מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove חפצי filter חפצי
- צדיקים (6) Apply צדיקים filter
- belong (6) Apply belong filter
- of (6) Apply of filter
- tzaddikim (6) Apply tzaddikim filter
- ושטיחים (5) Apply ושטיחים filter
- יודאיקה (5) Apply יודאיקה filter
- and (5) Apply and filter
- carpet (5) Apply carpet filter
- judaica (5) Apply judaica filter
פרשיות ובתי תפילין - פרשיות בכתב-ידו של הסופר רבי דוד מאניפולי, הסופר של המגיד ממעזריטש ותלמידיו. [אניפולי, המאה ה-18]. הפרשיות והבתים היו ברשותו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא, וממנו עברו בירושה לצאצאיו האדמו"רים.
זוג תפילין, של יד ושל ראש, כשיטת רש"י - בתים (פתוחים), עם פרשיות, כתב האר"י. הפרשיות נכתבו ביד קודשו של הסופר רבי דוד מאניפולי - סופרם של גדולי צדיקי החסידות, שכתב תפילין לרבו המגיד ממעזריטש, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי (שסיפרו בשמו, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות, היא כי "מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה"), וכתב תפילין ומזוזה לרבי פנחס מקוריץ ולבניו (התפילין היו חביבות מאד על רבי פנחס מקוריץ ו"נחשבו אצלו התפילין שלו מאד"), וספר תורה לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל "מאור עינים", ולעוד מגדולי החסידות (ראה הרחבה להלן).
כתב-היד של הפרשיות זוהה ככתיבת יד קדשו של רבי דוד מאניפולי על-ידי הרב דוד ליב גרינפלד מארה"ב, יו"ר ומייסד ועד משמרת סת"ם העולמי, מומחה לכתבי סת"ם של הסופרים הנערצים על גדולי החסידות הראשונים, ומחברם של כמה ספרי יסוד חשובים בהלכות כתיבת סת"ם (מצורפים אישורים של הרב גרינפלד על הזיהוי ועל כשרות התפילין).
על פי עדותו של הרב אהרן טברסקי מירושלים, תפילין אלו, הבתים והפרשיות, עברו בירושה במשפחת טברסקי, דור אחר דור, מזקנם הגדול האדמו"ר הראשון מסקווירא, רבי יצחק טברסקי, בנו של האדמו"ר הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל. על-פי מסורת המשפחה שנמסרה לו מאביו רבי שלמה, תפילין אלו עברו בירושה מהאדמו"ר רבי יצחק לבנו האדמו"ר רבי דוד, וממנו לבנו רבי אהרן, וממנו לבנו רבי שלמה (מצורף אישור של הרב אהרן טברסקי המעיד על מסורת זו). צדיקי בית סקווירא נהגו להשתמש בתפילין מיוחסים, ובחצר החסידות נשתמרו תשמישי קדושה המיוחסים לסופרי הסת"ם של הבעש"ט ותלמידיו (ראה להלן).
הסופר הרה"ק רבי דוד ב"ר משה יצחק הלוי מאניפולי וטשיטשעלניק (שנות הת"ק - אנצי' לחסידות, א, עמ' תעז), מתלמידיו המובהקים של רבינו דוב בער - המגיד הגדול ממעזריטש (ויש אומרים שאף היה מתלמידי מרן הבעש"ט. שמו נזכר בספר "שבחי הבעש"ט", מהדורת רובינשטיין, עמ' 198), שנודע כסופר סת"ם של גדולי צדיקי החסידות בדור הראשון. פי המסופר, למד רבי דוד את מלאכת הכתיבה בעקבות הפצרת רבו המגיד, שביקש מרבי דוד שילמד את מלאכת כתיבת סת"ם. רבי דוד השיב לרבו שהוא מוכן ללמוד את המלאכה בתנאי שרבו ימסור לו את "כוונת השמות הקדושים". בעקבות בקשת תלמידו, ביקש המגיד מתלמידו הוותיק הרה"ק רבי שלמה לוצקר, בעל ה"דברת שלמה", שילמד את רבי דוד את הכוונות. המסורת מספרת כי רבי שלמה לוצקער הלך אתו "על פני השדה, ולמד אותו", וכי מאז החל לכתוב "חביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז"ל" (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' יא). רבי דוד כתב פרשיות של תפילין ומזוזות לגדולי צדיקי החסידות: לרבו המגיד ממעזריטש, לרבי פנחס מקוריץ ובניו, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליזנסק ורבי זושא מאניפולי ולהאדמו"ר רבי משה מסאווראן. על רבי פנחס מקוריץ נמסר כי התפילין שכתב לו רבי דוד: "נחשבו אצלו התפילין שלו מאד" (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רטו). הרה"ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל (זקנו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא) שכר את רבי דוד שישב בביתו בטשרנוביל במשך שנה שלימה, כדי שיכתוב לו ספר תורה. בספר "ערכי יהושע" (עמ' רלב) מובא: "רבינו (האדמו"ר רבי יהושע ממונסטרישצא) היה מהדר לחפש אחר פרשיות תפלין שהיו כתובות על ידי גדולי הצדיקים מתלמידי הבעש"ט זי"ע, ובפרט מכתיבת הרה"ק ר' דוד מאניפולי שהיה סופרו של זקננו הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זצ"ל". מסופר כי בתחילה לא ידע רבי פנחס מקוריץ על גדלותו של רבי דוד, עד שראה חלום אודותיו, ממנו הבין את גודל קדושתו של רבי דוד. עוד מסופר כי רבי דוד אמר לאחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זושא, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות שכותב היא כי "מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה", וכאשר מבלבלת אותו מחשבה זרה באמצע הכתיבה, הוא נמנע מלמכור את אותן פרשיות, ועל כן עבודתו לעתים כפולה (מאמר מרדכי, סלונים, מערכת רבי דוד מאניפולי, אות א).
