש בגור על חג השבועות". האדמו"ר כותב על תכניותיו לעבור מפרושניץ לאלכסנדר: "והנה פני מועדות ברצות ד' דרכי לעקור דירתי מפה, לנסוע לאלכסנדר לשלום, השי"ת יצליח דרכי לטוב לנו כל הימים". הוא מספר כי בתחילה התנגדה קהילת פרושניץ לעזיבתו: "כפי הנראה שכבר הוא ברשיון בני הקהלה, אשר עד הנה הי'[ו] ממאנים ומתחזקים ומאַמצים לבלתי עזבוני, ועתה אדמה כי כבר נתקררה דעתם". בהמשך המכתב מוזכר אחי הנמען רבי פנחס ליב מורגנשטרן: "אחיך נכדי המופ'[לג] מו"ה פינחס יהודא ליבוש נ"י". האדמו"ר מתאר בציוריות את טרדותיו, וכותב על שליח המכתב: "ידידינו זה הרואה טרדותי עתה, שראשי נמלא מהאנשים העומדים עלי". בחתימת המכתב דברי סיום וברכה: "ויהי'[ו] נא כן דברי לרצון אליך, וד' הטוב ינחנו במעגלי צדק בברכה חיים ושלום. דברי אביך זקנך המצפה לישועת ד' במהרה. הק' חנוך העניך הכהן".
מעבר לדף רישום הכתובת בכתב ידו של האדמו"ר: "לק' פלאצק – ליד כבוד אהו'[בי] נכדי ידידי... מו"ה ישראל מרדכי נ"י מארגינשטערין – מק' פראשניץ".
האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך – שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד – "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "נע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד – "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדוש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף כפול. כ-15.5 ס"מ. מצב טוב. בלאי וקרעים קלים. מודבק בצדו האחורי על נייר שימור דק ושקוף.
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. בעמ' הרביעי: חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-ידו "מכתב נומר 83".
צילום ותמלול המכתב פורסמו בספר "מכתבים ואגרות קודש" (ניו יורק, תשס"ג, עמ' 40 – ראה צילום מצורף).