"נזר הרבנות" – כתב הכתרה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, הזמנה לכהן כרב הקהילה החסידית בעיר קלויזנבורג, בחתימת ששה מראשי הקהל. קלויזנבורג. ד' תמוז [תרפ"א 1921].
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית, מעוטרת בעיטורים צבעוניים, על נייר איכותי דמוי-קלף, עם שש חתימות של ראשי הקהל: "הק' פריד הילמאן[?] רה"ק" [=ראש הקהל]; "שמואל מארמארשטיין - רהק"א"; "פינחס פריעדמאנן - רהק"ב"; "הק' דוד ליעבערמאנן - סאקרעטער" [=מזכיר]; "חיים אליעזר ווייס - קאסיער" [=גזבר]; "משה הערשקאוויטש - גבאי". עם חותמת: "אויט. ארטה. 'ספרד' איזר. קולטוסגעמיינדע קלוזש" [=הקהילה היהודית האורתודוקסית האוטונומית "ספרד", קלוז'].
בראש העמוד נכתבו בהגדלה ובאותיות צבעוניות ומעוטרות המילים "מזל טוב" ו"נזר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ונפתח בראשי התיבות של שם האדמו"ר. בשולי הדף המעוטר נכתב רישום בחתימת המאייר: "הכנתיו אף עשיתיו, יצחק הכהן שווארטץ".
בכתב שלפנינו מבקשים ראשי הקהילה החסידית בקלויזנבורג – "קהל עדת הספרדים", מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שיבוא לכהן בעירם כרב ואב"ד של קהילתם. המינוי בסופו של דבר לא התממש.
הרקע לכתב הרבנות: ברבנות הקהילה האורתודוכסית בעיר קלויזנבורג, כיהן בשנים תרל"ח-תרפ"ג רבי משה שמואל גלזנר, מחבר ספר "דור רביעי", מצאצאי ה"חתם סופר". הרב גלזנר היה רב אורתודוכסי ותלמיד חכם, אך לא היה מקובל על הקהילות החסידיות בעיר, עקב דעותיו הציוניות והיותו אחד מראשי תנועת ה"מזרחי". העיר קלויזנבורג היתה למבצר של הציונות בטרנסילבניה. בעקבות כך התחולל פילוג בקהילה האורתודוכסית של קלויזנבורג. הפלג הקנאי, שהיה מורכב בחלקו הגדול מחסידי סיגט, רצה לייסד קהילה חדשה משלו, דבר שנאסר על פי חוקי הממשלה האוסטרו-הונגרית. אך לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר קלויזנבורג הפכה לחלק מרומניה, הותר לקבוצה הפורשת להקים קהילה חדשה משלה. וכך בעידודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה מנהיגה הרוחני של הקבוצה הפורשת, פרשה קבוצה גדולה של חסידי סיגט מהקהילה הקודמת, ויסדה לעצמה קהילה חרדית חדשה שנקראה בשם "עדת הספרדים (=חסידים מתפללי נוסח ספרד) - קלויזנבורג" [עפ"י ההגדרה החוקית של המדינה נאלצו להגדירה כקהילת "סטטוס-קוו", ולא כקהילה אורתודוכסית]. הפילוג עורר פולמוס גדול שבו היו מעורבים הרבה רבנים; חלקם דרשו לשבח, וחלקם לגנאי. משני הצדדים נדפסו כתבי פולמוס, במאמרים בעיתונים ואף בספרים.
אנשי הקהילה החדשה רצו שמנהיגם רבי יואל טייטלבוים יבוא לקלויזנבורג לכהן כרב של קהילתם [בשנת תרע"א מונה רבי יואל לרב באורשיווא, אך מתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בסטמאר]. לכן כתבו וחתמו את כתב ההכתרה המפואר שלפנינו, בו הם מזמינים את רבי יואל לבוא ולכהן ברבנות הקהילה, אך תוכנית זו לא התממשה. בסופו של דבר, שלח אליהם רבי יואל מסאטמר בשנת תרפ"ו את אחיינו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שבא לכהן כרב הקהילה החדשה בקלויזנבורג [האדמו"ר מקלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהקים לאחר השואה את ממלכת חסידות צאנז, היה אז חתנו של האדמו"ר בעל ה"עצי חיים", רבי חיים צבי טייטלבוים מסיגט, אחיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר]. רבי יואל עצמו חזר לכהן כרב באורשיווא בשנת תרפ"ב.
