חנוכית ברונזה לזכר הנספים בשואה, מעשה ידי הפסלת ארנה וייל. ארה"ב, [שנות ה-70]. חתום (E.W.).
גוף החנוכיה בצורת משולש עומד על קדקודו. נצב על בסיס הבנוי משלשה משולשים המונחים אחד על גבי השני. בזיכים משולשים ושמש (משולש אף הוא) נשלף.
על חזית החנוכיה תיאור של חנה ושבעת בניה - שלשה מהבנים בין זרועותיה המגוננות, שניים מימין (אחד כורע על ברכיו ואחיו מגן על ראשו) ושניים משמאל (אחד מהם כורע על ברכיו, ראשו פונה אל השמיים וידיו מושטות קדימה, כמתפלל). בגב החנוכיה מופיע ציטוט מספר מקבים ב', פרק ז': "ראה, חרפתי למות נפשי על חוקות אבותי כאשר עשו אחי לפני, וצעקתי אל ה' לחמול על עמו" - הוא ציטוט הדברים שהשמיע בנהּ השביעי, הצעיר, של חנה לאוזניו של אנטיוכוס, בטרם נשחט. בשני הקדקודים העליונים נראים חצים, המופנים כלפי חנה וילדיה.
האמנית ארנה וייל (Erna Weill, לבית הלפט Helft) נולדה בפרנקפורט דמיין בשנת 1904 ולמדה פיסול באוניברסיטת פרנקפורט, אצל Helene von Beckerath, שהיתה תלמידתו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודין. בעקבות עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1936 עזבה וייל עם בעלה ושני ילדיה לשוויצריה ומשם, בשנת 1937, לארה"ב. בארה"ב, בעיר ניו-יורק ובסביבותיה עבדה וייל כפסלת, כמורה לאמנות ואף ייסדה בית-ספר לאמנות. נפטרה בארה"ב בשנת 1996.
החנוכיה שלפנינו הוענקה לד"ר אריה נשר (רטר) בשנת 1976, מידיו של אלי ויזל (ראה תמונה; ראה חומר מצורף). בשנים שלאחר השואה היה ד"ר נשר פעיל בועד המרכזי של שארית הפליטה (צ. ק. פון דער שארית-הפליטה) במינכן, מנהל "המחלקה לעניינים פנימיים" של הועד ועמד בקשרים עם מוסדות הסיוע האמריקניים. [מצורפים גליון עתון "יידישע בילדער", מינכן, 1948, בו מצולם ד"ר נשר בין המשתתפים בקונגרס השלישי של שארית הפליטה וכן תצלום קבוצתי של אנשי "הועד המרכזי" מכינוס שנערך במינכן בשנת 1946].
גובה: 25 ס"מ, רוחב: 43.5 ס"מ. מצב טוב.

חנוכיה נאה, בסגנון אר דקו. [אמצע המאה ה-20].
מתכת בהירה מצופה כסף. חותמת יצרן (לא מזוהה).
זרועותיה עשויות לוחיות מתכת בהירות ושלוחות לצדדים. בסיס רחב, מוצמד ללוח עץ.
גובה: 12.5 ס"מ. רוחב הבסיס: 12 ס"מ, רוחב הזרועות: 24.5 ס"מ. מצב טוב.

חנוכיה זקופה. ארה"ב, המאה ה-19.
פליז יצוק וחרוט.
לחנוכייה שני חלקים המתחברים בהברגה. החלק התחתון בסגנון פמוט אשר עליו מתברג עיטור מסורג בדגם גיאומטרי. ממרכז העיטור מזדקר קישוט מגן דוד. תשעה בתי נר ניצבים בראש החנוכייה, הבתים הקיצוניים נמוכים מעט.
גובה מירבי: 62.5 ס"מ, רוחב: 51 ס"מ. עיטור המגן-דוד רופף.

חנוכיה זקופה. גאורגיה, [ראשית המאה ה-20].
עץ מגולף וחרוט, מצופה לכה (לקר - Lacquer).
עמוד גבוה, סיומו כמעין כף יד, האוחזת בשורת הבזיכים. שמש גדול במרכז שורת הבזיכים. עיטורים בצבע זהב.
גובה: 54.5 ס"מ, רוחב: 32.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.

חנוכיה. ורשה, פולין, סוף המאה ה-19.
נחושת מצופה כסף.
החנוכיה בעלת בסיס יצוק בעל רגלים, עליו כוסיות, על הדופן עיטורים בעבודת ריקוע, ניסור והברגה. במרכז דגם מנורת המקדש, זוג אריות אוחזים בעצי-דקל, כתר תורה, עלי גפן ואשכולות ענבים. בצדי המנורה שמש נשלף, חסר עיטור נשלף.
גובה: 30 ס"מ, רוחב: 23 ס"מ, בזיך אחד חסר. הברגות מעט רופפות.