מכתב מהאדמו"ר "הינוקא" מקרלין-סטולין רבי ישראל פרלוב. [סטולין?, שנות התר"ס-תר"ע בקירוב].
כתב-יד סופר וחתימת יד קדשו של האדמו"ר – "ישראל בהרב מהר"ר אשר זצ"ל". מכתב אל קרוב משפחתו, רבי אשר הלוי – אישור קבלת "הק' עם הפ"נ" [הקוויטל עם הפדיון נפש], עם איחולי ברכות לרפואה שלימה, לנחת מהילדים וברכות לחג המצות: "וברכתי תעשה שישלח השי"ת דברו וירפאהו חיש מהר ברפואה שלימה לכל מיחושיו, ויזכו לראות רוב נחת מכל יו"ח שי' [יוצאי חלציהם שיחיו] וימלא השי"ת את כל משאלות לבבם לטובה... ובליל התקדש חג השיר יהי'[ה] לנו ויחוג את חג המצות בכשרות בחדוה ודיצות בריבוי כוס ישועות... ש"ב הדו"ש [שאר בשרו הדורש שלומו] ומברכו בחג כשר ושמח, ישראל בהרב מהר"ר אשר זצ"ל".
האדמו"ר "הינוקא" מקרלין-סטולין רבי ישראל פרלוב (תרכ"ט-תרפ"ב) התייתם מאביו רבי אשר מסטולין בילדותו, והוכתר לאדמו"ר בגיל ארבע וחצי[!]. חתן רבי דוד טברסקי מזלטופולי. נפטר בגיל 53 ונקבר בפרנקפורט. על שם כך הוא מכונה בחסידות קרלין בשם האדמו"ר "הפרנקפורטר". השאיר אחריו שישה בנים – רבי משה האדמו"ר מסטולין, רבי אברהם אלימלך האדמו"ר מקרלין, רבי יוחנן האדמו"ר מלוצק, רבי יעקב האדמו"ר מדטרויט, רבי אהרן מווארשה ורבי אשר מסטולין – וארבע בנות. כל צאצאיו נהרגו בשואה, מלבד בניו האדמו"ר רבי יעקב חיים פרלוב שנפטר בארה"ב בשנת תש"ו ונקבר בדטרויט, והאדמו"ר רבי יוחנן פרלוב מלוצק וארה"ב (תר"ס-תשט"ז) – סבם של האדמו"ר מקרלין-סטולין שליט"א ואחיו האדמו"ר מלוצק שליט"א – הנצרים היחידים שנותרו מצאצאי האדמו"ר "הינוקא".

[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם. "ווייט-לעיק" (White Lake, עיירת נופש בקרבת הרי הקטסקיל בצפון-מערב ניו יורק), אב תשמ"ב [1982].
מודפס במכונת-כתיבה, עם תיקונים רבים בכתב-יד. חתום בחתימת-יד-קדשו של האדמו"ר "הק' שלמה הלברשטאם". בראש הדף מודפסת הכותרת "מכתב התחזקות".
מכתב תנחומים ודברי חיזוק לאחר פטירת בחור צעיר מתלמידי ישיבת באבוב: "...גדול ועצום ביראה וחו"ב בחדרי תורה הב' אברהם אליעזר ע"ה, ששבק לן חיים במיטב שנותיו אחר שתקפה עליו מחלה אנושה ר"ל...".
בדברי התנחומים לאביו של הבחור המנוח, כותב האדמו"ר בין השאר כי הקב"ה שולח ניסיון גדול כזה של איבוד בן רק למי שמסוגל לקבל את הדברים בנאמנות ובתמימות, מבלי להרהר אחר רצון השי"ת: "...וכך מקובלני מבית אבא זקני מרן הקדוש מדזיקוב זי"ע, כי ישנן נשמות קדושות הזקוקות לרדת לעולם השפל הזה למשך זמן קצר בלבד, בשביל לתקן ענין מסוים, ואחר שממלאים את תפקידם הן חוזרות להיכלם, והיות וגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם דלאו כל מוחא סביל דא, לכן הוא בוחר בזרעו הנאמנים אשר הוא ית' יודע ועד שהם לא יבכו על אבידתם יותר מדאי, אלא כל מה שיבוא עליהם יקבלו בתמימות, ואצלם הוא מפקיד את אותן נשמות הטהורות... ע"כ תתחזקו מאד באמונה תמה, ובעזהשי"ת ע"י קבלת הדבר באהבה יתעוררו ויושפעו מכח זה חסדים טובים, ישועה ורחמים...".
האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (השני) מבאבוב (תרס"ח-תש"ס 1907-2000), מגדולי האדמו"רים בדור האחרון. בנו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם בעל ה"קדושת ציון" (תרל"ד-תש"א, נספה בשואה; בנו של האדמו"ר הראשון מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם – תר"ז-תרס"ה, נכד ה"דברי חיים" מצאנז). בשנת תרצ"א עבר אביו הקדוש מבאבוב לטשיבין, ומינה אותו ל"רב הצעיר" בעיר באבוב. רבי שלמה גם עזר לאביו בניהול רשת הישיבות הגדולה בגליציה, על עשרות סניפיה של "ישיבת עץ חיים – באבוב". לאחר השואה, ממנה ניצל בניסי-ניסים, הגיע לארה"ב וקומם מחדש את עטרת תפארת חסידות באבוב. האדמו"ר הנהיג את חסידות באבוב בארה"ב במלכות ובנעימות רבה למעלה מחמישים שנה והיה אחד מגדולי האדמו"רים בארה"ב. הקים קהילות, ישיבות ומוסדות חינוך בארה"ב וברחבי העולם (בארץ ישראל, בלגיה ואנגליה). חסידות באבוב כיום היא אחת מהקהילות החסידיות הגדולות בעולם, ומונה עשרות-אלפי משפחות.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב מאוד.