[1] דף. 59.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי. מודבק על נייר לחיזוק.

מכתב (אוטוגרף לא חתום – 6 שורות) בכתב-יד-קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. נכתב בשולי מכתב השאלה שנשלח אליו מאת רבי יהושע אליהו אב"ד הורקי. הורקי [וליובאוויטש, בין השנים תר"ב-תרט"ו בקירוב 1855-1842].
בראש הדף מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי יהושע אליהו אב"ד הורקי. שורות הפתיחה של מכתב השואל קרועות וחסרות [יתכן שהקרע בראש הדף הוא מעשי ידיו של ה"צמח צדק" בעצמו, שברוב ענוותנותו, העדיף לקרוע את שורות הפתיחה מהמכתב עם כל תארי הכבוד, שהיו לו לזרא]. רבי יהושע אליהו מהורקי מבקש עצה מרבו האדמו"ר בשאלה רפואית מסובכת. הוא מספר על מחלה כרונית קשה ממנה סבל מספר שנים וטופל ע"י גדולי הרופאים. לאחר התפרצות נוספת של המחלה, הזעיקו ידידיו מאנ"ש [חסידי חב"ד שבהורקי] את הרופא המקומי שבעיירה, והטיפול החדש הקל עליו, אך מאידך גרם לתופעות לוואי חדשות. רבי יהושע אליהו שואל את האדמו"ר האם לסמוך על הרופא המקומי, או שמא לפנות לרופאים גדולים שסייעו לו בעבר ואשר בקיאים יותר בתיק הרפואי שלו: "...ובקשתי מאוד לחוס על נפשי ולמחול על כ"ק להשיבני ע"י מוכ"ז הנצב לפני כ"ק, אם לקבל עוד רפואות מהדאקטער... כי יראתי אולי אינו עומד הדאקטער בחלאת שלי על בורי'[ה]". החסיד מבקש מרבו שיתפלל ויעורר עליו רחמים: "...לזאת בקשתי מכ"ק לעורר ר"ר [=רחמים רבים] עלי, שישלח ה' ית' עזרו מקודש העליון ויחייני ויקימיני מערש דוי וישלח רפואה שלמה בכל אברי הגוף... אלה דברי בקשת... עבדו המסתופף בצילו וסר למשמעתו. יהושע אלי' במו' יוסף נ"י מהארקי".
רבו האדמו"ר ה"צמח צדק" השיב בכתיבת-יד-קדשו על גבי דף השאלה, וכתב כי למרות כל ספקותיו עדיף לקבל את הטיפול של הרופא המקומי: "אדרבה, לכאורה הדאקטר שבעיר דירתו עדיף טפי מאסיא דרחיקא [=הרופא שבעירו עדיף יותר מרופא שגר במקום רחוק], כדאיתא בגמרא פ"ח דב"ק דפ"ה סע"א [=פרק ח' דבבא קמא דף פ"ה סוף עמוד א']. ואף שיש לחלק דדאקטער שמפורסם שאני, וכבר ניסה מעל'[תו] והי' לו רפואה מהשי"ת על ידו, מ"מ כעת שא"א [=שאי אפשר] לו בע"א [=בעניין אחר], ראוי לקבל ממנו, בפרט כשהרבים מאנ"ש מסכימים על זה, ואולי יש בידו הרעצפטין [=המרשמים] של האינספקטר [=מפקח, רופא מחוזי], יוכל להראות לדאקטער דמחניכם, והשי"ת ישלח לו רפואה שלימה...".
הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו) – האדמו"ר השלישי לשושלת חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא", וחתן דודו "האדמו"ר האמצעי" רבי דוב בער שניאוריו. התייתם בגיל שלש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו "האדמו"ר האמצעי" בשנת תקפ"ח, החל להנהיג את חסידות חב"ד, אותה הנהיג יותר מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי בלרוס, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של הצמח צדק ודבקו בו בלב ונפש. מלבד כהונתו כאדמו"ר ומורה דרך לחסידים, היה ה"צמח צדק" מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (כמחצית מהם אבדו בשריפה הגדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות שנכתבו לרבנים ודיינים מרחבי ארצות מזרח-אירופה). ה"צמח צדק" גם פרסם את תורת זקנו הגדול בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה – בהלכה, בחסידות ובקבלה.
