מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
שלושה ספרים שנכרכו יחד: • מכילתא, מדרש הלכה לספר שמות. ונציה, ש"ה [1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה שניה. • "זה הספר ספרא", מדרש הלכה לספר ויקרא. ונציה, ש"ה [1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה שניה. • ספרי, מדרש הלכה לספר במדבר וספר דברים. ונציה, [ש"ו 1545]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה ראשונה.
כרך מוגה, עם מאות הגהות בכתב-יד בספרים 'ספרא' ו'ספרי', ממספר כותבים. העותק שלפנינו הוגה במסגרת מפעל ההגהות של ישיבת "חכמי מצרים" במפנה המאות ה-16 וה-17 (ראה מסגרת), אשר בראשו עמד רבי בצלאל אשכנזי בעל "שיטה מקובצת", ובו השתתפו גם האר"י הקדוש ותלמידים אחרים של רבי בצלאל אשכנזי. המגיהים שכתיבתם זוהתה בוודאות הם רבי חיים חברייא – תלמידו של רבי בצלאל אשכנזי ואחד מכותבי ה"שיטה מקובצת" – ורבי מנחם די-לונזאנו בעל "שתי ידות". מלבד הגהותיהם מופיעות לפנינו הגהות מכותבים נוספים שלא זוהו.
מאות הגהות, מתוכן עשרות רבות של הגהות בכתיבתו של רבי חיים חברייא (בהשוואה לכתיבת ידו הידועה). בספר 'ספרי', דף ח/2, חתומה אחת ההגהות בשמו: "חברייא" (כפי שנהג לחתום – ראה להלן).
בדפים לח/2 ו-מו/2 מספר 'ספרא' ובדפים כב/1, לא/2, לב/1, נה/1, נו/1 ו-נז/1 מספר 'ספרי' – הגהות בכתב-יד שזוהה ככתיבת ידו של רבי מנחם די-לונזאנו.
תוכן ההגהות תואם לסגנון ההגהות של חכמי מצרים, והוא כולל שינויי נוסחאות, תיקונים והוספות, על פי כתבי-יד מדוייקים שהיו לפניהם. בהגהותיו של רבי חיים חברייא מופיעים גם פירושים מקוריים משלו.
מלבד שני הכותבים הנ"ל, לפנינו הגהות מכותבים נוספים, מרביתם מכותב אחד שלא הצלחנו לזהות (באחת ההגהות נכתב: "...אמר הכות'[ב] כן כתו'[ב] בא"א [=באות אמת] אבל אני אומ'[ר]...". על ספר "אות אמת" - ראה מסגרת).
בדף לו/1 של ספר 'ספרי' הגהה ארוכה, חתומה בסופה: "הצעיר יהודה ן' מרעלי", בתוך הדברים מובאים דברים בשם רבי אישתרוק שאנג'י: "...אמנם שמעתי מפי קדוש יאמר לו הרב כמה"ר אשתרוק ן' שאנג'י ז"ל מתרץ בזה..." [רבי אישתרוק אבן שאנג'י, נולד ש"ל בערך, תלמיד מהרש"ך בשאלוניקי. בסביבות ש"נ החל לכהן כרבה של סופיה ובשנת ת' בערך עלה לארץ ישראל, הוא התיישב בירושלים ושם נפטר בשנת ת"ג. תשובותיו בהלכה נדפסו בספר 'שאלות ותשובות רבי אישתרוק ב"ר דוד אבן שאנגי', מהדורת משה עמאר, רמת גן תשמ"ב]. שתי הגהות ארוכות נוספות מכותב זה בדפי הספר.
בשער ה'ספרי' רישום בעלות: "ישיבת גי' אברהם הלוי נר"ו מ"כ". ב'ספרא', דף כג/1, בתחילת פרשת שמיני, רישום בעלות: "גי' אברהם הלוי נרו יאיר לעד אמן" [כפי הנראה, הכוונה לישיבתו של רבי אברהם הלוי בעל "גנת ורדים", רבה של מצרים].
רבי חיים חברייא, מחכמי מצרים במאה ה-17, תלמיד מובהק של רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת". רבי חיים למד בישיבתו במצרים וכתב את שיעורי רבו, והשתתף למעשה בכתיבת ה"שיטה מקובצת". רבי חיים אף היה גדול בחכמת הקבלה, והעתיק דרושים בקבלת האר"י (ראה: אביב"י, קבלת האר"י, לפי מפתח האישים).
ידועים מספר חיבורים שכתב, ביניהם ספר הדרשות שלו, המכיל דרשות מהשנים שס"ח-שע"ב, ומהווה תיעוד יוצא דופן של מרכז התורה במצרים בימי ה"שיטה מקובצת" והאר"י ושל חכמי המקום. ידוע כי עסק במדרשי ההלכה, וכתב פירושים על הספרא והספרי, וכפי שכותב בהקדמה לפירוש על הספרא: "וקריתי לפירוש שעשיתי על 'ספרי' - 'ספר חיים', ולפירוש זה הספר שעשיתי על 'ספרא' - 'חבר כהנים', ולפירוש שעשיתי על ההפטרות וקצת פסוקים מהתורה - 'חבר הקיני', ולפירוש שעשיתי על מקצת מאמרים וקצת פסוקים - 'עץ חיים'..." (מובא בספר 'המעלות לשלמה', בערכו). את חיבורו 'חבר הקיני' ראה החיד"א והוא מזכירו בספרו 'שם הגדולים' (מערכת ספרים, אות ח'). כתב היד של החיבורים הנ"ל היה בידי רבי אברהם גדיליא, ומובאות ממנו נדפסו בפירושו לילקוט שמעוני. חלק מחיבורים אלה לא שרדו וחלקם נותרו בכתב-יד וטרם נדפסו.
בספר "שיטה מקובצת" למסכת חולין, בהוצאת אהבת שלום (ירושלים תשס"ג, כרך ב'), פורסמו שרידים מחידושים שכתב רבי חיים חברייא על מסכת כתובות, בעת לימודו בישיבת רבי בצלאל אשכנזי. שם נשמר גם הקולופון שכתב: "אשבח לאל שזיכני לקרות בישיבת מורי הרב בצלאל אשכנזי נר"ו ריש סידרא דמצרים, מיציאת סוכות עד פ' אשה כי תזריע, ולא בטלתי אלא יום א' באונס...", "זה הקונטרס של הצעיר חיים חברייא שחיברתי אותו ממה שקריתי בישיבת מורי הרב בצלאל אשכנזי נר"ו מאור הגולה". תוכן החידושים שבשרידים אלה מופיע בשינויים ב"שיטה מקובצת" הנדפסת למסכת כתובות, ומכך עולה שרבי חיים נטל חלק בכתיבת ה"שיטה מקובצת" (ראה על כך: מבוא ל"שיטה מקובצת", מהדורת אהבת שלום הנ"ל, מאת ר' אלעזר הורביץ).
