מכירה פומבית 94 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
דאס קינד, זיינע ענטוויקלונג, ערציעהונג אונד קראנקהייטען [הילד – התפתחותו, חינוכו ותחלואיו], מאת ד"ר מ. וו. פלדמן (William Moses Feldman). לונדון, א. וו. ראבבינאוויטש, 1907. יידיש. שער נוסף באנגלית.
ספר הדרכה מקיף להורים ולאחיות סיעודיות, מלווה בתמונות, תרשימים ואיורים שונים. בספר מופיעות הוראות מפורטות הנוגעות לתזונת הילד, הנקה נכונה, היגיינה ומחלות ילדים, בריאות האם בתקופת ההיריון, השגחה וטיפול רפואי, סיעוד ותרופות, ועוד. בפתח הספר נדפסו הקדמת המחבר, המלצות-מומחים ומפתחות. שער נוסף, מפתחות והמלצות-מומחים באנגלית.
בראשית המאה ה-20 נמלטו לאנגליה כ-300,000 יהודים מפני גל פוגרומים ששטף את האימפריה הרוסית. המהגרים הגיעו ברובם מקהילות דוברות יידיש, ללא כל היכרות עם הלשון האנגלית, מאזורים שבהם היה הידע הרפואי מיושן ומוגבל. המדריך שלפנינו הציג למהגרים את הידע הרפואי המתקדם ביותר לזמנו, בלשונם שלהם – היידיש.
מחבר הספר, ד"ר מוזס ויליאם פלדמן (1880-1939), מומחה לבריאות הילד. בן למשפחת רבנים מפינסק, שהיגר בגיל שמונה עם משפחתו לאנגליה. למד בבית הספר ללימודי יהדות של לונדון (LSJS), והתמחה בבית החולים המלכותי בלונדון. בעת הדפסת המדריך שלפנינו, 1907, עבד כמנתח כירורגי מטעם ארגון הצדקה המלכותי ליולדות עניות (The Royal Maternity Charity), ושימש כמרצה למיילדות ומחלות ילדים מטעם מועצת מחוז לונדון (LCC). בשנת 1923 התקבל לחבר באגודה המלכותית של אדינבורו (The Royal Society of Edinburgh). פרסם ספרים, מאמרים ומדריכים שונים על התפתחות ובריאות הילד. הספר שלפנינו הוא חיבורו הראשון שראה אור.
נדיר. לא הופיע במכירות פומביות.
XX, י 154, [6] עמ'. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. פגמים קלים. שני הדפים הראשונים מנותקים חלקית. הקדשה בכתב-יד בדף הבטנה. כריכה לא מקורית, פגומה ובלויה.
Ein Psycholog erlebt das Konzentrationslager, מאת ויקטור אמיל פראנקל (Viktor Emil Frankl). וינה, Verlag für Jugend und Volk, 1946. מהדורה ראשונה. גרמנית.
"האדם מחפש משמעות" מאת הפסיכיאטר וההוגה ויקטור פראנקל – מספרי ההגות המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים, ומהספרים הראשונים שתיעדו את מחנות הריכוז וההשמדה מגוף ראשון.
מהדורה ראשונה. עותק בעטיפה מקורית – איור גדרות תיל וזוג משקפיים מרוסקים על האדמה – ללא שם המחבר (עוצבה בידי Leo Friedrich). עם כותר הספר המקורי – Ein Psycholog erlebt das Konzentrationslager ("פסיכולוג חווה את מחנה הריכוז"), ללא המילים trotzdem Ja zum Leben sagen ("כן לחיים למרות הכול"), אשר הופיעו רק מהמהדורה השנייה ואילך.
הספר חובר מיד לאחר שחרורו של פראנקל ממחנה הריכוז דכאו, במשך תשעה ימים רצופים, והציג לראשונה את השיטה הטיפולית שפיתח בזמן שהותו במחנות – "לוגותרפיה", טיפול המבוסס על השאיפה למציאת משמעות.
חלקו הראשון של הספר הוקדש לתיאור מפורט של חיי המחנות – ההלם שחוו האסירים משעה שנדחסו אל קרונות הרכבת, את הסלקציה בשערי המחנה, ואת חיי היומיום, הרעב, קהות-החושים, הסבל וההתדרדרות הגופנית, שהיו מנת חלקם של אסירי המחנות. הוא ממשיך ומציג את היחסים עם שומרי האס-אס במחנה ואת ההיררכיה שהתקיימה בין האסירים ה"ממונים", קאפואים ואחרים, לאסירים ה"פשוטים". הוא מספר על חיי הרוח שהתהוו במחנות למרות המציאות הקודרת והתנאים הלא-אנושיים, על ההומור שחיזק את האסירים ועל התקוות לעתיד טוב יותר ולסיומה של המלחמה.
בחלקו השני של הספר הניח פראנקל את היסודות לשיטתו הפסיכותרפית – ה'לוגותרפיה' (מיוונית: "לוגוס" ו"תרפיה" = טיפול באמצעות משמעות). גישה פסיכולוגית-אקסיסטנציאליסטית זו מתמקדת בשאיפתו של האדם למשמעות (זאת בניגוד לשיטה הפרוידיאנית המדגישה את השאיפה לעונג ולהימנעות מסבל ולשיטתו של אלפרד אדלר המתמקדת בשאיפת האדם לכוח ולמעמד חברתי). לגישתו של פראנקל, החיפוש אחר משמעות ופשר בהוויה האנושית מעניק לאדם כוח להתמודד עם סבל וכאב במציאות ממנה נעדרות הדת והמסורת, ומיטיב את יכולת ההישרדות גם בתנאים האיומים ששררו במחנות, וכלשונו: "גם באושוויץ השמש שוקעת ויש לזה יופי".