על גודל קדושתו של רבי דוד מסופר כי פעם הצדיק את מנהגו לשבור קרח ולטבול במים קפואים בנימוק הבא: "... אני מרגיש שלבי ונשמתי בוערים בקרבי כאש הכבשן, כל כולי תבערה דקדושה, עד שירא אני שמא אשרף מגודל קדושה של מעלה, על כן טובל אני במים שמתחת לכפור, בכדי לקרר מעט את התלהבותי העליונה..." (מאמר מרדכי, סלונים, עמ' ל). רבי דוד נטמן באניפולי על יד רבו המגיד ממעזריטש, לצידם של רבי זושא מאניפולי, ורבי יהודה ליב בעל "אור הגנוז".
האדמו"ר רבי יצחק טברסקי מסקווירא (תקע"ב-תרמ"ה), בנו של המגיד רבי מרדכי מטשרנוביל, אבי שושלת סקווירא. לאחר פטירת אביו בשנת תקצ"ז, התקשר בלב ונפש לאחיו הגדול, האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל, ונהיה לתלמידו המובהק. בשנת תר"ח, לאחר פטירת חמיו רבי נפתלי צבי אב"ד סקווירא, החל להנהיג עדה, ונהיה לאחד המנהיגים החשובים והמפורסמים של יהודי אוקראינה, ואדמו"ר לאלפים. רבי יצחק היה השביעי משמונת בניו הקדושים, הנערצים והמפורסמים של רבי מרדכי מטשרנוביל. אביהם רבי מרדכי אמר: "אני ובניי באנו לעולם הזה לתקן נשמות המתים והחיים" (רבי ישעיה וואלף ציקרניק - תלמידו של רבי יצחק מסקווירא, סיפורים נפלאים ומאמרים יקרים, לבוב תרס"ח, עמ' ו). האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא היה מפליג הרבה בגודל קדושתם של שמונת האחים, ואמר בשם אביו האדמו"ר רבי ישכר דב: "שאין לנו מושג מהם ומגודל ערכם", ופעם שהזכירם רבי אהרן מבעלזא, רעד בשני ידיו ואמר: "הם היו מלאכים ממש... לגמרי מלאכים...". על האדמו"ר רבי יצחק אמר: "הוא עמד בפרץ כנגד חדשות אשר מקרוב באו" (ביתו נאוה קודש, ניסן, עמ' קכג-קכד). כשנולד רבי יצחק אמר עליו אביו ששוכנת בקרבו נשמת רבי ישמעאל כהן גדול. הרבי מסקווירא התפרסם בזמנו בחכמתו ובפקחותו ובמידותיו הנעלות, אף בקרב המשכילים, ואף בקרב השלטון הרוסי.
האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא היה מגדולי מעתיקי השמועה הנאמנים שקיבל ממרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש ותלמידיהם, והוא מקור להרבה מסורות, שמועות, עובדות והנהגות שלהם. הרבה מהם נדפסו בסדרת ספרים של תלמידו רבי ישעיה וואלף ציקרניק. הרקע לכך הוא משפחתו המיוחסת מכל הצדדים: זקנו מצד אביו היה בעל ה"מאור עינים" - מתלמידי הבעש"ט והמגיד, וזקנו מצד אמו היה הרה"ק רבי דוד לייקעס - תלמיד הבעש"ט. כמו כן, בזיווג שני היה חתנו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, ובזיווגו השלישי היה חתנו של רבי נפתלי צבי אב"ד סקווירא - נינו של הבעש"ט, בנו של רבי אהרן מטיטוב.
לאדמו"ר רבי יצחק מסקווירא הייתה חביבות מופלגת לתשמישי קדושה של קדושי עליון, ובפרט לספרי תורה ותפילין שנכתבו על ידי הסופרים הנערצים על גדולי החסידות בדורות הראשונים, כדוגמת רבי אפרים מברודי, רבי צבי סופר, וכן רבי דוד מאניפולי (סופר הפרשיות שלפנינו), והיה נוהג לרכוש אותם בהון עתק. בבית מדרשו היה ספר תורה של הבעש"ט שנכתב על ידי רבי צבי, הסופר של הבעש"ט, ועליו התבטא ואמר: "כדאי לנסוע שמונים פרסאות כדי לזכות לעליה בספר תורה קדוש זה". גם היה ברשותו ספר "תיקון סופרים" של הבעש"ט, שעל פיו כתב רבי צבי סופר את ספר התורה. את ה"תיקון סופרים" רכש הרבי מסקווירא תמורת נדוניה של אלף רובל. כמו כן, היה ברשותו "ספר הצורף" בכתב-ידו של המקובל רבי אליהו צורף שהיה שייך להבעש"ט. עוד נמסר כי "אצל הרבי מסקווירא היו בירושה התפילין של הבעש"ט. פעם נתנם להגיה, והסופר אמר שהם פסולים ואי אפשר לתקנם. אז לקח הרבי מסקווירא את התפילין ותקנם בעצמו..." (הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, ירושלים תשט"ו, ט, עמ' כא). בחצר סקווירא לדורותיה נהגו האדמו"רים ובניהם להשתמש אך ורק בתפילין מיוחסים, ועד לימינו השתמרו בחצר סקווירא וענפיה תפילין, ספרי תורה ועשרות תשמישי קדושה המיוחסים לסופרים שהתקדשו ונערצו אצל גדולי החסידות הראשונים.
גובה הקלף - פרשיות של יד: 44 מ"מ; פרשיות של ראש: 40 מ"מ. בתי תפילין מקוריים (פתוחים) בגודל 47X47 מ"מ. גודל התיתורא עם המעברתא: 87X66 מ"מ. גובה הבתים (לא כולל התיתורא): 46 מ"מ. מצב טוב-בינוני. הדיו שבפרשיות בצבע חום כהה (אך לפי האישור המצורף הן כשרות לברכה - ראה להלן). ללא רצועות. זוויות הבתים נצבעו מחדש. מכסי פלסטיק חדשים (אינם מכסים את המעברתא והתיתורא). נתונים בנרתיק קטיפה חדש.
