מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי בנימין וואלף איגר אב"ד לייפניק, שנשלח אל שלושה מנכבדי הקהל בעיר אובן-ישן (או-בודה, כיום חלק מבודפשט), בעניין מינויו לרב העיר שם. לייפניק, תקמ"ט [1789].
מכתב התנצלות שכתב רבי וואלף איגר לאנשי אובן-ישן, על כך שטרם הגיע למלא את משרת הרבנות בעירם. מן המכתב שלפנינו מתברר כי רבי וואלף איגר התמנה לרב בעיר אובן-ישן, פרט שלא היה ידוע בתולדות חייו עד כה.
רבי וואלף איגר כותב כי קיבל שני מכתבים מהם שתוכנם "אזהרה לבוא אל מקדשם לכל [ה]מאוח[ר] בחג האסיף...". הוא מתנצל כי טרדות שונות מנעו ממנו להגיע, "ומצורף חשבתי פן יהי' השקפה לטובה וגזירה עבידי דבטלה למען יהי' בניי למודי ה' בצל קורתי אשר כעת גלו מעל שולחני...". הוא מבקש כי יתנו לו ארכה נוספת "להתמהמה עוד", אך כותב כי "אם לאו – כטוב בעיניהם יעשו...". את המכתב חותם בחתימתו: "הק' בנימין וואלף איגר" ומוסיף "המצפה לראותם אור מושבתם".
ככל הנראה, לבסוף נשאר רבי וואלף איגר בלייפניק ולא עבר לכהן כרבה של אובן-ישן.
הגאון רבי בנימין וואלף איגר (תקט"ז-תקנ"ו, אוצר הרבנים 3813), מגדולי גאוני דורו. בן רבי עקיבא איגר "הראשון" מהלברשטט – בעל "משנת דרבי עקיבא". דודו ורבו של הגאון רבי עקיבא איגר אב"ד פוזנא. בצעירותו נתמנה לאב"ד העיר צילץ. כשנישא בזיווג שני לבתו של רבי יצחק יוסף תאומים רבה של ברסלאו, עבר לכהן שם כראש הישיבה. בישיבת ברסלאו למדו אצלו תלמידים רבים, ביניהם בן-אחותו הגאון רבי עקיבא גינז-איגר (בעל שו"ת רבי עקיבא איגר וחידושי רבי עקיבא איגר) ורבי ישעיה פיק ברלין. בהמשך נתמנה לרבה של לייפניק (מורביה) ובה כיהן עד פטירתו. חידושי תורה רבים ממנו נמצאים בספרי בני דורו, ובפרט בספרי השו"ת של רבי עקיבא איגר, בן אחותו. חיבור חידושיו על הש"ס, תחת השם "יער הלבנון", נותר בכתב-יד. בשו"ת נודע ביהודה נדפסו מספר תשובות המופנות אליו, והנודע ביהודה מכנהו בתארי כבוד רבים: "אהובי מחותני אהוב נפשי ידידי וחביבי, הרב המאור הגדול, המופלא ומופלג בתורה וחכמה...", "אהובי מחותני ידידי וחביבי המאור הגדול...", ועוד. בשו"ת רבי עקיבא אייגר (קמא, סימנים כט-ל) נדפס מכתב עם חידושים שאמר רבי וואלף בסעודת שמחה מיוחדת שארגן בעירו, ביום בו נישא אחיינו רבי עקיבא בעיר אחרת. במכתב זה כותב רבי וואלף לרבי עקיבא איגר: "עבידנא יומא טבא לרבנן, היום יום המוגבל לאפריונך בן אחותי חביבי כלבבי... חכמי העיר פה כולם... חוגגים בהאי יומא... אל המשתה אשר עשיתי להם...", ורבי עקיבא איגר עונה לו ברוב ענווה: "תודות אלף אל אדוני על הדבר אשר עשה לשמוח ביום שמחתי בפומבי והוא אות נאמן על עזוז אהבתו, אם כי לא ידעתי על מה...".
מעבר לדף, רישום כתובת הנמענים בגרמנית, וחותמת שעווה (כמעט שלמה) של רבי וואלף איגר.
[1] דף כפול. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

מכתב ארוך ומעניין בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי "וואלף הלוי באסקוויץ". קעלין, אדר ב' תק"ע 1810.
