שני מכתבים ארוכים מאת הגאון רבי שלמה דוד כהנא "אבי העגונות", מרבני ווארשא ורב העיר העתיקה בירושלים. ירושלים, [תש"ו 1946 בקירוב].

4 דפים (הכוללים כ-8 עמודים כתובים) על ניירות מכתבים רשמיים של הרב כהנא. כתיבת ידי-סופר וחתימות ידו. המכתבים עוסקים בענייני התרת עגונות ועגונים מפליטי השואה. שני המכתבים נשלחו אל רבי צבי הירש מייזליש הרב מווייטצען (בעל שו"ת "מקדשי השם"), שכיהן לאחר השואה כרב מחנה העקורים בברגן בלזן ורב ראשי באיזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. הרב מייזליש היה אחראי מטעם רבני לונדון, לפקח ולהורות בעניני אישות ועיגון (ראה בספרו "בנין צבי", התכתבויות שונות בנושאים אלו, עם הרב אברמסקי גאב"ד לונדון ועם רבנים שונים מרחבי העולם).

במכתב הראשון (ללא תאריך), הוא מודה להרב מייזליש על הערותיו על "הקונטרס שלי". רוב המכתב עוסק בדברי תורה בהלכות עגונות, ולאחר מכן בעמוד רביעי כותב הרב כהנא על הפעילות העולמית להתרת העגונות מהשואה: "בגוף הפעולות שלנו לטובת העגונות. מעלתו מציע להדפיס חוברת שיכיל בתוכו כל מה שחדשו גדולי דורינו בזה, גם אנכי חשבתי כזאת ושלחתי קונטרסי להרבה מגדולי הרבנים בארץ וחוצה לה וקבלתי [ג"כ?] קונטרסים ארוכים מהרה"ר הגאון הרצוג שליט"א מלבד הרבה תשובות אודות עגונות פרטיות ומהרה"ר עוזיאל שליט"א... והי'[ה] בדעתי להדפיסם... אבל הסכמתי לדעת ידידי הגאון ר"י אברמסקי שכתב לי התנגדות גדולה להדפסה מפני הנימוק שישתמשו בזה רבנים שאינם מהוגנים...".
הרב כהנא מאריך בתיאור פועלו בנושא העגונות בפולין ובארץ ישראל, וכותב את דעתו כי כל מקרה פרטי של עגונה ראוי שיידון בבית דין לגופו של עניין, ואין ראוי לעכב את הדבר ולחכות להכרעה כללית של גדולי הדור בנושא:
"...אבל בעגונות פרטיות הנני עוסק בארץ וגם עם בית דינו בברגן בעלזען הי'[ה] לי חליפות מכתבים מעונפה על סמך גבי"ע [=גביות עדות] של עשרות עגונות וגם מהמחנות באיטליא ובלגיה שלחו לפה הרבה גבי"ע, ולפי דעתי אין מן היושר לחכות עד שגדולי דורינו יגידו הכרעתם בזה, והרשות ביד חבר הרבנים בארץ להחליט על כל עגונה בהתאם להמאורע של כל אחת כפי דעתם דעת תורה... ורוב גדולי הגאונים בארץ המה מרביצי תורה בישיבות ומסתייגים בעצמם מהלכה למעשה! וכן במלחמה הקודמת טפלו במרץ בעניני עגונות בפולין הגאונים רח"ע זצוק"ל ור' אליהו קלצקין זצ"ל האדמו"ר מאוסטראווצא זצוק"ל והגאון המנוח מייזליס מלאסק... והי'[ה] לי הכבוד להיות עמם בחליפות מכתבים בהרבה שאלות עגונות בשם הרבנות בורשה ובשם אגודה"ר [=אגודת הרבנים] בפולין, וקודם נסיעתי מורשה בשנת ת"ש והיו אז בורשה בתור פליטים מאות גדולי הרבנים ונעשה אז החלטה באספה גדולה שכל הרבנים יטפלו באסיפת החומר וגבי"ע של העגונות וההיתרים יצאו מהארץ ע"ש קיום מציון תצא תורה, אבל לדאבוננו וצערינו ואבלנו הרב לא זכינו לקיום החוזה הזה הי"ד...".
במכתב השני, מתאריך פורים דפרזים תש"ו, כותב לו הרב כהנא, בענין התרת עגונים [שנשותיהם נעלמו בשואה]: "מכתבו קבלתי, ונעים הי'[ה] לראות כי עוד לא אלמן ישראל מרבנים גדולי תורה הדואגים לטובת בני עדתם... למצוא מזור ותרופה לכבלי העיגון של אנשים ונשים. אבל לדעתי מעלתו הפריז על המדה להצריך מאה רבנים...". ולאחר אריכות דברים בדרכי ההיתר, הוא כותב: "...וכבר כתבתי חוות דעתי לרבנים ששאלו ממני בנדון זה כמו הרב שוחטמן מנהל ועדת העגונות של אגוה"ר [אגודת הרבנים] בארה"ב ולהרב פראטו ברומא, שאין לב"ד אלא מה שעיניו רואות... והנה מעלתו אף שלא היה לי הכבוד להכירו פא"פ [פנים אל פנים] אבל שמוע שמעתי שמך מפארים בעתונות וכן מאישים פרטים, והנני נותן לו הסכמתי המלאה לטפל בעגונים ע"פ האופנים המבוארים בהצהרתו, אך לא בתור אחד מהמאה רבנים...".
בהמשך המכתב הוא מגיב על הצעת הרב מייזליש להדפיס ולפרסם קונטרס בהלכות אלו: "...בנוגע לקונטרסו עפ"י העגונות שרוצה מעלתו להדפיס ואשר כבודו רוצה שאשום עיני עליו, הטיב מעלתו לעשות כן, כי הענין צריך זהירות גדולה הן בצדדי החומרא והן בצדדי הקולא, והקונטרס זה שהנני שולח לו כבר המצאתי אותו לגדולי דורינו בארץ וחוצה לה וכבר יש לי תשובות בזה מהרבנים הראשיים ועוד, וידידנו הרב הגאון אברמסקי במכתבו אלי מבקשני שלא נמהר בהדפסה עדיין מפני שחושש לרבנים שאינם ראוים שישתמשו בזה שלא כהוגן".
הרב כהנא מבקש מהרב מייזליש להכין תשתית לבירורים שתסייע להתרת העיגון של ניצולי השואה הרבים: "...בנוגע לעגונות הרבות הנמצאות בהמחנה אבקשו לקבל עדות מכל אחת מהן ולשלוח גם אלי, וזכותה של ארץ ישראל תעמוד לנו להאיר עינינו באור תורתו שלא נכשל בדבר הלכה ולמצוא פתח לפתח חרצובות העגונות, כי גם כאשר נפרדתי מחבריי הרבנים – שביניהם היו גם כמה מאות רבנים פליטים שהתגוררו אז בורשה – בשנת ת"ש, נדברנו אז שכולנו, המה בחוצה לארץ ואני בארץ, נסדר גבי"ע [גביות עדות] ונאסוף ידיעות מהנפטרים וההיתר הסופי אחר הבירור ההלכותי יצא מארץ ישראל לקיים כי מציון תצא תורה... כן אבקשו להודיעני אם נמצא אצלם רשימה מנפטרי המלחמה הן ע"י גבי"ע והן ע"י הפנקסים של הצוררים הנמצאים כעת תח"י... כי גם אנכי אספתי בארץ במשך שנות המלחמה ידיעות מהמהגרים שבאו למשרדי, וכן מהודעות ממשלתיות ובצלב האדום ומכתבים פרטיים מכמה ניצולים, כל זה נאסף ונרשם ועולה לערך ליותר מכ"ה אלפים...".