לתפילין מצורף אישור מיוחד מהרב גרינפלד, שהתפילין שלפנינו, למרות יושנן, עדיין בכשרותם והם ראויים לברכה (לעיון הלכתי נוסף, ראה: שלחן ערוך אורח חיים, סימן לב, סעיף כז; משנה ברורה, שם, ס"ק קכח; שו"ת חתם סופר, יורה דעה, א, סימן רנו; ערוך השלחן, שם, סעיף נב, ובחלק יורה דעה, סימן רעא, סעיף לו).
------
מאפיינים מיוחדים בכתיבת רבי דוד מאניפולי ובבתי התפילין שלפנינו
בפרשיות התפילין שלפנינו, שכתב הרה"ק רבי דוד מאניפולי, מופיע דבר ייחודי לכתיבתם של הסופרים המפורסמים של מרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש (ונוהג גם אצל יהודי תימן): בשני מקומות בלבד נכתבה האות פ', באופן שונה מהמקובל, כשהיא מלופפת ומסתלסלת פנימה (ראה תמונה) - פעם אחת בפסוק "כי הקשה פרעה לשלחנו", שבפרשת "והיה כי יביאך", ופעם נוספת בפסוק "פן יפתה", שבפרשת "והיה אם שמע". מלבד רבי דוד מאניפולי, החזיקו במנהג זה גם הסופרים הקדושים המפורסמים, שכתיבתם התחבבה ביותר אצל הבעש"ט ותלמידיו, רבי אפרים מברודי ורבי צבי סופר (אך בהבדל קל בין האות פ' הייחודית של רבי דוד מאניפולי לאות פ' שכתבו רבי אפרים ורבי צבי. ראה חומר מצורף).
בנוסף, יש לציין שפרשת "והיה אם שמע" נכתבה כפרשה סתומה (על-פי שיטת הט"ז). כלומר, שבסוף פרשת "שמע" נשאר רווח של פחות מט' אותיות, וכן בתחילת פרשת "והיה אם שמע" (הרווח שבסוף פרשת "שמע" הוא של ג' אותיות גדולות, והרווח בתחילת פרשת "והיה אם שמע" הוא של ז' אותיות גדולות. ראה תמונה).
הבתים גדולים, בשיעור אצבעיים על אצבעיים (בלי המעברתא והתיתורא), כשיטת הגאונים (על-פי הנפסק בשלחן ערוך הרב), וכשיעור החזון איש (בקירוב). גודל הפרשיות והבתים הוא כמו הגודל של הפרשיות והבתים של הסופרים רבי צבי ורבי אפרים, וכן של המגיד ממעזריטש, ורבים מגדולי החסידות בדורות הראשונים.
------------
כתיבתו של רבי דוד מאניפולי שנתקבלה בעולמות העליונים
במקורות חסידיים השתמרו שתי נוסחאות של סיפור מופלא על כתיבתו של רבי דוד מאניפולי, שהתקבלה בפמליא של מעלה. בסיפור זה היו מעורבים רבו המגיד ממעזריטש, ותלמידיו רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ורבי זושא מאניפולי. להלן שתי הנוסחאות כלשונן:
נוסחה א: "פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרב מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות... עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קטרוג גדול בעולמות עליונים מדוע לא שוה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשוה. אשר על כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ליישר תמונת האותיות שיהיו בשוה לשני הכתות, בכדי שיתבטל הקטרוג.
והעמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת הקודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשני הדיעות בשוה, והביאם לרבו הקדוש, והראה לו תמונות כל האותיות אשר הושוו לשני הכתות. ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזו הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרח להיות צורת האותיות, ונתבטל הקטרוג. ועל יום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו.
ונסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפליא בלילה, וכל בני אדם היו ישנים. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק. והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל. וכשבא הרב להבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. והלך בבית בחשאי, עד שהגיע למקום כתיבתו. וראה הרב ז"ל שהוא כותב האותיות הקדושות הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה. ונבהל מאד הרב מזה, כי הרב דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש תמונות האותיות. והמתין הרב ז"ל עד שגמר הרב דוד ז"ל את כתיבתו. וראה הרב דוד את הרב בביתו ושמח עמו מאד וקבלו ברוב אהבה וחבה.
ואחרי זה שאל הרב אותו: מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה. והשיב לו הרב דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא ואמר לי: אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונות האותיות באופן שיהיו בשוה לדעת הפוסקים והמקובלים ביחד, וצייר לי הרב זוסיא את כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותו, וכך אני כותב כמו שצייר לי הרב זוסיא. ונבהל מאד הרב ז"ל מקדושת הרב זוסיא ז"ל בזה כמה רב גובריה. ומן אז והלאה נתפשט על פני תבל הכתיבה הזאת אשר היא שוה לשני הדיעות ביחד..." (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' 22-21).
נוסחה ב: "שמעתי מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל התניא ז"ל, שפעם אחת בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על פי עומק הדין, נוסח וסדר כתיבת התפילין שיהיה נכתב על פי כל הדעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של רצועות. ועיין בזה הרב בעל התניא ז"ל בהתמדה גדולה עד שבירר הכל לאמתו בערך ארבעה שבועות, ונתן הנוסח להסופר דמעזריטש. ואחרי זה נפקד מרבו ונסע לשלום לביתו.
