ספר גור אריה יהודה, חידושים על הש"ס, מאת הבחור יהודה אריה ליב ז"ל בן רבי מנחם זמבה. וורשא, תרפ"ח [1928].
בעמוד הפורזץ, הקדשה ומכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מנחם זמבה, אל הגאון רבי יוסף רוזין "הרוגאצ'ובר": "אהובי גאון ישראל ותפארתו מהר"י שליט"א רוזין, יקבל מנחת הספר מבני המנוח ז"ל, ובטובו לפקוד על עושי רצונו לשלוח ספרו השמטות חלק ב' הנדמ"ח על כתובתי - מנחם זעמבא - ווארשא 4 בראקאווא 34, פולין".
הגאון רבי מנחם זמבה (תרמ"ג-נספה בשואה תש"ג), המפורסם שבגאוני פולין בדורו, מראשי "מועצת גדולי התורה" בפולין וחבר "ועד הרבנים" בוורשה. העמיד תלמידים רבים. כל גדולי ליטא ופולין עמדו על גדולתו הלמדנית כאחד מגדולי הדור. נספה ב"מרד גטו וורשה" בפסח 1943. מחיבוריו "תוצאות חיים", "זרע אברהם" ועוד, רוב חידושי תורתו אבדו בשואה.
על קשריו של רבי מנחם זמבה עם הגאון מרוגוטשוב וההערצה ההדדית, מסופר באריכות בספר "רבי מנחם זמבה - חייו ופעולותיו" (ש' רוטשטיין. תל אביב, תש"ח, עמ' 29-32). לפי המסופר שם, הגאון מרוגטושוב נהג להתייחס בביטול וזלזול לאנשים שדברו אתו בדברי תורה, והיה גוער בהם על כך שאינם יודעים ומבינים את הסוגיות כראוי. ואולם, בעת ביקורו בוורשא בתחילת שנות התר"ס, נכנס אליו רבי מנחם זמבה, אז אברך צעיר, והציע לפניו קושיה עצומה שנתקשה בה. תחילה התייחס הגאון לדבריו בביטול, כדרכו, ואולם בהמשך הדברים חל בו שינוי ניכר. החיוך הקל שעל שפתי הרוגוטשוב'ער עבר, פניו נעשו רציניים והביעו התעניינות יתירה, ומדי פעם בפעם אמר לאלה שעמדו סביבו והקשיבו לשיחה מעניינת זו: 'דער פוילישער זאגט עפעס' (=הפולני אומר דבר מה, כלומר יודע מה שהוא מדבר). כאשר גמר רבי מנחם את דבריו חזר על הדברים בעינים עצומות וקרא: 'א קושיא! א קושיא!'. הגאון הציע כמה וכמה תירוצים לקושיא זו שרבי מנחם הצעיר דחה אותם ברוב חריפות ובקיאות, וכך נמשך הפלפול במשך כמה שעות. בעקבות זאת, ביקש ממנו הרוגוטשוב'ער, שיחזור לבקר אתו בעת שהותו בוורשא, היות שלדאבונו אינו מוצא מישהו שיכול לשוחח אתו, "כי כולם עמי-הארצות ולא יודעים צורתא דשמעתתא". יחסו הנדיר של גאון הגאונים אל רבי מנחם, הקנה לו שם ותהילה ברחבי וורשא הלמדנית וברחבי העולם התורני, ומני אז רבים מלמדני וורשא היו משכימים לפתחו של רבי מנחם לשוח בדברי תורה.
במשך השנים עמדו שני הגאונים בקשר מכתבים רצוף. עקב המרחק הרב בין דווינסק לוורשא, הם נפגשו שנית רק לאחר עשרות שנים, בשנת תרצ"ו. בעת מסעו של הגאון מרוגוטשוב להתרפאות בעיר וינה, עבר ושהה כמה ימים בעיר וורשא. היתה זו דרכו האחרונה של הגאון, שלאחר הניתוח בוינה נפטר שם לבית עולמו. "בוורשה התעכב זמן קצר ומחמת חולשתו לא נתנו לשום איש להכנס אליו. כמובן שיוצא מן הכלל היה ידידו ואוהבו המסור רבי מנחם. והנה אך נכנס רבי מנחם לחדרו של הרוגוטשובי, והושיט לו את ידו לשלום... התחיל הגאון ואמר הנה יש לי תירוץ פשוט לקושיתו..." - היתה זו אותה קושיא בה דנו שני הגאונים לפני יותר משלושים שנה [!]...
‫[8], קעו, [8] עמ'. 30 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. דפים וקונטרסים רופפים או מנותקים. כריכה מקורית, בלויה ומנותקת בחלקה.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

ספר רזיאל המלאך - "זה ספרא דאדם קדמאה שנתן לו רזיאל המלאך" - עניני קבלה, שמות קדושים. "סגולה מעולה לראות בנים חכמים ונבונים ולהצלחה ולברכה, ולכבות אש המערכה שלא ישלוט בביתו...". למברג (לבוב), [תרכ"ה] 1865.
חותמות רבות של: רבי "יחזקאל לוינשטיין - ישיבת מיר - מנהל רוחני"; "יחזקאל לוינשטין - ישיבת פוניבז' - מנהל רוחני".
הגאון הצדיק רבי יחזקאל לווינשטיין (תרמ"ה-תשל"ד), מגדולי תנועת המוסר. תלמיד ישיבת קלם. מנהל רוחני בישיבת מיר בפולניה, שנחאיי וירושלים. לאחר פטירת הרב דסלר נתמנה למנהל רוחני של ישיבת פוניבז' בבני ברק. איש קדוש וצדיק, נודע בדבקותו באלוקים ובפרישותו מעניני הנאות עוה"ז (מעולם לא ראוהו נשען בגבו על משענת הכסא, ועוד הנהגות מופלאות כיו"ב). ברכותיו ותפילותיו עשו פרי ורבים נושעו בברכותיו. בשנות השואה במסע ההצלה של ישיבת מיר לווילנא ולמזרח הרחוק, ראו תלמידיו באופן מוחשי, כי החלטותיו וברכותיו היו מחוץ לדרך הטבע, עפ"י גילויים שמימיים. גדול היה בלימוד וידיעת עניני הקבלה, אולם נזהר לדבר ברבים רק דברי מוסר נוקבים וחיזוק האמונה, עד שרבים סברו שאין לו יד בתורת הנסתר. משיחותיו נדפסו הספרים: "אור יחזקאל", "אמרי יחזקאל", "עבודת יחזקאל" ועוד.
[33] דף. 25 ס"מ. נייר איכותי דק. מצב בינוני. כתמים ובלאי, סימני שימוש-רב. נקבי עש על הטקסט. כריכה מעט בלויה.