מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove and filter and
- (-) Remove letter filter letter
- גדולי (11) Apply גדולי filter
- מכתבי (11) Apply מכתבי filter
- רבנים (11) Apply רבנים filter
- rabbi (11) Apply rabbi filter
- אירופה (8) Apply אירופה filter
- ומרכז (8) Apply ומרכז filter
- הונגריה, (8) Apply הונגריה, filter
- גרמניה (8) Apply גרמניה filter
- הונגריה (8) Apply הונגריה filter
- central (8) Apply central filter
- central-european (8) Apply central-european filter
- centraleuropean (8) Apply centraleuropean filter
- european (8) Apply european filter
- german (8) Apply german filter
- hungarian (8) Apply hungarian filter
- hungarian, (8) Apply hungarian, filter
- מכתבים (5) Apply מכתבים filter
- וארץ (5) Apply וארץ filter
- ומסמכים (5) Apply ומסמכים filter
- ירושלים (5) Apply ירושלים filter
- ישראל (5) Apply ישראל filter
- document (5) Apply document filter
- eretz (5) Apply eretz filter
- israel (5) Apply israel filter
- jerusalem (5) Apply jerusalem filter
- גליציה (3) Apply גליציה filter
- ופולין (3) Apply ופולין filter
- galician (3) Apply galician filter
- polish (3) Apply polish filter
מציג 1 - 12 of 16
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
נמכר ב: $10,625
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי בנימין וואלף איגר אב"ד לייפניק, שנשלח אל שלושה מנכבדי הקהל בעיר אובן-ישן (או-בודה, כיום חלק מבודפשט), בעניין מינויו לרב העיר שם. לייפניק, תקמ"ט [1789].
מכתב התנצלות שכתב רבי וואלף איגר לאנשי אובן-ישן, על כך שטרם הגיע למלא את משרת הרבנות בעירם. מן המכתב שלפנינו מתברר כי רבי וואלף איגר התמנה לרב בעיר אובן-ישן, פרט שלא היה ידוע בתולדות חייו עד כה.
רבי וואלף איגר כותב כי קיבל שני מכתבים מהם שתוכנם "אזהרה לבוא אל מקדשם לכל [ה]מאוח[ר] בחג האסיף...". הוא מתנצל כי טרדות שונות מנעו ממנו להגיע, "ומצורף חשבתי פן יהי' השקפה לטובה וגזירה עבידי דבטלה למען יהי' בניי למודי ה' בצל קורתי אשר כעת גלו מעל שולחני...". הוא מבקש כי יתנו לו ארכה נוספת "להתמהמה עוד", אך כותב כי "אם לאו – כטוב בעיניהם יעשו...". את המכתב חותם בחתימתו: "הק' בנימין וואלף איגר" ומוסיף "המצפה לראותם אור מושבתם".
ככל הנראה, לבסוף נשאר רבי וואלף איגר בלייפניק ולא עבר לכהן כרבה של אובן-ישן.
הגאון רבי בנימין וואלף איגר (תקט"ז-תקנ"ו, אוצר הרבנים 3813), מגדולי גאוני דורו. בן רבי עקיבא איגר "הראשון" מהלברשטט – בעל "משנת דרבי עקיבא". דודו ורבו של הגאון רבי עקיבא איגר אב"ד פוזנא. בצעירותו נתמנה לאב"ד העיר צילץ. כשנישא בזיווג שני לבתו של רבי יצחק יוסף תאומים רבה של ברסלאו, עבר לכהן שם כראש הישיבה. בישיבת ברסלאו למדו אצלו תלמידים רבים, ביניהם בן-אחותו הגאון רבי עקיבא גינז-איגר (בעל שו"ת רבי עקיבא איגר וחידושי רבי עקיבא איגר) ורבי ישעיה פיק ברלין. בהמשך נתמנה לרבה של לייפניק (מורביה) ובה כיהן עד פטירתו. חידושי תורה רבים ממנו נמצאים בספרי בני דורו, ובפרט בספרי השו"ת של רבי עקיבא איגר, בן אחותו. חיבור חידושיו על הש"ס, תחת השם "יער הלבנון", נותר בכתב-יד. בשו"ת נודע ביהודה נדפסו מספר תשובות המופנות אליו, והנודע ביהודה מכנהו בתארי כבוד רבים: "אהובי מחותני אהוב נפשי ידידי וחביבי, הרב המאור הגדול, המופלא ומופלג בתורה וחכמה...", "אהובי מחותני ידידי וחביבי המאור הגדול...", ועוד. בשו"ת רבי עקיבא אייגר (קמא, סימנים כט-ל) נדפס מכתב עם חידושים שאמר רבי וואלף בסעודת שמחה מיוחדת שארגן בעירו, ביום בו נישא אחיינו רבי עקיבא בעיר אחרת. במכתב זה כותב רבי וואלף לרבי עקיבא איגר: "עבידנא יומא טבא לרבנן, היום יום המוגבל לאפריונך בן אחותי חביבי כלבבי... חכמי העיר פה כולם... חוגגים בהאי יומא... אל המשתה אשר עשיתי להם...", ורבי עקיבא איגר עונה לו ברוב ענווה: "תודות אלף אל אדוני על הדבר אשר עשה לשמוח ביום שמחתי בפומבי והוא אות נאמן על עזוז אהבתו, אם כי לא ידעתי על מה...".
מעבר לדף, רישום כתובת הנמענים בגרמנית, וחותמת שעווה (כמעט שלמה) של רבי וואלף איגר.
[1] דף כפול. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
מכתב התנצלות שכתב רבי וואלף איגר לאנשי אובן-ישן, על כך שטרם הגיע למלא את משרת הרבנות בעירם. מן המכתב שלפנינו מתברר כי רבי וואלף איגר התמנה לרב בעיר אובן-ישן, פרט שלא היה ידוע בתולדות חייו עד כה.
רבי וואלף איגר כותב כי קיבל שני מכתבים מהם שתוכנם "אזהרה לבוא אל מקדשם לכל [ה]מאוח[ר] בחג האסיף...". הוא מתנצל כי טרדות שונות מנעו ממנו להגיע, "ומצורף חשבתי פן יהי' השקפה לטובה וגזירה עבידי דבטלה למען יהי' בניי למודי ה' בצל קורתי אשר כעת גלו מעל שולחני...". הוא מבקש כי יתנו לו ארכה נוספת "להתמהמה עוד", אך כותב כי "אם לאו – כטוב בעיניהם יעשו...". את המכתב חותם בחתימתו: "הק' בנימין וואלף איגר" ומוסיף "המצפה לראותם אור מושבתם".
ככל הנראה, לבסוף נשאר רבי וואלף איגר בלייפניק ולא עבר לכהן כרבה של אובן-ישן.
הגאון רבי בנימין וואלף איגר (תקט"ז-תקנ"ו, אוצר הרבנים 3813), מגדולי גאוני דורו. בן רבי עקיבא איגר "הראשון" מהלברשטט – בעל "משנת דרבי עקיבא". דודו ורבו של הגאון רבי עקיבא איגר אב"ד פוזנא. בצעירותו נתמנה לאב"ד העיר צילץ. כשנישא בזיווג שני לבתו של רבי יצחק יוסף תאומים רבה של ברסלאו, עבר לכהן שם כראש הישיבה. בישיבת ברסלאו למדו אצלו תלמידים רבים, ביניהם בן-אחותו הגאון רבי עקיבא גינז-איגר (בעל שו"ת רבי עקיבא איגר וחידושי רבי עקיבא איגר) ורבי ישעיה פיק ברלין. בהמשך נתמנה לרבה של לייפניק (מורביה) ובה כיהן עד פטירתו. חידושי תורה רבים ממנו נמצאים בספרי בני דורו, ובפרט בספרי השו"ת של רבי עקיבא איגר, בן אחותו. חיבור חידושיו על הש"ס, תחת השם "יער הלבנון", נותר בכתב-יד. בשו"ת נודע ביהודה נדפסו מספר תשובות המופנות אליו, והנודע ביהודה מכנהו בתארי כבוד רבים: "אהובי מחותני אהוב נפשי ידידי וחביבי, הרב המאור הגדול, המופלא ומופלג בתורה וחכמה...", "אהובי מחותני ידידי וחביבי המאור הגדול...", ועוד. בשו"ת רבי עקיבא אייגר (קמא, סימנים כט-ל) נדפס מכתב עם חידושים שאמר רבי וואלף בסעודת שמחה מיוחדת שארגן בעירו, ביום בו נישא אחיינו רבי עקיבא בעיר אחרת. במכתב זה כותב רבי וואלף לרבי עקיבא איגר: "עבידנא יומא טבא לרבנן, היום יום המוגבל לאפריונך בן אחותי חביבי כלבבי... חכמי העיר פה כולם... חוגגים בהאי יומא... אל המשתה אשר עשיתי להם...", ורבי עקיבא איגר עונה לו ברוב ענווה: "תודות אלף אל אדוני על הדבר אשר עשה לשמוח ביום שמחתי בפומבי והוא אות נאמן על עזוז אהבתו, אם כי לא ידעתי על מה...".
מעבר לדף, רישום כתובת הנמענים בגרמנית, וחותמת שעווה (כמעט שלמה) של רבי וואלף איגר.
[1] דף כפול. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמחה בונם גינז-איגר, אל אחיינו (בן-אחיו הגרע"א) הגאון רבי שלמה איגר. קראטשין, תקס"ה [1805].
מכתב ארוך בדברי תורה. בראש המכתב, וכן בכתובת הנמען שמעבר לדף, מכתיר רבי בונם את אחיינו רבי שלמה איגר בתארים רבים: "אהובי ידידי ב"א [=בן אחי] הרבני המופלא ומופלג בתו'[רה] ויראה, החריף ושנון, זית רענן, חכם ושלם בכל פעלים, שלשלת היוחסין, מוכתר בנימוסין, כק"ש מו"ה שלמה נ"י בהגאון מו"ה עקיבא איגר אב"ד ק"ק מארקוש פ"ל [=פרידלנד]". המכתב נשלח אל העיר וורשא, בה התגורר רבי שלמה איגר, סמוך על שולחן חותנו.
מעבר לדף מבקש רבי בונם איגר מאחיינו רבי שלמה שישיג לו כרכי ספר "עין יעקב" דפוס קוריץ, וכותב כי הוא מוכן לתת לו תמורתם ספר שולחן ערוך עם הגהות בכתב יד אביו – הגאון רבי עקיבא איגר: "אם אפשר לך להשיג עבורי עין יעקב 1/2 בויגן ד'[פוס] קארץ, תמחול לקנותם לי, ואם לאו תעשה לי חטיבה להניח לי את שלך ואתן לך תמורתם מג"א [=מגני ארץ, שו"ע אורח חיים] ד"א [=דפוס אמשטרדם] שיש לי מאביך הגאון נ"י עם כתב ידו אצל הגליונות במקומות הרבה".
הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב"ד מטרסדורף (תק"ל-תקפ"ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, גאון מופלג מגדולי דורו. כבר בגיל 13[!] קיבל סמיכה לרבנות. היה דבוק באחיו הגדול – הגאון רבי עקיבא איגר, ולפי המסופר היו נוהגים ללמוד בצוותא בעליית הגג בביתם. לאחר נישואיו ישב על התורה והעבודה בעיר קרוטושין (אז נכתב המכתב שלפנינו), לאחר מכן כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק"ע עלה לכהן על מקומו של ה"חתם סופר" ברבנות ק"ק מטרסדורף, שם הקים ישיבה, שמשכה אליה תלמידים רבים. תשובות רבות של ה"חתם סופר" נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו ["נר ישראל עמוד הימיני"] ניכר שהחשיבו מאד. בשו"ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: "...כנלע"ד אם יסכים אחי הגאון נ"י בזה..."; "שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה" (סוף ספר "דרוש וחידוש"); "...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דברי" (שם); "...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם" (שם); "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה" (גנזי רע"א, יג); "להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו"נ" (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם "עלי עש"ב" יצא לאור בלונדון תשנ"ה). מבניו וחתניו נודעו: בנו בכורו הגאון רבי משה; בנו רבי יוסף גינז-שלזינגר (חתן אשת דודו בעל ה"חתם סופר"); בנו רבי שמואל אב"ד אבראהם, וחתנו הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אולמן אב"ד מאקאווא בעל ה"יריעות שלמה".
בראש המכתב רישום בכתיבה מאוחרת: "למכתב הזה שייך קונטרס אחד מדודי הגר"ב (כותב זה המכתב) על חו"מ ריש סי' נ"ח (מחזיק ב' בויגען), ועי' בחידושי הל' ח"א זיי' 155".
למיטב בדיקתנו, מכתב זה לא נדפס.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים, עם פגיעה בטקסט. סימני קיפול.
מכתב ארוך בדברי תורה. בראש המכתב, וכן בכתובת הנמען שמעבר לדף, מכתיר רבי בונם את אחיינו רבי שלמה איגר בתארים רבים: "אהובי ידידי ב"א [=בן אחי] הרבני המופלא ומופלג בתו'[רה] ויראה, החריף ושנון, זית רענן, חכם ושלם בכל פעלים, שלשלת היוחסין, מוכתר בנימוסין, כק"ש מו"ה שלמה נ"י בהגאון מו"ה עקיבא איגר אב"ד ק"ק מארקוש פ"ל [=פרידלנד]". המכתב נשלח אל העיר וורשא, בה התגורר רבי שלמה איגר, סמוך על שולחן חותנו.
