סדר הגדה של פסח, עם פירוש רבי יוסף מפדובה, ועם איורים נאים. ונציה, דפוס זואן דיגרה, שס"ד [1604].
בראש דף השער: "נדפס רביעית לתשוקת ר' שלמה חיים ובנו אברהם [חבר טוב]" (מהדורות קודמות של הגדות שנדפסו למען משפחת חבר טוב הן: ונציה שנ"ט, שס"א, שס"ג).
כל עמודי ההגדה מעוטרים ומאוירים בתחריטי עץ שונים. חלק מן האיורים מלווים בכיתובי הסבר.
מעבר לשער: סדר "קדש ורחץ" עם ביאור קצר באיטלקית, יידיש וספרדית – נדפסו בשלושה טורים, זה לצד זה, באותיות עבריות.
ההגדה מתחילה בסדר בדיקת חמץ. דף [3/א] פותח במילים: "כהא לחמא עניא".
ברכת המזון (כמנהג ספרד) נדפסה בשני הדפים האחרונים, עם דף שער מיוחד.
בעמ' האחרון, לאחר ברכת המזון, נדפס "חדוש ורמז מחדושי האשל הגדול... כמוהר"ר משה אלשיך זצוק"ל, על סדר קדש ורחץ מסודר על הנהגת חיי האדם לעבודתו יתברך" (מתוך ספר "תורת משה" לאלשיך, ונציה, שס"א; קטע זה מופיע גם בהגדה של פסח שנדפסה בוונציה, שס"א, בדפוס זאניטי).

[18] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים חסרים בשני הדפים הראשונים, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעות באיורים ובטקסט, משוקמים במילוי נייר עם השלמה בצילום. קרעים חסרים קטנים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות נוספים. סימני עש עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות בעיטורים במספר דפים. כריכת קרטון עתיקה, פגומה ומנותקת.

בשנים שנ"ט-שס"ה נדפסו בוונציה מספר הגדות הדומות זו לזו בפורמט ובעיצוב הכללי, עם שינויים טיפוגרפיים במסגרות השערים, בצורת האותיות, בעיטורים ובאיורים. ההגדה שלפנינו דומה בעיצובה להגדה שנדפסה בדפוסו של דיגרה בשנת שנ"ט. ראו: י. יודלוב, הגדות של פסח ויניציאה שס"א, שס"ג-שס"ד, עלי ספר, טז, תש"ן, עמ' 140-141.
למיטב ידיעתנו, העותק שלפנינו הוא העותק השלם היחיד בעולם. ידוע עותק נוסף באוסף בית המדרש לרבנים בניו-יורק, בו חסרים שני הדפים האחרונים עם ברכת המזון.
יערי 31; אוצר ההגדות 41.

ספר אותיות דרבי עקיבא – "מדרשים יפים אף נאים נעימים ומתוקים". [קראקא, ללא שם מדפיס, ש"צ 1630 בערך].
מהדורה נדירה במיוחד; עותק שלם.
שמו של החיבור, "אותיות דרבי עקיבא", נדפס בחלקו התחתון של השער.
מעבר לשער נדפסו לוח "סימני אותיות הספר", על פי סדר האותיות, וכן הקדמה קצרה בה נכתב כי זוהי מהדורתו השלישית של הספר, לאחר מהדורת ונציה ש"ו, וקראקא של"ט – מהדורה מורחבת בה נוספו קטעים חדשים, שעל פיה נדפסה המהדורה שלפנינו (לאמיתו של דבר לפנינו מהדורתו הרביעית של הספר, שנדפס לראשונה בקושטא רע"ה, בקירוב).
ספר אותיות דרבי עקיבא (ידוע גם בשם "אלפא ביתא דרבי עקיבא") הוא מדרש על אותיות האלף בית, המיוחס לתנא רבי עקיבא. בספר נדרשת בפירוט כל אות מאותיות האלף בית. כיום ידועים שני נוסחים עיקריים שונים של המדרש, הנבדלים בתוכנם זה מזה.

כג, [1] דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים משוקמים בהדבקות נייר בשולי מספר דפים (קרע חסר קטן בשולי דף השער עם פגיעה קלה בעיטור מצדו השני של הדף). קרעים חסרים קטנים עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים. סימני עש מעטים, עם פגיעות קלות בטקסט. פגם בהדפסה באחד מהדפים בסוף הספר. חותמת "בית המדרש דק"ק כנסת ישראל". כריכה ישנה, עם פגמים.

