קונטרס (5 עמ') בכתב-יד, תשובה הלכתית בדיני יין נסך, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט בעל ה"ייטב לב". [ללא ציון מקום ותאריך].
כתיבת-יד סופר, עם חתימה בכתב-יד שונה: "נא'[ם] ייט"ב" [כפי הנראה, בכתב יד קדשו]. בעל ה"ייטב לב" נהג לחתום מידי פעם את שמו רק בראשי תיבות: "ייטב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים]. ב-18 מתשובותיו בספרו שו"ת "אבני צדק" נדפסה חתימתו זו: "ייט"ב" (ראה לדוגמה: אורח חיים סימנים קט וקיא, יורה דעה סימן מו, ועוד). גם את ספרו על התורה קרא בשם "ייטב לב" על שם ראשי-תיבות אלו, ובשמו זה נודע לדורות: "בעל הייטב לב". התשובה במקורה נשלחה לתלמידו רבי משה שמעון ראטה אב"ד דיורע. בכתב היד שלפנינו לא מופיעה פתיחת המכתב עם שם הנמען, ורק העתק התשובה עצמה נמצא לפנינו [כפי הנראה, הוסיף בה המחבר את חתימת יד קדשו, לאישור נכונות ההעתקה]. בתחילת התשובה נכתב בכתיבת-יד מאוחרת: "נדפס ביו"ד סי' נ"ט", ואכן תשובה זו נדפסה בספרו שו"ת "אבני צדק", חלק יורה דעה, סימן נ"ט (לבוב תרמ"ה-תרמ"ו).
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד דרוהוביטש וסיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אויהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מחסידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ [הוא הפגיש בין רבו זה לבין סבו בעל ה"ישמח משה", שאמר לנכדו כי האדמו"ר מרופשיץ הוא ירא-שמים אמיתי]. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אויהעל. אחד מפרנסי הקהילה דרש ממנו להתחייב שלא יכהן כאדמו"ר, שלא יקבל פדיונות מחסידים ולא יאריך בדרשותיו, ולאחר שסירב פנה הלה אל השלטונות שגירשוהו מן העיר. באותם ימים נתמנה לרבנות בגורליץ, ולאחר תקופה עבר לכהן ברבנות דרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ייטב פנים על המועדים וספר רב טוב על התורה, ושו"ת אבני צדק.
בנו ממלא מקומו היה האדמו"ר הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא אב"ד סיגעט בעל "קדושת יו"ט", אביהם של האדמו"רים הקדושים רבי חיים צבי אב"ד סיגעט בעל "עצי חיים" ואחיו רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר.
4 דף (2 דף כפולים, מתוכם 5 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. כל העמודים עם מסגרת בעפרון שנעשתה עוד לפני הכתיבה לתיחום השוליים.

מכתב (למעלה מ-11 שורות) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. [סאטמר, תרצ"ד-תש"ד בקירוב].
מכתב ברכות לנישואין וברכות לחג הפסח, שנשלח לבן-דודו רבי יואל אשכנזי. נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, עם כותרת מודפסת: "יואל טייטלבוים אבדק"ק סאטומארע והגליל יע"א" [המכתב נכתב, כנראה, בתקופת רבנותו בסאטמר בין השנים תרצ"ד-תש"ד].
במכתב מברך האדמו"ר את קרובו, רבי יואל אשכנזי מטבריה, לרגל נישואי בתו לאה: "...היות כי ת"ל [תהלה לאל] הגיע יום כלולת בתו תחי' לאה, הנני לברכו בברכת מזלא טבא וגדיא יאה. השי"ת יהי' בעזרו שזיווגם יעלה יפה בשעטו"מ, כף מלא נחת, ויזכה לראות מהם דור ישרים יבורך ולשבוע רוב תענוג ונחת מהם ומכל צאצאיו ויו"ח [ויוצאי חלציו]. ואת חג המצות יחוג בכשרות ובדיצות כאשר עם לבבו וכלו"נ ידידו דושת"ה באה"ר [וכלב ונפש ידידו דורש שלום תפארתו הרמה, באהבה רבה] הק' יואל טייטלבוים".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה.
נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם – עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
מקבל המכתב: רבי יואל אשכנזי (תרמ"ד-תש"ל), מחשובי חסידי סלונים בטבריה. בן דודו של האדמו"ר מסאטמר [הרבנית חנה טייטלבוים אמו של האדמו"ר היתה בתו של רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב (מחבר ספר שו"ת מהר"י אשכנזי. מונקאטש, תרנ"ג), ואחיה רבי ברוך אשכנזי, היה אביו של רבי יואל אשכנזי]. שני בני הדודים נקראו בשם "יואל" על שם זקנם המשותף. במהלך השנים עמדו שניהם בקשר ידידות עמוקה, והתכתבו רבות זה עם זה. כשביקר האדמו"ר מסטמאר בארץ ישראל התארח אצל בן דודו שבטבריה, והיו משתעשעים יחדיו בשיחות מלאות עניין. רבי יואל זכה להסתופף בצעירותו אצל גדולי וזקני האדמו"רים, וכל דיבור והנהגה ששמע או ראה אצלם נחקקו בזכרונו החד. אדמו"רים, חסידים ואנשי מעשה היו באים לרבי יואל לשמוע מזכרונותיו. רבי יואל אשכנזי היה מפורסם בפקחות ושנינות ובחוש הומור נדיר, כשתדיר היו נראים העומדים סביבו מחייכים ושוחקים. מסורת טבריינית מייחסת לו את המהתלה של כתיבת הפתק הנודע, שבו כביכול רבי נחמן מברסלב כתב לרבי ישראל דב אודסער: "נ נח נחמ נחמן מאומן". שמועה זו אף מובאת מספר פעמים בכתבי מוהרא"ש שיק [=רבי אליעזר שלמה שיק], הכותב: "ר' יואל אשכנזי ז"ל הוא היה בן דוד של הרב הקדוש מסאטמאר זי"ע... היה איש שמח, וראה איך שרודפים את האברך ישראל בער אדסער ז"ל, ולכן הכניס לו פתק בליקוטי מוהר"ן שלו... הכל צחוק מכאיב שרצה ר' יואל אשכנזי ז"ל לשמח את האברך ר' ישראל בער אדעסער ז"ל... " (אשר בנחל, חלק עט, עמ' קטז).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול. קרע בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט. חיזוק בהדבקת נייר דבק בגב הדף, באחד מקווי הקיפול.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר משאץ רבי שלום מוסקוביץ, שנשלח אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. העריגייט (Harrogate, עיירת מעיינות-מרפא בצפון-אנגליה), [שנות התש"י בקירוב].
