קונטרס מודפס, "קול מהיכל", דברי פולמוס כנגד אנשי הישוב החדש, שהתנגדו להמשך חלוקת כספי המגביות שנאספו בגולה למען יושבי ארץ ישראל. [ירושלים, דפוס יואל משה סלומון, תרמ"ה 1885]. נדפס ללא שער.

על הקונטרס חתומים בדפוס כשמונים אנשים, "ראשי זקני מנהלי ויחי"ס דכוללות ק"ק אשכנזים פרושים וחסידים", הכוללים את: "אנשי מחוז ווילנא" (ובראשם: הדיין רבי בנימין דוד ווילנר, רבי אייזיק יפה מדרויא ורבי יהודה יודל הרב דראדין), "מחוז זאמוט" (ובראשם רבי זאב ב"ר מרדכי המו"צ מטעלז ורבי מאיר מאניקשט), "מחוז רייסין" (ובראשם רבי משה נחמיה כהנוב ורבי שאול חיים הלוי אב"ד דוברובנא), "מחוז מינסק" (ובראשם רבי בנימין אב"ד סטויפץ ורבי שלמה זלמן פרוש), "מחוז סובלק" (ובראשם רבי יצחק צבי הלוי, חתן רבי אייזיק חבר), "מחוז ווארשא" (ובראשם הרה"ק רבי יצחק דוד בידרמן מלעלוב ורבי אברהם אליעזר אב"ד יוזפוף), "מחוז הוראדנא" (ובראשם רבי יהושע בצלאל אב"ד מאלטש בעל "משכן בצלאל", רבי אברהם אייזנשטיין ורבי זבולון מביאליסטוק), "מדינת אונגארן" (ובראשם רבי איצק בעהם מקראל ורבי משה נחום וולנשטיין) ו"חסידי וואלין".

מחבר הקונטרס הוא כנראה, הנוסע המפורסם רבי יעקב ספיר בעל "אבן ספיר" [שנפטר באותה שנה, בתמוז תרמ"ה]. הכותב מתאר את התועלת הרבה לכלכלת הארץ ע"י אנשי הישוב הישן מקבלי "החלוקה" של קופות ה"כוללים", לעומת אזלת ידם של המתיישבים החדשים הנהנים מהמגביות של חברות "ישוב ארץ ישראל" וחברת "כי"ח". בהמשך הדברים הוא מספר על העול הכספי שגדל והכביד על קופות "החלוקה" בירושלים, בעקבות העולים שנמלטו מרוסיה ורומניה לאחר הפוגרומים בשנת תרמ"א.

חוברת זו עוררה בשעתו ענין רב, והיא התגובה הרשמית של היישוב הישן לפולמוס שהיה בשעתו נגד מוסדות "החלוקה". בעיתון "הצבי" נכתב בשעתו: "קונט' קול מהיכל אשר הדפיסו הממונים ע"ד החלוקה וישוב א"י היה עתה ענין למה"ע [למכתבי העת] בחו"ל ולסופריהם, גם בהמגיד וגם בהמליץ באו דברים על אודותיו..." (הצבי, שנה א, גליון כב, ד' בניסן תרמ"ה, עמ' צו).

ח עמ'. 20-21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים. בלאי וקרעים רבים, בעיקר בשני הדפים האחרונים. כמה תיקונים בכתב-יד. דפים מנותקים, ללא כריכה.

ש' הלוי, מס' 529 (כותבת: "חוברת יקרת-מציאות ביותר").
נרשם במפעל הביבליוגרפיה על פי צילום.

מכתב לקהילת מנטובה, בעניין קניית לולבים ואתרוגים לחג הסוכות עבור בני הקהילה, מאת בן ציון מנורצי. פיררה, ש"מ [1580].

מכתב שנשלח אל "אנשי חיל יראי אלקי' ממוני ק"ק מנטובה...". הכותב מספר כי קיבל מכתב מראשי קהילת מנטובה, ולאחר מכן מכתב נוסף מאת רבי יהודה פרווינצאלו, "על עסקי הלולבים". הוא מבטיח כי יעמוד בהתחייבותו לשלוח לולבים ואתרוגים למנטובה: "...האיש יביא למעכ"ת ק"ל אתרוגים ולולבים סתומים וסגורים בתיבה בפני עצמה אשר לא ישלח איש ידו בה כי אם אתם השרים...". בשולי המכתב מקום ותאריך הכתיבה – פיררה "כ"ד לוליו [יולי] ש"מ", והוא חותם "העבד הנאמן למכ"ת בן ציון יצ"ו מנורצי...".

[1] דף כפול (בצדו החיצוני – כתובת הנמענים באיטלקית). 31 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים חסרים בשוליים ובמרכז הדף (ללא פגיעה בטקסט).

מכתב זה תועד אצל: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, א, עמ' 255, הערה 115.

