פרשיות ובתי תפילין - פרשיות בכתב-ידו של הסופר רבי דוד מאניפולי, הסופר של המגיד ממעזריטש ותלמידיו. [אניפולי, המאה ה-18]. הפרשיות והבתים היו ברשותו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא, וממנו עברו בירושה לצאצאיו האדמו"רים.
זוג תפילין, של יד ושל ראש, כשיטת רש"י - בתים (פתוחים), עם פרשיות, כתב האר"י. הפרשיות נכתבו ביד קודשו של הסופר רבי דוד מאניפולי - סופרם של גדולי צדיקי החסידות, שכתב תפילין לרבו המגיד ממעזריטש, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי (שסיפרו בשמו, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות, היא כי "מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה"), וכתב תפילין ומזוזה לרבי פנחס מקוריץ ולבניו (התפילין היו חביבות מאד על רבי פנחס מקוריץ ו"נחשבו אצלו התפילין שלו מאד"), וספר תורה לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל "מאור עינים", ולעוד מגדולי החסידות (ראה הרחבה להלן).
כתב-היד של הפרשיות זוהה ככתיבת יד קדשו של רבי דוד מאניפולי על-ידי הרב דוד ליב גרינפלד מארה"ב, יו"ר ומייסד ועד משמרת סת"ם העולמי, מומחה לכתבי סת"ם של הסופרים הנערצים על גדולי החסידות הראשונים, ומחברם של כמה ספרי יסוד חשובים בהלכות כתיבת סת"ם (מצורפים אישורים של הרב גרינפלד על הזיהוי ועל כשרות התפילין).
על פי עדותו של הרב אהרן טברסקי מירושלים, תפילין אלו, הבתים והפרשיות, עברו בירושה במשפחת טברסקי, דור אחר דור, מזקנם הגדול האדמו"ר הראשון מסקווירא, רבי יצחק טברסקי, בנו של האדמו"ר הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל. על-פי מסורת המשפחה שנמסרה לו מאביו רבי שלמה, תפילין אלו עברו בירושה מהאדמו"ר רבי יצחק לבנו האדמו"ר רבי דוד, וממנו לבנו רבי אהרן, וממנו לבנו רבי שלמה (מצורף אישור של הרב אהרן טברסקי המעיד על מסורת זו). צדיקי בית סקווירא נהגו להשתמש בתפילין מיוחסים, ובחצר החסידות נשתמרו תשמישי קדושה המיוחסים לסופרי הסת"ם של הבעש"ט ותלמידיו (ראה להלן).
הסופר הרה"ק רבי דוד ב"ר משה יצחק הלוי מאניפולי וטשיטשעלניק (שנות הת"ק - אנצי' לחסידות, א, עמ' תעז), מתלמידיו המובהקים של רבינו דוב בער - המגיד הגדול ממעזריטש (ויש אומרים שאף היה מתלמידי מרן הבעש"ט. שמו נזכר בספר "שבחי הבעש"ט", מהדורת רובינשטיין, עמ' 198), שנודע כסופר סת"ם של גדולי צדיקי החסידות בדור הראשון. פי המסופר, למד רבי דוד את מלאכת הכתיבה בעקבות הפצרת רבו המגיד, שביקש מרבי דוד שילמד את מלאכת כתיבת סת"ם. רבי דוד השיב לרבו שהוא מוכן ללמוד את המלאכה בתנאי שרבו ימסור לו את "כוונת השמות הקדושים". בעקבות בקשת תלמידו, ביקש המגיד מתלמידו הוותיק הרה"ק רבי שלמה לוצקר, בעל ה"דברת שלמה", שילמד את רבי דוד את הכוונות. המסורת מספרת כי רבי שלמה לוצקער הלך אתו "על פני השדה, ולמד אותו", וכי מאז החל לכתוב "חביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז"ל" (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' יא). רבי דוד כתב פרשיות של תפילין ומזוזות לגדולי צדיקי החסידות: לרבו