כתב-יד, פזמונים לשמחת תורה, נישואין ומילה. [רומא], תקפ"ה [1825].
פורמט כיס. כתיבה איטלקית, מרובעת ובינונית, מנוקדת ברובה (מלבד הכותרות וההוראות). שער מעוטר, בדיו ובצבע כתום.
כתב-היד מכיל פיוטים ופזמונים לשמחת תורה, נישואין וברית מילה, שחלקם נדפסו בסידורי איטליה. הפיוטים להקפות של שמחת תורה שבדפים [4-10], הם לפי מנהג רומי (ראו: הרב י"נ פאוונצ'ילו, מנהגים ושירים מיוחדים לקהילת רומי, ידע עם, יב, 31-32 [תשכ"ד], עמ' 35-40; מחזור מנהג איטלייאני, מהד' מ"ע הרטום, כרך שני, ירושלים תשס"ה, עמ' 914-925).
בתוך הפיוטים לברית מילה שולבו גם סדר הברכות והתפילות לברית מילה. בכתב-היד שלפנינו מספר פזמונים קצרים שלמיטב ידיעתנו לא נדפסו (מרבית הפיוטים מופיעים גם בכתב-יד מונסראט, ספריית המנזר Ms. Or. 61, מהמאה ה-18, וחלקם מופיעים שם בשינויי סדר ונוסח).
בדפים [21-23] ברכת "הנותן תשועה" לאפיפיור: "מי שברך לאדונינו הפיפיור [!] שנהגו לומר ג"כ במנחה של יום ראשון של שמיני עצרת".
בשער המעוטר נכתב: "סדר הפיזמונים שנוהגים לומר בשמחת תורה ובנשואין ובמילה, נכתב לתשוקת נפש ה"ה כ' מרדכי ר' פונטיקורבו יצ"ו בש' התקפ"ה ליצירה". על הכריכה, בחזית ובגב, הטבעה מוזהבת של האותיות: "A. R. P.", ככל הנראה ראשי תיבות שמו של אנג'לו [=מרדכי] ר' פונטיקורבו. יתכן שהאות R היא של השם רפאל. ידוע לנו על כתובה של החתן מרדכי רפאל פונטיקורבו, רומא תקצ"ג, שמונה שנים לאחר זמנו של כתב-היד שלפנינו (ראו: כתב-יד ניו יורק, ספריית בית המדרש ללימודי יהדות KET 29). משפחת פונטיקורבו הינה משפחה וותיקה ברומא (ראו לדוגמה: י' יואל, 'כתובות מאיטליה בגנזי בית הספרים', קרית ספר, כב, תש"ה-תש"ו, עמ' 266-304).

[81] דף. 9 ס"מ. מצב טוב. נייר עבה. כתמים. קרעים כתוצאה מחריכת דיו בעיטור השער. רישום בדף האחרון. כריכה מקורית עם הטבעות מוזהבות.

