פנקסים וניירת שונה, מסמכים חתומים, רישומי חשבונות, זכרונות מתימן ומענייני הקהילה התימנית בירושלים, בכתב-ידו של רבי שלום יוסף אלשיך, עם חתימות רבות של רבי "שלום יוסף אלשיך" ושל אחיו רבי "אברהם יוסף אלשיך" וחותמים נוספים. ירושלים, תרס"ט-תרפ"ט 1919-1929. הרישומים מכילים מידע רב על עניני הקהילה התימנית בירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה: קניית קרקעות ובניני הציבור בשכונת "נחלת צבי", הקדשות של יהודי תימן וארם-צובה, וכן עניניו המשפחתיים של הרב אלשיך. הגאון רבי שלום בן יוסף הלוי אלשיך (תרי"ט-תש"ד), מגדולי המקובלים וראב"ד לעדת התימנים בירושלים. נולד בצנעא שבתימן, תלמידם של רבי חיים קורח ורבי יחיא בדיחי. כבר בשנת תרמ"ו הוא חתום יחד עם "חכמי הישיבה הכללית" בצנעא על פסקי דין. בשנת תרנ"א עלה לארץ ישראל, בה ביסס את מוסדות העדה התימנית בירושלים. הוא חתום על פסקי דין ותקנות שונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה מונה לראב"ד ורב-ראשי לעדת התימנים. מחכמי ישיבות המקובלים "בית אל" ו"רחובות הנהר". עסק גם בפרשנות לפיוטי משוררי תימן וחיבר בעצמו פיוטים רבים העוסקים בכיסופי העליה לארץ. מחבר "דורש שלום". אחיו רבי אברהם בן יוסף הלוי אלשיך, מראשוני העולים מתימן לירושלים בשנת תרמ"א (1881), ערב העליה המפורסמת בשנת אעלה בתמ"ר (1882). נפטר לאחר שנת תרע"ג (1913). פנקס גדול בפורמט צר וארוך + פנקס קטן + ניירת רבה. גודל ומצב משתנים.

מכתב המלצה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא, אב"ד קובנה. קובנה, טבת תרצ"ח [דצמבר 1937]. נשלח אל הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן, שכיהן אז כאב"ד ליברפול (אנגליה), בבקשה שימליץ טוב בין מכריו לעזור ליהודי מהעיר דנציג, "עשיר וסוחר גדול בתבואות, איש ישר והגון מאד בכל הפרטים, איש אמונים ונשוא פנים בעדתו", אשר לרגל הרדיפות על היהודים בדנציג [ע"י המפלגה הנאצית ששלטה בעיר באותם ימים], הוכרח לגלות ממקומו לעיר ליברפול, והוא צריך עזרה בהשגת זכות-הישיבה. הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא (תרל"א-תש"ג), בעל "דבר אברהם", מגדולי רבני דורו המפורסמים, וממנהיגיה הגדולים של היהדות ו"אגודת הרבנים" במדינת ליטא, ראה אודותיו בפריט 281. נייר מסמכים רשמי, 29.5 ס"מ. 12 שורות בכת"י. מצב טוב-בינוני, בלאי קל בקפלי הנייר ובשוליים.

מכתב בחתימת ידו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, שבט ת"ש [1940]. כתיבת ידי סופר, שורה אחת בכתב-ידו וחתימתו של רבי חיים עוזר. נשלח לאנגליה, אל הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן, שכיהן אז כאב"ד ליברפול. תוכן המכתב על משלוחי כספים וחלוקתם לאחזקת הישיבות הרבות ששהו אז בעיר ווילנא: ישיבת מיר וישיבת קלעצק, עבור שאר הישיבות ועבור ועד הישיבות. כספים לחלוקה ע"י "הגריז"ס מבריסק", וכספים "למשפחת הגרב"ד לייבאוויץ זצ"ל". בתוך הדברים מוזכר גם "ידידינו הרב הגאון מוהר"י אברמסקי", שהיה נציגו העיקרי של רבי חיים עוזר למגביות ההצלה באנגליה. באותה תקופה שהו בווילנא אלפי תלמידי ישיבות ומשפחות רבנים, שנמלטו עם פרוץ השואה בסתיו ת"ש (1939), לעיר ווילנא, שהפכה אז לבירת ליטא העצמאית. הגעת הישיבות על תלמידיהם לווילנא, נעשתה בהוראת הגאון רבי חיים עוזר, רבה ומנהיגה של היהדות התורנית בליטא ובכל עולם הישיבות. הגאון רבי חיים עוזר טרח רבות בהשגת כספים מרחבי העולם לאחזקת בני הישיבות והרבנים ששהו אז בעיר ווילנא, אולם בעיצומה של המלחמה, כרע ונפל על משמרתו, ביום ה' אב ת"ש. נייר מסמכים רשמי, 29 ס"מ. מצב טוב.