מעבר לדף מבקש רבי בונם איגר מאחיינו רבי שלמה שישיג לו כרכי ספר "עין יעקב" דפוס קוריץ, וכותב כי הוא מוכן לתת לו תמורתם ספר שולחן ערוך עם הגהות בכתב יד אביו – הגאון רבי עקיבא איגר: "אם אפשר לך להשיג עבורי עין יעקב 1/2 בויגן ד'[פוס] קארץ, תמחול לקנותם לי, ואם לאו תעשה לי חטיבה להניח לי את שלך ואתן לך תמורתם מג"א [=מגני ארץ, שו"ע אורח חיים] ד"א [=דפוס אמשטרדם] שיש לי מאביך הגאון נ"י עם כתב ידו אצל הגליונות במקומות הרבה".
הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב"ד מטרסדורף (תק"ל-תקפ"ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, גאון מופלג מגדולי דורו. כבר בגיל 13[!] קיבל סמיכה לרבנות. היה דבוק באחיו הגדול – הגאון רבי עקיבא איגר, ולפי המסופר היו נוהגים ללמוד בצוותא בעליית הגג בביתם. לאחר נישואיו ישב על התורה והעבודה בעיר קרוטושין (אז נכתב המכתב שלפנינו), לאחר מכן כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק"ע עלה לכהן על מקומו של ה"חתם סופר" ברבנות ק"ק מטרסדורף, שם הקים ישיבה, שמשכה אליה תלמידים רבים. תשובות רבות של ה"חתם סופר" נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו ["נר ישראל עמוד הימיני"] ניכר שהחשיבו מאד. בשו"ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: "...כנלע"ד אם יסכים אחי הגאון נ"י בזה..."; "שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה" (סוף ספר "דרוש וחידוש"); "...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דברי" (שם); "...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם" (שם); "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה" (גנזי רע"א, יג); "להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו"נ" (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם "עלי עש"ב" יצא לאור בלונדון תשנ"ה). מבניו וחתניו נודעו: בנו בכורו הגאון רבי משה; בנו רבי יוסף גינז-שלזינגר (חתן אשת דודו בעל ה"חתם סופר"); בנו רבי שמואל אב"ד אבראהם, וחתנו הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אולמן אב"ד מאקאווא בעל ה"יריעות שלמה".
בראש המכתב רישום בכתיבה מאוחרת: "למכתב הזה שייך קונטרס אחד מדודי הגר"ב (כותב זה המכתב) על חו"מ ריש סי' נ"ח (מחזיק ב' בויגען), ועי' בחידושי הל' ח"א זיי' 155".
למיטב בדיקתנו, מכתב זה לא נדפס.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים, עם פגיעה בטקסט. סימני קיפול.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $4,000
נמכר ב: $4,500
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך ומעניין בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי "וואלף הלוי באסקוויץ". קעלין, אדר ב' תק"ע 1810.
נשלח אל ידידו הגאון רבי שמואל ליב קוידער מגדולי רבני פראג. בתחילת המכתב מתייחס רבי וואלף בקצרה לשתי שאלות בדברי תורה ששלח לו רבי שמואל ליב. הוא כותב לו כי על השאלה הראשונה כבר ענה לרבי ברוך ייטלש מפראג ועל השאלה השניה כבר השיב במכתב לרבי בצלאל רנשבורג מפראג, וכי הוא מבקש ממנו לפנות אליהם ולראות את מכתביו. בהמשך המכתב מוזכרים שניים משועי ונגידי פראג: האחים רבי משה ירושלמי ורבי שמעון ירושלמי. רוב המכתב נסוב על עניניו האישיים של רבי וואלף ומצבו בענין משרת רבנותו, כאשר הוא נמצא בפרשת דרכים וחושש כי הוא עלול להשאר "קרח מכאן ומכאן" ולהמשיך לשבת בקעלין "זה רבות בשנים עד ישקיף ד' ויראה לי מקום אחר".
בספר "אישים בתשובות חתם סופר" (אות קיג, עמ' פט) נכתב כי רבי וואלף בוסקוביץ נתמנה לרב בקעלין בשנת תקס"ג בערך ובשנת תק"ע נאלץ לעזוב את מקומו עקב גזרת המלכות, אז עבר לכהן בבוניהאד (באנהרט). גם במבוא לתולדות המחבר שנדפס בשלהי ספרו "סדר משנה" על ספר המדע (ירושלים, תשנ"א, עמ' תלז) כותב ההיסטוריון ר' יצחק יוסף כהן: "רבי וואלף בוסקוביץ עזב את באלשא-ג'ארמאט ואת הונגריה למרות התנאים הנוחים שהיו מנת חלקו, כדי להיות במדינה אחת עם אביו. בשנת תקס"ד נבחר לרבה של קולין (קעלין) עיר מולדתו של אביו בעל 'מחצית השקל'. הוא קיווה שבמדינת בוהמיה יבוא אל המנוחה ואל הנחלה. אך גם כאן - כמו במורביה - קפץ עליו רוגזו של השלטון ולא הרשה לו לשבת בעיר אלא לתקופה מוגבלת. בשנת תקס"ט נגזר דינו בידי השלטונות באופן סופי שעליו לעזוב את העיר ואת המדינה. באותה שנה נבחר לרבה של קהילת בוניהאד... רבי וואלף בוסקוביץ בא לבוניהאד בקיץ תק"ע... וכאן בא סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה". במכתב שלפנינו מתגלים פרטים חדשים ושונים על אותה פרשה. המכתב נכתב בעיר קעלין בתאריך ז' אדר ב' תק"ע, ובו כותב רבי וואלף כי הוא עדיין יושב עם בני ביתו בעיר קעלין, אך כבר מקבל משכורת חדשית מקהילת באנהרט (בוניהאד). הוא כותב על חששו שקהילת בוניהאד יפסיקו להמתין לו, שכן בתאריך י"ט בתמוז [תקס"ט] הם כבר קבעו עמו לקבל אותו לרבנות העיר, וכבר עבר כשלשת-רבעי השנה והם עדיין ממתינים לבואו לעירם. בתוך הדברים הוא גם מספר כי הוא ובני ביתו עברו סבל רב "מה שסבלנו יותר משש שנים" [כנראה, החל משנת תקס"ג בה חזר לבוהמיה].
הגאון הנודע רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ [שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראה "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג], פעסט, יארמאט, קעלין ובאניהאד (באנהרט). העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. גאונותו וחריפותו היו לשם ולהערצה בפי גדולי דורו כבעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, החתם סופר ורבי עקיבא איגר ועוד. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת החתם סופר].
מקבל המכתב: הגאון רבי שמואל ליב קוידער (תקכ"ו-תקצ"ח), ידידו הקרוב של רבי בצלאל רנשבורג וחבר בבית דינו בפראג. תלמיד מובהק לרבי מיכאל בכרך אב"ד פראג ולאחר מכן תלמידו של רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" בקעלין. התגורר בכפר קאלדי ומשנת תקע"ב אב"ד קהילות טאבור ובודוויז שבבוהמיה. בשנת תקצ"ה נתקבל לראב"ד קהילת פראג, הרביץ תורה לתלמידים ונודע כפוסק חשוב. מכתביו הרבים נדפסו רק שו"ת "עולת שמואל" (על חלק או"ח), ספר "אהבת אמת" (דרשות) וספר "זכרון בספר" (על מסכת מגילה).
[1] דף. כ-23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. רישום כתובת מעבר לדף.
נשלח אל ידידו הגאון רבי שמואל ליב קוידער מגדולי רבני פראג. בתחילת המכתב מתייחס רבי וואלף בקצרה לשתי שאלות בדברי תורה ששלח לו רבי שמואל ליב. הוא כותב לו כי על השאלה הראשונה כבר ענה לרבי ברוך ייטלש מפראג ועל השאלה השניה כבר השיב במכתב לרבי בצלאל רנשבורג מפראג, וכי הוא מבקש ממנו לפנות אליהם ולראות את מכתביו. בהמשך המכתב מוזכרים שניים משועי ונגידי פראג: האחים רבי משה ירושלמי ורבי שמעון ירושלמי. רוב המכתב נסוב על עניניו האישיים של רבי וואלף ומצבו בענין משרת רבנותו, כאשר הוא נמצא בפרשת דרכים וחושש כי הוא עלול להשאר "קרח מכאן ומכאן" ולהמשיך לשבת בקעלין "זה רבות בשנים עד ישקיף ד' ויראה לי מקום אחר".
בספר "אישים בתשובות חתם סופר" (אות קיג, עמ' פט) נכתב כי רבי וואלף בוסקוביץ נתמנה לרב בקעלין בשנת תקס"ג בערך ובשנת תק"ע נאלץ לעזוב את מקומו עקב גזרת המלכות, אז עבר לכהן בבוניהאד (באנהרט). גם במבוא לתולדות המחבר שנדפס בשלהי ספרו "סדר משנה" על ספר המדע (ירושלים, תשנ"א, עמ' תלז) כותב ההיסטוריון ר' יצחק יוסף כהן: "רבי וואלף בוסקוביץ עזב את באלשא-ג'ארמאט ואת הונגריה למרות התנאים הנוחים שהיו מנת חלקו, כדי להיות במדינה אחת עם אביו. בשנת תקס"ד נבחר לרבה של קולין (קעלין) עיר מולדתו של אביו בעל 'מחצית השקל'. הוא קיווה שבמדינת בוהמיה יבוא אל המנוחה ואל הנחלה. אך גם כאן - כמו במורביה - קפץ עליו רוגזו של השלטון ולא הרשה לו לשבת בעיר אלא לתקופה מוגבלת. בשנת תקס"ט נגזר דינו בידי השלטונות באופן סופי שעליו לעזוב את העיר ואת המדינה. באותה שנה נבחר לרבה של קהילת בוניהאד... רבי וואלף בוסקוביץ בא לבוניהאד בקיץ תק"ע... וכאן בא סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה". במכתב שלפנינו מתגלים פרטים חדשים ושונים על אותה פרשה. המכתב נכתב בעיר קעלין בתאריך ז' אדר ב' תק"ע, ובו כותב רבי וואלף כי הוא עדיין יושב עם בני ביתו בעיר קעלין, אך כבר מקבל משכורת חדשית מקהילת באנהרט (בוניהאד). הוא כותב על חששו שקהילת בוניהאד יפסיקו להמתין לו, שכן בתאריך י"ט בתמוז [תקס"ט] הם כבר קבעו עמו לקבל אותו לרבנות העיר, וכבר עבר כשלשת-רבעי השנה והם עדיין ממתינים לבואו לעירם. בתוך הדברים הוא גם מספר כי הוא ובני ביתו עברו סבל רב "מה שסבלנו יותר משש שנים" [כנראה, החל משנת תקס"ג בה חזר לבוהמיה].
הגאון הנודע רבי בנימין זאב וולף הלוי בוסקוביץ (ת"ק-תקע"ח), מגדולי רבני הונגריה, בנו ותלמידו של בעל "מחצית השקל" הגאון רבי שמואל הלוי מקעלין אב"ד בוסקוביץ (תפ"ד-תקס"ו). כיהן ברבנות ובהרבצת תורה בקהילות אסאד, פרוסטיץ [שם נקשר בידידות רבה לרבי משה סופר בעל "חתם סופר", ראה "אישים בתשובות חת"ס", אות קיג], פעסט, יארמאט, קעלין ובאניהאד (באנהרט). העמיד מאות תלמידים גדולי תורה. גאונותו וחריפותו היו לשם ולהערצה בפי גדולי דורו כבעל ה"נודע ביהודה", רבי בצלאל רנשבורג, רבי מרדכי בנעט, החתם סופר ורבי עקיבא איגר ועוד. בין חיבוריו שבדפוס ובכת"י בולט חיבורו רחב היריעה "סדר משנה" על כל חלקי הי"ד החזקה להרמב"ם, שטרם נדפס במלואו. הגהותיו על הש"ס נקראו בשם "אגודת אזוב" [נדפסו במהדורת הש"ס, וינה תק"ץ-תקצ"ג, עם הסכמת החתם סופר].
מקבל המכתב: הגאון רבי שמואל ליב קוידער (תקכ"ו-תקצ"ח), ידידו הקרוב של רבי בצלאל רנשבורג וחבר בבית דינו בפראג. תלמיד מובהק לרבי מיכאל בכרך אב"ד פראג ולאחר מכן תלמידו של רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" בקעלין. התגורר בכפר קאלדי ומשנת תקע"ב אב"ד קהילות טאבור ובודוויז שבבוהמיה. בשנת תקצ"ה נתקבל לראב"ד קהילת פראג, הרביץ תורה לתלמידים ונודע כפוסק חשוב. מכתביו הרבים נדפסו רק שו"ת "עולת שמואל" (על חלק או"ח), ספר "אהבת אמת" (דרשות) וספר "זכרון בספר" (על מסכת מגילה).
[1] דף. כ-23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. רישום כתובת מעבר לדף.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $18,000
הערכה: $30,000 - $50,000
לא נמכר
מכתב (13 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב וורמסר – "הבעל שם ממיכלשטאט". מיכלשטאט, תקפ"א [1821].