בקובץ 'בית אהרן וישראל', עט (שנה יד, א; תשרי-חשון תשנ"ט, עמ' ה-ח) נדפסו דברי תורה מכתב-ידו של רבי חיים חברייא, שם חותם: "זה נ"ל חברייא", בדומה לחתימה על אחת ההגהות שלפנינו.
רבי מנחם די-לונזאנו (ש"י?-לפני שפ"ו; מכונה בקיצור: רמד"ל), מגדולי החכמים והמקובלים בתקופת האר"י. נולד באיטליה ונדד רבות בחייו. בשנת של"ה הדפיס את חיבורו "דרך חיים" בקושטא, וסמוך לאותו זמן עלה לארץ ישראל, שם נפגש והתיידד עם תלמידי האר"י. תחילה התיישב בירושלים, לאחר מכן עבר לצפת. בשנת שמ"ז הדפיס בה את הספר "מדרש אגור" (מדרש שלשים ושתים מדות) אשר ההדיר. בהמשך שהה במצרים, לאחר מכן חזר לירושלים, משם הגיע לדמשק, ולאחר מכן חזר לאיטליה. בסוף ימיו חזר לירושלים ובה נפטר. בשנת שע"ח הדפיס בוונציה את חיבורו הכולל "שתי ידות", המאגד עשרה מחיבוריו (כנגד כל אצבע שב"שתי ידות"). ביניהם: אור תורה, מעריך, עבודת המקדש, דרך חיים, טובה תוכחת, ועוד. בשל חוסר תקציב לא השלים להדפיס את כל עשרת החיבורים באותה עת. במהלך השנים נדפסו חיבוריו הרבים במספר מהדורות, אך כמה מהם נותרו בכתב-יד (ראה פירוט חיבוריו במבוא לספר 'דרך חיים', הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשע"ב).
רמד"ל יגע רבות בבירור הנוסחאות המדויקות על פי כתבי-יד קדומים, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, ועל כך בנויים כמה מחיבוריו. ספרו "אור תורה" המגיה את נוסח המסורה הפך לאחד מספרי היסוד לנוסח כתיבת ספר התורה. כמו כן, הגיה וההדיר כמה מן המדרשים ואת ספר הזוהר, וכתב הגהות על חיבורים נוספים.
רמד"ל היה מקובל וכתב מספר חיבורים בקבלה. בהיותו בארץ ישראל נפגש וקיבל מגורי האר"י, כפי שכתב בהגהותיו על הלבוש (הובאו בספר 'מצת שימורים' לרבי נתן שפירא), בהתייחסו לעשיית קשר התפילין: "קשר זה נעלם מעיני רבים ובבחרותי הוקשה לי... ולא נתקרר דעתי עד שעליתי לארץ ישראל ועשו לי תלמידי האר"י ז"ל קשר כצורת דלי"ת כפולה...".
זמן מה שהה הרמד"ל במצרים, כנראה בסביבות שנת ש"ע, אז העתיק דרושים בקבלת האר"י. באחד המקומות מספר על ויכוח בחכמת הקבלה שהיה לו עם רבי חיים כפוסי, מגדולי חכמי מצרים, ומעתיק דברים מרבי ישראל בנימין, אף הוא מחכמי ומקובלי מצרים באותם ימים. על שהותו במצרים נמצא תיעוד נוסף: רבי יוסף סמברי כותב בספרו 'דברי יוסף' (מהדורת אהבת שלום, עמ' נג) כי מצא הגהה בכתב-ידו של רמד"ל (על ספר תקון יששכר, ונציה של"ט), ובה מספר רמד"ל כי בהיותו בקהיר הלך לבית כנסת אלשאמיין, ובדק שם בעצמו את ספר התורה המיוחס לעזרא. בספרו "אור תורה" מזכיר נוסחה שמצא במצרים (בפרשת וארא: "וכ"מ [וכן מצאתי] במצרים"), במקום אחר כותב: "...וכ"מ [וכן מצאתי] גם ברמב"ם של דפוס שהוגה במצרים" (שם, פרשת יתרו).
שלושה ספרים שנכרכו יחד. מכילתא: ב-לז דף. שער קרוע וחסר ברובו. ספרא: נט דף. ספרי: סג דף. גודל דפים משתנה, 29.5-28.5 ס"מ. מצב משתנה: הספר הראשון במצב בינוני-גרוע, עם כתמים רבים, קרעים עם חסרון ופגעי עש. שני הספרים האחרים במצב בינוני-טוב. כתמים ועקבות רטיבות קלים. סימני עש. דפים וקונטרסים רבים מנותקים. כריכה ישנה ופגומה, מנותקת.
-------------------
מפעל ההגהות של חכמי מצרים
במאה ה-16, עם התבססותו של הדפוס העברי, החלו ספרי הדפוס להתפשט בעולם ולדחוק את מקומם של כתבי-היד. תקופת המעבר בין כתבי-היד אל הדפוס הולידה תופעה מעניינת בקרב חכמי המזרח, והיא הגהת ספרי הדפוס מן הטעויות והשיבושים, על פי נוסחאות מדויקות שהיו בכתבי-היד שבידיהם. אחד המפעלים הידועים מאותה תקופה הוא קובץ ההגהות שנדפס תחת השם "אות אמת" בשאלוניקי שכ"ה. ספר זה מאגד מאות הגהות על מהדורות הדפוס של ספרי המדרש שנדפסו באותם ימים, ימי ראשית הדפוס, בקושטא, שאלוניקי ווונציה, בהתבסס על כתבי-יד ונוסחאות מדויקות.
באופן מיוחד עסקו בכך חכמי ארץ ישראל ומצרים, בראשם רבי בצלאל אשכנזי וחבורתו, וביניהם גם האר"י הקדוש. מפעל ההגהות של חכמים אלה פעל בשיטתיות במטרה לתקן את ספרי הדפוס המשובשים. הספרים שנבחרו להגהה היו בדרך כלל ספרי יסוד. במסגרת זו הגיהו חכמים אלה את המהדורות המודפסות של התלמוד הבבלי והירושלמי, המשנה, ספרי הרי"ף והרמב"ם, וכך גם את ספרי המדרשים, מדרשי האגדה ומדרשי ההלכה. בישיבת חכמי מצרים שבראשה עמד רבי בצלאל אשכנזי, ישבו גדולי החכמים, ביניהם האר"י הקדוש, רבי אברהם מונסון, רבי חיים חברייא ואחרים, והגיהו בכתב-ידם את ספרי הדפוס, כשהם מסתמכים על ספריה עשירה של כתבי-יד שעמדה לרשותם. מתוך בית המדרש הזה יצא גם החיבור "שיטה מקובצת", שנכתב בחלקו ע"י רבי בצלאל אשכנזי ובחלקו על ידי תלמידיו, בהם האר"י הקדוש וחבריו. חיבור ה"שיטה מקובצת" הוא קבצים על מסכתות הש"ס, בהם ריכזו החכמים הנ"ל את השיטות השונות בדברי הראשונים מתוך שפע כתבי-היד שעמדו לרשותם. אותה ספריה גדולה של כתבי-יד שימשה גם בסיס למפעל ההגהות. פירות מפעל ההגהות של חכמי מצרים שרדו רק בחלקם. מתוך הגהות רבי בצלאל אשכנזי על התלמוד הבבלי, שבמקור נכתבו על כל מסכתות הש"ס (כפי שמעיד החיד"א בספרו 'שם הגדולים', בערכו של רבי בצלאל), ידועות כיום ההגהות לסדר קדשים, אשר נדפסו במהדורת ווילנא, בשולי דף הגמרא, תחת השם "שיטה מקובצת" [חיבור זה סודר לדפוס על-ידי תלמידו רבי שלמה עדני, שבמקור קרא לחיבור זה "מלאכת שלמה לחכמת בצלאל"]. הגהות על מסכתות נוספות וכן על חיבורים אחרים נדפסו אף הן במספר מקומות, לעתים רק באופן חלקי. הגהות על ספרים שלא הגיעו אלינו מוזכרות בספרי גדולי הדורות, כגון "ספר המוגה" על "משנה תורה" לרמב"ם המוזכר בדברי רבנו יוסף קארו ב"כסף משנה" ("ספר מוגה, הבא ממצרים"), או ההגהות לסדר "מסורת התורה" המוזכרות רבות בדברי ה"כסף משנה" ובספרי מהר"ם די-לונזאנו על עניני "המסורה", ועוד.
