סדר הגדה של פסח, עם פירוש רבי יוסף מפדובה, ועם איורים נאים. ונציה, דפוס זואן דיגרה, שס"ד [1604].
בראש דף השער: "נדפס רביעית לתשוקת ר' שלמה חיים ובנו אברהם [חבר טוב]" (מהדורות קודמות של הגדות שנדפסו למען משפחת חבר טוב הן: ונציה שנ"ט, שס"א, שס"ג).
כל עמודי ההגדה מעוטרים ומאוירים בתחריטי עץ שונים. חלק מן האיורים מלווים בכיתובי הסבר.
מעבר לשער: סדר "קדש ורחץ" עם ביאור קצר באיטלקית, יידיש וספרדית – נדפסו בשלושה טורים, זה לצד זה, באותיות עבריות.
ההגדה מתחילה בסדר בדיקת חמץ. דף [3/א] פותח במילים: "כהא לחמא עניא".
ברכת המזון (כמנהג ספרד) נדפסה בשני הדפים האחרונים, עם דף שער מיוחד.
בעמ' האחרון, לאחר ברכת המזון, נדפס "חדוש ורמז מחדושי האשל הגדול... כמוהר"ר משה אלשיך זצוק"ל, על סדר קדש ורחץ מסודר על הנהגת חיי האדם לעבודתו יתברך" (מתוך ספר "תורת משה" לאלשיך, ונציה, שס"א; קטע זה מופיע גם בהגדה של פסח שנדפסה בוונציה, שס"א, בדפוס זאניטי).

[18] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. קרעים חסרים בשני הדפים הראשונים, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעות באיורים ובטקסט, משוקמים במילוי נייר עם השלמה בצילום. קרעים חסרים קטנים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות נוספים. סימני עש עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות בעיטורים במספר דפים. כריכת קרטון עתיקה, פגומה ומנותקת.

בשנים שנ"ט-שס"ה נדפסו בוונציה מספר הגדות הדומות זו לזו בפורמט ובעיצוב הכללי, עם שינויים טיפוגרפיים במסגרות השערים, בצורת האותיות, בעיטורים ובאיורים. ההגדה שלפנינו דומה בעיצובה להגדה שנדפסה בדפוסו של דיגרה בשנת שנ"ט. ראו: י. יודלוב, הגדות של פסח ויניציאה שס"א, שס"ג-שס"ד, עלי ספר, טז, תש"ן, עמ' 140-141.
למיטב ידיעתנו, העותק שלפנינו הוא העותק השלם היחיד בעולם. ידוע עותק נוסף באוסף בית המדרש לרבנים בניו-יורק, בו חסרים שני הדפים האחרונים עם ברכת המזון.
יערי 31; אוצר ההגדות 41.

חומשים שמות-ויקרא, חלק שני ושלישי מחמשה חומשי תורה, עם פירוש רש"י והתרגומים, ועם פירוש "אור החיים", מאת רבינו חיים בן עטר. סלאוויטא, [דפוס רבי משה שפירא, תקנ"א 1791]. שני כרכים.
שם המדפיס לא נזכר בדף השער שלפנינו, אך הספר נדפס בבית דפוסו של רבי משה שפירא, וכפי הנראה היה הספר הראשון שיצא תחת מכבש דפוסו.

שני כרכים. ספר שמות: ריז, רכא-רכג דף. חסרים 3 דפים: ריח-רכ. ספר ויקרא: ב-קעא דף. חסרים דף השער (הושלם בצילום)ושני הדפים האחרונים. 19 ס"מ בקירוב. כרך שמות במצב בינוני, כרך ויקרא במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי רב. קרעים חסרים רבים, עם פגיעות בטקסט, בדף השער של הכרך הראשון ובדפים נוספים, משוקמים בחלקם במילוי ובהדבקות נייר (עם השלמות בצילום בדף השער של כרך שמות). סימני עש רבים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. דפים וקונטרסים מנותקים בכרך ויקרא. כריכות עור קדמיות ואחוריות בלבד (ללא שדרות), מנותקות, עם בלאי רב.

ספר "אור החיים" לרבינו חיים בן עטר נערץ מאד ע"י גדולי החסידות, שאמרו עליו כי דרגתו כדרגת ספר הזוהר שבכוחו לטהר את הנשמה. תלמידו החיד"א מביא את המנהג החסידי ללמוד בליל שבת בספרו הקדוש: "ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד מהר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".
גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של מחבר הספר - רבינו האור החיים הקדוש. הבעש"ט אמר עליו כי בכל לילה שומע תורה מפי הקב"ה וכי "היה מיורדי המרכבה וגלוי נשמות ומדריגת רוח הקודש אמיתי", ואמר עוד כי בשעה שעושה עליית נשמה בכל לילה רואה כי מכל הצדיקים רק רבי חיים בן עטר מקדימו בעלייתו למעלה וכמה שמשתדל ומזדרז אינו מצליח להקדימו. מסופר כי ניסיונו של הבעל שם טוב לעלות ארצה היה בשל רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולהביא על ידי כך את הגאולה.

הדפסת ה"אור החיים" בסלאוויטא על פי הוראת רבי פנחס מקוריץ כסגולה לשמירה
מסופר כי "הרה"ק הרב פנחס מקאריץ זצ"ל... פקד על בניו [=רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא, ואחיו רבי יחזקאל שפירא - שהיה מעורב בהקמת הדפוס בסלאוויטא] שידפיסו בכל שנה ספר אור החיים... ואז ינצלו מכל פגע ורע, וכן קיימו את פקודתו, אך לאחר שנתרבו כל כך ספר אור החיים עד שלא נמצא עליו קונים, חדלו מלהדפיסם, ואותה שנה קרה להם המסירה והצרה הידועה" (מגדל עז, עמ' רסח). [כיום ידועות ביבליוגרפית רק שבע מהדורות של חומש "אור החיים" שנדפסו בסלאוויטא בין השנים תקנ"א-תקצ"ב].
מהדורה נדירה. במפעל הביבליוגרפיה נרשם חלק שמות על פי צילום דף שער בלבד של עותק שהופיע במכירה פומבית. בקטלוג הספרייה הלאומית מופיעים כרך ויקרא, החסר דפים רבים, וכרך דברים.

על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא
בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.
מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

דבריהם של גדולי ישראל על בית הדפוס ומהדורות התלמוד
גדולי ישראל, מהחסידים ומהמתנגדים, שברוסיה, פולין וליטא, העריכו והוקירו ביותר את רבי משה שפירא ואת מפעלו, וכך כתבו עליו:
"אלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל" (רבי אברהם אבלי פאסוועלער במכתבו השני שנדפס בתחילת מסכת עירובין, סלאוויטא תקצ"ו); "המה העמידו דגל התורה הקדושה במדינתנו ע"י מכבש הדפוס שלהם" (רבי חיים כהן רפפורט אב"ד אוסטרהא, שם); "הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים" (האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, שם); "... היה העולם שמם מתורה, וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס, לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה גבירים מפורסמים. ואפילו בבתי המדרש מעיירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם... וכשיסד רבינו הקדוש [רבי חיים מוואלוז'ין] את הישיבה [ישיבת וואלוז'ין שנוסדה בשנת תקס"ג], נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה. וכראות הרב הגאון דסלאוויטא נשמתו עדן שהש"סין נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות ש"סין גדולים וקטנים, ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם" (רבי משה שמואל שמקלר [שפירא] בספרו "תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין", מהדורת ירושלים תשס"ג, עמ' 26-27).