נשלח אל רבי מרדכי רייז מבראונשווייג. תוכן המכתב מעט עלום, אך מתוך הדברים עולה כי הנמען פנה אל ה"בעל שם" בבקשת עצה וישועה לבעל שאשתו מעוברת. ה"בעל שם" ממיכלשטט כותב לו עצה של קשירת מזוזה בכובעו כקמיע, ומאחל לו שהשי"ת ישלח לו ישועות: "...אם חפץ ה' יוצלח בעצה היעוצה, אשר אנכי היום אען ואומר, ליקח המזוזה ולתופרה בבגד פשתן ולהכניסה בתוך מצנפתו, ואחרי ימי לדת זוגתו, יודיעני בשמחה... אולי יחֹנֵן ה' צ-באות, לשלוח ישועות, לשמח לבבות יגונות, ויסיר כל המכאובות. הק' זעקל ליב בלא"א כ"ה מתתי' מפה". בשולי המכתב הוסיף הבעל שם ממיכלשטאט כמה שורות אודות מצבו הכלכלי הדחוק, בפרנסת משפחתו ופרנסת תלמידי ישיבתו ("דחיקא לי שעתא בענין פרנסת ביתי ותלמודי"). הוא מתייעץ עם הנמען ושואל האם כדאי לו לכתוב מכתב בקשה עבור עצמו אל ה"פו"מ [פרנסים ומנהיגים] וקהל עדת ישורון", וכותב שהוא מחכה לתשובתו ועצתו: "ומיד שאזכה לתשובת חמדתו, אעשה אי"ה בל"נ כמו שיעלה ברצונו ומחשבתו. כ"ד הנ"ל".
בצד הכתובת חותמת דואר מהעיר Erbach (ארבאך הסמוכה למיכלשטאט), וחותמת שעווה של ה"בעל שם ממיכלשטאט" עם הכיתוב: "יצחק אריה המכונ'[ה] זע[קל]יב ב"ר מתתיהו".
הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ"ח-תר"ח) – "הבעל שם ממיכלשטאט". נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה "הבעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו וקמעותיו. גם המכתב שלפנינו נכתב ליהודי ממחוז רחוק (בראונשוויג שוכנת בצפון-גרמניה, כ-350 ק"מ צפונית למיכלשטאט).
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים". חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
[1] דף כפול. 27.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. בלאי בשוליים.
נשלח אל רבי מרדכי רייז מבראונשווייג. תוכן המכתב מעט עלום, אך מתוך הדברים עולה כי הנמען פנה אל ה"בעל שם" בבקשת עצה וישועה לבעל שאשתו מעוברת. ה"בעל שם" ממיכלשטט כותב לו עצה של קשירת מזוזה בכובעו כקמיע, ומאחל לו שהשי"ת ישלח לו ישועות: "...אם חפץ ה' יוצלח בעצה היעוצה, אשר אנכי היום אען ואומר, ליקח המזוזה ולתופרה בבגד פשתן ולהכניסה בתוך מצנפתו, ואחרי ימי לדת זוגתו, יודיעני בשמחה... אולי יחֹנֵן ה' צ-באות, לשלוח ישועות, לשמח לבבות יגונות, ויסיר כל המכאובות. הק' זעקל ליב בלא"א כ"ה מתתי' מפה". בשולי המכתב הוסיף הבעל שם ממיכלשטאט כמה שורות אודות מצבו הכלכלי הדחוק, בפרנסת משפחתו ופרנסת תלמידי ישיבתו ("דחיקא לי שעתא בענין פרנסת ביתי ותלמודי"). הוא מתייעץ עם הנמען ושואל האם כדאי לו לכתוב מכתב בקשה עבור עצמו אל ה"פו"מ [פרנסים ומנהיגים] וקהל עדת ישורון", וכותב שהוא מחכה לתשובתו ועצתו: "ומיד שאזכה לתשובת חמדתו, אעשה אי"ה בל"נ כמו שיעלה ברצונו ומחשבתו. כ"ד הנ"ל".
בצד הכתובת חותמת דואר מהעיר Erbach (ארבאך הסמוכה למיכלשטאט), וחותמת שעווה של ה"בעל שם ממיכלשטאט" עם הכיתוב: "יצחק אריה המכונ'[ה] זע[קל]יב ב"ר מתתיהו".
הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ"ח-תר"ח) – "הבעל שם ממיכלשטאט". נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה "הבעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו וקמעותיו. גם המכתב שלפנינו נכתב ליהודי ממחוז רחוק (בראונשוויג שוכנת בצפון-גרמניה, כ-350 ק"מ צפונית למיכלשטאט).
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים". חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
[1] דף כפול. 27.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. בלאי בשוליים.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $1,375
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו המלאה של הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמכר. [גריידיץ], תרי"א [1851]. יידיש.
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלעשען (Pleszew) אל בנו [כפי הנראה בנו הבכור רבי צבי הירש, שכיהן כאב"ד פלעשען]. המכתב פותח בברכת: "יגיע ששון ושמחה לבני יחי'[ה]". בתוך המכתב מזכיר רבי אליהו גוטמכר גם את בנו "יעקב נ"י". בסיום המכתב חתימה מלאה: "דברי אביכם, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"ק גרידץ".
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פלעשען עד שנת תר"א, בה עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות", כאשר סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות שנושעו מברכתו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ], "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט).
לאחר שבנו הבכור רבי צבי הירש אב"ד פלעשען נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
[1] דף (כ-5 שורות בכתב יד קדשו). 14.5X16.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. מעבר לדף חותמות דואר וחלק מרישום הכתובת.
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלעשען (Pleszew) אל בנו [כפי הנראה בנו הבכור רבי צבי הירש, שכיהן כאב"ד פלעשען]. המכתב פותח בברכת: "יגיע ששון ושמחה לבני יחי'[ה]". בתוך המכתב מזכיר רבי אליהו גוטמכר גם את בנו "יעקב נ"י". בסיום המכתב חתימה מלאה: "דברי אביכם, הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חו"ק גרידץ".
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פלעשען עד שנת תר"א, בה עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות", כאשר סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות שנושעו מברכתו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ], "שמכל המדינות באו אליו לבקש ברכותיו ותפלותיו, כל אחד לפי מה שהוא צריך" (אגרות סופרים, בשולי אגרת כט).
לאחר שבנו הבכור רבי צבי הירש אב"ד פלעשען נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
[1] דף (כ-5 שורות בכתב יד קדשו). 14.5X16.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים. מעבר לדף חותמות דואר וחלק מרישום הכתובת.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
שטר בכתב-יד, עדות על הרשאה ושליחות למסירת גט כריתות, בחתימות שני העדים, וחתימות שלשה דיינים, רבי יעקב יוקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" וחברי בית דינו: רבי יחזקאל יואלזון ורבי יעקב במהר"ם כ"ץ. אלטונה, ניסן תרי"ט [1859].
כפי הנראה, טופס השטר כולו נכתב בעצם כתב ידו של רב העיר בעל ה"ערוך לנר".
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב, 1789-1872), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים. בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר, מדייני המבורג; רבי אליהו מונק, מדייני אלטונה, ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ, רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם. מחבר הספרים"ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רט"ז; ח"ג, פ"ז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
הדיין השני: רבי יחזקאל יואלזון ראב"ד אלטונה (תקמ"ט-תרמ"ה 1789-1885), מתלמידי רבי עקיבא איגר. מ"יושבי הקלויז" באלטונה משנת תקצ"ב, ולאחר כשלוש שנים החל לכהן כדיין, ולימים כראב"ד בית הדין באלטונה. ראה אודותיו בספר חכמי אה"ו, עמ' 136-137.
הדיין השלישי: רבי יעקב כ"ץ (תקס"ח-תשרי תרס"ו 1808-1905), מתלמידי ה"חתם סופר". בשנת תקצ"ד התקבל לחבר הקלויז באלטונה. כיהן כדיין ומגיד באלטונה כשישים שנה. ראה אודותיו: חכמי אה"ו, עמ' 150-152.
[1] דף כפול. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים קלים בשוליים ובקפלי הנייר.
כפי הנראה, טופס השטר כולו נכתב בעצם כתב ידו של רב העיר בעל ה"ערוך לנר".
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב, 1789-1872), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים. בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר, מדייני המבורג; רבי אליהו מונק, מדייני אלטונה, ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ, רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם. מחבר הספרים"ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רט"ז; ח"ג, פ"ז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
הדיין השני: רבי יחזקאל יואלזון ראב"ד אלטונה (תקמ"ט-תרמ"ה 1789-1885), מתלמידי רבי עקיבא איגר. מ"יושבי הקלויז" באלטונה משנת תקצ"ב, ולאחר כשלוש שנים החל לכהן כדיין, ולימים כראב"ד בית הדין באלטונה. ראה אודותיו בספר חכמי אה"ו, עמ' 136-137.
הדיין השלישי: רבי יעקב כ"ץ (תקס"ח-תשרי תרס"ו 1808-1905), מתלמידי ה"חתם סופר". בשנת תקצ"ד התקבל לחבר הקלויז באלטונה. כיהן כדיין ומגיד באלטונה כשישים שנה. ראה אודותיו: חכמי אה"ו, עמ' 150-152.
[1] דף כפול. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים קלים בשוליים ובקפלי הנייר.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
מכתב שנשלח לרבני הונגריה, במהלך החתמה ציבורית של רבני וראשי הקהילות נגד גזירת ה"סמינר לרבנים". עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יהודה אסאד. [סרדהלי, תרכ"ד-תרכ"ה בקירוב].
מכתב שנשלח לרב קהילה בהונגריה ולבני עדתו (לא נכתבו בו שם הרב הנמען ושם הקהילה אליה נשלח), בבקשה לכתוב "כתב בקשה" לחצר המלוכה של קיסר אוסטרו-הונגריה, בחתימת ראשי הקהילה, עם התנגדות להקמת "סמינר" לרבנים, ולשלחו אל "אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה" [אדמו"ר רבי יהודה אסאד הגאון אב"ד סרדהלי].
בשולי המכתב הוסיף רבי יהודה אסאד שורה בכתב-יד קדשו וחתימתו: "לאשר ולקיים את כל הנ"ל באתי בעצמי עה"ח [על החתום] הק' יהודאסאד".
במכתב שלפנינו מוזכרת אסיפת הרבנים שהתכנסה על מנת להתנגד להקמת הסמינר לרבנים שחוגי הניאולוגים בקשו להקים בשיתוף הממשלה. כמו כן, מוזכרת ברמז פגישת הרבנים עם הקיסר פרנץ יוזף בעניין זה, שהוכתרה בהצלחה גדולה (בפגישה זו ייצג רבי יהודה אסאד את אזור ה"גליל העליון"). באסיפת הרבנים הוחלט כי יש להמשיך הלאה את הפעילות, ולאסוף מכתבים וחתימות מרבני הקהילות וראשי הקהילות, בכדי לבטל לגמרי את יוזמת הסמינר:
"הנה כבר נודע מאסיפת הרבנים גאונים גדולים צדיקים יחיו, לבטל ענין הסעמינאר לגמרי שלא יזכר ולא יפקד כלל בישראל, והמה באדמ"ו הגאב"ד דק"ק ס"ה מוהר"י אסאד נ"י שיהיה הוא המאסף בגליל העליון מהרבנים דכל הקהלות, שיתנו לו ולשלוחיו כח והרשאה שיהי' ידו כידם ועשייתו כעשייתם בענין זה להציע חתימתם ג"כ במקום גבוה, וכאשר כן עשו, וגם כבר עלו למקום גבוה והצליחו ועשו פרי בעהי"ת. ועתה שנית עלה בהסכמה לכתוב לכל הרבנים שכל אחד יעורר... בשם הגאונים שיחיו שכל ראש הקהל יבוא על החתום בשם עדתו, ויתן עליו גם חותם הקהל, שנותנים כח והרשאה לחתום את שמם על כתב בקשה אינשטאנץ להציע לפני השר האפקאנצלער [=שר חצר המלוכה] שאין רצונם בסעמינאר שהוא מהרס דת תוה"ק [תורה הקדושה], וימהר יחיש מעשהו [לשלוח] אגרת כזו בשפת דייטש בקצרה... ליד אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה הנ"ל...".
הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד (תקנ"ו-תרכ"ו), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. תלמיד רבי אהרן סודיץ ורבי מרדכי [מהר"ם] בנעט. כיהן ברבנות בסעמניץ ובסערדאהלי. נתמנה לרבנות ביוזמת ה"חתם סופר". מספריו: שו"ת מהרי"א – יהודה יעלה, חידושי מהרי"א על הש"ס, דברי מהרי"א על התורה.
