עלון שנשלח מטעם "האגודה הדתית יהודית בברלין" (Jüdische Kultusvereinigung zu Berlin e. V.) אל יהודי העיר, ובו הוראה למסור הצהרה על כל רכושם. ברלין, 3 בדצמבר 1941. גרמנית.
ביום הכיפורים 1941, בישרו ראשי הגסטפו בברלין ליושב ראש הקהילה היהודית מוריץ הנשל (Moritz Henschel) וסגנו פיליפ קוצובר (Phillip Kozower) על התכנית להוצאת היהודים מן העיר. המבצע נערך תחת מסווה של "פינוי דירות", והמגורשים קבלו הודעות על פקיעת חוזי השכירות, התכנית להעבירם ל"מקום חדש" ודרישה להצהיר על רכושם.
העלון שלפנינו נשלח באמצעות "האגודה הדתית יהודית בברלין", מנהלת הקהילה שפעלה תחת הוראת הגרמנים, והוא מורה לכל היהודים העונדים טלאי צהוב למסור הודעה מפורטת על רכושם (כנראה, בטופס ייעודי שנשלח עם העלון). כמו כן, מופיע בעלון מידע על נקודות המסירה בשכונות השונות, שעות הפתיחה, המועד האחרון להעברת הטפסים והנחיות נוספות. בתחתית העלון, מופיעים שמותיהם של ראשי הקהילה מוריץ הנשל ופיליפ קוצובר, שהשם האמצעי "ישראל" נוסף לשניהם (בהתאם לחוק שינוי השמות הגרמני).
העלון נועד לקיפול ושליחה בדואר, ובצדו האחורי מודפס שם האגודה וכתובתה, עם רישום שמו של הנמען בעפרון (מחוק בחלקו) ושתי חותמות דיו.
[1] דף, 21X29 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול. מעט כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (רובם קטנים, עם פגיעות קלות בטקסט).

Camp-Flowers, חוברת איורים מאת זיגרפריד אלווה – דיוקנאות עצירים במחנות המעצר הבריטים באי מאן. ללא ציון מו"ל או שנת הדפסה, [האי מאן, 1940?]. אנגלית.
חוברת ובה שלושה עשר איורים מאת זיגרפריד אלווה אותם יצר בשנת 1940 בקירוב, בעת שהיה כלוא באחד ממחנות המעצר הבריטים באי מאן. איוריו של אלווה מתארים אנשים אותם פגש בתקופת מעצרו, ובהם הרב יוסף צבי דינר (Josef Hirsch Dunner, 1913-2007; ראב"ד התאחדות קהילות החרדים בלונדון בשנים 1960-2007). בתחילת החוברת נדפס קטע מתוך הספר "A Descriptive and Historical Account of the Isle of Man" (ניוקאסל, 1809).
עם פרוץ מלחמת העולם השניה חיו בבריטניה כ- 75,000 גרמנים ואוסטרים, רובם הגיעו במהלך שנות ה-30 בניסיון להימלט מרדיפת השלטון הנאצי. הממשלה הבריטית, אשר חששה מהסתננות מרגלים ומשתפי פעולה עם השלטון הנאצי, נקטה במדיניות של מעצר וכליאה. תחילה נעצרו כל הגברים הגרמנים והאוסטרים בגילאים 16 עד 60, בהמשך נעצרו גם הנשים, וביולי 1940 נשלחו העצירים לאי מאן שבים האירי (חלק משטחי החסות של הכתר הבריטי), שם הוקמו מספר מחנות מעצר. מאלפי העצירים באי מאן, הרוב היו יהודים, ורבים היו מתנגדים גלויים לשלטון הנאצי. במחנות המעצר התנהלו חיים תרבותיים תוססים (רבים מהעצירים היו פרופסורים, רופאים, מדענים ואמנים).