הגאון רבי שלמה דוד כהנא "אבי העגונות" (תרכ"ט-כסלו תשי"ד), מרבני וורשא, חתנו וממלא מקומו של רבי שמואל זנוויל קלפפיש מראשי הרבנים בוורשא. לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה אחראי בשעתו מטעם הרבנות הראשית בווארשא לעניני התרת עגונות, והוא התיר בשעתו עשרות-אלפי עגונות מנשות החיילים שהפכו נעדרים במלחמה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, וההרוגים הרבים בערי פולין בהפצצות מטוסי האוייב (עוד לפני ההשמדה ההמונית של הנאצים), ראה הרב כהנא את הנולד, והתחיל להיערך להתרת עגונות המלחמה. בהמשך הוא הצליח להימלט לארץ ישראל (אל בנו שמואל זנוויל, הנודע בשם ד"ר שז"ך כהנא, לימים מנכ"ל משרד הדתות ומקים "מרתף השואה" בהר ציון), ומונה לרבה של העיר העתיקה בירושלים. באותה תקופה הוא הקים בירושלים את "המשרד לעניני עגונות", מטעם "איחוד הרבנים יוצאי פולין" בארץ ישראל. מקצת מתשובותיו הרבות נדפסו לאחרונה בספרו "נחמת שלמה" (בהוצאת "מכון ירושלים", ירושלים, תשפ"ב).

[4] דף (כ-8 עמ' כתובים). 28 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול, עם פגיעה בטקסט.