מראשי הלוחמים למען היהדות הנאמנה והתבדלות הקהילות האורתודוקסיות, יחד עם ה"כתב סופר" וגדולי רבני מדינות אוסטרו-הונגריה. בשנת תרכ"ד עמד בראש מאבק הרבנים נגד יוזמת ה"סמינר לרבנים" שהגיעה מהחוגים הניאולוגיים, בחששם כי הדבר יפגע במינויים של רבנים יראי שמים ושומרי מצוות [תכנית ה"סמינר" פורסמה בעקבות החלטתו של הקיסר פרנץ יוזף לבטל חלק מהקנס שהוטל על הקהילות היהודיות בעקבות מהפכת 1848, והסכים להפנות את הכסף לצרכי חינוך ורווחה בקהילות היהודיות. הניאולוגים ניצלו את הענין ויזמו להקים בכספים הנ"ל "סמינריון" לרבנים, אשר יאלץ את הדור הצעיר של הרבנים ללמוד לימודי השכלה ולימודי חול לצורך קבלת משרת רבנות]. רבי יהודה אסאד יזם אסיפת רבנים בענין בעיר נירדהאז (ראה מכתבו לה"כתב סופר", מחודש חשון תרכ"ד, אגרות סופרים, אגרת כז). לאחר אסיפת הרבנים יצאה משלחת של שבעה רבנים להפגש בעיר וינה עם הקיסר הצעיר פרנץ יוזף. הקיסר התרגש מאד מדמותו של רבי יהודה אסאד זקן הרבנים, אשר בירך אותו כי יאריך ימים על ממלכתו. שנים רבות לאחר אותו מפגש היסטורי תלה פרנץ יוזף את אריכות ימיו בברכתו של אותו צדיק [הקיסר פרנץ יוזף ישב על כסא מלכותו קרוב לשבעים שנה]. במשלחת הרבנים השתתפו גם ה"כתב סופר", רבי ירמיה לעוו מאוהל, רבי מנחם א"ש מאונגוואר ורבנים נוספים. שלשה ימי תפילה הוכרזו בכל רחבי הונגריה להצלחתה של הפגישה וחברי המשלחת עצמה קיבלו על עצמם תענית [רבי מנחם א"ש היה מספר אחר כך על חברו הגאון רבי יהודה אסאד שהיה זקן החבורה, כי כל עת המסע בדרך לארמון ישב בפינת המרכבה והתפלל בדד בדמעות שליש, עד כדי כך שבמשך היומיים של המסע לוינה נתלחלח לגמרי ריפוד העגלה בדמעותיו של רבי יהודה אסאד]. נודע הסיפור מאותה פגישה היסטורית, כי בלכתם במבואות הארמון המצופים במראות גדולות, פנה רבי יהודה אסאד לחבריו הרבנים ואמר להם כי בוודאי שליחותנו תצליח שכן מלאך אלוקים מתלווה עמנו... ולא ידע רבי יהודה אסאד שדמות המלאך שנראתה לו היא דמות עצמו שהשתקפה לפניו, שכן מעולם לא פנה להביט אל דמותו במראה... (דברי מהרי"א, ירושלים תש"ל, תולדות המחבר עמ' כא-כב). גם אחרי אותה פגישה מוצלחת המשיכו המאמצים להפעיל ולפעול ב"חלונות הגבוהים" של השלטונות לביטול הגזירה, שהיתה עלולה להמיט כליון על עולם הרבנות של שומרי הדת והקהילות האורתודוקסית. בספר דרשות מהר"ם שיק (קלויזנבורג, תרצ"ז, דף יג/2-יד/1) מסופר על הפגישה עם הקיסר, כאשר רבי יהודה אסאד "היה ראש המדברים", ומובא שם מכתב מהר"ם א"ש מחודש ניסן תרכ"ד, בו הוא מספר למהר"ם שיק על הצלחת הפגישה ועל הצורך בהשתדלות נוספת לשלוח מכתבים מראשי הקהילות ל"האף קאנצלייא" [=לשכת חצר המלוכה] להתנגד לתכנית הסמינר.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וסימני קיפול. קרע לאורך אחת השורות, במרכז הדף, משוקם בהדבקת נייר דבק בגב (עם פגיעות במספר מילים). פגעי חריכת הדיו בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה אסאד.
מכתב שנשלח לרב קהילה בהונגריה ולבני עדתו (לא נכתבו בו שם הרב הנמען ושם הקהילה אליה נשלח), בבקשה לכתוב "כתב בקשה" לחצר המלוכה של קיסר אוסטרו-הונגריה, בחתימת ראשי הקהילה, עם התנגדות להקמת "סמינר" לרבנים, ולשלחו אל "אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה" [אדמו"ר רבי יהודה אסאד הגאון אב"ד סרדהלי].
בשולי המכתב הוסיף רבי יהודה אסאד שורה בכתב-יד קדשו וחתימתו: "לאשר ולקיים את כל הנ"ל באתי בעצמי עה"ח [על החתום] הק' יהודאסאד".
במכתב שלפנינו מוזכרת אסיפת הרבנים שהתכנסה על מנת להתנגד להקמת הסמינר לרבנים שחוגי הניאולוגים בקשו להקים בשיתוף הממשלה. כמו כן, מוזכרת ברמז פגישת הרבנים עם הקיסר פרנץ יוזף בעניין זה, שהוכתרה בהצלחה גדולה (בפגישה זו ייצג רבי יהודה אסאד את אזור ה"גליל העליון"). באסיפת הרבנים הוחלט כי יש להמשיך הלאה את הפעילות, ולאסוף מכתבים וחתימות מרבני הקהילות וראשי הקהילות, בכדי לבטל לגמרי את יוזמת הסמינר:
"הנה כבר נודע מאסיפת הרבנים גאונים גדולים צדיקים יחיו, לבטל ענין הסעמינאר לגמרי שלא יזכר ולא יפקד כלל בישראל, והמה באדמ"ו הגאב"ד דק"ק ס"ה מוהר"י אסאד נ"י שיהיה הוא המאסף בגליל העליון מהרבנים דכל הקהלות, שיתנו לו ולשלוחיו כח והרשאה שיהי' ידו כידם ועשייתו כעשייתם בענין זה להציע חתימתם ג"כ במקום גבוה, וכאשר כן עשו, וגם כבר עלו למקום גבוה והצליחו ועשו פרי בעהי"ת. ועתה שנית עלה בהסכמה לכתוב לכל הרבנים שכל אחד יעורר... בשם הגאונים שיחיו שכל ראש הקהל יבוא על החתום בשם עדתו, ויתן עליו גם חותם הקהל, שנותנים כח והרשאה לחתום את שמם על כתב בקשה אינשטאנץ להציע לפני השר האפקאנצלער [=שר חצר המלוכה] שאין רצונם בסעמינאר שהוא מהרס דת תוה"ק [תורה הקדושה], וימהר יחיש מעשהו [לשלוח] אגרת כזו בשפת דייטש בקצרה... ליד אדמו"ר הגאב"ד דק"ק ס"ה הנ"ל...".
הגאון הקדוש רבי יהודה אסאד (תקנ"ו-תרכ"ו), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. תלמיד רבי אהרן סודיץ ורבי מרדכי [מהר"ם] בנעט. כיהן ברבנות בסעמניץ ובסערדאהלי. נתמנה לרבנות ביוזמת ה"חתם סופר". מספריו: שו"ת מהרי"א – יהודה יעלה, חידושי מהרי"א על הש"ס, דברי מהרי"א על התורה.
מראשי הלוחמים למען היהדות הנאמנה והתבדלות הקהילות האורתודוקסיות, יחד עם ה"כתב סופר" וגדולי רבני מדינות אוסטרו-הונגריה. בשנת תרכ"ד עמד בראש מאבק הרבנים נגד יוזמת ה"סמינר לרבנים" שהגיעה מהחוגים הניאולוגיים, בחששם כי הדבר יפגע במינויים של רבנים יראי שמים ושומרי מצוות [תכנית ה"סמינר" פורסמה בעקבות החלטתו של הקיסר פרנץ יוזף לבטל חלק מהקנס שהוטל על הקהילות היהודיות בעקבות מהפכת 1848, והסכים להפנות את הכסף לצרכי חינוך ורווחה בקהילות היהודיות. הניאולוגים ניצלו את הענין ויזמו להקים בכספים הנ"ל "סמינריון" לרבנים, אשר יאלץ את הדור הצעיר של הרבנים ללמוד לימודי השכלה ולימודי חול לצורך קבלת משרת רבנות]. רבי יהודה אסאד יזם אסיפת רבנים בענין בעיר נירדהאז (ראה מכתבו לה"כתב סופר", מחודש חשון תרכ"ד, אגרות סופרים, אגרת כז). לאחר אסיפת הרבנים יצאה משלחת של שבעה רבנים להפגש בעיר וינה עם הקיסר הצעיר פרנץ יוזף. הקיסר התרגש מאד מדמותו של רבי יהודה אסאד זקן הרבנים, אשר בירך אותו כי יאריך ימים על ממלכתו. שנים רבות לאחר אותו מפגש היסטורי תלה פרנץ יוזף את אריכות ימיו בברכתו של אותו צדיק [הקיסר פרנץ יוזף ישב על כסא מלכותו קרוב לשבעים שנה]. במשלחת הרבנים השתתפו גם ה"כתב סופר", רבי ירמיה לעוו מאוהל, רבי מנחם א"ש מאונגוואר ורבנים נוספים. שלשה ימי תפילה הוכרזו בכל רחבי הונגריה להצלחתה של הפגישה וחברי המשלחת עצמה קיבלו על עצמם תענית [רבי מנחם א"ש היה מספר אחר כך על חברו הגאון רבי יהודה אסאד שהיה זקן החבורה, כי כל עת המסע בדרך לארמון ישב בפינת המרכבה והתפלל בדד בדמעות שליש, עד כדי כך שבמשך היומיים של המסע לוינה נתלחלח לגמרי ריפוד העגלה בדמעותיו של רבי יהודה אסאד]. נודע הסיפור מאותה פגישה היסטורית, כי בלכתם במבואות הארמון המצופים במראות גדולות, פנה רבי יהודה אסאד לחבריו הרבנים ואמר להם כי בוודאי שליחותנו תצליח שכן מלאך אלוקים מתלווה עמנו... ולא ידע רבי יהודה אסאד שדמות המלאך שנראתה לו היא דמות עצמו שהשתקפה לפניו, שכן מעולם לא פנה להביט אל דמותו במראה... (דברי מהרי"א, ירושלים תש"ל, תולדות המחבר עמ' כא-כב). גם אחרי אותה פגישה מוצלחת המשיכו המאמצים להפעיל ולפעול ב"חלונות הגבוהים" של השלטונות לביטול הגזירה, שהיתה עלולה להמיט כליון על עולם הרבנות של שומרי הדת והקהילות האורתודוקסית. בספר דרשות מהר"ם שיק (קלויזנבורג, תרצ"ז, דף יג/2-יד/1) מסופר על הפגישה עם הקיסר, כאשר רבי יהודה אסאד "היה ראש המדברים", ומובא שם מכתב מהר"ם א"ש מחודש ניסן תרכ"ד, בו הוא מספר למהר"ם שיק על הצלחת הפגישה ועל הצורך בהשתדלות נוספת לשלוח מכתבים מראשי הקהילות ל"האף קאנצלייא" [=לשכת חצר המלוכה] להתנגד לתכנית הסמינר.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וסימני קיפול. קרע לאורך אחת השורות, במרכז הדף, משוקם בהדבקת נייר דבק בגב (עם פגיעות במספר מילים). פגעי חריכת הדיו בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה אסאד.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $3,000
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (6 עמ' גדולים) בכתב-ידו וחתימותיו של הגאון רבי עמרם בלום. "ב' איפאלא" (בערעט'י-אויפאלו Berettyóújfalu), תרמ"ה [1885].
תשובה בדברי תורה בשתי סוגיות – בסוגיית קריאת המגילה בפורים שחל בשבת ובסוגיית כלאים בציצית – שנכתבה אל הגאון רבי אברהם צבי יונג. בפתיחת המכתב כותב לו רבי עמרם בלום: "ברכת חיים ושלום, לאוצר בלום, נופך ספיר ויהלום, ידידי הרב הגדול בתורה, חריף ובקי בגמרא ובסברא, כמו"ה אברהם צבי יונג נ"י". כתיבה אוטוגרפית של הרב בלום, החתום פעמיים. אחרי החתימה הראשונה "עמרם הק' בלוהם, פה העירה", נוסף קטע גדול נוסף הפותח בדברים: "אחרי כותבי נתיישבתי...", החתום בסופו שנית: "עמרם הק' בלוהם".
תשובה זו שלפנינו חולקה לכמה תשובות שנדפסו בספרו שו"ת בית שערים: בחלק או"ח, סימן שע"א, ובחלק יו"ד, סימן שפא; עם שינויי עריכה קלים.
הגאון רבי עמרם בלום (תקצ"ד-תרס"ז), מגדולי הפוסקים בהונגריה. בן-בתו של הגאון הקדוש רבי עמרם חסידא (רוזנבום) אב"ד מאד וצפת. תלמידו המובהק של רבי מאיר פרלס אב"ד קרולי, ותלמיד ה"כתב סופר" וה"מחנה חיים". כבר בצעירותו התפרסם כגאון מופלג, ובשנת תרי"ח נתמנה לרב בעיר אלמשאד בהיותו כבן 22. בשנת תרכ"ד עלה לכהן ברבנות ה' מאד (עיר בה כיהן בעבר ברבנות סבו רבי עמרם חסידא). משנת תרמ"א אב"ד חוסט ומשנת תרמ"ג אב"ד ברטי-אויפאלו בה כיהן למעלה מ-25 שנה. נודע כאחד מגדולי המשיבים בהונגריה, בספריו שו"ת בית שערים נדפסו למעלה מ-1000 תשובות להלכה בארבעת חלקי שו"ע. ספריו נדפסו מחדש ע"י נכדו הגאון רבי מנשה קליין גאב"ד קהילת אונגוואר בארה"ב ובירושלים, שאף ייסד לזכרו את ישיבת "בית שערים".
מקבל המכתב: רבי אברהם צבי יונג, מגדולי תלמידי-החכמים בעיר ברטי-אויפאלו. התכתב בהלכה עם גדולי רבני דורו, ותשובות אליו מופיעות בספרי השו"ת של המהר"ם שיק, המהריא"ץ ויינברגר, רבי עמרם בלום ורבי משה נתן יונגרייז.
[3] דף (6 עמ' כתובים, כ-300 שורות בכתב-יד). 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים (מודבקים).
תשובה בדברי תורה בשתי סוגיות – בסוגיית קריאת המגילה בפורים שחל בשבת ובסוגיית כלאים בציצית – שנכתבה אל הגאון רבי אברהם צבי יונג. בפתיחת המכתב כותב לו רבי עמרם בלום: "ברכת חיים ושלום, לאוצר בלום, נופך ספיר ויהלום, ידידי הרב הגדול בתורה, חריף ובקי בגמרא ובסברא, כמו"ה אברהם צבי יונג נ"י". כתיבה אוטוגרפית של הרב בלום, החתום פעמיים. אחרי החתימה הראשונה "עמרם הק' בלוהם, פה העירה", נוסף קטע גדול נוסף הפותח בדברים: "אחרי כותבי נתיישבתי...", החתום בסופו שנית: "עמרם הק' בלוהם".
