כתב-יד, פסקים ותשובות, פיוטים ודרשות, מאת רבי יעקב טולידאנו וחכמי מרוקו. [מקנס (מרוקו), שנות התר"מ-תר"פ בקירוב].
כרך בכתב-יד, הכולל דפים בכתיבות שונות, מכמה מחכמי מרוקו. הוא היה ברשותו של הגאון רבי יעקב טולידאנו, מדייני מקנס הנודעים, בעל "קהלת יעקב", ואף נכתב בחלקו על ידו.
בראש כתב-היד מספר דפים עם פיוטים שחיבר רבי יעקב טולידאנו, כפי הנראה בכתב-ידו (כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות). לאחר מכן מופיעים דרושי הספד ומליצות להספדים ("מליצות הנפטרים") - חלק זה נכתב כנראה על ידי החכם הסופר רבי יוסף ב"ר רפאל דוד בירדוגו, שכתב אותו עבור רבי יעקב טולידאנו. בסיום אחד הדרושים חתם את שמו בחתימה מסולסלת: "אני הכותב ע"ה ב"ה יוסף בירדוגו...", ובצדה עיצב חתימה מסולסלת עבור רבי יעקב טולידאנו: "יעקב טולידאנו ישמרהו צורו" (ראה העתקה דומה שהכין עבור רבי יצחק מלכה, ב"מן הגנזים", הוצאת אהבת שלום, כרך יא - תשע"ח, עמ' תו).
המליצות והדרושים שהועתקו חוברו על ידי רבנים שונים מחכמי המערב. בחלקם נזכר על ידי מי חוברו: הרבנים לבית טולידאנו - רבי שלמה טולידאנו, רבי אברהם טולידאנו ורבי מאיר טולידאנו; רבי דוד חסין; רבי שלמה ן' עמאר; רבי יצחק מלכה; רבי דניאל בירדוגו; רבי שלמה בירדוגו; ועוד (חלקם רשומים בברכת החיים).
מלבד זאת כולל הכרך גם חידושים, פסקי הלכה ותשובות הלכתיות, כפי הנראה חוברו חלקם על ידי רבי יעקב טולידאנו עצמו, החתום מספר פעמים בשמו (בשני מקומות מופיעות חתימות מסולסלות עם שמו). בעמודים [64-65] מופיעה אגרת ממנו, אל רבי אברהם בירדוגו.
בהמשך הכרך תשובות מחכמי המערב, בהן גם: "ליקוטי דינים של חשן משפט ממהר"ר חיים טולידאנו זלה"ה בכמהרי"ו ז"ל".
כפי הנראה, חלק מתוכן כתב-יד זה לא נדפס, אך הדבר לא נבדק ביסודיות. חלק מהתוכן הועתק גם בכתבי-יד נוספים מאותה תקופה (ראה "מן הגנזים", שם), ויתכן שנדפס. רוב הפיוטים המופיעים בראש הכרך נדפסו על ידי בנו של רבי יעקב טולידאנו, בתוך ספר הפיוטים "ישמח ישראל בעושיו", שנדפס במקנס תרצ"א, במדור מיוחד לשיריו הנקרא "יגל יעקב".
רבי יעקב ב"ר משה טולידאנו (תרכ"ח-תרפ"ב), מחכמי מרוקו, מחשובי הדיינים במקנס וחבר "בית דין של חמש", לצד רבי יעקב ב"ר יוסף טולידנו, רבי יהושע בירדוגו ורבי אברהם עמאר. מכתביו נדפס הספר "קהלת יעקב" על ידי הרב יוסף משאש (ירושלים תשל"ב). קודם לכן נדפסו פיוטיו במקנס, בתוך הספר "ישמח ישראל בעושיו" (ראה לעיל).
[266] עמ' (רובם כתובים; כ-40 עמודים ריקים). 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

כתב-יד, ספר נועם אלימלך, מאת הרה"ק רבינו אלימלך מליז'נסק. [רוסיה-פולין, ראשית המאה ה-20 בקירוב].
העתקה בכתיבה אשכנזית של רוב החיבור על ספר בראשית. בסוף כתב-היד נכרכו שלושה דפים מ"ביכל" חב"די, עם התחלת המאמר "השמים כסאי" של האדמו"ר הרש"ב, שנאמר בפרשת וארא תרס"ח.
[43] דף. חסרים דפים בפרשיות מקץ-ויגש. ההעתקה בפרשת ויחי לא נשלמה. הדף האחרון של פרשת ויחי נכרך שלא במקומו. מצב כללי בינוני-טוב. מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים ובלאי. במספר דפים כתמים קשים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.