ודרכו ממעזריטש לביתו היה על דרך עיר האניפאליע, ובעיר אניפאליע היה אכסניא שלו סמוך לבית הסופר סת"ם דשם [=רבי דוד מאניפולי]. ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל אכסניא שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. אבל בזו הפעם היה ממש לילה של ראש חודש שבט, והיה הרב בעל התניא עיף מאד בבואו לאניפעליא... הסופר לא בא אליו אל האכסניא, אף על פי שהיה רגיל תמיד לבא מיד. אך בבוקר כאשר קם רבינו בעל התניא, קידם הסופר את פניו והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה איזה ימים אשר נקרא לבית הרב ר' זוסיא מפה שיכתוב לו את פרשיות התפילין על פי נוסח חדש, ויתקן לו הבתים והרצועות, ויראה למהר לגמור הכל על ראש חודש שבט, יען הראו לו מן השמים שמיום ראש חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל בתפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר לגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור בוקר, לכן לא היה לו פנאי לבא לאכסניא.
והנוסח שנתן הרבי ר' זוסיא לסופר היה ממש אותו נוסח שהעלה אדומו"ר הרב בעל התניא לפני רבינו הגדול המגיד דמעזריטש. כן כתב הרב הגדול החסיד האב"ד דק"ק יוזעפאף" (הרב נתן נטע הכהן דונר אב"ד ראדושיץ וקאלביעל, בוצינא קדישא, פיטרקוב תרע"ב, עמ' ט, אות יז [אב"ד יוזפוף המוזכר בדבריו הוא רבי שלום יוסף הארצשטארק, מחשובי חסידי סדיגורה ובעל שמועה נאמן]).
במקורות חסידיים השתמרו שתי נוסחאות של סיפור מופלא על כתיבתו של רבי דוד מאניפולי, שהתקבלה בפמליא של מעלה. בסיפור זה היו מעורבים רבו המגיד ממעזריטש, ותלמידיו רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ורבי זושא מאניפולי. להלן שתי הנוסחאות כלשונן:
נוסחה א: "פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרב מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות... עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קטרוג גדול בעולמות עליונים מדוע לא שוה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשוה. אשר על כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ליישר תמונת האותיות שיהיו בשוה לשני הכתות, בכדי שיתבטל הקטרוג.
והעמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת הקודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשני הדיעות בשוה, והביאם לרבו הקדוש, והראה לו תמונות כל האותיות אשר הושוו לשני הכתות. ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזו הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרח להיות צורת האותיות, ונתבטל הקטרוג. ועל יום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו.
ונסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפליא בלילה, וכל בני אדם היו ישנים. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק. והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל. וכשבא הרב להבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. והלך בבית בחשאי, עד שהגיע למקום כתיבתו. וראה הרב ז"ל שהוא כותב האותיות הקדושות הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה. ונבהל מאד הרב מזה, כי הרב דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש תמונות האותיות. והמתין הרב ז"ל עד שגמר הרב דוד ז"ל את כתיבתו. וראה הרב דוד את הרב בביתו ושמח עמו מאד וקבלו ברוב אהבה וחבה.
ואחרי זה שאל הרב אותו: מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה. והשיב לו הרב דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא ואמר לי: אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונות האותיות באופן שיהיו בשוה לדעת הפוסקים והמקובלים ביחד, וצייר לי הרב זוסיא את כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותו, וכך אני כותב כמו שצייר לי הרב זוסיא. ונבהל מאד הרב ז"ל מקדושת הרב זוסיא ז"ל בזה כמה רב גובריה. ומן אז והלאה נתפשט על פני תבל הכתיבה הזאת אשר היא שוה לשני הדיעות ביחד..." (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' 22-21).
נוסחה ב: "שמעתי מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל התניא ז"ל, שפעם אחת בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על פי עומק הדין, נוסח וסדר כתיבת התפילין שיהיה נכתב על פי כל הדעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של רצועות. ועיין בזה הרב בעל התניא ז"ל בהתמדה גדולה עד שבירר הכל לאמתו בערך ארבעה שבועות, ונתן הנוסח להסופר דמעזריטש. ואחרי זה נפקד מרבו ונסע לשלום לביתו.
ודרכו ממעזריטש לביתו היה על דרך עיר האניפאליע, ובעיר אניפאליע היה אכסניא שלו סמוך לבית הסופר סת"ם דשם [=רבי דוד מאניפולי]. ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל אכסניא שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. אבל בזו הפעם היה ממש לילה של ראש חודש שבט, והיה הרב בעל התניא עיף מאד בבואו לאניפעליא... הסופר לא בא אליו אל האכסניא, אף על פי שהיה רגיל תמיד לבא מיד. אך בבוקר כאשר קם רבינו בעל התניא, קידם הסופר את פניו והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה איזה ימים אשר נקרא לבית הרב ר' זוסיא מפה שיכתוב לו את פרשיות התפילין על פי נוסח חדש, ויתקן לו הבתים והרצועות, ויראה למהר לגמור הכל על ראש חודש שבט, יען הראו לו מן השמים שמיום ראש חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל בתפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר לגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור בוקר, לכן לא היה לו פנאי לבא לאכסניא.
והנוסח שנתן הרבי ר' זוסיא לסופר היה ממש אותו נוסח שהעלה אדומו"ר הרב בעל התניא לפני רבינו הגדול המגיד דמעזריטש. כן כתב הרב הגדול החסיד האב"ד דק"ק יוזעפאף" (הרב נתן נטע הכהן דונר אב"ד ראדושיץ וקאלביעל, בוצינא קדישא, פיטרקוב תרע"ב, עמ' ט, אות יז [אב"ד יוזפוף המוזכר בדבריו הוא רבי שלום יוסף הארצשטארק, מחשובי חסידי סדיגורה ובעל שמועה נאמן]).
כסף חקוק; חתום בחותמת אוסטרו-הונגרית, בחותמת האמן "EG" ובחותמות יבוא שבדיות.