סולומון זיגפריד אלוויס (1901-1973), יליד ברלין, החל לעסוק באמנות באמצע שנות ה-20 בקירוב, תחת הפסבדונים אלווה. הוא למד אמנות בפריז והתיישב באנגליה בשנת 1938. אלווה הרבה לצייר דיוקנאות ורבות מיצירותיו עסקו בנושאים תנ"כיים ובנושאים הקשורים לחיי היהודים במזרח אירופה.
[8] דף, 20 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים וקרעים קלים.
אינה מופיעה ב-OCLC.

שישה תצלומים של יהודים מהעיירה הפולנית דומברובה טרנובסקה (Dąbrowa Tarnowska) בתקופת השואה. [1939-1942 בקירוב].
בתצלומים נראים היהודים עונדים סרטי-זרוע, ניצבים לצד דלתות מסומנות במגני דוד, מקלפים תפוחי אדמה וממתינים בבגדי נסיעה וחפצים ארוזים תחת שמירת חיילים. שניים מהתצלומים מתוארים בצדם האחורי בכתב-יד, בגרמנית.
בעיירה דומברובה טרנובסקה (דרום מזרח פולין) התקיימה עד השואה קהילה יהודית בת כ-2400 נפשות. בחודש ספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ויהודיה נשלחו בתחילה אל מחנות העבודה ומאוחר יותר אל מחנה ההשמדה בלז'ץ. מתושבי העיירה היהודיים שרדו את השואה כ-50 איש.
8.5X6 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.

עשרים ושניים דרכונים ומסמכים, המתעדים את דרכה של משפחת מיזס (Mieses) מאירופה לארץ ישראל בתקופת השואה. וינה, אנטוורפן, טולוז, מדריד, חיפה ומקומות נוספים, תחילת-אמצע המאה העשרים.
מן המסמכים עולה שהמשפחה הגיעה מהעיר לבוב שבפולין, ובשנת 1920 החליטה להגר לעיר וינה, שם פתח אבי המשפחה בית מסחר לנעליים.
לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה, בשנת 1939, נמלטה המשפחה לבלגיה, ומשם עברה לעיר גרנדה (Grenade) שבדרום צרפת, והתגוררה בה עד 1943. בדרך לא ידועה, הצליחו בני המשפחה לחצות את הגבול לספרד, הגיעו לעיר מדריד, ובשנת 1944 הפליגו לארץ ישראל והגיעו לנמל חיפה. האוסף שלפנינו כולל תיעוד מעניין של תחנות המסע השונות, עד הגעת המשפחה לארץ ישראל:
1-2. שני דרכונים גרמניים שהונפקו בוינה עבור הורי המשפחה, נחמן (Nachman) וברוניה (Bronia) מיזס, ביום 15.2.1939. בכל אחד מהם מופיעה החותמת "J" (יהודי), והתוספת "ישראל" ו"שרה" לשמותיהם. כמו כן, מופיעות בדרכונים חותמות אישור למעבר גבול חופשי מתאריך 17.2.1939 וחותמות הארכת דרכון מהקונסוליה הגרמנית באנטוורפן, שניתנה ביום 10.4.1940.
3. דרכון אוסטרי שהונפק עבור זיגפריד (Siegfried) מיזס, בנם של נחמן וברוניה, ביום 21.12.1929. על פי החותמות, שימש הדרכון את זיגפריד גם לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, והוטבעו בו סימנים מיוחדים עבור יהודים. בעמוד הראשון נוספה החותמת "J", ובעמודים האחרונים מופיעים אישורי תנועה מטעם גרמניה הנאצית. על כל אחד מעמודי הדרכון מופיעה חותמת ביטול.
4. דרכון גרמני שהונפק עבור זיגפריד בקונסוליה הגרמנית באנטוורפן (כנראה, מיד לאחר ביטול הדרכון האוסטרי), ביום 16.5.1939. חתום בחותמת "J", עם הוספת השם האמצעי "ישראל" לשמו.