תשובה זו שלפנינו חולקה לכמה תשובות שנדפסו בספרו שו"ת בית שערים: בחלק או"ח, סימן שע"א, ובחלק יו"ד, סימן שפא; עם שינויי עריכה קלים.
הגאון רבי עמרם בלום (תקצ"ד-תרס"ז), מגדולי הפוסקים בהונגריה. בן-בתו של הגאון הקדוש רבי עמרם חסידא (רוזנבום) אב"ד מאד וצפת. תלמידו המובהק של רבי מאיר פרלס אב"ד קרולי, ותלמיד ה"כתב סופר" וה"מחנה חיים". כבר בצעירותו התפרסם כגאון מופלג, ובשנת תרי"ח נתמנה לרב בעיר אלמשאד בהיותו כבן 22. בשנת תרכ"ד עלה לכהן ברבנות ה' מאד (עיר בה כיהן בעבר ברבנות סבו רבי עמרם חסידא). משנת תרמ"א אב"ד חוסט ומשנת תרמ"ג אב"ד ברטי-אויפאלו בה כיהן למעלה מ-25 שנה. נודע כאחד מגדולי המשיבים בהונגריה, בספריו שו"ת בית שערים נדפסו למעלה מ-1000 תשובות להלכה בארבעת חלקי שו"ע. ספריו נדפסו מחדש ע"י נכדו הגאון רבי מנשה קליין גאב"ד קהילת אונגוואר בארה"ב ובירושלים, שאף ייסד לזכרו את ישיבת "בית שערים".
מקבל המכתב: רבי אברהם צבי יונג, מגדולי תלמידי-החכמים בעיר ברטי-אויפאלו. התכתב בהלכה עם גדולי רבני דורו, ותשובות אליו מופיעות בספרי השו"ת של המהר"ם שיק, המהריא"ץ ויינברגר, רבי עמרם בלום ורבי משה נתן יונגרייז.
[3] דף (6 עמ' כתובים, כ-300 שורות בכתב-יד). 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים (מודבקים).
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי הונגריה, גרמניה ומרכז אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $4,000
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (3 עמ', כ-45 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר אריק אב"ד טורנא. טורנא, "בין כסה לעשור תרפ"ד" ["עשרת ימי תשובה", תשרי תרפ"ד 1923].
מכתב למדני בסוגיית "אין הולכין בממון אחר הרוב". נשלחה אל רבי דוד זיידמאן. המכתב פותח בברכת שנה טובה: "תחל שנה וברכותיה... השי"ת ברחמיו יגמור בעדו והנלוים עליו החתימה לטובה לחיים טובים ומתוקנים ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בשמחה ברוב נחת והרחבה והרחבת הדעת לאורך ימים ושנים". בחתימת המכתב מסיים המהר"ם אריק בברכת "והשי"ת שנותיו יאריך ויחדש עליו ועלינו בכלל כל ישראל שנה טובה ומבורכת ברוב נחת גאולה וישועה... באהבה רבה, הק' מאיר אריק אבדק"ק הנ"ל".
בשולי המכתב (בעמוד השלישי) כותב רבי מאיר על מניעתו מלנסוע לכנסיה הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל" [שנערכה בוינה בחודש אלול תרפ"ג] על אף רצונו להשתתף בה: "...ואם כי תש כוחי ל"ע, עכ"ז רציתי באמת לנסוע לשם ולא עלתה בידי, כאשר כתבתי להאגודה הדברים כהווייתן. הנ"ל".
לפי המסופר בפרקי תולדותיו "המאיר לעולם" (נדפסו בסוף "חידושי הגר"מ אריק" על מקוואות, מהדורת אנטוורפן תשס"ו, עמ' עח-עט), לפי התוכנית המקורית היה אמור רבי מאיר לנסוע לווינה ברכבת יחד עם ה"חפץ חיים" וה"אמרי אמת", אך הדבר נמנע ממנו מאחר והדרכון (שהיה נדרש לצורך מעבר הגבולות בין גליציה לאוסטריה) הגיע אליו באיחור. זו היתה הסיבה הרשמית, אך מאחורי הקלעים הייתה ידם של כמה חסידים קנאים, מאנשי טרנוב, במעל. הללו לא ראו בעין יפה את השתתפותו של רבם ב"כנסיה הגדולה" של "אגודת ישראל", ועשו תחבולות שונות למנוע את השתתפותו, דבר שגרם לו לעגמת נפש מרובה. רבי מאיר היה מרבני "אגודת ישראל" כל ימיו, ובימי שבתו בווינה במלחמת העולם הראשונה היה מהפעילים החשובים של אגו"י למען פליטי המלחמה. ב"כנסיה הגדולה" הראשונה, שכאמור נמנע ממנו להשתתף בה, הוכתר בהעדרו כחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". התשובה נדפסה בקובץ "צפונות" (גליון טז, תמוז תשנ"ב, עמ' מא-מב) ובשו"ת אמרי יושר החדש (ירושלים, תשנ"ז, ענינים, סימן קיא, עמ' קכ-קכא).
הגאון הנודע רבי מאיר אריק (תרט"ו-תשרי תרפ"ו 1925), מגדולי גאוני גליציה. כיהן כאב"ד יאזלוביץ, בוטשאטש וטורנא. תלמיד הגאון רבי יעקב מהרימלוב ותלמיד המהרש"ם. משנת תרמ"ה כיהן כאב"ד יאזלוביץ על מקום מורו ורבו המהרש"ם שעבר לבערזאן. משנת תרע"ב אב"ד בוטשאטש (בוצ'ץ'). במלחמת העולם הראשונה ברח לוינה, ועסק שם בתורה עם רעו הגדול הגאון רבי יוסף ענגל. לאחר המלחמה שב לגליציה ונתמנה לאב"ד טורנא (טרנוב). רבים מגאוני פולין היו מתלמידיו המובהקים, כשהמפורסמים שבהם הנם רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי אריה צבי פרומר הגאון מקוזיגלוב, רבי דוד שפרבר הגאון מבראשוב, רבי יהודה הורביץ האדמו"ר מדזיקוב, רבי משולם ראטה בעל "קול מבשר", רבי ראובן מרגליות ורבי יהושע ארנברג אב"ד תל אביב.
הדפיס ספרים רבים אך רוב כתבי ידו אבדו בעת בריחתו לוינה במלחמת העולם הראשונה, אז אבדו חמשה כרכים גדולים של שו"ת בהלכה. מספריו: "שיירי טהרה" על משניות סדר טהרות (קולומייא, תר"נ); "מנחת קנאות" על מסכת סוטה (למברג, תרנ"ד); "מנחת פתים" על שו"ע יורה דעה ואבן העזר (מונקאטש, תרנ"ח-תרס"ח); ספר "טל תורה" (וינה, תרפ"א); שו"ת "אמרי יושר" חלק א' (מונקאטש, תרע"ג), חלק ב' (קראקא-טרנוב, תרפ"ה). ספרים נוספים עם ליקוטים מדברי תורתו ומכתביו: "מנחת אהרן – מאירת עינים" (ברוקלין, תשל"ח) ו"אמרי יושר החדש – טל תורה החדש" (ירושלים, תשנ"ז).
רבי מאיר אריק היה מגדולי חסידי טשורטקוב, מקושר בלב ונפש, בעבותות אהבה, יראה והכנעה, לרבותיו הגדולים האדמו"רים רבי דוד משה ורבי ישראל מטשורטקוב. גדולי דורו העריצו אותו ביותר. האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא אמר עליו: "אחרי מהרש"ם [מברז'ן] אין עושים בחצר אצלנו דבר מבלי לשאול את רבי מאיר". הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי התבטא עליו: "כזה ר' מאיר אין לנו בליטא".
מקבל המכתב רבי דוד זיידמן, תלמיד חכם חשוב, מחשובי חסידי טשורטקוב. התגורר בבוצ'אץ' ובווינה, ובשנת תרצ"ט עלה לארץ ודר בתל-אביב. היה משמשו של האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב. העלה על הכתב את תורותיו של רבו, והוציא לאור בחייו את הספר "תפארת ישראל" (ווינה תרצ"ג).
[1] דף כפול (3 עמ' כתובים, כ-45 שורות), נייר מכתבים רשמי. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים וכתמי רטיבות.
מכתב למדני בסוגיית "אין הולכין בממון אחר הרוב". נשלחה אל רבי דוד זיידמאן. המכתב פותח בברכת שנה טובה: "תחל שנה וברכותיה... השי"ת ברחמיו יגמור בעדו והנלוים עליו החתימה לטובה לחיים טובים ומתוקנים ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בשמחה ברוב נחת והרחבה והרחבת הדעת לאורך ימים ושנים". בחתימת המכתב מסיים המהר"ם אריק בברכת "והשי"ת שנותיו יאריך ויחדש עליו ועלינו בכלל כל ישראל שנה טובה ומבורכת ברוב נחת גאולה וישועה... באהבה רבה, הק' מאיר אריק אבדק"ק הנ"ל".
בשולי המכתב (בעמוד השלישי) כותב רבי מאיר על מניעתו מלנסוע לכנסיה הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל" [שנערכה בוינה בחודש אלול תרפ"ג] על אף רצונו להשתתף בה: "...ואם כי תש כוחי ל"ע, עכ"ז רציתי באמת לנסוע לשם ולא עלתה בידי, כאשר כתבתי להאגודה הדברים כהווייתן. הנ"ל".
לפי המסופר בפרקי תולדותיו "המאיר לעולם" (נדפסו בסוף "חידושי הגר"מ אריק" על מקוואות, מהדורת אנטוורפן תשס"ו, עמ' עח-עט), לפי התוכנית המקורית היה אמור רבי מאיר לנסוע לווינה ברכבת יחד עם ה"חפץ חיים" וה"אמרי אמת", אך הדבר נמנע ממנו מאחר והדרכון (שהיה נדרש לצורך מעבר הגבולות בין גליציה לאוסטריה) הגיע אליו באיחור. זו היתה הסיבה הרשמית, אך מאחורי הקלעים הייתה ידם של כמה חסידים קנאים, מאנשי טרנוב, במעל. הללו לא ראו בעין יפה את השתתפותו של רבם ב"כנסיה הגדולה" של "אגודת ישראל", ועשו תחבולות שונות למנוע את השתתפותו, דבר שגרם לו לעגמת נפש מרובה. רבי מאיר היה מרבני "אגודת ישראל" כל ימיו, ובימי שבתו בווינה במלחמת העולם הראשונה היה מהפעילים החשובים של אגו"י למען פליטי המלחמה. ב"כנסיה הגדולה" הראשונה, שכאמור נמנע ממנו להשתתף בה, הוכתר בהעדרו כחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". התשובה נדפסה בקובץ "צפונות" (גליון טז, תמוז תשנ"ב, עמ' מא-מב) ובשו"ת אמרי יושר החדש (ירושלים, תשנ"ז, ענינים, סימן קיא, עמ' קכ-קכא).
הגאון הנודע רבי מאיר אריק (תרט"ו-תשרי תרפ"ו 1925), מגדולי גאוני גליציה. כיהן כאב"ד יאזלוביץ, בוטשאטש וטורנא. תלמיד הגאון רבי יעקב מהרימלוב ותלמיד המהרש"ם. משנת תרמ"ה כיהן כאב"ד יאזלוביץ על מקום מורו ורבו המהרש"ם שעבר לבערזאן. משנת תרע"ב אב"ד בוטשאטש (בוצ'ץ'). במלחמת העולם הראשונה ברח לוינה, ועסק שם בתורה עם רעו הגדול הגאון רבי יוסף ענגל. לאחר המלחמה שב לגליציה ונתמנה לאב"ד טורנא (טרנוב). רבים מגאוני פולין היו מתלמידיו המובהקים, כשהמפורסמים שבהם הנם רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי אריה צבי פרומר הגאון מקוזיגלוב, רבי דוד שפרבר הגאון מבראשוב, רבי יהודה הורביץ האדמו"ר מדזיקוב, רבי משולם ראטה בעל "קול מבשר", רבי ראובן מרגליות ורבי יהושע ארנברג אב"ד תל אביב.
הדפיס ספרים רבים אך רוב כתבי ידו אבדו בעת בריחתו לוינה במלחמת העולם הראשונה, אז אבדו חמשה כרכים גדולים של שו"ת בהלכה. מספריו: "שיירי טהרה" על משניות סדר טהרות (קולומייא, תר"נ); "מנחת קנאות" על מסכת סוטה (למברג, תרנ"ד); "מנחת פתים" על שו"ע יורה דעה ואבן העזר (מונקאטש, תרנ"ח-תרס"ח); ספר "טל תורה" (וינה, תרפ"א); שו"ת "אמרי יושר" חלק א' (מונקאטש, תרע"ג), חלק ב' (קראקא-טרנוב, תרפ"ה). ספרים נוספים עם ליקוטים מדברי תורתו ומכתביו: "מנחת אהרן – מאירת עינים" (ברוקלין, תשל"ח) ו"אמרי יושר החדש – טל תורה החדש" (ירושלים, תשנ"ז).
רבי מאיר אריק היה מגדולי חסידי טשורטקוב, מקושר בלב ונפש, בעבותות אהבה, יראה והכנעה, לרבותיו הגדולים האדמו"רים רבי דוד משה ורבי ישראל מטשורטקוב. גדולי דורו העריצו אותו ביותר. האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא אמר עליו: "אחרי מהרש"ם [מברז'ן] אין עושים בחצר אצלנו דבר מבלי לשאול את רבי מאיר". הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי התבטא עליו: "כזה ר' מאיר אין לנו בליטא".