הגביע מעוטר בדגמים צמחיים סימטריים, וביניהם מדליון עם הכתובת "לכבוד שבת קדש". סביב הבסיס חקוקה כתובת: "הרב מ' מאיר יהודא שפירא אב"ד דק' בקאווסק".
האדמו"ר רבי מאיר יהודה שפירא אב"ד בוקווסק (תר"ו-תרס"ח, אנצ' לחסידות ג', עמ' סו-סז), בנו של האדמו"ר בעל ה"צמח דוד" מדינוב, ונכדו של בעל ה"בני יששכר". חתן האדמו"ר רבי יוסף אלתר האגר מראדוביץ, ובזוו"ש חתן רבי ישראל מקרמניץ (חתן האדמו"ר רבי חיים האגר מקוסוב). הוכתר לאדמו"ר בשנת תרל"ד ורבים מחסידי דינוב קבלו את מרותו. מחבר ספר "אור למאיר" על התורה (פשמישל תרע"ג). היה לחסידיו כאב רחמן, נהג לרשום להם תרופות והם לא הוצרכו לילך לרופאים. ביתו היה פתוח לעניים ונדכאים ואלו היו מאוכלי שולחנו הקבועים.
מסופר עליו שהיה פועל ישועות לחולים באמצעות חפצים של צדיקים שהיו ברשותו (ראה: "נפלאות רבי יהושע מדינוב", ירושלים תשנ"ב, עמ' יט). בעדות מופלאה על היום האחרון בחייו, מתואר השימוש שעשה בכלי הכסף שבביתו בעת שחזר באזני אחד מחסידיו על מאמר חסידות עמוק מהבנה: "ליל א' סוכות בא להשלחן ועשה קדוש ועשה המוציא ואמר תורה, ואמר לא מניחים אותי לישב בשלחן... והיה שם איש אחד ושמו נפתלי שכתב לו התורה בכל מוש"ק [מוצאי שבת קודש]... שאל לר' נפתלי כתבת התורה שלי מהיום, ואמר לו: לא, ואמר לו: למה, השיב לו: מפני שאינני מבינה. קם מהמטה ונכנס עמו לסלא (הוא אולם) ועמד שם ארגז עם כלי כסף, ולקח כל כלי בידו ואמר לו עוד הפעם התורה, ושאל אותו אם מבין ואמר לו לא..." (מובא בספר 'זהרי חן' מאת רבי נח גד וויינטראוב, ירושלים תשי"א, עמ' ט; וראה שם סיפורים נוספים על עת פטירתו).
גובה: 10 ס"מ בקירוב. קוטר: 8 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים.
העיטור נלקח על-ידי הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד בנתניה, מהבית ביקטרינוסלב בו התגורר הרבי מליובאוויטש בנעוריו (מגיל 7 עד גיל 24) - רחוב מירונובה 20, קומה ב' (ראה אישור מצורף). העיטור נלקח מהבית בעת הריסתו בשנת תשע"א.
בבית שברחוב מירונובה 20 ביקטרינוסלב התגוררו בין השנים תרס"ט/תר"ע-תרפ"ח, רבי לוי יצחק שניאורסון, אב"ד יקטרינוסלב, אשתו הרבנית חנה ושלושת ילדיהם, בהם בנם בכורם רבי מנחם מנדל, מי שלימים נודע בעולם היהודי כ"הרבי" המפורסם מליובאוויטש. הרבי התגורר בבית זה עד שנת תרפ"ו, בה עקר ללנינגרד (סנקט פטרבורג), כדי לשהות בצל חמיו המיועד - הריי"ץ (תולדות לוי יצחק, כפר חב"ד תשנ"ה, א, עמ' 147, 202-201).
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (תרל"ח-תש"ד), אביו של הרבי מליובאוויטש, כיהן כרב הקהילה החסידית ביקטרינוסלב בין השנים תרס"ט/תר"ע-תרצ"ט. נסמך לרבנות על-ידי הגאונים רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'. רבו הרש"ב מליובאוויטש פעל בכל כוחו למנות את תלמידו-מקורבו רבי לוי יצחק כרב ביקטרינוסלב. עם כל חסידותו וקנאותו על כל קוצו של יוד, ידע רבי לוי יצחק להלך עם רוחו של כל אחד. אופקיו היו רחבים, דמותו האצילה והמרשימה הקרינה על כל שדרות העם בעירו, גם על הציונים שבהם. לאחר המהפכה הקומוניסטית מסר את נפשו על שימור גחלת היהדות בעוז ובגבורה. על כך נאסר בשנת תרצ"ט. לאחר יותר משנת מאסר, בה נחקר ועונה, נשפט ונשלח לגלות בעיר צ'ילי (Chiali) שבקזחסטן, שם שהה כארבע שנים. בחודשי חייו האחרונים גר באלמא אטא, שם מנוחתו כבוד.