"עת לטעת מטעי כרם המעלות" – דף חידה מודפס, לנישואי החתן יצחק בן שבתי מאריני עם הכלה יודיטה (יהודית) בת מנחם מאיטליה, מאת רבי ישעיהו באסאן. מנטובה, [תפ"ד 1724 בערך].

בראש הדף תחריט עם דמויות מלאכים נושאות כתר, ענפים וכלי נגינה. בכותרת השיר מופיעים פרטי החתן והכלה. השיר מתחיל: "כל איש ואיש רואה פני רעהו". בשולי הדף: "פה מנטובה", וחתימה (בדפוס) של המחבר: "אלה כאב תעופינה, ישעיהו באסאן".

רבי ישעיהו באסאן (תל"ג-תצ"ט), רב בפדובה ולאחר מכן בריג'יו, רבו המובהק של הרמח"ל.
החתן, רבי יצחק בן שבתי מאריני, היה מידידיו הקרובים של הרמח"ל, והיה מן השבעה הראשונים בחבורת לימוד הזוהר שיסד הרמח"ל. לחתונתו כתב גם רמח"ל שני שירים, האחד "ממשברי ימים אדירים המו" – נשמר בכתיבת ידו של רמח"ל (כת"י פרנקפורט דמיין, Ms. Oct. 15), ונדפס מספר פעמים; וכן שיר וחידה שנדפסו בדף נפרד במנטובה (השיר פותח: "קומו בנות שיר מהרו אתיו"; את השיר השני פרסם יערי, בקרית ספר, ח, עמ' 266-270).

[1] דף. 46 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול ובשוליים, עם פגיעה קלה בטקסט. הדף הודבק על דף אחר לחיזוק ושימור.

עותק של דף החידה שלפנינו נמצא בספרייה הלאומית בירושלים (לשעבר מאוסף ולמדונה; ראה: The Writing on the Wall: A Catalogue of Judaica Broadsides from the Valmadonna Trust Library, 2015, p. 151 no. 9).

דף בכתב-יד, שיר הספד על פטירת רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינה, מאת רבי דוד זכות מודינא. [מודינה, תקע"א או תקע"ב].

שיר הספד בן עשרה בתים (מתחיל: "איכה מות אכזר בברק חציך...") בכתיבת ידו של רבי דוד זכות מודינא. בראש הדף פתיחה ארוכה: "עת ספוד עת לבכות כי נשבה ארון אלקים... הגאון הגדול... אדמ"ו כמוהר"ר ישמעאל כ"ץ זצוק"ל אב"ד ר"מ ור"מ דקק"י יצ"ו הכ"מ...". בסוף השיר חתימתו: "נבזה וחדל אישים איש מכאובות הק' דוד זכות בכמהחכ"ר מזל טוב מודונא ס"ט". למיטב ידיעתנו, שיר זה לא נדפס.

הגאון רבי ישמעאל הכהן רבה של מודינה (תפ"ד-תקע"א 1724-1810), גדול חכמי איטליה בדורו ומגדולי הפוסקים. שימש עשרות שנים כרב ומנהיג העיר מודינה, ולמעשה שימש כרבה ומנהיגה של כל יהדות איטליה. רבי ישמעאל הכהן היה המכריע העיקרי בפסקי ההלכה, בהנהגת הקהילות ובכל עניני החיים היהודיים באיטליה. "פסקיו נתקבלו ללא עוררין, ושמו יצא לפניו כגאון-הפסק ואחרון המכריעים" (תולדות המחבר, בראש ספר "שבח פסח", ירושלים, תשנ"ז). בזמן כינון ה"סנהדרין" היהודי ע"י נפוליאון בשנת 1806, כתב מכתב תשובה מפורט ל-12 השאלות שנשאלו ע"י נפוליאון, בעניני היחס בין חוקי המדינות לחוקי ההלכה. באותו הזמן היה רבי ישמעאל הכהן זקן-מופלג בן 83 ונמנע ממנו לנסוע להשתתף במושב ה"סנהדרין", אך דבריו שנכתבו בחכמה וללא חת, היוו את הבסיס ההלכתי לדבריהם הרבנים נציגי המחוזות האיטלקיים ב"סנהדרין". מתורתו נדפסו שלשת חלקי ספר השו"ת שלו "זרע אמת" (ליוורנו, תקמ"ג-תקע"ב).

הכותב והמחבר – רבי דוד זכות מודינא (תקל"ח-תרכ"ה), כיהן אף הוא כרבה של מודינה, על מקום אביו רבי מזל טוב זכות, תלמידו וממלא מקומו של רבי ישמעאל הכהן. מרבני איטליה החשובים בדורו. רוב חיבוריו נותרו בכתב-יד, מלבד ספרו "זכר דוד" שנדפס בליוורנו, תקצ"ז. עמד בקשרי חברות הדוקים עם רבי מרדכי שמואל גירונדי (ראו על כך: הרב משה הלל, מסכת תמורות, ירושלים תשפ"ב, לפי המפתחות).

[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי. סימני קיפול. הדבקות נייר דבק לשיקום בצדו האחורי של הדף.