מקבל המכתב רבי דוד זיידמן, תלמיד חכם חשוב, מחשובי חסידי טשורטקוב. התגורר בבוצ'אץ' ובווינה, ובשנת תרצ"ט עלה לארץ ודר בתל-אביב. היה משמשו של האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב. העלה על הכתב את תורותיו של רבו, והוציא לאור בחייו את הספר "תפארת ישראל" (ווינה תרצ"ג).
[1] דף כפול (3 עמ' כתובים, כ-45 שורות), נייר מכתבים רשמי. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים וכתמי רטיבות.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי גליציה ופולין
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
מכתב המלצה מאת הגאון רבי שמואל ענגיל אב"ד ראדומישלא. [קושיצ'ה? אייר תרע"ח – אפריל 1918]. כתיבת ידי סופר. בדף השני הוסיף רבי שמואל ענגיל שתי שורות בכתב ידו וחתימתו.
בשולי הדף מכתב נוסף (למעלה משלוש שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל רוזנברג אב"ד אונסדורף. "אונ"ד ג' תבא" [אונסדורף, י"ב אלול] תרע"ח [אוגוסט 1918].
המלצה עבור רבי יו"ט ליפמן רובין מירושלים, בנו של הגאון רבי שמואל אהרן רובין אב"ד קארטשין (גליציה), שיצא לחו"ל להחיות נפשות בני ביתו, עקב הרעב האיום ששרר אז בארץ ישראל [בשנות מלחמת העולם הראשונה].
בדף הראשון מכתב ארוך שנכתב לבקשת רבי שמואל ענגיל, בשל חולשתו. בסיום המכתב הוסיף מהר"ש ענגיל שתי שורות בעצם כתב יד-קדשו וחתימתו: "ומחמת תשות כחי אקצר ואבקש חד פסוקי דרחמי עבור מוכ"ז הרב נ"י, ובזכות הצדקה נזכה לישועה במהרה. הק' שמואל ענגגיל מראדמישלא, כעת בין הגולים". עם חותמתו כאב"ד ראדומישלא: " Samuel Engel – Rabbiner – Radomysl Wielki".
בהמשך הדף השני הוסיף רבי שמואל רוזנברג רבה של אונסדורף וכתב: "לגודל הלחץ והצער הנני להוסיף על פסוקי דרחמי... כי גודל המצוה אין לשער... ושכרו גדול מן השמים... הק' שמואל ראזענברג".
הגאון הנודע רבי שמואל ענגיל אב"ד רדומישלא (תרי"ג-תרצ"ה), מגדולי גאוני גליציה ומגדולי הפוסקים בדורו. תלמיד מובהק של האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם משיניווא. בגיל 18 נתקבל לאב"ד בילגוריי (פולין). בשנת תרל"ט נאלץ לעזוב את פולין והתגורר כשנתיים בעיר רודניק (גליציה), אצל רעו האדמו"ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, ועסקו יחדיו בתורה, בהלכה ובחכמת הנסתר. בשנת תרמ"א התקבל לאב"ד דוקלא (גליציה) ומשנת תרמ"ז בערך אב"ד ראדומישלא (גליציה). בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה להונגריה לעיר וויטצען, ובשנת תרע"ח עבר לעיר קאשוי (קושיצ'ה), שם מונה לראב"ד ונשאר שם עד פטירתו בשיבה טובה, בעוד בנו רבי חיים ענגיל נתמנה על מקומו ברבנות העיר רדומישלא. מחבר סדרת הספרים "שו"ת מהר"ש" ח' חלקים, "חידושי מהר"ש" על הש"ס, "שפתי מהר"ש" על התורה וספרים נוספים. לתולדותיו נדפס הספר "שם משמואל" (מונקאטש, ת"ש).
הגאון המפורסם רבי שמואל רוזנברג בעל "באר שמואל" (תר"ב-תרע"ט), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. מגדולי תלמידי ה"כתב סופר". משנת תרל"ג אב"ד טשאבא, ומשנת תרמ"ג כיהן ברבנות אונסדורף, בה הקים ישיבה גדולה מהחשובות שבישיבות הונגריה והאיזור. נודע במסירותו הרבה לתלמידיו, ואכן רבים מתלמידיו היו מגדולי הדור (רבי שמואל דוד אונגאר אב"ד נייטרא, ועוד). נודע בקדושתו הרבה, ואדמו"רי מונקאטש הרבו בשבחו כבעל "רוח הקודש". רבים היו פונים לקבל מברכותיו ולבקש ממנו להתפלל על ענינים שונים. בישיבתו היה נוהג כמנהג אדמו"רים בעריכת "שולחנות" וחלוקת "שיריים". לוחם מלחמת היהדות הנאמנה ועמד בראש היהדות האורתודקסית במלחמתה עם המנהיגים הרפורמים.
[1] דף כפול (שני עמודים). 17X10.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי בקפלי הנייר. נקבי תיוק.
בשולי הדף מכתב נוסף (למעלה משלוש שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל רוזנברג אב"ד אונסדורף. "אונ"ד ג' תבא" [אונסדורף, י"ב אלול] תרע"ח [אוגוסט 1918].
המלצה עבור רבי יו"ט ליפמן רובין מירושלים, בנו של הגאון רבי שמואל אהרן רובין אב"ד קארטשין (גליציה), שיצא לחו"ל להחיות נפשות בני ביתו, עקב הרעב האיום ששרר אז בארץ ישראל [בשנות מלחמת העולם הראשונה].
בדף הראשון מכתב ארוך שנכתב לבקשת רבי שמואל ענגיל, בשל חולשתו. בסיום המכתב הוסיף מהר"ש ענגיל שתי שורות בעצם כתב יד-קדשו וחתימתו: "ומחמת תשות כחי אקצר ואבקש חד פסוקי דרחמי עבור מוכ"ז הרב נ"י, ובזכות הצדקה נזכה לישועה במהרה. הק' שמואל ענגגיל מראדמישלא, כעת בין הגולים". עם חותמתו כאב"ד ראדומישלא: " Samuel Engel – Rabbiner – Radomysl Wielki".
בהמשך הדף השני הוסיף רבי שמואל רוזנברג רבה של אונסדורף וכתב: "לגודל הלחץ והצער הנני להוסיף על פסוקי דרחמי... כי גודל המצוה אין לשער... ושכרו גדול מן השמים... הק' שמואל ראזענברג".
הגאון הנודע רבי שמואל ענגיל אב"ד רדומישלא (תרי"ג-תרצ"ה), מגדולי גאוני גליציה ומגדולי הפוסקים בדורו. תלמיד מובהק של האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם משיניווא. בגיל 18 נתקבל לאב"ד בילגוריי (פולין). בשנת תרל"ט נאלץ לעזוב את פולין והתגורר כשנתיים בעיר רודניק (גליציה), אצל רעו האדמו"ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, ועסקו יחדיו בתורה, בהלכה ובחכמת הנסתר. בשנת תרמ"א התקבל לאב"ד דוקלא (גליציה) ומשנת תרמ"ז בערך אב"ד ראדומישלא (גליציה). בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה להונגריה לעיר וויטצען, ובשנת תרע"ח עבר לעיר קאשוי (קושיצ'ה), שם מונה לראב"ד ונשאר שם עד פטירתו בשיבה טובה, בעוד בנו רבי חיים ענגיל נתמנה על מקומו ברבנות העיר רדומישלא. מחבר סדרת הספרים "שו"ת מהר"ש" ח' חלקים, "חידושי מהר"ש" על הש"ס, "שפתי מהר"ש" על התורה וספרים נוספים. לתולדותיו נדפס הספר "שם משמואל" (מונקאטש, ת"ש).
הגאון המפורסם רבי שמואל רוזנברג בעל "באר שמואל" (תר"ב-תרע"ט), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. מגדולי תלמידי ה"כתב סופר". משנת תרל"ג אב"ד טשאבא, ומשנת תרמ"ג כיהן ברבנות אונסדורף, בה הקים ישיבה גדולה מהחשובות שבישיבות הונגריה והאיזור. נודע במסירותו הרבה לתלמידיו, ואכן רבים מתלמידיו היו מגדולי הדור (רבי שמואל דוד אונגאר אב"ד נייטרא, ועוד). נודע בקדושתו הרבה, ואדמו"רי מונקאטש הרבו בשבחו כבעל "רוח הקודש". רבים היו פונים לקבל מברכותיו ולבקש ממנו להתפלל על ענינים שונים. בישיבתו היה נוהג כמנהג אדמו"רים בעריכת "שולחנות" וחלוקת "שיריים". לוחם מלחמת היהדות הנאמנה ועמד בראש היהדות האורתודקסית במלחמתה עם המנהיגים הרפורמים.
[1] דף כפול (שני עמודים). 17X10.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי בקפלי הנייר. נקבי תיוק.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי גליציה ופולין
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $5,000 - $10,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
שני פנקסים – "ספרי אורחים" – של משפחת פישר-היילפרין מאמשטרדם, עם הקדשות בכתב ידם ובחתימותיהם של אדמו"רים ורבנים, כולל כרטיסי ביקור ותצלומים. [אמשטרדם, שנות התר"פ-תר"צ].
ר' אברהם פישר מאמשטרדם ורעייתו מרת קריינדל בת רבי שמואל היילפרין, ניהלו בביתם שבאמשטרדם "הכנסת אורחים", וזכו לארח רבים מגדולי ישראל שהגיעו לעירם, אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור. חלקם הותירו את חותמם בפנקסים שלפנינו, בהקדשות בכתב-יד וחתימותיהם, וכן בכרטיסי-ביקור ובתצלומים שלהם שהודבקו בדפי הפנקסים.
רוב ההקדשות והחתימות החשובות מרוכזות באחד מן הפנקסים, שבו נכתבו ההקדשות לר' אברהם פישר ורעייתו מרת קריינדל, עם תשבחות, תודות וברכות לבני הזוג. הפנקס השני היה שייך לאחת מבנות המשפחה, וגם בו מופיעות מספר הקדשות.
בפנקס הראשון:
• גלויה עם דיוקן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין (מייסד "הדף היומי" וראש ישיבת חכמי לובלין) - עם חתימת ידו על חזית התמונה: "הק' מאיר שפירא האב"ד ור"מ דק' פיעטרקוב" (תמונה זו פורסמה בספר 'ישיבת חכמי לובלין' מאת הרב מנדלבוים, חלק א, עמ' קמ, מהמקור שלפנינו). מלבד חתימתו הוסיף רבי מאיר שפירא (במקום תאריך) את ציון ה"דף היומי" באותו יום: "ביצה י'". [מהר"ם שפירא היה ידידו של רבי שמואל היילפרין, וכמוהו היה אף הוא מחסידי טשורטקוב הנודעים]. • כרטיס-ביקור של רבי מאיר שפירא. • הקדשה בחתימת האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מבויאן, עם תמונתו וכרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-יד וחתימתו של האדמו"ר רבי שמואל טווערסקי (טברסקי) מטשרנוביל, עם תמונתו. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מנחם נחום יוסף טווערסקי (טברסקי) ממירופול, עם תמונתו. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה ליב פיין אב"ד סלונים, עם תמונתו (ההקדשה נכתבה על גבי התמונה, אך נגזרה ממנה והודבקה לצדה בפנקס). • הקדשה בכתב-יד וחתימת רבי יעקב יונה הכהן אֶרליכמן מו"ץ בלודז, עם תמונתו וכרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל יונגרייז אב"ד נאדאודוואר, עם תמונתו וכרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-יד וחתימת רבי שמעון הירשלר, אב"ד מאדערן ודומ"צ בפרשבורג, עם כרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-יד וחתימת רבי אברהם דוב זוננפלד מירושלים, עם תמונתו. • גלויה עם תמונת רבי יוסף חיים זוננפלד • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי משה בלויא, עם תמונתו, ועם כרטיס-ביקור שלו ("משה בלויא מנהל מרכז אגודת ישראל בארץ-ישראל"). • כרטיס-ביקור של ד"ר וואלך מירושלים. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי משה גליקמן-פרוש מירושלים, עם תמונתו. • הקדשה מאת רבי שמעון הכהן שטראסער ורבי צבי יודא פעטטמאנן מפרשבורג, עם תמונת השנים וכרטיס-ביקור של האחרון. • בסוף הפנקס הודבקו שתי גלויות. האחת עם תמונת האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב; השניה, עם תמונת אביו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב, ועם הכתובת "ברכת גמר חתימה טובה...". על הגלויה השניה חתימה בכתב-יד: "אישך[?] שמואל היילפרן" [רבי שמואל היילפרין, אביה של מרת קריינדל פישר, היה מזקני ורבני חסידות טשורטקוב, כיהן לימים כרב שכונת "זכרון מאיר" בבני ברק - שכונה שהוקמה על ידי אחיו רבי יעקב היילפרין].
בפנקס השני:
• הקדשת רבי בנימין זאב יעקובזון מהמבורג [לימים, רב בקופנהגן ובשטוקהולם], עם תמונתו. • הקדשת ד"ר שמואל דויטשלנדר [ממקימי ומעצבי "בית יעקב", יחד עם שרה שנירר], עם תמונתו. • הקדשת רבי משה גליקמאן-פרוש, עם כרטיס-ביקור שלו. • הקדשת רבי משה בלויא, עם כרטיס-ביקור שלו. • ועוד הקדשות בעברית, גרמנית ואנגלית.