דף כתוב מצדו האחד, שני טורים בעמוד. למעלה מ-70 שורות בכתב-יד קדשו של רבי חיים ויטאל. קטע מתוך חיבור של סגולות ורפואות ו"קבלה מעשית" שכתב מהרח"ו. בדף שלפנינו רשימות עם הנחיות מיוחדות בחכמת האלכימיה (שאצל המקובלים היתה קשורה עם סודות חכמת הקבלה). בין היתר הוא כותב הוראות והנחיות לעיבוד וזיקוק זהב ומתכות יקרות אחרות. כמו כן מובאות הנחיות כיצד "להתיך הנחושת בנקל יותר מטבעו" (אות סג), "לתת צבע נפלא לזהב הרע..." (אות סז), "לעשות הזהב או הכסף פירורין וגרגירין דקים קטנים, לעשות בהם מלאכה" (אות סח), "להמית כ"ח [=כסף חי (כספית)] ולהקשותו כאבן ויעמוד באש" (אות סט), ועוד.
המקובל האלוקי רבינו חיים ויטאל (מהרח"ו), תלמידו הגדול ו"מעתיק השמועה" של האר"י הקדוש. נולד בשנת ש"ג בעיר צפת, שהיתה באותם ימים מרכז רוחני ואבן שואבת לגדולי תורה ויראה. בראש חכמי העיר עמד באותם ימים מרן רבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך", וביניהם היו הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ (מחבר "לכה דודי"), המבי"ט, רבי משה אלשיך, ועוד. מהרח"ו קיבל תורה מפי המהר"ם אלשיך, גדול תלמידי מרן ה"בית יוסף". ב"ספר החזיונות" שלו מזכיר רבי חיים ויטאל את לימודו אצל מהר"ם אלשיך בשנת שי"ז (בהיותו כבן י"ד) וכותב כי באותה שנה "צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו". מהר"ם אלשיך אף סמך את רבי חיים מכח ה"סמיכה" שקיבל מרבו מרן ה"בית יוסף". במקביל, החל מהרח"ו את לימודיו בתורת הסוד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ש"ל עלה רבי יצחק לוריא - האר"י הקדוש ממצרים לארץ ישראל והתיישב בצפת. באותה שנה נפטר הרמ"ק, והאר"י היה ליורשו. עם התגלות אורו של האר"י הקדוש בצפת, הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המקורב ביותר והסמכות הראשונה במעלה לתורת הקבלה של האר"י. במשך כשנתיים ישב מהרח"ו לפני האר"י וכתב כל מילה שהוציא מפיו.
כתבי מהרח"ו הם משנת-היסוד של תורת האר"י שנפוצה בדורות שלאחר מכן. החיד"א מספר (שם הגדולים בערכו) כי רבי חיים ויטאל לא נתן רשות לאף אדם להעתיק מהכתבים שרשם מפי רבו, אך פעם אחת - כשהיה חולה מאוד, שיחדו התלמידים את בני ביתו, שנתנו להם "ת"ר ניירים" (600 דפים) מכתיבת ידו של מהרח"ו, ואלו הועתקו בתוך שלושה ימים על ידי "מאה סופרים". לאחר פטירת האר"י עבר מהרח"ו למצרים. לאחר מכן שהה זמן מסוים בירושלים ואחר-כך עבר לדמשק, שם נפטר בשנת ש"פ. עיקר תורת האר"י נכתבה על ידו בחיבור "עץ חיים", ובחיבור "שמונה שערים" שסידר בהוראתו בנו רבי שמואל ויטאל. על אף שהאר"י סמך את ידו רק על מהרח"ו ככותב ומפרש דבריו, נמצאו גם חיבורים מהאר"י שכתבו תלמידים אחרים מ"גורי האר"י". גדולי המקובלים בדורות שאחריו חזרו והדגישו את היותו של המהרח"ו הסמכות העליונה לפירוש דברי האר"י, והזהירו שלא להסתמך על כתבי תלמידי האר"י האחרים. מהרח"ו עצמו כותב בהקדמה לספרו "עץ חיים": "דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה, לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד. וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה - טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו...". מהרח"ו ניסה להגביל ככל יכולתו את הפצת תורת האר"י, ובין היתר ציווה לגנוז בקברו כתבים רבים מתורת האר"י. רק לאחר פטירתו החלו להתפרסם כתביו בדרכים שונות ובעריכות שונות. בין היתר, הוצאו מקברו דפים רבים לאחר שחכמי הדור עשו "שאלת חלום", והם שימשו כבסיס לחיבורים נוספים מתורת האר"י (על גלגולי העריכות השונות של תורת האר"י מכתבי רבי חיים ויטאל, ראו בהרחבה בספר "קבלת האר"י", מאת ר' יוסף אביב"י). בין החיבורים שכתב מתורת האר"י נודעו הספרים: עץ חיים, שמונה שערים, אוצרות חיים, אדם ישר, דרך עץ חיים, פרי עץ חיים, שערי קדושה, ועוד.
לספר רפואות זה של מהרח"ו נודעו מספר שמות: "ספר הפעולות", "תעלומות חכמה", "ספר קבלה מעשית", "ספר הרפואות", "רפואות וסגולות". חיבור הרפואות של מהרח"ו לא נדפס יחד עם כל כתביו. במשך שנים נדפסו ממנו רק קטעים ספורים בספרי הסגולות והרפואות. לאחרונה נדפס בשלמותו ("ספר הפעולות", מודיעין עילית, תש"ע).