נשלח אל ידידו הגאון רבי שמואל ליב קוידער מגדולי רבני פראג. בתחילת המכתב מתייחס רבי וואלף בקצרה לשתי שאלות בדברי תורה ששלח לו רבי שמואל ליב. הוא כותב לו כי על השאלה הראשונה כבר ענה לרבי ברוך ייטלש מפראג ועל השאלה השניה כבר השיב במכתב לרבי בצלאל רנשבורג מפראג, וכי הוא מבקש ממנו לפנות אליהם ולראות את מכתביו. בהמשך המכתב מוזכרים שניים משועי ונגידי פראג: האחים רבי משה ירושלמי ורבי שמעון ירושלמי. רוב המכתב נסוב על עניניו האישיים של רבי וואלף ומצבו בענין משרת רבנותו, כאשר הוא נמצא בפרשת דרכים וחושש כי הוא עלול להשאר "קרח מכאן ומכאן" ולהמשיך לשבת בקעלין "זה רבות בשנים עד ישקיף ד' ויראה לי מקום אחר".
בספר "אישים בתשובות חתם סופר" (אות קיג, עמ' פט) נכתב כי רבי וואלף בוסקוביץ נתמנה לרב בקעלין בשנת תקס"ג בערך ובשנת תק"ע נאלץ לעזוב את מקומו עקב גזרת המלכות, אז עבר לכהן בבוניהאד (באנהרט). גם במבוא לתולדות המחבר שנדפס בשלהי ספרו "סדר משנה" על ספר המדע (ירושלים, תשנ"א, עמ' תלז) כותב ההיסטוריון ר' יצחק יוסף כהן: "רבי וואלף בוסקוביץ עזב את באלשא-ג'ארמאט ואת הונגריה למרות התנאים הנוחים שהיו מנת חלקו, כדי להיות במדינה אחת עם אביו. בשנת תקס"ד נבחר לרבה של קולין (קעלין) עיר מולדתו של אביו בעל 'מחצית השקל'. הוא קיווה שבמדינת בוהמיה יבוא אל המנוחה ואל הנחלה. אך גם כאן - כמו במורביה - קפץ עליו רוגזו של השלטון ולא הרשה לו לשבת בעיר אלא לתקופה מוגבלת. בשנת תקס"ט נגזר דינו בידי השלטונות באופן סופי שעליו לעזוב את העיר ואת המדינה. באותה שנה נבחר לרבה של קהילת בוניהאד... רבי וואלף בוסקוביץ בא לבוניהאד בקיץ תק"ע... וכאן בא סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה". במכתב שלפנינו מתגלים פרטים חדשים ושונים על אותה פרשה. המכתב נכתב בעיר קעלין בתאריך ז' אדר ב' תק"ע, ובו כותב רבי וואלף כי הוא עדיין יושב עם בני ביתו בעיר קעלין, אך כבר מקבל משכורת חדשית מקהילת באנהרט (בוניהאד). הוא כותב על חששו שקהילת בוניהאד יפסיקו להמתין לו, שכן בתאריך י"ט בתמוז [תקס"ט] הם כבר קבעו עמו לקבל אותו לרבנות העיר, וכבר עבר כשלשת-רבעי השנה והם עדיין ממתינים לבואו לעירם. בתוך הדברים הוא גם מספר כי הוא ובני ביתו עברו סבל רב "מה שסבלנו יותר משש שנים" [כנראה, החל משנת תקס"ג בה חזר לבוהמיה].
הגאון הנודע רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ [שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראה "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג], פעסט, יארמאט, קעלין ובאניהאד (באנהרט). העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. גאונותו וחריפותו היו לשם ולהערצה בפי גדולי דורו כבעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, החתם סופר ורבי עקיבא איגר ועוד. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת החתם סופר].
מקבל המכתב: הגאון רבי שמואל ליב קוידער (תקכ"ו-תקצ"ח), ידידו הקרוב של רבי בצלאל רנשבורג וחבר בבית דינו בפראג. תלמיד מובהק לרבי מיכאל בכרך אב"ד פראג ולאחר מכן תלמידו של רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" בקעלין. התגורר בכפר קאלדי ומשנת תקע"ב אב"ד קהילות טאבור ובודוויז שבבוהמיה. בשנת תקצ"ה נתקבל לראב"ד קהילת פראג, הרביץ תורה לתלמידים ונודע כפוסק חשוב. מכתביו הרבים נדפסו רק שו"ת "עולת שמואל" (על חלק או"ח), ספר "אהבת אמת" (דרשות) וספר "זכרון בספר" (על מסכת מגילה).
[1] דף. כ-23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. רישום כתובת מעבר לדף.

מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו המלאה של הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמכר. [גריידיץ], תרי"א [1851]. יידיש.
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלעשען (Pleszew) אל בנו [כפי הנראה בנו הבכור רבי צבי הירש, שכיהן כאב"ד פלעשען]. המכתב פותח בברכת: "יגיע ששון ושמחה לבני יחי'[ה]". בתוך המכתב מזכיר רבי אליהו גוטמכר גם את בנו "יעקב נ"י". בסיום המכתב חתימה מלאה: "דברי אביכם, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"ק גרידץ".
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פלעשען עד שנת תר"א, בה עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות", כאשר סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות שנושעו מברכתו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ], "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט).