Instruttione et Allegatione per gli Hebrei del Stato di Milano [Instructions and statements in favor of the Jews of the State of Milan]. [מילאנו, אחרי ה-25 באפריל, 1589 (שמ"ט)]. איטלקית.
המסמך שלפנינו טוען בעד זכותם של היהודים להתגורר בשטחי דוכסות מילאנו. הוא נדפס בשנת 1589, כאשר הייתה דוכסות מילאנו נתונה תחת שלטון הכתר הספרדי, ונשלח למדריד לבקשתו של המלך פליפה השני, אשר שקל באותה עת לגרש את היהודים משטחי הדוכסות.
המסמך הוכן בידי הסנאט של מילאנו, וכלולים בו טיעונים שונים – תיאולוגיים, כלכליים ומשפטיים – נגד גירוש היהודים מתחומי דוכסות מילאנו, ובעד הישארותם; זאת, כל עוד יצייתו היהודים לחוקי הדוכסות ויתנהגו בצורה נאותה. בין השאר, כלולות במסמך חוות דעת חיוביות המעידות על התנהגותם הטובה של היהודים, חתומות (בדפוס) בידי בעלי תפקידים רשמיים בערים שונות ברחבי הדוכסות, וטענות שונות בדבר תרומתם המכרעת של היהודים לכלכלת העיר ולשגשוגה. בסוף המסמך הערכה בדבר מספר היהודים המתגוררים בערים שונות בשטחי הדוכסות – 889 בסך הכול.
נוכחותם של יהודים בעיר מילאנו תועדה כבר בימי הרומאים, ובאופן ספוראדי לאורך ימי הביניים. לראשונה גורשו היהודים מהעיר ב-1320, ובמשך כשלוש-מאות השנים הבאות הורשו לשוב ולהתיישב בה, וגורשו ממנה לסירוגין. חרף חוות הדעת החיובית במסמך שלפנינו, בשנת 1591 החליט פליפה השני מלך ספרד לגרש את יהודי הדוכסות, ובשנת 1597 הוצא לפועל צו הגירוש.

נדיר – אינו מצוי בספרייה הלאומית או ב-OCLC.

[3] דף (שישה עמודים מודפסים) + [1] דף חלק. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי דיו. קרעים וקרעים חסרים קלים, משוקמים בחלקם במילוי נייר. סימני קיפול. רישום בכתב-יד על גבי הדף החלק: "ראיות ממדינת מילאן שלא יוכלו לגרש היודים[!]"; מספר רישומים נוספים. עטיפת נייר חדשה.

ספרות:
1. Shlomo Simonsohn, The Jews in the Duchy of Milan Vol. III, 1566-1788 (Jerusalem 1982), pp. 1813-1819.
2. Flora Cassen, The Expulsion of the Jews from the State of Milan: Same Event with Views from Different Archives (Early Modern Workshop: .Resources in Jewish History, Vol. 14, 2017)

לוח אלף-בית מודפס, עם סדר ברכת המזון מקוצר, וברכות נוספות, פרשת שמע ישראל ומספר טקסטים נוספים מן התפילה. ונציה, [המאה ה-18 בקירוב].
לוח מתקפל המיועד ללימוד קריאה, עם טקסטים שונים. בחלקו העליון של הדף מופיעות אותיות האלף-בית בתנועות שונות. בצדו הימני של הדף מופיע סדר "ברכת המזון בקיצור" וברכות הנהנין, ומצדו השמאלי פרשת שמע וקדושה, וברכות השכמת הבוקר. כמו כן מופיעים מספר מזמורי תהלים וסדר קריאה לפני השינה, עם ברכת השכיבנו בשלושה נוסחים (אשכנז, ספרד ואיטלייאני).
במרכז הדף מופיע איור נאה של כיתת תלמידים, בו נראים מספר נערים לומדים לצד שולחן, ומעין מלאך מרחף מעליהם ומרעיף עליהם דברי מתיקה. לצידם נראה מורה עם שוט בידו, העומד להכות תלמיד סורר.

35x47 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים רבים. סימני קיפול. חלק מהאיור ומהאותיות מעט דהויים. דף הנייר מודבק על בד (שוליו מוקפים ברצועת בד ירוק). נתון בנרתיק קרטון מקורי. פגמים בנרתיק.

לוחות כדוגמת הלוח שלפנינו נדפסו באיטליה החל מאמצע המאה ה-17 ועד למאה ה-19. מרבית הלוחות נדפסו בפורמט דומה, הכולל את לוח האלף-בית במרכז, ואת הטקסטים הנלווים (עם שינויים טיפוגרפיים). גם האיור במרכז הדף מופיע בכל הדפים, עם שינויים קלים בפרטי האיור בין הלוחות (בלוחות המוקדמים יותר נעשה האיור בחיתוך עץ, ואילו במאוחרים יותר בתחריט נחושת). הלוח שלפנינו שונה מיתר הלוחות שראינו, ולמיטב ידיעתנו הוא עותק יחיד בעולם.
לפירוט על לוחות אלף-בית נוספים שנדפסו באיטליה, ועל משמעות ההבדלים בין האיורים, ראו: י' יודלוב, לוחות אלף-בית איטלקיים, קרית ספר, סב, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 930-932.