על גדולתו וקדושתו של רבי חיים ויטאל כותב החיד"א כי "נשמתו היתה גדולה מאד ונקיה יותר מכל בני דורו". ידוע כי חזה דברים רבים ברוח הקודש. את חזיונותיו המופלאים תיעד ביומנו, שנדפס באופן חלקי תחת השם "שבחי ר' חיים ויטאל", ולאחרונה נדפס במלואו תחת השם "ספר החזיונות".
[1] דף (כתוב מצדו האחד). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים משוקמים. הדף הודבק בגבו על נייר לשיקום.
קונטרס בן ארבע דפים, בכתיבה אוטוגרפית של המחבר – רבי ישראל יעקב אלגאזי, עם מחיקות, סימונים, תיקונים והוספות בין השורות.
בראש דף א, עמוד ב, מופיעה הכותרת: "דרוש אדרוש יום ד' לחדש אייר שנת התק"ד לשמועת הרב המופלא חיים אבו[לעפיא] זצוק["ל]". הדרוש מתחיל בפסוק "תענו את נפשותיכם האזרח והגר הגר בתוככם...".
הדרוש לא נדפס. הדפים שלפנינו הם כפי הנראה מטיוטה שהכין רבי ישראל יעקב אלגאזי לפני אמירת דרוש ההספד (וכפי שעולה מלשון הכותרת: "דרוש אדרוש..."). הדרוש שנשא לבסוף נדפס בספרו של רבי יעקב אלגאזי "שארית יעקב" (קושטא תקי"א, דף לו). הדרוש שנדפס שונה לגמרי בתוכנו מהדרוש שלפנינו, מלבד פסוק הפתיחה ("תענו את נפשותיכם...") ופסקה אחת נוספת, הדומה בתוכנה, אך נמצאת לפנינו בשינויים. כותרת הדרוש שנדפס בספר היא: "דרשתי פה ירושלים ת"ו י"ד לחדש אייר מהתק"ד לשמוע'[ת] המופלא מהר"ח אבולאעפייא זצוק"ל".
בתוך הדרוש שלפנינו לשונות קינה, הספד ותמרורים על פטירת הגאון רבי חיים אבולעפיה, שהיה רבו של רבי ישראל יעקב אלגאזי, בעיר הולדתו אזמיר: "הלא למשמע אזן דאבה נפשנו... ונמס כל לב ורפו כל ידים... יגדל המספד בירושלים...", "מלך חיים זכור ה' מה היה לנו איש חי נפש חיה יחידה תמה ונקיה שר וגדול ליהודים...", "אור ישראל וקדושו גדול אדוננו, אבי אבי, רבי רבי, רכב ישראל ופרשיו, השם נפשנו בחיים... על דא והאי קא בכינא...", ועוד.
בעמוד הראשון שלפנינו מופיעה "חתימת הדרוש" של דרשה אחרת, כתובה בשפה מליצית, עם בקשות לגאולה ולברכה: "הראנו ד' חסדך... הראנו נפלאות וזכור נא את בנך את יחידך אשר אהבת משיח אלדי ישראל וירושלים די דהבא, רפא שבריה ואת העם היושב עליה..."
הגאון המקובל רבי ישראל יעקב אלגאזי (ת"מ-תקט"ז, אוצר הרבנים 12226), נולד באזמיר לאביו – רבי יום טוב אלגאזי. היה תלמידו של רבי חיים אבולעפיה (השני – רבה של אזמיר ומחדש היישוב היהודי בטבריה), שאותו הספיד בדרוש שלפנינו, ושל רבי יצחק הכהן רפפורט בעל "בתי כהונה". עלה לירושלים לפני שנת תצ"ז. מגדולי הדיינים ומרביצי התורה בירושלים, מראשי ישיבת המקובלים "בית אל" בזמן רבי גדליה חיון והרש"ש. משנת תקט"ו כיהן כ"ראשון לציון" וכרבה של ירושלים. מספריו: שלמי ציבור, שמע יעקב, ארעא דרבנן, ועוד. הוציא לאור את הספר "חמדת ימים" וחותם בשער "תולעת יעקב בכמה"ר יום טוב אלגאזי". יש שטענו כי הוא מחבר הספר "חמדת ימים". מתלמידיו היו גדולי חכמי ומקובלי ירושלים, בהם הגאון חיד"א ובנו המפורסם מהרי"ט אלגאזי.
[4] דף, כתובים משני צדיהם. 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט בלאי בשוליים. כריכת עור חדשה מהודרת.
כתיבת-יד סופר, בכתב-בינוני, שני טורים בעמוד, עם מאות תיקונים והוספות בעצם כתב-ידו של המחבר (בכתיבה ספרדית רהוטה - כולל קטעים שלמים בכתיבת-ידו של המחבר). בסוף הכרך כרוכים [4] דפים (בכתב-יד סופר. כתיבה ספרדית רהוטה) של חידושים על כמה סימנים משו"ע או"ח.
תוכן הדברים מקביל בחלקו (בניסוח שונה) לדברים שנדפסו בספרו הנודע "מטה יהודה" על שו"ע אורח חיים, ובחלקו קטעים רבים שלא נמצאים בנדפס. כמחצית מתוכן כתב היד לא נדפס כלל. רוב ההוספות והתיקונים שבכת"י המחבר, לא נכללו בנדפס. כפי הנראה לפנינו מהדורה שונה, ויתכן שהיא "מהדורה קמא" של החיבור [לדוגמא הקטע על הלכות קטנות סי' קמ הנמצא בכתה"י בדף קסה/2, שולב בנדפס בלשון אחרת בתוך דבריו בסימן תק"ן דין א': "ותמהתי על מהר"י חאגיז ז"ל בס' הלכות קטנות ח"ב סי' ק"מ..."].
הגאון רבי יהודה עייאש (תמ"ח-תשרי תקכ"א), מגדולי האחרונים. מחכמי אלג'יר וירושלים. תלמידו המובהק של רבי רפאל צרור מהעיר אלג'יר. כיהן בעיר כרב וכדרשן, ובשנת תפ"ח נתמנה לרבה של העיר אלג'יר. בשנת תקט"ז עזב את משרתו לאחר כעשרים ושמונה שנות כהונה, ועלה לארץ ישראל דרך העיר ליוורנו. עם בואו לירושלים בשנת תקי"ז, נתמנה לראב"ד בית הדין בירושלים והצטרף ללומדי ישיבת "כנסת ישראל". מספריו: "מטה יהודה" ו"שבט יהודה" על השו"ע, "לחם יהודה" על הרמב"ם, "בני יהודה" על הרמב"ם, שו"ת "בית יהודה", "קול יהודה" על התורה, ועוד.
