שאלות ותשובות וביאורים – שארית יוסף, מאת רבי יוסף כ"ץ אב"ד קראקא (גיסו של הרמ"א). קראקא, דפוס יצחק פרוסטיץ, [ש"נ 1590]. מהדורה ראשונה.
רישומים מוקדמים בכתב-יד בדף השער: "אלקום בן לא"א חב"ר ברוך גרשון זצ"ל מווזלא[?]"; "לה' הארץ ומלואה נאם הקטן משה בלא"א הרב הגד[ו]ל כמהור"ר יצחק אהרן שליט"א ווירמייאש – תס"ל [ת"ס לפ"ק]" – "קניתי זה הספר מן האלוף כמהור"ר שלמה בהמהור"ר חיים בעד... נאם הקטן משה ווירמייאש" [אביו רבי יצחק אהרן ווירמייאש היה אב"ד טריר, ברייזך ומנהיים; הסכמתו לספר "מקור חיים" לרבי יאיר חיים בכרך נדפסה בסוף שו"ת "חות יאיר"].
המחבר, הגאון רבי יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ (רע"א בערך-שנ"א), אב"ד קראקא, גיסו של הרמ"א ומגדולי חכמי דורו. שימש כחבר בית הדין בקראקא לצדם של רבי משה סג"ל לנדא ורבי משה איסרליש – הרמ"א (בעל "המפה" על השולחן ערוך). בהמשך הפך הרמ"א לגיסו, כאשר נשא את אחותו של מהר"י כ"ץ מרת קריינדל לאשה (בשנת שי"ב, לאחר שנפטרה אשתו הקודמת של הרמ"א, מרת גולדה בת רבי שכנא מלובלין). מלבד תפקידו כדיין שימש מהר"י כ"ץ כראש הישיבה בקראקא, ולאחר פטירת הרמ"א הוכר כראש וראשון למרביצי התורה ומנהיגי הקהילה בקראקא. שמעו נתפרסם בדורו בכל תפוצות ישראל כגאון ופוסק וכעמוד ההוראה, ואף גיסו הרמ"א התחשב בפסקיו וקיבל את דבריו. בין גדולי עולם ששלחו למהר"י כ"ץ את פסקיהם וביקשו שיחווה את דעתו היה גם המהרש"ל, שעל אף שנודע כתקיף בדורו שלא נשא פני איש, כותב עליו בהערכה ובהתבטלות (שו"ת מהרש"ל, סימן כד): "אבל בנידון זה שכבר נתמנה על הדין מרצון שניהם, שארי ומחותני ה"ה האלוף המופלג מהר"ר יוסף כהן צדק, מורה צדק נושא אפוד, ואינני אלא כתלמיד הנושא ונותן לפני רבותיו...". כשנה לפני פטירתו הביא מהר"י כ"ץ את ספרו שארית יוסף, שלפנינו, הכולל בחלקו העיקרי שאלות ותשובות, ובחלקו השני חידושים וביאורים על המרדכי (למסכתות שונות) ועל טור חושן משפט. עם הדפסתו התפרסם ספר שארית יוסף בין הלומדים, וחכמי דורו והדור שאחריו כבר דנים בחידושים ובפסקים המובאים בספר, ומצטטים אותם בחיבוריהם. בהם בני דורו (תלמידי הרמ"א והמהרש"א) רבי בנימין אהרן סלניק בספרו "משאת בנימין" ורבי יהושע פלק בעל הסמ"ע, בספרו "דרישה ופרישה". רבי יואל סירקיש בעל הב"ח, שישב על כסאו כרבה של קראקא, מזכירו בחיבורו, ואחריו הגאון רבי שבתי כ"ץ בעל הש"ך שדן ומפלפל בדבריו מספר פעמים בחיבורו על השולחן ערוך.

צב, [2]; לב דף. דף [2] חלק. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. סימני עש עם פגיעות קלות בטקסט. כריכת עור חדשה.

בעותק שלפנינו נוסף [1] דף בסוף חלק השו"ת, עם שלוש תשובות, ואחריו דף נוסף חלק. ידועים טפסים אחרים שבהם נוסף במקום הדף החלק (או הודבק עליו) עמוד עם תשובה נוספת. תשובות אלה נדפסו לאחר גמר הדפסת הספר ונוספו לטפסים מעטים. מסיבה זו לא נדפסו ברוב המהדורות הבאות של הספר (ראו: י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 724).