מכתב מעניין בתוכנו אודות הצלחת האדמו"ר מסאטמר במפעלי החינוך שלו ובמלחמתו ב"שונאינו".
בפתיחת המכתב תארים בשפה מליצית נאה: "כבוד ההגה"צ המפורסם בכל קצוי תבל ואפסי ארץ... כקש"ת ה"ר יואל צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שליט"א". [פסוק הברכה "צדיק כתמר" בא לרמז גם את שם משפחתו "טייטלבוים", שתרגומו הוא עץ-תמר].
בתחילת המכתב הוא מודה על מכתבו ועל ברכותיו, ומבקש ומייחל כי "משמים יסכימו על ברכותיו לחן ולחסד ולרחמים". בסיום המכתב חותם האדמו"ר בשמו ובשם אמו (כדרך חסיד המגיש פתקת "קוויטל" לרבו): "בכל חותמי ברכות, שלום בן פיגא מאסקאוויטש משאץ".
בגופו של המכתב מתעניין רבי שלום אודות שיחתו של רבי יואל עם "הרב הכולל" [של אנגליה] בענין ציבורי כלשהו, וממשיך: "וד' ירחם על ישראל וארץ ישראל, ידרוש אותה תמיד אפילו בחרבנה בעו"ה, ונזכה בקרוב לגואל האמיתי ברחמים". האדמו"ר משאץ מברך את האדמו"ר מסאטמר בבריאות ובהצלחה במפעלי החינוך שלו: "יתברך כק"ה [כבוד קדושתו הרמה] משמים באיוש"ט ובה"ג [באריכות ימים ושנים טובות ובריאות הגוף] שיוכל לגַדֵל את כל הילדים כאילו יְלָדָם, וישגשגו ויעשו פרי למעלה ולמטה, ומלאה הארץ דֵעה, ויראו שונאינו ויבושו". [בדבריו "לגדל את כל הילדים כאילו ילדם" – בא האדמו"ר משאץ לנחם את האדמו"ר מסאטמר, על כך שלא נותר ממנו כל צאצא (לאחר שכולם נהרגו בשואה), ורומז למאמר חז"ל "כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"].
האדמו"ר הקדוש רבי שלום מושקוביץ משאץ (תרל"ח-תשי"ח), מגזע האדמו"רים הקדושים רבי מיכל מזלוטשוב ורבי מאיר מפרימישלן. מגדולי האדמו"רים בדור שעבר. בקי מופלא בכל חלקי התורה וגדול בהוראה. בצעירותו נסמך ע"י המהרש"ם מברזאן ואף ישב בביתו תשעה חודשים לשימושה של תורה. עובד השם במסירות נפש, קדוש ומקובל, נודע כפועל ישועות בתפילותיו הנוראות, כבן המתחנן אל אביו. תלמיד האדמו"ר משינווא ואדמו"רי בעלזא. כיהן ברבנות שאץ משנת תרס"ג והיה מורו ורבו של רבי מאיר שפירא מלובלין מחולל "הדף היומי". משנת תרפ"ז אדמו"ר בלונדון. חיבר ספרים רבים על הש"ס ועל התורה, בחסידות ועוד. גדולתו וקדושתו נודעו ברחבי תבל והיה נערץ ע"י גדולי האדמו"רים בדורותיו. שקדנותו היתה נדירה, היה עוסק בתורה שעות רבות והיה מפסיק רק לאכילה או לדבר מצוה. יחד עם זאת, ביתו בלונדון היה פתוח לרווחה, ואנשים מכל החוגים והשכבות באו להתברך מפיו לשאול בעצתו ולקבל את פסקיו. רבי שלום משאץ נלחם בתנועה הציונית, ואף הוציא קונטרס פולמוסי תקיף בשם "מכתב גלוי – לממשלת מדינת ישראל יר"ה" (לונדון, תש"י), אותו שלח לכל שרי ממשלת ישראל (ראה קטלוג "קדם", מכירה 65, פריט 335).
בצוואתו הבטיח שיעורר רחמים בשמים על כל מי שיעלה לציונו, ידליק שני נרות לעילוי נשמתו ויקבל על עצמו להתחזק במצווה או בלימוד תורה (על פי בקשתו נדפסה הבטחתו זו באוהל הציון בשלוש שפות: עברית, יידיש ואנגלית).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי (כ-20 שורות בכתב-ידו וחתימתו). 20 ס"מ. מצב טוב-מאד. סימני קיפול.