נודע בדורו כאחד מגדולי ישראל, ורבי יהונתן אייבשיץ כותב עליו בהסכמה לספרו "וזאת ליהודה" (זולצבאך, תקל"ו): "הרב הגאון פאר הדור... נודע בישראל גדול הוא וגדולים מעשיו". בהסכמת המהרי"ט אלגאזי לאותו ספר, נכתבו תארי הערצה מופלגים: " הרב המובהק חסידא קדישא, מעין דוגמא של מעלה, רב דומה למלאך". דבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים, כדוגמת החיד"א והגרעק"א. החיד"א בספריו מתייחס אליו בהערצה רבה ומביא את דבריו בעשרות מקומות בספריו. באחד המקומות כותב החיד"א על דבר שזכה לכוון לדעתו: "והן עתה נדפס ספר מטה יהודה להרב מהר"י עייאש... ושם ראיתי שכיוונתי לדעתו, דעת עליון" (מחזיק ברכה, או"ח, סי' מז, ב). רבי יהודה עייאש היה מן המסכימים בשעתו על ספרו הראשון של החיד"א "שער יוסף" (ליוורנו, תקי"ז).
[20] דף, מתוכם כ-19 דפים כתובים (ב-16 הדפים הראשונים מספור דפים: קנא-קסו). 31.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי וקרעים, עם פגמים קלים בטקסט. נזקי עש ופטריה. כריכה ישנה.
בשולי הגליונות אלפי הגהות ארוכות (רובן פגומות וקצוצות) בכתב ידו של רבי דוד חיים קורינאלדי, אחד ממפרשי המשנה הנודעים. בבדיקת תוכן הגהות אלו התברר כי לפנינו ה"מהדורה קמא" לחיבורו הגדול "בית דוד" על המשנה.
הגאון רבי דוד חיים קורניאלדי – רד"ק (ת"ס-תק"ל), מחכמי איטליה ומגדולי מפרשי המשנה. מחבר הספר "בית דוד" על ששה סדרי משנה (שנדפס באמשטרדם, תצ"ח-תצ"ט). חתן רבי יצחק ב"ר אשר פאציפיקו מויניציאה. שימש ברבנות בערי איטליה. תחילה התגורר ברוויגו, ומשנת תק"ז בערך רב בטריאסט. פוסק, מדקדק ובקי גדול בחכמות. העיד על עצמו שלמד תורה מתוך יסורים קשים. בעקבות חיבורו "בית דוד" נקלע לפולמוס חריף עם רבי דוד פארדו שהרבה להשיג עליו בספרו "שושנים לדוד" (ונציה, תקי"ב). רבני ליוורנו עשו שלום ביניהם, ובעקבות זאת כתב רבי דוד פארדו התנצלות מיוחדת בראש החלק השני של ספרו. במהלך הויכוח היו שהעלילו על רבי דוד שספרו "בית דוד" לא התחבר על ידו, אך רבי יצחק לאמפרונטי שהיה ידידו הטוב (והביא מתשובותיו בספרו "פחד יצחק") כתב אגרת פיוסים לנחמו על כך: "לכל הדברים אשר ידברו צריו אל ישית לבו, וכך דרך המתלוננים כשלא יוכלו להוציא דבה רעה על החיבור מלינים על המחבר, וככה אירע לו בספרו הנחמד בית דוד... ונשבע אני שמעולם לא עלה במחשבתי שאיש אחר חבר אותו".
רבי דוד קורינאלדי היה רגיל לכתוב את חידושיו כהגהות בגליוני ספריו, ובכרכים שלפנינו נראה כי גם חיבורו הגדול לפירוש המשנה, נכתב בתחילה כהגהות בגליון ספרי המשניות שלו. הגהותיו של רבי דוד חיים קורינאלדי על השו"ע היו למראה עיני החיד"א, כפי שכותב בספרו 'שם הגדולים' (מערכת ספרים, ערך בית דוד וערך הגהות וחידושי דינים), והוא מצטט מהן עשרות פעמים ברבים מספריו (כגון: חיים שאל, שיורי ברכה, טוב עין, ועוד).
שני כרכים. כרך סדר קדשים חסר בתחילתו, וכולל רק את המסכתות כריתות-קנים. דפים קיד-קסג בלבד. כרך סדר טהרות נמצא בשלמותו: [1], רכג דף. כ-21 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים רבים. פגעי בלאי ועש קשים, עם פגימות בטקסט המשנה ובטקסט ההגהות (חלק מהדפים משוקמים). שוליים קצוצים עם פגיעות קשות בטקסט ההגהות. כריכות חדשות עם שדרות קלף.
כתב-יד, חיבור שלם על שמות גיטין, מאת רבי יצחק בכר דוד מקושטא בעל "דברי אמת". [תורכיה, ראשית שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18]. תגלית: חיבור שמובא בספרי גדולי הפוסקים ומעולם לא נדפס, והיה נחשב עד כה כחיבור אבוד.
כתב-יד שלם, כתיבה ספרדית רהוטה אופיינית למקום ולתקופה, עם רווחים שהושארו בין הפסקאות לצורך כתיבת הוספות.
בדף הכריכה הקדמית נכתב: "קונטריס זה סדרו וחברו ה' מהר"י ב"ד [יצחק בכר דוד] זלה"ה".
כתב היד היה ברשות נכד המחבר, רבי יעקב בכ"ר דוד, שכתב תחת הרישום הנ"ל: "ואני נכדו יעקב בכר דוד הי"ו הוספתי בתוכו שמות אשכנזים". ואכן, לאורך כתב-היד הוסיף רבי יעקב הוספות בכתב-ידו, רבות מהן על שמות אשכנזיים (כגון "הינדא", "הירש", "וואלף", "זלמן", "מינדיל", "פיגא", "פריידא", ועוד).
במספר מקומות הגהות ותוספות בכתיבה זעירה נאה, אחת מהן חתומה: "אב"י". יש לשער כי הכותב הוא בנו של המחבר רבי אברהם בכ"ר יצחק. הגהות בודדות מכותבים נוספים.
החיבור שלפנינו, שצוטט רבות בספרי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, הוא חיבור יסודי בהלכות החמורות של כתיבת הגט, המתעד את פסקיו של בעל "דברי אמת", מגדולי הפוסקים באותו דור, להלכה ולמעשה כפי שנהג בבית דינו בקושטא. החיד"א מזכיר חיבור זה ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך 'דברי אמת'): "ויש לו עוד חבור בשמות הגיטין נחמד מאד". חיבור זה, שבו פסקים והוראות להלכה ולמעשה בעניין כתיבת שמות בגיטין, היה למראה רבים מגדולי הפוסקים האחרונים, כשהוא עדיין בכתב-יד, והם סמכו עליו בשאלות החמורות שבהלכות אלו. עד כה נודע החיבור רק מן הציטוטים הרבים בספרי הפוסקים, ולא היתה ידועה כל העתקה ממנו. החיבור נעלם ברבות הימים ונחשב כאבוד, ורק עתה התגלה לפנינו, עם הגהותיהם של בנו ונכדו של המחבר.