בבית שברחוב מירונובה 20 עשה הרבי, בימי שחרותו, לילות כימים בהתמדת ויגיעת התורה, בכל מרחביה, בנגלה ונסתר, במחקר ובחסידות. סיפורים נפלאים השתמרו מעדי ראייה מהתמדתו ושקידתו בתורה מאותם ימים (עדויות אלו נדפסו בספר "ימי מלך", מאת הרב מרדכי מנשה לאופר, ברוקלין תשנ"א, כרך א'; תולדות לוי יצחק, מאת הרב נפתלי צבי גוטליב, כפר חב"ד תשנ"ה, כרך ב', פרק יד)
תיעוד מעניין על הבית בשנים בהן התגורר בו הרבי נכתב על-ידי המשורר אברהם שלונסקי (תר"ס-תשל"ג) שהתגורר בנעוריו בשכנות למשפחת שניאורסון. שלונסקי היה ידיד נעוריו של הרבי, ויחד למדו אצל אותו מלמד. בילדותו הרבה שלונסקי לבקר בבית משפחת שניאורסון; תקופות שלמות היה אצלם בן בית ואף סעד על שולחנם מטעמי כשרות. בזכרונותיו סיפר שלונסקי על חדרו של הרבי ואחיו "שקירותיו היו מכוסים מפות אסטרונומיה, ומהן למדו הילדים על מסלולי הכוכבים. לכל ילד היה ארון ספרים נפרד, ובו ספרי קודש ומעט ספרי חול". בביוגרפיה על שלונסקי נכתב שהוא ואחיו "הושפעו מן האווירה שבבית משפחת שניאורסון... הרב התמיר והנאה עם זקנו המרשים נראה כמלך... השולחן הארוך המכוסה לבד ירוק, הרהיטים החומים והמון ארונות עמוסי ספרים מכורכים... הכל נשא חן... ואמר הדרת כבוד. אמונתם התמימה, כמו גם השכלתם הרחבה, חוכמתם ואישיותם המרתקת... השפיעו על שלונסקי ועזרו לו לבסס את השכלתו היהודית הרחבה". שלונסקי עצמו העיד לימים: "הייתי מושפע מן האקלים המוזר הזה, מלא החומרה, מלא הפחדים, מלא הרמזים, מלא הרזים. זה קסם לי מאד" (חגית הלפרין, המאסטרו - חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תשע"א, עמ' 50-49; מנחם פרידמן ושמואל היילמן, הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו, תשע"א, עמ' 89-88).
עיטור הקיר שלפנינו, מחרס מוזהב, עשוי מדליון מרכזי עגול ובו תבליט פרח, מוקף עלווה מתפתלת ורוקיות. בצד העיטור ניצבת דמות מלאך (שראשו נשבר) האוחז במושכות סוס.
38X57 ס"מ. משקל: 13.2 ק"ג. מצב בינוני. שברים רבים. שוליים שבורים ובלתי אחידים. ראש המלאך שבור (מצורף); פיסות נוספות שבורות. פגמים בצבע. קבוע על לבנה.
כתב סת"ם ["בית יוסף"] על קלף. פרשיות לתפילין-של-יד ולתפילין-של-ראש (לתפילין כשיטת רש"י). כולל בתי תפילין (פתוחים) ורצועותיהם.
פרשיות התפילין נכתבו ע"י הסופר המומחה רבי חיים אשר לדרמן מירושלים (תרנ"ט-תשנ"ח 1899-1997), תלמיד חכם וירא שמים, מגדולי חסידי קרלין. אשר פרשיותיו מבוקשות מאד, בשל כתיבתו המהודרת באופן מיוחד, ואשר היה מומלץ ע"י החזון איש והסטייפלר. כתב-ידו מאופיין בכתיבה נאה ומהודרת, הן מבחינת הידור הלכתי למהדרין מן המהדרין, והן בהידור ונוי הכתיבה.
רבי חיים אשר לדרמן היה סופרו של החזון איש ששכר אותו במיוחד לכתוב עבורו ספר תורה עפ"י הוראותיו המדוקדקות. ספר התורה הזה היה הספר בו זכה החזון איש לקיים בעצמו בהידור-רב את "מצוות כתיבת ספר תורה".
גיסו של החזון איש, הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי "הסטייפלר" - המליץ מאד לקחת פרשיות תפילין מכתיבתו המהודרת של רבי חיים אשר. במכתבו בשנת תשכ"ה, אל רבי אברהם יהושע העשיל טברסקי מהורונייסטפול-פיטסבורג, אשר התייעץ עמו בענין רכישת תפילין מהודרות, כתב "הסטייפלר": "עוד יש סופר מצויין ומפורסם בירושלים בשם ר' חיים אשר לדרמן..." (יאמר ליעקב ולישראל, עמ' קצח, אגרת יד).
קלף דק, המתאים בגודלו ובגמישותו לבתי-תפילין בגודל קטן-בינוני. גובה הקלף - פרשיות של יד: כ-30 מ"מ; פרשיות של ראש: כ-23 מ"מ. מצב טוב מאד.
בתי תפילין מקוריים (פתוחים) בגודל 30X30 מ"מ. גודל התיתורא עם המעברתא: כ-44X59 מ"מ. כולל רצועות מהודרות, ומכסי פלסטיק חדשים.
מצורפים שני מכתבי אישור ממומחים לעניני סת"ם, על זיהוי כתב-יד הפרשיות ככתב-ידו של הסופר הנ"ל, ועל כך שהן פרשיות "יפות ומהודרות", "כחדשות".
בתי תפילין אלו נמסרו ע"י החזון איש לתלמידו הקרוב רבי אברהם הלוי הורביץ (בעל "דבר הלכה" ו"ארחות רבנו"), יחד עם הפרשיות. לאחר תקופה הזמין רבי אברהם הורביץ בתי תפילין חדשים (מעור בהמה גסה, עור בקר) ונתן בהם את הפרשיות של מרן החזון איש, ובתים אלו שלפנינו נותרו בידו למשמרת זכרון קודש לחפצי הקודש של מרן החזון איש.