המגיד ממעזריטש, לרבי פנחס מקוריץ ובניו, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליזנסק ורבי זושא מאניפולי ולהאדמו"ר רבי משה מסאווראן. על רבי פנחס מקוריץ נמסר כי התפילין שכתב לו רבי דוד: "נחשבו אצלו התפילין שלו מאד" (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רטו). הרה"ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל (זקנו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא) שכר את רבי דוד שישב בביתו בטשרנוביל במשך שנה שלימה, כדי שיכתוב לו ספר תורה. בספר "ערכי יהושע" (עמ' רלב) מובא: "רבינו (האדמו"ר רבי יהושע ממונסטרישצא) היה מהדר לחפש אחר פרשיות תפלין שהיו כתובות על ידי גדולי הצדיקים מתלמידי הבעש"ט זי"ע, ובפרט מכתיבת הרה"ק ר' דוד מאניפולי שהיה סופרו של זקננו הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זצ"ל". מסופר כי בתחילה לא ידע רבי פנחס מקוריץ על גדלותו של רבי דוד, עד שראה חלום אודותיו, ממנו הבין את גודל קדושתו של רבי דוד. עוד מסופר כי רבי דוד אמר לאחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זושא, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות שכותב היא כי "מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה", וכאשר מבלבלת אותו מחשבה זרה באמצע הכתיבה, הוא נמנע מלמכור את אותן פרשיות, ועל כן עבודתו לעתים כפולה (מאמר מרדכי, סלונים, מערכת רבי דוד מאניפולי, אות א).
על גודל קדושתו של רבי דוד מסופר כי פעם הצדיק את מנהגו לשבור קרח ולטבול במים קפואים בנימוק הבא: "... אני מרגיש שלבי ונשמתי בוערים בקרבי כאש הכבשן, כל כולי תבערה דקדושה, עד שירא אני שמא אשרף מגודל קדושה של מעלה, על כן טובל אני במים שמתחת לכפור, בכדי לקרר מעט את התלהבותי העליונה..." (מאמר מרדכי, סלונים, עמ' ל). רבי דוד נטמן באניפולי על יד רבו המגיד ממעזריטש, לצידם של רבי זושא מאניפולי, ורבי יהודה ליב בעל "אור הגנוז".
האדמו"ר רבי יצחק טברסקי מסקווירא (תקע"ב-תרמ"ה), בנו של המגיד רבי מרדכי מטשרנוביל, אבי שושלת סקווירא. לאחר פטירת אביו בשנת תקצ"ז, התקשר בלב ונפש לאחיו הגדול, האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל, ונהיה לתלמידו המובהק. בשנת תר"ח, לאחר פטירת חמיו רבי נפתלי צבי אב"ד סקווירא, החל להנהיג עדה, ונהיה לאחד המנהיגים החשובים והמפורסמים של יהודי אוקראינה, ואדמו"ר לאלפים. רבי יצחק היה השביעי משמונת בניו הקדושים, הנערצים והמפורסמים של רבי מרדכי מטשרנוביל. אביהם רבי מרדכי אמר: "אני ובניי באנו לעולם הזה לתקן נשמות המתים והחיים" (רבי ישעיה וואלף ציקרניק - תלמידו של רבי יצחק מסקווירא, סיפורים נפלאים ומאמרים יקרים, לבוב תרס"ח, עמ' ו). האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא היה מפליג הרבה בגודל קדושתם של שמונת האחים, ואמר בשם אביו האדמו"ר רבי ישכר דב: "שאין לנו מושג מהם ומגודל ערכם", ופעם שהזכירם רבי אהרן מבעלזא, רעד בשני ידיו ואמר: "הם היו מלאכים ממש... לגמרי מלאכים...". על האדמו"ר רבי יצחק אמר: "הוא עמד בפרץ כנגד חדשות אשר מקרוב באו" (ביתו נאוה קודש, ניסן, עמ' קכג-קכד). כשנולד רבי יצחק אמר עליו אביו ששוכנת בקרבו נשמת רבי ישמעאל כהן גדול. הרבי מסקווירא התפרסם בזמנו בחכמתו ובפקחותו ובמידותיו הנעלות, אף בקרב המשכילים, ואף בקרב השלטון הרוסי.
האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא היה מגדולי מעתיקי השמועה הנאמנים שקיבל ממרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש ותלמידיהם, והוא מקור להרבה מסורות, שמועות, עובדות והנהגות שלהם. הרבה מהם נדפסו בסדרת ספרים של תלמידו רבי ישעיה וואלף ציקרניק. הרקע לכך הוא משפחתו המיוחסת מכל הצדדים: זקנו מצד אביו היה בעל ה"מאור עינים" - מתלמידי הבעש"ט והמגיד, וזקנו מצד אמו היה הרה"ק רבי דוד לייקעס - תלמיד הבעש"ט. כמו כן, בזיווג שני היה חתנו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, ובזיווגו השלישי היה חתנו של רבי נפתלי צבי אב"ד סקווירא - נינו של הבעש"ט, בנו של רבי אהרן מטיטוב.
לאדמו"ר רבי יצחק מסקווירא הייתה חביבות מופלגת לתשמישי קדושה של קדושי עליון, ובפרט לספרי תורה ותפילין שנכתבו על ידי הסופרים הנערצים על גדולי החסידות בדורות הראשונים, כדוגמת רבי אפרים מברודי, רבי צבי סופר, וכן רבי דוד מאניפולי (סופר הפרשיות שלפנינו), והיה נוהג לרכוש אותם בהון עתק. בבית מדרשו היה ספר תורה של הבעש"ט שנכתב על ידי רבי צבי, הסופר של הבעש"ט, ועליו התבטא ואמר: "כדאי לנסוע שמונים פרסאות כדי לזכות לעליה בספר תורה קדוש זה". גם היה ברשותו ספר "תיקון סופרים" של הבעש"ט, שעל פיו כתב רבי צבי סופר את ספר התורה. את ה"תיקון סופרים" רכש הרבי מסקווירא תמורת נדוניה של אלף רובל. כמו כן, היה ברשותו "ספר הצורף" בכתב-ידו של המקובל רבי אליהו צורף שהיה שייך להבעש"ט. עוד נמסר כי "אצל הרבי מסקווירא היו בירושה התפילין של הבעש"ט. פעם נתנם להגיה, והסופר אמר שהם פסולים ואי אפשר לתקנם. אז לקח הרבי מסקווירא את התפילין ותקנם בעצמו..." (הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, ירושלים תשט"ו, ט, עמ' כא). בחצר סקווירא לדורותיה נהגו האדמו"רים ובניהם להשתמש אך ורק בתפילין מיוחסים, ועד לימינו השתמרו בחצר סקווירא וענפיה תפילין, ספרי תורה ועשרות תשמישי קדושה המיוחסים לסופרים שהתקדשו ונערצו אצל גדולי החסידות הראשונים.
גובה הקלף - פרשיות של יד: 44 מ"מ; פרשיות של ראש: 40 מ"מ. בתי תפילין מקוריים (פתוחים) בגודל 47X47 מ"מ. גודל התיתורא עם המעברתא: 87X66 מ"מ. גובה הבתים (לא כולל התיתורא): 46 מ"מ. מצב טוב-בינוני. הדיו שבפרשיות בצבע חום כהה (אך לפי האישור המצורף הן כשרות לברכה - ראה להלן). ללא רצועות. זוויות הבתים נצבעו מחדש. מכסי פלסטיק חדשים (אינם מכסים את המעברתא והתיתורא). נתונים בנרתיק קטיפה חדש.
לתפילין מצורף אישור מיוחד מהרב גרינפלד, שהתפילין שלפנינו, למרות יושנן, עדיין בכשרותם והם ראויים לברכה (לעיון הלכתי נוסף, ראה: שלחן ערוך אורח חיים, סימן לב, סעיף כז; משנה ברורה, שם, ס"ק קכח; שו"ת חתם סופר, יורה דעה, א, סימן רנו; ערוך השלחן, שם, סעיף נב, ובחלק יורה דעה, סימן רעא, סעיף לו).