בעותק שנרשם במפעל הביבליוגרפיה (ובעותק שמופיע בקטלוג הספרייה הלאומית) כ דף בלבד, וההמשך חסר. לפנינו עותק בן 24 דפים. ידוע לנו על עותק שלם נוסף אחד בלבד, השמור בספרייה המלכותית בקופנהגן (בעותק שבאוסף הבודליאנה חסרים ארבעת הדפים האחרונים, ראו: שטיינשניידר, קטלוג הבודליאנה, מס' 3398, עמודה 519).
מקור:
1. אוסף ספריית בית הדין בלונדון.
2. בית המכירות קסטנבאום, ניו יורק, נובמבר 2000, מס’ 97.

ספר מסילת ישרים, כולל כל עניני מוסר ויראת ה', מאת רבינו משה חיים לוצאטו – הרמח"ל. [אמשטרדם], דפוס נפתלי הירץ רופא, [ת"ק 1740]. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי הרמח"ל, בעת שהותו באמשטרדם (קודם שעלה לארץ ישראל).
רישום בעלות בשער הספר: "קנין כספי יאודא בלא"א מרדכי פינצי יצ"ו, בשנת ובסדר ושמו את שמי על בני יש'ר'א'ל וא'ני א'ברכם לפ"ק [=תק"ג]". בשער ובדפי המגן הקדמי והאחורי רישומי בעלות וחתימות של רבי משה אהרן רחמים פייאצה, מחכמי ליוורנו במחצית השנייה של המאה ה-18, מחבר "אורה ושמחה" - על הלכות פורים: "ספר מסילת ישרים אשר חנן אלודים לעבדו משה אהרן פייאצה נר"ו", "שנת ו'י'ש'י'ר'ו' בדרכי ה' [=תקל"ב]... אשר חנן אלודים לעבדו משה אהרן פייאצה... בליוורנו יעאכי"ר". רישום בכריכה הפנימית הקדמית: "אני משה אהרן קארקשון נר"ו... ליוורנו יע"א".
לפי המקובל, הספר "מסילת ישרים" הינו תמצית מזוקקת וברורה של ספריו האחרים של הרמח"ל (דרך ה', דעת תבונות, קל"ח פתחי חכמה, ועוד). דברי הספר מדודים ושקולים בפלס הלשון ועומק הדברים. רבי יחזקאל סרנא בהקדמתו למהדורת ספרו "מסילת ישרים – עם עיונים", מביא מסורת בשם הגר"א שאמר כי עד פרק י"א אין אף מילה אחת מיותרת בספר[!]. רבי ירוחם ממיר היה אומר לתלמידיו כי "ספר מסילת ישרים בנוי על כל ספרי הרמח"ל שכתב בתורת הקבלה, אלא שהוריד הענינים וקירבן ללשוננו, עד שבלומדינו אותו אנו מדַמים שיש לנו שייכות בזה" (ספר דעת חכמה ומוסר, ח"א, עמ' רמ"ט).
בהקדמת המחבר נתבאר כי הספר נתחבר לתועלת קנין חכמת המוסר ויראת השם, אשר איננה נקנית בידיעה בלבד, ואין תועלת הספר בחידוש ידיעות אשר לא נודעו קודם לכן, אלא בחזרה ושינון תמידיים, והתבוננות רבה עד אשר יקבעו הדברים פנימה בנפש האדם. ואכן, ספר זה נתקבל בכל תפוצות ישראל כספר העיקרי ללימוד המוסר.
כאשר הגיע הספר לידי הגר"א מווילנא, אמר כי אור חדש ירד לעולם, ולגודל החביבות נתן בעדו רֶענְדִיל [=דינר זהב]. ר"י מאלצאן הביא בהקדמה לספר "דרך ה'" ששמע מגדולים, בשם הגר"א, שאמר כי אילו היה המחבר בחיים היה הולך ברגל לאיטליה כדי לקבל את פניו, והוא מביא עוד כי הגר"א היה רגיל לחזור עליו הרבה.
גדולי החסידות אף הם עמדו על גודל מעלת הספר וקדושת מחברו הגאון המקובל. המגיד מקוזניץ אמר כי כל המדרגות בימי נעוריו קבל מהספר מסילת ישרים. הרב הקדוש מאפטא בעל "אוהב ישראל" ורבי מנחם מענדיל מרימנוב התמידו והעמיקו בספר הקדוש מסילת ישרים, ואמרו עליו דברים נוראים ונפלאים. הרב מאפטא היה אומר כי את כיוונו הרוחני ואת חינוכו, קיבל בראש ובראשונה מהספר מסילת ישרים (ספר החסידות, עמוד קמו). רבי נחמן מברסלב היה מורה למקורבים חדשים שילמדו בספר מסילת ישרים (שיחות וסיפורים, עמ' קסז). האדמו"ר בעל "בני יששכר" כתב בהוספותיו לספר "סור מרע ועשה טוב": "...עיין בספר מסילת ישרים ותרווה צמאונך ותתן מעדנים לנפשך, מתקו דבריו מדבש ונופת צופים". המוכיח רבי יעקב יוסף מאוסטראה (רב ייב"י) כותב בהסכמתו לספר "קל"ח פתחי חכמה" להרמח"ל (קוריץ, תקמ"ה): "ספר מסילת ישרים, דרכי ה' צדיקים ילכו בם, אשר חברו הרב הגדול איש האלוקי מ"ו משה חיים לוצאטו ז"ל, וזאת התורה אשר שם משה לפני ישראל להבין דברי חכמים וחידותם, ביושר אמריו... וגם במשה דיבר ה'...". בהקדמה לספר הנ"ל מביא המו"ל ששמע מפי רב ייב"י, בשם המגיד ממזריטש, שאמר כי "אין דורו היה כדאי להבין צדקתו ופרישותו".
הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט סיפר לתלמידו הגדול רבינו ישראל מסלאנט, כי כשקיבל ברכת פרידה בעת עזבו את ישיבת וואלוז'ין, שאל את רבינו חיים מוואלוז'ין באיזה ספרי מוסר טוב לעסוק? השיב לו רבו: "כל ספרי מוסר טוב ללמוד, אך ספר מסילת ישרים הוא יהיה מְנַהֶלְךָ".
מאז צאתו של הספר בשנת ת"ק, נדפס הספר במאות מהדורות [!], והינו עד היום ספר המוסר העיקרי בהיכלי התורה והחסידות בדורנו.