רבי אברהם מספר על כך בספרו "ארחות רבינו" בכמה מקומות: "בחו"ל ובזמן הראשון לבואו לארץ הניח מרן החזו"א תפילין מעור בהמה דקה מעור אחד. הם היו קצת יותר גדולות מהתפילין הנ"ל שהניח בארץ. זמן לאחר שבא מרן לארץ הזמין בתים מעור של גסות ופרשיות חדשות (איני יודע כמה זמן לאחר בואו לארץ). בשנה האחרונה של מרן התפילין שלי שהיו ג"כ דקות נתקלקלו, והנחתי תקופה את התפילין הגסות של מרן לאחר שגמר להתפלל, ואח"כ קבלתי ממרן את התפילין הדקות של מרן מחו"ל עם הרצועות (היו עבות מאד). הנחתים והזמנתי בתים מעור גסה, והכנסתי בהם את הפרשיות של התפילין של מרן (אין אלה הפרשיות שצלמתי בהוספות של ארחות רבנו ח"א שם צלמתי את הפרשיות החדשות שמרן הניח עם הבתים הגסות). הבתים הדקות של מרן והרצועות עדיין מונחים אצלי". (ארחות רבנו, ג, עמ' קצב; ובמהדורה החדשה משנת תשע"ד, א, עמ' לט); "...התפילין מעור אחד דקות של מרן החזו"א נ"ע, שהניחם מרן בחו"ל ובזמן הראשון כאן בארץ, והזמין כאן עבורם פרשיות, וקבלתים עם הפרשיות, כי כך הי' מנהגו בקודש מרן כשהזמין בתים חדשים של גסות כאן בארץ הזמין יחד אתם גם פרשיות, ולא הי'[ה] מוציא ומעביר פרשיות מבתים לבתים" (ארחות רבנו, ג, עמ' קצה; ובמהדורה החדשה משנת תשע"ד, א, עמ' פא).
מצורפים פתקים בכתב-ידו של רבי אברהם הורביץ זצ"ל, בהם נכתב: "תש"ר מרן החזו"א זצ"ל"; "תש"י מרן החזו"א זצ"ל"; "הרצועות של מרן החזו"א זצ"ל".
בתי תפילין (ללא פרשיות) בגודל 40X40 מ"מ. גודל התיתורא עם המעברתא: כ-74X48 מ"מ. כולל רצועות, במצב משומש מאד.
בגבו של המגש נכתבה עדות בכתב-יד רבי ישראל אלישיב, המעיד כי המגש והסכין שימשו "במשך שנים רבות" אצל סבו הגרי"ש אלישיב.
לסרטון המתעד את רבי חיים קנייבסקי כותב את הברכה על המגש שלפנינו לחץ כאן.
מצורף מכתב שאלה שנשלח אל רבי חיים קנייבסקי, עם שאלות על חשיבות עניין חפצי צדיקים ובעניין לימוד וידיעת התורה, ועליו תשובות בכתב-ידו של רבי חיים קנייבסקי. במענה לשאלה האם יש סגולה בחפצי צדיקים, מפנה רבי חיים למקור מפורש: "עי' ירו'[שלמי] נדרים פ"ט ה"א מקלו של ר"מ היתה בידי והיא מלמדת לי דעה". במענה לשאלה: "האם זה כל חפץ שהשתמש בו הצדיק או רק חפצים מסויימים", כותב רבי חיים: "כל דבר"; ובמענה לשאלה "מה דעת הרב על אנשים שמוציאים הרבה כסף כדי לקנות חפצים של צדיקים", כותב רבי חיים: "יפה עושים".
פריטים אלה נמכרים כעת בשיתוף עם מוסדות "אש התורה" למטרת תמיכה בפעילות המוסדות.
"אש התורה" הוא ארגון עולמי המחבר יהודים בכל רחבי העולם למורשת ישראל ומדינת ישראל באמצעות חכמת התורה. "אש התורה" נוסד ע"י הרב נח ויינברג בשנת 1974, והוא מהווה פלטפורמה גלובלית, המטפחת אחריות אישית וקהילתית תוך בניית גשרים בין יהודים בעלי רקע שונה, לימוד תורה וטיפוח קשר למולדת היהודית. כיום מונה "אש התורה" 35 סניפים ברחבי העולם. בפעילות הארגון משתתפים למעלה מ-150,000 אנשים מדי שנה. לאתר האינטרנט Aish מגיעים למעלה ממיליון מבקרים מדי חודש. המרכז העולמי של "אש התורה", ממוקם מול הכותל המערבי, ומציע תוכניות ושיעורים יומיים הפתוחים לקהל הרחב.
מגש: 34X23.5 ס"מ + סכין תואמת. בלאי רב כתוצאה משימוש ממושך של הגרי"ש אלישיב.
דף עם כתב-יד רבי חיים קנייבסקי: 29.5 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול, כתמים, קרעים בשוליים ובסימני הקיפול.
כסף (חתום "בצלאל ירושלם") צרוב; פיליגרן, גרנולציה ושיבוץ אבן חן.
צורת ההדס ככיפה הניצבת על רגל ולה בסיס עגול. הכיפה מעוטרת בדגמים משתנים בפיליגרן ובגרנולציה, בברכה "ברוך אתה ה' אל-הינו מלך העולם בורא מיני בשמים" ובאבן חן כחולה המשובצת בראשה, וסביב בסיסה סורג פיליגרן. הבסיס מעוטר בדגם של שריגים ואשכולות גפן, וחתום "בצלאל ירושלם".
גובה: 12 ס"מ בקירוב. קוטר הבסיס: 5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים קלים. תיקון הלחמה בצדו הפנימי של ההדס.
הדס דומה מופיע בקטלוג "קבוצת 'שראר', בצלאל ירושלים". ירושלים, [ראשית שנות ה-30]. עמ' 16.
כסף רקוע, יצוק וחקוק; אבני חן; מסמרות; קטיפה.
לוח כסף גדול; במרכזו משובץ תבליט עגול של איכר נוהג בצמד שוורים המושכים מחרשה (על פי אריך גולדברג), ועליו מופיעה הכתובת "בצלאל ירושלם". לצדי התבליט משובצות שני אבני חן כחולות ומתחתיו חקוקה הקדשה: "לוח זה הוא תשורה למר מאיר וויסגל בהוקרה ותודה על עבודתך המסורה תרומתך לחזון הציוני החלוצי". את התבליט המרכזי מקיפים תבליטים המציגים את מגדל דוד, עובדי אדמה במלאכותיהם השונות, ואת המרגלים הנושאים אשכול ענבים במוט.