------

מאפיינים מיוחדים בכתיבת רבי דוד מאניפולי ובבתי התפילין שלפנינו

בפרשיות התפילין שלפנינו, שכתב הרה"ק רבי דוד מאניפולי, מופיע דבר ייחודי לכתיבתם של הסופרים המפורסמים של מרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש (ונוהג גם אצל יהודי תימן): בשני מקומות בלבד נכתבה האות פ', באופן שונה מהמקובל, כשהיא מלופפת ומסתלסלת פנימה (ראה תמונה) - פעם אחת בפסוק "כי הקשה פרעה לשלחנו", שבפרשת "והיה כי יביאך", ופעם נוספת בפסוק "פן יפתה", שבפרשת "והיה אם שמע". מלבד רבי דוד מאניפולי, החזיקו במנהג זה גם הסופרים הקדושים המפורסמים, שכתיבתם התחבבה ביותר אצל הבעש"ט ותלמידיו, רבי אפרים מברודי ורבי צבי סופר (אך בהבדל קל בין האות פ' הייחודית של רבי דוד מאניפולי לאות פ' שכתבו רבי אפרים ורבי צבי. ראה חומר מצורף).

בנוסף, יש לציין שפרשת "והיה אם שמע" נכתבה כפרשה סתומה (על-פי שיטת הט"ז). כלומר, שבסוף פרשת "שמע" נשאר רווח של פחות מט' אותיות, וכן בתחילת פרשת "והיה אם שמע" (הרווח שבסוף פרשת "שמע" הוא של ג' אותיות גדולות, והרווח בתחילת פרשת "והיה אם שמע" הוא של ז' אותיות גדולות. ראה תמונה).

הבתים גדולים, בשיעור אצבעיים על אצבעיים (בלי המעברתא והתיתורא), כשיטת הגאונים (על-פי הנפסק בשלחן ערוך הרב), וכשיעור החזון איש (בקירוב). גודל הפרשיות והבתים הוא כמו הגודל של הפרשיות והבתים של הסופרים רבי צבי ורבי אפרים, וכן של המגיד ממעזריטש, ורבים מגדולי החסידות בדורות הראשונים.

------------

כתיבתו של רבי דוד מאניפולי שנתקבלה בעולמות העליונים

במקורות חסידיים השתמרו שתי נוסחאות של סיפור מופלא על כתיבתו של רבי דוד מאניפולי, שהתקבלה בפמליא של מעלה. בסיפור זה היו מעורבים רבו המגיד ממעזריטש, ותלמידיו רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ורבי זושא מאניפולי. להלן שתי הנוסחאות כלשונן:

נוסחה א: "פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרב מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות... עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קטרוג גדול בעולמות עליונים מדוע לא שוה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשוה. אשר על כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ליישר תמונת האותיות שיהיו בשוה לשני הכתות, בכדי שיתבטל הקטרוג.

והעמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת הקודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשני הדיעות בשוה, והביאם לרבו הקדוש, והראה לו תמונות כל האותיות אשר הושוו לשני הכתות. ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזו הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרח להיות צורת האותיות, ונתבטל הקטרוג. ועל יום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו.

ונסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפליא בלילה, וכל בני אדם היו ישנים. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק. והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל. וכשבא הרב להבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. והלך בבית בחשאי, עד שהגיע למקום כתיבתו. וראה הרב ז"ל שהוא כותב האותיות הקדושות הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה. ונבהל מאד הרב מזה, כי הרב דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש תמונות האותיות. והמתין הרב ז"ל עד שגמר הרב דוד ז"ל את כתיבתו. וראה הרב דוד את הרב בביתו ושמח עמו מאד וקבלו ברוב אהבה וחבה.

ואחרי זה שאל הרב אותו: מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה. והשיב לו הרב דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא ואמר לי: אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונות האותיות באופן שיהיו בשוה לדעת הפוסקים והמקובלים ביחד, וצייר לי הרב זוסיא את כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותו, וכך אני כותב כמו שצייר לי הרב זוסיא. ונבהל מאד הרב ז"ל מקדושת הרב זוסיא ז"ל בזה כמה רב גובריה. ומן אז והלאה נתפשט על פני תבל הכתיבה הזאת אשר היא שוה לשני הדיעות ביחד..." (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' 22-21).