[6], סג דף. 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. השוליים נחתכו באופן עקום. רישומים. חותמות. דף המגן הקדמי מנותק, קרוע וחסר בחלקו. כריכה מקורית, פגומה (חלקה הקדמי מנותק; ללא שדרה).

חומשים שמות-ויקרא, חלק שני ושלישי מחמשה חומשי תורה, עם פירוש רש"י והתרגומים, ועם פירוש "אור החיים", מאת רבינו חיים בן עטר. סלאוויטא, [דפוס רבי משה שפירא, תקנ"א 1791]. שני כרכים.
שם המדפיס לא נזכר בדף השער שלפנינו, אך הספר נדפס בבית דפוסו של רבי משה שפירא, וכפי הנראה היה הספר הראשון שיצא תחת מכבש דפוסו.

שני כרכים. ספר שמות: ריז, רכא-רכג דף. חסרים 3 דפים: ריח-רכ. ספר ויקרא: ב-קעא דף. חסרים דף השער (הושלם בצילום)ושני הדפים האחרונים. 19 ס"מ בקירוב. כרך שמות במצב בינוני, כרך ויקרא במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי רב. קרעים חסרים רבים, עם פגיעות בטקסט, בדף השער של הכרך הראשון ובדפים נוספים, משוקמים בחלקם במילוי ובהדבקות נייר (עם השלמות בצילום בדף השער של כרך שמות). סימני עש רבים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. דפים וקונטרסים מנותקים בכרך ויקרא. כריכות עור קדמיות ואחוריות בלבד (ללא שדרות), מנותקות, עם בלאי רב.

ספר "אור החיים" לרבינו חיים בן עטר נערץ מאד ע"י גדולי החסידות, שאמרו עליו כי דרגתו כדרגת ספר הזוהר שבכוחו לטהר את הנשמה. תלמידו החיד"א מביא את המנהג החסידי ללמוד בליל שבת בספרו הקדוש: "ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד מהר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".
גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של מחבר הספר - רבינו האור החיים הקדוש. הבעש"ט אמר עליו כי בכל לילה שומע תורה מפי הקב"ה וכי "היה מיורדי המרכבה וגלוי נשמות ומדריגת רוח הקודש אמיתי", ואמר עוד כי בשעה שעושה עליית נשמה בכל לילה רואה כי מכל הצדיקים רק רבי חיים בן עטר מקדימו בעלייתו למעלה וכמה שמשתדל ומזדרז אינו מצליח להקדימו. מסופר כי ניסיונו של הבעל שם טוב לעלות ארצה היה בשל רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולהביא על ידי כך את הגאולה.