לאחר צאתו נמכר הספר במיליוני עותקים, תורגם לעשרות שפות והפך לאחד הסמלים הידועים ביותר של ההומניזם לאחר השואה.
נדיר. עותקים מועטים בלבד שרדו ממהדורה זו. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.
130 עמ'. 20 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. פגמים וקילופים קלים בעטיפה.
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של זיגמונד פרויד, אל המתרגם הראשון של ספריו לעברית יהודה דביר. וינה, 15 בדצמבר 1930. גרמנית.
המכתב כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי, עם כתובתו של פרויד ברחוב Berggasse מס' 19 בווינה, שם התגורר במשך 47 שנים (1891-1938); נשלח אל המורה והסופר יהודה דביר (דבוסיס; 1896-1971) בירושלים, שתרגומיו לחיבורי פרויד – הראשונים לשפה העברית – ראו אור מעט לפני כן.
במכתבו מתאר פרויד את היחס אל היהדות ואל השפה העברית בבית אביו, יעקב פרויד, ואת תחושת הזהות היהודית שהתחזקה בו על רקע האנטישמיות שחווה שנים רבות קודם לכן, בעת לימודיו באוניברסיטה בווינה, בה החל את לימודיו בסתיו 1873: "...אני שואב סיפוק וקורת רוח עצומים מהפרסום של כמה מחיבוריי בעברית. שליטתו של אבי בשפת הקודש הייתה זהה, או אפילו עלתה, על שליטתו בגרמנית. לי הוא הניח לגדול בלי שאדע דבר על יהדות. רק בהגיעי לבגרות התחלתי לנטור לו טינה על כך. אבל עוד קודם לכן הרגשתי את עצמי יהודי, בזכות השפעתה של האנטישמיות הגרמנית ששבה ופרצה בעת לימודיי באוניברסיטה".
בהמשך המכתב מגלה פרויד את רגשותיו החיוביים כלפי הציונות, ומזכיר את החששות לגורלה, שהלכו וגברו בו לאור פרעות תרפ"ט שפרצו בארץ ישראל באוגוסט שנה קודם לכן: "הציונות עוררה בי סימפתיה עמוקה, וגם היום אני שומר לה אמונים. מלכתחילה היא נקשרה אצלי באותם חששות שלאור המצב הנוכחי, מתבררים כמוצדקים למדי. הלוואי שאתבדה. מודה לך מקרב לב על המאמצים שהשקעת ומברך אותך בלבביות – שלך, זיגמונד פרויד" (התרגום על פי: זיגמונד פרויד, מכתבים, בתרגום ערן רולניק, מושב בן שמן, מודן, 2019).
זיגמונד פרויד (1856-1939), אבי הפסיכואנליזה, מגדולי האינטלקטואלים ומן הדמויות המשפיעות ביותר במאה העשרים. פרסם שורה של מחקרים פורצי דרך על חיי הנפש: "טוטם וטאבו", "פשר החלומות", "משה האיש והדת המונותיאיסטית", וחיבורים רבים נוספים, שחוללו מהפכה בתפישת הנפש במערב. פרויד נפטר בחודש ספטמבר 1939, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי, 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי קל. קרעים קלים בשוליים.
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של זיגמונד פרויד, אל המתרגם הראשון של ספריו לעברית, יהודה דביר. לונדון, 11 בדצמבר 1938. גרמנית.
המכתב שלפנינו נכתב חודשים ספורים לאחר שפרויד ובני משפחתו נמלטו מידי הנאצים בווינה, והוא כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי, עם כתובת המגורים החדשה של פרויד בלונדון – רחוב Maresfield Gardens, מס' 20.
המכתב נשלח אל המורה והסופר יהודה דביר (דבוסיס; 1896-1971) – מתרגמו הראשון של פרויד לעברית. בפתח המכתב מתייחס פרויד להופעתה הצפויה של המהדורה העברית של ספרו "טוטם וטאבו": "...קיבלתי את גיליונות הדפוס אבל לצערי אני לא קורא עברית... לשאלתך בנוגע לפשר המשפט המסתורי שמופיע בה, אני יכול לענות שמדובר בשאלה: באיזו צורה השתמרה המסורת המשותפת שלנו כיהודים בחיי הנפש שלנו; שאלה קשה ותיאורטית לחלוטין".
בהמשך המכתב עוסק פרויד ביצירתו הגדולה האחרונה – "משה האיש והדת המונותאיסטית", אותה פרסם בגיל 82 בתקופת גלותו בלונדון בשנת 1939 , ובה קרא תיגר על יסודות האמונה היהודית, העלה את רעיונותיו אודות מקורות האנטישמיות והמסורת היהודית, והציג את דמותו של משה-רבנו כבן למשפחת אצולה מצרית. פרויד כותב: "ספרי הבא, 'משה והמונותיאיזם', עתיד לצאת בתחילת השנה באנגלית ובגרמנית. כמובן שארווה נחת רבה אם גם הוא יתורגם לעברית. זהו ספר המשך לנושא שנידון ב'טוטם וטאבו' ומיושם הפעם על ההיסטוריה של הדת היהודית. יחד עם זאת אני מבקש ממך להביא בחשבון שתוכנו של הספר ממש מועד לפגוע ברגשות יהודיים כל עוד הם לא מעוניינים לסור למרותו של המדע. בתודה רבה וברכות לבביות – שלך, זיגמונד פרויד" (התרגום על פי: זיגמונד פרויד, מכתבים, תרגם ערן רולניק, מושב בן שמן, הוצאת מודן, 2019).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי, 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים ובלאי קל. קרעים קלים בשוליים.