בעל ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל עניני הכלל והפרט של הציבור היהודי במדינות רייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס) – "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166). בשנת תר"ג שהה חצי שנה בפטרבורג עיר הבירה, יחד עם הגאון רבי איצלה מוואלוז'ין, לצורך אספות ועידה שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה. במהלך האספות עמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שחפצו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
האדמו"ר ה"צמח צדק" התפרסם בזמנו כאיש אלוקים קדוש, בעל רוח-הקודש ו"פועל ישועות" אשר תפילותיו וברכותיו לא שבו ריקם. נודעו עליו סיפורי-פלא של גילויי רוח הקודש, כאשר בעיניו הצופיות ידע לכוון נשים עגונות כיצד למצוא את בעליהן, חיים או מתים, וע"י כך להתירן מכבלי עגינותן. כמה מסיפורי-פלא אלו נכתבו סמוך לאחר פטירתו ע"י תלמידו רבי יעקב קאדניר בסוף ספרו "ספורים נוראים" (למברג, תרל"ה). שמעו התפרסם כאיש פלא אף בין הגויים. עיתונאי רוסי אנטישמי בשם סטאניסלאב סטאניסלבוביץ' אוקרייץ (1836-1922), מספר על דמות ה"צמח צדק", אותו הוא פגש בעצמו: "הצדיק מליובאוויטש היה אישיות אגדתית היסטורית, ידועה בכל אזור צפון-מערב של רוסיה. הרבה סיפורים נפלאים התהלכו אודותיו, אודות קדושתו, על כוחו לרפא חולים חשוכי מרפא, ובמיוחד על יכולתו לראות את הנולד. לגוברנאטור גאמאל הוא צפה שהוא יודח, ולמרות שזה נראה מופרך בעליל... בכל זאת נבואת הזעם של הצדיק התקיימה במלואה". בהמשך מספר סטאניסלאב באריכות על ביקורו אצל ה"צמח צדק" בערוב ימיו, ועל כך שהאדמו"ר קרא בכף ידו וניבא את עתידו וגורלו: "הצדיק... הפך את כף ידי כלפי מעלה, נעץ מבט בעיני ומלמל משהו... הצדיק הביט עלי ובכף ידי חליפות ודיבר משפטים קצרים באידיש ישנה... הגבאים תרגמו לי את דבריו... הנבואות המוזרות החלו להתקיים בזה אחר זה... אמת, כל נבואות הצדיק התקיימו במלואם" ("איסטוריצ'סקי וועסטניק", גל' דצמבר 1905. תורגם מרוסית בפרסומים שונים של חסידי חב"ד. ראה: קובץ "היכל הבעש"ט", יח, עמ' קל-קלו).
כותב השאלה ומקבל התשובה: רבי יהושע אליהו ב"ר יוסף (נפטר בשנת תרט"ו בקירוב), דיין ומו"צ בהורקי שבפלך מוהילוב. מרבני חב"ד, ותלמיד מובהק להאדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. כיהן ברבנות הורקי משנת תר"ב בקירוב. בשו"ת צמח צדק, אורח חיים, סימן קט, נדפסה תשובה אליו, הפותחת בתוארים "הרב המפורסם חו"ב [=חריף ובקי]". בספר אגרותיו של ה"צמח צדק" נדפסו כמה אגרות אליו, בהן כותב לו רבו בתחילתן "ידידי הרב המופלג הוותיק". אחת מאותן אגרות עוסקת אף היא במצבו הרפואי המורכב. כמו כן, בשני מכתבים שכתב ה"צמח צדק" לקהילת הורקי, הוא מבקש מהם לדאוג לרבם לדירה נאה ומשכורת מכובדת כרום ערכו (ראה באגרותיו עמ' צה, קא-קו, רג, ראה גם: מבית הגנזים, ברוקלין תש"ע, עמ' קמד; אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר האמצעי, ברוקלין, מהדורת תשע"ג, עמ' רעג בהערות).
[1] דף כפול. 22-23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרע בשוליים העליונים של הדף, לכל רוחבו, עם חסרון טקסט במכתבו של שואל השאלה. בלאי. כתמים וסימני קיפול.