הדפסת ה"אור החיים" בסלאוויטא על פי הוראת רבי פנחס מקוריץ כסגולה לשמירה
מסופר כי "הרה"ק הרב פנחס מקאריץ זצ"ל... פקד על בניו [=רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא, ואחיו רבי יחזקאל שפירא - שהיה מעורב בהקמת הדפוס בסלאוויטא] שידפיסו בכל שנה ספר אור החיים... ואז ינצלו מכל פגע ורע, וכן קיימו את פקודתו, אך לאחר שנתרבו כל כך ספר אור החיים עד שלא נמצא עליו קונים, חדלו מלהדפיסם, ואותה שנה קרה להם המסירה והצרה הידועה" (מגדל עז, עמ' רסח). [כיום ידועות ביבליוגרפית רק שבע מהדורות של חומש "אור החיים" שנדפסו בסלאוויטא בין השנים תקנ"א-תקצ"ב].
מהדורה נדירה. במפעל הביבליוגרפיה נרשם חלק שמות על פי צילום דף שער בלבד של עותק שהופיע במכירה פומבית. בקטלוג הספרייה הלאומית מופיעים כרך ויקרא, החסר דפים רבים, וכרך דברים.

על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא
בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.
מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

דבריהם של גדולי ישראל על בית הדפוס ומהדורות התלמוד
גדולי ישראל, מהחסידים ומהמתנגדים, שברוסיה, פולין וליטא, העריכו והוקירו ביותר את רבי משה שפירא ואת מפעלו, וכך כתבו עליו:
"אלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל" (רבי אברהם אבלי פאסוועלער במכתבו השני שנדפס בתחילת מסכת עירובין, סלאוויטא תקצ"ו); "המה העמידו דגל התורה הקדושה במדינתנו ע"י מכבש הדפוס שלהם" (רבי חיים כהן רפפורט אב"ד אוסטרהא, שם); "הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים" (האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, שם); "... היה העולם שמם מתורה, וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס, לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה גבירים מפורסמים. ואפילו בבתי המדרש מעיירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם... וכשיסד רבינו הקדוש [רבי חיים מוואלוז'ין] את הישיבה [ישיבת וואלוז'ין שנוסדה בשנת תקס"ג], נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה. וכראות הרב הגאון דסלאוויטא נשמתו עדן שהש"סין נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות ש"סין גדולים וקטנים, ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם" (רבי משה שמואל שמקלר [שפירא] בספרו "תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין", מהדורת ירושלים תשס"ג, עמ' 26-27).

ספר נועם אלימלך, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי אלימלך מליז'נסק, עם ליקוטי שושנה ו"אגרת הקודש". [שקלוב, דפוס אריה ליב בן שניאור פייבש, תק"נ 1790 בקירוב]. מהדורה שנייה.
מהדורה נדירה של הספר "נועם אלימלך", שנדפסה בשקלוב, כנראה בין השנים תקמ"ט-תקנ"ד. במהדורה זו הוסוו מקום הדפוס ושם המדפיס בדף השער (החסר בעותק שלפנינו; ראו מכירת "קדם" 89, פריט 42).
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. בספר זה מופיעים עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמידו רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצ' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ אמר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה – לאחר פטירתו – אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (שם, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (שם, אות קצד).

ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן (בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך, נתונים בנרתיקי קטיפה, המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות). סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדיין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה – ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2-לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).

[1], א, ג-פט, ע-צז; יט דף. חסר דף השער. 23.5 ס"מ. שוליים רחבים במרבית הדפים. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. בלאי קל. קרעים חסרים קטנים. סימני עש קלים. בחלק מהדפים הודבקו רצועות נייר בשוליים, במטרה להתאים את גודל הדפים לגודל שאר דפי הספר (ייתכן שדפים אלו הושלמו מעותק אחר). כריכת עור חדשה.

לפנינו ספר החסידות הראשון שנדפס בעיר שקלוב, שהיתה באותן השנים מעוז המתנגדים לחסידות. הביבליוגרף חיים ליברמן בספרו 'אהל רח"ל' (א, עמ' 176-177) כותב כי "הוצאה זו היא מסתמא בין תקמ"ט לתקנ"ד", ומעיר על התופעה המעניינת שבהדפסת ספר חסידי בשקלוב של אותם ימים. לפי דבריו, כמעט ולא נדפסו ספרי חסידות בשקלוב, למעט ספרי חב"ד בודדים שנדפסו לאחר שנת תקס"ג. בסוף דבריו הוא מעלה השערה כי ייתכן שמהדורה זו נדפסה במיוחד בשביל יהודי גליציה ומקום הדפוס הוסתר כדי שיהיה קל יותר להעביר את הספר בגבול, ומאחר שהאיסור על הדפסת ספרי קבלה בגליציה הוטל רק בשנת תקנ"ד, מעלה ליברמן השערה נוספת שאולי נדפס הספר לאחר תקנ"ד (בעקבותיו נרשם במפעל הביבליוגרפיה – רשומה 000313521 – תאריך משוער: תקנ"ה בערך; אך בשאר המקומות נרשמה השנה תק"נ).