לאחר שבנו הבכור רבי צבי הירש אב"ד פלעשען נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
[1] דף (כ-5 שורות בכתב יד קדשו). 14.5X16.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. מעבר לדף חותמות דואר וחלק מרישום הכתובת.

מכתב שנשלח לרבני הונגריה, במהלך החתמה ציבורית של רבני וראשי הקהילות נגד גזירת ה"סמינר לרבנים". עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יהודה אסאד. [סרדהלי, תרכ"ד-תרכ"ה בקירוב].
מכתב שנשלח לרב קהילה בהונגריה ולבני עדתו (לא נכתבו בו שם הרב הנמען ושם הקהילה אליה נשלח), בבקשה לכתוב "כתב בקשה" לחצר המלוכה של קיסר אוסטרו-הונגריה, בחתימת ראשי הקהילה, עם התנגדות להקמת "סמינר" לרבנים, ולשלחו אל "אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה" [אדמו"ר רבי יהודה אסאד הגאון אב"ד סרדהלי].
בשולי המכתב הוסיף רבי יהודה אסאד שורה בכתב-יד קדשו וחתימתו: "לאשר ולקיים את כל הנ"ל באתי בעצמי עה"ח [על החתום] הק' יהודאסאד".
במכתב שלפנינו מוזכרת אסיפת הרבנים שהתכנסה על מנת להתנגד להקמת הסמינר לרבנים שחוגי הניאולוגים בקשו להקים בשיתוף הממשלה. כמו כן, מוזכרת ברמז פגישת הרבנים עם הקיסר פרנץ יוזף בעניין זה, שהוכתרה בהצלחה גדולה (בפגישה זו ייצג רבי יהודה אסאד את אזור ה"גליל העליון"). באסיפת הרבנים הוחלט כי יש להמשיך הלאה את הפעילות, ולאסוף מכתבים וחתימות מרבני הקהילות וראשי הקהילות, בכדי לבטל לגמרי את יוזמת הסמינר:
"הנה כבר נודע מאסיפת הרבנים גאונים גדולים צדיקים יחיו, לבטל ענין הסעמינאר לגמרי שלא יזכר ולא יפקד כלל בישראל, והמה באדמ"ו הגאב"ד דק"ק ס"ה מוהר"י אסאד נ"י שיהיה הוא המאסף בגליל העליון מהרבנים דכל הקהלות, שיתנו לו ולשלוחיו כח והרשאה שיהי' ידו כידם ועשייתו כעשייתם בענין זה להציע חתימתם ג"כ במקום גבוה, וכאשר כן עשו, וגם כבר עלו למקום גבוה והצליחו ועשו פרי בעהי"ת. ועתה שנית עלה בהסכמה לכתוב לכל הרבנים שכל אחד יעורר... בשם הגאונים שיחיו שכל ראש הקהל יבוא על החתום בשם עדתו, ויתן עליו גם חותם הקהל, שנותנים כח והרשאה לחתום את שמם על כתב בקשה אינשטאנץ להציע לפני השר האפקאנצלער [=שר חצר המלוכה] שאין רצונם בסעמינאר שהוא מהרס דת תוה"ק [תורה הקדושה], וימהר יחיש מעשהו [לשלוח] אגרת כזו בשפת דייטש בקצרה... ליד אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה הנ"ל...".
הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד (תקנ"ו-תרכ"ו), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. תלמיד רבי אהרן סודיץ ורבי מרדכי [מהר"ם] בנעט. כיהן ברבנות בסעמניץ ובסערדאהלי. נתמנה לרבנות ביוזמת ה"חתם סופר". מספריו: שו"ת מהרי"א – יהודה יעלה, חידושי מהרי"א על הש"ס, דברי מהרי"א על התורה.
