מכתב ארוך [2 עמ', 75 שורות בכת"י], בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי "שלום" מושקוביץ משאץ. בעמוד השלישי: מכתב נוסף בכת"י וחתימתו של בנו הרה"צ רבי ישראל יעקב, ומכתב מהרבנית ליבא חנה. [לונדון, תש"ט 1949].
נשלח לחיפה אל גיסו האדמו"ר מטשחויב רבי אברהם אביש קנר. בתוך הדברים הוא מספר על עצמו: "כשנפטר אבי הה"צ... כתבתי שאני מוותר על הכל, ולא תסברו שהייתי עשיר אז, כי פרנסתי היתה מצומצמת מאוד. רק שאיני יכול לסבול הטענות בירושות, והוא בין אחים יפריא, גורם שנאות קנאות ר"ל כל ימי חייהם".
בהמשך המכתב המעניין מסביר האדמו"ר מדוע הוא עדיף לגור בלונדון: "מה שאתם כותבים, מתי אבוא לאה"ק... תאמין לי כי כאן בגליל זה צפון-לונדון שאנחנו דרים בו, נקל יותר לגדל בנים יראים מתל אביב וחיפה. בכאן ב"ה יש בתולות רבות שאינם רוצות בחתן בלי זקן, רק בזקן ורק בבן תורה...". האדמו"ר ממשיך לדון בדבריו, על רדיפות הממשלה והמשטרה את היהדות החרדית בארץ ישראל: "רואים כוונתם להרוס הדת ר"ל ולרמוס קדושת שבת קודש בראש כל חוצות... איני מבין אתכם האדמו"רים הרבנים... מה אתם שותקים?... אם הייתי אני עתה באה"ק הייתי מרעיש כל א"י.... אדרבה נראה מכם עכ"פ חמימות מעט לא רק ווייסע-בעקישיס [=קפוטות לבנות] - התאספו ועשו מחאות גדולות... בצעקות גדולות... וזה יפעול עליהם, כי יראים הם אם יוודע בעולם מעשיהם, יזיק לגביית ממון...". בתוך הדברים מבקר האדמו"ר בחריפות התנהגות של חרדים "צבועים": "איני יכול לסבול חרדים רק בחיצוניות... התוה"ק רוצה בפנימיות. והבן...".
האדמו"ר הקדוש רבי שלום מושקוביץ משאץ (תרל"ח-תשי"ח), מגזע האדמו"רים הקדושים רבי מיכל מזלוטשוב ורבי מאיר מפרימישלן. מגדולי האדמו"רים בדור שעבר. בקי מופלא בכל חלקי התורה וגדול בהוראה. בצעירותו נסמך ע"י המהרש"ם מברזאן ואף ישב בביתו תשעה חודשים לשימושה של תורה. עובד השם במסירות נפש, קדוש ומקובל, נודע כפועל ישועות בתפילותיו הנוראות, כבן המתחנן אל אביו. תלמיד האדמו"ר משינווא ואדמו"רי בעלזא. כיהן ברבנות שאץ משנת תרס"ג והיה מורו ורבו של רבי מאיר שפירא מלובלין מחולל "הדף היומי". משנת תרפ"ז אדמו"ר בלונדון. חיבר ספרים רבים על הש"ס ועל התורה, בחסידות ועוד. גדולתו וקדושתו נודעו ברחבי תבל והיה נערץ ע"י גדולי האדמו"רים בדורותיו. שקדנותו היתה נדירה, היה עוסק בתורה שעות רבות והיה מפסיק רק לאכילה או לדבר מצוה. יחד עם זאת, ביתו בלונדון היה פתוח לרווחה, ואנשים מכל החוגים והשכבות באו להתברך מפיו לשאול בעצתו ולקבל את פסקיו. בצוואתו הבטיח שיעורר רחמים בשמים על כל מי שיעלה לציונו, ידליק שני נרות לעילוי נשמתו ויקבל על עצמו להתחזק במצווה או בלימוד תורה (על פי בקשתו נדפסה הבטחתו זו באוהל הציון בשלוש שפות: עברית, יידיש ואנגלית).
אגרת אוויר, 3 עמ' כתובים, 20 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל וקרעים בשוליים. חתימת האדמו"ר באמצע שורה 71 מתוך 75 השורות בכתב-ידו.

מכתב מעניין בחתימת האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורה. תל אביב, י"ד אדר א' (פורים קטן), תש"ח [1948].
כתוב במכונת כתיבה, ובחתימת יד קדשו: "מרדכי שלום יוסף במוהר"ר אהרן פרידמן - מסדגורה פשמישל". נשלח אל הרב קלמן כהנא מראשי "פועלי אגודת ישראל". אודות השגת פטור בן-ישיבה מהתגייסות לצבא, לבנו [האדמו"ר רבי אברהם יעקב] שהוא תלמיד ישיבת "הישוב החדש" בתל אביב. המשך המכתב נוגע לענינים מדיניים ובטחון-הישוב בתקופת ערב-הקמת המדינה, ובקשר להתנהלות "פועלי אגודת ישראל" מול עמדת מנהיגי "אגודת ישראל" בענינים אלו.
האדמו"ר הקדוש רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן בעל "כנסת מרדכי" (תרנ"ז-תשל"ט 1896-1979), בן האדמו"ר רבי אהרן מסדיגורה וחתן האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף ממזיבוז. בשנת תרע"ג - בהיותו בן ט"ז שנה - הוכתר לכהן באדמורו"ת על מקום אביו, וכיהן כאדמו"ר כשישים ושש שנה. בשנת תרע"ד עבר לוינה ובשנת תרצ"ד עבר לפשמישל (פרמישלא). מראשי "אגודת ישראל" ומועצת גדולי התורה במשך שנים רבות. בשנת תרצ"ט ביקר בארץ ישראל, ועפ"י עצת דודו האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין נשאר בארץ ישראל, ואף בני ביתו זכו לעלות לארץ טרם פרוץ השואה. הקים את בית מדרשו "כנסת מרדכי" בעיר תל אביב.
נייר מסמכים רשמי, 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי ונקבי תיוק קרועים. תיקונים וסימונים בכתב-יד [האדמו"ר?].