כתב-יד, "שפר ספר אורים ותומים וגורלות ראב"ע". רומא, [המאה ה-18].
שער מאויר. כתיבה איטלקית בינונית ומרובעת. נכתב על ידי רבי אברהם עניו, עבור רבי מיכאל חיים מסיני (רבה של רומא), כפי שנכתב בדף השער: "...כתבם אברהם בן יעקב ענו יצ"ו לתשוקת אלופו ומיודעו כמ"ר מיכאל חיים מסיני נר"ו, פה רומה". כולל שני חיבורים: "אורים ותומים" ו"גורלות של רבי אברהם בן עזרא זלה"ה".
מעבר לדף השער איור של מאזניים בתוך מסגרת, ותחתיו הכיתוב: "שיר זהב חברתיו בלי משקל / שאין שוה חומר חמור לקל". המאזניים אינן מאוזנות (כהמחשה למילים: "בלי משקל"). בעמוד הסמוך מופיע השיר – סונטה ("שיר זה"ב"), עם האקרוסטיכון אבי"ע [=אברהם בן יעקב]. בשולי השיר שורת חתימה, עם התייחסות לראשי תיבות אלו: "כ"ד [כה דברי] מדבר סלוי[?] וכאוב קולו משמיע / נוטריקון שמו הוא תוך אבי"ע".
מטרתו של "ספר אורים ותומים" היא ידיעת העתידות על פי הגורל, והוא פותח: "אלו האורים ותומים שהיו משתמשין בהם בבית שני שחברו שבעים זקנים שהיו בימי תלמי מלך מצרים שהיה כתוב אצלם בספר גדול על הגויל, וסוד ספר זה סוד גדול וחכמה גדולה ונפלאה". חיבור זה או חלקים ממנו מצויים בכתבי-יד כבר מימי הביניים. החיבור בצורתו שלפנינו (בשינויי נוסח קלים) הופיע בדפוס לראשונה בדיהרנפורט תפ"ח [1728].
החיבור "גורלות של רבי אברהם בן עזרא זלה"ה" נועד כקודמו לחזות עתידות. גם הוא הופיע בכתבי-יד כבר בימי הביניים. הוא הופיע בדפוס לראשונה בפיררא שט"ז [1556], ומאוחר יותר בוונציה תי"ז [1657].
בסוף כתב-היד כתב הסופר: "שאלתיך כנפשך הידידה / ובתורה שהיא בך מעידה / אם תמצא כתבי זה נדודה / עשה מצוה והשב לבעלים אבידה".
רבי מיכאל חיים מסיני (Di Segni, די-סיני) שימש כרבה הראשי של רומא החל משנת תק"י (1750) ועד לפטירתו בשנת תקל"ב (1772). משפחת די-סיני היא משפחת רבנים וותיקה ברומא (א' סלה, שבט סופרים: תולדות חכמי איטליה [ת"ס-תק"ס], ליידן-בוסטון 2007, עמ' 594).
הסופר, רבי אברהם בן יעקב עניו (נפטר תקמ"ב 1782), ממשפחת הענוים המפורסמת ברומא, שימש בצעירותו כמלמד תינוקות. כתב מחזה "ויכוח הלציי לחדודי שכלא בשקלא וטריא על טענות העמוניים בימי יפתח הגלעדי", אשר הוצג בתלמוד תורה ברומא בשנת 1758. במקום נכח גם רבי מיכאל מסיני (Di Segni), שעבורו נכתב כתב-היד שלפנינו. הוא כתב גם קנטטה (יצירה מושרת) לנישואין (ראו: ח' שירמן, 'התיאטרון והמוסיקה בשכונות היהודים באיטליה', ציון, כט, תשכ"ד, עמ' 89-90, 100). עם פטירתו של רבי מיכאל מסיני, בשנת תקל"ב, מונה לאחד משלושת מנהיגי הקהילה. בין השנים תקל"ג-תקמ"ב הוא חתום על תעודות רבות כאחד משלושת הרבנים מנהיגי העיר (על שני האישים ראו: י' סרמוניטה, 'התרבות היהודית ברומא במאה ה-18', איטליה יודאיקה, 67, 1989, עמ' עד-עה, הערות 13-14).

[97] דף (מתוכם כעשרה דפים ריקים). 12 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים. חיתוך דפים מוזהב. כריכה ישנה, מעוטרת ברקמת חוטי מתכת, עם פגמים וסימני עש.

כתב-היד נשמר אצל משפחת ענו עד המאה ה-20. בסופו מופיעה הקדשה באיטלקית משנת 1923 מאת לואיזה מורפורגו לבית עניו, לאחיינה אנג'לו עניו, בה היא כותבת כי כתב-היד היה שמור במשפחתם.