בין גדולי האחרונים המצטטים מן החיבור שלפנינו ניתן למנות את רבי חיים מודעי בספרו "טיב גיטין" (המזכירו בשם: "נמוקי הרב המובהק כמוה"ר יצחק בכר דוד ז"ל"), רבי אליעזר די טולידו בספרו "משנת רבי אליעזר" (מזכירו: "קונ'[טרס] של שמות הגיטין כ"י [=כתב יד] של הרב מהר"י ב"ד ז"ל מארי דאתרין"), רבי רפאל חיים מנחם פראנג'י בספרו "ישמח לב" (מזכירו: "קונט'[רס] שמות הגיטין כ"י [=כ"י] להרב המפורסם בעל ס' דברי אמת"), רבי אהרן אברהם ן' ארולייא בספרו "מים החיים" ("דברי ה'דברי אמת' שכתב בקונ' הגטין כת"י המצוי אצלינו"), רבי שמואל בן חיים משה בספרו "שמן המשחה" ("הרב הגדול מהר"י ב"ד בעל דברי אמת בסדר הגט כת"י"), ועוד. בהשוואה שערכנו נמצאו הדברים שצוטטו שם בכתב-היד שלפנינו (ראה חומר מצורף).
מלבד חשיבותו ההלכתית, החיבור מכיל גם חומר רב ערך על מקורם וגלגולם של שמות גברים ונשים וידיעות מעניינות (כגון השמות הלועזיים שהיו נוהגים בקושטא ובסביבתה באותם ימים, המשמעות העברית של אותם שמות, ה"מליצות" שניתנו לשמות אלו, ועוד; ראה מסגרת). במספר מקומות מביא המחבר עדויות מגיטין שסודרו בתקופות קדומות יותר, בקושטא ובמקומות אחרים.
בשלושת הדפים האחרונים של כתב-היד נרשם (בכתיבה שונה) "סדר הגט" - הנחיות והוראות לכתיבת הגט ונתינתו - בשפת הלאדינו.
רבי יצחק בכר דוד (תנ"ה בערך-תקי"ב בערך), בעל "דברי אמת", יליד קושטא ומגדולי חכמיה. החיד"א מכנהו בספריו: "גדול הדור", "גדול דורנו" ו"מופת הדור". שימש כדיין בקושטא, לצד הגאון בעל "מחנה אפרים" ועוד מגדולי העיר, ובהמשך היה גם לאב"ד. שמו נודע כבר בחייו בכל תפוצות ישראל, וה"נודע ביהודה" שלח אליו עם רבי גרשון מקיטוב את תשובתו הידועה, והכתירו בתארי כבוד מופלגים - ראה להלן. לאחר פטירתו נדפס ספרו "דברי אמת" (קושטא תק"כ), הכולל שו"ת בהלכה, "קונטרסים" עם חידושים על סוגיות הש"ס, וכמה מדרשותיו. על אף שהספר כולל רק מעט מתורתו, הוא התפרסם כבר בדורו כספר יסוד בהלכה ובפלפול וממנו נודעה גדולתו של המחבר, וכפי שכותב החיד"א (שם הגדולים, שם): "...הרב מהר"י בכר דוד... היה אביר הרועים מרבני קושטנדינא, ומספרו נראה יקר תפארת גדולתו ורוב בקיאותו". במיוחד חלק ה"קונטרסים" בספרו נודע בעמקותו ובקושיותיו החריפות, וזכה בשעתו להיחשב כאחד מספרי הפלפול החשובים בבית המדרש.
רבי יצחק בכ"ר דוד בא בקשרי שו"ת עם הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" שכתב אליו בהערצה רבה. היה זה בעקבות תשובתו המפורסמת של ה"נודע ביהודה" לאסור אשה שזינתה בעיר ברודי, שהסעירה בשעתו את עולם התורה. בעקבותיה נאלצו ה"נודע ביהודה" ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) לעזוב את העיר ברודי, בשל רדיפת תקיפי המקום - בני משפחת האשה הנאסרת (ראה על כך בהרחבה: קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13 ובמסגרת שם). לאחר פרשיה זו עלה רבי גרשון מקיטוב לארץ ישראל. בדרכו עבר בקושטא ושם נפגש עם רבי יצחק בכר דוד והראה לו תשובת ה"נודע ביהודה". בעל "דברי אמת" כתב אז תשובה ארוכה עם השגות על פסקו של ה"נודע ביהודה" וזה השיב לו מכתב תשובה על השגותיו. תשובת רבי יחזקאל לנדא לבעל "דברי אמת" נדפסה בספר השו"ת שלו (נודע ביהודה, אבן העזר, מהדורה קמא, סימן עג). בראש התשובה כותב ה"נודע ביהודה": "אמר יחזקאל: התשובה שלי הנזכרת הגיע לק"ק קונשטאנטינא רבתא ליד הגאון המפורסם הרב המובהק חכם יצחק בכר דוד וכתב לי תשובה ארוכה...". בראשית מכתב התשובה מפליג ה"נודע ביהודה" בתארי שבח והערצה רבים לבעל "דברי אמת": "מי כמוהו דעה מורה, שר התורה... חכמתו פניו תאירה, ה"ה כבוד מעלת יקרת תפארת ישראל, ראש גולת אריאל, איש חי רב פעלים מקבצאל, רב הרבנים גאון הגאונים פאר העתים חמדת הימים, ראש הבשמים, המאור הגדול מאיר עיני הגולה החכם הכולל, אין גומרין עליו את ההלל, המפורסם לשבח בתורה ובמעדים טובים, לתורתו הכל תאבים, מרביץ תורה לרבים... שמו הקדוש והטהור הכל מפארים ומשבחים, חכם יצחק בכר דוד ה"י לנצח". בהמשך מזכיר ה"נודע ביהודה" את רבי גרשון מקיטוב כמי ש"תיווך" ביניהם, ומתנצל על שהעז להשיב על ההשגות: "דברי קדשו ותשובתו על הפסק אשר היה ביד זה רעי ואהובי החכם השלם חסידא קדישא חכם אברהם גרשון אשר הגיעני בירח האיתנים... ותורה היא וללמוד אני צריך והם הרהיבוני לגשת, ואם ירא אנכי פן תכסני בושת...". לפי המסופר, בעל "דברי אמת" לא הסכים לתשובותיו של ה"נודע ביהודה" על השגותיו, ושלח לקהילת ברודי כי יושיבו בית דין ויתירו את האשה לבעלה בהסכמתו, וכך אכן נעשה (כך רשם רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בהגהותיו לספר 'שם הגדולים', שנדפסו בקובץ ישורון, כג, עמ' רעא).
ההערצה לבעל "דברי אמת" המשיכה גם אצל תלמידיו של ה"נודע ביהודה". הגאון רבי אלעזר פלקלס מזכירו בשם "איש האלדים קדוש הגאון מו"ה יצחק בכר דוד..." (שו"ת תשובה מאהבה ח"א, סימן קסח), ובמקום אחר כותב על דבריו: "דברים חריפים ובקיאים ואמתיים אשרי עין ראתה אלה" (שם, ח"ג, בהערות שלאחר תשובה תח). חברו רבי בצלאל רנשבורג כותב על בעל "דברי אמת": "והוא הפליא לעשות מכל אשר הי' לפניו... כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים, ואליו יש לשמוע כי רב הוא וכל דבריו כגחלי אש" (פתחי נדה, דף סא, ב).