מראשי הלוחמים למען היהדות הנאמנה והתבדלות הקהילות האורתודוקסיות, יחד עם ה"כתב סופר" וגדולי רבני מדינות אוסטרו-הונגריה. בשנת תרכ"ד עמד בראש מאבק הרבנים נגד יוזמת ה"סמינר לרבנים" שהגיעה מהחוגים הניאולוגיים, בחששם כי הדבר יפגע במינויים של רבנים יראי שמים ושומרי מצוות [תכנית ה"סמינר" פורסמה בעקבות החלטתו של הקיסר פרנץ יוזף לבטל חלק מהקנס שהוטל על הקהילות היהודיות בעקבות מהפכת 1848, והסכים להפנות את הכסף לצרכי חינוך ורווחה בקהילות היהודיות. הניאולוגים ניצלו את הענין ויזמו להקים בכספים הנ"ל "סמינריון" לרבנים, אשר יאלץ את הדור הצעיר של הרבנים ללמוד לימודי השכלה ולימודי חול לצורך קבלת משרת רבנות]. רבי יהודה אסאד יזם אסיפת רבנים בענין בעיר נירדהאז (ראה מכתבו לה"כתב סופר", מחודש חשון תרכ"ד, אגרות סופרים, אגרת כז). לאחר אסיפת הרבנים יצאה משלחת של שבעה רבנים להפגש בעיר וינה עם הקיסר הצעיר פרנץ יוזף. הקיסר התרגש מאד מדמותו של רבי יהודה אסאד זקן הרבנים, אשר בירך אותו כי יאריך ימים על ממלכתו. שנים רבות לאחר אותו מפגש היסטורי תלה פרנץ יוזף את אריכות ימיו בברכתו של אותו צדיק [הקיסר פרנץ יוזף ישב על כסא מלכותו קרוב לשבעים שנה]. במשלחת הרבנים השתתפו גם ה"כתב סופר", רבי ירמיה לעוו מאוהל, רבי מנחם א"ש מאונגוואר ורבנים נוספים. שלשה ימי תפילה הוכרזו בכל רחבי הונגריה להצלחתה של הפגישה וחברי המשלחת עצמה קיבלו על עצמם תענית [רבי מנחם א"ש היה מספר אחר כך על חברו הגאון רבי יהודה אסאד שהיה זקן החבורה, כי כל עת המסע בדרך לארמון ישב בפינת המרכבה והתפלל בדד בדמעות שליש, עד כדי כך שבמשך היומיים של המסע לוינה נתלחלח לגמרי ריפוד העגלה בדמעותיו של רבי יהודה אסאד]. נודע הסיפור מאותה פגישה היסטורית, כי בלכתם במבואות הארמון המצופים במראות גדולות, פנה רבי יהודה אסאד לחבריו הרבנים ואמר להם כי בוודאי שליחותנו תצליח שכן מלאך אלוקים מתלווה עמנו... ולא ידע רבי יהודה אסאד שדמות המלאך שנראתה לו היא דמות עצמו שהשתקפה לפניו, שכן מעולם לא פנה להביט אל דמותו במראה... (דברי מהרי"א, ירושלים תש"ל, תולדות המחבר עמ' כא-כב). גם אחרי אותה פגישה מוצלחת המשיכו המאמצים להפעיל ולפעול ב"חלונות הגבוהים" של השלטונות לביטול הגזירה, שהיתה עלולה להמיט כליון על עולם הרבנות של שומרי הדת והקהילות האורתודוקסית. בספר דרשות מהר"ם שיק (קלויזנבורג, תרצ"ז, דף יג/2-יד/1) מסופר על הפגישה עם הקיסר, כאשר רבי יהודה אסאד "היה ראש המדברים", ומובא שם מכתב מהר"ם א"ש מחודש ניסן תרכ"ד, בו הוא מספר למהר"ם שיק על הצלחת הפגישה ועל הצורך בהשתדלות נוספת לשלוח מכתבים מראשי הקהילות ל"האף קאנצלייא" [=לשכת חצר המלוכה] להתנגד לתכנית הסמינר.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וסימני קיפול. קרע לאורך אחת השורות, במרכז הדף, משוקם בהדבקת נייר דבק בגב (עם פגיעות במספר מילים). פגעי חריכת הדיו בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה אסאד.

מסמך רשמי בשפה הגרמנית, מקהילת פרשבורג, בחתימת ידו של רב העיר – הגאון רבי משה סופר בעל "חתם סופר", וחותמת השעווה שלו. פרשבורג, 27 באוקטובר 1834 [כ"ד תשרי תקצ"ה].
נכתב בכתיבת סופר וחתום בחתימת ידו של ה"חתם סופר" (בגרמנית): Moses Schreiber Oberrabinner Allda [=משה שרייבר, רב ראשי שם].
המסמך מאשר כי אין התנגדות לנישואי לזר זינגר (Lazar Singer) מאייבנשיץ שבמורביה עם רגינה זינגר (Regina Singer), ילידת פרשבורג, בתו של ראש הקהל רבי משה צבי הרש זינגר (M. H. Singer), וכי כל רב מקומי במורביה יכול לסדר להם חופה וקידושין.
לצד חתימת ידו, חותמת שעווה של ה"חתם סופר" עם הכיתוב: "Moyses Schreiber Oberrabiner in Presburg". במרכז החותמת איור של ספר פתוח על גבי "סטנדר" עם הכיתוב "תלמוד".
רבי משה צבי הרש זינגר, המוזכר במסמך שלפנינו, שימש כראש הקהל של קהילת פרשבורג בסוף ימיו של החתם סופר (ראה אודותיו בחומר המצורף).
[1] דף. 29 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול ובשוליים, עם פגיעה קלה בטקסט. שברים בחותמת השעווה.