כתב-יד, כוונות על פי הקבלה לתקיעת שופר וסדר וידוי. [איטליה], תק"ג [1743].
כתיבה איטלקית רהוטה. בראש כתב-היד שער עם עיטורים וסמלי מגן-דוד, ובו נכתב: "זה ספר של כוונות של תקיעת שופר שנעשה מיד הצעיר מצערי התלמידים עמוד ב' של בית המקדש [=בועז] ונשלם בחדש א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י שנת תק"ג לפ"ק כי"ר". השם בועז נכתב גם בתוך סמל מגן-דוד בראש העמוד: "שנת תק"ג לפ"ק בעז כהן[?]".
סדר הכוונות הוא מאת הרמ"ע מפאנו (ראו מאמרי הרמ"ע מפאנו, ב, ירושלים תשס"ג, עמ' רמ-רסה [מעין גנים מכת"י], בשינויי לשון וסדר). שמו של "הרמ"ע ז"ל" אף נזכר בשני מקומות (דפים יח/2; כ/1).
בדף כו/2: "סדר י' שירות של ליל ז' של פסח".
בדפים כז/2-כח/2: רשימת מזמורים לאמירה לאחר הוידוי, והוספה לנוסח הוידוי על פי הקבלה; "תפלה קצרה לומ' אחר העמידה" (מתחילה: "אל רחום וחנון... ואמץ לבבי כלב הארי..."); "תפלה מעולה חדשה וגם ישנה... וכל האומרה בכל יום בכוונה יקנה חיי עולם הבא..." (מתחילה: "רבון כל העולם קודם כל דברי שרי לי מרי...").
בדפים ל/1י-לד/1: "ספר מפרש חטאים" – העתקה של ספר מפרש חטאים, מאת רבי אברהם הורביץ אבי השל"ה (נדפס באיטליה מספר פעמים בשנות הת').
בדף הבטנה הקדמי חותמת (מאוחרת) של דוד למשפחת דה-בנדיטי מאסטי.

[1], יג, טו-כח, ל-לד דף (ועוד לה-מב, [1] דף ריקים). 12.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי דיו כהים במספר מקומות). בלאי. קרעים כתוצאה מחריכת דיו במספר מקומות, עם פגיעה קלה בטקסט. סימני עש. רישומים. מעטפת קרטון מקורית, פגומה.

שלוש פקודות מודפסות העוסקות ביהודי רומא. המאה ה-16. איטלקית ולטינית.

1. Sancta Mater Ecclesia, בולה מטעם האפיפיור גרגוריוס השלושה-עשר (1502-1585). דפוס Haeredes Antonii Bladii, רומא, 1584 [שמ"ד]. לטינית.
בולה אפיפיורית המחייבת את היהודים להאזין מדי שבת לדרשות נוצריות אשר יוכיחו אותם על טעויותיהם, וידריכו אותם בהבנה הנכונה של הכתובים. דרשות הטפה ליהודים היו נהוגות באיטליה החל מן המאה ה-13; האפיפיור גרגוריוס השלושה-עשר קיבע נוהג זה והרחיבו בבולה שלפנינו ובבולה נוספת שפרסם קודם לכן, בשנת 1577. על דרשות-הכפייה ברומא, ראו: אטיליו מילאנו, "גיטו רומא – תמונות מן העבר" (הוצאת ספרית מעריב, תל-אביב, 1992), עמ' 171-179.

2. Bando – Che non si debbano molestare, ne dar fastidio alli Hebrei, פקודה רשמית האוסרת על אזרחים נוצרים לתקוף יהודים או להטרידם. דפוס Paolo Blado Stampatore Camerale, רומא, 1591 [שנ"א]. איטלקית.
פקודה הקובעת עונש מלקות לכל מי ש"יעיז או יעלה על דעתו [...] ישירות או בעקיפין, להטריד, להפריע או להכשיל בדרך כלשהי איזה יהודי, זכר או נקבה, פעוט או פעוטה... ילעג להם, ייגע בהם או יעליבם בשום אופן במעשים או במלים הן ביום והן בלילה, בגלוי או בהחבא".
פקודות מסוג זה התפרסמו בידי מושלי רומא בסמוך לעונת הקרנבל בפברואר. הקרנבל התאפיין בהתנהגות פרועה ומשוחררת מעכבות, ויהודי רומא, אשר נהגו אף הם לטייל ברחובות בין האזרחים המחופשים, היו חשופים בתקופה זו ללעג ולעלבונות, ואף לאלימות. בפרסום צווים ממין זה יצאו הרשויות ידי חובתן כלפי תושבי רומא היהודים.
ראו: גיטו רומא – תמונות מן העבר, מאת אטיליו מילאנו. מעריב, 1992, עמ' 208. תעודה דומה לתעודה שלפנינו (משנת 1595) מובאת במהדורה האיטלקית, מול עמוד 96.

3. Bando sopra li Hebrei, צו מאת הקרדינל Girolamo Rusticucci (1537-1603), הוויקאר הכללי של רומא. דפוס Paolo Blado, רומא, 1592 [שנ"ב]. איטלקית.
הצו קובע הפרדה מוחלטת בין הקהילה היהודית לבין הקהילה הנוצרית ברומא. בין היתר נאסר על היהודים להזמין נוצרים לבתי הכנסת ולבתי הספר היהודיים, וכן לבקר בבתי עסק ומוסדות נוצריים.
ראו: Giacomo Ferri, La giurisdizione del card. vicario sugli ebrei di Roma tra il XVI e il XVII secolo, limiti e prospettive di una ermeneutica. filosofica post-strutturalista (רומא, 2016), עמ' 49-52.

36X23 ס"מ עד 42X27 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים וקמטים. מספר קרעים חסרים (עם פגיעות קלות בטקסט). התעודות נתונות במסגרות חדשות, ולא נבדקו מחוץ להן.