מכתב מהוועד לארגון חתונת בתו של האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש, עם תוספת (2 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר. [מונקאטש, טבת תרצ"ג 1933].
נשלח לנגיד רבי אליעזר בולג מבאדען. מכתב (ביידיש) עם בקשה לעזרה כספית להוצאות חתונת בתו היחידה של האדמו"ר שתתקיים בחודש שבט, הכולל פרטים שונים על סדרי ההכנות לחתונה הגדולה. שכפול סטנסיל של מכתב במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, עם מילוי בכתב-יד וחתימות חברי הועד: ר' חיים כהנא, ר' אייזיק מענדל ווייסן ור' חיים קאליש.
בשולי המכתב הצטרף האדמו"ר לבקשה, בדברים קצרים ומדודים, בכתב ידו וחתימתו: " הנני פבש"ה [פורס בשלומו הטוב] באהבה ומברכו בכט"ס [בכל טוב סלה] כל הימים, ומבקשו על ככה, הפעם, לטובה, חיים אלעזר שפירא".
הגאון הקדוש רבי חיים אלעזר שפירא (תרל"ב-תרצ"ז), מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו, ומגדולי המקובלים. בן רבי צבי הירש אב"ד מונקאטש בעל "דרכי תשובה", ונכדו של רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל "שם שלמה". משושילתא קדישא של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". עמד במערכות קדושת ישראל, ודבריו בהלכה ובקבלה נשמעו בכל תפוצות ישראל. מספריו: שו"ת מנחת אלעזר, שער יששכר, נמוקי אורח חיים, דברי תורה ט' חלקים, ועוד.
בתו היחידה (שנולדה לו בגיל מבוגר, מזיווגו השני) נישאה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ (תרע"ה-תשנ"ח), "העילוי מפרציווא" (פולין), בן האדמו"ר רבי נתן דוד, מגזע אדמור"י ביאלה. חתנו זה מילא את מקומו לאחר פטירתו. חתונת השניים תועדה אז בעיתונות כחתונה היהודית הגדולה ביותר באותה תקופה. הגבולות נפתחו, וקווי רכבת מיוחדים הובילו יהודים מכל קצוות הונגריה ופולין אל מונקאטש (ראה: אנצי' לחסידות ג', עמ' תתקט-תתקי). לחתונה היסטורית זו הגיעו גם עשרות רבות של אנשי תקשורת מרחבי העולם, וידועה ההסרטה שנעשתה בחתונה זו על ידי צוות תקשורת מארה"ב.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בקפלי הנייר. סימני חריכה בפינות הדף.

מכתב בחתימת האדמו"ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ בעל ה"אהבת ישראל". [גרוסוורדיין?, חשון] תרפ"ז [1926].
כתיבת ידי סופר, עם חתימת יד קדשו המלאה של האדמו"ר. בראש הדף חותמת האדמו"ר. מכתב ברכות לישועה ולרפואה שלימה: "...והנני בזה לברך אותו ואת ז'[וגתו] תחי' שיפקדו בדבר ישועה ורחמים ויתמלאו משאלות לבם לטובה". בהמשך המכתב מייעץ לו האדמו"ר לשמוע להוראות הרופאים: "דעתי נוטה שז'[וגתו] תחי' תציית לדברי הרופאים, וה' ברוב רחמי'[ו] יעזור שיהי' לה לרפואה שלימה, ויתמיד ה' את בריא[ו]ת גופה תמיד, ויזכו לבשר במהרה בשורה טובה... המעתיר בעדם לטובה ומצפה לישועת ה' ולרחמי שמים, הק' ישראל בהה"צ מוהר"ב זצללה"ה".
הרב הקדוש רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו; אנצי' לחסידות ב', עמ' תקלח-תקמא). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מוויז'ניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויז'ניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויז'ניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל". בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".
[1] דף כפול. 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול וקרע קל. רישום באנגלית בגב המכתב.