2 פנקסים. 18.5 ס"מ. כ-20 הקדשות, כ-20 תמונות וכ-10 כרטיסי-ביקור. מצב כללי טוב, כתמים ובלאי. מספר תמונות מנותקות ומספר דפים מנותקים. פגמים בכריכות.
ר' אברהם פישר מאמשטרדם ורעייתו מרת קריינדל בת רבי שמואל היילפרין, ניהלו בביתם שבאמשטרדם "הכנסת אורחים", וזכו לארח רבים מגדולי ישראל שהגיעו לעירם, אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור. חלקם הותירו את חותמם בפנקסים שלפנינו, בהקדשות בכתב-יד וחתימותיהם, וכן בכרטיסי-ביקור ובתצלומים שלהם שהודבקו בדפי הפנקסים.
רוב ההקדשות והחתימות החשובות מרוכזות באחד מן הפנקסים, שבו נכתבו ההקדשות לר' אברהם פישר ורעייתו מרת קריינדל, עם תשבחות, תודות וברכות לבני הזוג. הפנקס השני היה שייך לאחת מבנות המשפחה, וגם בו מופיעות מספר הקדשות.
בפנקס הראשון:
• גלויה עם דיוקן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין (מייסד "הדף היומי" וראש ישיבת חכמי לובלין) - עם חתימת ידו על חזית התמונה: "הק' מאיר שפירא האב"ד ור"מ דק' פיעטרקוב" (תמונה זו פורסמה בספר 'ישיבת חכמי לובלין' מאת הרב מנדלבוים, חלק א, עמ' קמ, מהמקור שלפנינו). מלבד חתימתו הוסיף רבי מאיר שפירא (במקום תאריך) את ציון ה"דף היומי" באותו יום: "ביצה י'". [מהר"ם שפירא היה ידידו של רבי שמואל היילפרין, וכמוהו היה אף הוא מחסידי טשורטקוב הנודעים]. • כרטיס-ביקור של רבי מאיר שפירא. • הקדשה בחתימת האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מבויאן, עם תמונתו וכרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-יד וחתימתו של האדמו"ר רבי שמואל טווערסקי (טברסקי) מטשרנוביל, עם תמונתו. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מנחם נחום יוסף טווערסקי (טברסקי) ממירופול, עם תמונתו. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה ליב פיין אב"ד סלונים, עם תמונתו (ההקדשה נכתבה על גבי התמונה, אך נגזרה ממנה והודבקה לצדה בפנקס). • הקדשה בכתב-יד וחתימת רבי יעקב יונה הכהן אֶרליכמן מו"ץ בלודז, עם תמונתו וכרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל יונגרייז אב"ד נאדאודוואר, עם תמונתו וכרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-יד וחתימת רבי שמעון הירשלר, אב"ד מאדערן ודומ"צ בפרשבורג, עם כרטיס-ביקור שלו. • הקדשה בכתב-יד וחתימת רבי אברהם דוב זוננפלד מירושלים, עם תמונתו. • גלויה עם תמונת רבי יוסף חיים זוננפלד • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי משה בלויא, עם תמונתו, ועם כרטיס-ביקור שלו ("משה בלויא מנהל מרכז אגודת ישראל בארץ-ישראל"). • כרטיס-ביקור של ד"ר וואלך מירושלים. • הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של רבי משה גליקמן-פרוש מירושלים, עם תמונתו. • הקדשה מאת רבי שמעון הכהן שטראסער ורבי צבי יודא פעטטמאנן מפרשבורג, עם תמונת השנים וכרטיס-ביקור של האחרון. • בסוף הפנקס הודבקו שתי גלויות. האחת עם תמונת האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב; השניה, עם תמונת אביו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב, ועם הכתובת "ברכת גמר חתימה טובה...". על הגלויה השניה חתימה בכתב-יד: "אישך[?] שמואל היילפרן" [רבי שמואל היילפרין, אביה של מרת קריינדל פישר, היה מזקני ורבני חסידות טשורטקוב, כיהן לימים כרב שכונת "זכרון מאיר" בבני ברק - שכונה שהוקמה על ידי אחיו רבי יעקב היילפרין].
בפנקס השני:
• הקדשת רבי בנימין זאב יעקובזון מהמבורג [לימים, רב בקופנהגן ובשטוקהולם], עם תמונתו. • הקדשת ד"ר שמואל דויטשלנדר [ממקימי ומעצבי "בית יעקב", יחד עם שרה שנירר], עם תמונתו. • הקדשת רבי משה גליקמאן-פרוש, עם כרטיס-ביקור שלו. • הקדשת רבי משה בלויא, עם כרטיס-ביקור שלו. • ועוד הקדשות בעברית, גרמנית ואנגלית.
2 פנקסים. 18.5 ס"מ. כ-20 הקדשות, כ-20 תמונות וכ-10 כרטיסי-ביקור. מצב כללי טוב, כתמים ובלאי. מספר תמונות מנותקות ומספר דפים מנותקים. פגמים בכריכות.
קטגוריה
מכתבי רבנים – גדולי גליציה ופולין
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $6,000
הערכה: $10,000 - $15,000
לא נמכר
דף גדול בכתב-יד, אגרת בשפה הערבית שנשלחה מטעם קהילת יהודי צפת, אל הקונסולים של מדינות אירופה [שישבו בחיפה], עם קריאה נרגשת לעזרה בעקבות חורבן העיר ברעידת האדמה, ובעקבות הפרעות שספגה הקהילה קודם לכן בעת "מרד הפלאחים"; בחותמת האדמו"ר רבי אברהם דוב מאווריטש בעל "בת עין", וחותמת רבי גרשון מרגליות [ראש עדת החסידים]. צפת, שבט [תקצ"ז] 1837. מסמך היסטורי לתולדות קהילת צפת.
דף בפורמט גדול, כתוב בערבית. בשולי האגרת, בצד שמאל, חתימה בערבית (כנראה ע"י סופר) של "אברהם דוב - נציג נתיני רוסיה בצפת" (תרגום מערבית), ולצדה חותמתו (בעברית): "אברהם דוב מזיטמר". בצד ימין, מופיעה חתימה בערבית (כנראה ע"י סופר) של "גרשון - נציג נתיני אשכנז" (תרגום מערבית), עם חותמתו (בעברית - קשה לקריאה).
באגרת מתואר מצבם הקשה של יהודי צפת לאחר רעידת האדמה שבה נהרגו כאלפיים מיהודי העיר, טרגדיה שנוספה על הפרעות והביזה הגדולה שערך אספסוף ערבי מקומי ביהודי העיר זמן קצר קודם לכן, במהלך "מרד הפלאחים". הם כותבים על הזוועות שחוו במהלך הפרעות, ביניהם רצח ופציעה של אנשים, נשים וטף, חילול כבודן של נשים, ועוד, ומספרים שאל הצרות האלה נוספה כעת רעידת האדמה שהחריבה את בתיהם על מעט הרכוש שנותר להם, הרגה אלפים, והותירה פצועים רבים ללא מזון וללא כל קורת גג. הכותבים מבקשים מקונסולי המדינות להתערב לטובתם ולפעול שיקבלו תמיכה ועזרה.
בראשית המאה ה-19 היתה צפת אחת מן הקהילות החשובות בארץ ישראל. מלבד הקהילה הספרדית, התקיימו בה שתי קהילות ידועות: קהילה חסידית, מיסודם של תלמידי הבעש"ט, ולצדה קהילת תלמידי הגר"א. בשנות השלושים של המאה ה-19 (שנות התק"צ) עמד בראש העדה החסידית האדמו"ר רבי אברהם דוב מאווריטש. בראש קהילת ה"פרושים" עמד רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א. באותה עת פקדו את העיר שני אסונות גדולים שהביאו לחורבנה: הראשון הוא פרעות צפת שבאו בעקבות מרד הפלאחים בשנת תקצ"ד (1834), והשני - ה"רעש" - רעידת האדמה הקטלנית בשנת תקצ"ז (1837).
מרד הפלאחים פרץ בעקבות גזירת הגיוס של מוחמד עלי, שליט מצרים (ששלט גם על ארץ ישראל), ובנו איברהאים פאשה, שהחילה חובת גיוס כללית על האוכלוסיה המקומית. השבטים המוסלמים התקוממו נגד חובת הגיוס הזו ויצאו למרד עממי. במהלכו ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית, שכללו מעשי שוד, רצח ועינויים אכזריים. קהילת צפת היתה אחת הנפגעות העיקריות בפרעות אלו. מלבד הפגיעות בנפש, ערכו המורדים ביזה ברכוש היהודי. שדדו את תכולת הבתים הפרטיים והחריבו אותם, התפרצו לבתי הכנסיות ובתי המדרשות, קרעו וחיללו ספרי תורה וספרי קודש. הם התפרצו גם לבית הדפוס של רבי ישראל ב"ק, הרסו את המכונות ואת הציוד, והשחיתו את הספרים שבו. רק הספר "פאת השולחן" של רבי ישראל משקלוב, שעמד על מכבש הדפוס, ניצל בנס. הספר נדפס לאחר שיקום בית הדפוס, בשנת תקצ"ו, ובהקדמתו תיאר רבי ישראל את המאורעות: "מרדו גויי פראי אדם שכנים הרעים אשר בעירנו וכפרים בשר המושל בכל ארץ מצרים וא"י והסירו מורא המלכות ויבואו על העיר חגורי חרבות ורמחות בכל בתינו להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד... שללו וגזלו כל אשר בבתינו וישברו כלי הבית וחלונות ויקחו כל מידי דמיכל ומשתי.... ויריקו כל העיר... ויחרבו כל הדפוס ושללוהו... באו גוים בנחלת ה'... בתי מדרשנו ובכ"נ ויטמאו היכלי קדשינו וישליכו כל חמדתינו ספרי תורתינו ארצה ויענו נשים כשרות עליהם...".
בעוד הקהילה מלקקת את פצעיה מהפרעות הגיעה רעידת האדמה והחריבה כליל את העיר. רעידת האדמה אירעה בכ"ד טבת תקצ"ז, בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות. היא פגעה גם בטבריה, שכם וערים נוספות, אך הנפגעת העיקרית היתה העיר צפת. רבי ישראל משקלוב, ששהה באותה עת בירושלים, תיאר את האסון באיגרת ששלח אל ה"חתם סופר": "גדול היה השבר בגליל הקודש: נחרבו הבתים והבתי כנסיות כולם דספרדים ואשכנזים ונהרגו צדיקים, חסידים ומלמדים עם תלמידיהם ונשים ותשב"ר ויונקי שדים. אוי לדור שכך עלתה בימיו... מכוללנו שבצפת ניצלו ר"פ נפשות... וק"מ נפשות נמקו ונהרגו בעו"ה... וארבעים לא נמצאו ובתיהם קבריהם. ומכולל החסידים הי"ו נהרגו ת"ק נפשות וכמו ת"ק נשארו... ומכולל הספרדים הי"ו נהרגו רובם וכל הרבנים החכמים הצדיקים הטובים..." (אגרות סופרים, חלק ב, סימן סב).
תיאור נוסף של האסון מופיע באגרת אחרת ששלח רבי ישראל משקלוב אל רבי צבי הירש לעהרין. שם מודיע לו כי האדמו"ר בעל "בת עין" ורבי גרשון מרגליות (החותמים לפנינו) שרדו את רעידת האדמה: "יבושרו כי גם ידי"ן [=ידיד נפשי] הרב הה"ג כמהר"ר אברהם דוב נר"ו והרב כמהר"ר גרשון מרגליות נר"ו נשארו לחיים..." (יערי, אגרות ארץ ישראל, סימן נד).
רבי ישראל משקלוב ראה ברעידת האדמה חלק מסימני הגאולה [בעקבות מאמר חז"ל: "בעקבתא דמשיחא הגליל יחרב"], אך ה"חתם סופר" מצא לכך סיבה אחרת. בהספד שנשא "על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל" בבית הכנסת בפרשבורג, בחודש אייר באותה שנה, אמר ה"חתם סופר" כי רעידת האדמה אירעה כעונש על כך שהעולים העדיפו את העיר צפת על פני העיר ירושלים: "רעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, וקנאת ירושלים עשתה זאת... והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת... וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלם נשכחה לגמרי... שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלם... וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד..." (דרשות חת"ס, חלק ב', עמ' 778-780).
האדמו"ר בעל "בת עין" החתום לפנינו, סבל רבות גם בפרעות מרד הפלאחים בשנת תקצ"ד ורוב רכושו נשדד. לאחר מכן ניצל בנס מרעידת האדמה בשנת תקצ"ז. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת הרעש. כאמור, רעידת האדמה אירעה בשעת תפילת המנחה. הרב מאווריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ בבית מדרשו, וכל הקהל סביבו אוחזים באבנטו. כל הבנין התמוטט, מלבד שטח מצומצם בו היו הרב והציבור [לאחר זמן סיפר הרב מאווריטש, כי ראה שהרעש היה שלא כדרך הטבע, כשאבנים נזרקו לצדדים ולא נפלו למטה לארץ מחמת הכובד, הבין שכח הסטרא-אחרא תקיף, לכן נשכב בהכנעה על הארץ, לקיים את הפסוק "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם"]. בשלט בבית מדרשו בצפת, שתלוי עד היום, נכתב: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש ר' אברהם דב האדמו"ר מאבריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".
האגרת שלפנינו נכתבה כחודש לאחר רעידת האדמה. בעקבות רעידת האדמה עזבו רבי ישראל משקלוב וחבריו את העיר צפת וביססו את קהילת ה"פרושים" בירושלים. בשנה שלאחר מכן שוב נפגעה העיר צפת מביזה שערכו השבטים הדרוזים, אז נשבה האדמו"ר בעל "בת עין" ושוחרר לאחר שהקהילה שילמה כופר עבורו.
