שני מכתבים ארוכים ומעניינים, אל דייני ואל ראשי קהילת ה"פרושים" בירושלים, בכתב-ידו וחתימותיו (נמחקו בעט) של המומר "מרדכי יהושע מתקן שעות בירושלים", ירושלים, כסלו תרי"ב [1851].
אחד המכתבים נשלח אל "הדיינים הרב ר' יצחק יוסף והר"ר שמואל [סלנט] והר"ר בנימין דוד [מווילנא] הי"ו - ולר' אריה [נאמן] נ"י", ואילו המכתב השני נשלח אל רבי דוד [ילין] מלומז'ה, כמכתב איום, על הצעדים שהוא עתיד לעשות אם לא יתייחסו למכתב הראשון ששלח אל בית הדין.
במכתביו הוא מבקש שבית הדין יזַמנו לבירור את מפיצי השמועות הרעות שהוציאו שם-רע עליו ועל משפחתו. לפרסם בבתי המדרש שיפסיקו לדבר עליהם לשון-הרע. בתוך הדברים הוא כותב "...לא נטיתי מדרך האמונה ומנתיב הנכונה, ואני הוא המחזיק בדת, משכים ומעריב בבית אל, עומד באימה וביראה, כאשר בישראל מדקדקים בדברי סופרים... כי אין בי רֶשַע ובביתי לא נמצא עַוְלָה... כי אני עֶבֶד ד'...". במכתב השני מסופר על "הוצאת שם-רע" ברבים אשר הוציאו עליו ועל אשתו בעניני זנות ובהאשמות שונות. הוא טוען שראשי הציבור מתנכלים לו בכוונה כדי לסלקו מקבלת "החלוקה", והוא מתרעם על רבני הקהילה אשר חושדים בו ומתרחקים ממנו, (בתוך הדברים הוא מספר כי הרב בא לביתו לברית מילה, והביא עמו כלי סעודה ולא סמך על כשרות מטבחו). הוא מתאר את גדלותו האישית בתורה וביראת שמים, תוך כדי שהוא מזכיר את לימודיו "גמרא ותוס' ומפרשים ואלפס" שלמד במשך כשנה וחצי אצל רבי הלל ריבלין [תלמיד הגר"א], בחברותא עם נכדו רבי יוסף ריבלין, ואח"כ כשעלה לירושלים הרב ר' מאיר [כנראה, רבי מאיר ראגולער נכד רבי אברהם אחי הגר"א​,​ שעלה לירושלים בשנת תקצ"ו / או: רבי מאיר שענבוים ממייסדי "בתי מחסה"​,​ שעלה לירושלים בסוף שנות התק"צ] למד אצלו בבית המדרש, בחברותא עם רבי יונה פרסבורגר [רבי יונה לבל-מנדלזון, תלמיד החתם-סופר].
כותב המכתבים הינו השען מרדכי יהושע הלפרין (שבשמו הנוצרי נקרא: תומאס מראד הלפרין). עלה מביאליסטוק לירושלים בשנת תקצ"ד בערך [1834]. בתחילת דרכו היה תלמיד חכם ולמדן, אך במשך השנים התרחק והמיר את דתו יחד עם כל משפחתו. עשיר מופלג שהיתה לו חנות-יוקרה, בשוק ה"בטראק" בעיר, לשעונים, תכשיטים ואבני-חן. אשתו פייגלה שהשתמדה עמו, היתה אומרת תמיד כי הינה "מומרית בעל כרחה", והיתה מתפארת שנשארה ביהדותה בשמירת כשרות והדלקת נרות שבת. ראה זכרונות אודותיו במאמר ח"מ מיכלין על "המסיון בירושלים", בספרו של גרייבסקי, מלחמת היהודים במסיון, ירושלים, תרצ"ה, עמ' 8-9. במאמרים אחרים באותו ספר (עמ' 27, 31) מוזכר שמו כמסית ומדיח לשמד בשנת תרי"ג בערך [1853]. לפי הנראה במכתב שלפנינו בשנת תרי"ב עדיין לא המיר את דתו, והוא עדיין מנסה להלחם על שמו הטוב ועל קבלת דמי-חלוקה לטיפול באחותו החולנית. הוא דואג עבור שידוך לבתו הגדולה וכו'. מכתב זה שלפנינו, יכול אולי לגלות מעט את הלוט מעל הסיבות העלומות להמרת הדת של אדם כמותו, שהיה בעברו איש עשיר ונכבד בקהילה היהודית [שלא כרוב המומרים היהודיים בירושלים באותה תקופה, שהיו מדלת-העם, אנשים נזקקים התלויים מסיבות סוציאליות במוסדות המסיון].
"צוואתו של המומר מראד השען" - נדפסה בספר "יהודים בבית המשפט המוסלמי - המאה התשע-עשרה". (ירושלים תשס"ג), פרק "מומרים ומסיון", תעודה 58, עמ' 125-129: תעודה עות'מאנית (מתורגמת) אודות ירושתו "של מראד השען", שנפטר באוגוסט 1305 (תרמ"ח 1888), ובה מובאים פרטים רבים אודות משפחתו ונכסיו הרבים של "חואג'ה [אדון] תומאס מראד הלפרין, הידוע בכינויו מראד השען".
2 מכתבים, 4 עמ'. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים קלים.