גב הלוח מצופה קטיפה ואליו מוצמדת מדבקה: "[...] מאיר וויסגל ז"ל, מכון וייצמן למדע 1988, מכירת האוסף".
מאיר וייסגל (1894-1977), מן האבות המייסדים של מכון וייצמן למדע, איש אמונו של חיים וייצמן, איש תרבות, מגייס כספים, פעיל ותועמלן ציוני. נולד בקיקול שבפולין ובגיל צעיר היגר עם הוריו לארצות הברית. בבגרותו פעל במסגרת התנועה הציונית בארה"ב, ערך את הביטאון "New Palestine" שהוציא ארגון ציוני אמריקה, ניהל את הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה העולמית שהתקיימה בניו-יורק בשנים 1939-1940 והפיק את ההצגה "דגל נולד" מאת המחזאי בן הכט, שהעלתה על נס את קום המדינה. בשנים 1940 עד 1946 שימש כנציגו של חיים וייצמן בארצות הברית.
בשנת 1944, לקראת יום הולדתו ה-70 של חיים וייצמן, הקים וייסגל בארצות הברית ועדה לגיוס כספים למכון המדעי שהקים וייצמן ברחובות ב-1934, ואשר נקרא אז "מכון זיו" על שם בנם של התורמים, הלורד ישראל ורבקה זיו. ביוזמתו של וייסגל שונה שם המכון (בהסכמתה של משפחת זיו) ל"מכון וייצמן", ובסיוע הכספים שגייס הורחב המכון והוקמו בו מחלקות נוספות. עם עלייתו של וייסגל ארצה, בשנת 1949, החל לפעול לשגשוגו ולהבטחת פעילותו של המכון. בשנת 1954 נתמנה לראש הוועד הפועל של המכון, בשנת 1964, לרגל מלאת לו 70, זכה לתואר "דוקטור לשם כבוד" מטעם מכון וייצמן, ובשנת 1967 נתמנה לנשיא המכון. בעת ובעונה אחת היה וייסגל פעיל בתחומים נוספים, עמד בראש הוועדה האחראית לחגיגות העשור של מדינת ישראל, הקים את הסניף הישראלי של ארגון "ורייאטי", סייע בהפקת הסרט "אקסודוס" ואף גילם בו את דוד בן-גוריון, ועוד; בין היתר פעל ללא לאות להוצאת כתבי חיים וייצמן לאור.
41X36.5 ס"מ. מצב טוב. שני חישוקים לתליה קבועים בנקבים שנקדחו בראש הלוח. כיפופים קלים. גב הקטיפה קרוע קלות ושחוק עד דק.
צמר על תשתית כותנה.
שטיח גדול-ממדים ובו נראית מנורת שבעה קנים הנושקת בצדיה לשתי מנורות חצויות, על רקע קו-הרקיע של ירושלים. בתחתית שתי כתובות המציינות את מגדל דוד ואת מקום המקדש. בשולי השטיח מסגרת רחבה ובה משלבות חוזרות של המילה "ציון". לשוליה הפנימיים של המסגרת מופיעה הכתובת "בצלאל ירושלם".
85X230 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. פגמים קלים. פגמים קלים באניצים. רצועת צמדן ורצועה נוספת לתליה תפורות לאורך שוליו העליונים של השטיח, מצדו האחורי.
ספרות: Jewish Carpets, מאת Anton Felton. הוצאת Antique Collectors' Club, לונדון, 1997. עמ' 97.
מקור: אוסף אנטון פלטון.
צמר על תשתית כותנה.
השטיח מציג ארקדה של שלוש קשתות, ובמפתח כל קשת נראה סמל המייצג אחד מאבות האומה ומנהיגיה: במפתח הימני נראה אשל אברהם, במפתח האמצעי כפול הקשתות נראה הר סיני, ובמפתח השמאלי נראה ארז הרצל (המוצג כאן, כבמקרים רבים אחרים, כעץ ברוש).
סביב הארקדה מסגרת מעוטרת; בתחתיתה מופיעה הכתובת "בצלאל ירושלם".
בשטיח זה שמים אמני "בצלאל" את תאודור הרצל בשורה אחת עם אבי האומה אברהם ומנהיגה משה. כאשל אברהם וכהר סיני המסמל את משה, גם הארז שנטע הרצל מוצג על רקע המדבר.
55X89 ס"מ בקירוב. מצב טוב. האניצים בשולי השטיח קרועים וחסרים ברובם. התפשטות צבע בשוליים הימניים-עליונים. תיקונים. כתמים, רובם בשוליים. רצועת צמדן ורצועה נוספת לתליה תפורות לאורך שוליו העליונים של השטיח, מצדו האחורי.
ספרות: Jewish Carpets, מאת Anton Felton. הוצאת Antique Collectors' Club, לונדון, 1997. עמ' 100.
מקור: אוסף אנטון פלטון.
צמר על תשתית כותנה.
במרכז השטיח נראה קבר רחל ולצדו עץ הזית, ומשני צדיו נראות מנורות שבעה קנים על רקע קו-הרקיע של ירושלים. מעל אלו מופיעות הכתובות "מרבדיה א"י", "קבר רחל" ו"ירושלם", ולמטה מופיעה הכתובת "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה". לשולי השטיח, במסגרת עבה, משלבות חוזרות של המילה "ציון".
52X122 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט פגמים. פרימות ופיסות חסרות בארבע פינות השטיח. האניצים קרועים וחסרים בחלקם. כתמים קלים. רצועת צמדן ורצועה נוספת לתליה תפורות לאורך שוליו העליונים של השטיח, מצדו האחורי.
ספרות: Jewish Carpets, מאת Anton Felton. הוצאת Antique Collectors' Club, לונדון, 1997. עמ' 111.
מקור: אוסף אנטון פלטון.