נוסחה ב: "שמעתי מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל התניא ז"ל, שפעם אחת בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על פי עומק הדין, נוסח וסדר כתיבת התפילין שיהיה נכתב על פי כל הדעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של רצועות. ועיין בזה הרב בעל התניא ז"ל בהתמדה גדולה עד שבירר הכל לאמתו בערך ארבעה שבועות, ונתן הנוסח להסופר דמעזריטש. ואחרי זה נפקד מרבו ונסע לשלום לביתו.

ודרכו ממעזריטש לביתו היה על דרך עיר האניפאליע, ובעיר אניפאליע היה אכסניא שלו סמוך לבית הסופר סת"ם דשם [=רבי דוד מאניפולי]. ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל אכסניא שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. אבל בזו הפעם היה ממש לילה של ראש חודש שבט, והיה הרב בעל התניא עיף מאד בבואו לאניפעליא... הסופר לא בא אליו אל האכסניא, אף על פי שהיה רגיל תמיד לבא מיד. אך בבוקר כאשר קם רבינו בעל התניא, קידם הסופר את פניו והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה איזה ימים אשר נקרא לבית הרב ר' זוסיא מפה שיכתוב לו את פרשיות התפילין על פי נוסח חדש, ויתקן לו הבתים והרצועות, ויראה למהר לגמור הכל על ראש חודש שבט, יען הראו לו מן השמים שמיום ראש חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל בתפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר לגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור בוקר, לכן לא היה לו פנאי לבא לאכסניא.

והנוסח שנתן הרבי ר' זוסיא לסופר היה ממש אותו נוסח שהעלה אדומו"ר הרב בעל התניא לפני רבינו הגדול המגיד דמעזריטש. כן כתב הרב הגדול החסיד האב"ד דק"ק יוזעפאף" (הרב נתן נטע הכהן דונר אב"ד ראדושיץ וקאלביעל, בוצינא קדישא, פיטרקוב תרע"ב, עמ' ט, אות יז [אב"ד יוזפוף המוזכר בדבריו הוא רבי שלום יוסף הארצשטארק, מחשובי חסידי סדיגורה ובעל שמועה נאמן]).

במקורות חסידיים השתמרו שתי נוסחאות של סיפור מופלא על כתיבתו של רבי דוד מאניפולי, שהתקבלה בפמליא של מעלה. בסיפור זה היו מעורבים רבו המגיד ממעזריטש, ותלמידיו רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ורבי זושא מאניפולי. להלן שתי הנוסחאות כלשונן:

נוסחה א: "פעם אחת התעכב הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן הרב מלאדי ז"ל אצל רבו הקדוש המגיד ז"ל במעזריטש זמן רב אחר חג הסוכות... עד שקרא אותו רבו ז"ל ואמר לו: כאשר יש קטרוג גדול בעולמות עליונים מדוע לא שוה כתיבת תמונת האותיות הקדושים לדעת הפוסקים ולדעת המקובלים בשוה. אשר על כן מוכרח אתה לקחת פנאי לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ליישר תמונת האותיות שיהיו בשוה לשני הכתות, בכדי שיתבטל הקטרוג.

והעמיס הרב ז"ל על נפשו המלאכה מלאכת הקודש הזאת, עד שעברו איזה ימים והוציא אל הפועל את כל צורות האותיות, ועלו מתאימות לשני הדיעות בשוה, והביאם לרבו הקדוש, והראה לו תמונות כל האותיות אשר הושוו לשני הכתות. ונתן לו המגיד ז"ל תודה על זה, ואמר לו אשר בזו הרגע הכריזו בפמליא של מעלה אשר כך מוכרח להיות צורת האותיות, ונתבטל הקטרוג. ועל יום המחרת בירך המגיד ז"ל את תלמידו הרב מלאדי בברכת הפרידה, ונסע הרב לדרכו.

ונסע דרך עיר אניפאליא, ובא הרב לאניפליא בלילה, וכל בני אדם היו ישנים. וראה הרב מרחוק אשר בבית אחד נר דולק. והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של הרב ר' דוד סופר ז"ל. וכשבא הרב להבית, מצא את הר"ר דוד ז"ל יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. והלך בבית בחשאי, עד שהגיע למקום כתיבתו. וראה הרב ז"ל שהוא כותב האותיות הקדושות הכל כמו שהוציא הוא אל הפועל ביום אתמול ברוב עמל ויגיעה. ונבהל מאד הרב מזה, כי הרב דוד ז"ל לא היה במעזריטש בשעה שמסר לרבו הקדוש תמונות האותיות. והמתין הרב ז"ל עד שגמר הרב דוד ז"ל את כתיבתו. וראה הרב דוד את הרב בביתו ושמח עמו מאד וקבלו ברוב אהבה וחבה.