בדור שלאחר מכן, אנו מוצאים את ההערצה לספר "דברי אמת" בתשובותיו של הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב". באחד המקומות כותב: "הנה היום זכיתי שהגיע לידי ספר נחמד אשר משתוקק אנכי זה רבות בשנים לראותו, הוא ספר דברי אמת מהגאון בכר דוד ז"ל..." (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, סימן קנז). בהמשך מזכירו ה"שואל ומשיב" בכמה מתשובותיו, ובסיום אחת מהן (מהדורה רביעאה, סוף סימן מה) כתב: "...ובברכת הזבח... הביא קושיא זו... ובתומים... האריך בזה... ועיין קצה"ח... שהאריך בזה הוא ואחיו ז"ל, ואילו היו רואים דברי ה'דברי אמת' בזה, שלא הניח פינה שלא נשתטח בה בענין הזה, היו מתבשמים מתורתו". על הביקוש הרב לספר במרחב האשכנזי תעיד ההדפסה החוזרת של ספרו בהלברשטאט שבגרמניה, בשנת תרכ"א.
מלבד ספרו "דברי אמת" ידוע חיבור נוסף שלו ששרד בכמה העתקות אצל חכמי קושטא. חיבור זה נקרא "זכרונות" והוא נדפס באופן חלקי, בשנת תשל"ז, מתוך העתקה של "הסבא קדישא" רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי, תחת השם "מערכות דברי אמת", עם הגהות הרב אלפאנדארי. חלקו הגדול נמצא עדיין בכתב-יד.
חיבור נוסף שהיה ידוע ממנו הוא חיבור זה על שמות גיטין, שכאמור צוטט רבות בדברי הפוסקים ונחשב עד כה כאבוד, ורק כעת התגלה לפנינו.
רבי אברהם בכ"ר יצחק, אחד משלושת בניו של בעל "דברי אמת", שהיו שלושתם מחכמי ורבני קושטא. הבנים האחרים הם רבי יעקב ורבי דוד.
רבי [נסים] יעקב בכ"ר דוד, נכדו של ה"דברי אמת", מחכמי קושטא הנודעים, כיהן כ"חכם באשי" החל משנת תר"א. בראש הסכמתו לספר "שמן הטוב" לרבי יעקב בן יוסף הרופא (קושטא תר"ט) הוא מכונה: "הרב המופלא וכבוד ה' מלא מרן מלכא מוכתר בכתר מלכות כמוהר"ר יעקב בכר דוד". בראש הסכמתו לספר "ישמח משה" לרבי שבתי גאליפוליטי (אזמיר תרכ"ח) הוא מכונה: "סבא קדישא ר"מ ור"מ ראש בי דינא רבה על ארץ רבה עוב"י [עיר ואם בישראל] קושטא". רבי חיים פאלאג'י מזכירו בספרו "חוקות החיים" (חו"מ, סימן צא): "הרב הזקן העומד היום שהוא הרב המו' כמוהר"ר יעקב בכר דוד נר"ו" (ראה חומר מצורף).
[49] דף. 17 ס"מ. מצב בינוני. מספר דפים במצב גרוע. כתמים ופגעי רטיבות. פגעי עש ופטריה בכל הדפים. פגעים קשים במיוחד בדפים הראשונים, בפינה השמאלית תחתונה, עם פגיעה בטקסט. בשאר הדפים פגיעה קלה יותר, עם חסרון מילים מתוך הטקסט. כריכת עור מקורית, פגומה.
-------------
החיבור "שמות גיטין" שלפנינו, מאת רבי יצחק בכ"ר דוד בעל "דברי אמת", ערוך כלקסיקון שמות על סדר א"ב, והוא כולל דיונים הלכתיים ופסקים על האופן הנכון של כתיבת כל אחד מן השמות בגיטין.
בחיבור מתועדים שמות גברים ונשים שהיו נפוצים באזור תורכיה וארצות המזרח באותם ימים, כדוגמת: אישטרילייא, איזמיראלדא, אורא בוצינא, בונא, בונשינייור, בוליסה, בנבנשת, בייאנקה, גאמילה, גראסיא, דולסא, דייאמאנטי, חליסייא, זאפ'ירה, זיקארינה, זרקה, חנין, חנוכה, יאסמין, מבורך, מורינו, מליחה, מאייור, מוסה, מילכא, מרקיל, סלטאנה, סולימאן, סימא, עבדאלה, עזיזה, כליפא, פרוספירו, קונסולא, קלארה, קונורטי, שבתולה, ועוד.
בתוך דבריו הוסיף המחבר פרטים מעניינים, כדוגמת משמעות השמות, הטיות שונות של השם, מקור השם בשפות שונות, ועוד. כך לדוגמה הוא כותב בפירוש השם "דיאנא": "שם זה מצוי בינינו ופירושו שיש כוכב שקוראים אישטרילייא דיאנא". על השם "סימא" הוא כותב: "שם זה הורגלו בו ולא ידענו אם הוא לשון ארמי... אפשר שהוא נגזר משם שמחה...".
באחד הדפים מוקדש ערך לשם האשכנזי "ליב". בתוך דבריו דן המחבר מספר פעמים בשמות או בכינויים אשכנזיים. כך לדוגמה הוא כותב על השם "זרקה": "זרקה - שם זה מצוי בינינו אבל לא ידענו פירושו, וגם לא נמצא בשום ספר ונר'[אה] לע"ד [=לעניות דעתי] דשם זה הוא לקוח משם אשכנז, שכתבו רבני האשכנזים שלשרה קורין שארקה והספרדים קורין זרקה, ובשם של זפירה יש קורין זאפירה ויש קורין סאפירה".
באחד המקומות מאריך המחבר לסקור את הטיות החיבה לשמות שונים: "יש מליצה שאומרין 'לה', כמו לשרה - שרלה, לרבקה - רבקולה, לשמחה - שמחולה... לרוזו - רוזולא, לחנה - חנולה; ויש מליצה שאומרין 'זא', כמו גארסייא - גראסייוזא... פריסייא - פריסייוזא; ויש מליצה שאומרין 'נה' - כמו מלכה - מלכונא... ויש 'צה', כמו קיירה - קייראצה, בולה - בוליצה...".
כתב-היד נעשה עבור "היקר יצחק יצ"ו בן הזקן כמ"ר יאודה מפאציפיקו יצ"ו מעיר אנקונא יע"א", כפי שנרשם בשני השערים. כולל שני חיבורים: "הלכות שחיטה - בשאלות ובתשובות ופתרונם בלשון איטאליאנו" ו"הלכות בדיקה - עם שאלות ותשובות ופתרונם בלשון איטליאנו". החיבורים מכילים את סיכום הדינים בהלכות אלו, בצורת שאלות ותשובות, והם כתובים בעברית ואיטלקית לסירוגין.
לכל אחד מן החיבורים שער מאויר, ברמה אמנותית גבוהה במיוחד. בתחתית כל שער חתם האמן את שמו: "מעשה ידי הצעיר יעקב ישראל ן' יוסף חיים מונטיפיורי".