5. אישור הגשת בקשה לתעודת זהות (Résépissé De Demande De Carte D'identite), שניתן לנחמן מיזס בעיר טולוז, ביום 26.1.1942, עם תמונתו ופרטיו האישיים (כנראה, שימש כאישור מגורים זמני בצרפת). בצדו האחורי מופיעות חותמות הארכה מטעם רשויות העיר גרנדה שבדרום צרפת.
6-7. שני מסמכים מזהים (Certificate of Identity), שניתנו לבני הזוג ברוניה ונחמן מטעם הקונסוליה הבריטית במדריד, בתאריכים 20-21.5.1943. בצדם הקדמי מופיעים פרטיהם האישיים וחותמות דיו של הקונסוליה, ובצדם האחורי ויזת נסיעה לארץ ישראל, מיום 22.5.1943, חותמות אישור של הרשויות הספרדיות, חותמות כניסה לארץ ישראל דרך חיפה, מיום 4.2.1944 וחותמות נוספות.
8-18. אחת עשרה תעודות של בני המשפחה מהתקופה שלפני המלחמה: תעודות לידה עבור נחמן וזיגפריד מטעם הקהילה היהודית בלבוב, תעודת אזרחות אוסטרית משנת 1920, אישור לעיסוק במסחר סיטונאי עבור נחמן מיזס ותעודות נוספות.
19-22. ארבעה תעודות שניתנו לבני המשפחה לאחר המלחמה: תעודת זהות עבור ברוניה מיזס מטעם ממשלת המנדט, מיום 30.3.1947; תעודה עבור קורבן המשטר הנאצי (Opferausweis) על שם זיגפריד מיזס, שניתן מטעם ממשלת אוסטריה ביום 18.5.1955; ועוד.
סך הכל עשרים ושניים דרכונים, מסמכים ותעודות. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים, סימני קיפול ופגמים. בחלק מהפריטים קרעים וקרעים חסרים (חלקם משוקמים).
מקור: אוסף משפחת רימון.

שלושים ותשעה תצלומים, המתעדים את המראות שנחשפו לעיני חיילי "בעלות הברית" עם שחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן. אפריל-מאי 1945.
מרבית התצלומים הנם קשים לצפייה, והם מתעדים את קרבנות המחנה, קברי-הענק שנכרו לנספים, תנור המשרפה, צריפי המגורים, הניצולים, מקלחות ארעיות שהוקמו בסמוך למחנה, חיילים בחליפות-בידוד מפנים קרבנות של מגיפת הטיפוס, שריפת הצריפים ועוד. באחד התצלומים נראה שטח אדמה רחב ידיים, ולפניו שלט: "Grave No. 2, approx. 5,000, 23 April, 1945" (קבר מספר 2, 5,000 [נספים] בערך, 23 באפריל 1945).
מספר תצלומים מופיעים בשני עותקים. בצדו האחורי של אחד התצלומים מופיע רישום ארוך בכתב-יד (אנגלית), המתאר את המראה בתמונה ומתייחס לשיעורי הנספים לאחר שחרור המחנה.
מחנה הריכוז ברגן בלזן פעל בגרמניה בין השנים 1943-1945, והיה למקום מותם של כ-50 אלף איש. בשל מגיפת הטיפוס שפרצה בו, הורה הימלר שלא לפנות את המחנה אל תחומי הרייך, וכאשר שוחרר בידי חיילי הצבא הבריטי, עוד נותרו בו המבנים, הצריפים ועשרות אלפי ניצולים. בשבועות שלאחר השחרור עמדו שיעורי תמותת הניצולים על מאות ליום, ומלאכת קבורתם הוטלה ברובה על חיילי האס. אס. לשעבר. ביום 21 במאי 1945 – שרפו הבריטים את המחנה עד היסוד.
גודל ומצב משתנים. 9.5X7 ס"מ – 14.5X10 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים. עקבות הדבקה בצדם האחורי של חלק מהם. תצלום אחד עם קרעים בשוליים.