ואחרי זה שאל הרב אותו: מהיכן לקח את הדרך החדש בכתיבה. והשיב לו הרב דוד ז"ל: אני אינני יודע מאומה, אך ביום אתמול קרא אותי הרה"ק ר' זוסיא ואמר לי: אשר הכריזו כרוז בפמליא של מעלה לכתוב תמונות האותיות באופן שיהיו בשוה לדעת הפוסקים והמקובלים ביחד, וצייר לי הרב זוסיא את כל אות בפרוטרוט איך לכתוב אותו, וכך אני כותב כמו שצייר לי הרב זוסיא. ונבהל מאד הרב ז"ל מקדושת הרב זוסיא ז"ל בזה כמה רב גובריה. ומן אז והלאה נתפשט על פני תבל הכתיבה הזאת אשר היא שוה לשני הדיעות ביחד..." (קהל חסידים החדש, למברג תרס"ב, עמ' 22-21).

נוסחה ב: "שמעתי מפי האיש אשר שמע מפי הרה"ק הגאון בעל התניא ז"ל, שפעם אחת בהיותו במעזריטש, בערך ארבעה שבועות קודם שנסע לביתו, נקרא לבית רבו המגיד הגדול, וציווה לו לברר על פי עומק הדין, נוסח וסדר כתיבת התפילין שיהיה נכתב על פי כל הדעות, וכן בעשיית הבתים ובקשר של רצועות. ועיין בזה הרב בעל התניא ז"ל בהתמדה גדולה עד שבירר הכל לאמתו בערך ארבעה שבועות, ונתן הנוסח להסופר דמעזריטש. ואחרי זה נפקד מרבו ונסע לשלום לביתו.

ודרכו ממעזריטש לביתו היה על דרך עיר האניפאליע, ובעיר אניפאליע היה אכסניא שלו סמוך לבית הסופר סת"ם דשם [=רבי דוד מאניפולי]. ולכן בכל עת בואו לאניפאליע בא הסופר דשם אל אכסניא שלו, שגם הוא היה מן הסרים למשמעת רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. אבל בזו הפעם היה ממש לילה של ראש חודש שבט, והיה הרב בעל התניא עיף מאד בבואו לאניפעליא... הסופר לא בא אליו אל האכסניא, אף על פי שהיה רגיל תמיד לבא מיד. אך בבוקר כאשר קם רבינו בעל התניא, קידם הסופר את פניו והתנצל לפניו על שלא בא אליו בלילה, כי זה איזה ימים אשר נקרא לבית הרב ר' זוסיא מפה שיכתוב לו את פרשיות התפילין על פי נוסח חדש, ויתקן לו הבתים והרצועות, ויראה למהר לגמור הכל על ראש חודש שבט, יען הראו לו מן השמים שמיום ראש חודש שבט יתחיל רבינו המגיד להניח תפילין כאלו, לזאת רצונו שגם הוא יתחיל בתפילין הללו. לכן הוכרח הסופר למהר לגמור בלילה, שיהיו מוכנים כאור בוקר, לכן לא היה לו פנאי לבא לאכסניא.

והנוסח שנתן הרבי ר' זוסיא לסופר היה ממש אותו נוסח שהעלה אדומו"ר הרב בעל התניא לפני רבינו הגדול המגיד דמעזריטש. כן כתב הרב הגדול החסיד האב"ד דק"ק יוזעפאף" (הרב נתן נטע הכהן דונר אב"ד ראדושיץ וקאלביעל, בוצינא קדישא, פיטרקוב תרע"ב, עמ' ט, אות יז [אב"ד יוזפוף המוזכר בדבריו הוא רבי שלום יוסף הארצשטארק, מחשובי חסידי סדיגורה ובעל שמועה נאמן]).