בשער הראשון איור זוג תרנגולים ובשער השני איור בהמה בעלת קרניים. בדף שלאחר השער השני, איור צבעוני של "צורת הריאה".
בסוף החיבור השני שני עמודים עם לוחות צבעים, שמטרתם לשמש כלי עזר לתהליך בדיקת הריאה (ראה בחיבור שלפנינו, עמודים עד-עו, פירוט "המראות הפסולות"). לוחות הצבעים מעוטרים בסגנון רוקוקו: צדפות, רוקיות ועלי אקנתוס.
כל העמודים תחומים במסגרת מרובעת.
הצייר, יעקב ישראל מונטיפיורי (נולד 1748) היה בן למשפחת מונטיפיורי אשר גרה בעיר אנקונה (היא הענף האיטלקי של משפחת השר הידוע משה מונטיפיורי). לוח שנה מאויר מעשה ידיו נמכר בעבר במכירת "קדם" (קטלוג 25, פריט מס' 10).
[2], 1-23 עמ' (מסומנים גם: א-כג); [2], 1-89 (מסומנים גם: א-פט), [2] עמ' + 12 דפים ריקים. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים, כתמי רטיבות. קרעים מחריכת הדיו של המסגרת בחלק מהדפים, משוקמים בהדבקה. כריכת עור עתיקה נאה, עם הטבעות מוזהבות.
כתיבה תימנית נאה, עם איורים קבליים, "חותמות מלאכים" ואותיות משונות, סמלי מגן-דוד, טבלאות ושרטוטים עם צירופי שמות ואותיות.
בדפים רבים נוסחי קמיעות, השבעות וסגולות, לשמירה, הצלחה, רפואה, ישועה והצלה, למצבים שונים בחיי האדם. דוגמאות אחדות: "למקום סכנה", "להמית רשע", "להמית שונא", "קבלה אצלי לרואה ואינו נראה", "לבטל לשונות רעות ולהטות לב אדם עליך", "קמיע טב לכל מילי", "לעשות שלום בין איש לאשתו", "לבטל חולת אהבה", "לנחשים שלא יזיקו", "לאחיזות עינים", "שלא יכנסו גנבים לבית", "לראות גן עדן בחלום", "אם רצה כלכלה ופרנסה", "לאהבה עזה", "לשמירת הדרך", "להריון", "לאשה שלא תפיל", "לשמירת הבית מן הלסטים", "להצליח בקפיצת הדרך", "להכריח את השופט או הדיין לעשות חפצך", ועוד.
בראש כתב היד חיבור "סוד ניקודי שמות" – אופני ניקוד של שם הוי"ה ופעולותיהם [בין היתר: "לבטל כשפים ושלא ישלטו עליו", "להיות אדם מצליח במעשיו", "שלא יהיה ניזוק בהתהלכו בספינה וכן בכל מים", "אחר עלותו לגדולה שלא ירד ממנה", ועוד].
בין כותרות החיבורים האחרים: "גורלות דע"ה" [דניאל עליו השלום], "ייחוד לאדם משועמם", "ספר המפעלות", "קבלה מעשית", "ספר החול למ"ו שלום שבזי", "ספר הפעולות", "כתאב אלט'ב" (ספר הרפואה), "כתאב אלקאנון" (ספר הקאנון), "ספר השאלות להראב"ע", "חכמת התכונה", "ספר הפרכוס", ועוד.
בדפים [8-12] נכתבו "סודות" שונים: "סוד אותיות שם המפורש", "סוד זה שמי לעולם", "סוד דרכי השם", "סוד ארבעים מאורות", "סוד ועוד בה עשיריה", "סוד המסעות שנסעו ישראל ממצרים", "סוד הרוצה להשתמש בהשבעת המלאכים", "סוד שמות של ד' נהרות", ועוד.
בדף [17]: "אמר המחבר ראינו בליקוטי החכם ר' מנחם רקנאטי חבור תפלת י"ח מסודרת על בקשת איבוד שונאי ישראל אמרנו להעתיקה...".
בדף [168/א] קולופון הכותב: "...יודא ן' הרון חטר, הב"ה יזכיני לעשות ספרים הרבה... ותהי השלמתו ר"ח שבט שנת א'תה ה' לא' תכלא' ר'חמיך ממני חסדך' ואמתך תמיד יצרוני...." [לא התברר לנו אופן חישוב פרט השנה].
במספר מקומות רישומים משפחתיים מאת הכותב, על לידת בתו בשנת אקב"ץ לשטרות [כנראה שנת ב'קצג לשטרות, תרמ"ב ליצירה], על לידת בנו בשנת ב'קצ"ד לשטרות [תרמ"ג], ועל לידת בן נוסף בשנת תרנ"ט. בשני מקומות, הגהות חתומות בחתימה מסולסלת: "הצעיר יודה ן' הרון חטר יצ"ו ס"ט".
בין דפי הכרך פיסות נייר ודפים בכתב-יד (בכמה מהם תיעוד חלומות, שמות חולים הזקוקים לקמיעות, ועוד). בסוף הכרך צורפו קונטרסי דפים ודפים בודדים - חלקים מכתבי-יד אחרים של סגולות וגורלות.
הכותב, רבי יהודה בן אהרן חוטר, מעולי תימן הראשונים שהתיישבו בירושלים. נולד כנראה בצנעא. בשנת תרל"ו וכן בסביבות שנת תרמ"א נסע לאלכסנדריה שבמצרים, לצורך מסחר או בשל סיבה אחרת, ובשתי הפעמים חזר לבסוף לתימן. במסעו השני ביקר לראשונה בירושלים, ובשנת תרמ"ד בערך עלה והשתקע בעיר. בירושלים היה פעיל מאד כאחד מחכמי ומנהיגי התימנים ונודע אף כסופר מומחה. ידועים מספר כתבי יד מכתיבתו, ביניהם חיבורו "עופר האילים", המהווה מסמך היסטורי על תלאותיהם של עולי תימן הראשונים בירושלים (ראה: יוסף טובי, קונטרס 'עופר האילים' לרבי יהודה בן אהרן חוטר הכהן, קובץ מורשת יהודי תימן, ירושלים תשל"ז, עמ' קנ-קסה). לא התברר לנו אם כתב היד נכתב עוד בהיותו בתימן, אך יש בו מספר תוספות שנכתבו בירושלים (באחד מהדפים הריקים – רישומי שמות שנכתבו בירושלים, הכוללים שמות של רבנים, נגידים ועסקנים. ביניהם: הברון רוטשילד, הברון הירש, רבי נתן במברגר אב"ד ווירצבורג, ועוד. בדפים ריקים אחרים הועתקו נוסחי שטרות שנכתבו בירושלים: כתובה לנישואין, "שטר הרשאה" וגט).
במספר דפים חותמות של "הרב רחמים חיים כ"ץ מסגני הכהנים מירושלים תוב"ב".
[170] דף + [67] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי. דפים רבים מנותקים. כריכת עור מקורית, פגומה.