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דוב מאווריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. עמד בקשרים גם עם הרב מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין, רבי אהרן מטשרנוביל ורבי אהרן מזיטומיר. כיהן תקופה קצרה כאב"ד חמעלניק, אך רוב שנותיו (כארבעים שנה) היה אב"ד העיר אווריטש שעל שמה נודע כ"הרב הקדוש מאווריטש". בשנת תקפ"ה עבר לעיר זיטומיר ונתמנה שם לראב"ד בית הדין.
בשנת תקצ"ג עלה לארץ-ישראל, לעיר צפת בה יסד את בית מדרשו והיה רבן ומנהיגן של קהילות החסידים בעיר צפת. אישיותו הגדולה הביאה לקירוב לבבות גדול בין כל חלקי הקהילה החסידית ובקשרים עם הקהילה הספרדית וקהילת ה"פרושים". הגאון רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א וראש קהילת ה"פרושים" העריצו מאד ובצוותא חדא ניהלו את כל עניני הציבור בעיר. היה לומד בחברותא עם הרב הקדוש רבי ליב "בעל היסורים". השיב רבים מעוון והיה מייעץ לבעלי-התשובה לעסוק הרבה בלימוד משניות.
באסונות שפקדו את צפת בשנים תקצ"ד-תקצ"ח התגלתה ביתר שאת דמותו הרוחנית כאב, מנהיג ואחיסמך לכל הניצולים, על אף שהיה בעצמו בין הנפגעים. פעל רבות להשגת סיוע ועזרה מבחוץ (כפי שמשתקף גם מהמסמך שלפנינו), שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא נתן לנטוש את העיר הקדושה. נפטר במגפת הדבר בשנת תר"א ולאחר פטירתו פסקה המגפה. נקבר במערת הצדיקים בבית החיים של צפת, על יד קברם של רבי אריה ליב מוולטישסק ורבי דוד שלמה בעל ה"לבושי שרד". סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל. [עד היום כסא מושבו עומד בבית מדרשו "בת עין" בעיר העתיקה בצפת, שם גם נמצאים ספר התורה שלו עם ארון הקודש והבימה המקורית ועוד חפצי קודש המיוחסים אליו. גבאי בית הכנסת מספרים על ישועות שנושעו אנשים לאחר ישיבה על כסאו]. ספרו הקדוש "בת עין" נדפס בירושלים תר"ז ובזיטומיר תר"י, במהדורות שונות זו מזו, ונחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות.
דף גדול, 68 ס"מ. נייר עבה. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. מספר קרעים בסימני הקיפול.
מקור: אוסף ז'אן ז'אק פייר דמזון (1807-1873), מזרחן ודיפלומט רוסי, פרופסור לשפות המזרח התיכון.
דף בפורמט גדול, כתוב בערבית. בשולי האגרת, בצד שמאל, חתימה בערבית (כנראה ע"י סופר) של "אברהם דוב - נציג נתיני רוסיה בצפת" (תרגום מערבית), ולצדה חותמתו (בעברית): "אברהם דוב מזיטמר". בצד ימין, מופיעה חתימה בערבית (כנראה ע"י סופר) של "גרשון - נציג נתיני אשכנז" (תרגום מערבית), עם חותמתו (בעברית - קשה לקריאה).
באגרת מתואר מצבם הקשה של יהודי צפת לאחר רעידת האדמה שבה נהרגו כאלפיים מיהודי העיר, טרגדיה שנוספה על הפרעות והביזה הגדולה שערך אספסוף ערבי מקומי ביהודי העיר זמן קצר קודם לכן, במהלך "מרד הפלאחים". הם כותבים על הזוועות שחוו במהלך הפרעות, ביניהם רצח ופציעה של אנשים, נשים וטף, חילול כבודן של נשים, ועוד, ומספרים שאל הצרות האלה נוספה כעת רעידת האדמה שהחריבה את בתיהם על מעט הרכוש שנותר להם, הרגה אלפים, והותירה פצועים רבים ללא מזון וללא כל קורת גג. הכותבים מבקשים מקונסולי המדינות להתערב לטובתם ולפעול שיקבלו תמיכה ועזרה.
בראשית המאה ה-19 היתה צפת אחת מן הקהילות החשובות בארץ ישראל. מלבד הקהילה הספרדית, התקיימו בה שתי קהילות ידועות: קהילה חסידית, מיסודם של תלמידי הבעש"ט, ולצדה קהילת תלמידי הגר"א. בשנות השלושים של המאה ה-19 (שנות התק"צ) עמד בראש העדה החסידית האדמו"ר רבי אברהם דוב מאווריטש. בראש קהילת ה"פרושים" עמד רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א. באותה עת פקדו את העיר שני אסונות גדולים שהביאו לחורבנה: הראשון הוא פרעות צפת שבאו בעקבות מרד הפלאחים בשנת תקצ"ד (1834), והשני - ה"רעש" - רעידת האדמה הקטלנית בשנת תקצ"ז (1837).
מרד הפלאחים פרץ בעקבות גזירת הגיוס של מוחמד עלי, שליט מצרים (ששלט גם על ארץ ישראל), ובנו איברהאים פאשה, שהחילה חובת גיוס כללית על האוכלוסיה המקומית. השבטים המוסלמים התקוממו נגד חובת הגיוס הזו ויצאו למרד עממי. במהלכו ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית, שכללו מעשי שוד, רצח ועינויים אכזריים. קהילת צפת היתה אחת הנפגעות העיקריות בפרעות אלו. מלבד הפגיעות בנפש, ערכו המורדים ביזה ברכוש היהודי. שדדו את תכולת הבתים הפרטיים והחריבו אותם, התפרצו לבתי הכנסיות ובתי המדרשות, קרעו וחיללו ספרי תורה וספרי קודש. הם התפרצו גם לבית הדפוס של רבי ישראל ב"ק, הרסו את המכונות ואת הציוד, והשחיתו את הספרים שבו. רק הספר "פאת השולחן" של רבי ישראל משקלוב, שעמד על מכבש הדפוס, ניצל בנס. הספר נדפס לאחר שיקום בית הדפוס, בשנת תקצ"ו, ובהקדמתו תיאר רבי ישראל את המאורעות: "מרדו גויי פראי אדם שכנים הרעים אשר בעירנו וכפרים בשר המושל בכל ארץ מצרים וא"י והסירו מורא המלכות ויבואו על העיר חגורי חרבות ורמחות בכל בתינו להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד... שללו וגזלו כל אשר בבתינו וישברו כלי הבית וחלונות ויקחו כל מידי דמיכל ומשתי.... ויריקו כל העיר... ויחרבו כל הדפוס ושללוהו... באו גוים בנחלת ה'... בתי מדרשנו ובכ"נ ויטמאו היכלי קדשינו וישליכו כל חמדתינו ספרי תורתינו ארצה ויענו נשים כשרות עליהם...".
בעוד הקהילה מלקקת את פצעיה מהפרעות הגיעה רעידת האדמה והחריבה כליל את העיר. רעידת האדמה אירעה בכ"ד טבת תקצ"ז, בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות. היא פגעה גם בטבריה, שכם וערים נוספות, אך הנפגעת העיקרית היתה העיר צפת. רבי ישראל משקלוב, ששהה באותה עת בירושלים, תיאר את האסון באיגרת ששלח אל ה"חתם סופר": "גדול היה השבר בגליל הקודש: נחרבו הבתים והבתי כנסיות כולם דספרדים ואשכנזים ונהרגו צדיקים, חסידים ומלמדים עם תלמידיהם ונשים ותשב"ר ויונקי שדים. אוי לדור שכך עלתה בימיו... מכוללנו שבצפת ניצלו ר"פ נפשות... וק"מ נפשות נמקו ונהרגו בעו"ה... וארבעים לא נמצאו ובתיהם קבריהם. ומכולל החסידים הי"ו נהרגו ת"ק נפשות וכמו ת"ק נשארו... ומכולל הספרדים הי"ו נהרגו רובם וכל הרבנים החכמים הצדיקים הטובים..." (אגרות סופרים, חלק ב, סימן סב).
תיאור נוסף של האסון מופיע באגרת אחרת ששלח רבי ישראל משקלוב אל רבי צבי הירש לעהרין. שם מודיע לו כי האדמו"ר בעל "בת עין" ורבי גרשון מרגליות (החותמים לפנינו) שרדו את רעידת האדמה: "יבושרו כי גם ידי"ן [=ידיד נפשי] הרב הה"ג כמהר"ר אברהם דוב נר"ו והרב כמהר"ר גרשון מרגליות נר"ו נשארו לחיים..." (יערי, אגרות ארץ ישראל, סימן נד).
רבי ישראל משקלוב ראה ברעידת האדמה חלק מסימני הגאולה [בעקבות מאמר חז"ל: "בעקבתא דמשיחא הגליל יחרב"], אך ה"חתם סופר" מצא לכך סיבה אחרת. בהספד שנשא "על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל" בבית הכנסת בפרשבורג, בחודש אייר באותה שנה, אמר ה"חתם סופר" כי רעידת האדמה אירעה כעונש על כך שהעולים העדיפו את העיר צפת על פני העיר ירושלים: "רעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, וקנאת ירושלים עשתה זאת... והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת... וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלם נשכחה לגמרי... שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלם... וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד..." (דרשות חת"ס, חלק ב', עמ' 778-780).
האדמו"ר בעל "בת עין" החתום לפנינו, סבל רבות גם בפרעות מרד הפלאחים בשנת תקצ"ד ורוב רכושו נשדד. לאחר מכן ניצל בנס מרעידת האדמה בשנת תקצ"ז. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת הרעש. כאמור, רעידת האדמה אירעה בשעת תפילת המנחה. הרב מאווריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ בבית מדרשו, וכל הקהל סביבו אוחזים באבנטו. כל הבנין התמוטט, מלבד שטח מצומצם בו היו הרב והציבור [לאחר זמן סיפר הרב מאווריטש, כי ראה שהרעש היה שלא כדרך הטבע, כשאבנים נזרקו לצדדים ולא נפלו למטה לארץ מחמת הכובד, הבין שכח הסטרא-אחרא תקיף, לכן נשכב בהכנעה על הארץ, לקיים את הפסוק "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם"]. בשלט בבית מדרשו בצפת, שתלוי עד היום, נכתב: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש ר' אברהם דב האדמו"ר מאבריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".
האגרת שלפנינו נכתבה כחודש לאחר רעידת האדמה. בעקבות רעידת האדמה עזבו רבי ישראל משקלוב וחבריו את העיר צפת וביססו את קהילת ה"פרושים" בירושלים. בשנה שלאחר מכן שוב נפגעה העיר צפת מביזה שערכו השבטים הדרוזים, אז נשבה האדמו"ר בעל "בת עין" ושוחרר לאחר שהקהילה שילמה כופר עבורו.
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דוב מאווריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. עמד בקשרים גם עם הרב מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין, רבי אהרן מטשרנוביל ורבי אהרן מזיטומיר. כיהן תקופה קצרה כאב"ד חמעלניק, אך רוב שנותיו (כארבעים שנה) היה אב"ד העיר אווריטש שעל שמה נודע כ"הרב הקדוש מאווריטש". בשנת תקפ"ה עבר לעיר זיטומיר ונתמנה שם לראב"ד בית הדין.
בשנת תקצ"ג עלה לארץ-ישראל, לעיר צפת בה יסד את בית מדרשו והיה רבן ומנהיגן של קהילות החסידים בעיר צפת. אישיותו הגדולה הביאה לקירוב לבבות גדול בין כל חלקי הקהילה החסידית ובקשרים עם הקהילה הספרדית וקהילת ה"פרושים". הגאון רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א וראש קהילת ה"פרושים" העריצו מאד ובצוותא חדא ניהלו את כל עניני הציבור בעיר. היה לומד בחברותא עם הרב הקדוש רבי ליב "בעל היסורים". השיב רבים מעוון והיה מייעץ לבעלי-התשובה לעסוק הרבה בלימוד משניות.
באסונות שפקדו את צפת בשנים תקצ"ד-תקצ"ח התגלתה ביתר שאת דמותו הרוחנית כאב, מנהיג ואחיסמך לכל הניצולים, על אף שהיה בעצמו בין הנפגעים. פעל רבות להשגת סיוע ועזרה מבחוץ (כפי שמשתקף גם מהמסמך שלפנינו), שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא נתן לנטוש את העיר הקדושה. נפטר במגפת הדבר בשנת תר"א ולאחר פטירתו פסקה המגפה. נקבר במערת הצדיקים בבית החיים של צפת, על יד קברם של רבי אריה ליב מוולטישסק ורבי דוד שלמה בעל ה"לבושי שרד". סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל. [עד היום כסא מושבו עומד בבית מדרשו "בת עין" בעיר העתיקה בצפת, שם גם נמצאים ספר התורה שלו עם ארון הקודש והבימה המקורית ועוד חפצי קודש המיוחסים אליו. גבאי בית הכנסת מספרים על ישועות שנושעו אנשים לאחר ישיבה על כסאו]. ספרו הקדוש "בת עין" נדפס בירושלים תר"ז ובזיטומיר תר"י, במהדורות שונות זו מזו, ונחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות.
דף גדול, 68 ס"מ. נייר עבה. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. מספר קרעים בסימני הקיפול.
מקור: אוסף ז'אן ז'אק פייר דמזון (1807-1873), מזרחן ודיפלומט רוסי, פרופסור לשפות המזרח התיכון.
קטגוריה
ירושלים וארץ ישראל – מכתבים ומסמכים
קָטָלוֹג