התשובה שלפנינו, וכן חלק מהשאלה, נדפסו בספר "אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", ברוקלין, מהדורת תשע"ג, עמ' קה-קז, ע"פ צילום המכתב שלפנינו (ראה בהערות שם). הצילום נדפס שם בעמ' קד.

שני מכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ – רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, מתקופת צעירותו, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב, שנשלחו אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין מחברון. ליובאוויטש, תרע"ב ותרע"ד.
1. דף (2 עמודים, למעלה מ-52 שורות) בכתב-ידו של האדמו"ר הריי"ץ, ללא חתימתו, מתוך מכתב אישי ארוך על גודל האחריות בחינוך תלמידים. ליובאוויטש, כסלו, [תרע"ב 1911].
נכתב לידידו המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין, מספר שבועות לאחר שהרב הבלין עלה מרוסיה לחברון, בשליחות האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בראשות קבוצת תלמידים, כדי לייסד בה את ישיבת "תורת אמת": "דע ידידי... לבי בל עמי מאז נסעתם מפה, פן ואולי אין אתם יודעים גודל הענין שבו נכנסתם, וגודל האחריות אשר לקחת... מחשבתי דבוקה רק בכם, כלומר, השוקדים אתם על עבודתכם עבודת הקודש".
בהמשך כותב לו האדמו"ר: "בעוד היותך עוד צעיר לימים כבר ניתן עליך עול ההשגחה, וטרם שנגמרו סימני בגרותך כבר התחלת להוליד נשמות ולהדריך ולחנך". לאחר מכן כותב האדמו"ר תוכחות מוסר בעניין הזהירות בעבודת החינוך: "כאשר מפקידים אותנו למנהלים ומשגיחים, על שכלנו אי אפשר לנו בשום אופן להישען, פן ח"ו וח"ו טועים אנחנו והננו אז חוטאים... להיות המחונכים שלנו מהותים נבזים כמונו (כי הלא כל ענינינו הם חומר והבל, מחשבתינו גשם ודבורינו תועבה, כפי שכל אחד יודע האמת את אשר עמו, ואם רגע ישים עינו בספר הוא רק למראה פנים... ). ורק בזה שהננו קשורים ודבוקים למי שרעיונו זך, שכלו בהיר, ונשמעים אליו [=הכוונה לאביו האדמו"ר הרש"ב], ומקיימים פקודתו בדיוק הנמרץ, אז אפשר שנוכל לצאת ידי חובותינו במקצת עכ"פ, אך גם לזה צריכים עבודה וזיכוך החומר".
בראש המכתב נכתב בהדגשה: "יהי' לך לבדך ותשלחנו חזרה".
המכתב איננו שלם, ובמקור הכיל יותר מדף אחד. הדף הנוסף אבד ברבות הימים.
חלקו הראשון של המכתב הקטוע נדפס לראשונה בספר "המשפיע", ירושלים תשמ"ב, עמ' נג-נד. משם נעתק לספר אגרותיו – אגרות קודש, כרך א', עמ' ע-עב.
[1] דף (2 עמ' כתובים), נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
2. מכתב ארוך (2 עמודים, למעלה מ-34 שורות) בעניין חובות כספיים של מוסדות ליובאוויטש בחברון, בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. נשלח אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין מחברון. ליובאוויטש, טבת, תרע"ד [1914].
במכתב קובל האדמו"ר על כך שנכסי ישיבת "תורת אמת" בחברון אינם מתנהלים באחריות ובחשבון, ועל כך שמפריזים בהוצאות בלי להתחשב בהכנסות. במכתב יורד האדמו"ר לפרטי הפרטים של החשבונות, הכנסות והוצאות.
המכתב נדפס בספר "המשפיע", ירושלים תשמ"ב, עמ' רעב-רעג. לא נדפס בספר אגרותיו.
[2] עמ' כתובים, נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
הרקע למכתבים: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש.
בעת כתיבת המכתבים שלפנינו היה האדמו"ר הריי"ץ צעיר לימים, ושימש אז כיד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב. בעת כתיבת המכתב הראשון היה האדמו"ר הריי"ץ בן 31 ובעת כתיבת המכתב השני – בן 33. האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ היו נשיאי ומנהלי הישיבה, והם שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו – האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).