מכתב (ביידיש) בכתב-ידה וחתימתה של הרבנית "פרומע ראפאפארט". צאנבול (ז'מבול, קזחסטאן), 1944. במכתב שנשלח לתל אביב לרבי יהודה מאיר אברומוביץ, היא מודה ומבקשת על חבילות המזון והחיטה שנשלחו אליה, על שם בעלה "הרשום הרב ר' דוד הכהן שליט"א, בעל מח' ספר צמח דוד, ד' ח' מקדש דוד". בזמן כתיבת המכתב כבר עברו למעלה משנתיים מאז נפטר בעלה בתשרי תש"ב (1941) במחנה-עבודה מרוחק, אך מן המכתב שלפנינו מתברר כי היא עדיין לא ידעה מכך, משום ששהתה באזור אחר. המכתב נכתב כנראה, כבר בחודש שבט תש"ד - "יום ב' משפטים", והגיע לתל אביב רק בחודש נובמבר 1944 חשון-כסלו תש"ה. הרבנית פרומה רפופורט, בתו הצעירה של הרב הצדיק רבי חיים בער גרינגראס מקרמנצוג [נפטר תרפ"ח, חותנם של רבי שלמה הרכבי, רבי אברהם יעקב גורדון, רבי ברוך יעקב זמודזאק, ועוד מגדולי המוסר וראשי הישיבות בליטא], נישאה בשנת תרצ"א להגאון המופלא רבי דוד רפופורט בעל "מקדש דוד" (תרנ"א-תש"ב), מראשי ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ של רבי אלחנן וסרמן. עם פרוץ המלחמה גלו רבי דוד רפופורט ואשתו יחד עם תלמידי ישיבת ברנוביץ לליטא. לאחר כניסת הגרמנים והרוסים לליטא עמד רבי דוד בראשות הישיבה [כאשר רבי אלחנן וסרמן נלכד ונהרג בעיר קובנה]. כשנכנס "הצבא האדום" לליטא בקיץ תש"א, עצרוהו הרוסים ושלחוהו לעומק רוסיה, למחנה העבודה מיז'וויז'י-גורסק, ליד פיטררוזאוודסק באיזור הקרילי-פיני, שהיה מהאזורים הקרים והקפואים ביותר ברוסיה. רבי דוד לא שרד את התנאים הקשים של הקור והרעב, ונפח את נשמתו לאחר תקיעת שופר ביום השני של ראש השנה תש"ב (ספטמבר 1941), כשהוא מבקש מן הסובבים אותו "היו עדים למותי, לבל תישאר אשתי הרבנית עגונה, כי כך הוא הדין". אשתו הרבנית פרומה הוגלתה לקצוות אחרים של רוסיה, וכאמור, במכתב שלפנינו שנכתב מקזחסטאן, ניכר, כי לאחר כשנתיים מפטירתו, עדיין לא נודע לה על פטירת בעלה הגאון בעל "מקדש דוד". לא ידוע לנו מה עלה בגורלה של הרבנית. מקבל המכתב: רבי יהודה מאיר אברמוביץ, מראשי "אגודת ישראל", היה מן המעורבים במבצע משלוח חבילות-מזון לבני הישיבות הפליטים ברוסיה, אשר נלכדו בתקופת המלחמה בסיביר ובארצות המרוחקות של ברית המועצות. בראש מבצע זה עמד הרב מקריניק רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי. גלויית דואר, 14 ס"מ. מצב טוב-בינוני, בלאי רב. חותמות דואר שונות מרוסיה ומתל אביב.

קונטרס משמיע ישועה, "הוא [קיצור] דרשת-פרידה אשר דרש... כקש"ת מ' מרדכי מאטלי רוקח אבד"ק בילגורייא... בהסכמת ושליחות אחיו צדיק הדור... כקש"ת מ' אהרן רוקח שליט"א הרבי מבעלז... אשר דרש... באולם הגדול דקהל יראים בודאפעסט.. טרם עלותם לארץ הקדושה...", נערך ע"י רבי נתן צבי פרידמן. בודאפעסט, תש"ד [1944]. בחוברת זו נדפסה דרשתו המפורסמת של הרב מבילגוריי קודם נסיעתו לארץ ישראל, זמן קצר לפני פלישת הנאצים להונגריה. הדרשה נדפסה בחוברת בשם "הדרך" בשלוש מהדורות (ראה פריט קודם), ובנוסח שונה ומקוצר יותר בחוברת שלפנינו. גם בחוברת שלפנינו מופיעים דברי ההרגעה של הרב מבילגוריי, שצונזרו משתי ההדפסות המאוחרות של חוברת "הדרך": "הנה שמעתי דבת רבים מסביב לאמור: אם הרבי מבעלז רואה לנחוץ... לעקור דירתו בארץ הקדושה... בלי ספק רואה הוא כי המצב פה ברע הוא וכי ח"ו איזה וכו' נשקף על יושבי מדינה זו... על זה אען ואומר: שום איש לא יוכל לידע את מחשבותיו ודעותיו הטהורים כמוני הצעיר... הנני להעיד כי אחי הרבי מבעלז שליט"א הוא בבטחון חזק ואמיץ כי לאחינו בני מדינת הונגרי' לא יאונה ח"ו כל רע, אדרבה ואדרבה עוד יותר מן עד הנה ינצלו מכל צרה וצוקה...". בהקדמה לחוברת זו מתאר המו"ל את שהתרחש בעת הדרשה, כיצד בתחילה נמצאו השומעים ב"רגע בכייה ויאוש" - כאשר שמעו על גורלם של רבבות היהודים שנרצחו בארצות אירופה, "אבל רגע אחרת צהלה ושמחה שוררת על כל אחד בעת אשר הדורש [=הרב מבילגוריי] מכריז בקול חזק בשם מרן אחיו הצדיק הדור אשר נפסקה ההלכה בבית מדרשו ומבטיח וערב בדבר שלא ישלוט עוד המלאך המשחית במדינתנו...". י עמ'. 22.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. בדף האחרון פגיעה קלה בטקסט.